פארה של ירושלים
“ארץ האבות” היה שמה הסמלי של האגודה הציונית, שנוסדה בראשית הקיץ תרס"ה מתוך התנגדות לאגודה הציונית, שהיתה קיימת בירושלים, ושפעיליה נתפסו במידה לא מעטה לאוגנדיות. דויד ילין נבחר ליושב־ראש האגודה החדשה. הוא האציל עליה מרוחו. ילין היה נוהג להעמיד את מתנגדו על טעותו בדברים הנאמרים בנחת. הבאור וההסבר המעמיק הם לדעתו העיקר בהוכחת נכונות ההשקפות ולא המלחמה וההתנגחות. הוא היה מצנן את חום התלהבותו של חברו לדעה יהושע ברזלי. דויד ילין מילא את התפקיד, שהוטל עליו כיושב־ראש האגודה, על כל פרטיו ודקדוקיו. הוא שימש לחבריו מופת בעבודתו המסודרת, שנעשתה בשלמות ובנאמנות.
כשעמד להתכנס הקונגרס הציוני לאחר פטירתו של המנהיג, היה חשש לסערה במלחמת הבחירות. דויד ילין הופיע כמלאך השלום, ריסן ותיווך. בנועם דבריו המליץ להסתפק בבחירת זלמן־דויד לבונטין כציר “ציוני ציון” לקונגרס ולהימנע מהפרעה כל שהיא בבחירת הד"ר אליעזר גרינהוט כבא־כח “אומרי הן” להצעת אוגאנדה. כשחזר הד"ר גרינהוט, מנהל בית היתומים מיסודם של יהודי גרמניה, מהקונגרס הציוני ומסר בהרצאה דין־וחשבון מרשמיו בקונגרס, נחה על צעיר אחד רוח ההתלוצצות והפסיק את הנואם בקריאות ביניים. דויד ילין נזף בצעיר על שהקל בכבודו של מתנגד.
בשעת הנחת אבן־הפינה ליסוד השכונה החדשה בירושלים “זכרון משה”, על שם משה מונטיפיורי, נפגש דויד ילין, ממציא ההלוואות לבניית הבתים, עם האמנים בוריס שץ ואפרים ליליין. הם אמרו: “לנו האמנים העניק הטבע כישרון ראייה חדה. הרגשתנו המשותפת היא, שמצאנו בפרצופו היאה של יליד ירושלים זה קווים נדירים”. אפרים ליליין הוסיף: “חשתי, שקסם עתיק יומין אופף אותו. נדמה לי, שיהודי מהזמן הקדום עומד לפני”.
הפרופ' שץ היה אומר בביקורת השנונה שלו, שדויד ילין הוא היחידי בין הירושלמיים הראוי לתהילה. לוא היה לוחם קצת, היה מטהר את ירושלים ומחזיר לה את כבודה הראוי לה.
זכורני שסיפּרו בשמו של זאב יעבץ, דוד של אשת דויד ילין, שספרו הקטן של ילין על הרמב"ם, שפרסמו למלאת 700 שנה להסתלקות בעל “המורה נבוכים”, נראה לו כאילו נתחבר, כדי שישמש ספר להתנהגות של בן־האדם.
כשנוסדה לשכת מודיעין בירושלים, עמד דויד ילין בראש המתנדבים, שהתמסרו לפעולת עזרה והדרכה לעולים החדשים. בביתו ובבית־הספר היה מתפנה לשיחות עם העולים החדשים, שרצו להשתקע בירושלים. הוא היה נותן עצות מבוססות על ידיעת המצב, כי שביליה של ירושלים היו נהירים לו.
לדויד ילין יד גם בהקמת בית־העם בירושלים. כשזממו מתנגדים להרוס את המוסד החדש, סייע ילין להדוף את ההתקפות על־ידי הליכותיו הישרות.
בזמן משפט־בייליס ברוסיה נעשה בירושלים ניסיון להשפיע על ראשי הדתות הנוצרית והמוסלמית, שיחתמו על מחאה נגד עלילת הדם. דויד ילין היה מהראשונים, שנצטרפו לפעולה זו. ילין פעל בעצמו והפעיל אחרים. אם הושגו הבטחות מכמה כוהני דת, שיתמכו בפעולה, הרי יש לזקוף חלק גדול מהישג זה על חשבון ילין.
מפני נימוקים שונים נזהרה “משואת ירושלים” של “המכבים הקדמונים” מלקבל לתוכה כחברים, אחים, את אלה, שהיו שייכים לסוג “העסקנים המושבעים”. היא קיבלה כנגד זה ברצון כחבר ואח בתחילת הקיץ של שנת 1913 את דויד ילין.
כשבאו ימי הבחירות לקונגרס הציוני האחד־עשר בווינה, ביקרה אצל דויד ילין קבוצה קטנה, שחשבה אותו למתאים להיות צירה של “משואת ירושלים”. הקבוצה העמידה לפניו שאלה ישרה: מי יכריע, צרכי הארץ וירושלים, או החלטת “רחוב שטגליץ” (הכתובת של חברת “עזרה” בברלין). התשובה היתה בטון תקיף, כי בלי היסוס וצל של פשרנות מצדו יכריעו צרכי הארץ וירושלים.
במוצאי ש"ק ח' מרחשון תרע"ד בא מיפנה חדש אצל דויד ילין השקט ברוחו. הוא נעשה ללוחם וכמעט לראש הלוחמים למען השלטת העברית בבתי הספר. דאגות קשות נוספו לר' דויד ילין עם פרוץ המלחמה העולמית. נגלה לכאורה אופק חדש, כשנעלמה ההפליה וניתנה הזכות גם לבלתי־מוסלמים להמצא תחת הדגל. עבר רק זמן קצר וההתלהבות התנדפה, כשהמציאות הראתה, שהרקבון, המכלה בממשלה, בעינו נשאר. הכופר תמורת עבודת הצבא אמנם לא נתבטל, אבל לפי השינויים, שחלו בו, לא היה הדבר לפי היכולת של הרוב. קודם אפשר היה לשלם את סכום הכופר במשך עשרות שנים, ואילו עכשיו צריך היה לסלקו בשני תשלומים. הסכום היה אלף פראנקים, סכום גדול באותו זמן. כעבור זמן קצר בוטלו הזכויות המיוחדות, שנהנו מהן נתיני חו"ל, החוסים בצל הקונסולים. נתיני חוץ־לארץ נמסרו לשרירות הלב של הפקידות המשתוללת, כשהוסר הרסן של הקפיטולציות. לעתים תכופות הוטל על דויד ילין לעזוב את ד' האמות של ההוראה ולהופיע כעסקן, לעזור לנפגעים.
עם הצטרפות תורכיה למלחמה לצדן של גרמניה ואוסטריה, נעשה חלק גדול של היהודים תושבי הארץ לנתיני מדינות יריבות. נעשתה פעולה אמיצה, – שבחלקה הגדול אפשר לזקפה לזכותו של מר ילין, – והפעם ראו פלא: “שער העליון” בקושטא הזדרז ונתן אחרי זמן קצר הוראות להרשות ליהודים נתיני הממשלות האויבות להישאר בארץ. הממשלה התורכית הכירה ברגשי נאמנותם, עליהם היה רק ליהפך לנתינים עותומניים. מר ילין תפס מקום בראש מסע התעמולה, שסיסמתו היתה: “יהודים היו לעותומנים”!
דויד ילין היה יושב־ראש “ועד הסיוע האמריקאי”, “הועד המאוחד האמריקאי” ו"ועד אנית המכולת וולקן". אנשי הישוב הישן לא הסתפקו בלחישות, כי הנה החפשים נכנסו לגבול החרדים שומרים החומות, כי אם חתרו בגלוי, כדי להוציא את הפיקוח והטיפול מידי האנשים החדשים. לטוב שבאומות העולם הקונסול האמריקאי הד"ר א. גלאזברוק הגיעו פטיציות חתומות בידי מאות אנשים ובהן נתבקש לא לשנות מהמנהגים הקדומים ולהשאיר בידי הממונים החרדים את החלוקה של העזרה. לא הועילו דברי תוכחתו לחרדים, ש"אין בודקים למזונות". מר דויד ילין אנין הדעת, היה מבליג על הבחילה, שחתירות כאלה עוררו בו, והיה ממשיך את העבודה. בשעות היום ובלילה נמצא במשרד ובמחסן והשגיח, שכל כתם או צל לא יאפיל על העבודה.
אפשר מאד, שהפעולות הרבות בשטחי העזרה בימי המלחמה שימשו סיבה לעונש הקל, שהוטל על דויד ילין, להעדר במשך שבועיים מגבולות ירושלים. אחרי כן נחרץ עליו גזר־הדין לעזוב את הארץ. אם כי התאמץ לכבוש את הרושם, שעשתה עליו פקודת הגירוש, הרגישו חבריו בדעה ובעבודה את סבלו והשתתפו בצערו – צערם. לא נתמלאה הסאה: בעסקו באריזת חפציו ובהכנת כלי גולה, נפל למשכב. באותו הזמן הוזמן ביחד עם חבריו למשפט צבאי. בהעדרו מן הישיבה הראשונה באולם בית המשפט בגלל מחלתו, הוטל לפי דרישת הקטיגור על המשטרה להביאו לספסל הנאשמים גם אם יהיה צורך להשתמש בכוח. הוא הופיע באולם בית־המשפט ומנאשם הפך למאשים. בשפה ערבית נמלצת ביטל את ההאשמה והוכיח על תשלום רעה תחת טובה. יתכן שדבריו השפיעו. ההאשמה הוחלפה. במקום “השתתפות בהתיעצות, כדי למגר את המשטר הקיים”, אשמה הכרוכה בעונש קשה, בא “סידור ועד בלי בקשת רשיון”. הוטל קנס בסך חמשים לירות על מי שהיו חברי ועד הסיוע והמכולת ובראשם דויד ילין. יחידים שהעיזו לבוא לתחנת הרכבת, כדי ללוות את מר ילין בעזבו את ירושלים בדרכו לדמשק, היו עדי ראיה לדמעות, שירדו מעיניו. גנוזות תהיינה הדמעות האלה בזכרון הישוב העברי.
אחרי כיבוש ירושלים על־ידי הבריטים, חזר ילין לעיר מולדתו והמשיך לארוג מסכת פעולות נפלאות למען בניין ירושלים.
הערכת פעולותיו הענפות של דויד ילין כעסקן וסופר, כאחד מחלוצי הישוב וכאחד מבני־העליה, שמועטים הם בכל דור, דורשת חיבור ספר שלם. אני שרטטתי רק קוים לדמותו, עד כמה שבאתי אתו במגע בעבודה ציבורית משותפת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות