אמות המים לעכו

 

אמות המים לעכו    🔗

שלוש אמות שהוליכו מים לעכו, ואולי אף שרידיה של אמה רביעית ידועות כיום (איור 1). האמות מתחילות באזור כברי, שם ישנם ארבעה מעיינות: עין שיירה (עין באשא), שהוא הגבוה ביותר (75 מ' מעל פני הים); עין צוף (עין עסל); עין גיח (עין פוארה); ועין שפע (עין מפשוח), שהוא הנמוך אך השופע ביותר. מקומם וגובהם איפשרו הזרמת מים לעכו, שהיא העיר החשובה באזור, על ידי כוח הכובד.

אמת סלימאן פחה (1815 לספירה)    🔗

אמה זו נראית היטב עד היום ממזרח לכביש עכו–נהריה. עד מלחמת השחרור הוזרמו לעכו באמה זו מי המעיין עין שיירה (עין באשא). בסקר לא נמצאה כל עדות ארכיאולוגית לקיום אמת מים קדומה יותר בתוואי זה.²

האמה נבנתה על ידי סלימאן פחה בשנת 1815. לאורך מרבית אורכה זרמו מימיה בתעלה בעלת שיפוע אחיד. תוואי האמה מצוי לאורך רכס הכורכר שממזרח לכביש עכו–נהריה. האמה חצתה שלושה נחלים על גבי גשרי קשתות: נחל געתון, נחל בית העמק ונחל יסף. הגשר על גבי נחל יסף הינו מפואר במיוחד, ונעשה בו שימוש בסוגי אבן שונים, כדי להרשים את הנוסעים בדרך הסמוכה (איור 2). התעלה כוסתה בחלקה בלוחות אבן, כנראה באותם קטעים בהם חששו מזיהום המים או מגניבתם. לעומת זה, בקטעים הגבוהים התעלה נשארה לא מכוסה. כ־200 מ' מדרום לנחל יסף, בנקודת מיפגש בין קטע מכוסה מדרום וקטע פתוח מצפון, שרד קיר שנבנה על האמה בניצב לה, שתפקידו היה כנראה למנוע מאנשים ההולכים על הקטע המכוסה של האמה מלעבור אל הקטע הפתוח.

אמת סלימאן פחה, המעבר מעל נחל יסף

בחלקים רבים של האמה ניתן להבחין בסימני תיקון. קטע מעניין במיוחד הוא מדרום לנחל יסף, מקום בו קיר האמה התנשא לגובה של 13 מ'. כאן ניכרים שלושה שלבים: בשלב הראשון נבנתה אמה גבוהה ופתוחה. אמה זו התמוטטה ובמקומה נבנה ‘סיפון הפוך’ על קשתות נמוכות יותר. לבסוף, בשלב השלישי, נחסם הסיפון ההפוך ובמקומו נבנתה שוב אמה פתוחה בגובה המקורי.

בקטע האחרון לפני הכניסה לעיר זרמו מי האמה בצינורות שהונחו על פני הקרקע (איור 3). תחילה היו אלה צינורות חרס, ולאחר מכן הם הוחלפו בצינורות אבן. בוני האמה ניצלו את חוק הכלים השלובים, ובמרחקים קצובים הועלו המים לבריכות פתוחות בראשי מגדלים. בריכות ומגדלים אלה שימשו כ’שסתומי אוויר' ואיפשרו גם הוצאת מים מן הקו ללא איבוד לחץ. הסבר נוסף לפעולת המגדלים הוא מניעת הלם לחץ כתוצאה מהפסקה פתאומית בזרימה. מגדלים אלה נקראים בערבית ‘טאלע’ ובתורכית ‘סוּטְרָזִי’ (איור 4). שיטה זו מוכרת למן התקופה הביזאנטית. בארץ היא מופיעה בקיסריה³ ובאסיה הקטנה בסמירנה.⁴ גם באמות המים המאוחרות של קושטא השתמשו בשיטה זו.⁵ בעכו נעשה אפוא שימוש בשיטות שהיו מקובלות בקושטא, הבירה באותה תקופה.

אמת סלימאן פחה, ירידה מאמת קשתות בנויה לקטע צינורות

אמת סלימאן פחה, מגדל סיפון (‘סוטְרָזִי’)

בביוגראפיה של סלימאן פחה מופיע תיאור מעניין של בניית האמה:⁶

שנת 1230 [1814]: בשנה הרשומה עצמה עלה בדעת סלימאן באשא רעיון טוב להביא את [מימי] אלכבארי אשר מחוץ לעכו לעכו. וזאת משום שאלג’זאר העבירם בזמנו באמה מיוחדת והביאם לעכו ולאחר מכן נהרסה האמה בקטעים רבים והמים פסקו מלזרום בה ולא נותר ממנה דבר פרט למספר קטעים ולמספר קשתות. [וזאת משום] שכאשר הקים עלי באשא את הבוסתנים על [גדות] נחל אלמפשוח' [נחל געתון] והעביר לשם השקאתם את המים האמורים [מימי אלכבארי], ומתוך חשש שמא יעורר מהומות בגלל [אי] הכנסתם לעכו בשנית ובגלל חידוש שרידי האמה שהוזכרה, התאמץ למחות לחלוטין את שרידיה וכך שדד את אבניה והרס את רוב גשרי הקשתות שלה ובנה באמצעותם. במשך תקופת חייו שקד תמיד על הריסתה כדי לשמור על בוסתניו.

כאשר עלתה בדעת סלימאן באשא מחשבת צדקה זו, התייעץ על אודותיה עם עבדאללה ביך ואלמעלם חיים.⁷ אך הם היססו במידת מה לאשר את דעתו. עבדאללה באשא⁸ התרגז בגלל עניין זה, אך לא יכול היה לעשות דבר בגלוי אשר יביא לביטולו [של המפעל]. לכן נאלץ לפנות בערמה אל אלמעלם חיים, משום שהיה באפשרותו [של חיים] להניא את סלימאן מעניין זה הודות לדעתו ושיקוליו הוא, על ידי כך שיציג בפניו את הקשיים ואת ההוצאות המרובות זולת זאת. אלמעלם חיים נענה לבקשתו ועשה כמיטב יכולתו, אך לא הועיל ולא הניא את הווזיר מדעתו ומרצונו.

לאחר פרק־זמן הראה [סלימאן] נכונות להשלים עם החלטה זו. ומייד החל לצוות להכין את הציוד הדרוש לשם השלמת מפעל מועיל זה. בתחילה רכב ולקח עמו את ראשי הבנאים ומקימי האמות ופנה אל מקום נביעת אלכבארי. וערכו מדידות ובדקו את דרך העברת המים ונמצא שהדרך הטובה היא להוביל את המים באמה חדשה ולא באמה הישנה אשר הקים אלג’זאר. לכן הכין מייד את הצווים הדרושים אל הכפרים כדי להתכונן להכנת הסיד תמורת תשלום ולשם הכנת משלוח האנשים כדי לעבוד תמורת שכר. והוציא את סדנת עכו כולה ואת הבנאים ושאר הצרכים. ויצא בעצמו עם כל פמלייתו והחל בפעולה מועילה זו במרץ, והעסיק את גמלי פמלייתו, את פרדותיו וחמוריו בהעברת האבנים והסיד וה[…] להסקת התנורים. והפגין יוזמת מלכים לשם פעולה זו. ובתוך שנה, על אף כל הקשיים, הוביל את המים לעכו בדרך המרוחקת מעכו כדי שלוש וחצי שעות. בקטעים הנמוכים בנה גשרי קשתות גבוהים ובנה עליהם את האמה. ובשטחים הגבוהים בנה אמה רחבה. במרחק שליש שעה לפני הגעתה לעכו העביר את המים בצינורות חרס. קטעים מועטים העביר על גבי קשתות אל ג’זאר הישנות, לאחר שיקומן. וכך אזר את מיטב מאמציו. עד כדי כך שכל עשרים או שלושים יום נהג לבוא אל נשותיו למשך לילה אחד, ובבוקר היה חוזר ברכיבה. עוד קודם אסף אליו את המושלים ואת הנציגים של אזור צפת לשם הכנת הצרכים והאנשים כדי לעבוד בכל המרץ, וכל זאת תמורת שכר⁹ ולאחר הגעתם, כלומר של המים, אל שער עכו והקמת מגדלי הסיפון הדרושים בין האמה [כנראה חסר קטע] נכנס והחל בבניית מתקני השתייה (אסאביל) ובפתיחת התעלות למתקני השתייה ולבתי המרחץ. ובמהרה הכניס [את המים] והעבירם בתעלותיה, בבורותיה, במרחצאותיה ובמסגדיה. והגיעו הוצאות הכנסת המים האמורים לעכו ל־3600 כיס.¹⁰

אמת ג’זאר פחה    🔗

אמה זו נבנתה במאה הי"ח ונהרסה בידי צבא נפוליאון בשנת 1799, בזמן המצור על עכו. בין השנים 1799–1815 (היא השנה בה נסתיימה הקמת אמת סלימאן) עברו במקום נוסעים אחדים מאירופה, שתיארו את האמה ההרוסה של ג’זאר וסיפרו כי תושבי העיר נאלצו להסתפק במי גשם ובארות.¹¹

ידיעותינו על אמה זו שאובות בעיקר ממפות ויומנים של קציני צבאו של נפוליאון וממעט השרידים שנראו בשטח עד לפני מספר שנים. לעומת אמת סלימאן, הוזרמו מי אמת ג’זאר לרוב אורכה בצינורות ובמגדלי סיפון (סוטרזי, טאלע). שיטה זו איפשרה בניית תוואי כמעט ישר בין כברי לעכו, כפי שעולה מתוך מפת ז’קוטן (איור 5), שבה מסומנים בבירור שבעה או שמונה מגדלים. האמה הוליכה את מי עין באשא. רק מגדל אחד סומן במפת הסקר הבריטי ושמו טלעת אל בלאנה.¹² שניים מהמגדלים היו קיימים עד לפני שנים אחדות, וחלקי צינורות מתגלים עדיין מדי פעם בעת חריש באזור.

מפת ז’קוטן, בה מסומן תוואי אמת המים של ג’זאר פחה

במקום אחר¹³ הוסבר, כי בקטע האחרון שלפני עכו עברו שתי האמות באותו תוואי; תוואי שנכנס לעיר מכיוון צפון מזרח וחצה את קו החומה הצפונית כ־70 מ' מערבית לפינה. אולם מן המפות והתיאורים הצרפתיים מסתבר, כי אמת ג’זאר נכנסה לעיר ממזרח, בפינה הצפון מזרחית של חומת העיר העתיקה. בקטע שלפני המיפגש עם החומה הורמה האמה על קשתות, ובקטע הניגש אל חומת העיר היא נבנתה כנראה על קיר. תחת חיפויו של קיר זה ניסה צבא נפוליאון לתקוף את העיר, ונכשל.¹⁴

אל־עורה מציין בקטע שהובא לעיל, שסלימאן תיקן מספר קשתות של ג’זאר והשתמש בהן. האזור היחידי שבו שתי האמות עוברות באותו תוואי, הוא ליד יד נתן. באותו מקום מסומנת במפת ז’קוטן שורת נקודות, המסמלת אולי גשר קשתות, בדומה למצוין במפות אחרות.

סלימאן השתמש למעשה בשיטות בנייה הפוכות לאלה שנקט ג’זאר: בקטע הארוך השתמש ג’זאר בצינורות ובמגדלי סיפון, ואילו סלימאן בתעלה על גבי קשתות; ובקטע הקרוב לעכו היה המצב הפוך. בתיאורו של אל־עורה מסופר, שסלימאן החליט לשנות את התוואי, אך לא פורטו הנימוקים. כנראה שהזרמה בצינורות גרמה לפיצוצים ולסתימות, ולכן העדיף סלימאן להשתמש בתעלות בקטע הארוך.¹⁵

אמת המים ההלניסטית    🔗

בקיץ 1975 נתגלתה מנהרה בתוואי בין כברי לעכו. מיקומה ואופיה אינם מותירים ספק, כי מדובר באמה שהובילה מים לעכו. המנהרה נתגלתה בצדה המערבי של מחצבה, באדמות קיבוץ לוחמי הגטאות (נ"צ 2643 1616). עם הגילוי אפשר היה להכנס לתוכה למרחק של כ־70 מ'. בקיר הצפוני שלה ניתן היה להבחין בפתחיהם של שני פירים.

בחורף 1976/77 נערכה במנהרה חפירה חלקית¹⁶ ונערך חישוב על מקום הכניסה לפיר השני מעל פני השטח. הפיר נוקה וכמו כן פונתה המנהרה עד הכניסה אל הפיר השלישי, וכך ניתן לעקוב אחר מהלכה לאורך קטע הדרך שאורכו 120 מ' (איור 6). גובה המנהרה 1.75–1.85 מ' ורוחבה 50–90 ס"מ – מימדים מינימליים למעבר אדם בקומה זקופה (איור 7). שיפועה של המנהרה הינו מזערי. כיוונה מערב דרום־מערב (אזימוט 261°). מפלס רצפתה כ־9 מ' מתחת לפני השטח וכ־15.5 מ' מעל לפני הים. המנהרה איננה מטויחת.

האמה ההלניסטית, הקטע החצוב

הפירים נכנסים אל המנהרה בשיפוע מצפון, ויש בהם מדרגות (איור 8). בפיר השני, זה אשר נוקה, יש 33 מדרגות היוצרות זווית של 58° (איור 9). במדרגות ה־14, 16, 18, 24 ו־26 יש חורים, שנועדו כנראה לקביעת מעקה. בקיר המזרחי של הפיר, מול המדרגה השמינית, יש גומחה חצובה היטב, ששימשה אולי עבור פסל או חפץ אחר שמטרתו היתה לרצות את האלים. הפירים שימשו בעת הבנייה הן להוצאת חומר החציבה והן לאוורור; ובשעה שהאמה כבר היתה בשימוש, נזקקו לפירים לשם ניקוי, תחזוקה ואולי גם לשאיבת מים. הפירים הם משופעים ומדורגים ואינם רגילים בצורתם. בדרך כלל נהגו לחצוב פירים אנכיים, אשר איפשרו שימוש בחבלים וגלגלות כדי להעלות משא אל פני השטח. המרחק בין הפיר הראשון לשני הינו 53 מ' ובין השני לשלישי (לאורך המנהרה) 56 מ'. פירים משופעים אינם מוכרים ברומא¹⁷ והינם נדירים, אם כי לא בלתי מוכרים, במערכות מים קדומות יותר. דוגמה אחת של פיר מדורג קדום מצויה בקורינתוס.¹⁸ מעניין כי פירים זהים שימשו במנהרת סינדיאנה שבאמת המים לקיסריה,¹⁹ ובכך יש אפוא עדות למסורת בנייה מקומית.

האמה ההלניסטית, מדרגות בפיר השני

האמה ההלניסטית, תכנית וחתך של הפיר השני

פניות קלות בתוואי המנהרה המצויות 7 מ' מזרחית לפיר הראשון ו־10 מ' מזרחית לשני, מצביעות כנראה על מקומות המיפגש של קבוצות הפועלים, שעבדו בכיוונים מנוגדים. גומות מעוגלות החצובות בקירות המנהרה ברווחים של 0.4–1 מ', שימשו להצבת נרות שמן. הן נחצבו כך שיהיו מעל לכתף שמאל של החוצבים. הגומות שממערב לנקודת המיפגש נחצבו בקיר הצפוני, ואילו אלה שממזרח – בדרומי.

בנובמבר 1972, בעת חפירת יסודות למקלט בקיבוץ לוחמי־הגטאות (נ"צ 2634 1594), נחשפה מנהרה בנויה ומקורה בקמרון. ביולי 1977, בזמן חפירת יסודות למקלט אחר, במרחק של כ־200 מ' מדרום מערב לראשון, נחשף קטע נוסף של מנהרה זו (נ"צ 26315 15924). המנהרה בקטע זה נבנתה מאבני גזית (איור 10). שולי הרצפה, שאף היא בנויה, ואשר רוחבה הוא 1.14 מ', שימשו יסודות לקירות העשויים שמונה נדבכים (איור 11). גובה כל נדבך הוא 17.5–18 ס"מ. קמרון התקרה עשוי משבע אבנים, שאורכן היה כמעט אחיד: 0.50–0.53 מ', דהיינו כאמה אחת. רוחב המנהרה בגובה הרצפה היה 0.53 מ', אך במקומות מסוימים היה רוחבה 0.2 מ' בלבד. אין ספק, כי המנהרה היתה רחבה יותר בזמן בנייתה, אלא שנעשתה צרה יותר כתוצאה מלחץ האדמה על הקירות. גובה המנהרה הוא 1.6 מ', ומפלס רצפתה מצוי 4 מ' מתחת לפני השטח ו־13.5 מ' מעל לפני הים. מנהרה זו נמצאת במרחק של כ־2.9 ק"מ מדרום מערב למנהרה שנתגלתה במחצבה. אולם המיקום והגובה המוחלט מלמדים, כי לפנינו קטע נוסף של אותה אמת מים. מסתבר אם כן, כי באזור סלעי היתה המנהרה חצובה, בעוד שבאדמת סחף היתה בנויה אבן ומקורה בקמרון. השיפוע בין שני הקטעים הוא כ־0.67 פרומיל.

האמה ההלניסטית, המנהרה המקורה בקמרון

האמה ההלניסטית, קטע בנוי (חתך)

לעומת האמות התורכיות, ייתכן שאמה זו ניצלה דווקא את מי המעיין עין שפע, שהוא העשיר במעיינות הסביבה, אף שהוא גם הנמוך ביותר, וזאת משום היותה תת קרקעית. רוב המילוי במנהרה היה אדמה וחול, ללא כל חרסים; אך על רצפת המנהרה, מתחת למילוי, נמצאו שני נרות חרס הלניסטיים מטיפוס קדום. הנרות נתגלו באתרם, ולכן הם עדות לכך שהמנהרה איננה מאוחרת מהתקופה ההלניסטית. יתירה מזאת, סביר להניח שהנרות שימשו למאור בזמן פעולת החציבה עצמה.

החפירות האחרונות בעכו מלמדות, שהעיר ההלניסטית היתה גדולה ומרשימה. נרות השמן ואופיה של אמת המים מצביעים על כך, שהאמה נבנתה אף היא בתקופה זו. אמות מים יווניות והלניסטיות אמנם רחוקות מאחידות. ברבות מהן שימשו צינורות חרס, שהונחו לעתים במנהרות; באחרות זרמו המים בצורה חופשית, אך כמעט בכל המקרים האמות הן תת־קרקעיות. עמקים שהיו במהלכן נעקפו במנהרות, שהובילו לאורך קו גובה, או שהתגברו עליהם בעזרת סיפונים.²⁰ לתקופה הרומית אופייניות אמות מים במפלס גבוה. הן חצו עמקים על קשתות. תוך שימוש מינימלי במנהרות. אמת המים הראשונה מטיפוס זה שנבנתה ברומא עצמה, היא ה־Aqua Marcias (144 לפני הספירה).²¹ אך אמות מים קדומות יותר של העיר רומא – ה־Aqua Appia (312 לפני הספירה) וה־Anio Vetus (272 לפני הספירה)²² היו תת־קרקעיות כמעט לכל אורכן.

עומקה הרב של מנהרת עכו, שהיתה ודאי תת קרקעית ברובה אם לא לכל אורכה, הוא אפוא טיפוסי לתקופה ההלניסטית; והעובדה שהיתה תת קרקעית עשויה להסביר גם את מיעוטם של השרידים שנמצאו עד כה. עכו פתולמאיס, העיר ההלניסטית החשובה, שאף כובדה בשם שושלת תלמי, היתה מרכז בעל חשיבות ראשונה במעלה בתקופה ההלניסטית. אמת המים שלה היא כנראה האמה העירונית הקדומה ביותר שנתגלתה עד כה בארץ. אמת מים זו היא מטיפוס שעד כה היה ידוע רק מאזורים אחרים של העולם ההלניסטי.

 

אמות מים בנחלי הגליל המערבי    🔗

בשנים האחרונות נתגלו במסגרת הסקר הארכיאולוגי בגליל המערבי מספר קטעים של אמות מים בנחלים בצת, כזיב, געתון ובית העמק, בנוסף לאמות הידועות שהובילו מים ממעיינות כברי לעכו (איור 12). חלק מאמות אלה, שהינן אמות שדה ואמות טחנה, מופיעות כבר במפות הסקר הבריטי והמנדט.²³ החוליה יצאה במטרה מוגדרת לנסות ולאתרן, ולא תמיד עלה הדבר בידה. חלק אותר במסגרת סקר רגיל, וקטעים אחדים נתגלו באקראי, תוך כדי עבודות פיתוח וחציבה.

אמות הגליל המערבי, מפה כללית

נחל בצת    🔗

בקטע בין עיינות כרכרה (נ"צ 2758 1717) ועד מתחת לחורבת שרף (נ"צ 2747 1689) מצויים מספר קטעים של אמות מים המובילות אל ארבע טחנות, ששרידיהן מצויים מזרחית לחורבת כרכרה, ואילו ממערב לה ישנן מערכות של תעלות, ששימשו כנראה להשקייה (איור 13). בקטע המזרחי אפשר להבחין בשני שלבים שונים וברורים. כל שלב מיוצג על ידי שתי טחנות. הטחנה המזרחית ביותר (מס' 1) היא מהשלב הקדום, ושרידי האמה המובילה אליה מטושטשים מאוד על פני השטח. הטחנה השנייה של השלב הקדום היא בנ"צ 2755 1711 (מס' 3). מובילה אליה אמה הנראית בבירור, בחלקה חצובה ובחלקה בנויה בפשטות.

אמות נחל בצת

לשלב המאוחר שייכות שתי הטחנות האחרות (מס' 4,2). זו האחרונה הרוסה כולה כיום. ישנן ידיעות על בנייתן ובוניהן עם חומר מלכד, טיח מפנים ומחוץ, ואפילו מעין קישוט של שורות חלוקי נחל קטנים המשוקעים לתוך הטיח מבחוץ. במקומות מסוימים בנויה האמה הראשונה על גבי השנייה, דבר המעיד על כך שזו האחרונה קדומה יותר. בתחילת מאה זו ושיפוצן מאוחר יותר.²⁴ האמות המובילות לשתי טחנות אלה שונות באופן ברור בצורת בנייתן מאלה של השלב הקדום. הן בנויות על קירות תמך מאבנים החצובות באופן גס, ללא חומר מלכד ביניהן (איור 14). התעלות עצמן מטויחות היטב, רק מבפנים. כל האמות השתמרו עד היום במצב טוב.

נחל בצת, קיר תמך

את תחילת הקטע המערבי של מערכת האמות רואים לרגלי חורבת כרכרה בנ"צ 2756 1709 (מס' 4) שם תופסת תעלה, הבנויה באפיק משתי שורות אבנים גדולות החצובות באופן גס, את מי הנחל ומפנה אותם לתוך האמה. בהמשך רואים לסירוגין קטעים של האמה בגדה הצפונית. בפיתול הנחל, בנ"צ 2755 1704 (מס' 6), נמצאת תעלה על סוללה בגובה 2 מ' וברוחב 1.30 מ', הבנויה אבנים חצובות. בחתך התעלה ניתן להבחין בהגבהה שנעשתה לאחר סיום הבנייה המקורית. רוחבה 40 ס"מ, עומקה המקורי 30 ס"מ, ולאחר התוספת – 40 ס"מ. כחצי ק"מ במורד הנחל, בנ"צ 2754 1700 (מס' 7), נמצא סיפון המעביר את מי האמה לגדה הדרומית. הסיפון עצמו בנוי מצינורות חרס, ובמקום כניסת המים לצינור נראים שרידי קמרון קטן, שכיסה את הפתח. מעט מערבית למקום זה נראים שרידי אמה נוספת, נמוכה יותר, המופיעה מכאן והלאה במורד הנחל, לצד האמה הראשונה. מאפייניה הם בנייה מאבני גוויל.

בנ"צ 2753 1699 (מס' 8) בולט סלע גדול מקו המצוק, והאמה המאוחרת עוקפת אותו על ידי סיפון נוסף, העשוי אף הוא מצינורות חרס. הכניסה מהתעלה לצינור השתמרה היטב. במקום זה קיים שלב נוסף, כנראה מאוחר לשני הראשונים, המשתמש באמה המאוחרת עד הסיפון ומוציא ממנה מים בקטע הנמוך שלו, מבלי לעלות חזרה למפלס הקודם. הוא מוביל את המים לתוך תעלה, שבחלקה הגדול משתמשת בשלב הקדום. כ־300 מ' מערבה מכאן, בנ"צ 2751 1697; 2749 1697 (מס' 9) נראים שוב שלושה שלבי האמה (איור²⁵ 15). זו הקדומה חצתה כאן את האפיק צפונה, כנראה על גשר. זו המאוחרת חצתה אף היא בסיפון, ששרידיו נראים כ־25 מ' במורד הנחל, כולל צינורות חרס בתוך מצע של אבני גוויל עם חומר מלכד. נמצא גם קטע של צינור אבן בעל זווית, ששימש במקום בו היתה פנייה בצינור. האמה השלישית היא תעלה פרימיטיבית בתוך האפיק, בנויה שתי שורות של אבני גוויל גדולות. היא חוצה את קו הסיפון של האמה המאוחרת ונראה כי כאן תפסה את מי הנחל. הלאה מכאן אפשר לעקוב רק אחר שרידי האמה הקדומה, לאורך כ־700 מ' נוספים מערבה מכאן בגדה הצפונית, אך השרידים דלים. לאחר כקילומטר נוסף ניתן להבחין בקטע המערבי ביותר (מס' 10), שנתגלה מן האמה בנ"צ 2755 1680. הקטע הוא בגדה הצפונית של הנחל, קרוב לכביש שעולה לאדמית, וממנו ניתן ללמוד שהאמה סיפקה מים לחורבת בנאי ולשדות שמדרום לה.

נחל בצת, קטע של שלושת שלבי האמה

השלב הקדום ביותר השתמר באזור נקודה 7 ומערבה. בנייתה נמוכה, מאבני גוויל עם חומר מלכד ותעלה מטויחת היטב מפנים ומחוץ. היא מתחילה בגדה הדרומית וחוצה את האפיק צפונה, אולי על גבי גשר (מס' 9).

האמה המאוחרת דומה לאמות של הטחנות בחלק המזרחי של הנחל, וסביר שיש לייחסה לאותה תקופה, דהיינו לראשית המאה. אם כך, הרי שהשלב האחרון, הפרימיטיבי, נבנה מאוחר יותר. כאמור, האמה המאוחרת תפסה את מי הנחל מתחת לחורבת כרכרה (מס' 4).

תיארוך האמה הקדומה קשה יותר, אך לפי ידיעות על תקופות של פעילות אינטנסיבית בנחל, סביר כי היא נבנתה בתקופה הרומית המאוחרת או בתקופה הביזאנטית. אתרים גדולים בסביבה מהתקופות האלה הם חורבת כרכרה, חורבת רמח וחורבת שרף. בקטע הנדון ישנו עמק קטן (בין נקודה 8 לנקודה 9), שעובד בעבר על ידי מייסדי קיבוץ אילון. סביר, שעמק זה עובד גם בעבר הרחוק, ולהשקייתו הוצאו מים ממערכת האמות. גם מערבה יותר מנקודה 9 יש עמק גדול, שאורכו כ־1 ק"מ, בו מצוי כיום מטע של מושב יערה. נראה, שהאמות הובילו מים עד לעמק זה, אף נמשכו והישקו את שדות בקעת שפע, שגם בה ידועים שרידי תעלות מים.²⁶

הנקודה המזרחית ביותר בה אותרה האמה הקדומה נמצאת כ־1 ק"מ במורד הנחל. במקום זה הנחל צר במיוחד, ולפיכך קל מאוד היה לתפוס את המים בנקודה זו. סביר לכן, כי בתקופתה של האמה הקדומה הגיעו המים בזרימה חופשית בנחל עד לשם. שפיעתם הגדולה יותר של המעיינות בתקופה ההיא מסתברת מכך, שהאמה הקדומה ממשיכה מערבה עוד כ־2,400 מ' לאחר שמפסיקים להבחין באמה המאוחרת.

נחל כזיב    🔗

נחל כזיב הוא הנחל הגדול באזור ומוליך כמות גדולה של מים. מקורות צלבניים מציינים טחנות קמח אחדות בנחל,²⁷ ובמפת הסקר הבריטי מופיעה אמה ארוכה בגדה הצפונית. תעלה נוספת מופיעה במפות הסקר הבריטי והמנדט, אולם במקומות המצוינים במפות לא נמצאו שרידים; ובמקומות אחרים נמצאו שרידים מועטים בלבד. להלן נדון רק בקטע הנחל ממבצר המונפור ומערבה.

לרגלי המונפור מצוי קיר הנראה כשרידיו של סכר גדול,²⁸ ויש להניח שהיה קשור בטחנת קמח גדולה שהיתה צמודה למבצר. מכאן מערבה ישנם שרידים של שתי טחנות קמח מאוחרות, וכן מספר קטעי תעלות חפורות וחצובות בעזרת פיצוצים, ששימשו להשקיית חלקות שדה קטנות המצויות במקומות בהם מתפתל הנחל. רק במקום אחד התגלתה אמה בנויה היטב, הנראית קדומה יותר, ואשר שימשה אף היא לאותה מטרה.

בנ"צ 2717 1694, על הגדה הדרומית של הנחל לרגלי המדרון, נתגלו שני קטעים של אמות מים צמודות, האחת בנויה והשנייה חפורה. האמה הבנויה מטויחת מפנים ומחוץ, בדומה לאמה הקדומה בנחל בצת (איור 15), והיא כנראה הקדומה יותר. רוחבה 80 ס"מ, עומקה 45 ס"מ ורוחב הקיר החיצוני הגלוי (הצפוני) הוא 50 ס"מ. בטיח משולבים חרסים כתושים. חלק מהתעלה עדיין מקורה באבני־כיסוי גדולות, שמידותיה 50 X 150 ס"מ. האמה השנייה היא תעלה חפורה באדמה מצפון לזו הבנויה, כך שהקיר הבנוי משמש דופן דרומי לחפירה. נראה אפוא, שחופרי התעלה נתקלו בקיר ועשו בו שימוש, ולפיכך אמה זו מאוחרת יותר.

כמאה מטרים מזרחית מכאן, בנקודה בה יש בנחל פיתול חד, מצוי בגדה הדרומית קטע קצר של מצוק תלול. על מדרגה נמוכה של מצוק זה נמצאת תעלה חצובה בסלע, שרוחבה 55 ס"מ (קרוב לתעלה, אך לא מעליה, ישנם סימני קידוח חדשים, ששימשו להחדרת חומר־נפץ לפיצוץ הסלע, כנראה לצורך התקנת תעלה נוספת בתוואי זה). מימי האמה נועדו כנראה להשקיית העמק הסמוך שבמורד הנחל, הנקרא ג’זירת אל־בייד. מערבה מכאן קיימים שרידי טחנות נוספות²⁹ ושרידי תעלה מודרנית בשם קנת אבו ליזיק, שהיא תעלה רחבה חפורה באדמה (אפשר לראותה מימין לכביש הגישה למושב עבדון). תעלה זו שימשה עד לתקופה המנדטורית והובילה מים אל השדות שממערב לכביש כברי–שלומי; והיא, או סעיפיה, הגיעו עד שדות הכפר א־זיב (אכזיב). ידוע, שהיתה קיימת חלוקת מים לפי שעות בין בעלי הקרקעות, על פי שטח הבוסתן של כל אחד ובאחריות אנשים שמונו במיוחד לצורך זה.³⁰

בחורבת מנה הסמוכה נמצאו מתקנים מיוחדים, שחלקם הופעל בכוח המים. מתעודות צלבניות³¹ וממצאים במקום נראה, כי מדובר בטחנת סוכר. כאן ישנם גם שרידי אמה הגבוהה יותר מקנת אבו ליזיק, אך זו לא אותרה כלל מזרחה לחורבה. בנ"צ 2719 1672, באפיק הנחל, ישנם שרידי סכר ברוחב 5 מ', הבנוי אבני גוויל גדולות עם חומר מלכד. על פי מיקומו הטופוגראפי, ייתכן שסיפק מים לשתי התעלות הנזכרות לעיל.

נחל געתון    🔗

בנחל זה יש שתי קבוצות של מעיינות עשירים, עיינות געתון ועיינות כברי, אשר יחדיו מהווים את מקור המים העשיר באזור. עיינות כברי אף סיפקו מים לעכו (ראה לעיל). מקורות צלבניים מזכירים טחנת קמח ב־Ferge (מושב בן עמי של היום)³² וטחנת סוכר ב־Ianahia, היא ינוחיה, חורבה באזור נהריה.³³ ידועות גם תעלות מים רבות, שהישקו את האזור – בעמק געתון, בסביבות כברי ואף מערבה, בכיוון נהריה. תעלות אלה שימשו עד לתקופה המנדטורית והן מצוינות במפות מתקופה זו.³⁴

אמת נחל געתון

נוסף לאלה, נתגלו שרידי אמה מעניינת קרוב לנחל: בין נ"צ 2682 1646 לנ"צ 2682 1648, על ראש המדרון הדרומי של הגבעה עליה עומדת מצבת שיירת יחיעם, נמצאת אמת מים חצובה, שניתן לעקוב אחריה לאורך כ־170 מ' בכיוון מזרח מערב (איור 16). האמה עוברת תחילה בסלע קירטוני ואחר כך בסלע קשה יותר (נארי). הקטע הראשון ממזרח הוא מנהרה באורך של 11 מ'. לאחר מכן תעלה פתוחה באורך של 40 מ', שעומקה 3 מ' ורוחבה 2 מ'. ייתכן, שגם כאן היתה מנהרה, אלא שבקטע זה הקירות המקוריים התמוטטו. בהמשך יש קטעים של תעלה פתוחה ומנהרה, קטעי תעלות קצרים מאוד, שאפשר להגדירם כפירים וכן קטעי מנהרה קצרים מאוד. נראה, שאמה זו היא חלק ממפעל מים, שניצל את מי נחל געתון באופן שהמים הוטו לאמה כ־300 מ' צפונית מזרחית לקצה הנראה שלה. קשה להעריך, אם המים שימשו להשקייה בטווח הקרוב או שהוסעו למרחק.

נחל בית העמק    🔗

אמות נחל בית העמק

בשבעה מקומות בנחל נמצאו שרידים של תעלות מים (איור 17). תוך כדי חפירת בור סופג במושב עמקה חדרו החופרים לתוך מנהרה (נ"צ 2647 1657, מס' 1) שאפשר היה לעבור בה ללא חפירה לאורך של כ־60 מ' (איור 18). גובהה 1 מ' ורוחבה כ־70 ס"מ. כיוונה הכללי הוא מזרח מערב ושיפועה תלול יחסית (2%). יש בה פיר אנכי חצוב היטב, ומתוך המנהרה הראשית מסתעפות שתי מנהרות נוספות בכיוון דרום, שאחת מהן חותכת את הפיר, דבר המעיד על חציבתה המאוחרת יותר. לכל אורך המנהרה ישנן גומחות לנרות, בדרך כלל במקום שמעל כתפו השמאלית של החוצב. קרוב לבור הסופג ישנו פיתול גדול, שאולי מסמן את מקום המיפגש של החוצבים משני הכיוונים ומעיד כי שני קטעי המנהרה לא נחפרו בדיוק זה מול זה.

אמת נחל בית העמק, מנהרה, קטע א

שאר הקטעים נתגלו בעבודת סקר:

בקצה המזרחי של המושב עמקה, בצוק שמעל הבית השני של המושב, חשפה התמוטטות קטע נוסף של אותה מנהרה (נ"צ 2645 1664, מס' 2). במקום ההתמוטטות נפתחים פתחים לשני הכיוונים (איור 19): בכיוון מערב הפתח נסתם בסחף, אך בכיוון מזרח אפשר להעמיק לאורך המנהרה כ־8 מ', כאשר בצד ימין רואים גומחות לנרות (איור 20). גובה המנהרה במקום זה הוא 1.20–1.40 מ' ורוחבה 1.0–9.6³⁵ מ'. כ־27 מ' מזרחית למקום נמצא פתח סתום של מנהרה, שרוחבה 53 ס"מ וגובהה 1 מ'. ייתכן, שזהו המשך של קטע המנהרה הראשון או הסתעפות צפונה.

אמת נחל בית העמק, מנהרה, קטע ב

אמת נחל בית העמק, מנהרה, קטע ב. בצד ימין הגומחות לנרות

בנ"צ 2645 1664 נמצא קטע של שתי שורות אבני גוויל העומדות על צדן (מס' 3). אורך הקטע 6 מ' ורוחבו 30–40 ס"מ. השיפוע לכיוון מערב. בהמשך ניתן להבחין בשורה אחת של אבנים המגיעה כמעט עד לכביש הפנימי של עמקה, מול הבית השני ממזרח. בנ"צ 2645 1665 (מס' 4) על צלע הגבעה,ישנה מדרגת סלע חצובה ומפולסת לאורך של כ־5 מ' וברוחב מירבי של 40 ס"מ (איור 21).

בשלוחת הגבעה ישנם סימנים של שתי מדרגות מפולסות בהפרש גובה של כמטר אחד (נ"צ 2644 1666, מס' 5). כ־60 מ' מזרחה לשלוחה זו, על שלוחה נוספת, נמצאו שתי אמות חצובות (איור 22). העליונה היא מדרגה מפולסת; והשנייה, הנמוכה בכשני מטרים, היא תעלה חצובה ברוחב 30–40 ס"מ ובעומק 20 ס"מ (איור 23). במרכז השלוחה עוברת תעלה זו דרך בור, שעומקו לא ידוע ואשר לידו חצוב צלב. לתעלה זו גם הסתעפות העוקפת את הבור. נראה אפוא, שמדובר במיתקן המיועד למלא את הבור או לעקפו, בהתאם לצורך. בהמשך, עד נקודה 6, מצויים כמה קטעים של תעלות חצובות.

בנ"צ 2640 1675 (מס' 6) נמצא פתחו של פיר שמידותיו 1.15 X 1.50 מ' (איור 24). רוחב המנהרה שמתחתיו הוא 60 ס"מ, וגובהה 1 מ', וניתן לעבור בה כ־12 מ' בכיוון מזרח (איור 25). במורד, כ־30 ס"מ לצד הפיר, נמצא קטע של תעלה ברוחב 60 ס"מ, ומתחתיו קטע של תעלה נוספת ברוחב 30 ס"מ. בנ"צ 2640 1677 (מס' 7) למרגלות הגבעה, נמצא בור מים מלבני, שמידותיו 1.20 X 1.80 מ' ועומקו 4 מ'. אל הבור מובילה תעלה חצובה רדודה, כנראה ממערכת האמות. הבור מכוסה כיום בכיסוי בטון.

אמת נחל בית העמק, מדרגת אמה חצובה

אמת נחל בית העמק, תעלות חצובות, קטע

אמת נחל בית העמק, קטע 5

אמת נחל בית העמק, פיר של המנהרה ושתי תעלות חצובות, קטע 6

מיקומם וגובהם ההדדי של כל הקטעים תואם את ההנחה, שמדובר בקטעים של שתי אמות גלויות ומנהרה, שתפסו את מימי נחל בית העמק. הנחל הוא אכזב כיום, אך באזור ירכא נמצאים בו שרידים של שלוש טחנות. המעיין היחידי כיום הוא עין מג’נונה, הנובע באופן לא קבוע כ־7 ק"מ מזרחית למושב עמקה ואשר מימיו זורמים לסירוגין, אך בכמויות גדולות בחורף בלבד. כמו כן אותר שריד של סכר (בנ"צ 2637 1695), שייתכן כי כיוון את המים לתעלות. יש בשרידים אלו כדי להעיד על כך, שבעבר היה הנחל איתן, ואין להניח כי באזור גשום כגליל המערבי השתמשו באמות חורף בלבד. יעדן של האמות אינו ברור. ייתכן, שהובילו מים אל השדות שמסביב עמקה, ואולי גם אל תל עמק, אתר גדול מן התקופה הפרסית עד לתקופה הביזאנטית, דבר המתאפשר מבחינה טופוגראפית. אולי שימשו גם למילוי שלושה בורות גדולים הנמצאים במושב עמקה, החצובים בצורת אולמות עם עמודים וקשתות, ואשר הגדול ביניהם יכול להכיל מעל 500 מ"ק מים.

[איור 25 (עמ' 95 קובץ 16): אמת נחל בית העמק, קטע 6]

ייתכן, ששלוש האמות שימשו בעת ובעונה אחת. אך סביר יותר כי הן מתקופות שונות. גם כאן, כמו בנחלים בצת וכזיב, אופי השטח הוא שהכתיב תוואי זהה בכל תקופה. תמוהה העובדה, כי אחת האמות חצובה בצורת מנהרה, שהרי פני השטח נוחים ואין למעשה שום צורך במנהרה. אולם כאמור, הולכת מים במנהרות היתה שיטה מקובלת בתקופה הפרסית וההלניסטית במרחב כולו, וייתכן שיש להציע לתארך גם את מנהרת עמקה לתקופה קרובה. יש לציין שבניגוד למנהרה של עכו, שגובהה כקומת אדם, היא חצובה ישר ושיפועה מועט, הרי כאן גובהה כשל אדם כורע, פיתוליה רבים ושיפועה בקטע הנמדד תלול ביותר. ייתכן, שכל אלה מעידים על עבודה פחות מקצועית.

 

סיכום    🔗

המאפיין את אמות עכו הוא, שכל אחת מהן נבנתה בתוואי שונה ובשיטה שונה. האמה של סלימאן פעלה בשיטת התעלה הפתוחה ובחרה בתוואי ארוך כדי לנצל את רכסי הכורכר שממזרח לכביש עכו–נהריה. אמתו של אל־ג’זאר עברה ברובה בצינור חרס, דבר שאיפשר לו לנצל תוואי כמעט ישר. האמה ההלניסטית עברה במנהרה תת קרקעית, השיטה הטכנית המקובלת באותה תקופה. אולם מסקירתנו ניתן ללמוד, שהעברת מים באמות לא היתה זכות השמורה לערים הגדולות בלבד, וכל מקור מים חיים נוצל תוך שימוש באמות, מהן קצרות ובעלות אופי מקומי ומהן ארוכות ומשוכללות. בגיאיות הכתיבו פני השטח את מיקומן של האמות ואת שיטת ניצולם של המים, כך שבוני המערכות השונות חזרו והשתמשו באותם מעברים ולפעמים אפילו באמות שבנו קודמיהם.