עד כאן ניסיתי להסביר מדוע, כדי להשיג שוויון לאשה, יש להילחם ב"שוני". להלן אסביר כיצד נוצר ה"שוני" על־ידי הגבר, כיצד הוא מונצח, וכיצד מתנגדים לכל שינוי ב"שוני".
הפרקים הבאים, הדנים בכמה מדרכי ההנצחה, דנים גם בהסבר – הצורך בביטול ההנצחה. הם אינם כרונולוגיים, פרט לפירקי הדת והפילוסופיה־החינוכית שהם, לדעתי, העתיקים ביותר, ולכן בבחינת מנציחי השוני, הגורמים לשוני. שאר השטחים מתפקדים כפועל־יוצא. כולם פועלים בו־זמנית, במורכבות משולבת ומסובכת, ומחניקים לא רק את האשה הקבורה מתחת, אלא גם כל קריאה שלה לעזרה.
כולם, בהיותם מתמידים, מעמיקים ללא־הרף את הנזק שהם יוצרים, מאחר שהם יוצרים ללא־הרף שקרים־מדעיים חדשים, המתבססים על שקרים ישנים.
בפרקים הבאים, אחזור ואדגיש כי הנזק שנגרם לאשה, הוא גם נזק למדע ה"מדוייק"; נזק לגבר, לילדים, ואפילו לדת. במדינה – הנזק שנעשה לפרט מונע בריאות מן המדינה. במדינה כמו ישראל – הצורך בנשים עובדות, ובחיילים בריאים, ובעורף חזק, קשור בצורך ב"שינוי"1 – אבל לעומק, ודווקא בשאלת האשה, כי אין־ערוך להשפעת בריאותה על האומה. כשיבינו זאת המנהיגים, לא יאמרו כפי שאמרו לי בהנהלת “מעריב”: “יש לנו די בעיות במדינת ישראל, ו’שיחרור־האשה' איננו אחת מהן.”
הפרקים להלן הם שיטחי הקיפוח. כתוצאה מכולם ביחד, יתפרש אחר־כך ה"מצב" בפרק “האשה בישראל”, והקורא יוכל לשפוט בעצמו, אם ניתן לקרוא למצב כזה “בעייה” או אם ניתן פשוט להתעלם מכל העניין. ה"מצב" מתבטא בחוקים, בייצוג האשה בפוליטיקה, וביחס הדת כלפיה. כי הדת והפוליטיקה קובעות את נחיתותה של האשה בפילוסופיה החינוכית, בחוק האזרחי ובדיני הרבנות.
-
שם של תנועת משכילים, שקמה בישראל אחרי הבחירות לכנסת השמינית (1974) ואחרי החלפתם של ראש-הממשלה גולדה מאיר ושר-הביטחון, משה דיין, כדי לדרוש שינוי מעמיק יותר. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות