ספרי זה הוא פרי עבודה של שלושים שנה. בימי נעורי פתחתי בהכנות לחיבּור רב הכמות בתולדות ישראל במרכזו האחרון הגדול ביותר – בפולין ורוסיה. אספתי חומר ממקורות נדפסים וכתבי־יד במקצוע זה, שלא נחקר קודם לכן על ידי חכמינו שבמערב, והייתי מפרסם תוצאות חקירותי בספרי־העתים שברוסיה בלשון המדינה (“תולדות החסידות”, תרמ"ח–תרנ"ג; “ידיעות היסטוריות”, תרנ"ג–תרנ"ו ועוד). אבל כשבאתי להקדים לספרי המיועד סקירה כללית על תולדות עמנו בכל הארצות וירדתי לסוף דעתם של ההיסטוריונים שקדמו לי, נוכחתי לדעת שאין דרכי ב"חכמת ישראל" מתאים לדרכיהם (עי' להלן במבוא הספר). ככל שהוספתי לחקור בדברי ימינו הכלליים, נתחזקה בי השאיפה לעבור מן הפרט אל הכלל – לסידור חדש של תולדות האומה בכל מרכזיה במזרח ובמערב מימי קדם ועד הזמן הזה.

תחילה קצבתי לי תכנית קצרה וערכתי את ספרי “היסטוריה כללית של עם ישראל” בשלושה כרכים (רוסית, תרס"א–תרס"ו), שבהם הגעתי לסוף המאה הי"ח. בשנת תרע"א הוצאתי לאור את הכרך הראשון (תקופת המזרח עד צמיחת הנצרות) במהדורה חדשה ומושלמת על סוד החקירות החדשות שנתוספו בזמננו, ואחר כך יצא הכרל הרביעי: “דברי ימי ישראל בדורות האחרונים”, תקמ"ט – תרמ"א (רוסית, פטרבורג תרע"ד), שנבנה על בסיס יותר רחב מהקודמים לו, בימים ההם – כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת־העולם – ניגשתי לסידור חדש של כל חלקי ההיסטוריה על־פי שיטתי במידה שווה לכולם ובבחינת המקורות הישנים והחדשים. שבע שנים (תרע"ד–תרפ"א), שהן שנות הפורעניות של המלחמה והמהפכה ברוסיה, עבדתי בפטרבבורג בהשלמת מחקרי, שגדל והיה לספר בן עשרה כרכים, וזוהי חתימתו.

עתה הולך הספר ונגמר בדפוס בשלמותו בתרגומו הגרמני (Weltgeschichte des jüdischen Volkes, Bd. I-X, Berlin, 1925–1929), וכעת אנו ניגשים “להחזיר העטרה ליושנה” ולהוציאו בצורתו העברית. מודה אני לפני קהל הקוראים, שלבוש זה חביב עלי ביותר. מוצא אני אותו טבעי ומתאים לגוף הספר: היסטוריה לאומית בשפת האומה המקורית.

המחבר

ברלין, כ' בשבט תרפ"ט