שודר ב־15 ביוני 1962
השבוע התעצלתי לכתוב משהו מיוחד בשביל השידור והחלטתי להקריא לכם פשוט את המכתב שכתבתי אל רעיתי, שנמצאת – כמו כולם, – בחוץ־לארץ.
אמנם אין זה אולי הוגן כלפי המאזינים, אבל מה לעשות: חם, לח ואני – עייף. נוסף לכל עוד הלכתי לסייר ביריד המזרח וזה היה הגמל ששבר את אלמן־הקש.
בקיצור, זוהי האגרת.
"רעיתי היקרה,
היות וחם ולח ואני עייף החלטתי לא לכתוב לך השבוע מכתב מיוחד ואסתפק בהקראת השידור שהכינותי בשביל הרדיו. אמנם אין זה הוגן כלפיך, אבל מה לעשות? – נוסף לכל הצרות שאת השארת לי פה, עוד הלכתי השבוע לשוק – זאת אומרת ליריד, – ומשלל הצבעים, האורות, המחירים והדיילות ממש הסתחרר ראשי.
בקיצור, זהו השידור.
המאורע הפוליטי המשמח ביותר שארע אצלנו השבוע הוא הדו־שיח שנערך בירושלים. הכוונה איננה, כמובן, לדו־שיח בין שר־המשפטים לבין היועץ המשפטי, ולא לדו־שיח בין משרד־החוץ לבין ג’ו גולן. אלא לדיאלוג בין ישראל לבין יהדות ארצות־הברית.
העובדה שגם ראש־הממשלה, האמון על הדיאלוגים של אפלטון הסכים הפעם להשתתף בדו־שיח זה הוסיפה לו משקל רב. לדיאלוג, כמובן.
יצאנו מבניני־האומה בהרגשה שמעכשיו תהיה לנו שפה משותפת עם יהדות ארצות־הברית: הם קיבלו מאתנו את תורת־העליה ויסתפקו לפי שעה בעליה לתורה, לעומת זאת אנו קיבלנו מהם ועוד נקבל – את המידות התרומיות שלהם ואת התרומות המידיות…
עד כאן הפוליטיקה.
בכלכלה שלנו, – כפי שכבר כתבתי לך, – אין שום חדש. הממשלה הכריזה על מבצע חסכון בכל מה שנוגע ליעול. יש תקווה כי יד ה"הסתדרות" תהיה על העליונה והרבה פקידים יעבדו בקיץ זה לפחות שעה אחת; אף כי רבים עדיין מתנגדים לביטול שעות־הקיץ ומסתמכים בכך על חכמינו שגרסו ש"יפה שעה אחת קודם".
בקרוב נשלם גם יותר בעד חשמל. נראה, כי הממונים על הכלכלה שלנו החליטו שמוטב להם לשחות עם הזרם והגיעו למסקנה “שבהעלאת מחיר החשמל – פחות עמל” מאשר ביעול החברה.
אבל אין בכך אסון כי הדבר לא ישפיע על האינדקס. שום דבר לא משפיע על האינדקס. הוא, כידוע, פאטריוט שרוף וחסיד מיוחד של בן־גוריון: גם הוא מבין שאין ציונות בלי עליה.
אבל אם חשמל מובטח לנו, הרי לאחרונה יש קצת צרות עם מים. ביחוד בקומות העליונות. כידוע, כל הצרות באות מן החלונות הגבוהים. אני כשלעצמי, שונא את הקומות העליונות. פעם זורקים לעברן אבנים, פעם חסר שם מים ופעם… אויר לנשימה. אבל זו פרשה נפרדת.
הברזים שלנו כל כך נתרשמו מן הסיסמאות ברדיו עד שקיבלו ברצינות גם את הסיסמה: חבל על כל טיפה…
אני מקווה שראש־העיר יצליח במלחמתו עם שלטונות־המים ויקויים בנו “ושאבתם מים בששון”, אחרת נמיר את “טיפת החלב” ב"טיפת־מים".
אחר שגמרנו – כך אני מקווה, – עם ההשקייה נעבור להשקעה. ובכן, ודאי קראת, כמוני, כי כבר הצלחנו לעשות ביריד שלנו עיסקה מצויינת עם כַבֶלים. שתי מדינות הזמינו אצלנו כבלים בסכום רציני והשמחה במעוננו. כבר אמר מארקס, דומני, או אולי היו אלה “מארקס אנד ספנסר”, כי לפרולטריון אין מה להפסיד פרט לכבלים שלו… אז באמת, מה יש לנו להפסיד מעיסקה כזו?
לעומת זאת יש לנו קצת צרות עם… חוטים. הענין היא דק מאוד ואשתדל רק לרמוז עליו. ובכן ידידתנו הגדולה מאד מעבר־לים מוכנה, כידוע לעשות לנו הרבה טובות, אבל לא בענין המטוויות וכל התעשיה הזו עלולה, חלילה, להגרר אל תוך משבר חמור, אם לא יימצאו בוושינגטון כמה מושכי־חוטים לטובתנו…
חדשות טובות יש לי בשבילך בשטח־העבודה. מאחר שאי־אפשר אצלנו לפטר פקידים – אלא אם כן הם יועצים משפטיים ומעלה, – מעבדים עתה תוכנית להפוך חלק מן העובדים המיותרים לנוודים – בנוסף לבדואים שיש להם עתה תעסוקה מלאה במשק שלנו. יתכן שכדי להקל עליהם את הנדודים, יצמידו לכל אחד מכונית וכל פקיד בלתי־דרוש יקבל סטאטוס של פקיד נדרש.
וחוץ מזה הכל בסדר – גם בכלכלה.
שואלת את רעיתי מה בעולם האמנות שלנו?
ובכן, עולם זה של בידור מתלבט ומתבלט. מתלבט – מלשון לבטים, ומתבלט – מלשון באלט… נדמה לי שאין באלט בעולם שכבר לא רקד אצלנו ואם זה יימשך ככה נצטרך לשים גם את התיאטרונים שלנו על הקרח.
הגיעו הדברים לידי כך, שאחד התיאטרונים – מן הוותיקים ביותר, – הפעיל נגד הקהל את… “המשטרה”.
הולכת ומתרקמת איזו שביתת־קונים ביריד זה של אמנות. כמעט כל התיאטרונים – או קופה של הצגות מאחוריהן או הצגות־של־קופה, ואף על פי כן – ואולי משום כך, – כשאתה נכנס היום לאולם של תיאטרון נדמה לך שאתה באולם־המליאה של הכנסת: ריק למחצה.
לעומת זאת, רבים מציירינו ומפסלינו אומרים שעוד לא היה פרוספריטי כזה אצלם, כמו עכשיו. מאז גילה הקהל שבאמנויות יותר כדאי להשקיע אפילו מאשר במניות. במסגרת־האמנות פורחת ביותר גם אמנות־המסגרות.
קבלנים זריזים, אשר מתמחים במיוחד בבניית דירות־לוקסוס, עמדו כבר על הסוד ואומרים כי יש בדעתם להציע לקהל דירות עם תמונות מן המוכן: כל קונטראקט יכלול כבר בתוכו אבסטרקט, כך וכך מטרז' של ויטרז' וכך וכך נוף – מסביב לבנין ועל הקירות, כך וכך פרקאֶטים עם פורטרטים, כך וכך קירות עם צבע פלאסטי וכך וכך קירות עם אקוורלים…
מאידך, יש חשש שמא יוודע על כך לאשכול וביום מן הימים יטיל מס שבח מקרקעין גם על תמונות – זה כמובן עלול להביא התמוטטות על תעשיית־המכחול ולגזול את הפרנסה מן הפרנסוס שלנו…
על כל פנים, לפי שעה יש קַַניוק־טורה מצויינת באמנות הפלאסטית וקיבלנו אפילו מנהל חדש לגמזיאון שלנו…
* * *
שלום לך, רעיתי, אני נאלץ לסיים גם משום שנסתיימו דקות הקיץ שלי וגם משום שיש לי עוד הערב אורחים: נשיא אגודת הדיירים של הבית שלנו, נשיא ארמון הנושים שלי ונשיא מועדון־הנסיעות.
אוף, איפה לוקחים כח לכל כך הרבה נשיאים…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות