חורף. 1912. חדרה. לילה ראשון במושבה זו ישנתי באחת המטות בחדר השומרים. בשכבי במטה לא ידעתי שהנני אורח בה רק למספר שעות. שנתי מתוקה ועמוקה. והנה לתוך נבכי ההכרה הולם־מלים כמו בפטיש:
– קום, קום!…
בקושי נפקחו עיני. מהחלונות נשקפה אפלה שחורה. לאור קלוש של מנורת נפט קטנה ראיתי דמות גבוהה פושטת עבאיה ערבית, אקדוח על ירכו וחגורת־כדורים על החזה.
– קום. קום. קום… בחור. שמרתי… עלי לשכב לישון…
היה זה השומר צבי קרול אשר חזר מהשמירה ורצה לשכב במטתו. בקומי מהמטה כדי להתלבש נכנסה עוד דמות עטופה עבאיה, העמידה רובה בפינה והחלה להתפשט.
אם כי הכרתי היתה עוד מעולפת שינה ונמשכתי למטה חמה, הייתי מוקסם וחש חויה עצומה ממראה עיני: שומרי ישראל גבוהים, זקופים… חרבות, רובים, אקדוחים… האפלולית המיסתורית שבחדר… הצללים הרוקדים על הקיר…
עוד בטרם הספקתי להתלבש והשומרים כבר נחרו במטותיהם. השעה היתה חמש. יצאתי אל המרפסת האפלה והצוננת, ותוך כדי צפיה ליום עבודתי הראשון בארץ תקעתי עיני בשחור הלילה, העוטף אוקוליפטוסים גבוהים מתנועעים, רוחשי תפילה, רפתות ודירים, ובתים, בהם נחים מעמל יומם – נחשונים ראשונים של עם ישראל.
זה היה לילי הראשון בחדרה.
אותו יום עבדתי בחפצי־בה במעדר. בשובי לפנות ערב למושבה הטרידתני המחשבה “ואיפה אלון הלילה?”
עוד לפני ארוחת הערב נעזרתי ע"י הח' י. ה. המנוח למצוא פנה ומטה. הפנה איך שהוא נמצאה באחד הצריפים החדשים בשכונת התימנים ואשר למטה – הלך אתי אל החנויות לקנות שלשה ארגזי נפט ושני לוחות עץ. את הארגזים קנינו, ואילו לוחות־עץ לא השגנו בשום חנות.
ידידי החדש היה מודאג מאד:
– מזרן מילא… אפשר לישון גם בלי מזרן, אולם לוחות… אין לוחות – אין מטה.
לפתע נתעורר:
– דוד בדר! אפנה אליו. הוא ימצא לוחות.
– ומי הוא זה דוד בדר? סוחר עצים?
– איזה סוחר? פועל.
– ומנין לו לוחות?
– באמת אין לו, אולם אין דבר שבדר לא ישיג.
צלצול הפעמון.
מכל הצדדים נהרו פועלים למטבח. גם אני התישבתי ע"י אחד השולחנות. בטרם התורן יגיש את המנה הראשונה, עבר פועל מבוגר אחד, צנצנת בידו וחלק חינין. בהגיעו אלי הושיט את ידו בחביבות:
– פנים חדשות! שלום עליכם! שמי בדר. שמעתי שחסרים לך שני לוחות עץ. אחרי ארוחת הערב נחפש אותם. ודאי נמצאם.
הוציא בכפית שני כדורי חינין מהצנצנת והגישם לי:
– ואם רצונך לשמור על לחייך הורודות – היה נאמן לחינין. אחרת, חביבי, תקדח.
הארוחה נסתיימה. הבחורים פתחו פיהם בשירה. חלק מהם נתלכד לרקוד. דוד בדר עבר על פני, קרץ לי קריצה ונעלם בחשכת הליל.
לא עברה חצי שעה ודוד בדר חזר. קראני החוצה ומסר לידי שני לוחות עץ דקים. מאין השיג אותם – איש לא יודע. הן בכל החנויות לא היה אף לוח אחד. רציתי לשלם עבורם והוא הניע בידו:
– נו… נו… עזוב…
עודנו עומד אתי ובחצר קול קורא:
– דוד בדר! בדר!!
דוד בדר צעד מספר צעדים לקראת הקורא:
– הנני. מה יש?
– ש. חלה. החום גבוה. איפה הקוניאק?
רק בימים הבאים עמדתי על טיב הפרשה הזאת.
קופת־חולים כמוסד טרם נתקיימה. הקדחת בחדרה, כידוע, היתה עצומה יום יום נתקפו פועלים וחלו בקדחת. שכבו באשר שכבו. שום טפול מיוחד לא היה להם. כל העזרה והטפול נצטמצמו בשלושה בקבוקים, אשר דוד בדר היה לראש להם. בקבוק רחב ונמוך, כעין צנצנת, הכיל בתוכו חינין, אשר דוד בדר היה מחלק אחת ליום לפני ארוחת הערב לכל האוכלים במטבח הפועלים. הבקבוק השני הכיל בתוכו שמן קיק. ומסורת בימים ההם: לאחר התקפת חום (גם אם האיש חלה בטיפוס, באינפלואנציה1) התרופה הראשונה המועילה – לנקות את הקיבה בשמן קיק. הבקבוק השלישי הכיל בתוכו קוניאק לשימו בתה כדי להוריד את החום.
נתקף בחור בחום הרי תיכף מופיע ד. בדר או מי שהוא מגרי החדר ושני הבקבוקים בידיו. בראש וראשונה – כף מלאה שמן־קיק. והחולה מוכרח לקבלו. אחרי זה מוזגים תה חם בתערובת של שתים שלוש כפיות קוניאק. אמצעי מצוין להזעה ולהורדת החום.
שני הבקבוקים המכילים חינין ושמן קיק היו מצויים בארון הכללי, ואילו הקוניאק אשר גם בריאים להוטים אחריו היה חבוי אצל דוד בדר מתחת למטתו.
דוד בדר ששאף לשכלולים בעזרה המדיצינית עמד לרכוש בימים ההם עוד מכשיר – והוא: חוקן.
בהשואה למוסדות הגדולים והמשוכללים2 של קופת־חולים כיום מה זעירה ועלובה היתה אותה הפעולה בשלושת הבקבוקים. אולם זה היה הגרעין הראשון שנזרע באותם הימים, והגרעין הזה נתן את יבולו העצום מפני שהמטפלים בו היו אנשים כדוד בדר אשר מחוץ לשלושת הבקבוקים והחוקן היה לו לב. לב רחום וטוב. לב בדרי…
צבי ליברמן
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות