שודר ב־29 ביוני 1962
קטנה, אבל מענינת – המדינה שלנו, מה?
אדרבא, תראו לי עוד מדינה בעולם, שבה הממוצע השבועי של פרשיות על קילומטר מרובע הוא כה גבוה כמו אצלנו. מבחינה זו, בחינת ההדים השליליים, שאנו מצליחים לעתים לעורר הרי מאזן־התשלומים שלנו הוא חיובי ביותר.
לפעמים מתחשק לך לצאת בקריאה אל שר־ההיסטוריה, או אל… שר־המשטרה ולבקש שיהיה קצת יותר משעמם אצלנו. פשוט, נמאס כבר שבכל יום שני וחמישי, ולעתים גם יום ששי, כותבים עלינו בעתוני־העולם.
אמנם קיוינו, עם הקמת המדינה, שישראל תהיה אור לגויים, אך בודאי לא רצינו שהזרקור של הגויים יהיה מופנה אלינו לעתים כה קרובות.
רצינו שהמדינה תהיה גולת הכותרת של היצירה הלאומית שלנו, אך ודאי לא התפללנו שנהיה תמיד בכותרות בגולה…
כשאמרנו כי מציון תצא תורה, לא התכוונו לסכסוכים בלתי פוסקים עם הדתיים דווקא…
בכלל, מוטב היה שידברו עלינו קצת פחות.
אבל מה לעשות?
כנראה שעם התמורות החברתיות שחלו אצלנו בשנים האחרונות, השתבשו מושגים, מונחים, שמות…
היום, כשאתה מדבר על מנדלסון, הרי איש לא יחשוב אפילו לרגע על הפסטיבל המוסיקלי הקרוב…
או כשאתה מרבה לשמוע בימים האחרונים על איזה אלוף, – ברור כי לא באלוף־התנ"ך הכתוב מדבר.
ואם מישהו אומר היום שיש לבנות חיינו מחדש, מן היסוד, הרי איש לא מתווכח על משמעות־הקריאה, כי אם על הקריאה־למשמעת.
אפילו הצרוף המסורתי, העתיק שתמיד היה כה חד־משמעי וברור, כמו בני־ישראל נסתלף לחלוטין, במציאותנו, וקיבל פירוש רשע חדש ומתברר שבני־ישראל אינם כלל בני־ישראל לכל דבר…
כלום ייפלא שכה רציתי לברוח השבוע מן המאבקים, הסכסוכים, ההתגוששויות וההתכתשויות ולמצוא מקלט לנפשי ב… זירת־הבוקס.
אמרתי: על תרנגולים אלה, חאלימי ורולו, כדאי וכדאי לספר משהו, כל עוד לא שמה מועצת הלול של משה דיין את ידה עליהם…
על ספורט זה, שבו שולט העקרון “כל דחאלימי – גבר” – כדאי וכדאי לומר משהו.
שם, חביבי – כך אמרתי לעצמי, – שם עדיין שרירה וקיימת יהדות־השרירים האמיתית.
שם אין מרשים מכות “מתחת לחגורה”. שם, כשאתה נותן מכות – זה ליגאלי בהחלט. יש שופט שרושם כל מכה.
שם אין טומנים אגרופני־ברזל בתוך כפפות־של־משי.
שם, אין שעון־חורף ואין שעון־קיץ: שם כל דקה בפז לא תסולא.
אך עוד אני מחפש לעצמי מקלט, באה והתרגשה עלינו אותה פרשה טראגית שכל האנקורים על הגגות וכל… האנקוריונים מדברים עליה…
אני מודה ומתוודה כי אותו פסיכיאטר יהודי מאמריקה הכניס אותנו לקונפליקט נפשי לא קטן…
כל השנים אנו מדברים על הצורך בעליה מארצות־הברית, עליה לרגל אבל לא מלשון ריגול.
שהרי נכון שמדינת־ישראל נועדה לשמש מקלט לכל סובל – אך מאידך גם נכון שמעולם לא הבטחנו כי נשמש מקום־מקלט גם לכל סובלן.
עם זאת, למה נכחיש: באיזו שהיא פינה צדדית בלב אתה בכל זאת חש איזו צביטה…
פוליטיקה זו פוליטיקה, אך גורל־אנוש הוא גורל אנוש. מה גם שבטראגדיה האישית הזו של ד"ר סובלן, מקופל גם שמץ של טראגדיה יהודית קלאסית – של בנים שהלכו לרעות בשדות־זרים – לרעות ולהרע, לעצמם ולעמם; ומי כמונו יודע שלא רק את דמו של ד"ר סובלן בלבד הרעיל אותו סרטן התובע עכשיו את קרבנו…
והרשו־נא לי להוסיף משהו אישי, אגואיסטי מאד במאמר מוסגר: אשרי, שלא אני צריך במקרה כזה לחתום על צו של הסגרה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות