רקע
אנטון שמאס
1984, שנה טובה

 

הר־הבית בידינו    🔗

מנסחי הסכם קמפ־דייויד לא הביאו זאת בחשבון, ולפלסטינים יקח הרבה זמן (עם אטי, מה לעשות) בטרם יתפסו את הפרינציפ: הקמת מדינה פלסטינית בהר־הבית היא התשובה המכרעת!

שהנה, לאחר פסק ההלכה הכפול של גורן את יוסף נוצרה מציאות חדשה, שיש בה כדי לנסוך נחמה מצננת בלב הפלסטיני דווי־האוטונומיה. שאם הקמת מדינה פלסטינית לרוחב היא דבר אסור, מדוע זה לא יקימו אחינו הפלסטינים מדינה לגובה, מדינה אשר תגרד את השחקים הטסים מעל הר־הבית, תבקע ותעלה עד לב הרקיע.

ללא־פלסטינים אסור היה עד היום לדרוך שם, ועכשיו נאסר עליהם גם להימצא בתחום האווירי של הר־הבית.

גם קרקע משובחת לבנייה, וגם שמים תכולי־חופש. אוטונומי יותר מאוטונומי.


 

אור ההלכה    🔗

הרב אפרים זלמנוביץ, ראש “המכון לבירור בעיות לאור ההלכה”, פסק שאין לשכן יהודים ולא־יהודים באותו בניין. הוא אף המליץ בפני שר השיכון להתקין תקנות, אשר ימנעו מכירת דירות למשפחות יהודיות ולא־יהודיות באותו בניין, ואפילו באותה שכונה, “מחשש חתנוּת”, ועל מנת להיות “יהודים בארץ יהודית”.

אלא שכבוד הרב החייכני והמנומס קילקל לי את הפואנטה: המכון שוכן במזכרת בתיה ולא בנצרת־עילית, ואיזה ערבי ירצה לגור במזכרת בתיה?


 

הבשורה על־פי גלילה    🔗


הדונה אידיאלה של התקשורת הישראלית לשנת 1983 היתה ללא ספק הגב' גלילה ברקאי מנצרת־עילית. היא אמרה בקול שאינו נטול צרידות־של־אמת את האמת המרה, שהיתה חסויה עד כה: הבעיה של נצרת־עילית היא בעיה לאומית, ולא בעיה מקומית שבה יתחבטו תושבי קניג־לנד. “עיר עברית (טהורה!)” הוא שם שמתחרז יפה מאוד עם “מדינה יהודית (טהורה!)”. ולא בכדי עלה שמו של בן־גוריון באותו מישדר.

מי שמאמין, בדומה לא.ב. יהושע, שישראל צריכה לשמור על “נקיון הזהות היהודית”, אינו סוטה כהוא זה מן הנאמר בהכרזת העצמאות בדבר זהותה היהודית של מדינה ישראל. ואם למדינה מותר, על אחת כמה וכמה לעיר אבותיו של הנגר הנוצרי הראשון.


 

בקג’וק השֶמֶן    🔗


א.ארצי, כתב המקומון החדש “ערב שבת”, מראיין את רפול, שיחיה. ואם הכתב מדייק בעובדות, יוצא שבקבוק שמן זית זך מבית הבד של רפול נמכר במחיר זול יותר ממחירו באזור ירושלים. ואם הצלחתי להבין את הכתוב, הרי אין בית־הבד של רפול שונה בהרבה מבתי־הבד המצויים בבית־ג’אלה או בבית־לחם. מדוע אם כן נמכר בקבוקו של רפול בזול?

יש ושמן הזית המשובח ביותר אינו יכול להסתיר מעיני המתבונן את הג’וק המסומם שבתוך הבקבוק.

תמיד טענתי שהערבים הם עם חלקלק.


 

הכל מאחורינו    🔗


כערבי מן השורה אין שנת 1984 מדאיגה אותי באופן מיוחד. שכן הערבים, כמנהג אחיהם היהודים, השכילו מבעוד מועד להחליף את סדר הספרות המאיימות של השנה האיומה, ועל־ידי כך זכו בתשמ"ד פרטית משלהם, והקדימו בשלושים וחמש שנה את מדינות העולם הנאור. היום ניתן כבר לגלות" התשמ"ד של הערבים היתה שנת אלף תשע מאות ארבעים ושמונה.

לנו, הלוואי על השומעים, זה כבר לא יקרה.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65306 יצירות מאת 3977 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!