(אורות-יום אחרונים מציפים את גג בית-השן אשר לאחאב. על המדרגות נפגשים שני השומרים עם שעת התחלף המשמרות על המצפה.)

שומר א

בְּרָכָה לְךָ, אָחִי!

שומר ב

וְגַם לְךָ,

אָחִי, שָׁלוֹם וָטוּב!

(דממת רגע.)

אַךְ אֵין שָׁלוֹם –

הֲלֹא יָדַעְתָּ זֹאת, אָחִי הַטּוֹב?

שומר א

הֲכִי נָפַל דָּבָר בַּמַּמְלָכָה

הַיּוֹם? גַּלֵּה אָזְנִי, אָחִי שֶׁלִּי,

וַאֲנִי מֵאָז הַבֹּקֶר פֹּה נִצָּב

עַל מִשְׁמַרְתִּי, עִם מַעֲקֵה הַגַּג,

רוֹאֶה בִּפְנֵי תֵבֵל וְהֵם טוֹבִים,

שְׁטוּפֵי מְשׂוֹשׂ מָטָר וּמְאוֹר חַיִּים –

שומר ב

וְגַם פְּנֵי הוֹד מַלְכֵּנוּ הַנִּשָּׂא

עַד מָה שֻׁנּוּ לְטוֹב, וּרְאֵה אֵינָם

עוֹטֵי יָגוֹן וְצֵל כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם!

שומר א

הַרְאִיתוֹ מֵאָז שׁוּבוֹ – וְהוּא

יָמִים מִסְפָּר הֵן לֹא נוֹדַע אָן בָּא?!

רְאֵה הַיּוֹם, בְּצָהֲרֵי הַיּוֹם,

מִשִּׂיא הַגַּג רָאִיתִי אֶת אַחְאָב

וְהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ רִכְבּוֹ בְּעֹז,

עוֹטֶה גְאוֹן הָדָר, לָבוֹא בְּצֵל

זְבוּלוֹ.

שומר ב

וְאֶת אִיזֶבֶל?

שומר א

גַּם אוֹתָהּ.

בְּצַעֲדֵי אוֹנִים הִיא נִכְנְסָה

אֶל מֶרְכַּבְתָּהּ – בְּטֶרֶם שָׁב אַחְאָב!

וּבְקוֹל שְׁכוּר עֹז-שָׂשׂוֹן וְשֶׁצֶף-צְחוֹק

הִכְרִיזָה לַאֲוִיר עוֹלָם טָהוֹר:

"קָרָא הַבַּעַל חַג לְכָל הַיְקוּם!

מוֹעֵד לָאֲשֵׁרָה הַמְבֹרָכָה!"

שומר ב

בִּין לֹא אוּכַל עַל מָה יָגֵל לִבָּהּ

וְאָן פָּנֶיהָ שָׂמָה בְּקוֹל חַג.

וַהֲלֹא דָבָר נָפַל – הֲלֹא תֵדַע?!

שומר א

הֵן הוּא אֲשֶׁר שְׁאִלְתִּיךָ: מַה נָּפָל?

שומר ב

הֲיִתָּכֵן כִּי לֹא הִגִּיעֲךָ

דְּבַר מַעֲשֵׂי אַחְאָב בְּרֹאשׁ כַּרְמֶל

עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֲשֶׁר

הִגִּיר אֶל הַקִּישׁוֹן דַּם נְבִיאֵי

הַבַּעַל וּמְקַדְּשָׁיו?

שומר א

הַתְהַתֵּל

בְּאָח וּבְעָמִית?

שומר ב

יִתֵּן לִי כֹּה

הָאֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי כֵן

דִּבַּרְתִּי; רַק אֱמֶת מוֹצָא שְׂפָתָי.

שומר א

וַהֲלֹא אַחְאָב הַבַּיְתָה שָׁב שָׁלֵו

וּכְלֹא הָיָה דָבָר… וְהַמַּלְכָּה – – –

הֲלֹא תֵדַע אִיזֶבֶל הַמּוֹצְאוֹת

אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל בַּקִּישׁוֹן?

חִידַת אֵין פֵּתֶר לִי דְבָרֶיךָ, אָח!

שומר ב

אֵין זֹאת כִּי זֶה נֶעְלַם מִן הַמַּלְכָּה,

מִכָּל אֲשֶׁר הָיָה – – –

שומר א

מַה טּוֹב כִּי זֹאת

נִפְלָאת מֵעֵין אִיזֶבֶל הָרְשָׁעָה!

הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת חֲרוֹן אַפָּהּ

וּסְאוֹן רוּחָהּ כִּי תִשְׂתָּעֵר עַל רֹאשׁ

אַחְאָב וְהוּא הֵן אָז מָשׁוּל כִּכְלִי

אֵין חֵפֶץ בּוֹ, כַּחֹמֶר בְּיָדָהּ!

(דממת רגע.)

וְאַף גַּם זֹאת חִידָה הִיא בְּעֵינַי:

בִּין לֹא אוּכַל אֵיכָכָה זֶה שְׁנֵיהֶם

בַּדֶּרֶךְ לֹא נִפְגָּשׁוּ –

שומר ב

לֹא אֵדַע!

שומר א

וְאֵי אַחְאָב מֵאָז שׁוּבוֹ?

שומר ב

אוּלַם

הַתְּכַלֶת שָׂם אַחְאָב לוֹ לְמוֹשָׁב –

(זֶה סוֹד כָּמוּס לָחַשׁ שׁוֹמֵר סִפּוֹ);

הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ סָגַר לְבַל

יָבוֹאוּ בָּהּ רוֹאֵי פָנָיו, שׁוֹמְרֵי

רֹאשׁוֹ וּמְשַׁחֲרָיו. עָיָף. וַיְקַו

לִמְצֹא דֳמִי בְּנֹעַם הָאוּלָם

אֲשֶׁר תְּכֹל-רוֹם יִסְפֹּן בְּמַרְבַדֵּי

קְטִיפָה אֶת קִירוֹתָיו וְעַמּוּדָיו.

בָּטוּחַ צַעֲדוֹ הָיָה וְעַז

בְּרְדְתּוֹ מִכֶּבֶשׁ מֶרְכַּבְתּוֹ –

אַךְ אֶת פָּנֵיהוּ לֹא יָכֹלְתִּי רְאוֹת…

(עודם מדברים ומתלחשים נשמע קול לפתע – והוא קולו של שומר הסף – המופיע בראש המדרגות ומכריז בהוד: המלך בא! אחרי תקעוֹ שני לפידים משני עברי הגג – חוזר כלעומת שבא.)

שומרים א וב

(מביטים זה בפני זה מבוהלים ופחודים.)

בָּרוּךְ הַבָּא, יָרוּם הוֹד מַעֲלָתְךָ!

שומר א

בְּשֵׁם הַבַּעַל –

שומר ב

וְהַאֲשֵׁרָה!

(שני השומרים משתחוים ארצה.)

אחאב

(עושה דרכו ישר אל כסא שן מרופד משי ומתישב, כשנער תופש-נבל צועד מעדנות בעקבותיו. המלך משתטח על כסאו ושומט ראשו אחורה על ערימת כרים עטופי בוץ. הנער עומד עליו כמחכה למוצא-פיו. אחרי רגעים מספר של עצימת עינים הוא פוקחן ובראותו את שני השומרים משתחוים הוא פונה אליהם כבגערה.)

וּמַה לָּכֶם כִּי כֵן תִּשְׁתַּחֲווּ?

מִזֶּה וְהָלְאָה סוּרוּ חִישׁ מַהֵר

וֶאֱהִי יָחִיד הַלֵּיל עִם לְבָבִי!

שומרים א וב

כִּרְצוֹן אַחְאָב מַלְכֵּנוּ הַנִּשָּׂא!

יוצאים.

