המתבונן בעינים פקוחות למתרחש בחיים המדיניים — נוכח יותר ויותר לדעת, שמפלגות הפועלים הימניות מהוות כיום את עמוד־התווך, שעליו נשען שלטונה של הבורגנות. באותן הארצות, שבהן אין הבורגנות יכולה עוד לשלוט כיום נגד רצונו של מעמד הפועלים, — באים לעזרתה מנהיגיו של הימין בתנועת הפועלים. בקסם מליצותיהם הסוציאליסטיות זוכים הם בהשפעה על המוני הפועלים ומנצלים אותה על־מנת למנוע את מלחמתם המכריעה של הפועלים נגד הקפיטאליזם ועל־מנת לרתום את הפועלים במרכבה של המדיניות־הבורגנית.
* * *
נהיר ומוכר לנו מהלך הדברים בפולין. מדי יום ביומו מגינה פפ"ס על השלטון הבורגני. דבר זה מתרחש גם בשאר המדינות הקפיטאליסטיות.
ידוע היטיב, כיצד מפלגת־הפועלים־האופורטוניסטית באנגליה, מפלגת הלייבור, מגשימה בנאמנות את המדיניות הבורגנית באנגליה עצמה ואת המדיניות האימפריאליסטית בארצות הקולוניאליות. עכשיו נביא כמה דוגמאות חדשות מארצות אחרות.
בצ’כוסלובקיה משתתפת הסוציאל־דמוקרטיה בממשלה קואליציונית עם מפלגות לאומניות ודתיות.
דווקא בארץ זו נחלו המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות — הצ’כית והגרמנית — נצחון גדול בבחירות לפרלמנט. הממשלה הקודמת שהיתה מורכבת מנציגיהן של מפלגות בורגניות ריאקציוניות ושנקטה במדיניות עויינת לפועלים, יצאה בדימוס לאחר הבחירות.
ברם, מייד נפתח המקח־וממכר בין המפלגות הבורגניות הריאקציוניות ובין הסוציאל־דמוקרטים בדבר הקמתה של ממשלת קואליציה משותפת. שישה שבועות נמשך המשא ומתן. נתמקחו על כסאות השרים; אך, בסופו־של־דבר הגיעו לעמק השווה. הסוציאל־דמוקרטים זכו בארבע מישרות־שר והם יושבים כיום בממשלה משותפת עם לאומנים צ’כיים, בעלי אחוזות וקלריקלים. ראש־הממשלה הוא אותו איש, שעמד גם בראשה של הממשלה הקודמת אוייבת הפועלים; ונוסף לכך — למפלגות הבורגניות יש רוב בממשלה.
ברור, שממשלה כזאת תוכל לנקוט במדיניות, שמעונינים בה רק המעמדות השליטים. ואילו השתתפותם של הסוציאל־דמוקרטים בממשלה יוצרת רק אשליה מזיקה בקרב המוני־הפועלים, שכביכול חלק להם בשלטון. על־כן, מרכינים הם בסבלנות את ראשם תחת עולו של הקפיטאליזם!
הסוציאלדמוקרטיה הגרמנית תורמת אף1 היא את תרומתה2 — ומסייעת במיטב יכולתה ו3מאדה להרעבתם של הפועלים ולדיכויים.
גם בגרמניה משתתפים, כידוע, הסוציאל־דמוקרטים בממשלה אחת עם נציגיהן של המפלגות הבורגניות ונוקטים במדיניות בורגנית. עוד זכור לכל טבח־הדמים האיום שערכו השרים הסוציאל־דמוקרטים הגרמניים — וראש־המשטרה הסוציאל־דמוקרטי צרגיבל — בפועליה של ברלין באחד במאי 1929. ואף היטב ידוע, כיצד מסייעים השרים הסוציאל־דמוקרטיים בידי הבורגנות הגרמנית לבצע את המדיניות המיליטריסטית. כגון — בנייתן של אניות משוריינות. עכשיו ניתן לנו לקח חדש להבנתה של “מדיניות הפועלים”, שבה נקטו השרים “הסוציאליסטיים” הגרמנים.
הלא היה זה שר־האוצר “הסוציאליסטי” הילפרדינג, שעיבד את התוכנית הכספית החדשה של הממשלה הגרמנית. שום שר בורגני לא היה מכין תוכנית, העולה על זו של הילפרדינג בריאקציונותה. לפי תוכנית זו יופחתו במידה ניכרת ביותר המיסים המוטלים על השכבות האמידות, כגון — מיסי הרכוש, ההכנסה, התעשיה והקרקע. לעומת־זאת יוגדלו במידה עצומה מיסי המכס על מוצרים חקלאיים למיניהם (תבואה, חמאה) ומיסים ישירים על מיצרכים עממיים (בירה וטבק), כלומר — מיסים הרובצים בכול כובד משקלם על שכמם של ההמונים העובדים. פשוטו כמשמעו — סכומים עצומים ניתנים במתנה לקפיטאליסטים; ואילו, ההמונים העובדים, הנמקים בדלותם, יכסו את המתנות האלו משכר־הרעב שלהם.
הילפרדינג הכריז, כי מטרתה של התוכנית־הכספית שלו “לסייע לקפיטליזציה” של גרמניה; היינו לסייע לקפיטאליסטים לאגור הון תועפות. למטרה זו — יש לוותר לבעלי הקפיטאל על מיסים, שסכומם עולה על מיליארד מארק, להעמיס את המיסים על שכמן של השכבות העמלות ולהאמיר את יוקר המיצרכים לצריכה ראשוני. לא בכדי כינו הפועלים את תוכניתו הכספית של הילפרדינג בשם “תוכנית הרעב”. תוכנית זו תבוצע בזמן שבגרמניה רשומים מיליון אחד ושלוש מאות ארבעים וששה אלף מחוסרי עבודה, הזקוקים לסיוע. בעת הזאת של עוני המוני — מאמירים את יוקר המיצרכים החיוניים ביותר ומעמיסים מיסים חדשים על שכמם של הפועלים. ואלה הם מעשי־ידיו של שר סוציאליסטי! ובעד תוכנית רעב זו מצביעים הצירים הסוציאל־דמוקרטיים בפרלמנט!
תוכנית־הרעב החדשה תגביר את אי־רצונם של הפועלים. הבורגנות צריכה להבטיח את עצמה מפני זעמם של המוני הפועלים הרעבים. לעזרתה חש שוב שר “סוציאליסטי” — הלוא הוא שר־הפנים הסוציאל־דמוקרטי סוורינג, שהכניס לפרלמנט הצעת־חוק “להגנת הרפובליקה”. הצעה זו מייפה את כוחה של הממשלה לסגור עיתונים, לפזר אספות, לכלוא בבתי־כלא חברי איגודים “בלתי־כשרים”, הנלחמים במשטר הקיים. לכאורה מופנית הצעת־חוק זו נגד הפאשיסטים. ברם, מן המפורסמות הוא, שתחת שלטונם של שרים “סוציאליסטים” לא אונתה עדיין כל רעה לפאשיסטים; רק בפועלים נערך באחד במאי 1929 טבח־דמים. על סמך הנסיון הזה לא יקשה לשער, נגד מי תהא מופנית, באמת, הצעת־החוק החדשה. הנה כך מסייעים מנהיגי־הפועלים הימניים בידי הבורגנות לנצל את עמדת הפועלים ולדכאו!
ובאוסטריה? — הסוציאל־דמוקרטיה האוסטרית עוזרת לפאשיסטים לשנות את החוקה.
אמנם, למפלה הסוציאל־דמוקרטית האוסטרית יצאו מוניטין של “שמאליות”. היא היתה, כביכול, אגפו “השמאלי” של האינטרנציונאל השני, הימני. שעה שמבקשים, למשל, מנהיגיו של ה"בונד" ל"הכשיר" בעיני חבריהם הבלתי־מרוצים — בעיקר מבין הנוער — את הצטרפותו של ה"בונד" לאינטרנציונאל השני הריפורמיסטי, — הרי הם מצביעים על הסוציאל־דמוקרטיה האוסטרית ומעלים אותה “כהוכחה ניצחת”, שהינה נימנים על האינטרנציונאל השני גם “סוציאליסטים מהפכניים”. ובכן, עכשיו ניתנה לנו ההזדמנות להיווכח, עד כמה “מהפכנית” ו"שמאלית" היא הסוציאל־דמוקרטיה האוסטרית.
באוסטריה הציגו הפאשיסטים את התביעה לשינוי החוקה, ממש כ"סאנאציה" בפולין. חוקת־היסוד, שנוצרה לפני עשר שנים, שעה שהבורגנות נבהלה ונתבלבלה מחמת התקפתו המהפכנית של הפרוליטריון, — אינה הולמת עוד את דרכיה של הבורגנות היום והריהי מבקשת “לתקנה” ברוח פאשיסטית. הסיסמה באוסטריה דומה לזו שבפולין: “יד חזקה”! על אוסטריה עובר משבר כלכלי קשה. הבורגנות רואה את המוצא מהמשבר, קודם־כל — בהגברת ניצולם של הפועלים. כדי להגשים את מטרתה ביתר־הצלחה — זקוקה הבורגנות ל"יד חזקה", שתדכא ללא רחמים כל התנגדות של הפועלים.
לסיעה הסוציאל־דמוקרטית בפרלמנט האוסטרי מספר קולות כה גדול, שנגד רצונה אי־אפשר לשנות את החוקה בדרך לא חוקית, כלומר — על ידי הצבעה פרלמנטארית. הפאשיסטים התחילו לאיים: אם לא יסכימו הסוציאליסטים מרצונם הטוב לשנות את החוקה — ייעשה השינוי תוך שימוש בכוח. לפאשיסטים הסתדרות מזויינת ה"היימוור" (הגנת המולדת), והם איימו לערוך “מצעד על וינה”. כלומר, פלוגות ה"היימוור" יכבשו את עיר־הבירה ובדרך־האלימות יכוננו חוקת־יסוד חדשה.
ראשיה של הסוציאל־דמוקרטיה האוסטרית דרשו נאה, — הם לא ייבהלו ולא ייכנעו בשום אופן. גם לסוציאל־דמוקרטים הסתדרות מזויינת, בשם “שוצבונד” (ברית ההגנה), המונה 75 אלף חברים. המנהיגים הסוציאל־דמוקרטים הכריזו, איפוא, שתפרוץ מלחמה בפאשיזם, לחיים ולמוות. הפועלים הוכיחו לא־פעם את נכונותם להילחם על ענייניהם והם היו נכונים לכך גם הפעם. ואולם, ברגע האחרון, כשהמצב נעשה רציני, כשהפאשיסטים הציגו את השאלה בכל חומרתה: — או שינויה של החוקה או מצעד על וינה, — הצהירו מנהיגיהם4 של הסוציאל־דמוקרטים, בדיוק כראשי פפ"ס בפולין, ש"כדי לשמור על הארץ מפני הזעזועים", הם מוכנים להתפשר.
ראשיה של הסוציאל־דמוקרטיה האוסטרית העדיפו את המשא־ומתן עם הפאשיסטיים בחדרי־חדרים על־פני המאבק הגלוי של ההמונים. הם השתדלו אצל הפאשיסטים והשיגו אצלם קצת ויתורים, למען יוכלו לשכנע את הפועלים, שלא נכנעו כליל. ואולם, הם נאלצו לקבל סידרה שלמה של תנאי־הפאשיסטים: הוגבר שלטונו של נשיא המדינה וקוצצה סמכותו של הפרלמנט; הנשיא ייבחר לא על־ידי הפרלמנט כפי שהיה נהוג קודם, אלא — ע"י הצבעתה של האוכלוסיה כולה, כדי שיהיה לגמרי בלתי־תלוי בפרלמנט; קודם־לכן בחר הפרלמנט בממשלה, עכשיו היא תמונה ע"י הנשיא. לנשיא תינתן הרשות לפזר את הפרלמנט ולחוקק חוקים ללא אישורו. בית־המחוקקים לא יעבוד במשך כל השנה, כפי שהיה נהוג קודם־לכן, אלא יתכנס לשני מושבים בלבד במשך השנה: הראשון יימשך חדשיים והשני — ארבעה חדשים; לששת החדשים הנותרים נפטרת הממשלה מפיקוחו. זכות הבחירה לפרלמנט תינתן לאזרחים בני עשרים שנה ואחת ולא לבני עשרים כקודם. סמכותה של עירית וינה, שבה יש לסוציאל־דמוקרטים רוב מכריע, תקוצץ בהרבה, כל השינויים הללו בחוקה כוונתם אחת — חיזוק עמדותיהם של הפאשיסטים.
והעיקר: זוהי פירצה ראשונה בחומת הרפובליקה הדמוקרטית. השינויים עודדו את הפאשיסטים, שנוכחו לדעת: אם מאיימים על הסוציאל־דמוקרטים באגרוף — הריהם נכנעים ושוכחים את דבריהם על מאבק. הפאשיסטים חסכו לעצמם את המצעד על וינה, שהיה בדעתם לערכו. שינויי התחוקה נערכו באורח “ליגלי”. ב־7 בדצמבר 1929 אישר הפרלמנט האוסטרי פה אחד את חוקת־היסוד של המדינה והשינויים שנעשו בה. פה אחד! הסוציאל־דמוקרטים הצביעו יחד עם הפאשיסטים!
אלה הם פני האגף “השמאלי” ביותר של האינטרנציונאל הסוציאליסטי! הוא נעזר במליצותיו השמאליות, כדי להוליך שולל את הפועלים, ואולם, בדיוק ככל מפלגותיו של האינטרנציונאל השני, — מסייע גם “השמאל” הזה לבורגנות לבצע את תוכניותיה.
“די פרייע יוגנט”, מספר 1, וארשה, ינואר 1930.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות