האשה הזקנה, שנסעה אתנו מווילנא עד יפו, הזמינה אותנו אל בית בתה בירושלים. באופן כזה נפתרה אצלנו הבעיה, שהדאיגה אותנו: לאן לסור בירושלים, איפה לשים את כל החבילות? האשה הוסיפה: “יתכן שלא תהיה נוחיות, כפי שהורגלתם בקן החם שעזבתם, אבל ישיבת קבע בארץ דורשת להיגמל מהרגלים רבים של הגולה. אלה הם היסורים, שבהם הארץ נקנית”. קיבלנו את ההזמנה האדיבה. האשה טובת הלב לא ידעה שבינתיים חלו שינויים במצב המשפחה של בתה. נוסף לזה באה טעות בכתובת. בגלל זה נגרמה לנו טרדת הליכה ממקום אחד למקום שני ושלישי במשך שעות, עד שהגענו אל בית הבת.

התחנה האחרונה, שבה עמדו הסבלים לפוש היתה “מחנה יהודה”. לאור הירח ראינו סביבנו כפים וסלעים. השעון, אשר במוסד שנלר, הזדקר מול הסלעים. קבלתי רושם, שכאן קצה גבול הישוב היהודי. בבית משותף, שנקרא “פליטי רוסיה”, נראו על הגזוזטראות, כביכול, אורות עמומים, שבקעו ממנורות קטנות. המנורות היו מכוסות פחים, מעין פנסים, להגנה בפני הרוח. לאור המנורות האלה עסקו גברים בחריצות בהכנות לחג.

פנינו אל קבוצת בתים קטנים, אל שכונה שנקראה “כרם” ולאחד הבתים האלה נכנסנו. הודלקו מיד שתי מנורות ובחדר נראה סדר וניקיון. אשה צעירה לימים, עם פנים חרושים קמטים, קדמה את הבאים בעברית והביעה את שמחתה על שאורחים יקרים באו להתארח בצל קורתה. החשש, שמא נהיה אורחים בלתי קרואים ובלתי רצויים, התנדף. אחרי שיחה חטופה עם האם הוזמנו לארוחת הערב.

אחרי הארוחה נכנס אחד השכנים. הוא אמר, ששמע שבאו אורחים חשובים מווילנא ממש, לכן דחה את עבודות ההכנה לחג ובא לברך את העולים בברכה “ישוב טוב”. הוא נכנס אתנו בשיחה. וילנא, אמר, זכתה לא לשוא לתואר “ירושלים דליטא”; לא רק בעבר, אלא גם כעת נמצאים בכולל וילנא, הוותיק ביותר בארץ, למעלה מאלפיים נפש; בתוך אנשי כולל וילנא נמצאים אנשי סגולה, מיוחסים ובעלי צורה. האיש הזה אמר, שידוע לו מפי שליחים של כולל וילנא, שנסעו לווילנא בעניני הכולל, על היחס הלבבי, שבו היו יהודי וילנא מתיחסים לצרכי הישוב בארץ. הוא הזכיר שמות, כמו הרב ר' משה יואל גוריון, הרב ר' חיים עוזר גרודזנסקי, הסוחר האציל ר' מאיר אהרן כצנלסון, הסוחר טוב הלב, אם כי מהיר לכעוס, ר' שמעון שטראשון ועוד. בקומו ללכת המשיך: לדידי רב ערכו של ה"קאבאק" (מטבע השווה בערכה לפרוטה), הניתן על ידי אשה עניה בווילנא, מדולאר, שהשליח מא"י משיג בהתאמצות מאיש עשיר באמריקה.

הירושלמי בקש מאתנו להלוות אליו ולראות בית אחד. הלכנו וראינו בניין מואר קצת “הנה גאוות העיר וילנא”, אמר; "בית הכנסת הזה הוא אחד מאלה, שנבנו בכספי בת שבע גגוזין מווילנא. זר אגדות נקלע מסביב לפעולות אשת חיל זו בירושלים. מספרים, שחלק הגון מרכושה העצום הפרישה לצרכי ירושלים. אשה זקנה זו הביאה אתה ארצה עשרים פודים¹ של כלי זהב וכסף וחלקה אותם כמתנות לכלות יתומות או עניות. היא תמכה בזקוקים בצורה נאה. היא היתה מעסיקה נשים מספר באפיית לחם בשביל נצרכים. בכספה הוקמו בנינים ציבוריים שונים, בתי כנסת, מקוואות וכד'. אחרי פטירתה נודע מפי חנוונים, שהיא היתה מסלקת חובות של קונים מסויימים. שמה נשאר לברכה לעד.

בקשנו את הירושלמי להמשיך בשיחותיו המעניינות למחרת ונפרדנו ממנו בשעה מאוחרת בלילה.

נפגשתי עם הירושלמי הזה אחר כך לא פעם. בשיחות שנהלתי אתו בהפסקות בין התקפות קדחת, למדתי מפיו הרבה על סדרי הכוללים. הוא היה בקי בבעיות אלה, מכיוון שנתבקש על ידי קרובים שלו מארצות הברית להמציא להם ידיעות נאמנות. הוא חקר את הבעיות והשיג פרטים רבים למרות הסודיות, שאפפה את פעולות הכוללים.

יש קודם כל לציין, שאין לזלזל בערך ה"כוללים" לקיום הישוב בארץ. הם הקימו את הגשר בין הישוב ובין הגולה. הם הושיטו עזרה לבני הישוב בכל מקרה. הם עמדו על המשמר בלי הפסק בפני כל מיני פגעים, הן מבחוץ והן בפני מחלות ומגפות. לולא היסודות, שהונחו על ידי הראשונים, בעלי קופת ר' מאיר בעל הנס, היו חובבי ציון מוצאים בארץ חלל ריק. גם אנשי “הישוב הישן” הפנו את תשומת לבם לעבודת האדמה ויסדו את “פתח תקוה”. הכוללים השתדלו להקל על תנאי החיים בירושלים, הם דאגו לאספקת קמח, סוכר, שמן, פחמים וכו' לקראת ימות הגשמים.

הירושלמי הודה, ששיטת החלוקה זקוקה לשיפורים, אולם מעשה יפה עושים בני הגולה, התומכים בישוב על ידי הכוללים.

הירושלמי מנה כ"ז כוללים.

א. הכולל הראשון, “כולל וילנא וזאמוט”, נוסד עם התחלת עלייתם של ה"פרושים", בהשפעת הגאון ר' אליהו מווילנא.

אנשי כולל זה הצליחו בבחירת ר' שמואל’קה, שיורה וידין בירושלים. הוא היה נמוך קומה והתלוצצו עליו: איננו גוף ואיננו ממשיגי הגוף. חלקו של ר' שמואל סאלאנט בפיתוח הישוב היהודי בירושלים רב עד מאוד. הוא לחם מלחמת תנופה והגן על המוסדות התאומים ת"ת וב"ח –­ תלמוד תורה “עץ־חיים” ובית החולים “ביקור חולים”. ברוב תבונתו עמד בלי הרף על המשמר, שמקורות ההחזקה של מוסדות אלה לא ייפסקו. בגלל בריאותו הרופפת היו מנסים להשפיע עליו, שיחליף את דירתו הצרה, או שיעבור לגור זמנית למקום ששם האויר צח יותר. הרב היה עונה, שגם כשהיה צעיר היו הרופאים מתלחשים בדאגה על מצב בריאותו, והנה זכה, בעזרת “הקוצב חיים לכל חי”, לעבור את הגיל המקובל לאנוש על אדמות. פעם הסכים, מטעמי בריאות כביכול, להחליף את דירתו בת החדר וחצי חדר לדירה בת שני חדרים עם מטבח, אבל את המקום הזה בחורבת ר' יהודה החסיד לא יחליף, הוא שואף כח מהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, הלומדים בחדרים הסמוכים. הירושלמי סיפר את הסוד, שר' שמואל הסכים לאחר ויכוח ממושך והפצרות לקבל “שכר בטלה” בסך 120 פראנק לחודש. אחד הנימוקים להעלאת המשכורת היה גם מתן אפשרות לרב לחלק צדקה.

הירושלמי התחיל לתאר את מצבם החמרי הדחוק של בני הכולל, שנחשב לראשון ומיוחס.

כולל וילנא מונה למעלה מאלפיים נפש. החלוקה הקבועה הניתנת לאנשי הכולל איננה מספיקה אפילו לצרכים ההכרחיים. רק מספר מסויים של אנשי הכולל מקבל תוספת מיוחדת, הנקראת “חלוקה רבנית”. תוספת זאת מקבלים אנשים בזכות עצמם, עברם ויחוסם.

הירושלמי מתח ביקורת חריפה על ראשי הכולל, שלא דאגו לבנין בתים לשיכון אנשי הכולל. ראשי כוללים אחרים פעלו דוקא בשטח זה והגיעו לתוצאות חשובות. בעיית השיכון היא בעיה חשובה מאוד בירושלים. ה"מוחרם", ראש השנה לדירות, מטיל את אימתו על התושבים, שצריכים לשלם שכר דירה לשנה למפרע. מי שזוכה לדירה חינם לשלוש שנים בהגרלה, הוא מאושר.

מלבד הסכומים, שהכולל היה מקבל ישר מווילנא, היה מקבל גם בעקיפין דרך צינורות שונים סכומים ניכרים. סכומים אלה שימשו לצרכים ארעיים, לעזרה בערב החג, לתשלום בבתי חולים וכד'. הוועד הכללי של הכוללים היה מפריש לכולל וילנא סכומים מסויימים לפי מפתח קבוע. מסכומים אלה היה הכולל נותן תמיכות במקרים מיוחדים, כמו מחלות קשות, צורך בנסיעה למצרים כדי לקבל זריקות נגד נשיכה על ידי כלב שוטה וכד'. מסכומים אלה היו ניתנות תמיכות גם למוסדות צדקה ולתשלום מסי הממשלה. המס החשוב ביותר היה פדיון מעבודת הצבא של זכרים נתינים עותומניים. לפי החוק הקיים, חייבים בעבודת הצבא בפועל רק מושלמים, ואילו יהודים ונוצרים היו משלמים כופר נפש, “בדל”. הכוללים היו משלמים עבור האשכנזים את המס הזה. הכוללים היו משלמים אפילו בעד אלה, שלא היה להם שום קשר לכולל. הנדיב הידוע, שנטה לדעה שיש להגדיל את מספר היהודים המתעתמנים בארץ, השתתף בתשלום מס זה.

כשהיה לבן הכולל צורך מיוחד בכסף, לשם פתיחת חנות, בית מלאכה, השאת בנים וכד', היה כולל וילנא, כמו יתר הכוללים, נותן הלוואה בשעבוד מכסת החלוקה לשנים אחדות למפרע. בבורסה הירושלמים היו קונים ומוכרים שעבודים כאלה. הבורסה היתה קובעת את ערך ההמחאה לפי הביטחון בתשלומי הכולל או מוסד אחר. על יד כולל וילנא קיימת קופת “גמילות חסד”, המחליפה חלק מסויים מהסכום המשועבד לכסף מזומן, בלי הפסד רבית.

שאלתי את הירושלמי איך מתקיימים בני הכולל. הירושלמי הסביר לי, שחלק מהם תורתם אומנותם. אלה הם בני ישיבות החיים בדחקות. פניהם בדרך כלל חיוורים ומחלות שונות עוברות עליהם לעתים תכופות

חלק שני הם חנוונים ובעלי מלאכה זעירים. רווחיהם פעוטים. החלוקה, הניתנת להם, מסייעת להם לשכור חנות, או בית־מלאכה, או דירה. הירושלמי קבע בשביעת רצון, שחלק מאנשי כולל וילנא התבסס, הוא חי מעמל כפיו והוא ויתר על פת בג החלוקה. הוא ציין, שישנם אחדים, שאינם זקוקים ל"חלוקה" והם ממשיכים בכל זאת לקבל תמיכה. לא קל להוציא מלבם של אלה, שהתמיכה איננה חוב, המגיע להם.

ב. כולל הו"ד, הולאנד ודייטשלאנד. הפקידות והאמרכלות האצילה והמפוארת, בעלת המעוף ורחבת הלב והיד, שבאמשטרדם דאגה מתוך חיבה ומסירות מופתית לישוב בארץ בכלל ולירושלים בפרט. עוד לפני שהתישבו בארץ עולים מהולאנד ומגרמניה, דאגו כבר הפקידים והאמרכלים לישוב והיו מעבירים לארץ סכומים ניכרים מכספי הצדקה שיהודי הולאנד וגרמניה היו תורמים. כוללים שונים ויחידים נהנו מתמיכה זו, מוסדות חינוך וחסד הוחזקו בה. בכספים אלה נבנו בתים רבים לשיכון. הירושלמי קם והראה לי את הבנין היפה של בית־החולים “שערי צדק”. בית חולים זה נבנה כולו, מהמסד עד הטפחות, מהאמצעים שהמציאו פקידי ואמרכלי הכולל הו"ד. הם גם משתתפים בהחזקת המוסד.

הכולל הו"ד מונה כמאתיים נפש. כלכלתם היסודית כמעט מובטחת על־ידי ההקצבה השנתית הקבועה, הניתנת לכל נפש. כדי שלא להלבין את פני המקבלים, נעשים התשלומים בצורת המחאות לבנק ואלירו. מלבד שני הפקידים, המטפלים בחלוקה, אין יודע את פרטי החשבונות. בני כולל זה מצטיינים בהליכותיהם.

ג. כולל חסידי חב"ד. חלק מכריע של העולים הראשונים איווה למושב לו את צפת, הספוגה מסתורין. אחרי כן עבר חלק רב מהם לעיר האבות, לחברון. לכולל זה שייכות כאלפיים נפש. כולל זה איננו מחולק לגלילות, כמו כוללים אחרים, אלא כל חסידי חב"ד באשר הם שם ממציאים את הכסף, הנאסף בקופסאות על־שם ר' מאיר בעל הנס, ישר לאדמו"ריהם. הרביים מעבירים את הכסף אל נאמניהם בארץ לשם חלוקה בין חסידי חב"ד.

אם כי ההקצבה הרגילה, הניתנת לבני כולל זה, נחשבת בין הבינוניות, הרי איננה מספיקה אפילו לצרכים הראשוניים. מי שאין לו פרנסה מחוץ לתמיכה מהחלוקה, חי חיי עוני.

ד. כולל ואהלין. החלוקה, הניתנת על־ידי כולל זה, המקיף גליל ברוסיה, היא זעומה. רק אחוז קטן מבני כולל זה זוכים לדירה של הכולל. מספר ניכר של בני כולל זה עוסקים בעבודה, מלאכה ומסחר. לפנים, כשרוב בני הכולל היו עוסקים רק בלימוד ותפילה, הסתפקו במועט. היו אז מצויים סגפנים, שנהגו לפי מידת “קב חרובים”. בפי הבאים אחריהם דרישות אחרות. בעיניהם נחשבת החלוקה לחלק מפרנסתם.

את כולל ואהלין ביסס בעבר ר' ניסן בק, לאחר שהשתקע בירושלים. הוא הוכר על־ידי הנשיא האדמו"ר כנאמנו בעניני החלוקה.

הירושלמי סיפר לי, שבחפשו פרטים על הכולל, מצא תעודה מעניינת. התעודה מכילה הקדש של בית בשביל אנשי כולל ואהלין. התעודה אושרה על־ידי הקאדי, הדיין הממונה על ההקדשות. בהקדמה נאמר, שאסור למכור את הבית או למשכנו. בסעיף הראשון נאמר, שמהבית צריכים להינות עניי כולל ואהלין, החוסים בצלו של הרבי מבויאן. במקרה, שלא יהיו בירושלים כאלה, רשאים ליהנות מהבית בראש וראשונה החסידים, אם לא יהיו כאלה – הפרושים, אם לא יהיו כאלה – היהודים הספרדים בירושלים או בארץ.

ה. כולל אונגריה. “שומרי החומות”. אנשי כולל זה מקבלים חלוקה שמנה. מלבד ההקצבה הקבועה, הם מקבלים תמיכות ארעיות ועונתיות לא קטנות. לרשותם עומדות למעלה ממאתים דירות. בני כולל זה אינם רוצים לעסוק בעבודה או מלאכה, כנגד זה יש ביניהם מתווכים, חלפנים, בעלי משרות וסוחרים לרוב.

אנשי כולל זה ידועים כקנאים. הם מדקדקים בחבישת ה"שטריימל" עם הזנבות. אוי לה לאשה, הגרה בשכונתם, אם התירה לעצמה לשים פאה נכרית על ראשה במקום לגלח את השערות. הירושלמי הוסיף באנחה: ראו את התהום המבדילה בין אנשי הו"ד, רכי המזג, ובין אנשי כולל אונגארן, חמומי המוח, אם כי שני אלה דומים במצבם החמרי.

ו. כולל מרמרש; ז. כולל לובשב. על שני כוללים קטנים אלה, שלכל אחד מהם לא יותר ממאה נפש, העיר הירושלמי: האם כדאי היה להקים את הבמות הקטנות האלה, כדי שיתחמם לאורן מספר קטן של אנשים?

ח. כולל פינסק. לכולל זה שייכים רבים, קרוב למאה נפש. הוא נחשב לדל ביותר בין הכוללים, ממש “קבצן”. למרות מאמציו הרבים, איננו יכול לתת קצבה שנתית לכל נפש יותר מחצי נאפוליון, עשרה פראנק. רוב אנשי כולל זה חיים מעמל כפיהם. הם פועלים, בעלי־מלאכה, חנוונים, בני ישיבות, בעלי משרות קטנות וכד'.

ט. כולל קארלין. אם כי קארלין היא חלק של העיר פינסק, הרי היא מספקת פי שנים לבני הכולל שלה מאשר כולל פינסק. הסיבה היא, שבקארלין גרים אנשים העוסקים ביערות, במשלוח רפסודות וכד', ומצבם הכלכלי טוב יותר ממצב יתר תושבי פינסק.

י.–יא. שני כוללים של סלונים, האחד של פרושים והשני של חסידים. ההבדל בפעולתם הוא, שהראשון מקציב חלוקה לפי גדלו של האיש בתורה והשני מקציב לפי מספר הנפשות.

יב.–יג. זוג כוללים יש גם של רומניה. אחד “רומניה–ואלאחיה” והשני “רומניה–מולדאוויה–בוקארשט”.

יד. על הכולל או הכוללים של העדה הספרדית ועדות המזרח לא ידע הירושלמי האשכנזי לספר הרבה. הוא שמע מפי אנשי אמת, שחלק הארי מההכנסות המתקבלות מהגולה, סכומים גדולים, נכנס לידי הלובשים אצטלא דרבנן ולידי פרחי כהונה שלהם. אחוזים מסויימים מופרשים מסכומים אלה למוסדות של העדות האלה. הציבור הרחב של העדות האלה, בתוכו אנשי עמל ועבודה מפרכת ביותר, אינו נהנה מהכספים, הזורמים מבוחארה, הודו ועוד מקומות, אלא במידה זעומה.

הירושלמי סיפר הלצה, ההולמת את המצב בעדות האשכנזית והספרדית. אצל האשכנזים, אמר, אין נותנים לחיות ואין מניחים למות, ואילו אצל הספרדים נותנים לחיות וגם למות. לדוגמה: באותו בית גרים אשכנזי עשיר ואשכנזי עני. מביט העני, הגר במרתף, בקנאה על העשיר, הגר בקומה העליונה. כשמביאים לעשיר מזונות, אומר העני: “כמה זוללים וסובאים אלה”. אין העשיר נותן לעני לחיות. במקרה של מחלה אצל העני, ממהר השכן העשיר ומבהיל רופא. השכן אינו נותן למות. אם השכנים הם ספרדים, משלים השכן העני עם גורלו ואומר: זה מזל, זכה השכן והוא עשיר. כשהשכן העני חולה, מסתפק השכן העשיר באנחה. הוא מניח למות.

הקשבתי בענין רב להסברות, שנתן לי הירושלמי על הכוללים. הוא סיפר לנו על הוועד הכללי, “כנסת ישראל”, שנוצר בשעה שהכוללים הגדולים התחילו להתפצל והיה חשש שמא יידחו העניינים החשובים של הישוב כולו וכל אחד ידאג רק לבני עירו ומחוזו. המוסד המשותף הזה, בית־הוועד הכללי, נוסד לפני כארבעים שנה בחסותם של הרב ר' שמואל’קה, הוא ר' שמואל סאלאנט, והרב מקאליש ר' מאיר אויארבאך. היו חיכוכים וויכוחים בין הכוללים בגלל גובה האחוזים, שכל כולל רצה לקבל מהוועד הכללי. ר' שמואל’קה היה נכנס לעובי הקורה ומשכך כיד חכמתו את המריבות. לפעמים היו הוויכוחים מועברים להכרעת התורמים בגולה. המריבות מסביב לפרישת “כולל אמריקה” גרמו להתערבות הקונסול האמריקאי. יש אומרים, שבגלל זה הודח הקונסול האמריקאי מכהונתו. עתונים אחדים בארצות הברית התערבו, חלק מהם תמך בצד אחד, בפורשים, וחלק אחד בצד השני.

הירושלמי סיפר, שהשיג בקושי ידיעות מהימנות על פעולות הוועד הכללי. הדין־והחשבון המתפרסם על־ידי הוועד נקרא “שמש צדקה”. הדו"ח נגלה הוא ונשלח מתוך רצון לגולה, ואילו בארץ בכללה ובירושלים בפרט הוא נחשב כנסתר ושומרים בקפדנות שלא יהיה מצוי בארץ. לדעת המספר אין כל יסוד לנימוק, שהדבר נעשה, כדי שלא לבייש את מאות האנשים, שקיבלו תמיכה ושמותיהם נזכרו בדו"ח. אין כל צורך לפרט את שמות האנשים הנתמכים.

הירושלמי ציין, שהוועד הכללי עושה גדולות למען הישוב. הוועד עומד על המשמר של הישוב. כל נשיבת רוח בלתי מצוייה מורגשת בוועד הכללי. אם אזלו מן השוק מצרכים הכרחיים, או שהאמירו המחירים, אם חסרים מים לשתיה בעיר, או כשפורצת מגיפה, בכל מקרה כזה פועל הוועד להקלת המצוקה. הוועד פונה לחוץ לארץ ומקבל כספים ומטענים עם מצרכים. הוועד מחלק את המצרכים לעניים חנם. במקרה של מגיפה מזעיק הוועד הכללי לעזרה רופאים, תרופות וכד'.

מההכנסות, המתקבלות בוועד הכללי, מקבלים 21 כוללים בארבע ערי הארץ: ירושלים, טבריה, צפת וחברון, אחוזים מסויימים. מלבד זאת תומך הוועד הכללי ישר ביחידים, כאלף מספרם, ובמוסדות.

מהיחידים יש לציין:

א. מקריים. אנשים אלה שייכים אמנם לכוללים שונים, אבל לרגל סיבות שונות זקוקים הם לתמיכה במיוחד.

ב. קבועים. אנשים אלה אינם שייכים לשום כולל. הם גרו בעשר השנים לפני עלייתם ארצה בערים ומקומות, שאינם כלולים ברשת הכוללים. לקבועים שייכים גם הגרים, המקבלים סיוע בצורות שונות ישר מהוועד הכללי.

מקופת הוועד הכללי מקבלים “שכר בטלה” הרבנים, הדיינים, מורי הוראה ועוזריהם בירושלים. והרב הישיש ר' שמואל סאלאנט מקבל “שכר בטלה” 120 פראנק לחודש. חברי בין־הדין מקבלים 60 פראנק לחודש כל אחד, פרט לאחד מהם, המטפל בדבר נוסף והמקבל 100 פראנק לחודש. תשלום חלקי מקבלים הרבנים ביפו, חברון וטבריה. גם ה"חכם באשי", ה"ראשון לציון" הספרדי, היה מקבל מהוועד הכללי סכום מסויים מדי שנה בשנה להחזקת משרדו… הליצנים מספרים, שאביו של החכם באשי, הישיש הסגי־נהור, היה מקבל חלוקה מכולל וילנא…

מקופת הוועד הכללי מקבלים באופן קבוע סיוע 4־5 בתי־כנסת, לאיזון תקציבם ולתיקון בדק הבית.

בית־החולים “שערי ציון” ביפו מקבל מהוועד הכללי תמיכה. הוא נענה, ונעשה שותף להקמת “בית־הכנסת אורחים” ביפו.

הוועד הכללי תומך בהקמת בתי תלמוד־תורה בראשון־לציון, עקרון ופתח־תקווה.

כשיהודים מתישבים ברמלה, גרים מנסים להתישב ביריחו, יהודים מתאחזים בהר־טוב, בכל מקרה משתתף ומסייע בעין יפה הוועד הכללי.

הירושלמי לא רצה למנות את כל הפעולות החשובות של הוועד הכללי. הירושלמי ציין עוד פעולות אלה:

תקונים והשגחה על הכותל המערבי, על מערות חגי, זכריה ומלאכי, על קבר רחל אמנו ועל קבר שמעון הצדיק.

מתן דורונות לשליטים, לשרים, למוכתרים – מתווכים בין הממשלה והישוב – “מפני הכבוד ולמען השלום”.

בניית בתים לשיכון מעוטי־יכולת.

הירושלמי הסביר כמה חשובה פעולה זו של שיכון. שורות הבתים, שנבנו על־ידי הוועד הכללי, עושות אולי עליכם רושם של קסרקטין, אולם בתנאי המקום הם תורמים תרומה חשובה להקלת המצוקה. לפי גורל מוסרים את הדירה לשנים אחדות. הזוכה בגורל מרגיש את עצמו מאושר, כשהוא משתחרר מאימת ה"מוחרם", החודש, שבו יש לשלם למפרע לשנה את שכר הדירה.

הירושלמי הוציא רשימה של הערים ברחבי תבל, שמהן מתקבלות התרומות לוועד הכללי, לקופה המשותפת על־שם ר' מאיר בעל הנס. הירושלמי התחיל להקריא לי את שמות הקהילות בערי הגולה: אירקוטסק, אמשטרדם, בואנוס־איירס, בריאנסק, וושינגטון, וינה, – פירות מעזבון של נדיב, הנמסרים באמצעות הקונסול, – מוסקבה, מאנצ’סטר, ניו־יורק, נארצ’ינסק, סידניי, סימפרופול, קייפטאון, קורסק, שיקאגו, שליסלבורג, וכן הלאה.

ההכנסה השנתית הנקיה (“נטו”) מגיעה בשנים האחרונות לסך של למעלה ממאה אלף פראנק.

*

הירושלמי סיים את הסקירה. הוא רצה רק להוסיף מלים מספר על האיש, שהאציל מהודו על המוסד המדובר, על הוועד הכללי.

זכה הוועד הכללי ובראשו עומד איש דגול, גדול בתורה, איש הרוח, בעל מידות תרומיות, איש המחמיר על עצמו ומקל על אחרים, הוא ר' יצחק בלאזר. הוא ויתר על כסא הרבנות בעיר הבירה של רוסיה, פטרסבורג, ועלה ארצה. תלמידו של ר' ישראל מסאלאנט, עזב את כסא הרבנות בפטרסבורג, כי לא רצה בכתר הרבנות בכלל. הוא התיישב בקובנה ויסד שם מעין “ישיבה מרכזית”, שתלמידיה למדו גם דברי מוסר. אח"כ החליט לעלות לא"י. רבנים מפורסמים ועסקנים חרדים מפורסמים, בתוכם בעל ה"חפץ חיים", הובהלו לאסיפה, שהתקיימה בווילנא, ושבה דנו בדבר הצורך להשפיע על ר' יצחק בלאזר, שיישאר בגולה. ר' יצחק בלאזר עלה ארצה למרות ההפצרות והפיתויים. הרב הישיש ר' שמואל’קה רצה להשפיע על ר' איצ’לה, שיקבל עליו את עול הרבנות בירושלים, אבל ר' איצ’לה לא הסכים. כנגד זה קיבל עליו לעמוד בראש הוועד הכללי. ר' איצ’לה מצליח בפעולה זאת.

הירושלמי ציין, שר' איצ’לה החמיר בארץ בשתיקתו. בחוץ־לארץ היה נוהג להדיר את עצמו מהדיבור במשך ארבעים יום, מראש חודש אלול עד מוצאי יום הכיפורים. בירושלים היה נמנע מלהוציא הגה מפיו גם בכל יום שבת, חוץ מאשר במקרים נדירים של התעוררות והטפה לשיפור המידות. ההשפעה הרוחנית שלו גרמה לכך, שהוועד הכללי תופס מקום בראש בפעולות המסועפות למען הישוב בארץ.

*

הודיתי מקרב לבי לירושלמי, הבקי במסכת הכוללים, על שהכניס אותי, “הירוק”, לתוך סבך הבעיות של הכוללים. הוא גילה לי פרטים, שרק אנשים מעטים יודעים אותם.

*

אני רושם את זכרונותי לאחר שתי מלחמות עולם. המלחמה הראשונה מוטטה את רוב הכוללים. עם ניתוק הקשרים עם רוסיה, נשארו הכוללים הגדולים והעשירים בלי הכנסותיהם מהגולה. ברשות הכוללים נשאר אמנם רכוש גדול במקרקעים, אולם ההכנסות נדלדלו. הכוללים ממשיכים עוד להתקיים קיום עלוב. הם מוסיפים לחלק תמיכה לבני הכולל, אולם תמיכה זו עלובה היא. נשתנו במשך דור אחד היחסים בישוב כולו ובירושלים. לארץ התחילה זורמת עליה, השואפת לעבודה פרודוקטיבית. העליה החדשה שנתה את פני הישוב. גם בזמנים אלה אל נשכח את התפקיד החשוב, שמלאו הכוללים בשעתם.