מעשה במעיל של נסיך    🔗

בדומה לסבא של יוסל בירשטיין, שיצא מביתו כדי לסגור את התריסים והגיע ללונדון, יצא אחי מהכפר, אמר, שהוא הולך לטכניון, והגיע לאוסטרליה. עכשיו הוא בונה שם בית, מלבנים אדומות, כמו נסיך אנגלי. בנו בן העשר, שהילידים אינם מצליחים לבטא את שמו נכונה, שלח אלי לפני כמה שבועות סיפור שהוא כתב ואייר, באנגלית. שפה שלא היתה שגורה בפי סבו. הצרתי מאוד על כך, שסבא שלו, שמעולם לא הגיע ללונדון, נפטר לפני שראה את יצירת נכדו. אני יודע, שבנוסף לקמיצת השפתיים, המלווה בתנודות ראש להבעת התפעלות, בתוכו פנימה היה מרגיש צביטה, ומצר על הצעד, שעשה בראשית שנות השישים, כאשר שלח את בנו ללמוד בחיפה. אלקטרוניקה. אבל מי שיער אז, שזרם החשמל יביא את הבן לאוסטרליה הרחוקה, ומי שיער אז, שהוא ילך לעולמו בטרם תחזינה עיניו בנכד דובר האנגלית.

בסוף שנות השישים, ובמשך שלוש שנים, ניסה אחי להתקבל לפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. הוא נדחה בנימוקים של רמה. אבל איש לא יכול היה לשכנעו, כי מאחורי זה לא מסתתרת מגמה אחרת, שאז, עדיין, לא היתה מעוגנת בשום החלטה רשמית של המוסד. באפריל שעבר התקבלה החלטה כזו על־ידי ועדת הקבע של הסנאט בטכניון. הוחלט שם להוסיף לציון המשוקלל של בחינות הבגרות ומבחני הכניסה לטכניון שלוש נקודות עבור כל שנת שירות בצה״ל. זה היה בעונה שבה גם הכנסת הוציאה לאור העולם הנאור, בדמוקראטיה היחידה במזרח התיכון, את חוק משפחות ברוכות ילדים.

מזל שאבי מת בטרם ידע, כי הוא טעה, והאח האוסטרלי צדק. אז לכל הידידים: יש לי קשרים באוסטרליה. מי יודע, על כל צרה שלא תבוא.

ואף־על־פי־כן, נוע תנוע    🔗

מספר כלי הרכב בגדה המערבית (יו״ש לצרך הסטטיסטיקה) גדל ב־14 השנים האחרונות פי שמונה. ועוד מאותות הקדמה: במשרד קצין התחבורה במינהל האזרחי עוסקים בשיפור תשתית הכבישים, ובסלילת מדרכות ומעקות־בטיחות. אותו שבוע מפרסמים בעיתון שמכונית השרד של מנחם בגין מוצעת למכירה פומבית. דודג׳־מונקו, בצבע אפור כסוף, שנת ייצור 1974.

זה מסוג הצימודים, שיכולים היו להלהיב את דמיונם של סופרים, כמו א.ב. יהושע, לאחר שהוא מתפנה מכתיבת עצומות והפרחת קריאות. למעשה הוא עסק כבר בזה ב״מאהב״. אדם ונעים, הנער הערבי, תרים את הארץ בלילות, לאורכה ולרוחבה, בחיפושים אחר מכונית ישנה מדגם מוריס, שנת ייצור 1947. יהושע גילה פעם, כי החליף את שנת הייצור ברגע האחרון מ־48 ל־47, שלא תהיה הקבלה מושלמת בסמליות.

מה קשר, אם־כן, ימצא הדמיון בין הדודג׳־מונקו הכסופה, לבין העלייה במספר כלי הרכב בג׳ודייה וסאמרייה?

המוריס, ב״המאהב״ שייכת כמובן לסבתא ודוצ׳ה, המדמדמת לאורך מונולוגים ארוכים בספר. עד שהיא שבה להכרתה דרך חלום על הליכה עם סבתה שלה באחת מסמטאות העיר העתיקה. רוצים שאמשיך? בבקשה.

המכירה הפומבית אמורה היתה להתקיים שלשום, ברחוב ארלוזורוב (!) בתל־אביב, במשרדי חברת ״קורקס״. אני משתעשע ברעיון הזדוני: מה יקרה אם יזכה בה ערבי ממזרח־ירושלים? הארץ תרעש, אולי, לכמה ימים. אבל הפסד המעשה יצא בשכרו: סבתא ודוצ׳ה, הגרה בקצה היער, תתעורר מתרדמתה הארוכה, ועיניה תחזינה בברדק המשתולל: כיפות אדומות, כיפות סרוגות, כיפות מסלע, רועים, זאבים, עצים. כמו במולדת הישנה. והלילות, הלילות לבנים.

ושוב, מול היערות    🔗

שריפות יער רבות פורצות מדי שנה מהצתות של גורמים עוינים, אומר גרשון אבני, מנהל חבל הייעור התיכון בקרן הקיימת לישראל. זה היה במסגרת מפגש יערנים שנערך השבוע בכפר יתיר, שבדרום הר חברון. יתיר אמרתי! ובכן, לא נתפתה להזכיר כאן עוד סיפור של א.ב. יהושע, על הרכבת שלא עוצרת בכפר הנידח, ומה עושים התושבים כדי להכריח אותה לעצור. אנשים מסוימים עוד יקבלו רעיונות מצחיקים לראש.

אלא שהם קיבלו כבר רעיונות כאלה, מסתבר, מסיפור אחר. לשרוף יערות על־מנת לחשוף את התשתית הערבית של איזה כפר נשכח, כפי שעושים הזקן כרות־הלשון והסטודנט בסיפור המפורסם. הגיע הזמן באמת, שהצנזורה תגלה יותר יוזמה, ותתחיל סוף־סוף לפקח על החומר, הנמצא בהישג ידו של הקורא הערבי.

שלאף־שטונדה מתחת לשטיח    🔗

״תניחו את זה מתחת לשטיח״, אמרה השבוע רעייתו של ח״כ אבא אבן לגדנ״עים ולקצינה, שהביאו לחווילה המפוארת את כתב המינוי לכנסת ה־11. ״אף אחד לא יקח את זה. אני מצטערת, עכשיו שעת מנוחת הצהריים״. התרדמה הגדולה בסגנון הרצליה־פיתוח. בבניין הכנסת הוציאו השבוע את השטיחים לאוורור, וביצעו עבודות הכנה ותחזוקה שונות.

לעבודות ההכנה הללו אינגמאר ברגמן היה קורא ״אמנות הטאטוא מתחת לשטיח״. אלא שבשביל הכנסת ה־11 יצטרכו, כנראה, שטיח מעופף.

חפש את המטמין    🔗

שמעון פרס, לאחר פגישתו עם הנשיא, מבקש להתבודד ליד הכותל. ומטמין שם פתק. ומה כתוב בפתק? ״אני רוצה לאוסטרליה״.