הָיְתָה לְפָנִים אִשָּׁה, אֲשֶׁר הָיָה לָהּ בַּעַל כֹּה פַּחְדָן, שֶׁלֹא הֵעִיז מֵעוֹלָם לָצֵאת לְבַדּוֹ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ.

פַּעַם אַחַת הוּזְמְנָה הָאִשָּׁה לְחֲגִיגָה, וְכַאֲשֶׁר הֵכִינָה עַצְמָה לָלֶכֶת, בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ בַּעֲלָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּהֶקְדֵם, מִשּׁוּם שֶׁיִהְיֶה אָנוּס לָשֶׁבֶת בַּבַּיִּת עַד שׁוּבָה. הִבְטִיחָה לוֹ לַעֲשׂת כְּבַקָּשָׁתוֹ, וְאַךְ חָלְפָה מַחֲצִית הַשָּׁעָה לְשִׁבְתָּהּ בֵּין יְדִידֶיהָ וּכְבָר קָמָה לְהִפָּרֵד מֵהֶם.

“לָמָה זֶה אַתְּ נֶאֱלֶצֶת לַחֲזֹר הַבַּיְתָה כֹה מוּקְדָם?” שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ מְאָרְחֶיהָ. וְהִיא הֵשִׁיבָה כִּי בַּעֲלָה יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וּמַמְתִּין לְשׁוּבָהּ.

“וְלָמָה הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין?” שָׁאֲלוּ.

“הוּא אֵינוֹ מֵעִיז לָצֵאת מִפֶּתַח הַבַּיִת בִּלְעָדַי”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

וְלָכֵן יָעֲצוּ לָהּ לְהִתְחַמֵּק מִבַּעֲלָה וּלְהַשְׁאִירוֹ לְבַדּוֹ בַחֲשֵׁכָה, כְּשֶׁיֵצְאוּ אֵי־פַּעַם יַחְדָיו בַּלַּיְלָה; זוּ תִּהְיֶה הַתְּרוּפָה הַבְּדוּקָה בְּיוֹתֵר לְפַחֲדָנוּתוֹ.

וְהָאִשָּׁה עָשְׂתָה כְּפִי שֶׁיָעֲצוּ לָהּ, וּבָהִזְדַמְנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה לְיָדָהּ הִשְׁאִירָה אֶת הַבַּעַל לְבַדּוֹ בַחֲשֵׁכָה. הַבַּעַל זָעַק מִפַּחַד רַב עַד שֶׁלְבַסוֹף נִרְדַם בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ. עִם עֲלוֹת הַבֹּקֶר הוּא הִתְעוֹרֵר וְחָזַר זוֹעֵף אֶל בֵּיתוֹ.

בֵּין חֲפָצָיו הַנּוֹשָׁנִים הָיְתָה חֶרֶב מַחְלֶדֶת שֶׁבָּאָה לוֹ בִּירוּשָׁה מֵאָבִיו. לָקַח אוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְצַחְצֵחַ אוֹתָהּ, נִפְלְטָה מִפִּיו הַהַחְלָטָה שֶׁלֹא לָגוּר עוֹד עִם אִשְׁתּוֹ יַחְדָיו. כְּדֵי לְהוֹצִיא לָפוֹעַל אֶת הַחְלָטָתוֹ זוֹ, יָצָא לַדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁפַּךְ דְבָשׁ, וַהֲמוֹן זְבוּבִים הָיוּ מִתְלַקְקִים שָׁם וּמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם. שָׁלַף מוּסְטַאפַה אֶת חַרְבּוֹ וְהָלַם בָּהּ עַל מִמְרָח הַדְּבָשׁ וְרָאָה כִּי הָרַג בְּמַהֲלוּמָה זוֹ שִׁשִּׁים זְבוּבִים. הָלַם בַּשֵּׁנִית וְרָאָה כִּי שׁוּב הִפִּיל שִׁבְעִים חֲלָלִים.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן הָלַךְ קַארַא מוּסְטַאפַה אֶל הֶחָרָט וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ לַחֲרֹט עַל חַרְבּוֹ: “בְּמַהֲלוּמָה רִאשׁוֹנָה הֵמִית קַארָא מוּסְטַאפַה הַגִּבּוֹר הַגָּדוֹל שִׁשִּׁים וַּבַמַהֲלוּמָה הַשְׁנִיָּה הִפִּיל שִׁבְעִים חֲלָלִים” אַחַר חֲרִיטַת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָטַל קַארַא מוּסְטַאפַה אֶת חַרְבּוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

עַתָּה הִגִּיעַ לְמִדְבַּר שְׁמָמָה, וְכַאֲשֶׁר יָרַד הַלַּיְלָה, שָׁכַב לִישׁוֹן וְתָקַע אֶת חַרְבּוֹ בַּקַרְקַע. וְהִנֵּה. ­– בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הָיוּ שׁוֹכְנִִים אַרְבָּעִים שֵׁדִים וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה יוֹצֵא לְשׁוֹטֵט בַּסְבִיבָה בְּכָל בֹּקֶר. רָאָה הַשֵּׁד אֶת הָאָדָם הַנִּרְדָם וְאֶת הַחֶרֶב הַתְּקוּעָה בַקַרְקַע; קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הַחֲרוּטִים בָּה, אָחֲזָה אוֹתוֹ רְעָדָה. עַתָּה רָאָה כִי מוּסְטַאפַה מִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ, וּכְדֵי לִכְרֹת בְּרִית עִם הָאָדָם הָאָיוֹם הַזֶּה, בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הַשֵּׁד לְהִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה שֶׁל אֶחָיו.

“מִי אַתָּה?” שָׁאַל אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר.

“אֲנַחְנוּ חֲבוּרַת שֵׁדִים, וּמִסְפָּרֵנוּ אַרְבָּעִים, וְאִם תּוֹאִיל לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ יִהְיֶה מִסְפָּרֵנוּ אַרְבָּעִים וְאֶחָד”.

“אֲנִי מַסְכִּים”, אָמַר מוּּסְְטַַאפַַה, “לֵךְ וֶאֱמֹר אֶת הַדָּבָר לַחֲבֵרֶיךָ”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַשֵּׁד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָץ אֶל חֲבֵרָיו וְאָמַר:

“אַחַי, גִבּוֹר רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ. אֶת גְבוּרָתוֹ הָעֲצוּמָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בַּמִּלִּים הַחֲרוּטוֹת עַל חַרְבּוֹ: בְּמַהֲלוּמָה אַחַת הֵמִית קַארַא מוּסְטַאפַה הַגִּבּוֹר הַגָּדוֹל שִׁשִּׁים; וּבַמַהֲלוּמָה הַשְּׁנִיָּה הֵמִית שִׁבְעִים; הָבָה נַכְנִיס סֵדֶר בַּכֹּל, מִשׁוּם שֶעוֹד מְעַט הוּא יָבֹא יָשָׁר הֵנָה”.

הַשֵּׁדִים יָצְאוּ אֵיפוֹא לְקַבֵּל פָּנָיו שֶׁל מוּסְטַאפַה, אֲשֶׁר בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם נָפְלָה רוּחוֹ. מִכָּל מָקוֹם הוּא הִצְלִיחַ לְהַגִּיד לָהֶם: “יְבָרֵךְ אֶתְכֶם אֱלֹהִים, חֲבֵרִים!” וְהַשֵּׁדִים הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּעַנְוַת רוּחַ וְהִצִּיעוּ לוֹ מָקוֹם בֵּינֵיהֶם.

בְּמֵרוּץ הַזְּמַן שָׁאַל אוֹתָם: “הַאִם יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אֶחָד כָּמוֹנִי?”

הַשֵּׁדִים הִבְטִיחוּ לוֹ שֶׁאֵין כָּמֹהוּ בֵינֵיהֶם, וּמוּסְטַאפַה הָיָה שְׂבַע־רָצוֹן, יֶתֶר עַל כֵּן הוּא הוֹסִיף וְאָמַר:

“מִשּׁוּם שֶׁאִם יֵשׁ אֶחָד כָּמוֹנִי, הָבָה יִתְחָרֵה אִתִּי בְּכֹחוֹ וְעָצְמָתוֹ”.

“וְכִי בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶפְשָׁר עוֹד לִמְצֹא אֶחָד כָּמוֹהוּ?” אָמְרוּ הַשֵּׁדִים שָׁעָה שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים בְּדַרְכָּם הַבַּיְתָה.

הַשֵּׁדִים הָיוּ צְרִיכִים לְהָבִיא אֶת הַמַּיִּם הַדְּרוּשִׁים לָהֶם מִמָּקוֹם רָחוֹק; וְאֶת הַחוֹבָה הַזּוּ הָיוּ מְמַלְאִים לְפִי הַתּוֹר; בִּהְיוֹת וְהֵם גְדוֹלִים וַעֲצוּמִים בְּקוֹמָתָם הַגְּבוֹהָה וּבְכֹּחָם, הֵם הָיוּ כְּמוּבָן, יְכוֹלִים לָשֵׂאת כַּמּוּיוֹת גְדוֹלוֹת שֶׁל מַיִּם, מַה שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר יְכָלְתּוֹ שֶׁל בֶּן תְּמוּתָה פָּשׁוּט.

בְּאַחַד הַיָּמִים נִגַּשׁ הַשֵׁד הַמְמוּנֶה עַל הַתּוֹר אֶל מוּסְטַאפַה וְאָמַר אֵלָיו: “הַיּוֹם הִגִּיעַ תּוֹרְךָ לְהָבִיא אֶת הַמַּיִם, וַאֲנִי מִצְטָעֵר לוֹמַר כִּי הַבְּאֵר נִמְצֵאת בְּמֶרְחָק רַב מִכָּאן”. בִּהְיוֹת וְהַשֵּׁדִים הָיוּ מִתְיָרְאִים מִפְּנֵי הַגִּבּוֹר, הָיוּ כְמוּבָן פּוֹנִים אֵלָיו בְּנִמּוּסִיוּת רַבָּה. מוּסְטַאפַה הִרְהֵר בְּמִקְצָת, וַאֲזַי בִּקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיִתְּנוּ לוֹ חֶבֶל. הַחֶבֶל נִתַּן לוֹ, וְאָז נָטַל אוֹתוֹ וְהָלַךְ אִתּוֹ אֶל הַבְּאֵר. הַשֵּׁדִים, שֶׁהָיוּ סַקְרָנִים, רָצוּ מְאֹד לָדַעַת מַה הוּא חוֹשֵׁב לַעֲשֹׂות בַּחֶבֶל, וְהֵם הִסְתַּכְּלוּ מֵרָחוֹק וְרָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהוּא קוֹשֵׁר בּוֹ אֶת מִבְנֶה הָאֲבָנִים שֶׁל הַבְּאֵר.

תְּמֵהִים מְאֹד עַל מַעֲשֵׂהוּ זֶה, הֵם רָצוּ אֵלָיו וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה הוּא חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת. “הוֹ”, הוּא הֵשִׁיב, “אֲנִי הוֹלֵךְ לָקַחַת אֶת הַבְּאֵר עַל שִׁכְמִי וּלְהָבִיא אוֹתָהּ הַבַּיְתָה, כַּךְ שֶׁאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא יִהְיֶה נִזְקָק לָלֶכֶת דֶרֶךְ כֹּה רְחוֹקָה לַהֲבָאַת מַיִּם”.

וַאֲזַי הֵם הִפְצִירוּ בּוֹ לְבַל יַעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא הִבְטִיחַ לָהֶם לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָם בִּתְנָאי שֶׁלֹא יַטְרִידוּ אוֹתוֹ עוֹד בְּמִלּוּי חוֹבָתוֹ לַהֲבָאַת מַיִּם.

כַּמָּה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל מוּסְטַאפַה לְהָבִיא עֵצִים מִן הַיַּעַר. שׁוּב פַּעַם בִּקֵּשׁ מֵהֶם אֶת הַחֶבֶל וְהָלַךְ לוֹ. הַשֵּׁדִים הִסְתַּתְּרוּ בַמַחֲבוֹא וְהִבִּיטוּ מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאָם עַל מַה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת. וְהִנֵּה רָאוּ כִי הוּא תוֹקֵעַ יָתֵד בַּקַרְקַע וְקוֹשֵׁר אֵלָיו אֶת הַחֶבֶל, וּלְאַחַר מִכֵּן הוּא מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ מִסָּבִיב לְגִזְעֵי הָעֵצִים.

בְּמִקְרֶה הִתְחוֹלְלָה רוּחַ סְעָרָה, אֲשֶׁר הֵנִיעָה אֶת הָעֵצִים כֹּה וָכֹה.

“מַה אַתָּה עוֹשֶׂה, מוּסְטַאפָה?” קָרָא אֶחָד הַשֵּׁדִים.

“הוֹ, אֲנִי רַק הוֹלֵךְ לָקַַחַת אֶת הַיַּעַר כֻּלּוֹ הַבַּיְתָה בִּמְקוֹם לְקַחְתּוֹ חֲפָסִים חֲפָסִים, וְעַל יְדֵי כַךְ לִמְנֹעַ טִרְחָה יְתֵרָה”.

“אַל תָּנִיעַ אֶת הָעֵצִים”, קָרְאוּ כָל הַשֵּׁדִים יַחְדָּיו “אַתָּה עָלוּל לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיַּעַר. מוּטָב שֶׁנִשָּׂא אֶת הָעֵצִים בְּעַצְמֵנוּ”.

וְעַתָּה הָיוּ הַשֵּׁדִים מִתְיָרְאִים מִפְּנֵי מוּסְטַאפַה עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קוֹדֶם לָכֵן, וְהֵם קָרְאוּ לְאֲסֵפָה כְּלָלִית כְּדֵי לָדוּן בְּכֹבֶד רֹאשׁ כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מִן הֶחָבֵר הֶעָצוּם הַזֶּה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּחְלַט לִשְׁפֹּךְ עָלָיו מַיִם רוֹתְחִים בַּלַּיְלָה בִּשְׁעַת שְׁנָתוֹ, וּבְאוֹפֶן כָּזֶה לְהָמִיתוֹ.

לְגֹדֶל מַזָּלוֹ הוּא שָׁמַע אֶת הַשִּׂיחָה שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְיָכֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַהֲכָנוֹת הַדְּרוּשׁוֹת. לְעֵת עֶרֶב הוּא הָלַךְ לִישׁוֹן בְּמִטָּתוֹ כָּרָגִיל. הַשֵּׁדִים הָלְכוּ לְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם דֶרֶךְ הַתִּקְרָה שֶׁל חַדְרוֹ, אֶלָּא שֶׁמוּסְטַאפַה הִנִּיחַ אֵיזֶה גוּף מְרֻפָּד, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה נוֹהֵג לִשְׁכַּב. מֵעַל לַגּוּף הַמְרֻפָּד הִנִּיחַ אֶת תַּרְבּוּשׁוֹ, וְכִסָּה אֶת הַגּוּף בְּמִכְסֶה הַמִּטָּה. וּלְאַחַר מִכֵּן הִסְתַּלֵּק לְקֶרֶן זָוִית וְשָׁכַב לִישׁוֹן, וְיָשַׁן שֵׁינָה עֲרֵבָה, מִחוּץ לְאֵזוֹר הַסַּכָּנָה.

כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַבֹּקֶר הֵם הָיוּ סְבוּרִים כִּי מֵת מוּסְטַאפַה, וּבָאוּ לִדְפֹק עַל הַדֶּלֶת שֶׁל חַדְרוֹ כְּדֵי לְהִוָּכַח אִם נָכוֹן הַדָּבָר.

“מִי שָׁם?” בָּא הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֶדֶר.

הַשֵּׁדִים הִתְפַּלְאוּ עַל כָּךְ מְאֹד, וְהָיוּ אֲחוּזֵי אֵימָה, וְקָרְאוּ לוֹ לָקוּם מִמִּטָּתוֹ מִשּׁוּם שֶׁעוֹד מְעַט תִּהְיֶה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם.

“הָיָה חַם לִי מְאֹד, בְּלֵיל אֶמֶשׁ”, הוּא אָמַר לָהֶם. “הִתְגַּלְגַּלְתִּי כָּל הַלַּיְלָה בְמֶרְחָץ שֶׁל זֵעָה”.

וַאֲזַי הִתְפַּלְאוּ הַשֵּׁדִים עוֹד יוֹתֵר שֶׁמַּיִם רוֹתְחִים נִרְאוּ לוֹ כְזֵעָה וְלֹא הָיוּ לָהֶם כָּל הַשְׁפָּעָה רְצִינִית עָלָיו.

וַאֲזַי הֶחְלִיטוּ הַשֵּׁדִים לְהַמְטִיר עָלָיו אַרְבָּעִים כַּדּוּרִים שֶׁל בַּרְזֶל בִּשְׁעַת שְׁנָתוֹ. אֶלָא שֶׁהַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ קָלַט גַם אֶת תֹּכֶן הַמְזִּמָּה הַזֹּאת, לְגֹדֶל מַזָּלוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָלֶכֶת לִישֹׁן, נִכְנָס לְחַדְרוֹ, וְשָׂם אֶת הַגּוּף הַמְּרֻפָּד בִּמְקוֹמוֹ בְּמִטָּתוֹ, וְשָׂם מֵעָלָיו אֶת תַּרְבּוּשׁוֹ, וְכִסָּה אוֹתוֹ בַּמִּכְסֶה שֶׁל הַמִּטָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן הִסְתַּלֵק הוּא עַצְמוֹ לְאוֹתָה קֶרֶן זָוִית, וּמִמֶּנָּה הִבִּיט אֶל כָּל הֶעָשׂוּי לְהִתְרַחֵשׁ. הַשֵּׁדִים עָלוּ עַל הַגַּג, וּלְאַחַר שֶׁהֵסִירוּ כַּמָּה רְעָפִים מִמְּקוֹמָם, הִבִּיטוּ לְמַטָּה אֶל מַה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לָהֶם כְּחֲבֵרָם הַנִּרְדָּם. “הַבִּיטוּ, הִנֵּה בֵּית הֶחָזֶה שֶׁלוֹ, וְהִנֵּה רֹאשׁוֹ”, הֵם לָחֲשׁוּ זֶה לָזֶה, וּלְאַחַר מִכֵּן נִתַּךְ הַמָּטָר שֶׁל כַּדּוּרֵי הַבַּרְזֶל בָּזֶה אַחַר זֶה.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָלְכוּ הַשֵּׁדִים לְחָדְרוֹ שֶׁל מוּסְטַאפָה וְדָפְקוּ בַּדֶּלֶת. הַפַּעַם לֹא שָׁמְעוּ כָל תְּשׁוּבָה, וְהֵם הֵחֵלוּ לְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבָם כִּי הִנֵּה לֹא יַטְרִיד אוֹתָם עוֹד הַגִּבּוֹר. אֲבָל, לְמַעַן הַזְּהִירוּת דָפְקוּ שׁוּב, וְכֵן גַם זָעֲקוּ אֵלָיו בְּקוֹל רָם; וַאֲזַי נוֹדַע לָהֶם כִּי שִׂמְחָתָם הָיְתָה בְּטֶרֶם זְמָן מִשּׁוּם שֶׁשָׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל מוּסְטַאפָה: “לֹא יָכֹלְתִּי לִישֹׁן כָּל הַלַּיְלָה, כִּי עַכְבָּרִים הָיוּ מְקַפְּצִים עָלַי, הַנִּיחוּ לִי לִישֹׁן עוֹד מְעַט”.

עַתָּה, כִּמְעַט שֶׁנִטְרְפָה עֲלֵיהֶם דַעְתָּם. הַשֵּׁדִים לֹא יָכְלוּ כְלָל וּכְלָל לִתְּפֹשׂ אֵיזֶה סוּג אָדָם הוּא, הַחוֹשֵׁב אֶת מַפָּל הָאֲבָנִים הַכְּבֵדוֹת שֶׁל הַבַּרְזֶל לְנִתּוּר עַכְבָּרִים.

כַּמָּה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל מוּסְטַאפָה: “בָּאָרֶץ הַסְּמוּכָה יֵשׁ לָנוּ אָח מִמִּשְׁפַּחַת הַשֵּׁדִים שֶׁלָנוּ, הַאִם תַּסְכִּים לָצֵאת אִתּוֹ לְדוּ־קְרָב?”

מוּסְטָאפַה שָׁאַל אוֹתָם אִם אוֹתוֹ בָּחוּר חָזָק.

“חָזָק מְאֹד”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

“וּבְכֵן, הָבָה וְיָבֹא”. בְּאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיָה הַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ מוּכָן לָמוּת מֵרֹב פַּחַד. כַּאֲשֶׁר הוֹפִיעַ הַשֵּׁד הָעַנָּק עַל בָּמַת הַקְּרָב, הֶחְלִיט לְהִתְגוֹשֵׁשׁ בְּמִקְצָת לִפְנֵי הַדּוּ־קְרָב, וּלְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי הֶסְכֵּם יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה.

הַשֵּׁד תָּפַשׂ אֶת מוּסְטַאפַה בִּגְרוֹנוֹ, וְאָחַז בּוֹ בְּחָזְקָה כָּל כַּךְ, עַד שֶׁעֵינָיו שֶׁל מוּסְטַאפַה כִּמְעַט וְיָצְאוּ לוֹ מֵחוֹרֵיהֶן, וּמַבָּטוֹ הָיָה נָעוּץ כְּלַפֵּי מַעְלָה.

“בַּמֶּה נָעַצְתָּ אֶת מַבָּטְךָ?”, שָׁאַל אוֹתוֹ הַשֵּׁד לְאַחַר שֶׁהִרְפָּה מִמֶּנּוּ.

“הִסְתַּכַּלְתִּי כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּדֵי לְהִוָכַח לְאֵיזֶה גֹבַהּ יִהְיֶה עָלַי לִזְרֹק אוֹתְךָ, עַל מְנָת שֶׁאֲבָרֶיךָ יִתְרַסְקוּ לִרְסִיסִים מֵעָצְמַת נְפִילָתְךָ”, הֵשִׁיב הַגִּבּוֹר בְּזַעַם מְעֻשֶּׂה לְמַדַּי.

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, נָפְלוּ הַשֵּׁדִים עַל בִּרְכֵיהֶם לְפָנָיו, וּבִקְשׁוּ אוֹתוֹ שֶׁיָחוּס וִיְרַחֵם עַל אֲחִיהֶם הַשֵּׁד.

מוּסְטַאפַה סָלַח לָהֶם בְּחַסְדּוֹ הָרַב, וְהַשֵּׁדִים בִּקְשׁוּ אוֹתוֹ שֶׁיְקַבֵּל מֵהֶם כַּמָּה מֵאוֹת מַטְבֵּעוֹת זָהָב, וְיֵלֵךְ לְבֵיתוֹ.

בְּלֵב שָׂמֵחַ קִבֵּל מוּסְטַאפַה אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהוּעֲנָק לוֹ וְהִבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ לָלֶכֶת. הוּא נִפְרָד מֵהֶם בִּלְבָבִיוּת רַבָּה, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל שֵׁד אֶחָד, שֶׁנִצְטַוֶּה לְלַוֹּתוֹ עַד בֵּיתוֹ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ מוּסְטַאפַה לְמֶרְחַק מַה מִבֵּיתוֹ, רָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מַבִּיטָה בַּחַלּוֹן, וְאַךְ רָאֲתָה אוֹתוֹ קָרְאָה: “הִנֵּה חוֹזֵר בַּעֲלִי הַפַּחְדָן בְּלִוְיַת שֵׁד!”

מוּסְטַאפַה רָמַז לָה מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ שֶׁל הַשֵּׁד לְבַל תַּגִּיד שׁוּם דָבָר, וְאָז הֵחֵל לָרוּץ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ.

“לְאָן אַתָּה נֶחְפָּז כָּל כַּךְ?” שָׁאַל אוֹתוֹ הַשֵּׁד.

“הַבַּיְתָה, לָקַחַת חֵץ וָקֶשֶׁת וְלִירוֹת בְּךָ”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה בָּרַח הַשֵּׁד אֶל אֶחָיו.

עוֹד טֶרֶם הִסְפִּיק מוּסְטַאפַה לָנוּחַ כָּל צָרְכּוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהִנֵּה הִגִּיעוּ יְדִיעוֹת עַל דוֹב שׁוֹקֵק הַמֵּטִיל אֵימָתוֹ עַל כָּל הַסְּבִיבָה. הַתּוֹשָׁבִים בָּאוּ אֶל מוֹשֵׁל הַמְּחוֹז וּבִקְשׁוּ אוֹתוֹ לְצַוֹּת עַל הַגִּבּוֹר שֶׁיַהֲרֹג אֶת הַמַּפְרִיעַ מְנוּחָתָם. “הוּא כְבָר נִפְגָשׁ עִם אַרְבָּעִים שֵׁדִים” הֵם אָמְרוּ, “וְחֲבָל שֶׁהַדֹּב יָמִית אֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים רַבִּים”.

שָׁלַח מוֹשֵׁל הַמְּחוֹז לִקְרֹא לְמוּסְטַאפַה, וְאָמַר אֵלָיו כִּי לֹא נִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁאֲנָשִׁים יִבָהֲלוּ מִפְנֵי הַדּוֹב, שָׁעָה שֶׁמִתְגוֹרֵר בַּמָּחוֹז אָדָם אַמִּיץ־לֵב כָּמֹהוּ.

וְאָז אָמַר מוּסְטַאפַה: “הַרְאֵה לִי אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצָא הַדֹּב, וּשְׁלַח אִתִּי אַרְבָּעִים פָּרָשִׁים”.

בַּקָשָׁתוֹ נִתְמַלְאָה. מוּסְטַאפַה נִכְנַס לְתוֹךְ הָאוּרְוָה, לָקַח חוֹפֶן שֶׁל אַבְנֵי חָצָץ קְטַנוֹת, וְזָרַק אוֹתָן עַל הַסּוּסִים. כֻּלָּם, מִלְבַד אֶחָד, הִזְדַקְפוּ עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיוֹת. אֶת הַסּוּס הַזֶּה לָקַח מוּסְטַאפַה לְעַצְמוֹ. כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַפָּרָשִׁים אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הָלְכוּ אֶל הַמּוֹשֵׁל וְאָמְרוּ כִי וַדַאי שֶׁנִטְרְפָה עָלָיו דַעְתּוֹ שֶׁל מוּסְטַאפַה וְכִי אֵינָם מוּכָנִים לַעֲזֹר לוֹ בְצֵיד הַדֹּב.

יָעַץ לָהֶם הַמּוֹשֵׁל: “מִיַד לִכְשֶׁתִּרְאוּ כִי הַדֹּב הוֹלֵךְ וּבָא, הִסְתַּלְקוּ מִמֶּנוּ וְהַנִּיחוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינָיו”.

וְכַךְ יָצְאָה חֲבוּרַת הַפָּרָשִׁים, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִמְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ שֶׁל הַדֹּב, הִנִּיחוּ אֶת הַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ לְנַפְשׁוֹ וְרָכְבוּ חֲזָרָה. מוּסְטַאפַה דִרְבֵּן אֶת סוּסוֹ שֶׁלֹא רָצָה לָזוּז מִמְקוֹמוֹ, וְהַדֹּב הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֵלָיו בִּצְעָדִים כְּבֵדִים.

בִּרְאוֹתוֹ עֵץ קָרוֹב אֵלָיו, קָפַץ הַגִּבּוֹר שֶׁלָנוּ עַל גַב סוּסוֹ, נֶאֱחַז בַּעֲנָפִים הַתְּלוּיִים מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, וּמָשַׁךְ אֶת גּוּפוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַדֹּב אֶל מִתַּחַת לָעֵץ, וּבְעוֹדוֹ מִתְכּוֹנֵן לַעֲלֹת אֵלָיו, צָנַח מוּסְטַאפַה מִלְמַעְלָה עַל גַּבּוֹ, וְהִכָּה אוֹתוֹ בְּאָזְנָיו, וְהִטָּה אוֹתוֹ לַכִּוּן שֶׁאֵלָיו רָכְבוּ הַפָּרָשִׁים. כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם קָרָא: “קַארַא מוּסְטַאפַה הַגִּבּוֹר, הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וּבָא”; וְאָז הֵם הִסְתַּדְרוּ בַמַעֲגָל, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵבִינוּ אֶת חֻמְרַת הַמַּצָּב, הֵמִיתוּ אֶת הַדֹּב בְּכִידוֹנֵיהֶם.

לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶה נִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ שֶׁל קַארַא מוּסְטַאפַה בְּכָל הָאָרֶץ, וְהַשִׁלְטוֹנוֹת הֶעֱנִיקוּ לוֹ אוֹתוֹת כָּבוֹד רַבִּים, וְהוּא הָיָה מְכֻבָּד עַל יְדֵי כָּל שְׁכֵנָיו, בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו.