מהו הספר השווה לכל נפש, שיש להקנותו לאדם מישראל בכלל ולעולה החדש, שזה מקרוב בא אלינו, בפרט? מהו הספר הטוב והקל, שיש להחדירו ללבו ולהכרתו של כל אחד מאחינו, לאחר שרכש לעצמו את האלף הראשון של מלים מתוך אוצר לשוננו? – על כך הייתי משיב: מסכת־אבות, לרבות הפרק השישי, הנקרא “קניין תורה” או “פרק ר' מאיר” על שם פתיחתו, המדבר בערכה הנעלה של התורה ובשבח לומדיה.

מסכת זו, אחת המופלאות בתוכנה, בצורתה ובלשונה, הרצופה אהבת התורה, אהבת האדם שנברא בצלם ואהבת ה', עשויה ללמד את האדם מישראל מידות טובות ונאצלות והלכות־חיים, ברשות היחיד וברשות הרבים, ויחד עם זה יש בה כדי להעשירו באוצר יקר ונדיר של אמרות טהורות מפי חכמי האומה – אמרות־מוסר, דרך־ארץ וחכמה. זאת ועוד: בכוחה של מסכת זו להקנות מטבעות לשון קצרים, מדוייקים, שנונים ומנוסחים בתכלית הקיצור.

מסכת־אבות או פרקי־אבות, הספוגה חכמת־חיים, סיגנון־חיים ונסיון־דורות, היתה מקובלת ביותר בעם. בקהילות אשכנז נהגו ללמדה לילדים לאחר תפילת מנחה ומנהג ספרד הוא לקרוא בה בשבת, בשחרית. יש נוהגים לקרוא בה כל השנה ויש נוהגים לקרוא בה משבת פ' יתרו עד שבת פ' מסעי. העם לכל שדרותיו ושכבותיו למד ועיין ודבק במסכת זו באהבה ובכליון־נפש ואמרותיה היו שגורות אפילו בפיהם של פשוטי־העם. אומות העולם תרגמוה לכמה וכמה לשונות אירופיות והיא הורקה לכל הלשונות המדוברות בפי היהודים בארצות פזוריהם.

פשוטי־העם שבמזרח אירופה, אף אלה שהוחזקו עמי־ארצות מושבעים והקריאה בספר בלתי־מנוקד היתה למעלה מכוחותיהם, גלגלו בלשונם האידישאית העסיסית בפסוקים ובשברי־פסוקים מתוך פרקי־אבות, כגון: “על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים”; “חכמים, הזהרו בדבריכם”; “אם אין אני לי, מי לי?” וכיו"ב. ואין אלה אלא צרור של פניני־חכמה, השאובים מתוך הפרק הראשון של המסכת. לפנינו הגיונות, עיקרים ועקרונות, אזהרות וציוויים, שאדם מישראל חייב לדעתם, לזכרם ולכוון לפיהם את מעגלי חייו.

הבה נעשה למען הפצתה והחדרתה של מסכת אבות. נגיש לכל אדם מישראל, ובייחוד לאחינו העולים החדשים, מסכת זו בכלי נאה, בניקוד מלא ובלוויית פירוש קל ונוח, למען יוכל העם לכל שכבותיו ועדותיו לקיים “הפוך בה והפוך בה”.