אחאב

(לנער תופש-הנבל:)

הִנֵּה הֲדֹם רַגְלַי קַח, נַעֲרִי;

קָחֵהוּ, שֵׁב עָלָיו, וּבְנִבְלְךָ

תֵּן שִׁיר-מִזְמוֹר, צֳרִי לְלִבָּתִי

אֲשֶׁר תִּכְלָה לְאֹשֶׁר וּבְרָכָה!

לִדְמוּת הַהוֹד תֵּצֵא נַפְשִׁי דוּמָם,

תִּרְאֶנָּה אַךְ עוֹד פַּעַם וּתְחִי – – –

(כהוזה רגע קל.)

בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם רָאִיתִי רוּם-

מִצְחוֹ וְהוּא קוֹרֵן בְּזֹהַר עָל,

וַיַּעֲלֶה עָדַי מִצּוּל-עֵינָיו

מִקְסַם קְדֻשָּׁה – וְהוּא מֵעַל פָּנַי

כְּחִזָיוֹן בִּקְצוֹת-צִיָּה נָגוֹז…

שְׂפָתַי נָעוֹת וּבְלִי נִשְׁמַע קוֹלָן,

יָדִי שְׁלוּחָה וְכֹחַ בָּהּ אֵין-יֵשׁ

הָשֵׁב אוֹתוֹ אֵלַי… אַךְ יָד לְךָ,

הוֹ נַעֲרִי, כְּשָׁפִים בְּמַגָּעָהּ –

רַבַּת יָדַעְתִּי נֹעַם-מַרְגּוֹעָהּ,

לְעֵת תַּרְגֵּזְנָה דְּאָגוֹת הַלֵּב

וּבְהַסְעִיר הַנֶּפֶשׁ בִּכְלוֹתָהּ…

הֵיטִיבָה הַנִּימִים וְגַם יִיטַב

לְמַלְכְּךָ בְּזַמֶּרְךָ כָּבוֹד

לַדְּמוּת אֲשֶׁר אָצְלָה שַׁלְוַת בְּרָכָה

עַל נֶפֶשׁ מַעֲרִיצָהּ וְאוֹהֲבָה…

(דממה קלה.)

הָשִׁיבָה נָא דְמוּתוֹ, אֶרְאֶנָּה שׁוּב!

הנער

נותן קולו בשיר וידו לנבל:

לוּ אֶעֱרֹךְ, מַלְכִּי הַטּוֹב,

הַמֵּיתָרִים –

אֲזַי קוֹלִי בְּגִיל וְחִיל

לְךָ אָרִים,

וְאַעַט אֶת עֲטַרְתְּךָ,

מַלְכִּי אַחְאָב,

צְעִיף-קְסָמִים: אֶקְרַע בְּשִׁיר

יְגוֹן הֶעָב!

מִזְמוֹר אֶתֵּן וְשִׁיר-תּוֹדָה

לְבַעַל גַּד,

אֱלִיל כָּל אֹשֶׁר וּבְרָכָה

מֵאָז לָעַד –

אחאב

חִישׁ דֹּם! לֹא שִׁיר וְלֹא מִזְמוֹר תּוֹדָה

לְבַעַל וֶאֱלִיל יְאַו לִבִּי.

וְאִם אֵין שִׁיר עִמְּךָ וְאֵין מִזְמוֹר

לְאֵל אֶחָד – חִישׁ צֵא מֵעַל פָּנַי!

(אחרי שהנער יוצא מעל פניו:)

הִנֵּה מַה טּוֹב שִׁבְתִּי בָּדָד בַּלֵּיל

וְאֵין בִּלְתִּי אַךְ אֵל אֶחָד בָּרוֹם…

(נאנח כפורק עולו. מוחא כף אל כף – אות קריאה.)

שומר-הסף

רְצוֹן הַמֶּלֶךְ? לוּ דְבָרְךָ אֶשְׁמַע

וְחִישׁ יֵעָשׂ!

אחאב

גְּבִיעִי מַלֵּא מַהֵר!

שומר-הסף

כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ!

(מוזג לו.)

אחאב

(שותה.)

תְּבֹרַךְ יָדְךָ

עַל רֶקַח-הַמְּתָקִים זֶה לִי תִמְזֹג!

שומר-הסף

(קד קידה למלך ושב אל כנו.)

אחאב

(כשקוע בהזיה:)

מִקְסָם וָהַס הֻצְּקוּ עַל רֹאשׁ כַּרְמֶל –

וַאֲנִי עוֹמֵד בֵּין שְׁנַיִם מִזְבְּחוֹת,

אָחוּז לִבִּי רְתֵת וְתִמָּהוֹן

וּשְׁתֵּי הַסְּעִפִּים לִי לְמִפְסָח!

מִזְבֵּחַ מוּל מִזְבֵּחַ אֶחֱזֶה:

מִזֶּה מְחוֹל עִוְעִים וְתַעְתּוּעִים;

תּוֹךְ שְׁלוּלִיּוֹת דַּם פַּר שֶׁהֹעֲלָה

יָסֹבּוּ שָׁם כָּל נְבִיאֵי הַבַּעַל

וּבְקוֹל גָּדוֹל וָרָם פּוֹלֵחַ רוֹם

בְּרָמְחֵיהֶם יִתְגּוֹדְדוּ, לִכְבוֹד

אֵלָם הֵם צוֹעֲקִים: "הַבַּעַל נָא!

עֲנֵנוּ!…" אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה –

אֵין קָשֶׁב…

וּמִזֶּה – אֶחָד בּוֹדֵד

עַל מִזְבְּחוֹ, אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדָיו

רִפְּאוֹ מִתּוֹךְ עִיֵּי הֲרִיסָתוֹ,

עָמַד שָׁלֵו נְבִיא הָאֱלֹהִים,

עוֹשֶׁה טַלִּית קְדֻשָּׁה וּדְמִי-חֲלוֹם,

וְשִׂפְתוֹתָיו מְרַטְטוֹת מִלֵּב:

"עֲנֵנִי, אֲדֹנָי, עֲנֵנִי נָא!

וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה הַיּוֹם

אֲשֶׁר אַתָּה הוּא אֲדֹנָי, אַתָּה

הָאֱלֹהִים!…"

נָדַם אָז הָעוֹלָם

וַיֹּאחֲזֵהוּ אֵלֶם צִפִּיָּה

לְפֶלֶא-הוֹד אֲשֶׁר יָחִישׁ-יָבוֹא!

אֻשַּׁרְתִּי בְּהַבִּיט עֵינִי הָדָר:

אֵשׁ-יָהּ נוֹפֶלֶת עַל מִזְבַּח כַּרְמֶל

אוֹכֶלֶת הָעוֹלָה וְהָעֵצִים,

הָאֲבָנִים וְהֶעָפָר כָּלִיל,

וּמֵי הַתְּעָלָה שֶׁמִּסָּבִיב

מְלַחֲכָה לְשׁוֹן-יְקוֹד שְׁלוּחָה.

אֻשַּׁרְתִּי. כִּי בִּשְׂרֹף שַׁלְהֶבֶתְיָה

אֶת כָּל אֲשֶׁר עָרוּךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ,

גַּם נִשְׁמָתִי, גְּדוּשַׁת פִּגּוּל, צֹרְפָה!

עֵינֵי נְבִיא הָאֵל מִשִּׂיא-עָמְדוֹ

עַל מִזְבְּחוֹ בּוֹדֵד קְדֻשָּׁה זָלְפוּ

וְטָהֳרָה. כִּתְּרוּנִי אָז אִשִּׁים –

וַאֲנִי רוֹאֶה קִסְמֵי הָאֱלֹהִים,

וַאֲנִי נִסְחָף בְּרֵעַ גִּיל שֶׁל עַם

הַמְצַעֵק לְהוֹד הָאֱלֹהִים!

יָרְדָה אֶבְרַת מַרְגּוֹעַ עַל נַפְשִׁי

לְגּוֹנְנָהּ בְּזֹךְ וּבְהָדָר,

וְלֹא אֵדַע מוֹרָא הָאֱלִילִים –

כִּי אֶפֶס בָּם וְהֵם אֱלִיל וָרִיק!

(דממה ממושכת.)

שָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּנְצָחִים רָבְצָה

הָאֲדָמָה עֻלְפַּת הַמְּאֵרָה,

זוּ בָּהּ זֹרְקָה, וּמַה כָּמַהּ בְּשָׂרָהּ

לְדֶלֶף כִּי יַשִּׁיר סַם-תַּנְחוּמוֹת

אֶל בֵּין תַּלְמֵי-חָזָהּ, לִצְלִיל-חַיִּים

יְפַעֲמֵם וְלִרְבִיבִים בְּרֹן…

שָׁנִים שָׁלֹשׁ… אַךְ תְּמוֹל עִם כְּלוֹת הַיּוֹם

כָּלְתָה הַמְּאֵרָה…

(שוקע שנית בהזיה:)

אֶרְאֶנּוּ עוֹד,

אֶת הַנָּבִיא, וְהוּא עוֹלֶה עוֹלֶה

מִגְּדוֹת הַנַּחַל כַּאֲשֶׁר כִּלָּה

אֶת זַעַם אֵל בִּנְבִיאֵי הַבַּעַל

וְאֶת דָּמָם אֶל מֵי קִישׁוֹן הִגִּיר…

אֶרְאֶנּוּ כִּי יַעְפִיל אֶל רֹאשׁ כַּרְמֶל,

גּוֹהֵר לָאָרֶץ וּפָנָיו אֶל בֵּין

בִּרְכָּיו בִּצְקִוּן-דְּמָמָה אֶל אֵל עֶלְיוֹן.

לְגֶשֶׁם הִתְפַּלֵּל; אֶת נַעֲרוֹ

שָׁלַח עֲלוֹת, הַבֵּט לַיָּם. וַיְהִי

כֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים – וּבַשְּׁבִיעִית…

אַשְׁרֵי הָאִישׁ רָאָה בִּקְרֹן פָּנָיו

בִּרְצוֹת הָאֱלֹהִים אֶת תְּפִלָּתוֹ

וַיִּיר בִּרְקוֹ-חַיִּים וַיּוֹר עֻזּוֹ

בְּרָכָה לָאֲדָמָה…

לא אִישׁ אֵימוֹת

נִצַּב עָלַי בְּנֹגַהּ הַשְּׁקִיעָה

אֶתְמוֹל; וְלֹא חִצֵּי-מָגוֹר, שְׁלוּחֵי

עֵינָיו, אֶבְרוֹת נַפְשִׁי פִּלֵּחוּ… לֹא,

לֹא צְחוֹק הִקְרִין תִּפְאֶרֶת הַפָּנִים,

לֹא לַעַג-נִצָּחוֹן – אֲבָל נֶאְפַּד

הָדָר עָמַד עָלַי, כְּאָב רַחוּם

עַל בֵּן סוֹרֵר הַשָּׁב אֱלֵי חֵיקוֹ.

דְּמִי-קֹדֶשׁ רָעֲפוּ עֵינָיו עָלַי,

עַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וּמְנַת כּוֹסִי

בְּסַם-חֶמְלָה מָהַל בְּחָכְמָתוֹ!

כִּי מַה מְּאֹד יָדַע נְבִיא הָאֵל

אֶת מַר לִבִּי אֲשֶׁר נִקְרַע לִשְׁנֵי

גְּזָרִים – בֵּינוֹ וּבֵין אִיזֶבֶל…

(נאנח. קם להתהלך בדברו:)

הָהּ,

עָמְרִי, עָמְרִי אָבִי וּמוֹרִישִׁי,

אֲשֶׁר רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשִׁי טוּבְךָ.

אַךְ לֹא אֵדַע מַה טּוּב הוֹרַשְׁתָּ לִי

בַּבְּרִית אֲשֶׁר עִם מֶלֶךְ צִידוֹנִים

כָּרַתָּ – וּלְאַחְאָב בִּנְךָ נִתְּנָה

אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל לְאִשָּׁה!

בְּרִית מִשְׁפָּחָה כָּרַתָּ לִי, אָבִי –

אֲבָל לֹא לִי הָיְתָה, כִּי אִם נֶגְדִּי,

כִּי לֹא לְחֵיק-אִשָּׁה שׁוֹפֵעַ טוּב

אוֹתִי מָסַרְתָּ בְּתִתְּךָ אוֹתִי

בַּכַּף הָרְשָׁעָה לְשַׂחֶק-בִּי –

אַךְ רַע מִזֶּה וָמַר! הַאִם אָמְנָם

זֹאת לא מֵרֹאשׁ חָזִיתָ וַתֵּדַע,

כִּי בִּבְרִיתְךָ עִם מֶלֶךְ צִידוֹנִים

אֶת כָּל הָעָם תַּזְנֶה אַחֲרֵי אֵלָיו,

כִּי מַלְכָּתִי-בִּתּוֹ הֲלֹא הִיא בַּת

נֶאֱמָן לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה!

הֵן הִיא עַל פְּנֵי אַרְצִי רוּחָהּ שָׁפְכָה –

תַּזְנוּת אֱלִיל וָרִיק; וּבְתָפְשָׂהּ

שַׁרְבִיט הַמַּמְלָכָה, בְּרֹב נִכְלָהּ

בִּיפִי גֵוָהּ רִתְּקַתְנִי אֶל שָׁבְלָהּ,

וַאֲנִי כְּכֶלֶב שְׁפַל-זָנָב, שְׁמוּט-רֹאשׁ.

עַל מָה כֹּה נְקַלּוֹתִי, אֱלֹהַי,

וּכְכַדּוּר מִשְׂחָק לְשָׂרָתִי

הָיָה לִבִּי?!..

(מתיפח ונשמט על משען כסוֹ. אחרי רגעים מתאושש, כמי שנזכר באיזה נעלם ממנו.)

וְאֵלִיָּה הַטוֹב

יָדַע אָזְלַת יָדִי וּרְפוּת נַפְשִׁי

וְעַל רֹאשִׁי הִזִּיל שִׁקּוּי רִפְאוּת –

חֶמְלַת לֶב אָב…

אַיֶּכָּה, הַנָּבִיא,

עַתָּה, בְּדִמְמַת הַלֵּיל? אֵי שָׁם

בְּלֵב בִּקְעַת תַּבֵל תִּשְׁכַּב בָּדָד?

אָן שַׂמְתָּ אֶת פָּנֶיךָ בְּצֵאתְךָ

מֵעַל פָּנָי? אָבִי וּנְבִיאִי,

הַכְבָר מָצָאתָ לְרֹאשְׁךְ לֵאֶה

שַׁלְוָה וּדְמִי בְּכַף הָאֱלֹהִים,

אוֹ יַד אִיזֶבֶל הָרְשָׁעָה, אֲשֶׁר

דָּלְקָה אַחֲרֶיךָ בַּחֲרוֹן אַפָּהּ,

אוֹתְךָ הִשִּׂיגָה?! – – –

(זוקף קומה וזועק:)

בַּאֲשֶׁר אַתְּ שָׁם, אִיזֶבֶל הַמַּלְכָּה,

אֶת דְּבַר אַחְאָב מַלְכֵּךְ תְּנִי עַל לִבַּךְ:

מִנְעִי יָדֵךְ מִגַּעַת בִּנְבִיאִי – – –

(רק הד עונה מדמי הליל.

נושא עיניו אל על וקולו רותת:)

שָׁמְרֵהוּ, אֵל מָרוֹם, וְגוֹנְנוֹ,

כִּי הוּא נוֹצֵר חַיַּי וּמְאַשְּׁרָם…