הייתי מהראשונים שזכו להיפגש אתו בצעדו בשערי ירושלים. כאיש שנמצא במחיצתו, בזמנים שונים, ארשום כאן מנבכי העבר אי־אלו קווים, שיציירו את דמותו הרוחנית.
לפי בקשת הד"ר שמריהו הלוי באתי בחודש ינואר 1908 לפני 35 שנים לקבל את פניו בתחנת הרכבת בירושלים. הוצג לפנינו האורח התייר מגרמניה הד"ר ארתור רופין. באדיבות פנה הד"ר רופין בשאלה, אם אין התנגדות ואם לא יפריע בהצטרפותו לביקור על יד הכותל המערבי. הד"ר לוין ענה: אדרבא ואדרבא, בוא והצטרף אלינו אבל בתנאי מפורש שנלך ברגל למקום המקודש בישראל. הד"ר רופין היטה את שמריהו הלוי הצדה ולחש לו דבר מה באזניו. דברי רופין השאירו רושם עמוק. רופין אמר, שהוא מתנגד לכך, שהוא יהיה הגורם לניהול השיחה בגרמנית. הוא הפציר, שהשיחה תמשך בעברית וביקש מהד"ר לוין, שישמש כמתרגם הדברים החשובים.
הלכנו מבית החולים למחלות עינים, מיסודו של המיסיון, למשכנות שאננים, הבריכה העליונה, הר ציון, ונכנסנו אל העיר העתיקה דרך הפתח, שנפתח לכבוד הקיסר הגרמני. סקירה על הסביבה. הצצות לשוקי הבשמים והצורפים. עד הכותל המערבי היו הרבה תחנות של עמידה, הצגת שאלות, בקשת ביאורים. הכל נרשם בפנקס מיוחד ע"י ד"ר רופין. מכותלי השאלות וצורת הצגתן ניכר היה, שלשואל ידיעה רחבה ועמוקה בכל הענינים, שנגע בהם. בדרך חזרה ביקרנו ביקור חטוף ב"חורבת ר' יהודה החסיד". הד"ר רופין נרעש בשמעו, שהפסיקו באמצע את עבודת הצביעה, הקישוט וציור כתלי החורבה רק משום שהיא נעשית בידים “הטמאות” של הקרובים והשייכים ל"בצלאל". כששבנו לרחוב יפו, ביקש הד"ר רופין משמריהו הלוי, שישפיע על ידידו מורה־הדרך, שנהירין לו כנראה שבילי ירושלים, שיקדיש שעות אחדות מזמנו ויעזור לו בהשגת פרטים על המצב. יתכן שלא ירחק הזמן ויחזור לארץ, לכן מרשה הוא לעצמו להטריח אנשים אחרים.
בבית המלון קאמיניץ, על־יד ספל קפה, שמע הד"ר רופין מפי במשך שעה ארוכה פרטים על דרכי ההתנגדות של אנשי הישוב הישן בירושלים לכל דבר חדיש, ועל הליקויים, שישנם לעתים במעשי המחדשים והמגבירים את ההתנגדות. המדובר הוא ביחוד ב"בצלאל". הד"ר רופין אמר: “דרושה הבנה, ואולי הבנה דקה, יש צורך בסגולה מיוחדת, בכח חזק וקשיות עורף, כדי לא להיעמד בהליכה הישרה בשבילי ירושלים”. הד"ר רופין שם לב לידיעה, שסידור סטטיסטיקה בארץ מצריך רשיון מיוחד מקושטא. עניין אותו גם הסיפור, שכדי להשיג את הדין־והחשבון של ה"וועד הכללי הירושלמי שמש מרפא וצדקה", צריך היה המעונין לפנות אל מכירו באמריקה, כי שם השתדלו בהפצתו הרחבה, ואילו בירושלים הופקדו שומרים להשגיח, שלא יגיע הדו"ח לידיו של מי שהוא. הד"ר רופין אמר אח"כ: “כשתוגשם מחשבתי ואבוא עוד פעם ארצה, נעשה יחד מאמצים, כדי להסיר חלק מהמכשולים המעכבים את העבודה”.
כעבור תשעה חדשים בערך חזר ד"ר רופין ארצה כשליח תנועת התחיה. הוטל עליו ליסד את המשרד הארצישראלי ביפו ולעמוד בראשו. גם עליו, המחונן בכשרונות, המזוין בסבלנות, המצויד בידיעה והבנה, עברה הכוס. עליו היה לעמוד בנסיונות רבים. בתקופה הראשונה הוא נפגש בביטול ולעג. בתקופה השניה צריך היה לעמוד בפני פגיעה ומלחמה, ישר או בעקיפין. בתקופה השלישית זכה לאהדה והוקרה.
שלוש פעמים הייתי עד שמיעה לדברים, שנאמרו על־ידי הד"ר רופין בגילוי־לב ושבהם הגיב על האשמה הכבדה, שהמעיט לפעול למען תקנתה של ירושלים והבראתה ע"י יצירת נקודות־ישוב עבריות בסביבותיה. הוא תאר את כל הקשיים, שהיו כרוכים ברכישת הקרקע למן קרית ענבים. הוא הבטיח נאמנה, שעומדים על המשמר, כדי שלא תישמט שום הזדמנות.
הד"ר רופין חזר על דבריו בזמן רכישת אדמת עטרות, ובפעם השלישית אמר דברים כאלה בפגישה החגיגית, שסידרה “משואת ירושלים” לקבלת פני האורח מר מוזר, חבר “המכבים הקדמונים”, ראש עירית בראטפורד, שסיפק את כל האמצעים הנחוצים לבנין הגמנסיה העברית בתל־אביב. בביתו של הבוכרי עתיר הנכסים מר חפץ הובעה מחאה על שהעסקנים התרכזו ביפו ועניני ירושלים נידחים. דובר אז גם על הצורך בפעולה, שיתמנה ראש עירייה יהודי בירושלים. הד"ר רופין הבטיח, שלא ינוח ולא ישקוט לשם השגת המטרה הזאת.
עם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה, כאשר נותקו הקשרים בין הגולה והארץ ועל הד"ר רופין הוטל התפקיד של המשביר הראשי, הסוכך והמגן על הקיים בארץ, עמד עמידה מאוששת על המשמר. כל ניד ונשיבת רוח נקלטו היטב על ידי שמיעתו המפותחת. קשריו הרבים והאמון הרב, שרכש בארץ ובגולה, עמדו לו לקדם את פני הרעה, וליהפך לאיש המרכזי. הוא היה בין השאר ראש “קופת הסיוע האמריקאית”, שמיליוני פראנקים עברו על ידה. בין דפי הדין־והחשבון, שנשלח מירושלים לשגריר האמריקאי בקושטא מר מורגנטוי, נכתבו על הד"ר רופין הדברים האלה: “זכות מיוחדת עמדה לו לאיש זה, ששמו זכה להיות קשור בישוב היהודי קשר אורגני ותמידי. בשם ד”ר רופין מסתמל הישוב החדש הפורח והעובד, כי במשך שנות עבודתו התמזג אתו יחד והיה לעצם אחת: הוא התענה באשר התענה הישוב, וכל מה שאירע לישוב אירע גם לנושא השם כזה. כשתעבור רוח השלום על פני הארץ והישוב היהודי ישוב וישגשג, יהיה גם זכרו של הד"ר רופין לברכה, מפני ששמר בשנות הרעה על שרשיו הרכים והפוריים של הישוב העברי בארץ". בפרק אחר של אותו דו"ח סופּר, שהד"ר רופין נענה מיד והקציב סכום כסף וע"י כך נוצרה בירושלים בימי המלחמה “הוועדה לעבודות ציבוריות”, שהעסיקה יותר ממאתים בעלי משפחות.
מפי מר יונגרייז הזקן, שהיה אז מנהל ענייני מושב הזקנים, מעמודי התווך של “הוועד היהודי האשכנזי” ואחרי כן של “אגודת ישראל”, שמעתי: “מפליאים פשוט הליכותיו ויחסו האדיב של הד”ר רופין. הוא חש בכל עומק רוחו את המצב הקשה שבו אנו נמצאים".
בזמן חגיגת יום הולדתו השבעים של הד"ר א. גלאסברוק, הקונסול האמריקאי בארץ, שעשה בימי המלחמה גדולות למען הישוב, נשא בעל היובל משא על תקומת העם העברי בארץ. הוא הרים את ידיו למעלה והודה לבורא העולם על שעל יד הגה הפעולה והעזרה נמצא כליל־המעלות הד"ר רופין, שהודות לו ניצל הישוב העברי מפורענויות קשות.
העריץ ג’מל פחה רצה ליהנות ממומחיותו הגדולה של הד"ר רופין וביקש ממנו להכין חומר סטאטיסטי. אחר־כך, כדרכו, התחיל להציק לו. הד"ר רופין נאלץ לעזוב את הארץ והוא נדד לקושטא. גם שם נמצא בתוך העבודה. הוא שלח משם שלוש פעמים שקים עם מטבעות זהב. רופין שלח מכתב, שבו הביע את תקוותו, שעל־ידי השפעה בבירה יתגשמו ענינים חשובים ותתבטלנה מחשבות רעות.
אחרי המלחמה חזר הד"ר רופין לארץ ותפס את מקומו כאחד מראשי הבונים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות