(המדבר מעולף ארגמן השקיעה ורובץ בדממה נאדרת של רזים-זהרים ההולכים ומתפשטים עם הלילה הקרב ובא. בפתח המערה אשר בהר חורב עומד אליהו, פניו מולטים באדרתו וכולו אומר חרדה.)

אֲבוֹי לְנֶפֶשׁ עַבְדְּךָ דָּוָה

כִּי תְהַתֵּל בָּהּ, אֱלֹהִים… אֲהָהּ!

לִפְנֵי סְאוֹן הָאֵיתָנִים בַּעְיָם

וְהָרוּחוֹת חוֹצְבוֹת סְלָעִים כִּי עַזּוּ,

וְרַעַשׁ כִּי הֵחִיל מִדְבַּר עוֹלָם

וְלַהֲבוֹת בְּרָקִים כִּי לִחֲכוּ

מוֹסְדוֹת תֵּבֵל רַבָּה בַּחֲרוֹן סוֹעָה;

לִפְנֵי כָּל אֵל קְרָאתַנִי וַתִּשְׁאַל:

“הַגִּידָה, אֵלִיָּהוּ, מַה-לְּךָ פֹּה?”

וְגַם עַתָּה, בִּצְעוֹת הוֹד-דֹּם עַל רוֹם

וְעַל מִדְבַּר בְּלִימָה אֲשֶׁר יִרְבַּץ

לַעֲיֵפָה, שְׁאוּב אוֹנִים, בְּפַס

אֵימֵי הַסְּעָרָה, וּבַאֲצָלְךָ

מִמֶּתֶק שַׁלְוָתְךָ עַל מֶרְחַקְיָה

עוֹלֶפֶת בִּקְדֻשָּׁה רְדִיד שְׁקִיעָה,

שֵׁנִית תִּפְנֶה אֵלַי בִּשְׁאֵלָתְךָ:

“הַגִּידָה, אֵלִיָּהוּ, מַה-לְּךָ פֹּה?”

אַךְ מַה תִּשְׁאַל – וּמַעֲנִי גָלוּי?!

הֲיִפָּלֵא מַאֲדֹנָי דָבָר?

וּמַה תִּשְׁאַל – וּשְׁאֵלָתְךָ צוֹרְבָה

אֶת כָּל קְרָבַי הַמְשַׁוְּעִים לְךָ

כְּאֵשׁ קְנָאוֹת אֶל אֱלֹהֵי צְבָאוֹת

אֲשֶׁר מֵאָז תִּבְעַר בְּעַצְמוֹתַי…

(נאנח.)

מֵאָז… מֵאָז תִּבְעַר בְּעַצְמוֹתַי…

רַבָּה הַדֶּרֶךְ אֲחוֹרַי – – –

(שוקע בזכרונות.)

אֶזְכֹּר

רִאשׁוֹן הַיּוֹם הִצַּתָּ בִּי אִשְּׁךָ,

בְּגַעַת פִּיךָ רִאשׁוֹנָה נַפְשִׁי

וְאֶל דָּמִי שְׂרָף-קָדְשְׁךָ הֻצַּק…

שָׁכַנְתִּי דוּמִיָּה בְּמֶרְחֲבֵי

שַׁדְמוֹת תִּשְׁבֶּה שֶׁבְּגִלְעָד אַרְצִי,

טוֹבֵל תּוֹךְ נְגֹהוֹת שָׁעוֹת טְהוֹרוֹת,

כְּלוּל חַג וְזִיו וּנְסוּךְ תִּפְאַרְתְּךָ

וּשְׁאֹף טָהֳרָה וְדוּמִיָּה זַכָּה

מִבְּלִי אֲשֶׁר תֵּדַע נַפְשִׁי יָגוֹן,

מִבְּלִי אֲשֶׁר תֵּדַע עֱנוּת וּדְוָי.

אֶזְכֹּר הַיּוֹם, עֵת עַל פָּנַי עָבַר

אֶחָד מִבְּנֵי שׁוֹמְרוֹן דּוֹמֵם-שׁוֹמֵם.

הִנֵּה אֶרְאֶנּוּ עוֹד בְּהִתְיַצְּבוֹ

אַחַר עָבְרוֹ, פּוֹנֶה לַאֲחוֹרָיו:

גְּלִימָה פְּרוּמַת נְדֹד הָאִישׁ עָטָה

וְאֶת פָּנָיו רָאִיתִי מְעֻוֵּי

כְּאֵב שֶׁל כֹּסֶף רַב וּשְׁתֵּי עֵינָיו

מְעֻרְפָּלוֹת תְּבַלּוּל שֶׁל גַּעְגּוּעִים.

יָשַׁב עִמִּי זֶה פְּלִיט שׁוֹמְרוֹן וַיְתַן

עָקַת לִבּוֹ אֲשֶׁר קָדְשָׁהּ כָּמַהּ

וַיֵּכֶל צֵאת מִיוֵן-שׁוֹמְרוֹן אָרוּר

פֶּן בַּהֲדַר הֶבְלוֹ וִיפִי מְסוֹסוֹ

יִכְלֶה… רַבּוֹת סִפֵּר לִי עַל שׁוֹמְרוֹן

שֶׁכָּל נְתִיבוֹתֶיהָ – חַטָּאָה;

אֶפְרַיִם כִּי שְׁטָפוּהָ כְּזוֹנָה

יֵינוֹת מִמְסָךְ וַתַּעַט רְדִידֵי

קְדֻשָּׁה בְּשֵׁם הַבַּעַל, אֱלֹהֵי

מַלְכָּהּ אַחְאָב וְאֵשֶׁת הַמְּרֵעִים

אֲשֶׁר נָתַן עָמְרִי לִבְנוֹ אַחְאָב,

זֹה בַּת צִידוֹן חוֹבֶקֶת מְרִי וְחֵטְא…

וְזֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר עִמִּי דִבֵּר –

עַד מָה יַחְשֹׁק לִבּוֹ עִם שֶׂה לָגוּר

וּרְבֹץ בַּתֶּבֶן עִם בָּקָר תַּם-לֵב

מִשֶּׁבֶת בְּאֶפְרַיִם בֵּין מְרוֹם עַם,

בְּמַקְהֲלוֹת שִׁפְלֵי אֱנוֹשׁ, אֲשֶׁר

פְּלָאִים יָרְדוּ. מְאֹד חָמַד חַיַּי,

וּבְתַנּוֹתוֹ עַל שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת

שֶׁבְּלֶב הָעָם דְּבָרָיו הִדְוּוּ קִרְבִּי,

וּלְשִׁמְעָם, כִּי בַּנְתִּי לְרוּחוֹ,

חָמַר דָּמִי וּמִתּוֹכִי פָּרַץ

קוֹל לֹא-מֵאָרֶץ וַיְצַעַק קְנָאוֹת

מִלְּבָבִי הַתָּם אֲשֶׁר אַךְ דְּמִי

יָדַע וְהוֹד בְּטֹהַר מְעוֹנוֹ

בַּהֲדַר מוֹלַדְתּוֹ הַמְבֹרָכָה,

בִּשְׂדוֹת תִּשְׁבֶּה, בֵּין תּוֹעֲפוֹת גִּלְעָד!

מֵעַל אַדְמַת נָוִי נִסַּחְתִּי אָז –

אותווֹ יוֹם בּוֹ פָּגַשְׁתִּי הַפָּלִיט,

כִּי לְשׁוֹמְרוֹן, מִשְׁכַּן עֲקַלְקַלּוֹת,

זֶה קֵן לֹא-אֵל, תַּרְמִית וְנַאֲפוּפִים,

קְרָאתַנִי – וָאָבוֹא, הָאֱלֹהִים,

וּמְנַת חֶלְקִי לְמִן הַיּוֹם הַהוּא

אֲבֹד בְּסַעֲרוֹת יִצְרֵי לֵבָב,

בִּסְאוֹן שְׁכוּרֵי יֵינוֹת וְתַאֲנָה,

בְּרִשֲׁתוֹת כְּשָׁפִים בְּלֵיל כְּסָפִים,

בְּמַחֲבוֹאֵי כְרָמִים וְאַרְמוֹנוֹת –

תִּפְאֶרֶת שֶׁל שׁוֹעֵי הַמַּמְלָכָה!

לִדְווֹת וּרְאוֹת מִשְׂחַק פְּתָאִים, בִּרְקֹד

הָעָם הַמִּשְׁתּוֹלֵל לִפְנֵי פְּסִילָיו,

סוֹבֵא רִקְחֵי בְשָׂמִים הַמְשַׁכְּרִים

וּבָא נְסוּךְ עִוְעִים בַּעֲנַן קְטָרְתָּם…

וְגוֹרָלִי, מִנִּיתָ לִי, אֵלִי,

מֵאָז הַיּוֹם קְרָאתַנִי לְשׁוֹמְרוֹן –

כִּי אֶעֱרֹךְ קְרָבִי עִם עַם סוֹרֵר

וּמֶלֶךְ מִתְבּוֹסֵס בְּבוּז שִׁפְלוֹ…

(מתישב על צוק וראשו נתון בין זרועותיו.)

לא יוֹם אֶחָד נָשָׂאתִי לְבָבִי,

אֲפוּף זִיו קָדְשְׁךְ וּדְלוּק אוֹנְךָ,

אַחֲרֵי אֲשֶׁר תְּלַשְׁתִּיו מִסְּגוֹר-לִבִּי,

וָאֶהְפְכֶנּוּ לָאֲבוּקָה כִּי תְהִי

אִשֵּׁה-קְנָאוֹת – מָזוֹר לִמְבַקְשֵׁי

דַּרְכָּם בַּאֲפַלֵת הַתַּעְתּוּעִים,

כִּי לְשׁוֹן-דְּוַיּוֹ הַמִּתְלַקְּחָה תִלְחַשׁ

לִמְכֻרְסְמֵי יֵאוּשׁ נִיב תַּנְחוּמוֹת

עַל אֵם דַּרְכֵי כָּל חֵטְא וְדֵרָאוֹן…

רַבַּת נָשָׂאתִי אֲבוּקַת לִבִּי

בְּקֶרֶב עַם תּוֹעֶה אוֹבֵד דְּרָכִים

וַיְפַעֲמֵנִי עֹז וָאַאֲמִין

כִּי שַׁלְהַבְתָּהּ הִנֵּה אָחוֹז תֹּאחֵז

אֵי פֹּה בִּסְעִיפֵי לֵבָב, אֵי שָׁם,

וּתְחִי גַחֶלֶת-קֹדֶשׁ עוֹמְמָה,

זִיק-אֵל דּוֹעֵךְ בְּאֵפֶר-הַקָּלוֹן

יָשׁוּב וְיִתְלַקֵּחַ – אַךְ, אֲהָהּ!

עַד מְהֵרָה רָאִיתִי נְכֹחָה

כִּי תִקְוָתִי מֵאָפַע… מִנִּי אָז

לְךָ קַנֹּא קִנֵּאתִי, אֲדֹנָי,

וָאֶאֱסֹר אֶת מִלְחַמְתִּי עַל עַם

וָמֶלֶךְ – כִּי קַרְדֹּם זָדוֹן נָשְׂאוּ

עַל מִזְבְּחוֹת קָדְשֶׁךָ לְהָרְסָם;

וַיְהִי בִּגְאוֹת רִשְׁעָם שָׁלְחוּ חַרְבָּם

בִּקְהַל בְּנֵי נְבִיאֶיךָ לְהָרְגָם!

כָּל לֵב נָטַשׁ אוֹתְךָ בַּאֲשֶׁר טָפַשׁ,

וִיהַב נַפְשׁוֹ עַל אֱלִילֵי נֵכָר

הִשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ, וְלֹא בָּטַח בָּאֵל,

נָחָהוּ מִקְּדוּמִים, גַּם הִתְנַכֵּל

לְכָל נּוֹשְׂאֵי דְבָרוֹ וְנֶאֱמָנָיו.

לֹא, לֹא יָכֹלְתִּי שְׂאֵת צְבוּעֵי אֱנוֹשׁ,

הוֹפְכֵי עוֹרָם יוֹמָם, קוֹרְאֵי אֵלַי

כִּי אֲדֹנָי רַק הוּא הָאֱלֹהִים

וְשֵׁפֶל-נַפְשׁוֹתָם – מִשְׁרַץ כְּזָבִים,

וְעֵת לָאֱלֹהִים שִׁוְּעוּ – הָגוּ

בַּבַּעַל…

אוֹיָה לִי, עַד מָה אֵהוֹם

מִדֵּי זָכְרִי אֶת לֶב הָעָם הַזֶּה

וְהוּא בְּסַעֲרַת אִשְּׁךָ נִסְעָר

בְּהִגָּלוֹת הוֹדְךָ עַל רֹאשׁ כַּרְמֶל,

נִצָּב מַבִּיט חֲזוֹן הַתִּפְאָרָה,

צוֹעֵק כִּי אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים…

אוּלָם יָדַעְתִּי כִּי הוּא נֶאֱמָן

לָאֱלִילִים, וְלֹא לָאֱלֹהִים!

הִנֵּה שָׁלוֹם דִּבֵּר וְלֹא יָשׁוּב

מִבְּרִית הָאֱמוּנִים אֲשֶׁר כָּרַת

לֶאֱלִילֵי אִיזֶבֶל וְצִידוֹן,

כִּי כָּל אָשְׁרָם-עָשְׁרָם לָהֶם – מֵהֶם.

זָנוֹק זָנְקָה שַׁלְהֶבֶת-חֲרוֹנִים

מַרַהֲטֵי קְרָבַי הַמְצַעֲקִים:

לֵאלֹהֵי צְבָאוֹת נִקְמַת קְנָאוֹת!

מְאֹד חָרָה רוּחִי אַךְ גַּם רָגַע

מִסַּעֲרוֹ הָעַז בִּשְׁפֹךְ יָדִי

אֶת דַּם הַנְקָמוֹת עַל גְּדוֹת קִישׁוֹן…

בִּדְמִי הַצָּהֳרַיִם לְבָדָד

פָּנִיתִי מִמִּרְכֶּבֶת הוֹד אַחְאָב,

זוּ לְפָנֶיהָ רַצְתִּי בְּשַׁנְּסִי

מָתְנַי – מִן הַכַּרְמֶל וְעַד בּוֹאוֹ

לְיִזְרְעֶאל – וְאֶת פָּנַי אָז שַׂמְתִּי

אֶל הַמִּדְבָּר. יָדַעְתִּי כִּי נַפְשִׁי

אִיזֶבֶל תְּבַקֵּשׁ, אַךְ לֹא עַל כֵּן

עַד הֵנָּה בָּאתִי לְשַׁחֵר מִפְלָט.

לֹא יַד אִיזֶבֶל הוֹרִישַׁתְנִי עַד

הֲלֹם וְלֹא מוֹרָא רְשְׁעָהּ דָּלַק

אַחֲרַי, כִּי קוֹל קְדוּמִים קָדוֹשׁ וְעַז

צִוַּנִי עִם נַפְשִׁי צֵאת לַמִּדְבָּר

וְהִיא עוֹד טֶרֶם נִטְרְפָה כָּלִיל

בְּנַפְתּוּלֵי מֶמְשֶׁלֶת חַטְא… וּשְׂאֵת

אוֹתָהּ, פַּלְטֶנָּה אֶל מְקוֹר טָהֳרָהּ.

צַו זֶה נָתַן דָּמִי כִּי לֹא יָדַע

דֳּמִי, חָמַר וַיְצַעֵק מָרָה –

וָאֶעֱרֹק עָדֶיךָ, הַמִּדְבָּר!

מִסְּאוֹן בִּירוֹת וּגְאוֹן מְלוּכוֹת, הַרְחֵק

מִמִּשְׁכְּנוֹת טְמֵאִים וְחַטָּאִים,

מִמִּרְבְּצֵי כָּל אָוֶן וּפִגּוּל;

מִבֵּין שׁוֹעֵי מַלְכוּת וְשׁוֹחֲרֵי

בְּרִיתוֹת נֵכָר וַהֲבֵל אֱלִילֵיהֶם,

וּמִנְּגִידֵי שׁוֹמְרוֹן, זוֹרְעֵי עַוְלָה;

מִקֶּרֶב זֶרַע מְרֵעִים וְעַם

תּוֹעֵי לֵבָב נָשָׂאתִי אֶת נַפְשִׁי,

כְּאוּד עָשֵׁן, אֶל הַרְרֵי מִדְבָּר,

עוֹטֵי קְדֻשַּׁת קְדוּמִים וְנִפְלָאוֹת,

שַׁכְּנָהּ עִם נְגִידֵי הָאֱלֹהִים,

שׁוֹעֵי יִפְעַת עֶלְיוֹן, שׁוֹמְרֵי הוֹד-יָהּ,

לְמִן הַיּוֹם הַהוּא הַמְקֻדָּשׁ

לְנִכְחָם מַתַּן חַיִּים הֻגַּשׁ

לָעָם אֲשֶׁר נִגְאַל – תּוֹרַת חַיִּים!

אָמְנָם הַבֵאתִי לְבָבִי הֲלֹם,

אֵלֶיךָ, הַמִּדְבָּר, לְהַרְגִיעוֹ –

אַךְ בְּבוֹאִי כָּבַד עָלַי מְאֹד,

יוֹתֵר מִבְּצֵאתִי אֱלַי דַרְכִּי,

כִּי מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת דָּלְקוּ אַחֲרַי

וְצִלְלֵי יָגוֹן עִוְּדוּ רוּחִי…

אוֹי לִי, כִּי בַּעֲזֹב הָעָם בְּרִיתְךָ,

הָרְסוּ מִזְבְּחוֹתֶיךָ וְהָרְגוּ

נְבִיאֶיךָ, אֲדֹנָי – וָאִוָּתֵר

אֲנִי לְבַדִּי נָבִיא אֶחָד לְךָ –

וַאֲנִי, רְאֵה נָא גַם רְאֵה, אֵלִי,

הֲלֹא יוֹמִי נוֹטֶה כְּבָר לַעֲרֹב!

אֵין בֵּן לִי כִּי אֵזוֹר עוֹרִי יַחְגֹּר

לְעֹז-מָתְנָיו, אֶת אַדַּרְתִּי-שֵׂעָר

יַעֲטֹף כְּתֵפָיו, וַאֲבוּקַת לִבִּי,

בְּהִשָּׁמְטָהּ מִתּוֹךְ יָדִי, יָרִים

מִשֵּׁפֶל-הֶעָפָר שֵׂאתָהּ בָּרוֹם –

וּלְמִי אֵפוֹא אוֹרִישׁ אֶת כּוֹס-חַיַּי

וְיַחַז בָּהּ בְּלִיל מֶתֶק וּמְרוֹרִים,

מֶרְקָח לִי מִיָּדְךָ, מִנִּיתוֹ לִי;

אַיּוֹ הָאִישׁ יַקְשִׁיב בְּאַהֲבָה

הוֹד-רַעַם עִם דְּמָמָה בִּיאוֹר-חַיַּי –

רֹן לֹא-מֵאָרֶץ, זֹה מְנָתִי מֵעָל?

וְזֹאת אַף זֹאת מָנַעְתָּ מֶנִּי, יָהּ,

מֵעַבְדְּךָ, לְךָ כֹּה נֶאֱמָן:

גַּם רֵעַ אֵין לִי כִּי יְהִי עִמִּי

כְּתֹם סוֹעַת יוֹמִי, בִּין לִדְוַיִּי,

מְחוֹת דִּמְעִי וּתְמֹךְ רֹאשִׁי הַמָּט…

אַיָּהּ יַד הָאוֹהֵב שֶׁתֶּאֱסֹף

צְלִילֵי לַחֲשִׁי יִתְעוּ כָּעֵת מָחָר

בְּאֵלֶם הַמִּדְבָּר בְּהָשִׁיבִי

לְךָ נַפְשִׁי אֲשֶׁר נָטַעְתָּ בִּי?!..

(שוקע בדממה.)

בָּדָד אֵשֵׁב… אֶחָד נּוֹתַרְתִּי לָךְ –

וְהַאֻמְנָם אֵין-יַשׁ לְךָ אַחֵר

מְלַאכְתִּי תָשִׁית עָלָיו וּמִלְחַמְתִּי?

קַנֹּא קִנֵּאתִי לָךְ – אַךְ רַב לִי, רַב!

עַתָּה תָמֹת נַפְשִׁי עִם הַדְּמָמָה,

אֲשֶׁר סָגְרָה עָלַי פֹּה בַּמִּדְבָּר,

וּבְזֶה הַלֵּיל, אֲשֶׁר פָּשַׁט קִסְמוֹ

עַל הֶהָרִים – וְרַק אַתָּה עִמִּי!

הִנֵּה שָׁלְמוּ יָמַי וּפַס שִׁירָם –

וְרַד לֵילִי… אֶגְוַע נָא פֹּה, אֵלִי,

אֶגְוַע נָא פֹּה, רַחוּם, בְּצֵל כְּנָפְךָ,

וְלוּ יִבְכֶּה אָז גַּם כּוֹכָב אֶחָד

בִּסְפוֹת לֶב עַבְדְּךָ בְּדוּמִיָּה,

אַךְ לֹא עֵינֵי אֱנוֹשׁ דְּלוּקוֹת אֵשׁ חֵטְא! ­

רְצֵה נָא, אֱלֹהִים, אֶת תְּפִלָּתִי

וּקְחָה נַפְשִׁי! – הֵן גַּם לְעֵת בּוֹאִי

הֲלֹם לָרִאשׁוֹנָה שָׁאַגְתִּי כֵן,

אַךְ שַׁאֲגָתִי אֶת אֵלָם הַמִּדְבָּר

פִּלְּחָה וּבֵין צוּקָיו אָבַד הֵדָהּ –

אֵיךְ לֹא תִשְׁמַע לִדְוַי-נַפְשִׁי הַפַּעַם?!..

עִם שַׁחַר תְּמוֹל, וַאֲנִי שׁוֹכֵב דּוּמָם

בִּמְבוֹא נִקְרַת צוּרִי – וָאֲדַמֶּה:

הִנֵּה אָמְנָם רָצִיתָ אַחֲרוֹן

לַחֲשִׁי וְלִי יָדְךָ הוֹשַׁטְתָּ

מִתְּכֵלֶת הַבְּלִימָה הַנֶּאְדָּרָה,

קַחְתֵּנִי, כְּרוֹעֶה טָלֵהוּ דַךְ,

אֶל תַּחַת כְּנַף חַסְדֶּךָ לְטוֹב לִי…

בִּמְשִׁי מָסַךְ הַלֵּיל רְאִיתִיךָ, אֵל,

וָאֲמוּשְׁךָ, בְּאָסְפְּךָ אוֹתִי,

נוֹדֵד עוֹלָם, בְּרַחֲמִים רַבִּים,

אֶל אֹהָלֶיךְ-עָל וּבְרַפֶּדְךָ

יְצוּעַ מַרְגּוֹעִים לְעַבְדְּךָ

כִּי בָּא, כִּי בָּא אֶל קְצוֹת שְׁבִילָיו כּוֹשֵׁל

וּשְׁחוֹחַ תַּחַת מַשָּׂא-הָעֱנוּת…

וּבְמֶתֶק חֵן הַשִּׁיר אֲשֶׁר הִטִּיף

לְבַב-כּוֹכָב טָהוֹר מִתּוֹךְ שְׁפָיָיו

אֶל כּוֹס דְּוַיִּי שָׁמְעָה נַפְשִׁי רְתֵת

אֶת הוֹד-הַהֵד אֲשֶׁר לִתְשׁוּבָתְךָ,

אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהּ עַל תְּפִלָתָהּ

לְעֵת בּוֹאִי הֲלֹם לָרִאשׁוֹנָה.

אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָה,

כִּי עִנִּיתַנִי בְּסוֹעַת קְסָמִים;

לָצוֹן חָמַדְתָּ לְעַבְדְּךָ

מֵאָז הַאִיר הַיּוֹם עַד צָהֳרָיו

וַתֹּאמֶר לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת לִבִּי

בְּתֵקַע רוּחַ וּתְרוּעַת סוּפָה

וּבְחַרְבוֹת אִשִּׁים בּוֹקְעוֹת מִדְבָּר…

אוּלָם חָיִיתִי מִן הַסְּעָרָה

וָאֵרֶא כִּי פָּרַשְׂתָּ עַל הַיְקוּם

דְּמָמָה דַקָה-זַכָּה – אַךְ לֹא לִי הִיא,

כִּי “מַה לְּךָ פֹּה?” שְׁאַלְתַּנִי. הָהּ, אֵלִי!

מַדּוּעַ עִנִּיתַנִי כֹּה וַאֲנִי

בִּקַּשְׁתִּי שַׁלְוָתְךָ בְּחֵיק הַדְּמִי!

(גוהר ארצה בתפילה.)

גַם אֶת נַפְשִׁי פִּקְדִי, דְּמָמָה טוֹבָה,

כְּרוּבַת הַנֶּחָמָה וְהַמְּנוּחָה,

בִּצְעוֹת הוֹדֵךְ עַל מֶרְחַקְיָה רַבָּה…

חָלְפָה-עָבְרָה סוֹעַת הָאֵיתָנִים

וַתִּכָּנַף הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה;

לֹא תְפָרֵק הָרִים עוֹד וּתְשַׁבֵּר

סְלָעִים; שָׁכַךְ הָרַעַשׁ הָאַדִּיר

וְרֹךְ-דְּמָמָה אוֹפֵף הָאֲדָמָה

אַחַר אֱחֹז בָּהּ חִיל וַחֲרָדָה,

וְגַם אִבְחוֹת הָאֵשׁ, אֵימוֹת זָרוּ,

הוּשְׁבוּ אֶל נְדָנֵי הָעֲנָנִים…

רְדִי, רִפְאוּת דְּמָמָה, אֶל גֵּי נַפְשִׁי

וּגְהִי נָא לִקְרָעֶיהָ בְּקָרְאָהּ,

כִּכְלוֹת אוֹנָהּ, בְּשֶׁוַע-אֵלֶם לָךְ,

וְלָךְ תִּכְלֶה, רַק לָךְ, מַאָז עִמָּהּ

עָרַקְתִּי אֶל מִדְבַּר הַיְשׁוּעוֹת…

אֵלֶיךָ בָּאתִי, הַמִּדְבָּר, לִמְצֹא

קְדֻשַּׁת שַׁלְוָה לְסַעֲרַת נַפְשִׁי

וְהִיא הֲלֹא רַבַּת שָׂבְעָה חָזוֹן

וַתֵּלֶא גַם לְקִסְמֵי-נַפְתּוּלָיו;

לֹא רוּחַ, רַעַשׁ, אֵשׁ – לֹא אֵלֶּה הֵם

אֲשֶׁר תִּשְׁאַף לָמוֹ, כִּי לָךְ תִּכְמַהּ,

רַק לָךְ, עֲטֶרֶת אֱלֹהִים רַבָּה,

כִּי תְכַתְּרִיהָ בְּחַסְדֵּךְ הָרַב;

אַךְ לָךְ, דְּמָמָה קְדוֹשָׁה, בִּרְתֵת וִיקוֹד

תֵּצֵא בְּתַחֲנָהּ: עִלְפִיהָ נָא,

כִּי בִּקְפָלַיִךְ-הוֹד מִיפִי הָאֵל

וּגְאוֹן עֻזּוֹ תִשְׁאַב כֹּחָהּ חָדָשׁ,

וּמְזוֹר-שִׁקְטָהּ מִמֵּךְ תְּבוֹאֶנָּה…

(שוקע בדממת תנומה.)

(אחרי שעה ארוכה של שנת-סיוטים, בהתפתלו כמי שאש עצורה בעצמותיו, הוא מתעורר, מכוער כולו מסב.)

בִּקַּשְׁתִּי אִי-מְנוּחוֹת לִי לְרָגְעִי

בְּהִתְקָרֵב סְפִינַת חַיַּי אֶל חוֹף

אֵין-סוֹף; דִּמִּיתִי כִּי בָּא-בָא הַקֵּץ

וָאֶשְׁאֲפָה כִּי אַחֲרִית שְׁלֵוָה

תְּבָרֵךְ עִיֵּי לִבִּי, הַרְחֵק הַרְחֵק

מִנְּוֵי טֻמְאָה וּמִרְבְּצֵי זָדוֹן,

מִנְּחִיל קִרְיָה יֵהוֹם בַּחֲטָאִים.

לִפְדוּת דְּמָמָה שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי

בִּכְנַף טוּבְךָ, אֵלִי, אֲשֶׁר תִּפְרֹשׂ

בְּמִדְבַּרְיָה לְעַבְדְּךָ הַדַּךְ –

וַאֲנִי, אֱנוֹשׁ פּוֹתֶה וְגַם תּוֹעֶה,

דִּמִיתִי כִּי רָצִיתָ תְּפִלָּתִי

בַּעֲטָפְךָ גֵּוִי קוּרֵי תְנוּמָה,

וּבִפְרָשְׂךְ דְּמָמָה דַקָּה עָלַי

וְעַל נַפְשִׁי לֵאָה וְנַהֲלָאָה…

אַךְ לֹא הָיְתָה זֹה דִמְמַת הַקֵּץ

וְלֹא שָׁלְמָה מְנַת שַׁלְוָתִי, אֲהָהּ!

כִּי מִתּוֹכָהּ הֶאֱזַנְתִּי קוֹל עוֹלֶה

אֵלַי – קוֹל הַמְצַוֶּה וְהוּא רָקוּם

מִמְּאַת אַלְפֵי חוּטֵי דְמָמָה דַקָּה:

"לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ… וְתִמְשַׁח

אֶת אֱלִישָׁע תַּחְתֶּיךָ לְנָבִיא…"

(מתיפח בדברו בכאב:)

נַפְשִׁי תוֹדְךָ, אֵלִי, כִּי תְפִלָּתִי

שָׁמַעְתָּ וַתִּמְצָא נָבִיא תַחְתַּי.

אַךְ אֵיךְ אֶת אָזְנְךָ תַּעְלִים מִלֵּב,

אֲשֶׁר יִשָּׂא זְעָקָה מִמַּעֲמַקָיו!!

הַאִם אָמְנָם שׂוּמָה עָלַי לִהְיוֹת

נִסָּח שֵׁנִית מֵעַל אַדְמַת שַׁלְוָה,

לִגְלוֹת מִדְּבִיר-הַדּוּמִיָּה כַּאֲשֶׁר

נִקְרֵאתִי מֵעַל פְּנֵי שַׁדְמוֹת-תִּשְׁבֶּה –

הַאִם אָמְנָם נִגְזַר עָלַי שֵׁנִית

לָצֵאת וְנוּד בְּקֶרֶב בְּנֵי עַוְלָה

סוֹבְאֵי חַיִּים בְּסַעַר הוֹלֵלוּת?

שַׁלָּמָה תוֹרִישִׁינִי, הַדְּמָמָה,

וַאֲנִי הֵן שׁוֹב אָשׁוּב אֵלַיִךְ עוֹד?!

(מנופף ידיו אל כל עבר כילד מתחנן ובוכה מרה. אחרי שעה ממושכת הוא נרגע קצת ונכנע.)

אָכֵן עָצַמְתָּ מֶנִּי, אֱלֹהִים,

וּמָה אֲנִי, אֱנוֹשׁ, כִּי אֶתְקוֹמֵם?

מִן הַדְּמָמָה הַזֹּאת יָצוֹא אַצֵא

הַשְׁלֵם אֲשֶׁר הֻטַּל עָלֵי הַשְׁלֵם,

וְאַחֲרֵי מַלְּאִי דְבָרְךָ אוּכַל

הָבֵא שֵׁנִית נַפְשִׁי אֶל הַמְּנוּחָה.

אַךְ לוּ תִתְּנֵנִי עוֹד שִׁבְתִּי בָּזֶה

עִם פִּי נִקְרַת הַצּוּר עַד כְּלוֹת הַלֵּיל,

עוֹטֵף עַצְבִּי וּמְחַבֵּק בִּכְאֵב

אֶת תְּפִלָתִי הַנִּדָּחָה, חַבְּקָהּ

כְּיֶלֶד לֹא רֻחַם, וּלְצַפּוֹת

לְשַׁחַר כִּי יַעֲלֶה, יִיצַק שִׁירוֹ

וְצֵחַר-רַעֲנַנּוּתוֹ בִּדְמִי

עַל הַמִּדְבָּר וְעַל רֹאשִׁי הַשַּׁח,

וּלְצִקְלוֹנִי הַדַּל לָקַחַת לִי

צֵידָה לַדֶּרֶךְ עַד שׁוּבִי הֲלֹם,

צֵידָה לְפִי נַפְשִׁי הָעֲיֵפָה:

מָנָה מִן הַדְּמָמָה הַמִּדְבָּרִית,

מָנָה מִן הַשַּׁלְוָה הַטְּהוֹרָה,

עוֹטְפֵי מִדְבַּר הַהוֹד וּדְבִיר הַסּוֹד,

זֶה זְבוּל קָדְשֶׁיךָ, אֱלֹהִים הַטּוֹב!

אוֹ-אָז אֵצֵא בִּשְׁבִיל חָדָשׁ כַּיּוֹם

אֶל אֳרָחוֹת פְּרוּזִים אֶל לֶב עוֹלָם,

עֲשׂוֹת מִצְוַת אֵלִי וּלְהוֹרִישׁ

אַדֶּרֶת קָדְשְׁךְ וּמָגִנִּי

לֶאֱלִישָׁע, הוּא בֶּן-שָׁפָט, בְּחִירְךָ…

וְאַחֲרֵי כִכְלוֹת זֹה מְלַאכְתִּי

אָחוּשׁ לָשׁוּב אֵלֶיךָ, הַמִּדְבָּר;

אֲזַי תְּחִי נַפְשִׁי עִמְּךָ תָּמִיד –

בְּחֵיק דִּמְמָתְךָ הַנֶּאְדָּרָה,

אֵלִי וְגוֹאֲלִי – – –