הציפיות מן האשה, על-פי הפילוסופיה של מישחק-המינים (תורת הדימויים) ברורות מאד. אין כל אפשרות למקוריות, כי כל אשה בעולם (שכמעט כולו פטריארכלי) חייבת להיות – מעל לכל – בדיוק מה שכל אשה היתה בעבר: רעיה ואם. כלומר: עקרת בית כתפקיד וכייעוד.
השוני המכריע, והאפלייה-לרעה, בגישת החברה אל תפקידי שני המינים, הם בכך שאין אשה רשאית לחרוג מן המקובל בעבר, לגבי ייעודה העיקרי בחיים. בשבילה נקבע מראש שהיא רק-אשה, כתפקיד. דבר זה איננו חל על הגבר, שאצלו להיות “בעל” או “אב”, איננו תפקידו בחיים, אלא תוספת כלשהי לתואר. התפקיד של הגבר מתבטא בעבודתו. כלומר, במהות-הקיום האישית שלו, המשתנה מגבר לגבר.
גישה זו לתפקידי האשה, הותירה לה רק את השטח הצר של הבית הפרטי, והגוף הפרטי שלה, כדי לתפקד בהם. ולכן, בלית-ברירה, נאלצה האשה תמיד לעצב את דמותה אך-ורק בשלושה תחומים, קשורים לנ"ל, שאין לגבר דריסת-רגל בהם, משום שאין לו גם עניין בהם. העובדה שעקרת-הבית היא המקופחת ביותר מכל סוגי העובדים בעולם (בהיותה “לא-עובדת” מבחינת האיגוד המיקצועי), תורמת לכך. עובדה זו הופכת את כל “תרומתה” של האשה לבית בלתי-משמעותית. תוך שהיא לומדת “לוותר” על קריירה לטובת הבית, אין הוויתור שלה מוערך בבורסה של הגברים.
התחומים הבילעדיים לאשה, שבהם היא יכולה להשתכלל ללא קושי מבלי להיות מואשמת ברצון לחקות את תפקידי הגבר, ובהם היא יכולה לזכות בשירי-תהילה כגון “אשת-חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מיכרה”, או בתואר של “מלכה”, הם: 1) תחום המין; 2) תחום השירותים; 3) תחום הנוי.
בין אם היא עובדת רק בבית, ובין אם היא עובדת-בשכר בחוץ, אופי עבודותיה נשאר מקביל לרצונו של האל: “העזר-שכנגד”. במיטת-הנישואין, או בעבודות-עירום בחוץ, בעבודתה כעקרת-בית, ובמרבית עבודותיה כ"אשה עובדת", בכל תפקידיה כאם, בכל טיפוחי היופי והקישוט של גופה, ביתה, לבושה, היא מתבטאת כ"עזר-שכנגד", מה שמאיר אותה לצד הדרך, לא על הדרך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות