משפט ישו שימש במשך דורות רבים נקודת מוצא ועילת יסוד לאישום בלתי־צודק ובלתי־מבוסס מצד הכנסיה הקתולית והתיאולוגים הנוצריים כלפי העם היהודי. בשם הצדק העליון, כביכול, התירו קנאים מתחסדים את דמם של מאות אלפים ומיליוני אדם חפים מפשע וכיסו באיצטלה של מלכות השמיים על רצח המוני של עם במשך מאות שנים בכל הארצות, אשר שמה הגיעה ידה של הכנסיה. ניתנה אסמכתא היסטורית, כביכול, לשנאת־אדם, לאנטישמיות.

אישום זה, שאיננו נכון מבחינה אובייקטיבית, שאיננו מיוסד מבחינה משפטית ושהוא משובש ומזוייף מבחינה היסטורית־פוליטית ומוסרית, היה זקוק מכבר לביקורת יסודית וסופית.

ביקורת זו, שכבר יזמו אותה היסטוריונים ומשפטנים מתקדמים – בייחוד הפרופיסור יוסף קלוזנר המנוח – בוצעה בזמן האחרון במלוא הביסוס ההיסטורי ובכוח השכנוע ההגיוני על ידי המזרחן, ההיסטוריון ואיש־ המשפט הפרופיסור פאול ווינטר, בספרו המפורט על משפט ישו¹.

חיבורו של פרופ' ווינטר פותח את מחזור המחקרים על מדע היהדות, שנפסק בזמן מלחמת העולם ותוקע יתד נאמן בברלין, המשוחררת משלטון הנאציזם, ללימוד מדעי מתקדם של תולדות עמנו. תוך ידיעה יסודית של המקורות הראשונים, העבריים, הסוריים והיווניים, תוך הבנה היסטורית עמוקה וחקירה מדעית אובייקטיבית מסלק הפרופיסור ווינטר את שרידי היסודות המדיניים, ההיסטוריים והמשפטיים של אותו משפט. הוא משווה לנגד עיניו את משפט ישו ואת כל הילוכיו, כאילו היה זה אירוע פלילי־פוליטי רציני המתרחש בזמננו.

הוא שוקד בהצלחה על ניתוח מקורות ראשונים, על בירור ה־Corpus delicti. הוא מנסח ניסוח משפטי את מהות העבירה המיוחסת לנאשם, וכתוצאה הגיונית מזה מתקבלת אצלו תשובה לשאלות: כלפי מי פשע באמת האזרח הישראלי יהושע, איש נצרת? על ידי מי הוא הועמד לדין? מי היו שופטיו? ומה היה בעצם הפשע, אשר בגללו נידון למוות בצליבה?

פרופ' ווינטר דוחה בהחלט את נאמנותם הבלתי־מעורערת של ספרי האבנגליון. על יסוד מדרש הגיוני ועל ידי השוואת המקורות מגלה פרופ' פאול ווינטר את הסתירות החמורות שבין סיפורי הדברים באבנגליונים השונים. מחברי האבנגליונים חיו לפחות חצי מאה שנה לאחר תקופת ישו ובשום פנים לא היו עדי־ראיה של המאורעות המתוארים על ידם. פרופ' ווינטר מוכיח תוך הנמקה חריפה ושקולה ותוך ידיעה יסודית של המקורות, כי תיאוריהם של אבות הכנסיה היו מעשי־פלסתר ומיוסדים על זיוף העובדות. ייעודם התעמולתי גרם אפילו לחנופתם כלפי המעצמה האלילית של הרומאים וכלפי שליטיה הפרובינציאליים בארץ־ישראל. הוא מסביר יפה, כי תיאור־הדברים על ידי בעלי האבנגליונים מבוסס על הצורך למצוא בעולם הרומאי האלילי אחוזה לדת חדשה, שקמה בחוגי היהודים המורדים בשלטון רומי בארץ־ישראל. כדי להצליח בתעמולתם לדת החדש היו מוכרחים להאשים את היהודים במותו של ישו ולטהר מכל פשע את שלטונות הכיבוש הרומאיים בארץ־ישראל עם ההגמון האכזרי פונטיוס פילטוס בראשם, שהיו כל הזמן אחוזים חרדה להתלקחות מרד יהודי חדש. על יסוד זה הם סירסו בכוונה את כל השתלשלות המאורעות ואת פרשת האישום המבוססת עליהם. הם תיארו לשם מטרתם זאת את חכם המשפט והמדינאי ישוע בן יוסף, שהשקפותיו הזדהו בפועל עם השקפותיהם של בני כת האיסיים של זמנו ושלא נידון למעשה על ידי שלטונות הכיבוש הרומאי אלא על דעותיו המרדניות נגד הכובשים ועל קריאתו הפעילה לשחרור לאומי־מדיני, בתור בוגד בעמו הוא ובדתו. כפי שמוכיח פרופ' פאול ווינטר באופן המוצלח ביותר אסרו השלטונות הצבאיים הרומאיים את ישו מטעמים פוליטיים גרידא ודנו אותו תוך שיתוף פעולה עם הקולבורנטים היהודיים מכת הצדוקים, אשר מהם היתה מורכבת בזמן ההוא הסנהדרין הגדולה בירושים. ישו חוייב למעשה בדין על ידי בית־הדין הגדול, שהיה כולו כפוף להשפעתם של שלטונות רומי, בתור מורד במלכות, בתור פושע פוליטי המתקומם נגד מלכות רומי והילכך גם נידון לצליבה בתור עונש שהיה נהוג בדיני הרומאים לגבי פושעים פוליטיים. אלמלי היה עובר על דת ישראל ואלמלי היה נשפט בדיני נפשות הנוהגים לפי משפט ישראל, היה נידון למיתה בסקילה. כדאי גם להעיר, כי המשפט העברי אסר תמיד את ביזוי הפושע לאחר ביצוע עונש המוות ואף התנגד בכל תוקף לעונשים אכזריים כפי שנקבעו על ידי ה־libri terttibiles של הרומאים. בהסתמכו על הפסוק שבספר ויקרא יט, 18 “ואהבת לרעך כמוך” קובע התלמוד (סנהדרין מ"ה., כתובות ל"ז: ומקומות אחרים) “ברור לו (אפילו) מיתה יפה”. מעשה הקולבורנטים היהודיים ניתן, לפי שיקוליו הנכונים של הפרופ' פאול ווינטר, להסברה רק בכך, שעל ידי ויתוריהם לשלטונות הרומאיים ועל ידי חנופתם הם קיוו להציל את השריד האחרון של חירות ישראל.

לאור מחקריו היסודיים והעמוקים של פרופ' פאול ווינטר מתגלה לפנינו אישיותו של ישו כמנהיג תנועה רוחנית יהודית בעלת אופי מדיני־מהפכני חריף. אנו יכולים להוסיף על שיקוליו ולומר, כי אישיותו של ישו ניתנת להשוואה בנאמנות היסטורית עם אישיותו המהפכנית־מדינית של חכם־משפט ומנהיג מדיני מהפכני יהודי של תקופת אדריאנוס קיסר, עם זו של רבי עקיבא בן יוסף, שמצא את מותו האכזרי בתלייה בידי השלטונות הרומאיים על הגרדום בקיסריה.

ספרו של פאול ווינטר פותח אפקים חדשים לחקר משפט ישו בתור חלק בלתי נפרד של ההיסטוריה המדינית ֿסוציאלית של ארץ ֿישראל באותה תקופה.