הַנַּעַר אֶפְרַים, לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת לִמּוּדָיו בַּ"חֶדֶר", הֶחְלִיטוּ הוֹרָיו “לַעֲשׂוֹתוֹ לְאִישׁ”. וְאוּלָם עַד אֲשֶׁר הֵם דָּנוּ וְשָׁקְלוּ בְּאֵיזוֹ אֻמָּנוּת לִבְחֹר, כִּי הָאֵם סָבְרָה: “אֲצִילִית וְקַלָּה”, וְסָבְתָא: “כָּזֹאת הַנּוֹתֶנֶת לֶחֶם יָשָׁר לִבְעָלֶיהָ” – הִתְהַלֵּךְ הוּא חָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ. וְכָּךְ הִנֵּה שָׁכַח מְעַט מְעַט אֶת הַנִּגוּן שֶׁל טַעֲמֵי הַמִּקְרָא וְאֶת הָאוֹתִיוֹת שֶׁל כְּתָב רַשִּ"י, אֲבָל תַּחַת זֹאת לָמַד לְהַבְחִין בֵּין עֲלֵי הַסֶּלֶק וְהַלֶּפֶת בַּגָּן וְלָדַעַת אֶת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין שִׁבֹּלֶת הַשִּׁיפוֹן וּבֵין זוֹ שֶׁל הַחִטָּה בַּשָּׂדֶה.

לָבוּשׁ מִכְנְסֵי “קוֹרְט” קְצָרִים עִם “אַרְבַּע כַּנְפוֹת” צִבְעוֹני מִמַּעַל – הִתְחַמֵּק בַּחֲשָׁאי עוֹד בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר מִן הַבַּיִת, יָרַד דֶּרֶךְ הַמִּקְשָׁאוֹת אֶל מִגְרְשֵׁי הַטַּחֲנָה וְנִמְצָא עַד מְהֵרָה עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל הַנָּהָר, יְחִידִי בְּשָׁעָה זוֹ, כִּי רוֹעֵי הָהָר עוֹד טֶרֶם הִגִּיעוּ הֵנָּה עִם עֶדְרֵיהֶם.

פֹּה תָּלַשׁ לוֹ כַּמָּה קְנֵי סוּף מִבַּעֲלֵי “הַבְּלוֹרִיּוֹת” עָקַר אֶת “לִבּוֹתֵיהֶם” וּלְעָסָם לְאַט, כְּשֶׁהוּא מִסְתַכֵּל מִתּוֹךְ כָּךְ בְּבַרְוָזָיו שֶׁל הַטּוֹחֵן הַמִּתְשׁוֹטְטִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם – צוֹלְלִים וְטוֹבְלִים אֶת עַצְמָם כְּפַעַם בְּפַעַם מִבְּלִי אֲשֶׁר יוּכַל לְהַכִּיר בָּהֶם, לְתִּמְהוֹנוֹ, כִּי נִתְּרַטְּבוּ.

לְפִי הַשָּׁאוֹן שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו מִצַּד שְׂמֹאל יָדַע כִּי הַגַּלְגַּל בַּטַּחֲנָה עוֹבֵד עַכְשָׁו בִּמְלֹא כֹּחוֹ, וּכְדֵי לִרְאוֹתוֹ מִקָּרוֹב, הִתְכּוֹפֵף וְעָבַר לְבֵין עַמּוּדָיו הַקִּיצוֹנִיּים שֶׁל הַבִּנְיָן, טִפֵּס וְנֶאֱחַז בְּדֹפֶן הַסֶּכֶר וְהֶעֱמִיד אֶת פָּנָּיו כְּלַפַּי מַפַּל־הַמַיִם, כְשֶׁנְּשִימָתוֹ מִתְקַצֶּרֶת לוֹ מִפְּנֵי חֶרְדַּת הַסַּכָּנָה, מִן הַסְּחַרְחֹרֶת וּמִנְּשִׁיבָתוֹ הַלַּחָה, הַמְדַגְדֶּגֶת מַשֶּׁהוּ, שֶׁל הַזֶּרֶם.

אִכָּרִים מִכְּפַר סֶמְיוֹנוֹבְקָה עָבְרוּ פֹּה, עַל הַגֶּשֶֶׁר, בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם וְהִבִּיטוּ מִתּוֹךְ פָּנִים חֲמוּרוֹת אֶל הַנַּעַר הַתָּלוּי וְעוֹמֵד מִמַּעַל לַמְּצוּלָה, אֶלָּא שֶׁנִּתְפְּשׂוּ מִיָּד לְמַבָּטוֹ הַכָּחֹל, הַמִּזְדַּהֵר מִתּוֹךְ צְחוֹק שֶׁל עֲלִיצוּת, וְנִפְנְפוּ כְּנֶגְדּוֹ בְּשׁוֹטֵיהֶם בִּתְנוּעָה שֶׁל דְּרִישַׁת טוֹב.

אִם יָדוּע הָיָה לוֹ שֶׁוַּסִיל הַכַּוְרָן, אֵינֶנּוּ עַכְשָׁו בַּחֲצֵרוֹ, עָלָה מִפֹה דֶרֶךְ שְׁבִיל הַטְרָשִׁים אֶל קְצֵה־הָהָר וְנָפַל מִיָד לְתוֹךְ צִלּוֹ הַכָּבֵד שֶׁל גַן הַפֵּרוֹת שֶׁל זֶה.

בְּגֶדֶר הָעֵץ בָּחַר לוֹ מָקוֹם שֶׁהַזִּיזִים מְרֻבִּים בּוֹ, נֶאֱחֱז בָּהֶם, וְנִמְצָא שׁוֹחֶה, בְּמַצָּב שֶׁל רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, מִמַּעַל לֶחָצֵר הַגּוֹיִית – נִפְתָּע בְּכָל פַעַם מֵחָדָשׁ מִזֶּה שֶׁנִּגְלָה שָׁם לְפָנָיו:

הַכַּוָּרוֹת הַקְּבוּעוֹת עַל כַּנֵיהֶן עִם כַּרְעֵי־הָעֵץ שֶׁלָּהֶן, הַשְּׁלוּחוֹת כְּכַפוֹת רַגְלַיִם לִצְעִידָה, רִגְשַׁת הַדְּבוֹרִים בְּתוֹךְ הָאוֹר הַזְּהַבְהַב הַדִּבְשִׁי, וְהַדִּמְדּוּמִים הַיְרַקְרַקִּים הָלְאָה, שָם, בֵּין הָאַגָּסוֹת, אֲשֶׁר עוֹפוֹת בַּיִת מְשֻׁנֵּי־נוֹצוֹת הִתְהַלְּכוּ מְהֻרְהָרִים לְרַגְלֵיהֶן.

הִנֵּה הֶחֱלִיק שָׁם לְמַעְלָה, בֵּין הָעֲנָפִים, הֶחָתוּל הַבָּרֹד, גְּדָל־מִדּוֹת שֶׁלֹּא כָּרָגִיל, וְלוֹ הַסֵּבֶר הָרַע שֶׁל חַיּוֹת פֶּרֶא, כְּפִי שֶׁהֵן מְצֻיָּרוֹת בְּסֵפֶר־לִמּוּדֶיהָ הַיָּשָׁן שֶׁל אֲחוֹתוֹ, וּבְסָמוּךְ פֹּה, לְיַד עֶצֶם הַגָּדֵר, יָצָא מִמְּאוּרָתוֹ הַכֶּלֶב וְעָמַד לִשְׁתּוֹת מִתּוֹךְ כְּלִי הַמַּיִם לֹא בִּ"שְׁאִיבָה", כְּדֶרֶךְ בַּעֲלֵי־חַיִּים אֲחֵרִים, כִּי אִם בִּלְקִיקָה, מִתּוֹךְ פְּשִיטַת לָשׁוֹן, בְּהַעֲלוֹתוֹ מִתּוֹךְ כָּךְ עַל הַדַּעַת אֶת אֲנָשָׁיו הַ"מְצֹרָפִים" שֶׁל גִּדְעוֹן עַל הַמַּיִם בְּעין־חֲרֹד.

כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתָּפֵשׂ עַל יְדֵי בַּעַל־הַכַּוָּרוֹת, שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְהוֹפִיעַ בְּהֶסַּח־הַדַּעַת מֵאֲחוֹרָיו, הִקְדִּים לָרֶדֶת מִפֹּה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחִילָה בִּפְנִים הַתְּכוּנָה לִסְעֻדַּת הַצָּהֳריִם.

הָרָעָב כְּבָר הִצִיק לוֹ עַכְשָׁו בְּחָזְקָה וּבַבַּיִת – יָדַע חִפְּשָׂה אוֹתוֹ סָבְתָא, אֲשֶׁר רָצְתָה “שֶׁיִּקַּח סֵפֶר בַּיָּד”. אֲבָל הוּא יָרַד עוֹד לַחֲצַר הַכְּהֻנָּה לִרְאוֹת אִם פַּבְלְיוּק, בְּנוֹ שֶׁל הַדִּיאַקּוֹנוֹס, נֵמְצָא עַכְשָׁו בְּסֻכַּת הַגָן, שֶׁאִם כֵּן, הֲרֵי שֶׁהַבָּחוּר מִתְכּוֹנֵן לְנַגֵּן בְּכִנּוֹרוֹ – וְאָז עָקַף אֶת הֶחָצֵר וְהִגִיע דֶּרֶךְ הַמְּצָרִים אֶל אֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה, צָנַח וְיָשַׁב לְיַד הַגָּדֵר וְהִתְחִיל לְחַכּוֹת לַצְּלִילִים הָרִאשׁוֹנִים בְּאוֹתָהּ הַהַרְגָּשָׁה, שֶׁבָּה צִפָּה עִם הַזְּרִיחָה לְנִצְנוּצָן שֶׁל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶש הָרִאשׁוֹנוֹת.

בְּנוֹת הַשְּׁכוּנָה קִשְׁקְשׁוּ לְיַד הַבְּאֵר הַקְּרוֹבָה בִּדְלָיֵיהֶן וּבַצַּד הַשֵּׁנִי חָרַק בְּלִי הֶרֶף מַעֲצָדוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַנַּגָּר סְטֶפַּן, וְאוּלָם הוּא פִּלֵּס לוֹ, כִּבְיָכוֹל, שְׁבִיל לְבֵין כָּל אֵלֶּה בְּהִשְׁתַּדְּלוֹ לִקְלֹט אֶת הַנְּגִינָה, רַק אוֹתָהּ לְבַד, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת שְׂדוֹת הַשְּׁכוּּנָה הַמְלַבְלְבִים שֶׁמִּנֶּגֶד – “כִּי אֵין לְהָכִיל אֶת כָּל אֵלֶּה יַחַד”, יָדַע מִן הַנִּסָּיוֹן – עָצַם אֶת עֵינָיו.

חוּטֵי הַחֲבַלְבַּל הַיְבֵשִׁים גֵרְדוּ אוֹתוֹ וְהִטְרִידוּהוּ אָז סִלֵּק אוֹתָם וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ לַנִּימִין הַמִּתְמַשְּׁכוֹת אֵלָיו מִמַּעַל וְעוֹטְפוֹת אוֹתוֹ מְעַט מְעַט בְּמַעֲטֶה דַק.

לִרְגָעִים נִדְמָה לוֹ כִּי חָשׁ הוּא כְּעֵין נִדְנוּד בְּגוּפוֹ עִם אוֹתוֹ רֶגֶשׁ הַהִתְפַנְּקוּת שֶׁל הַיָּמִים הָרְחוֹקִים, כַּאֲשֶׁר אִמּוֹ יִשְּׁנָה אוֹתוֹ בַּעֲריסָתוֹ, בְּעֵת אֲשֶׁר לִבָּהּ עֲדַיִן הָיָה טוֹב עָלֶיהָ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָעֲרִיסָה הָפְכָה לְמֶרְכָּבָה וְהוּא, מְיֻשָּׁב עַל מוֹשָׁבָהּ הַנּוֹחַ, נָהַר דֶּרֶךְ הָרְחוֹבוֹת שֶׁל הַכְּרָךְ, מְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ.

חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה בַּמַּחְסָנִים, מִזֶּה וּמִזֶּה, נִצְנְצוּ בִּבְרָקָם, בְּהַכְפִּילָם בִּרְאָיֵיהֶם אֶת כָּל טוּב הָעוֹלָם.

הִבְהֲבוּ צִמְחֵי נוֹי לַחִים וְדַלְתוֹת־כְּנִיסָה מְזֻגָּגוֹת, מִתְגַּוְּנוֹת בְּצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת, וְאֵי שָׁם, בְּפִנַּת מִדְרָכָה, נִרְאָה אָבִיו, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִִבֵּית־מִשְׂרָדוֹ וּמְנַפְנֵף כְּנֶגְדּוֹ בְּיָדוֹ, אֲבָל עַד אֲשֶׁר הִסְפִּיקוּ לְעַכֵּב אֶת הָעֲגָלָה, פָקַע שָׁם דְּבַר־מָה לְמַעְלָה, הַקֶּשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הַסֻּכָּה שֶׁמֵּאַחֲרָיו נֻתַּק, וְהוּא, נַעַר יָחֵף וּסְבוּךְ עֲלֵי שַׁלֶּכֶת, נִמְצָא יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרֵי מְשֻׂכַּת גָּדֵר, לְיַד גַּל שֶׁל אַשְׁפָּה זָרָה.

בְּדֶרֶךְ חֲזִירָתוֹ סָר עוֹד לְכַמָּה רְגָעִים לְ"מגְרְשֵׁי הַלַּבָּנִים" וְהֵצִיץ לְתוֹךְ בּוֹרוֹת־הַחֹמֶר, אֲשֶׁר מִתּוֹךְ לֹעֵיהֶם הָאַפְלוּלִיּים, הָעֲמֻקִּים עַד מְאֹד, עָלָה קִרְקוּר עָמוּם שֶׁל צְפַרְדְּעִים – אֵלֶה אֲשֶׁר לֹא תָּשׁבְנָה עוֹד לִרְאוֹת אֶת אוֹר הַיוֹם לְעוֹלָם – הִצְטַעֵר.

בְּאֶחָד מֵהֶם רָאָה פַּעַם סֻלָּם קָשׁוּר בַּחֲבָלִים וְהִתְחִיל לָרֶדֶת בּוֹ, וְהִנֵּה נִתְעַרְעֵר מָה פִּתְאֹם מִתַּחְתָּיו, וּבְתוֹךְ מְטַר הֶעָפָר שֶׁנִּשְׁפַּךְ עָלָיו הִרְגִּישׁ כִּי תְּפָשׂוֹ מִי, נִפְנֵף בּוֹ, כְּמוֹ בְּעָנָף יָבֵשׁ, בָּאַוִּיר, וְהִצִּיגוֹ הַרְחֵק מֵאֲחוֹרֵי סַוְּארֵי הַלְּבֵנִים.

– לָמָּה זָחַלְתָּ הֵנָּה, תּוֹלַעַת? – שְׁאֵלוֹ הַלַּבָּן הַנִּבְהָל.

– חָפַצְתִּי לִרְאוֹת – מִצְמֵץ כְנֶגֶד הַבָּחוּר בְעֵינָיו, שֶׁנְקֻדּוֹת־זָהָב עַלִיזוֹת הִתְנַצְנְצוּ בָהֶן.

וְהוּא הָלַךְ לוֹ חִישׁ קַל בְּרַגְּלָיו הַיְחֵפּוֹת כְּשֶׁהוּא מְמַשְׁמֵשׁ מֵאֲחוֹרָיו, בְּמִכְנְסֵי הַקּוֹרְט, לִרְאוֹת אִם לֹא נִתְפַּקְּקוּ בָּהֶם הַטְּלָאִים.

עַד אֲשֶׁר אֲחוֹתוֹ הִתְקִינָה בִּשְׁבִילֹו מַשֶׁהוּ לַאַכִילָה, יָשַׁב הוּא עַל הָאִצְטַבָה בַּחוּץ וְהִסְתַּכֵּל בַּזְגוּגִיּוֹת הַמְגֻוָּנוֹת, בְּהָפְכוֹ, לִרְצוֹנוֹ, אֶת הֶחָצֵר הָאֲפֹרָה פַּעַם לַאֲדַמְדַּמָּה וּפַעַם לִזְהַבְהַבָּה קוֹרֶנֶת, וְלִבְסוֹף, כְּשֶׁהֶחֱשִיךְ, גִבֵּב לוֹ מְעַט קַשׁ בְּצִדֵּי הֶחָצֵר, שָׁכַב שְׁכִיבָה שֶׁל “לְעֵת־עַתָּה”, וְהֶעֱלָה לוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ כַּמָּה מִן הַנּוֹפִים שֶׁלּוֹ, הַפְּנִימִיִּים שֶׁהֵם שְׁמוּרִים אֶצְלוֹ לְשָׁעָה כָּזֹאת:

אֵיזוֹ יְעָרוֹת עֲבֻתִּים, מְשֻׁנֵּי עֵצִים, כָּאֵלֶּה שֶׁאֶפְשָר לִרְאוֹת רַק בַּחֲלוֹם, פְּלָגִים הַזּוֹרְמִים לְאַט מִתַּחַת לְשֶׁמֶש נוֹחָה, בִּלְתִּי מְסַנְוֶרֶת, וּגְבָעוֹת רְפוּדוֹת דֶשֶׁא, אֲשֶׁר עֶדְרֵי כְּבָשִׂים גּוֹלְשִׁים וְיוֹרְדִים מֵעֲלֵיהֶן, רַבִּים וּצְפוּפִים כְּגַלֵּי נָהָר.

אֲחוֹתוֹ בָּאָה לְהַעִירוֹ וְלָקַחַת אוֹתוֹ אֶל מִשְׁכָּבוֹ, אָז הָלַךְ אַחֲרֶיהָ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, כֻּלוֹ נָתוּן עוֹד לְמַרְאוֹת אֵלֶּה – עַד אֲשֶׁר נָגַע לִבְסוֹף, בְּאָזְנוֹ קוֹל קֶרֵן הָרוֹעֶה, וְהוּא הֵקִיץ אֶל תּוֹךְ הַיּוֹם הֶחָדָשׁ עִם מַרְאוֹתָיו הַמַּמָּשִׁיִּים.

אוּלָם בֹּקֶר אֶחָד הָיָה זֶה אֲשֶׁר הַדְּבָרִים מִסְּבִיבוֹ נִטַּשְׁטְשׁוּ עִם הַיְקִיצָה וְהִבְהֲבוּ כְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל כְּתָב מָחוּק, וְכַאֲשֶׁר קָם וְעָמַד עַל רַגְלָיו, נִסְתַּחְרֵר הַכֹּל, וְהוּא הִרְגִּישׁ כְּמוֹ בִּשְׁעַת עָמְדוֹ עַל הַסֻּלָּם בּבּוֹר, כִּי הוּא מִתְמוֹטֵט וְנוֹפֵל.

בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ יָדַע כִּי מֻכְרָח הוּא לְהִתְגַּבֵּר, שֶׁאָסוּר לוֹ לְהַפְחִיד אֶת הָאָב הַחוֹלַנִּי, אֲבָל הַחֲשֵׁכָה כְּבָר יָרְדָה עָלָיו, רַכָּה וּשְׁחוֹרָה כְּפִיחַ.

כְּמוֹ מִמֶּרְחַקִּים שָׁמַע אֶת מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא:

“מַיִם, מַיִם זִרְקוּ עָלָיו”.

וְאַחַר בָּקְעָה אֵלָיו, כְּמוֹ מִבַּעַד לַסֶּדֶק שֶׁנִּתְהַוָּה בַּתְּרִיס קֶרֶן אוֹר, שֶׁהָלְכָה וְגָדְלָה, עַד אֲשֶׁר נִתְבּהֵר שׁוּב מִסְבִיבוֹ, וְהוּא רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ, אֶת אֲחוֹתוֹ עוֹמֶדֶת עָלָיו לְיַד מִִטָּתָהּ, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה מֻטָּל. אָז הִתְאַמֵּץ וְחִיֵּך כְּנֶגְדָּהּ.

– מַה־זֶּה הָיָה לִי? – שָׁאַל.

– שׁוּם דָּבָר – אָמְרָה. – רֹאשְׁךָ נִסְתַּחְרֵר, כַּנִּרְאֶה, שְׁכַב וְתָנוּחַ.

וְהוּא שָׁכַב וְנָח. זְמַן רַב הָיָה שׁוֹכֵב כָּךְ וּמִתְעַדֵּן בְּכָרֶיהָ הָרַכִּים, הַלְּבָנִים, שֶׁל אֲחוֹתוֹ, כְּשֶׁלֹּא נוֹחַ לוֹ רַק מַשֶׁהוּ מֵרַגְלָיו הַיְחֵפוֹת, אֲשֶׁר לֹא רֻחֲצוּ זֶה זְמַן רַב.

בָּא הָרוֹפֵא הַפּוֹלַנִּי וְהִפְעִים אוֹתוֹ בְּמַגַּע יָדוֹ הָעֲנגָֻּה עִם רֵיחַ בְּשָׂמָָיו.

– אַתֶּם סִגַּפְתֶּם אֶת הַנַּעַר – אָמַר, וְעָמַד לִרְחֹץ אֶת יָדָיו בְּקַעֲרַת הָרַחְצָה הַמְיֻחֶדֶת.

הָאֵם הֵבִיאָה לוֹ אַחַר כָּךְ מָרָק שֶׁל עוֹף וְהֶאֱכִילָה אוֹתוֹ בְּעֶצֶם יָדָהּ, כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה רַק לְפָנִים, בִּימֵי יַלְדוּתוֹ.

– מָה אַתָּה מַרְגִּישׁ? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ בְּרֹךְ אֲחוֹתוֹ, כְּשֶׁהִיא מַנִּיחָה לְרֶגַע אֶת יְרִיעַת־הָרִקְמָה שֶׁלָּהּ עַל בִּרְכֶּיהָ.

– שׁוּם דָּבָר – הֵשִׁיב – רַק קַלּוּת, קַל אֲנִי כָּל כָּךְ שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל להִתְרוֹמֵם וְלָעוּף.

וְהוּא בִּקֵשׁ שֶׁתִּתֵּן לוֹ אֶת סֵפֶר־לִמּוּדֶיהָ הַיָּשָׁן כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בַּתְּמוּנוֹת; וּכְשֶׁזֶּה לֹא נִמְצָא, לָקַח מִן הַמַּדָּף הַקָּרוֹב אֶת הַ"מַּחֲזוֹר" וּמָצָא אֶת שׁוּרַת הַ"מַּזָּלוֹת" הַמְסַמְּלִים אֶת הֶחֳדָשִים: אֶת הָאֲרִי גְדָל־הָרַעְמָה עִם פָּנָיו הַנּוֹחִים, וְהַמֹּאזְנַיִם הַפְּעוּטִים, הַצַּעֲצוּעִיִּים, שֶׁל הַמַּזָּל תִּשְׁרֵי.

יוֹם אֶחָד אָמַר לַאֲחוֹתוֹ שֶׁקוֹצְרִים כְּבָר, כַּנִרְאֶה, אֶת הַשַּׁחַת בְּכַר הָאָחוּ.

– מֵהֵיכָן אַתָּה יוֹדֵעַ? – שָׁאֲלָה.

– אֲנִי מַכִּיר עַל פִּי הָרֵיחַ –אָמַר.

וְהוּא בִּקֵשׁ מִמֶּנָּה לִפְתֹּחַ קְצָת יוֹתֵר אֶת חֲצִי הַחַלּוֹן, אֲשֶׁר בּוֹ הִשְׁתַּקֵּף הָאָחוּ, מוּפַז אוֹתָהּ שָׁעָה בְּאוֹר הַשְּׁקִיעָה. וְיָשַׁב וְהִבִּיט אֵלָיו עַד אֲשֶׁר חָשׁ עֲיֵפוּת וְהִתְנוֹדֵד בִּמְקוֹמוֹ כְּמִתּוֹךְ תְנוּמָה.

אֲחוֹתוֹ אֲשֶׁר רָאֲתָה אוֹתוֹ בְּכָךְ מֵרָחוֹק, שָׁאֲלָה:

– מַה לָךְ?

וְהִיא מִהֲרָה אֵלָיו כְּדֵי לְתָמְכוֹ, אֲבָל הוּא כְּבָר שָׁכַב לְפָנֶיהָ דוּמֵם וּנְטוּל נְשִימָה, כְּשֶׁבְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת, הַפְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, מְהַבְהֲבִים זַהֲרוּרֵי הַשְּׁקִיעָה – בָּבוּאָה אַחֲרוֹנָה מֵאוֹתוֹ הַיֹּפִי, אֲשֶׁר הוּא אָהַב כָּל כָּךְ.

נַעַר מְשׁוֹרֵר הָיָה מֻטָּל פֹּה, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים נָתַן בּוֹ אֶת נִשְׁמַת עוֹלָמוֹ, וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ מְמֻנִּים עַל הַגוּף הָרַךְ, לֹא יָדְעוּ לְשָׁמְרוֹ כָּרָאוּי.