דאגה בלב איש – יקליטנה    🔗

ב־2 בנובמבר 1961, כחדשיים וחצי לאחר הבחירות לכנסת החמישית הציג ב.ג. לפני הכנסת את ממשלתו החדשה – של אשכול. לעומת חמשה השרים החדשים בממשלה, נשארו בחוץ כתריסר “מי־שהיו־עתידיס־להיות” שרים. 

בעוד ב.ג. מתכונן לביקורו הממלכתי בבורמה, פורץ “משבר ישעיהו”: סגן יו"ר הכנסת מאיים בהתפטרות כתגובה על מנויו של שר לא־אשכנזי שני (ששון) שלא מקרב עדת־התימנים.

אותו זמן:

ה"הסתדרות" מגדילה את המס־האחיד ואילו נבחרת ישראל בכדורגל מגדילה את מספר מפלותיה בחוץ־לארץ (באיטליה ובסקוטלנד).

מבקר המדינה ד"ר ז. מוזס מוותר מרצונו על המשך כהונתו, ואילו ראש עירית באר־שבע טוביהו מתפטר לא־כל־כך מרצונו (לרגל המשבר עם דוד חכם, הבר סיעתו).

ה"גל הקל" משתלט על כל חרושת־החרוזים בישראל ואילו נטורי־קרתא מנסים להשתלט על חוף־הרחצה בטבריה;

המרגלית – הלא הוא עו"ד מרגלית, מנהל קרן היסוד בפאריס – זוהרת בשמי־המעילות, והאבנים הגדולות אינן מגיעות לנמל אשדוד.

ברוסיה נמשכת הדה־סטאליניזציה בעקבות הועידה ה־22 והיא מגיעה עד למאוזוליאום בקרמלין ובקונגו מנסה האו"ם – לשוא – לבצע את הדה־צ’ומביזציה. בן־בלה עורך שביתת־רעב בכלא הצרפתי ומזג האויר הוא: חם ואביך.

ישישה מפתח־תקוה מגלה שבנה, שנפטר לפני תשעה חדשים לא הובא לקבר־ישראל ו"אשר על המסים" קורעים נתחים מן החיים ומן המתים כאחת.

 

האסטרוקוף    🔗

הפילוסוף

במשך כשמונה חדשים היה החלל החיצון נחלתם הבלעדית של האסטרונאוטים הסובייטיים גאגארין וטיטוב. ב־29 בנובמבר הציל קוף את הפרסטיז’ה של האמריקנים: השימפנזה “אנוס” סובבה פעמיים את כדור הארץ וחזרה בשלום.

בינתיים סובב גם את כדור הארץ ענן־ענק ראדיואקטיבי בעקבות הפיצוצים הגרעיניים הסובייטיים ורק פלא הוא שהאנושות שאינה חוסכת מאמץ לארגון ההתאבדות האטומית הקולקטיבית, מצליחה מפעם לפעם לגלות גם ענין בגורלו של יחיד: להתאבל עם מושל ניו־יורק נלסון רוקפלר על אבדן בנו בן ה־21, מיכאל, בג’ונגלים של גיניאה החדשה, או לשמוח עם הנסיכה מארגרט ועם בעלה ארמסטרונג־ג’ונס לרגל הולדת בנם־בכורם.

בקונגו נמשכת האנדרלמוסיה ובחיפה מתקלקלת ה"כרמלית".

 

בשערי    🔗

הנירוואנה

שעה שאנו, בארץ, עוקבים במתיחות אחר השלב האחרון במשפטו של אדולף אייכמן, מגיעים מבורמה הרחוקה התאורים הראשונים של מסע־ההתבוננות־וההתבודדות של ראש הממשלה מר ד. בן־גוריון.

צא וראה מה מופלאים מעשי השם: כומר בודיסטי חריף ובקיא בתורת הזן שנקלע על דרכו של ב.ג. מתגלה כבחור יהודי מפולפל מגאליציה…

אם כן, ב.ג. מתבודד לו בראנגון, לבוש שמלה בורמזית מסורתית, והחיים בארץ מתנהלים כסדרם: כמחצית חברי הממשלה אינם בארץ ואשכול שהקים ממשלה זו, גם מקיים אותה: הוא מחזיק בידו חצי תריסר תיקים…

ובשולי המאורעות הגדולים, רושמים אנו את הארועים הקטנים של “סתם יום של חול”: מבקר המדינה מותח בדו"ח שלו בקורת חריפה על עיסקות מסויימות של מועצת גבעתיים וראש המועצה מר ש. בן־צבי זועק: להד"ם! “הבימה” מציגה מחזה מקורי של נסים אלוני, בכמה ערים פורצות שערוריות על רקע מעשיהן הנפסדים של “חברות־קדישא”.

