שודר ב־18 במאי 1962
ברשותכם, מאזיני, תחילה משהו אישי מאוד.
ובכן, עובר אני השבוע ברחוב ולהפתעתי, רואה אני פלאקאטים זועקים מכל עמודי־המודעות: פרטי בהחלט.
מאחר שאינני עדיין גדול כל כך שאוכל להרשות לעצמי להיות גם צנוע וענו – שמחתי, שמחתי מאד. אמרתי לעצמי: סוף סוף, בפעם הראשונה מאז נצררה נשמתי ב… “צרור אחד”, מודיעים על הופעותי גם בפלאקאטים ברחובות.
והנה כשאני מתקרב לפלאקאט ומנסה לברר מה מודיעים שם על השידורים, חשכו עיני. מסתבר כי כלל לא מדובר בי, כי אם ב… בי. בי. – כלומר בבריז’יט בארדו. איזה סרט חדש שלה בשם “פרטי בהחלט” מוצג עתה.
אינני מאלה שמכיר את כל המידות של הגברת בארדו, אבל באמונה לא חשדתי בה שיש בה גם מדה זו של גניבת־דעת־הקהל. מה לה ולי? מה לאינטימיות הזו? מה השותפות הזו?
אני אוהב לקצר – היא אוהבת להתפשט.
בשבילי, הפינה שלי – אם לא תחשבו לי את הדבר ליוהרה – הנה מין שעשוע אינטלקטואלי. בשבילה – שעשוע מין־טלקטואלי.
אני אוהב להתל – היא מהתלת באהבה.
אני אוהב את העוקץ – היא: את הדבש.
קיצורו של דבר: זוהי האמת לכל מערומיה – אין כל שייכות בין שמו של מדור זה לבין שמו של הסרט של מדמואזל בארדו שמוצג עתה בתל־אביב.
* * *
בעצם, צריך היה אולי להקדיש את השידור הערב למצב הבינלאומי. אבל הדברים נראים כה קודרים, עד שחושש אני להעכיר את רוחכם.
מי בכלל עוד מוצא ידיו ורגליו בתסבוכת זו בלאוס. לפעמים אני מלא התפעלות מקנדי וחרושצ’וב כאחד, שהם עדיין יודעים איזה נסיך משרת שם את מי… מכל מקום, אם הגיעו השבוע הכוחות האמריקניים לסיאם – לסיום טרם הגיעו. חוששני, כי זו רק התחלה.
כל אחד מן הגושים הגדולים קורע לו נתח מן הגלובוס המסכן והסיוט של קוריאה שוב מרחף מעל ראשינו.
ובאלז’יר? – לא גנרל אחד שם כבר קַַץ בנפשו מסיוט־הדמים. אך עדיין לא נראה סוף, לא לגנרלים ולא לקרבנות. ולפעמים יש שסיפור טראגי גדול מתקפל לך בתוך משפט אחד…
ובינתיים מדבר כבר חרושצ’וב שוב במגאטונים הגבוהים ביותר ומאיים בחידוש הניסויים בפצצות־שלום אטומיות, והמערב מסוכסך בינו לבין עצמו – ממש כמו בלאוס – אלא שבמקום נסיכים רבים ביניהם נשיאים.
ואם בכל המצב החשוך הזה אתה כבר שומע על איזו קרן־אור, מסתבר כי המדובר ב… קרן־אור שהמציאו האמריקנים: קרן־אור שמסוגלת לדבריהם לחדור בעד כל שריון ואף להרוג בני־אדם ממרחקים.
* * *
“מסביב אימה וצלמוות” – כפי שהיו אומרים המשוררים הקלאסיים. ועל כן נפנה אולי לנושא יותר עליז – הכלכלה שלנו.
שלושה חודשים לאחר שקיצצו בלירה שלנו והורידו לה את ה"לי" ובעיצומו של אביב, נשמעים בתוכנו צלילי־אב מסורתיים: “איכה ישבה מדד”…, כלומר האינדקס נמצא בעליה ואין מנוס: מוכרחים לעשות משהו למען הייצוב. בכל מחיר. ובכל המחירים.
שבועות רבים התלבטו כיצד לא לתת את תוספת־היוקר, עתה הגיעה העת לחשוב כיצד לוקחים אותה בחזרה.
הבעיה איננה קלה כל עיקר. היה זה ידידנו שר־האוצר שהעמיד אותה על בסיס ביולוגי טהור:
עיקור תוספת־היוקר מזה והגברת הפריון מזה…
לכאורה: הרי זו סתירה פנימית. אבל אין זו הסטירה הראשונה שאנו מקבלים מידי שר־האוצר…
עם זאת יורשה נא לי להוסיף במאמר מוסגר, כי אך השמצה היא זו אם אומרים כי מפא"י בכללה מקצרת את ימינו. ההיפך מזה הוא האמת. רק הבוקר הודיעו כי מרכז מפא"י החליט דווקא לבטל את הימים הקצרים, כלומר את יום־העבודה המקוצר בקיץ…
אבל נחזור לכלכלה.
ובכן, הבעיה הכלכלית שעומדת לפנינו היא כיצד לספוג את הפער שיווצר תוך כדי הקפאת החסכון ולחסוך את הקפאון שיווצר תוך כדי קליטת המלווה.
מסובך? – לאו דווקא. אין דבר פשוט מזה: הממשלה, כפי שאנו רואים, שוב אינה יכולה שלא לתת תוספת־יוקר, אבל מאידך אין היא יכולה שלא לקחת שוב מלווה. אלא, כדי לחסוך מעצמה בושה היא תקלוט את המלווה בצורת חסכון. אבל אם בעלי השכר הנמוך יקבלו תוספת, הרי – לפי תכנית־החסכון הזו – יקבלו בעלי השכר הגבוה רק יותר… קבלות. על ידי כך יצטמצם הפער הקדוש. מעשה־ידינו להתפאר. אמנם האוצר החליט כבר, ביחס למלווה החדש גם על “ריצפה” וגם על “תיקרה” אבל הוא בשום פנים לא יוכל להסתכן ולומר לאקדמאים, למשל, שידברו אל הקיר…
ובכן מה עושים?
אה!
לשם זה בא כל השידור הערב.
ובכן, כדי שלא יצטמצם הפער וכדי שהניתוח החדש יעבור בשלום, הריני מציע שכל אלה אשר ייאלצו להשתתף עכשיו במפעל־החסכון, יקבלו סובסידיה מן הממשלה בדיוק בגובה הסכום שישלמו לחסכון.
מנין תיקח הממשלה כסף בשביל הסובסידיה? – מן הכסף שיצטבר לה מחסכון־החובה.
אז מנין תיקח אחר־כך הממשלה כסף כדי להחזיר לחוסכים?
גם לכך יש פתרון: את ההלואה, כלומר את החסכון לוקחת הממשלה לשש שנים, ואילו כל התוכנית הכלכלית החדשה בנויה כידוע על חמש שנים – “תוכנית- חומש”.
ודי לחכימא ברמיזה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות