ב"שבת נחמו" תר"פ
הנציב היהודי רצה להתוודע אל אחיו תושבי ירושלים, להתאחד ולהתיחד עמהם בציקון תפילה בתוך חומת העיר בשבת של “הנחמה”. נמצאו קופצים שהציעו תשלום של לירות בעד הרשות להצטרף לתפילה בשבת זו במקום זה. לא רבים זכו לכרטיס כניסה לבית־הכנסת בשבת. כשהשעה היתה עוד מוקדמת, אפשר היה לראות יהודים נוהרים כמעט בריצה אל העיר העתיקה מהשכונות הרחוקות ביותר, לרבות “תלפיות”. רחב הלב, כשמ"מגדל פזאל" ועד “החורבה” צעדו על שטיחים, שהיו פרושים על האבנים והמדרגות לכבוד האורח סיר הרברט סמואל, שבא ברגל מהר הצופים. בשורות משני הצדדים השגיחו חברי “המכבי”, בתלבושתם הרשמית, על הסדר ודרשו מכל איש, שיחזיק בידו כל זמן הילוכו את כרטיס הכניסה.
בתוך בית־הכנסת אווירה חגיגית. שלל צבעי מלבושים של כל העדות היהודיות, קיבוץ גלוית במלוא מובן המלה, – מהסמוקינג המהודר, מהקאפטאנים של משי וקטיפה עד הגלימה דרבנן של חכמי המזרח ומדי צבא. באו לבית הכנסת משמנה וסלתה של ירושלים. הנה המושל סטורס, לא רחוק ממנו זאב ז’בוטינסקי, שזה עתה שוחרר ממאסר בעכו.
מחיאות כפים בחוץ הודיעו, כי האורח בא. כל הנוכחים מקבלים את פניו בעמידה. הוא יושב על הכסא המיוחד, המוכן בשבילו, ומשני צדדיו הרבנים הראשיים א. י. קוק ויעקב מאיר. הפתעה מחשמלת: ב"קדיש" אחרי “ברוך שאמר” נשמע בצלצול עז: “בחייכון וביומיכון ובחיי נציבנו”. הומה הלב ובעיני רבים דמעות גיל. מר אליעזר בן יהודה מסיר את משקפיו, שהורטבו מדמעות, מנגבם ואומר מתוך התרגשות לשכנו ד"ר יעקב סגל: “מימי הרמב”ם לא נשמע נוסח זה".
יודעי דבר סיפרו, כי היו התלבטויות עד שהממונים על סידור “העליות” יצאו מהסבך של הכיבודים ולא נכשלו. העולם לתורה ומברכי הנציב היו רבני האשכנזים, הספרדים והתימנים. מנחם אוסישקין והקולונל סלומון, מנהל מחלקת המסחר והתעשיה של ממשלת א"י סיפּרו, כי לא שעו להצעת יהודי אחד, שהסכים לנדב מאה לירות ובלבד שיעלה לתורה בשבת זו.
כל הקהל קם, כשהנציב העליון נקרא כ"מפטיר". בתוך השקט המופתי זעזעו דברי הנחמה שבפיו: “דברו על לב ירושלים, כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה”. רושם בל ימחה השאירו המלים, שיצאו מפי הנציב: “על כסאו לא ישב זר”.
כתום התפילה, הבקיעו במאמצים רבים דרך, בה יעבור חזרה הנציב. אלפים הצטופפו לחזות בנועם פני הנציב היהודי, החוזר מהתפילה. בקושי רב עלה בידי המפקחים על הסדר לאפשר למספר מוזמנים להגיע למלון אמדורסקי, – מרחק עשרות מטרים מהחורבה, – ל"קידוש", שנערך שם לכבוד הנציב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות