הַשַּׁמָּשׁ קורא לעיירה, “ישראל קדושים – שבת הקדושה ממשמשת ובאה.” נוּסְקֶה יָז’וֹמְבָּק יושב מחוץ לדלת ביתו וממשמש את אשכיו. הוא מרגיש שם לחץ כזה שיכול לפוצץ את כל הסמטה. אולי הוא יעלה לארץ ישראל בשנה הבאה. נוסקה שכח את אלוהיו מזמן ולא צריך להתפלא על כך, אי אפשר לזכור כל דבר ודבר. התולעת הציונית, רחמנא ליצלן, מכרסמת ולא נותנת לו מנוחה. היה הולך לקלוב כדי לקרוא עיתון, אבל למה יטרח אדם בשביל עיתון, שממילא עד שמגיע לעיירה כל החדשות בו כבר עבר זמנן.
כמו ששָנינו, חוסר מעש מוציא את האדם מן העולם. לפעמים אומר נוסקה מעט ועושה הרבה, לפעמים אומר מעט ועושה מעט. על כל פנים אינו אדם של דיבורים. תאמרו אדם מישראל צריך ללכת לארץ ישראל, נו ודאי, אבל הרי הכל יודעים שבדרך נס צריך להיות הדבר, ומה יועיל צעיר שיעזוב את העיירה בחייו ויעשה גלגול מחילות רק כדי להוסיף עוד קבר צונן על אדמה קדושה?
הרַב הִירְשׁ מסתכל בצער על לחייו החלקות ופאותיו המגולחות של נוסקה, כמי שרואה גנן חובב שמנסה להילחם ביבלית ששבה וצומחת אצלו פרא בחצר. הרב הירש בעצמו הוא קצת פרא, אבל פרא מלומד. את קיצוצי הנטיעות הוא לא עושה בציבור. אף על פי כן, הגבות של הרב הן פרא ואין מי שלא רוצה למרוט לו משם שערה. מלבד כס הרבנות, נתנו להירש להיות גם השוחט וגם החזן, כי אין עילה, חשבו הפרנסים, שלא לקצץ בהוצאות הקהילה.
בעיירה יש עז שלא למדה אפילו בחדר ובכל זאת היא יודעת לא לגלח את זקנה. גם לעז מגיע ליהנות מדברי תורה ולהחכים אלא שמעולם לא התיר לה שומר בית המדרש את הכניסה. העז מטפסת על גג בית המדרש ודרך הארובה מקשיבה לדברי אלוהים חיים. פעם אחת נפלה אבל שום נזק, תודה לאל, לא נגרם. אמר הרב הירש, “ראויה זאת להיכנס לבית המדרש מהכניסה הראשית.” למרבה הצער המשיכה העז בכל זאת להעדיף תמיד את הגג. יכולה עז ליפול מגג בית המדרש כמו שיכולים הרבה דברים אחרים ליפול מגג בית המדרש. ואם עומד שם מישהו למטה אין בזה כדי לפגוע חס וחלילה בהודו של בורא עולם. אפילו לא אם נפגע הלז.
בפעם אחרת ירד גשם בשעות הבוקר המאוחרות. נוסקה עבר מול בית המדרש, הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, ובלי להסתכל למעלה חמק פנימה והתיישב בספסל הצדדי. הסתכלה העז על נוסקה והשתוממה, כשמבקשים אותו לא בא, כשאין מבקשים אותו בא. ואם כבר בא, חבל שלא הביא אתו כרוב בָּשֵׁל או מעט קש. כיוון שנוסקה ישב שם הוא שמע את דרשתו של הרב הירש, ונעמו הדברים לאוזניו. הוא מצא סוף סוף מנוחה ונעצמו עיניו. לולא הייתה העז מלקקת את פניו, אולי היה חוזר בתשובה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות