אין כל פלא בכך, שהבן הפעוט אוהב שירים וצמא לסיפורים. איזה ילד אינו אוהב כגון אלה? ומה בכלל טעם לחיינו עלי־אדמות בלא שיר ובלא סיפור. והלא כה אמר פעם יעקב וואסרמאן: “עולמו של הקב”ה לא נתחבר כ’ספר מדעי' או כ’מאמר פובליציסטי'. עולמו, כבכיול, אפוס הוא, סיפור שיר, או כל אלה כאחד".
ואף בכך אין משום רבותא, שאין הפעוט נרדם קודם ששר לעצמו וסיפר לעצמו שירים וסיפורים, שקלטו אזניו וספג לבו הרך במשך היום בגן־הילדים ובבית, מפי אבא־אמא. מה שמפליא הוא כיצד תפס שברי־מלים וקטעי־פסוקים מפרשת השבוע, שמשמיעה הגננת החיננית באוזני הילדים מדי ערב־שבת, וכיצד הללו מעסיקים אותו ומלהיבים את דמיונו.
בחשכת הלילה יש אשר יספר לעצמו בליל־שבת בעיקר: – “אז אברהם היה לו ילד, יצחק. אז רבקה נתנה הרבה מים לחמורים, לא – לגמלים. ויצחק נתן ליעקב ברכה נורא טובה. ורחל היתה נורא יפה. לאה לא. ואת יוסף זרקו לבור נורא עמוק. ולמי היו הבגדים הכי יפים בתורה? ליוסף”. אלא שלא נתחוור לו עדיין וקשה לו להחליט, כנראה, אם הללו שירים הם, שיש להשמיעם בלחן, או סיפורים. ובקולו המתוק ישאל:
– אבא, מה זה, זה, שיר וסיפור?
ואפשר, שחושו לוחש לו כי הללו שירה בפרוזה הם?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות