אֶת מַעֲשֵי־הָרִקְמָה שֶׁל בַּתְיָה, בַּת שְכֵנֵינוּ, כָּל כַּמָּה שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נִתְיַגְּעוּ, לֹא יָכְלוּ לְהַעְתִּיקָם – כִּי עַל כֵּן עוֹשָׂה הִיא זֹאת “מִן הָרֹאש” – אָמְרוּ.

וְאְָכֵן, כָּל מַה שֶּׁעָשְׂתָה, לֹא הַעְתָּקוֹת מִתּוֹךְ אֵיזֶה סֵפֶר דֻּגְמָאוֹת הָיוּ, כִּי אִם דְּבָרִים מִמַּה שֶּׁרָאַתָה לְפָנֶיהָ, טְבוּעִים בַּחוֹתָם שֶׁלָהּ וּמוּאָרִים בְּאוֹרָה.

קְבוּצוֹת הָעֵצִים שֶׁרָקְמָה. אוֹ פַּלְגֵי הַמַּיִם לְבֵין יֶרֶק, לֹא הָיוּ אֶלָּא אוֹתָן חֻרְשוֹת־הַלִּבְנִים אֲשֶׁר עִם מְבוֹא הַגַּיְא וְ"נַחֲלי הַבְּכָאִים" שֶׁבְּקִרְבָתוֹ, אֶלָּא שֶׁפֹּה, אֶצְלָהּ, הָיוּ הָעֵצִים מְעֹרִים יוֹתֵר, גְּדוּשֵי יֶרֶק יוֹתֵר, וְהַנַּחַל הָיוּ מֵימָיו שְקוּפִים וּמַזְהִירִים בְּזֹהַר נֶאֱצָל וְעִלָּאִי יוֹתֵר.

וְעוֹד גַּם זֹאת, אֲשֶׁר חֻרְשוֹת הַלִּבְנִים, אוֹ הַנְּחָלִים בָּאָחוּ קְבוּעִים וְעֹומְדִים הָיוּ בִּמְקוֹמָם, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, בִּבְחִינַת טֹפֶס יָחִיד, בְּעוֹד אֲשֶׁר רִקְמָתָהּ הִיא עֲשׂוּיָה הָיְתָה יְרִיעוֹת יְרִיעוֹת, שֶׁהֵן נְתוּּנוֹת לְהִטַּלְטֵל וְתוֹפְסוֹת, בְּיַחַד עִם זֶה, מָקוֹם קָטָן כָּל כָּךְ, שֶׁעוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים, כִּבְיָכוֹל, יָכְלוּ לְהִתְקַפֵּל אֶצְלָהּ בְּפִנָּה אַחַת שֶׁל מְגֵרָתָהּ, אֲשֶׁר גָּדְלָהּ הוּא כִּמְלֹא כַּף־הַיָד.

בַּתְחִלּה לִפְנֵי שֶׁמְּלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת זוֹ הוּצְאָה אֶל הַשּׁוּק, הִתְיַחֲסָה אֵלֶיהָ הָאֵם בְּזִלְזוּל, בְּסָבְרָהּ שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא בִּטּוּל זְמַן בִּלְבַד, אֲבָל כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁנּוֹתְנִים תְּמוּרָתָהּ כֶּסֶף – שִׁנְּתָה אֶת טַעְמָהּ, בִּקְשָׁה בְּעַצְמָהּ דֶּרֶךְ לְהַשִּׂיג אֶת חוּטֵי הַמֶּשִי, וְזָכְרָה אֲפִילוּ בְּדִיוּק אֶת מְקוֹם הַחֲנֻיּוֹת, שֶׁבָּהֶן יִמָּכְרוּ אֵלֶּה בַּכְּרָךְ, וּבְשָׁעָה שֶׁהַנַּעֲרָה עָבְדָה נִזְהֲרָה שֶׁלֹּא לְהָקִים שָׁאוֹן, וּבָאָה כְּפַעַם בְּפַעַם לִסְגֹר עָלֶיהָ אֶת הַדֶּלֶת.

מֵאֲחוֹרֵי מְחִצַּת הַקְּרָשִׁים יָשְׁבָה זוֹ, כְּפוּפָה אֶל הַשֻּׁלְחָן הַמְשֻׁלָּשׁ – כִּי בִּשְׁבִיל אַחֵר, מְרֻבָּע, לֹא הָיָה פֹּה מָקוֹם – וְצֵרְפָה אֶת הַקַוִּים הַצִבְעוֹנִיִּים אֶחָד לְאֶחָד, מִתּוֹךְ אוֹתוֹ כֹּבֶד־הָרֹֹאשׁ שֶׁל הָאָדָם הָעוֹשֶׁה בִּמְלֶאכֶת קֹדֶשׁ

אֲחוֹתָהּ נִכְנְסָה הֵנָה לִפְעָמִים בְּלִי קוֹל וְהִצִּיגָה לְפָנֶיהָ מְעַט תַפּוּחֵי־אֲדָמָה, אוֹ קְצִיצַת־כָּבֵד בַּצַלַּחַת – אָז תָּפְשָׂה מִתּוֹךְ גִּשּׁוּשׁ בִּקְצֵה־הַמַּזְּלֵג אֶת הַמַּאֲכָל, נָשְׁכָה מִמֶּנּוּ וְלָעֲסָה בְּרִפְיוֹן, בְּלִי לְשַׁתֵּף אֶת הֲנָאַת הָאֲכִילָה לְכָךְ.

מִתּוֹךְ זֶה הוֹסִיפָה פֹּה וְשָׁם, בִּנְעִיצַת מַחַט, נְקֻדָּה צְהֻבָּה אוֹ חוּמָה בַּבַּד, שֶׁצְּרִיכָה הָיְתָה לְהַדְגִישׁ אֶת לַהַט הַשֶּׁמֶש, אוֹ אֶת הַצֵל בְּחֶבְיוֹנֵי־עֵץ, עַד אֲשֶׁר פָּרְשָׂה, לִבְסוֹף, אֶת הַיְרִיעָה כֻּלָּהּ לְפָנֶיהָ, סָקְרָה אוֹתָהּ בְּמַבָּט בּוֹחֵן, וּמֵעִמְקֵי הַתְּכֵלֶת עָלוּ וְהִתְנַצְנְצוּ בְּעֵינֶיהָ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת זָהָב.

קוֹרַת־הָרוּח אֲשֶׁר עִם גְּמַר יְצִירָה הָיְתָה זֹאת.

אַחֲרֵי כֵן יָצְאָה וְיָשְׁבָה בְּפֶתַח הַמָּבוֹא, עַל הַסַּף, כְּדֵי “לְהִתְאַוְּרֵר” מְעַט, חֲגוּרָה בְּסִנָּרָהּ הַמְהֻדָּק, הַשָּׁחוֹר, שְׂרִיד מַדֶּיָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר כְּשֶׁתַּלְתַּלֶּיהָ יוֹרְדִים וּמִתְעַרְבְּבִים בְּחוּטֵי־הָרִקְמָה, שֶׁהֵם תְּלוּיִים לָהּ, כָּרָגִיל, עַל צַוָּארָהּ. אִם הָיוּ אֵלֶּה מִצֶּבַע־הַזָּהָב, שׁוּב אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם וּבֵּין הַשֵּׂעָר הַדַּק, הַמִּשְׁיִי.

נָשִׁים נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ עִם קְדֵרוֹתֵיהֶן שֶׁנִתְבַּשְׁלוּ פֹּה, בְּתַנוּר הָאוֹפִים, וְנִזְהֲרוּ מִתוֹךְ אֵיזֶה רֶגֶשׁ מְיֻחָד, שֶׁלֹא לִקְרֹב אֵלֶיהָ יוֹתֵר מִדַּי.

וְשָׁם בִּפְנִים, מֵעֵבֶר לַמְּחִצָּה בָּאָה, בֵּינָתַיִם אֲחוֹתָהּ עִם מַגְהֵצָהּ, הֶחֱלִיקָה וְקִפְּלָה אֶת הַמְרֻקָּם וְהוֹצִיאָה יְרִיעַת בַּד חֲדָשָה, חֲלָקָה, אֲשֶׁר בְּעֵינַי אֲנִי נִרְאֲתָה מִשּׁוּם מַה תָּמִיד כְּאוֹתוֹ הַחֹמֶר הַהִיּוּלִי, הַקַּדְמוֹן, בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁהָאֱלֹהִים הֶעֱלָה עָלָיו אֶת הַדְּשָׁאִים וְהָעֵצִים וְהִקְרינוֹ בְְאוֹרוֹ.

בַּזְמַן הָרִאשׁוֹן, כַּאֲשֶׁר אַךְ הִתְחִילוּ מַעֲשֵׂי־הָרִקמָה הָאֵלֶּה לְהִתְפַּרְסֵם, זָכוּ בָּהֶם רַק הַנָּשִׁים הַמְיֻחָסוֹת, כְּמוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל פְּקִיד־הַפּוֹסְטָה, אוֹ בַּת הָאַפְּתֵּיקָר דַּקַּת הַטַּעַם. וְאוּלָם מְעַט־מְעַט הִתְחִילוּ דוֹרְשׁוֹת אֲלֵיהֶם גַם הָאֲחֵרוֹת.

נַעֲרָה לֹא אֲמִידָה כְּשֶׁעָמְדָה לְהַתְקִין לָהּ בִּגְדֵי מֹהַר, וִתְּרָה עַל אֵיזוֹ חָזִיּוֹת אוֹ כֻּתָנוֹת שֶׁל בַּד, וְרָכְשָׁה לָהּ שָׁטִיחַ מְרֻקָּם שִׂיחִים, אוֹ פְּרָחִים, לְקַשֵּׁט בּוֹ אֶת הַקִיר. ובְעִתֹּות־הַחֹרֶף כַּאֲשֶׁר חִפָּה הַקֶּרַח עַל שְׂדוֹת הַסְּבִיבָה, יָכְלָה עַכְשָׁו עֵינָהּ לְהִתְרַפֵּק עַל קִטְעֵי נוֹף נִפְלָאִים אֵלֶּה.

הִנֵּה כִּי כֵן הִתְחִיל אָבִיב נִצְחִי לְלַבְלֵב בְּחַדְרֵיהֶן הָאַפְלוּלִיּים שֶׁל בְּנוֹת הַמָּקוֹם. מִין נֶכֶס רוּחָנִי הָיָה זֶה שֶׁנִּתְוַסֵּף לָהֶן, עֵרֶךְ יֹפִי חָדָש, וּבִשְׁעַת הַשְּׂרֵפוֹת כְּשֶׁבָּאוּ לְהַצִּיל אֶת הַקִּנְיָנִים הַיְקָרִים, הוֹצִיאוּ מֵעַתָּה גַם אֶת הַיְרִיעוֹת הָאֵלֶּה.

וַהֲרֵי זֶהוּ בְּעֶצֶם הַחֶסֶד שֶׁגּוֹמְלִים שֶׁלֹּא בְּמֵישָרִין עִם הָאָמָן, אֲשֶׁר הוּא עַצְמוֹ, בִּבְלִי־דַעַת, אוֹ מֵחֹסֶר תְּנָאִים מַתְאִימִים, מְפַזֵּר אֶת נִיצוֹצוֹת נִשְׁמָתוֹ לְכָל רוּחַ. וְהִנֵּה בָּאִים הָאֲחֵרִים וְאוֹסְפִים אוֹתָם בְּרֹב זְהִירוּת כְּדֵי לְשָׁמְרָם בְּגִנְזֵי הַנֶּצַח.