 

HAPPY NEW YEAR    🔗

סוף השנה האזרחית 1961 מביא עמו גל של ידיעות על רדיפות נגד יהודים בברית־המועצות. הידיעות מדאיגות, אבל “סילווסטר” הוא “סילווסטר” וצריך לשמוח. כי מי יודע מה ילד יום, בעולם מטורף זה? לאוס, המסוכסכת בין שלשת נסיכיה, עומדת על סף מלחמה, באלז’יריה – הקזת־דם הדדית כין המוסלמים והאירופים, ניהרו הצדיק ושוחר־השלום כובש את מובלעת גוא הפורטוגזית, בקונגו “מלחמת כולם נגד כולם” תוך כדי חיפוש פתרונות־של־שלום, נאצר מסתכסך עם האימאם של תימן, בספרד תסיסה מחתרתית נגד פראנקו. בקיצור: תוהו ובוהו.

ומה בארץ? שעה שנציגי ישראל עומדים כעניים כפתחו של השוק האירופי, חונך ה"קאמרי" את בנינו החדש ברחוב דיזנגוף בהצגת־בכורה מפוארת למוזמנים ול… מזומנים.

ה"עוזי" מעסיק שוב את דעת־הקהל ואת הממשלה: האמנם התגלגל תת־המקלע המהולל שלנו גם לידיהם של חיילים פורטוגזיים באנגולה? ואם כן, כיצד התגלגל? אין להניח ש"הישראלי המשוויץ באפריקה" (כדברי השר דיין) – ידו בכך…

ווכוח ציבורי אחר נסוב סביב הצטרפותה האפשרית של “חרות” כסיעה להסתדרות. אחד מעסקני מפא"י מכריז כי ההסתדרות איננה אוטובוס שכל “טרמפיסט” יכול לעלות בו. וב"קול ישראל" מחפשים את המטמון…

 

המצמיד    🔗

מבית הכלאים

בסוף השבוע הראשון של ינואר פורצת שביתת־אזהרה כללית בדואר, לאחר שהדוורים טוענים כי הנהלת הדואר והאיגוד המקצועי לא נענו לתביעותיהם בדבר תוספת ותק מקצועי. אך זו רק אזהרה. “ה” שביתה עוד בוא תבוא, כי הדוור, כדבריו של הסופר ג’יימס קיין, מצלצל פעמיים…

ימים מספר לאחר מכן משביתים המהנדסים את שרותי־ההנדסה במדינה ל־32 יום. תוך כדי כך מאיימת סכנת־שביתה של מורים תיכוניים ושל רופאים ושל טייסי “אל־על” (ושל מי לא?).

מדיניות הצמדת־השכר של ה"סקטורים" למיניהם ותורת הפער נותנות אותותיהן.

 

ריגול    🔗

נעשה טבע

“אוליצה ווסנינה 16” – מקום־מושבה של שגרירות ישראל במוסקבה שימש לא פעם כתובת לחצים המורעלים של התעמולה האנטי־ישראלית. אך המאמר שפורסם במחצית ינואר ב"טרוד" – בטאון האיגודים המקצועיים הסובייטיים, – ושבו מואשמת שגרירות ישראל ועובדיה בריגול נגד ברית־המועצות, אין לו תקדים אפילו בספרות־ההשמצה הסובייטית. בעל המאמר, יהודי כשם “נ. ארליך” תוקף בחריפות בלתי־רגילה את עובד השגרירות יהושע פרת שגורש מבריה"מ ואת יעקב שרת (שגורש ביוני 1961), כורך את המאסרים של היהודים בלנינגראד (פצ’רסקי, דינקין, קגנוב) עם “הריגול הציוני” וכיד־הדמיון הטובה עליו מספר סיפור בלשי על חומר־הסתה ציוני בתוך סידורי־תפלה, על “סליק”ים בחדרי־אמבטיות וכו' וכו'. וכל זאת על רקע הצהרתו של ד"ר נ. גולדמן שעל הציונות עובר עתה משבר קשה.

קיימת סברה שמשפטי־הריגול הסובייטיים באו, בין היתר, כתגובה על שני משפטי־הריגול הגדולים בישראל, שבהם נדונו עסקן מפ"ם, אהרון כהן (ב־9 בינואר) ל־5 שנות מאסר וד"ר ישראל בר (ב־14 בינואר) ל־10 שנות מאסר כעוון מסירת אינפורמציה לסוכן של מדינה זרה. (בטרם ילך כהן לכלא, יערוך לו קיבוצו מסיבת פרידה…).

כדי למצות את מסכת־הריגול, באה ב־20 בינואר הידיעה על התרסקות מטוס־ריגול מסוג מיג 19, שטייסו בולגרי, בקרבת בסיס של נאטו באיטליה.

 

קץ כל בשר    🔗

בין ה־3 ל־5 בפברואר 1962 – כך ניבאו האצטגנינים ההינדיים – יקיץ הקץ על העולם. השמש וכוכבי־הלכת, כוכב, נוגה וצדק מצד אחד ומאדים ושבתאי מצד שני יעמדו באותם ימים גורליים בקו ישר עם כדור הארץ, מקורבים זה לזה בגלגל־המזלות. צירוף מחריד זה של כוכבי־הלכת, במזל הגדי, מבשר חזות קשה למין האנושי: רעידות־אדמה, מלחמות, מגיפות, התמוטטות הבורסה.

מיליוני אנשים באסיה האמינו בנבואת־אימים זו ויצאו ללון בשדות בימים הקריטיים. אפילו על ראש־ממשלת בורמה, או־נו, מסופר בעתונות שיצא להקריב קרבנות כדי למנוע האסון מן העולם (הדבר היה לאחר שובו ממצרים שבה פרסם, יחד עם נאצר, הצהרת־ידידות ובן־גוריון הסביר אח''כ בכנסת כי המנהיג הבורמי נפל קרבן לערמומיותו של השליט המצרי). בארץ אין מאמינים בנבואות השחורות, והראיה: הנסיכה הלנה רובינשטיין מקימה מפעל גדול לקוסמטיקה בעמק בית־שאן והרב פרנקל ממשיך במאמציו להחזיר את יוסלה.

אך בעוד שבשמים נערכים הכוכבים לקרב המכריע נגד האדמה החוטאת, נהנים בינתיים המוני בני־נוער בארץ מזיו פניה של הכוכבת היוונית אליקי, ועתוני־העולם מספרים בחרדה על הרפתקה של הכוכבת בעלת־הממדים ג’ין מאנספילד (שנעלמה לאחר שיצאה מחוף מיאמי לטיול של סקי־מים עם בעלה ונמצאה לבסוף בריאה ושלמה). ובשמי הכלכלה של ישראל דורך כוכב – הפיחות.

רק צרוף־מקרים היה זה שהפליטון “קץ העולם” שודר באותו יום, בו הכריז שר־האוצר על פיחות הלירה…

 

תא־החלל    🔗

ותא־הדואר

ב־20 בפברואר, בעיצומה של סופת־שלג עזה שניתקה לכמה שעות את ירושלים, מתכנסת הכנסת להצבעה הגורלית על הממשל הצבאי. ב־59 קולות נגד 55 (כשסיעת אגודת־ישראל מהווה את לשון־המאזניים לאחר מו"מ אפוף־תעלומות מאחורי הקלעים) מכריעה הכנסת לטובת המשכו של הממשל, כשראש־הממשלה ושר־הבטחון מר ד. בן־גוריון מודיע על הקלות מסויימות בו.

יוסל’ה ממשיך להופיע בכותרות העתונים בעקבות כשלון הבוררות של הרב י. פרנקל, בתורכיה פורץ משבר פנימי חריף, אך ידו של הגנרל גירסל על העליונה, מחירים עולים מעלה־מעלה בעקבות העלאת מחיר־הדלק ע"י האוצר, הדוורים עורכים שביתה שנמשכת 10 ימים ומשבשת סדרי־הדואר, אך המאורע המרכזי של אותו שבוע הוא ללא ספק טיסתו הדראמטית לחלל של האסטרונאוט האמריקני ג’והן גלן, שמקיף שלש פעמים את כדור־הארץ בספינת־החלל “ידידות 7”. 10 פעמים נדחה שילוחו של גלן ובפעם ה־11 עוקבים עשרות מיליונים בארצות־הברית ובכל העולם החפשי אחר טיסתו של גלן ושומעים במקלטי־הרדיו את פעימות־לבו.

 

בידור    🔗

1962

ההתגרות ה"עונתית" של הסורים בספינות־המשמר הישראליות בכנרת גורמת למתיחות בגבול הצפוני. שעה שהמוצבים של האויב מפגיזים את סירות־הדייגים מתווכחים אצלנו במלוא הרצינות בכנסת אם ההצבעה של השר רוזן בממשלה הזמנית בענין מסויים היא בכיה לדורות או לא, ומשרד־המשפטים עוסק בהכנת חוק להסדרת ענין ההאזנה ולעקירת לשון־הרע. בעלי־המשכנתאות מסתערים על הבאנקים כדי להחלץ מצבת־הצמידות, ועדי־פועלים קוראים ללכת “על באריקדות” כגלל תוספת־היוקר ועו"ד מרגלית מצפה לפסק דינו במשפט המעילה הגדולה.

המאורע החשוב ביותר בעולם הגדול באותו שבוע, מאורע שאנו מתענינים בו במיוחד, הוא – ההפיכה בבורמה שמעלה לשלטון את גנרל נה־ווין.

המדינאי (היהודי) רוי וולנסקי מתמרד נגד בריטניה בשאלת החוקה לצפון־רודסיה, כאלג’יר משתולל האו.א.ס. ומגרש ביד חזקה 11 כתבי העתונות האיטלקית (אולם באוויאן נערך כבר השלב הראשון של שיחות־השלום) וגויאנה הבריטית, בראשות צ’די ג’ייגן החביב מתכוננת, לחוג את עצמאותה.

על בדינו ובמותינו פעילות רבה: משה שמיר מציג את ה"בית במצב טוב", דינה דורון מוסיפה לקצור הצלחה כ"ג’י־ג’י" ב"הבימה", ה"קאמרי" עומד במרכזו של ווכוח בקשר להצגה של ה"קפטן קרגיוז" (בגלל מחאה של נציגות יוון בישראל כאילו פוגע המחזה ביוון ומסלף דמויות גבוריה) דז’יגן משמח הלבבות בהצגתו החדשה “אבי געזונד”, עלינה ויורם גרוס מציגים את סרטם הצבעוני “יוסף ואחיו”. 

 

בזה הליל    🔗

נסיר מסכות

עם גבור ההתגרות הסורית, ערכו כוחות צה"ל (ב־17 במרץ) פשיטה על מוצבי־האוייב בנוקייב. לאחר קרב עקוב־מדם, חזרו חיש מהר החיים בישוב למסלולם הרגיל. מה גם שחג פורים מאחורי הכותל… ואמנם עורך הישוב את העדלאידע השנתית שלו כאילו לא ארע דבר:

בבני־ברק רוגמים תושבים באבנים את המשטרה שבאה להוציא את גופתו של תושב יפו שצנח ומת לפתע; בככר־דיזנגוף מתמוטט מגדל בעיצומן של חגיגות וגורם לפציעתם של כמאה איש; במפא"י מתלקח ווכוח פנימי חריף על תשלום תוספת־יוקר והאופוזיציה משמאל ומימין מפגיזה את הממשלה וה"הסתדרות" בגלל המצב הכלכלי. מרגלית הורשע ב־76 פרטי־אישום במעילה שהיקפה מגיע ל־160 אלף דולאר, הרחמנים מכל המחנות מוסיפים לבקש על נפשו של אייכמן, ויוסלה – איננו, על אף פסק־דינו של הבורר, הרב פרנקל.

 

חוק    🔗

לשון הרע

זוהי סתם תוספת “באקשיש”. פזמון זה לא שודר, כי אם פורסם ב"מעריב", בגליון־פורים וענינו אותה הצעת החוק שהסעירה את דעת־הקהל בארץ ובעולם החפשי ושלבסוף נלקחה חזרה ע"י הממשלה “לדיון נוסף”.

משום מה סבר המחבר כי לוח הארועים ביישוב באותם ימי־פורים לא יהיה שלם אם לא תשתקף בו גם המלחמה באותו חוק קטלני.

 

אפה של קליאופטרה    🔗

מבצע־נוקייב מעורר הרים נסערים בכמה חזיתות. בסוריה פורצת, בראשית אפריל, שרשרת של מרידות צבאיות ורדיו דמשק משדר בלי הרף מארשים צבאיים.

במועצת הבטחון מתחרה עדלי סטיבנסון, נציג ארה"ב באו"ם בנציג בריה"מ מורוזוב בתביעה לגנות את ישראל והמועצה אשר שומעת בין היתר דו"ח עוין מפי ראש המשקיפים, הגנרל השוודי פון־הורן, מגנה אמנם את ישראל ב־10 קולות.

אותה שעה מתחוללת ברומא דראמה אישית שתופסת את כותרות העתונים: כוכבת־הקולנוע אליזבט טיילור מסתבכת בהרפתקת־אהבים עם בן־זוגה בסרט “קליאופטרה” ומודיעה על כוונתה להתגרש מבעלה אדי פישר, שזנח בשעתו למענה את דבי ריינולדס.

 

בין כנור לכנרת    🔗

לא ארכו הימים ועין־גב שהופגזה קשות על ידי הסורים בימי נוקייב, עורכת את הפסטיבל המוסיקלי המסורתי שלה. קהל אלפים נוהר אל גדות הכנרת לשמוע צלילי־בראמס ומוצארט, במקום בו נשמעו אך לפני כמה שבועות נביחות התותחים.

המוסיקה ממלאת באותם ימי־ערב־פסח שליחות לאומית גם במוסקבה הרחוקה. צעיר ישראלי ברוך־כשרון, שמואל אשכנזי מחולון, מקסים את שומעיו בהתחרות המוסיקלית ע"ש צ’איקובסקי ותופס בה את המקום השני.

יהודי ברית־המועצות, אשר ממשלתם שללה מהם את הזכות לקבל מצות לפסח, עוקבים באהדה גלויה אחר הופעותיו של הכנר הישראלי הצעיר.

אגב, גם בישראל נתקלו הפעם תושבים רבים בקשיים בהשגת מצות לחג. אך לא היתה זו חלילה גזירה מטעם הרשות, כי אם רשלנות אדמיניסטראטיבית רגילה…

 

הסבר    🔗

פניך לתייר

אביב בארץ. עונת־התיירות פורחת. ב־29 באפריל מגיעה לישראל, בחסות הלילה, פראו ווירה אייכמן לביקור אחרון אצל בעלה, בכלא רמלה. הצורר, השפוט למוות, ששומר על קור־רוח עלאי בעת שיחותיו הפילוסופיות עם הכומר ויליאם הול מירושלים, מתרגש מאד בפגישה זו עם אשתו, ושואל לשלום בני־משפחתו, מתחלק עמה ברשמיו, חוויותיו.

והיום הוא – יום הזכרון לשואה.

תייר גרמני אחר בארץ, באותו זמן, הוא אוסקר שינדלר. מזמיניו – קומץ שרידי־גיטאות־ומחנות מספרים בשבחו של האיש ומפארים מעלליו, אך יש גם המדברים בגנותו ותובעים חקירה במעשיו.

ממלכת־הבידור שולחת לארץ את השובב שבנסיכיה: פראנק סינאטרה, המסייר אצלנו כאורח ה"הסתדרות" ואילו חובבי הספורט מתלהבים מרגליו של אשף־הכדור סטנלי מאתיוס, שעורך כאן כמה משחקי־ראווה.

 

ויכהו    🔗

אל החומש

המצב הבינלאומי שחור משחור: האמריקנים שולחים צבא לסיאם השכנה ללאוס, ובעתוני העולם מדברים בגלוי על אפשרות של התלקחות צבאית רבת־ממדים.

קרבות־הדמים באלז’יריה נמשכים והגנרל כץ עורך מצוד על ראשי המחתרת האירופית: בזה אחר זה נלכדים הגנרלים ז’ואו וסאלאן ומשפט־המוות שנגזר על ז’ואו מסעיר את הרוחות בצרפת.

בישראל, מוסיף המצב הכלכלי לעמוד במרכז ההתענינות. לאחר שבווכוח הפנימי הקשה בתוך מפא"י יד מחייבי תוספת־היוקר היתה על העליונה, נתבשלה באוצר תכנית חסכון־החובה, שמשמעותה ברורה היום לכל מקבלי־השכר במדינה…

 

חלף עם    🔗

הרוח

שתי דקות לפני חצות, בליל ה־1 ביוני, תמה ונשלמה פרשת אדולף אייכמן.

במבצע־בזק, יומיים בלבד לאחר שבית המשפט העליון אישר את גזר דין המוות של בית המשפט המחוזי, הועלה הצורר על גרדום בכלא רמלה.

מי משלשת הסוהרים שמשכו כמנופים זכה ומנופו שלו פתח את הרצפה שבלעה את גופו של אדולף אייכמן? תעלומה זו לא תיפתר עוד לעולם… הגופה נשרפה במתקן מיוחד שהוכן לצורר זה ו־4 שעות ו־37 דקות אחד התליה פוזר אפרו של אייכמן בלב הים הפתוח.

 

ד"ש    🔗

ממעוף הגמל

ב־5 ביוני נפתח ברוב־עם “יריד המזרח”. “הגמל המעופף” פורש כנפיו על 22 אלף ממ"ר של ביתני־בטון־וזכוכית של 33 ארצות – שאחדות מהן מציגות… מרקים או ספרים, כדי לצאת ידי חובה.

החיים הפנימיים שלנו בשבועיים אלה עומדים בסימן של “דיאלוגים”: ריב־דברים חריף בין ב.ג. לבין גולדמן, ריב־סמכויות בין שר־המשפטים ד"ר דב יוסף לבין היועץ המשפטי גדעון האוזנר, התקפה ללא תקדים של משרד החוץ הישראלי על ג’ו גולן והדו־שיח הגדול ב"בניני האומה" בירושלים בין נציגי ישראל לבין 500 נציגי היהדות האמריקנית.

בחזית הכלכלית – אין חדש. הכל מדברים על יעילות, על יציבות, על חסכון, אך דיבורים לחוד ומציאות – לחוד. המחירים עולים בלי הרף ובתוכם גם תעריפי החשמל. תחת תכנית יעול, מעלים במפא"י תכנית “ניידות”, – הצעה להעביר אלפי עובדים למקומות־עבודה חדשים. בינתים מחליטה אמריקה לקצץ במיכסות היבוא הזול שלה והזמנה של חוטי־כותנה מישראל בשיווי של מיליון דולאר עומדת להתבטל.

בלחץ של מפא"י מתחסל נוהג שעות־הקיץ במשרדים ורק שר־הטקס עובד שעות־נוספות רבות: נשיא הולך ונשיא בא והתותחים בלוד ובנמל חיפה יורים בלא הפסק מטחי־כבוד…

 

הפסיכיאטר המשַגֵע    🔗

פרשיות… פרשיות… פרשיות…

יום יום ו"פרשתו". משפט הרב מנדלסון מקוממיות ופרשת עד־המלך שמתגלה כעד־שקר; חקירתו של פרקליט מחוז ת"א, י. בר־אור, שערורית “בני־ישראל”, מחלוקת “מן היסוד” במפא"י; אלוף פיקוד הצפון זורע פורש וחוזר למשקו.

כל המדינה נראית כזירת־איגרוף אחת. אך בתוך זירת־איגרוף כללית זו ישנה זירה קטנה יותר ובה עומדים להתמודד, על אליפות אירופה בבוקס, אלוף העולם לשעבר היהודי אלפונס חאלימי ואלוף אירופה האיטלקי פיירו רולו.

לפתע – מתפוצצת פצצה עתונאית שהדיה נשמעים מקצה עולם עד קצהו: ד"ר רוברט סובלן, יהודי ממוצא ליטאי, רופא־פסיכיאטר שנדון למאסר־עולם באשמת ריגול לטובת ברית־המועצות, ברח מארצות־הברית אחר שהפקיר דמי־הערבות בסך 100 אלף דולאר והגיע לישראל, בקוותו לקבל כאן מקלט על יסוד “חוק השבות”. האדמיניסטרציה הישראלית שהתאמנה לאחרונה בשיטת “זבנג וגמרנו!” מבקשת גם הפעם לערוך מבצע־בזק ולגרש את סובלן מהארץ.

שעה שנערך השידור, ב־29 ביוני, היה עדיין ד"ר סובלן בארץ, בכלא רמלה, אך צו הגירוש מטעם שר־הפנים כבר היה כתוב וחתום והבלש האמריקני מק־שיין כבר נמצא בדרכו לישראל, לקבל כאן את קרבנו.

ספק אם איש במדינה יכול היה ביום זה לחזות מראש לאילו ממדים בינלאומיים תתפתח פרשת סובלן ואילו שיאים טראגיים עוד יושגו בה…

 

איפה יוסל’ה… איפה יוסל’ה…    🔗

בשעה טובה: יוסלה כבר בארץ. בראשית 1960 נעלמו עקבותיו של הילד, בנם של אידה ואלתר שוחמאכר, ורק בסוף יוני הצליח שרות הבטחון לגלות את עקבותיו בחצרו של החלבן היהודי גרטנר, בניו־יורק.

האב אידה והאחות זינה הוטסו לניו־יורק ובפגישה הראשונה זיהו את הילד בעל־הצלקת. לקול תרועות העתונות, הרדיו והטלביזיה מוחזר יוסלה לחולון, עיר מגורי הוריו. סבו, ר' נחמן שטרקס עוזב את הכלא, בו הוחזק כתוקף צו של בית־המשפט העליון.

אך בכך לא תמה הפרשה.

הממונה על שרותי הבטחון מוסר בישיבת הממשלה דו"ח מקיף על מעלליה של המחתרת שרשתה פרושה, ממעוזם של נטורי־קרתא במאה שערים ועד לחצרותיהם של רביים אנטי־ציוניים מעבר לים. דו"ח זה שבא על רקע המעצרים המחודשים של החשודים בחטיפתו והסתרתו של יוסלה בישראל, או אם תרצו: המעצרים המחודשים שבאים על רקע דו"ח זה מסעירים את הרוחות. (בין העצורים גם רב בשם מקלף, שאר־בשרו של רב־אלוף מ. מקלף).

פרשת יוסלה וסרובם של רבנים במקומות שונים בארץ למלא אחר הנחיות הרב הראשי נסים להשיא “בני־ישראל”, מעמיקים את התהום בין “שני העמים” בארץ: העם החרדי והעם ה"חפשי", כשחלק מן ה"חפשיים", שסיסמת־הקרב שלהם היא: “איפה יוסלה… איפה יוסלה…”, מפעילים במקומות שונים בארץ “ליגות נגד כפיה דתית”.

הפרשיות החדשות אינן מסיחות, כמובן, את הדעת מן הפרשיות הישנות ובמפא"י נמשך המשבר הפנימי החריף. באחד הבירורים הפנימיים (בענין “מן היסוד” – הבטאון של קבוצת־לבון) תוקף משה דיין בחריפות את מערכת “דבר” ומשווה אותה – שומו שמים! – ל"עולם הזה". זקן עורכי “דבר”, דוד זכאי נעלב עד מעמקי נפשו ובמדורו “קצרות” מגיב על דברי דיין באמרו, כי אפילו בשוק־הדגים במינסק לא נשמעה שפה כזאת…

 

הרהורים על הטיילת    🔗

ב־21 ביולי, כמלאת עשר שנים למהפכה מפתיע נאצר את העולם ואת ישראל בשילוח שני טילים ובתצוגת עשרה טילים במצעד הצבאי בקהיר, למחרתו.

התחיל מירוץ הטילים הגדול במזרח התיכון.

לאחר כמה שנות שלווה יחסית, הועמד לפתע היישוב על חומרת הסכנות הצפויות לו.

אך מי שרואה במה עוסקים בימים אלה “מדרום לבירות” ראשי הציבור ובתוכם ראשי מפלגת־השלטון המרכזית, לא יאמין כי אמנם מצב־הבטחון הוא באמת כה חמור…

מי שמתבונן בחיי הישוב בימים אלה, ימי הטילים, לא יאמין כי הבעיה המרכזית איננה מה לעשות עם בקר ב"הסתדרות", וכיצד לפתור את הסכסוכים בין ברקת לנצר, וכיצד לרכך את מר פייבל קנטור בועד עובדי החשמל בדרום…