בשלהי שנות החמישים הוצף הכפר שלי בגליל, כשם שהוצפו שאר הכפרים הערביים, במשלוחים מסתוריים של אפרוחים צהובים. איש לא ידע על מה ולמה. כלום היה כאן נסיון להשכיח מלב הילידים את תלאותיו של המימשל הצבאי באמצעות עוף־דרור זה? או שמא ניסיון לטעת בלבם את התחושה, שהנה אין הם אלא חלק מהמדינה הדואגת לרווחתם, כשם שידאג בעל הלול לאפרוחיו הרבים?

התשובות לשאלות הללו “התעופפו ברוח”, כפי שאמר אותו שיר מחאה שכלל לא עסק באפרוחים. אלא ששריד אחד נותר בכפרים הערביים, בזכרון־דברים מאותם ימים: עד היום נהוג לקרוא לצאצאיהם של אותם אפרוחים, שקיבלו משום מה גוון צחור ברבות הימים, בשם “ג’אג' חוכּומה”, לאמור: “תרנגולות ממשלה”. ספק אם ניתן היום לעלות על עקבותיהן של התרנגולות הללו בכפרים הערביים של הגליל, בגין חוקי הטבע שלבני תמותה רגילים אין שליטה עליהם. אבל השם נשאר, מעוגן במסורת ארוכה של ציניות אנטי־שלטונית, ואף עטוי דוק מסוים של מטאפורה. “תרנגולת הממשלה” הוא ביטוי, שנאמר כאשר באים לתאר אנשים ש"אינם שלנו", אנשים שהם בבחינת “אָז ע’ריבּ”, לאמור: “נוסו הזרים”, שהיא הקריאה המושמעת כאשר חפצים לגרש מתוך להקת התרנגולות הביתיות אי־אלו תרנגולות זרות, שהגיעו על מנת לנצל את נדיבותה של עקרת הבית, המרעיפה את גרגרי החיטה הנדירים על מקוריהן של תרנגולותיה האהובות.

וזאת לדעת: בנוסף לצבען הלבן של “תרנגולות הממשלה”, גם איכות ביציהן הבדילה אותן מן התרנגולות ה"בלדיות", לאמור ה"ילידות". הביצים של תרנגולות הממשלה היו חסרות צבע וסרות טעם. עניין של גנים, שלמיסכנות לא היתה שום שליטה עליו. על כן הן היו הסנוניות הראשונות שבישרו את עידן ה"אין לזה שום טעם", שפלש לכפרים הערביים בראשית שנות השישים. ירק חסר טעם. פרי חסר טעם. הכל חסר טעם.

אבל הרבה ביצים זרמו בתוך החביתות מאז, והמהפכה הלבנה קנתה לה אחיזה בלתי מעורערת. ולא עוד, אלא שהמסייר בכפרים הערביים כיום, ספק אם ימצא תרנגולת “בלדית” ראויה לשמה, דוגרת על דור העתיד. תצרוכת הביצים של הילידים היא בעיקר מפרי בטנן של תרנגולות הממשלה למיניהן.

וכל האמור לעיל היה משתכח מלבי אלמלא ידיעה מכורבלת, שהעסיקה את עיתוני ראשית השבוע, בדבר חמישים אלף האפרוחים שאתרע מזלם ונתקעו באמסטרדם (מתחרז עם “דם”) בשבת. שהנה דובר אל־על מודיע ביום א' השבוע, כי בניגוד לידיעה שפורסמה באחד העיתונים ואשר לפיה הומתו האפרוחים בגז (!), אחרי שהוברר כי אין אפשרות להטיסם מחשש של נחיתת מטוסם אחרי כניסת השבת, נשארו האפרוחים בריאים ושלמים, למעט חמישה “מיסכנים”, כלשון הידיעה. כל היתר הגיעו בטיסה במוצאי־שבת, ללול־מבטחים. “בניגוד לפרסומים”, נאמר במעריב, “לא מתו האפרוחים ולא הושמדו והם חיים שלמים בארץ”.

“קרה איזה נס משמים”, אמר מנהל אל־על בצפון אירופה, יואב קריל. ולא התכוון להפלת הממשלה, אלא לאי נפילת אפרוחיה.

נס אחר, מן הסתם, קרה בירושלים לשלוש מכוניות תל־אביביות, שנקלעו ביום חמישי שעבר, שמחת תורה, לשכונת הבוכרים בירושלים. “שיגידו תודה שהם נשארו בחיים”, אומר תלמיד הישיבה יוסף קריניץ, “בפעם הבאה אם ייכנסו לכאן בימי חג או שבת, לא יישאר מהם שריד”. פשוטו כמשמעו.

רק הקב"ה ישכיל להבין כיצד זה מתקשר האמור לעיל עם הידיעה על דחיית בקשת קבוצה מאנשי רק"ח, תושבי נצרת, להפגין ביום ב' בנצרת עילית, במחאה על כי אין מאפשרים לערבים לרכוש דירות בעיר.

ל"תרנגולות הממשלה" אסור לגור בקרב ה"בלדיות", וחוזר חלילה.