יושבי בתי־קפה בתל־אביב דומים למראית עין ליונים רעבות המתעופפות בפיאצה סאן־מארקו. אמנם מחולן איטי בתחשב בזרם הזמן, בחולצות המגן החדשות. הלילה השמים בהירים; אך המוות הבוגדני הוא אויב מיידי, אינו מצפה בקוצר רוח, הוא פשוט חוטף.

קבוצות תיירים אינן פוקדות את תל־אביב לילה. מר פרנקלשטיין צועד בעקשנות מהתחנה המרכזית עד שפת הים. איש אינו מסביר לו שפרומתיאוס גונח בין גלי הים מול מלון דן. איש אינו מעלה בדעתו להציע למר פרנקלשטיין לינה הלילה. פשוט עיר לא ידידותית. בקיץ הרחובות ריקים, אנשים בורחים ונכנסים לבתי־קפה, מחפשים את המזגן, מנסים לשכוח את החדשות האחרונות, הם זזים משולחן לשולחן, אך אינם משתעשעים כדוגמת היונים החגות בטירוף בפיאצה סאן־מארקו. נשים מטורפות רוקמות על בדים צחורים את משיח בן דוד הבא ושורף את הר הבית. קשה המלחמה עם הערבים, קשה מאוד. קצינים, שזה עתה סיימו את החופשה מחפשים מוסר. הם אינם אוהבים נשים עירומות ולא חום ערווה, הם עסוקים. הם חופרים תעלות עמוקות. הם שוקעים בביוב. הם מחפשים את הדרך לעיר הקודש. אין להם פנאי ללטף את בטנה של מיכאלה. יושבי בתי־קפה בתל־אביב אויבים זה לזה. הם לא מצפים לאנשי קרח. הם מסרבים להאמין שבקרוב יעופו בתים בכיוון היאור וספינתו של אוסיריס נצחית, היא שטה מליבה של אפריקה עד לים התיכון. קשה המלחמה עם הערבים. קשה מאוד.

לפיאצה סאן־מארקו באות קבוצות קבוצות של תיירים מארצות אירופה. הם רואים את התפארת השוקעת כבר ארבע מאות שנה, שוקעת ונציה. זה לא חלום, המדריך מסביר; כאן על המדרגות עלה וירד צ’זאר בורג’יה, כאן רקם חלום מאקיאבלי וכאן המציא ליאונארדו דה וינצ’י את הרנסאנס, כאן צבע אוצ’לו בכחול את התעלות. הביטו ביונים המשתוללות! הביטו במחולן! אתם יכולים ללמוד את אלוהי איטליה לפי תנועתן.

אין שום קשר בין ונציה לתל־אביב – מלבד האוניה “תיאודור הרצל”, מלבד המלח המארוקאי החצוף, מלבד הקצין ממוצא הונגרי המעשן סיגריות קנט. שלום איטליה, שלום ונציה, אני מפליג לתל־אביב.