יפה היא ירושלים, אך בלילה נסוך עליה חן מיוחד. בלילה, עמוק בה השקט שבעתיים, זה השקט הנותן לו, לאדם, שהות לתהות על רזי סימטאותיה, על אזוב בתיה ועל חגווי סלעיה ומאפשר לו להאזין לסודות העבר הלוחשים על אוזנו מכל צד ומכל עבר. טיול לאור הירח בירושלים, ביחידות, משכיח מן הלב דאגות היום, טרדות השעה ומניס כל יגון ואנחה. לעולם אין אדם חש עצמו בודד תוך כדי טיול בירושלים בלילה, הדים וקולות בוקעים מכל צד, זכרונות עבר צפים מכל פינה והעיר אומרת שירה – שירת דורות.

באחד מטיולי בשכונתי החדשה, בדומיית הלילה, הגיעה אל אוזני מנגינה עריבה, צקון־לחש של אדם בעטוף עליו נפשו. משקרבתי למקום הבחנתי באחת הפינות בין פגומי בית, שבנייתו טרם הושלמה, בתימני זקן, שישב מכורבל בפינתו, ולאור המדורה הקטנה, שעליה שפת קומקום קפה, אמר פרקי תהילים. פתחתי ושאלתי: – “לא ינום ולא יישן שומר?” ענני, ללא שהיות הרבה: – “לא ינום ולא יישן שומר ירושלים הבנויה”. הוספתי ואמרתי: – “יפה ירושלים!” השיבני, ושוב ללא שהיות הרבה: – “עשרה קבין יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים בלילה”. לא כבשתי תמיהתי ושאלתי: “ולמה בלילה דווקא?” הרהר קמעא והשיב בנעימה שכולה ישוב הדעת: – “כי בלילה ערים העוסקים בתורה, בתפילה ובשמירה!”…