זכרונות מוקדשים בהערצה לנשיא הוועד ר' מנחם אוסישקין

בני העליה השניה, שהיו באים ירושלימה, כדי להתחקות ולחקור את האפשרות של השתקעותם בעיר, היו מרגישים את עצמם בה זרים ובודדים. במצב עלוב היו אלה, שלא היו להם מכירים בעין ושידם לא השיגה לשלם דמי אש"ל באחד משני בתי־המלון היהודיים, שהיו בעיר, ומאידך גיסא לא רצו להתאכסן ב"בבית הכנסת האורחים" הטיפוסי. על התקלה הזאת עמדו העסקנים ר' יחיאל־מיכל פינס, ר יהושע ברזלי, ר' מרדכי אדלמן, ר' דוד ילין והמזכיר. הם יצרו ביום י"ד באייר תרס"ו את התא הראשון, שמתפקידו היה לטפל בעולה שרצה להשתקע בירושלים, להושיט לו יד עוזרת ולנהל אותו בעצה והדרכה. התא נקרא “לשכת מודיעין”.

אחרי חדשים מספר בא ירושלימה מר מנחם שיינקין, שנשלח על ידי הוועד האודיסאי לייסד בארץ לשכות מודיעין. הוא מצא בירושלים לשכת מודיעין, שעשתה כבר פעולות מסויימות, ואנשים, שסיפרו לו על תכניות להרחבת הפעולה. “לשכת המודיעין” המתנדבת הירושלמית עברה אז לרשות “הוועד האודיסאי”. לא פחות מפעם אחת בשבוע הומצא לאודיסה חומר עם ידיעות, שהכילו סקירה ממצה על המתרחש בבירתנו הנצחית. בסקירה השתקף הרצון לציין כל קו אור, אבל בלי להסתיר את הצללים.

עלי לסלק כאן חוב מוסרי ולציין את עזרתו של אלברט ענתבי, בא־כח יק"א ומנהל בית־המלאכה של חברת “כל ישראל חברים”. הוא היה מעורב עם הפקידות העליונה של הממשלה התורכית, היתה לו השפעה עליה, ובמקרים רבים נחשב ל"כל יכול". ענתבי שימש ללשכה מעין לא־אכזב להשגת ידיעות חשובות. ענתבי היה מקשיב באדיבות לבקשות של עולים חדשים. כך עזר להשיג רשיון לתעשית סיגריות. הוא מסר לנו דינים וחשבונות על פעולת קופת־מלווה של יק"א, כדי שנמסור אותם לאוסישקין. ענתבי כיבד מאד את אוסישקין, אם כי השקפותיו של ענתבי היו רחוקות מהשקפותיו של אוסישקין כרחוק מזרח ממערב. פעם הזמין ענתבי את מנהל לשכת המודיעין אליו למשרדו בשעה מאוחרת בלילה. חיוך נראה על פניו הרציניים של ענתבי. “הא לך חומר חשוב, אמר, בשביל מר אוסישקין: אישור על זיכיון להבאת מים חיים, לחשמל ולחשמלית בירושלים; אני מוסר לך את הידיעה בתנאי בני גד ובני ראובן, שזה סוד כמוס ושהדבר לא יוודע לד”ר לוי" (מנהל סניף אפ"ק בירושלים).

כשהורים אחדים קפצו קפיצה נחשונית ויסדו גמנסיה עברית בירושלים, מצאה הפעולה הד והערכה אצל ועד חובבי ציון באודיסה. הועד הקציב למוסד זה תמיכה שנתית, נוסף על הסיוע הרוחני. יישר כחו של מר אוסישקין, שבהשפעתו הועבר ערב מלחמת העולם הסכום של מאה אלף פראנק, שנאסף ע"י הד"ר ציפר להקמת בנין לגמנסיה.

כמעט כל הכחות התאחדו במלחמה נגד בית־העם, שנוצר בירושלים על־ידי קומץ בני העליה השניה. הדירה הקטנה היתה צרה מהכיל את הבאים למרכז החדש הזה לתרבות. ועד חובבי ציון בא לעזרת היוזמים המתנדבים והקציב סכום, שהיה דרוש לתשלום שכר דירה.

בשכונה הנידחת אשר על־יד שער שכם, שרוב תושביה מהעדה הגרוזינית (גורג’ית), “מהפכה”: העברית שוררת ב"תלמוד־תורה" שלה. בחגיגות, שנערכו בבית־הספר הזה בהשתתפות האבות והאמהות, נפתחה היד הקמוצה של עסקני עדה זו. ועד חובבי ציון הושיט להם עזרה.

בת יחידה היתה לירושלים, היא המושבה מוצא, ובית ספר בה. ועד חובבי ציון היה משלים למורה שלה את שכרו.

המיליונר האמריקאי המפורסם, שהקים מוסדות חינוך לכושים, ביקר בירושלים. סודרה פגישה אתו בבית־העם. הוא התרשם מההתעמלות של חברי “מכבי” והבטיח להקים בית בשביל בית־העם ו"מכבי". ועד חובבי־ציון הקציב את הסכום, שהיה דרוש לרכישת הקרקע, שעליה יוקמו הבנינים. הדבר לא יצא לפועל בגלל מלחמת העולם שפרצה.

החלטת הוועד של חובבי ציון להקים מושבה בסביבות ירושלים על־שם נשיאו אוסישקין לא נתגשמה, לדאבון הלב. תושבי ירושלים גילו את הערצתם לאוסישקין בזמן ביקורו בירושלים. לתחנת הרכבת באו רבים לקבל את פניו. על־ידי השתדלות נפתחה לכבודו “כניסת הכבוד”, אותה הכניסה, שנפתחה לפני הברון הנדיב ולפני ראש רבני תורכיה החכם־באשי חיים־נחום. ברחבת הרכבת נשמע השיר “תחזקנה ידי מחונני עפרות ארצנו”. שרה אותו המקהלה של ה"תלמוד תורה" של עדת הגרוזינים.

אסיפה מצומצמת, שהתקיימה בלשכת המודיעין בהשתתפות אוסישקין, דנה על גאולת המקום המקודש לעם ועל ייסוד ועד־העיר.

באסיפה בבית־העם היה מספר המברכים את נשיא הוועד האודיסאי פעמיים שבעה.