בדיחה במערכה אחת

הנפשות

הרצלי שפּיל, חַזן צעיר.

סיידי, נַערה פּנקסנית.

מקוֹם המַחזה בּשכוּנה יהוּדית בּניוּ־יוֹרק, בּחַדרוֹ של הרצלי שפּיל, אשר שׂכר לוֹ זה־עתּה בּמעוֹן הוֹריה של סיידי לשבוּעוֹת אחָדים.

הימים ימי אלוּל.

הרצלי [בּעל זקן ספרדי קטן, לחָייִם אדוּמוֹת כּתּפּוּחים וּבלוֹרית דקה, מסוּלסלת למַעלָה, המשַוים לפניו מַראֶה של תּרנגוֹל צעיר בּתחילת ימי גברוּתוֹ. יוֹשב אֶל השוּלחָן וּבוֹחש בּכוֹס תּמרוֹסת של חלמוֹני בּיצים. טוֹעֵם בּכפּית מן התּמרוֹסת וּבוֹחן את קוֹלוֹ תּוֹךְ כּדי טעימה. מתייצב בּתוֹךְ החדר, מזדקף מלוֹא קוֹמתוֹ, מנַעֵר אֶת בּלוֹריתוֹ ונוֹתן קוֹלוֹ בּ"אָדם יסוֹדוֹ מעפר". נשמַעת דפיקה על הדלת. הרצלי מַמשיךְ זמרתוֹ, מסַלסל קוֹלוֹ למַעלָה וּמסַיים בּאוֹתו ניגוּן של ימים נוֹראִים]. בּוֹאוּ־נא! היכּנסוּ־נא! נא־נא! [חוֹטף וּמוֹציא מתּוֹךְ כּיס־חָזהוּ כּיפּת־משי קטנה, חוֹבש אוֹתה לקדקדוֹ בּזריזוּת מַפליאָה].

סיידי [גזוּזת־שׂיער, מפוּרכּסת־לחָייִם וּמסוּלסלת־פּיאוֹת. רק עֵיניה מפיקוֹת תּמימוּת של ילדה, וחן של צניעוּת יהוּדית משוּךְ על פּניה. מַכניסה ראשה בּפּתח וּמדבּרת בּמין לָשוֹן, שחצייה אַנגלית וחצייה יהוּדית]. המוּתּר לי, בּבקשה, להיכּנס?

הרצלי. מוּתּר, מוּתר! בּוַדאי מוּתּר! בּבקשה! בּכל הדרת הכּבוֹד!

סיידי [נכנסת בּאַרנקה. פּניה נבהלים קצת]. סלח־נא לי, כּי אַפריע אוֹתךָ. רק לרגָעים אחָדים.

הרצלי. עם מי יֶש לי העוֹנג?

סיידי. אני בּתּה של מיסיס ריטש.

הרצלי. מיסיס מי?

סיידי. מיסיס ריטש, בּעלת החדרים האֵלה.

הרצלי. אָה, מיסיס ריטש? סלחי־נא, כּמעט שכחתּי! זה היוֹם הראשוֹן לשבתּי פּה. [מסתּכּל בּנַערה בּפנים מַבהיקוֹת]. כּן הוּא אֵיפוֹא? הרי אַתּ בּתּה של בּעלת־הבּיִת? לא פּילָלתּי! מאוֹד מאוֹד אֶשׂמַח להכּירךְ, מיס ריטש! [מוֹשיט לה אֶת ידוֹ בּתנוּעה רחָבה]. שבי־נא, בּבקשה ממךְ! [מַציג לה כּיסא].

סיידי [יוֹשבת, אךְ קמה תוֹךְ כּדי רגע]. סלח־נא לי, האִם לא אַטריחךָ?

הרצלי. אַל־נא, אַל־נא, בּבקשה ממךְ, מיס ריטש יקירתי! שבי בּמקוֹמךְ, עשׂי־נא חסד עמדי! [לוֹקח אוֹתה בּזרוֹעה וּמוֹשיבה על הכּיסא]. הלא בּוַדאי בּאת לראוֹת את פּני הדייר החָדש? הרי הוּא לפנַיִךְ כּמוֹת שהוּא! [מתייצב לפניה בּעמידתוֹ של נַאפּוֹליוֹן].

סיידי [מַשפּילה עֵיניה]. אִמי אוֹמרת, כּי שׂכרתּ את החדר רק לשבוּעוֹת אחָדים, עד עבוֹר חַג יאנקי פּוּר.

הרצלי. אמת, אמת! לא פּיללתּי, כּי יֶש לָה לבעלת־הבּיִת בּת יפה כּמוֹךְ. לוּא ידעתּי זאת מראש, כּי־עתּה שׂכרתּי אֶת החדר עד אַחַר הפּסח!… [מַבּיט אֵליה בּבת־צחוֹק רחָבה]. הבה נקווה, כּי דייר כּמוֹני יפיק רצוֹן ממךְ!

סיידי [בּזהירוּת]. הלא רברנד אָתּה?

הרצלי. מי? אני רברנד?

סיידי. אִמי אָמרה כּךְ.

הרצלי. יִשמרני אלוֹהים! מה עלה על דעתּה?… [חוֹטף וּמסיר את הכּיפּה מעל ראשוֹ וּמַסתּירה בּכיס־חָזהוּ]. רווק אני! רווק לכל פּרטיו ודיקדוּקיו!

סיידי [משתּוֹממת]. ולא רברנד?

הרצלי. חָלילָה! לא רברנד – טינוֹר אני!

סיידי. זה מהוּ?

הרצלי. טינוֹר. אַרטיסט. הלא שמַעתּ את שמעוֹ של קארוּזוֹ?

סיידי. אָה, בּוַדאי! הזַמָר אשר בּגראמוֹפוֹן?

הרצלי. כּן, כּן! קארוּזוֹ הגָדוֹל, המהוּלָל בּכל אַרצוֹת הבּרית של אמריקה וקאֶנאֶדה!

סיידי. והרי אַתּה?…

הרצלי. והרי אני כּמוֹהוּ! לכל פּרטיו ודיקדוּקיו! מזמר בּקוֹנצרטים, מתקבּל בּתשוּאוֹת־כּפּיִים, בּפרחים וּבזרי־דפנים וּבכל כּיוֹצא בּאֵלוּ.

סיידי. האוּמנם כּן הוּא?

הרצלי. כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף! [מַבּיט אֵליה בּפנים מאִירוֹת של מנַצח]. טינוֹר לכל פּרטיו ודיקדוּקיו!… לפני ימים מוּעטים, כּשהיִיתי בּהרי קאֶטסקיל בּמלוֹן־אוֹרחים, ערכתּי שם קוֹנצרט וזימַרתּי כּמה קטעים משל קארוּזוֹ עצמוֹ, בּקוֹלוֹ וּבלשוֹנוֹ… אִיטלקית! [מוֹציא מגרוֹנוֹ שיעוּל קל, עוֹמד עמידה של זמר־אָמן]. מיאוֹ! מיאוֹ – סַאקרוֹ! סַאקרוֹ – סַאקראמיֶנטוֹ!… נחַלתּי נצחוֹן רב, מחיאוֹת־כּפּיִים עד אוֹר הבּוֹקר… מזמר אני גם רוּסית, כּשאליאפּין – היש את נַפשךְ לשמוֹע? [מתייצב בּפישׂוּק־רגליִים, מַעביר אֶצבּעוֹתיו בּבלוֹריתוֹ, מזעזע ראשוֹ וּפוֹשט ידיו אל הנַערה בּתחנוּנים]. ראחיל, טי מניאֶ־וואֵ דאַנאַ ניאֶבּאֶסנים פּרוֹ־ווֹ־ווידיאֶניאֶם! ראחיל, טי דוֹטש מוֹיאַ!…¹ [קוֹפץ כּנגדה קפיצה של שׂחקן מהיר בּמלאכתּוֹ, תּוֹפס לה בּשתּי ידיה וּמסַיים בּקוֹל צחוֹק אַדיר]. חַה־חַה־חַה!…

סיידי [משתּמטת מידיו בּפנים מבוּיישים]. הכן הדבר?… אִם כּן, טעוּת היתה בּידי אִמי. אֵינךָ אֵיפוֹא רברנד?

הרצלי. רברנד? לא היוּ דברים מעוֹלָם!… [מַבּיט בּה, מַתחיל פּתאוֹם לגחךְ, נוֹגע בּידה]. נַעניתי לָךְ, נַערתי היקרה, למַענךְ אֶעשׂה זאת – חַזן אני. טינוֹר – וגם חַזן. אני הוּא המתפּלל כּאן בּבית־הכּנסת של “אַנשי לקח טוֹב” בּימים הנוֹראִים. ולָכן שׂכרתּי לי חדר בּשכוּנה זוֹ עד אַחַר יוֹם־הכּיפּוּרים – התביני אֵיפוֹא?

סיידי [קרבה אל הדלת]. אַה, עתּה ידעתּי!

הרצלי. ואוּלָם אִם סבוּרה אַתּ, שסתם חַזן אני, מאוֹתם החַזנים הקטנים, הנקנים שלוֹשה בּפרוּטה – אֵינךְ אֶלָא טוֹעה. לא, גברתּי! שמי מפוּרסם בּכל העיתּוֹנים! הלא שמַעתּ את שמעוֹ של יוֹסילי רוֹזנבּלאט?

סיידי. בּוַדאי! זה של הזמירוֹת היהוּדיוֹת אשר בּגראמוֹפוֹן?

הרצלי. כּן, כּן, נַערתי היקרה! יוֹסילי הגָדוֹל, המהוּלָל בּכל אַרצוֹת הבּרית של אמריקה וקאֶנאֶדה!

סיידי. והרי אַתּה?…

הרצלי. והרי אני כּמוֹהוּ, לכל פּרטיו ודיקדוּקיו! כּשאני מזמר לפני הקהל דבר משל יוֹסילי – לא תּימלא אוֹזן משמוֹע… רגע אֶחָד! [קוֹפץ אֶל השוּלחָן, טוֹעֵם בּכּפּית מתּמרוֹסת־הבּיצים, עוֹמד עמידה של חַזן, מזמר בּרגש]. אָבינוּ מַלכּנוּ, חָטאנוּ לפניךָ! אוֹי, אָבינוּ מַלכּנוּ, אֵין לָנוּ מלךְ אֶלָא אָתּה!…

סיידי [ליד הדלת]. יפה אַתּה מזמר!

הרצלי [בּפנים מדוּשנים]. הלא? קוֹלי מוֹצא חן בעֵינַיִךְ?

סיידי. כּן אדוֹני. אוֹהבת אני אֶת הזמירוֹת היהוּדיוֹת בּמאוֹד מאוֹד!

הרצלי. אִם כּן אֵיפוֹא, לָמה תּעמדי ליד הדלת? שבי־נא אִתּי, חמדתי, וַאזמר לָךְ עוֹד מעט. שבי, בּבקשה ממךְ, עשׂי־נא חסד עמדי!

סיידי. אָה, לא. אני צריכה לָלכת. רק טעוּת היתה כּאן.

הרצלי. מה הטעוּת?

סיידי. אִמי סבוּרה היתה, כּי רברנד אַתּה, והנה אֵינךָ רברנד… [רוֹצה לפתּוֹחַ את הדלת].

הרצלי [תּוֹפס לה בּזרוֹעה]. חַכּי־נא, לָמה תּברחי? ואִם אֵינני רברנד, כּלוּם לא אָדם אני, אִיש צעיר בּעל לב וּבעל רגש וכל כּיוֹצא בּאֵלוּ? [מוֹליכה על־כּרחָה לפנים החדר]. וּמה לה, לכאוֹרה, לנַערה יפה כּמוֹךְ וּלרברנד? אֶפשר, להעמיד חוּפה, הא?…

סיידי [נבוּכה]. לא, לא… אָמנם כּן, שאֵלָה יֶש לי לשאוֹל.

הרצלי. שאֵלת־נשים?

סיידי [מַבּיטה אֵלָיו כּתוֹהה]. כּן, אדוֹני. דבר מעֵין זה…

הרצלי. מעניין מאוֹד… אִם כּן, לָמה החרשתּ עד כּה? שאלי – ואֶענה אוֹתךְ!

סיידי. אבל… הלא אֵינך רברנד!

הרצלי. כּיצד – אֵינני רברנד? כּמוֹני כּרברנד, לכל פּרטיו ודיקדוּקיו! הלא שמַעתּ – מתפּלל אני כּאן בּבית־הכּנסת של “אַנשי לקח טוֹב”! חַזן – וגם רברנד. למַענךְ אֶעשׂה זאת… [מוֹציא מכּיסוֹ את כּיפּת־המשי וחוֹבש אוֹתה לקדקדוֹ]. וּבכן, נַערתי היקרה, מַה שאֵלָתךְ? שבי־נא פּה. [מַראֶה לה על הסַפּה. סיידי מַבּיטה אֵלָיו בּחשד, ואַף־על־פּי־כן היא נשמַעת לוֹ ויוֹשבת. הרצלי נוֹטל כּיסא ויוֹשב ממוּלָה]. בּקיצוּר, מה הדבר המציק ללבּךְ? סַפּרי־נא אֶת הכּל, אַל תּכסי דבר!

סיידי [מתּוֹךְ מבוּכה רבּה]. רוֹאֶה אַתּה… חוֹששת אני, שמא לא אוּכל לבאֵר לךָ אֶת הדבר בּמלים מעטוֹת.

הרצלי. מוּתּר לָךְ לבאֵר אֶת הדבר גם בּמלים רבּוֹת. אֵין אני דוֹחק לָךְ אֶת השעה. וּבלבד שלא תּתבּיישי מפּנַי. אֵין מתבּיישים מפּני רברנד!… וּבכן, שוֹמע אני.

סיידי [יוֹשבת רגע כּמהרהרת וּפניה נרגָשים]. רוֹאֶה אַתּה… אני מתהלכת עם נַער אֶחָד… [דבריה לָעים].

הרצלי [בּפישוּט־פּנים]. הזה אֵיפוֹא המַעשׂה? [נאנח אנחה עמוּקה]. אבל לבּי ניבּא לי, כּי יד נַער בּאֶמצע… לכל הפּחוֹת, בּחוּר כּהלָכה?

סיידי. נַער הגוּן מאוֹד. עוֹבד בּבית־מרקחת.

הרצלי [מעקם חוֹטמוֹ]. בּסַךְ־הכּל? בּבית־מרקחת של אחרים?

סיידי [פּניה נפלוּ]. כּן, אדוֹני.

הרצלי. האִם יוּכל, לכל הפּחוֹת, לעשׂוֹת חַיִים?

סיידי. עוֹשׂה הוּא שלוֹשים דוֹלָרים לשבוּע.

הרצלי [מעקם חוֹטמוֹ עוֹד יוֹתר]. כּל־כּךְ? וּבשלוֹשים שקלים נבזים לשבוּע הוּא אוֹמר לָקחת אוֹתךְ לאִשה?

סיידי [פּניה נפלוּ עוֹד יוֹתר]. כּן, אדוֹני…

הרצלי. לוּא יהי כן. אֵין זה מענייני… [בּוֹחן אוֹתה בּעֵיניו]. ואַתּ? האוּמנם אוֹהבת אַתּ אוֹתוֹ?…

סיידי [מַשפּילה עֵיניה לָאָרץ]. מתהלכים אנַחנוּ יחד זה, שתּיִים שנים.

הרצלי. אֵיךְ? שתּי שנים רצוּפוֹת אַתּם מתהלכים – ואַתּם עוֹמדים בּמקוֹם אֶחָד? כּלוֹמַר, עדיִין לא נכנַסתּם לחוּפּה?… סלחי־נא, אֵין זה מענייני… המוּתּר לי אֵיפוֹא לשאלךְ, בּת כּמה אַתּ? רק את האמת תּאֹמרי לי! לרברנד אוֹמרים אֶת האמת!

סיידי. בּדצמבּר אֶהיֶה בּת־עֶשׂרים.

הרצלי. בּת־עֶשׂרים? האוּמנם? ילדה רכּה וַענוּגה כּל־כּךְ?… [מַבּיט אֵליה בּעֵיני־אַהבה]. אִי, עלוּבת־נפש! בּת עֶשׂרים שנה!… אִם כּן אֵיפוֹא, לָמה הוּא מתמַהמה, חדל־אִישים זה? בּוַדאי אֵין פּרוּטה בּכיסוֹ? מבזבּז אֵת כּל כּספּוֹ לגלידה, האֵין זאת?

סיידי. אָה, לא! לא כּסף… עיכּוּב אַחר יֵש…

הרצלי. כּדומה למשל? מה העיכּוּב?

סיידי. רוֹאֶה אַתּה… הוּא, כּלוֹמַר רעי הנַער, שמוֹ כּשם אָבי… לשניהם שם אֶחָד… [מַבּיטה אֵלָיו בּכוונה רבּה].

הרצלי. לשניהם שם אֶחָד? וּמַה בּכךְ?

סיידי. אִמי אוֹמרת, כּי יראָה היא מאוֹד… על־פּי דת יהוּדית, אוֹמרת היא, אָסוּר הדבר… אוֹמרת היא, אִמי, כּי אִם אֶנשׂא לוֹ, ימוּת אֶחָד משניהם – אוֹ אָבי, אוֹ נַערי…

הרצלי. הא? כךְ היא אוֹמרת?… חוֹששני, שיֵש אָמנם רגליִים לדבר…

סיידי. מַה כּוונתךָ?

הרצלי. כּוונתי, כּי שאֵלָה חמוּרה היא עד מאוֹד!… וּמה אוֹמר חדל־האִישים, כּלוֹמַר, הרוֹקח?

סיידי. הוּא רק מלגלג עלי. אוֹמר הוּא, כּי אִמי היא בּת הדוֹר הישן, כּי הוּא אֵינוֹ חוֹשש ולא כּלוּם…

הרצלי [מתּוֹךְ התמַרמרוּת]. האַף אוּמנם? כּל־כּךְ תּקיף הוּא, רוֹבה־קַשָת זה?… לוּא הגיע לידי, כּי־עתּה לימַדתּיו פּרק בהלכוֹת דרךְ־אֶרץ!… ואַתּ בּעצמךְ מה אוֹמרת?

סיידי. אני אֵינני יוֹדעת דבר. אני מפחדת מכּל העניין הזה… אַחַת מחַברוֹתי אָמרה לי, כּי צריכה אני לכתּוֹב מכתּב אֶל ה"בּינטל־בּריף" היהוּדי²… הלא יוֹדע אַתּה, זה העיתּוֹן הציוֹני…

הרצלי. כּוונתךְ – הסוֹציאָליסטי?

סיידי. כּן, אדוֹני. לָזה אָמנם נתכּוונתּי.

הרצלי. וּבכן, כּתבתּ?

סיידי. כּן, אדוֹני. לא אני – אני אֵינני יוֹדעת לכתּוֹב יהוּדית. אָחיה של חברתּי – הוּא כּתב אֶת המכתּב.

הרצלי. וּמה ענה העיתּוֹן?

סיידי. כּדברים אשר דיבּר רעי הנַער. כּוֹתב הוּא, כּי זהוּ רעיוֹן־הבל. השוֹטים מבּני הדוֹר הישן בּדוּ את הדבר מלבּם.

הרצלי. יִיכּנס הרוּחַ בּאבי־אָביו של המַמזר בּן הנידה הזה!

סיידי [מַבּיטה אֵלָיו נפעֶמת]. גם אִמי אוֹמרת כּן. אוֹמרת היא, כּי לדברי העיתּוֹן אֵין להאמין, מפּני שאֵיננוּ ירא־אלוֹהים.

הרצלי [מתּוֹךְ התלהבוּת]. השוֹמַעת אַתּ? אִמךְ אִשה צדקנית היא, אִשה יקרה, בּת־יִשׂראֵל כּשרה וּצנוּעה! נשים כּאֵלה מעטוֹת מאוֹד בּאמריקה, כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף!…

סיידי. אָה, יראָה היא אֶת האלוֹהים מאוֹד! בּכל שבּת היא מבשלת דגים ממוּלָאִים, גם לפתּן של גזר, וּפשטידה של אִיטריוֹת, וכל כּיוֹצא בּאֵלוּ.

הרצלי. האוּמנם? [בּוֹלע רוּקוֹ]. אִם כּן, כּדאי יִהיֶה לטעוֹם מכּל אֵלה, כּשתּהיֶה שעת־הכּוֹשר… בּקיצוּר, נַערתי היקרה, כּנים דברי אִמךְ: דבר קשה כּזה מביאִים לא אֶל העיתּוֹן, אֶלָא אֶל הרב, אֶל הרברנד!

סיידי. אֶל הרברנד יראתי לָלכת, מפּני שצריךְ לדבּר, ואני אֵינני יוֹדעת לדבּר כּן יהוּדית.

הרצלי. מי? אַתּ אֵינךְ יוֹדעת לדבּר יהוּדית? לוּא ידעוּ שאָר נַערוֹת אמריקה לדבּר כּמוֹךְ רק את החצי, כּי־עתּה כּבר בּא משיח!

סיידי [בּפנים מאִירוֹת]. האוּמנם?

הרצלי. האמיני לי – אֵין דרכּי לפזר חלָקוֹת לנַערה יפה… ואֵלי הן לא יראת לָבוֹא?

סיידי. לא אדוֹני, מפּני שאַתּה דיירנוּ. ואוּלָם… לא ידעתּי, כּי טעוּת פּה.

הרצלי. אֵיזוֹ טעוּת? הלא כּבר אָמַרתּי לָךְ פּעם וּשתּיִים, כּי רברנד אני, רברנד לכל פּרטיו ודיקדוּקיו! בּבוֹסטוֹן כּמעט פּסַקתּי הלָכוֹת, כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף!… סוֹף דבר, הלא רוֹצה אַתּ לשמוֹע אֶת פּסַק־דיני? הנני ואֶעשׂה זאת למַענךְ. [מחַזק את כּיפּת־המשי אֶל קדקדוֹ]. שמעי־נא אֵיפוֹא, מיס ריטש יקירתי: השאֵלָה שאֵלָה חמוּרה עד מאוֹד! [בּניגוּן הגמרא]. על־פּי דתנוּ היהוּדית, אָסוּר לָךְ אפילוּ להיפּגש עם אוֹתוֹ הרוֹקח חדל־האִישים, וּלהיכּנס עמוֹ לחוּפּה על אַחַת כּמה וכמה!…

סיידי [מַבּיטה אֵלָיו בּחרדה]. לא?

הרצלי. חָלילָה לָךְ! יִשמרךְ אלוֹהים מעשׂוֹת כּנבלה הזאת! וכי רוֹצה אַתּ להביא רעה על ראשךְ? הגיעי בּעצמךְ: האָב והנַער נקראִים בּשם אֶחָד! הלא זאת תּהיֶה שערוּרייה בּיִשׂראֵל! הלא זאת היא מַמש… קראֶשצאֶנדוֹ!

סיידי [בּלחש]. אֵלי, אֵלי!… [יוֹשבת רגע מַחרישה וּמדוּכּאה, אַחַר־כּךְ היא מַסתּירה פּניה בּידיה וּמַתחילה לבכּוֹת].

הרצלי [נבוֹךְ]. מַה זאת? בּוֹכה אָתּ? אִי, שטיה, לָמה זה יֵרע לבבךְ כּל־כּךְ? וכי כּבר כּלוּ כּל הקצים?… [ניגָש אֵליה, מַחליק לה על שכמה]. אַל־נא, אַל תּבכּי, אַל תּבכּי… [מַציג אֶת כּיסאוֹ סמוּךְ לסַפּה, יוֹשב ממוּלָה, נוֹטל אֶת ידיה מפּניה וּמלטף אוֹתן]. נוּ, בּבקשה ממךְ, אַל תּבכּי, ילדתי הקטנה, אַל תּאדיבי אֶת נַפשי חינם!

סיידי [מוֹציאָה בּלָאט את ידיה מתּוֹךְ ידיו. בּקוֹל־בּוֹכים]. אני נרעֶשת כּל־כּךְ… אוּמלָלָה כּל־כּךְ…

הרצלי. אוּמלָלָה? מַה זה עלה על דעתּךְ פּתאוֹם? [מלטף את בּרכּיה]. נוּ־נוּ, אַל־נא תּבכּי, חמדתי! בּבקשה ממךְ, עשׂי־נא חסד עמדי!…

סיידי [מתּוֹךְ דמעוֹת]. זה שתּי שנים שאָנוּ מתהלכים יחד, והוּא טוֹב לי מאוֹד, וכל כּיוֹצא בּזה… וּמַה יִהיֶה עתּה?

הרצלי. מַה יִהיֶה עתּה? לא יִהיֶה ולא כּלוּם. חַייבים אַתּם להפסיק!

סיידי. אֵיךְ אֶפשר הדבר?

הרצלי. אֶפשר ואֶפשר! גם זה עניין נכבּד!… היוֹדעת אַתּ אֵת אשר אוֹמַר אֵלָיִךְ? אִם כּה ואִם כּה, אֵין השידוּךְ הזה מוֹצא חן בּעֵינַי. חמדה יקרה כּמוֹךְ – הלא בּוַדאי גם נדוּניה יֶש לָךְ? האַף אֵין זאת?… [מַבּיט אֵליה בּעֵינַיִים בּוֹחנוֹת].

סיידי [מוֹחָה דמעוֹת עֵיניה בּמימחָטה, שהוֹציאָה מתּוֹךְ האַרנק]. כּן, אדוֹני. אֶלף וַחמש מאוֹת בּעֵרךְ חָסַכתּי אני בּבּאנק, ואָבי עוֹמד לָתת לי, מלבד זאת, גם מַתּן של אַלפּיִים דוֹלָר.

הרצלי [נרעש]. אִם כּן אֵיפוֹא, הלא יעלה הכּל יחד בּעֶרכּךָ לסַךְ של שלוֹשת אלָפים וַחמש מאוֹת?

סיידי. יֶס סיֶר, אוֹ קיי.

הרצלי. ואַתּ בּעצמךְ חָסַכתּ אֶלף וַחמש מאוֹת בּמזוּמנים? מה עבוֹדתךְ?

סיידי. פּנקסנית אני בּבית־מסחָר סיטוֹני של כּלי־לָבן. זה שלוֹש שנים.

הרצלי [בּרגש־הכּבוֹד]. האוּמנם? פּנקסנית? ואַבּא מַה מַעשׂהוּ?

סיידי. אַבּא מַחזיק חָנוּת קטנה לאחָדים, אַף זוֹ של כּלי־לָבן.

הרצלי [בּאוֹתוֹ רגש־הכּבוֹד]. האוּמנם? אִם כּן אֵיפוֹא, הלא הוּא בּעל־בּיזנס? והוּא נוֹתן לָךְ מַתּן של אַלפּיִים דוֹלָר בּמזוּמנים?

סיידי. כּן, אדוֹני. מפּני שאני בּתּוֹ האַחַת, מלבד שני הנערים.

הרצלי. כּלוֹמַר, בּת יחידה? אִמרי־נא מעתּה: פּנקסנית, וּבת יחידה של בּעל־בּיזנס, וּמַתּן של אַלפּיִים דוֹלָר בּמזוּמנים – ואַתּ פּישפּשתּ ולא מצאת לָךְ בּחוּר אַחר, בּלתּי־אִם מנוּוָל זה, פּוֹחז וריק וחדל־אִישים, המשרת בּבית־מרקחת נבזה של אחרים? ועדיִין אַתּ בּוֹכה!… [מסב ראשוֹ ממנה, כּמי שנעתּקוּ מלים מפּיו, מַעמיק ידיו בּכיסי מכנסיו מתּוֹךְ התמַרמרוּת רבּה]. בּוֹשת וּכלימה! השוֹמַעת אַתּ? השידוּךְ הזה אֵינוֹ מוֹצא חן בּעֵינַי כּלָל וּכלָל!…

סיידי [נבוּכה מאוֹד]. אבל מתהלכים אנַחנוּ יחד זה שתּי שנים…

הרצלי. ולוּא גם חָמש שנים, ולוּא גם עֶשׂר שנים, ולוּא גם מאָה שנה!… יֶש לָךְ אַבּא יקר כּל־כּךְ – ואַתּ רוֹצה לאַבּדוֹ מן העוֹלָם! וכי קלה בּעֵינַיִךְ סַכּנה זוֹ – שם אֶחָד לָזה ולָזה?!…

סיידי. מה אֶעשׂה אֵיפוֹא? מה אֶעשׂה? [בּוֹכה שוּב].

הרצלי. חמדתי, אַל תּבכּי, בּבקשה ממךְ! לא אוּכל לראוֹת בּבלעֵךְ אֶת עֵינַיִךְ היפוֹת בּשל רוֹקח אֶחָד! אִם לא תּחדלי, אַתחיל גם אני לבכּוֹת, כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף!… [מלטף אֶת בּרכּיה]. בּבקשה ממךְ, עשׂי־נא חסד עמדי!

סיידי [בּוֹכה]. אני אוּמלָלָה כּל־כּךְ! כּל חַברוֹתי בּנוֹת־גילי כּבר התחַתּנוּ כּוּלָן, והן מקנתּרוֹת אֹותי, כּי אֵיחַרתּי עד כּה…

הרצלי. הלנַערה בּת־עֶשׂרים כּמוֹךְ יֵיאָמר, כּי אֵיחרה עד כּה? לָמה תּטי אוֹזן לדברי פּתיוֹת אֵלוּ? ירוֹק תּירקי בּפניהן!… הלא אֶפרוֹחַ אַתּ, תּרנגוֹלת־אָביב רכּה, ילדה קטנה וּמתוּקה! הלא יכוֹל תּוּכלי להשׂיג עֶשׂרים חתנים בּבת אַחַת, בּחוּרים נאִים מאוֹתוֹ משרת, הטוֹבים שבּטינוֹרים, כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף!…

סיידי [מגחכת מתּוֹךְ דמעוֹת]. צוֹחק אַתּה לי…

הרצלי. מי? אני צוֹחק לָךְ? יכּני אלוֹהים, אִם עלה על דעתּי לצחוֹק! שטיה, לא צוֹחק אני, אֶלָא בּוֹכה! מַבּיט אני אֵליִךְ וּבוֹכה: אפרסק נחמד כּזה, ילדה רכּה וּמתוּקה, תּאוָה לעֵינַיִים, נפוֹל תּפּוֹל בּידי אַחַד הריקים עם שלוֹשים דוֹלָר לשבוּע, בּידי חדל־אִישים, שאֵינוֹ יכוֹל למצוֹא לעצמוֹ אפילוּ שם שהוּא מהוּגָן!… וַאני, טינוֹר מפוּרסם, חַזן ורברנד, יוֹסילי רוֹזנבּלאט וקארוּזוֹ גם יחד, אשר בּקוֹנצרט אֶחָד אני מַכניס חמש מאוֹת דוֹלָר בּמזוּמנים, וּבשׂכר תּפילָה אַחַת של ימים נוֹראִים מסַלקים לי שבע מאוֹת דוֹלָר בּמזוּמנים, – אני עֵינַי רוֹאוֹת וכלוֹת! אִמרי־נא מעתּה: וכי לא דאבוֹן־לב הוּא זה וּמַפּח־נפש? אַדרבּה, אִמרי־נא לי, ילדתי יפתי, שאָהבה נַפשי… [לוֹקחַ את שתּי ידיה בּידיו וּמציץ לתוֹךְ עֵיניה].

סיידי [מגחכת בּמבוּכה]. אני… אֵינני מבינה לךָ…

הרצלי. לָמה לא תּביני, שטיה שכּמוֹתךְ? הלא דברים פּשוּטים אני מדבּר אֵלָיִךְ: לוּא הזמין לי הקדוֹש־בּרוּךְ־הוּא אפרסק מתוֹק כּזה, ילדה קטנה וַענוּגה כּזאת… [מלטף את בּרכּיה].

סיידי [מגחכת]. כּלךְ לָךְ, משטה אַתּה בּי… [פּוֹנה אֵלָיו עוֹרף בּתנוּעה קוֹקיֶטית, נחפּזת וּמוֹציאָה מתּוֹךְ האַרנק אֶת הראִי הקטן ואֶת נוֹצת־הפּוּךְ ומפיֶיכת בּמהירוּת אֶת קצה אַפּה האָדוֹם מבּכי].

הרצלי. ישַטה אלוֹהים בּגרוֹני, אִם משַטה אני בּךְ!… [עוֹבר ויוֹשב לידה על הסַפּה]. המוּתּר גם לי להציץ בּראִי? [כּוֹפף ראשוֹ אֵליה וּמחַבּק אוֹתה בּיד אָחָת].

סיידי [מַסתּירה את הראִי בּאַרנק, משתּמטת מידוֹ בּתנוּעה רכּה]. אַל־נא, אַל תּעשׂה כּן…

הרצלי. מַדוּע, חמדתי? שמא אֵין אני מוֹצא חן בּעֵינַיִךְ? [קם וּמתייצב לפניה]. הגידי את האמת, האֵין אני מוֹצא חן בּעֵינַיִךְ?

סיידי [בּשׂחוֹק קל]. אָה, לא! אַתּה אוֹלראיט!

הרצלי. רק אוֹלראיט בּלבד? אוֹלראיט בּלבד אֵינוֹ מַספּיק לאִיש אשר כּמוֹני! סימן הוּא לָךְ, שאֵין אַתּ יוֹדעת עדיִין, מי הוּא העוֹמד פּה לפנַיִךְ. יֶש לי מַעריצוֹת לאלָפים ולרבבוֹת, נשים וּבתוּלוֹת וכל כּיוצא בּאֵלוּ… כּשאני עוֹמד לזמר בּקוֹנצרט, כּוּלָן כּרוּכוֹת אַחרי, כּוּלָן כּפּרתי, כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף!… רגע אֶחָד! [רץ אֶל השוּלחָן, טוֹעֵם בּכּפּית מתּמרוֹסת־הבּיצים].

סיידי. מַה זה? סַם־מַרפּא?

הרצלי. חַס וחָלילָה! מַה לי וּלסַמי־מַרפּא? רווק אני כּדת וּכדין, רווק לכל פּרטיו ודיקדוּקיו, בּריא ושלם בּכל אֵיברי… זה – גוֹגל־מוֹגל, תּערוֹבת בּיצים עם סוּכּר. כּל הטינוֹרים משתּמשים בּזה – קארוּזוֹ, שאַליאַפּין, יוֹסילי רוֹזנבּלאט… יפה הוּא לקוֹל, מרכּךְ אוֹתוֹ כּחמאה… היֵש אֶת נַפשךְ לשמוֹע? [עוֹמד עמידת זמר־אָמן וּמשתּעֵל]. חַכּי־נא מעט – מַה דבר אזמר לָךְ, אשר יִגע עד הנפש? [אוֹחז זקנוֹ בּידוֹ מתּוֹךְ שיקוּל־הדעת]. טוֹב! אזמר לָךְ דבר מן המוּבחָר! [פּוֹשט ידיו לעוּמתה וּמזמר בּרגש].

אֵלי, אֵאֵאֵאֵלי! לָמה עזבתּני?

אוֹי, אֵלי, אֵאֵאֵאֵלי! לָהָמָה עֲזַהַבְתָּנִי???…

סיידי. מַפליא אַתּה לזמר. יפה מאוֹד!

הרצלי [בּפנים מַבהיקוֹת]. אַה? ההיטב נגע עד נַפשךְ?… אבל אֵין זה ולא כלוּם. הנה תּשמעי אוֹתי בּקוֹנצרט, אוֹ־אָז תּדעי ותביני, בּמה כּוֹחי גָדוֹל. הלא כּבר כּתבוּ עלי עמוּדים שלימים בּעיתּוֹנים האַנגליִים. בּבוֹסטוֹן קילס אוֹתי אַחַד העיתּוֹנים בּכל מיני קילוּסים, הרים אוֹתי למַעלה־למַעלה, קרא לי “דהי דשוּאִיש יוֹסילי רוֹזנבּלאט”… טפוּ! רצוֹני לאמוֹר “דהי דשוּאִיש קארוּזוֹ”…

סיידי. האוּמנם?

הרצלי. כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף!… אֶלָא מַה סבוּרה היִית – כּי רוֹקחַ נבזה אני, המטאטא אֶת רצפּת בּעליו בּשׂכר שלוֹשים דוֹלָר לשבוּע?… טינוֹר אני, נַערתי היקרה, בּעל טכניקה, בּעל הארמוֹניייה! ואוֹתוֹ רוֹקחַ שלָךְ מה הוּא? לא כלוּם, אַיִן ואֶפס! יוֹדע הוּא רק להוֹליךְ ילָדוֹת תּמוֹת שוֹלָל. חַייִךְ, שנוֹסף על כּל מַעלוֹתיו הטוֹבוֹת – גם קוֹלוֹ צרוּד, וּבוַדאי הוּא מדבּר כּכה… [מחַקה קוֹל צרוּד].

סיידי [צוֹחקת מתּוֹךְ בּוֹשת־פּנים]. אָמנם קוֹלוֹ הוּא מעֵין זה.

הרצלי. הרוֹאָה אַתּ אֵיפוֹא? מראש ידעתּי זאת! טבעוֹ של כּל רוֹקחַ בּכךְ, שקוֹלוֹ צרוּד תּמיד. מטפּל הוּא מן הבּוֹקר עד העֶרב בּכל מיני רעל, ולָכן אַף קוֹלוֹ מוּרעל. וסוֹפוֹ, שירעיל גם אֶת אִשתּוֹ, בּי נשבּעתּי! הנה סיפּרוּ העיתּוֹנים מַעשׂה בּרוֹקחַ אֶחָד, שאִשתּוֹ שתתה רעל וּמתה…

סיידי [בּחרדה]. האוּמנם כּן הוּא?

הרצלי. כּה יִתּן לי אלוֹהים וכה יוֹסיף!… [דוּמיית רגָעים אחָדים]. וּבכן, אָמַרתּ אֵיפוֹא, כּי קוֹלי לָקח אֶת לבּךְ שבי?… וַאני עצמי? [מתייצב לפניה]. כּיצד אני נראֶה לָךְ בּתוֹר אָדם סתם, כּלוֹמַר, בּתוֹר רווק? אֶפשר, אֵין דעתּךְ נוֹחָה, שאני מגדל שׂפם? [מסַלסל כּנגדה בּשׂפמוֹ]. אִי משוּם זה, אַל יִפּוֹל לבבךְ: יעבוֹר־נא יוֹם־הכּיפּוּרים – ואגלחוֹ. למַענךְ אֶעשׂה זאת… הדבר מסוּר כּוּלוֹ לרשוּתךְ: בּמה אַתּ רוֹצה, חמדתי, – בּשׂפם, אוֹ בּלא שׂפם?

סיידי [מתבּוֹננת אֵלָיו, מגחכת גיחוּךְ של בּוּשה]. סבוּרה אני – בּלא שׂפם…

הרצלי. האוּמנם? אַתּ רוֹצה בּזה? אַתּ?… [יוֹשב על הכּיסא, כּסַנדק המוּכן לקבּל בּזרוֹעוֹתיו את הרךְ הנוֹלָד, רוֹמז לָה בּאֶצבּע, קוֹרץ בּעיִן אָחָת]. בּוֹאִי אֵיפוֹא לכאן, חמדתי! [סיידי אֵינה מבינה עדיִין כּל־צרכּה לכוונתוֹ, מַבּיטה אֵלָיו כּתמהה]. בּוֹאִי־נא! בּוֹאִי אֵלָי!… [סיידי חוֹככת, ואַף־על־פּי־כן היא ניגשת אֵלָיו. הרצלי לוֹקח ידה בּידוֹ]. וּבכן, מַסכּמת אָתּ?

סיידי [בּלחש]. לְמָה?

הרצלי. לָזה, שדיבּרנוּ פּה… רצוֹנךְ – ואֶקח מחר דברים גם עם בּעלת־הבּיִת, כּלוֹמַר, עם אִמךְ… [סיידי מַשפּילה עֵיניה לָאָרץ וּמַחרישה]. שטיה, אַל־נא תּיראִי ואַל תּפחָדי. טוֹב יִהיֶה חלקךְ עמי, כּל חַברוֹתיִךְ תּקנאה בּאָשרךְ… וכי סבוּרה אַתּ, שריקא אני כּאוֹתוֹ רוֹקחַ עקוּם־הנַעלָיִים? גם לי יש בּבּאנק קרוֹב לאַלפּיִים דוֹלָר. ועתּה צאִי וחשבי: שלָךְ אֶלף וַחמש מאוֹת, של אַבּא, אַתּ אוֹמרת, אַלפּיִים דוֹלָר, ושלי בּעצמי אַלפּיִים בּמזוּמנים – הלא יעלה הכּל יחד בעֶרכּךְ לסַךְ של חמשה אלָפים וַחמש מאוֹת… האֵין זאת?

סיידי [בּלחש]. יֶס סיֶר, אוֹ קיי.

הרצלי. אַל־נא, ילדתי, אַל תּאֹמרי לי “יֶס סיֶר”. לָמה תּתנַכּרי?… קראִי לי “דארלינג”, כּשם שאני קוֹרא לָךְ. דרךְ־אַגב, מַה שמךְ האמתּי, חמדתי הקטנה?

סיידי. סיידי.

הרצלי. סיידילי? שם מתוֹק מאוֹד, שם מוּסיקאלי… קרבי־נא אֵלי עוֹד מעט, סיידילי. לָמה תּיראִי מפּנַי, שטיה שלי? לָמה תּתחַמקי? [מוֹשךְ אוֹתה אֵלָיו, מוֹשיבה על בּרכּיו, נוֹשק לָה]. שם נחמד כּזה – סיידילי!…

סיידי [מתרפּקת עליו בּעֵינַיִים מוּשפּלוֹת לָאָרץ]. ואַתּה מַה שמךָ?

הרצלי. שמי, ילדתי? שמי – שם יחיד וּמיוּחָד! שמי נוֹדע לתהילָה בּכל אַרצוֹת הבּרית של אמריקה וקאֶנאֶדה! מפוּרסם בּכל העיתּוֹנים!

סיידי [מתרפּקת עליו]. אָנא, הגידה לי שמךָ. אָנא הגידה לי…

הרצלי [נוֹשק אֶת אֶצבּעוֹת ידה אַחַת אֶחָת]. שמי – הטינוֹר המהוּלָל בּתּשבּחוֹת – נעים זמירוֹת שיֶפּיֶטוֹבקה – קארוּזוֹ של העמוּד היהוּדי – יוֹסילי רוֹזנבּלאט השני – מלךְ מַלכי החַזנים – הרצלי שפּיל!

סיידי [קוֹפצת בּבהלה מעל בּרכּיו]. מה? מה? הרצל?

הרצלי. כּן, ילדתי, הרצל – זה שמי. הרצלי שפּיל… לָמה נבהלתּ כּל־כּךְ? אִם לא יפה שם הרצל בּעֵינַיִךְ, תּוּכלי לקרוֹא לי שם אמריקאִי: האֶרי. האֶרי יקר… [לוֹקחָה בּידה].

סיידי [בּחרדת־מות]. האֶרי? הרצל?… אֵל אלוֹהים! הלא זה אוֹתוֹ השם! אוֹתוֹ השם!… [מבקשת להשתּמט מידוֹ].

הרצלי [אוֹחז בּה, משתּוֹמם]. הא? מה אוֹתוֹ השם?

סיידי. הלא זה אוֹתוֹ השם! שם אָבי כּךְ, ושם רעי הנַער כּךְ! אוֹתוֹ השם!… [מתאַמצת להשתּמט מידוֹ].

הרצלי. האוּמנם? אוֹתוֹ השם עצמוֹ? גם שם אָביךְ הרצל? הפלא וָפלא!… [משנה פּתאוֹם אֶת הטוֹן]. אִם כּן, מַה בּכךְ? הלא כּל זה הבל הוּא! האמיני לי, רק השוֹטים מבּני הדוֹר הישן בּדוּ אֶת הדבר מלבּם… חַכּי מעט, הנה אבאֵר לָךְ בּאֵר היטב, חמדתי הַקְטַ…

סיידי. אָנא, תּנני ללכת! תּנני ללכת!… [משתּמטת ממנוּ וּבוֹרחת מן החדר].

הרצלי [צוֹעֵק אַחריה]. חַכּי רגע! הלא כּל זה הבל הוּא! שטוּת!… אַךְ זוֹ עֶגלה פּוֹתה! אַךְ זוֹ בּהמה כּשרה!… [סר מן הדלת, מתייצב בּאֶמצע החדר, עוֹמד כּתוֹהה]. השמַעתּם מימיכם? אָמנם אוֹתוֹ השם עצמוֹ! מי נביא ויֵדע!… [מסיר אֶת כּיפּת־המשי מעל ראשוֹ, חוֹזר וחוֹבשה. מסיר אוֹתה שוּב, מתבּוֹנן אֵליה בּעֵינַיִים תּוֹהוֹת, וּפתאוֹם הוּא מַשליךְ אוֹתה לָאָרץ בּחמַת־רצח]. לכל הרוּחוֹת!…

המסךְ