(עמוד־ענן והלבנה מתחרים ומתגברים חליפות זה על זה. שאול יושב בעליית גג־ביתו והרוח הרעה עליו.)

מִשְׂחָק נָאֶה בָּחַרְתָּ, שַׂר הַלֵּיל,

בּוֹ תְשַׁעֲשַׁע נַפְשִׁי;

חָכַמְתָּ מֵאוֹבוֹת וְיִדְּעוֹנִים,

שֶׁהֶעֱלוּ שֵׁדִים,

בְּטֶרֶם בָּם שָׁלַחְתִּי יָד כַּלֵם,

שַׂר־לַיִל מְלֵא זָדוֹן!

מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שִׁבְתִּי בָּזֶה

חֲזוֹת בְּמִשְׂחָקְךָ:

דֹּב סְבוּא־דָמִים, עֲגֹל־הַכֶּרֶס, גָּח

וּפֶתַע מִשְׂתָּעֵר

עַל הַטָּלֶה הַנָּח קְסוּם־הֲזָיָה –

וּבוֹלְעוֹ חַיִּים!

אֲנִי, שָׁאוּל, דֹּב־הֶעָנָן, שְׁכוּר־שְׁחוֹר,

פּוֹעֵר שְׁאוֹל־לֹעִי

מוּל הַטָּלֶה, דָּוִד, יָרֵחַ תָּם,

שַׁאֲנָן יִרְבַּץ חוֹלֵם.

אַךְ מַה יַּאֲרִיךְ לָשׁוֹן לִי הַטָּלֶה?

בּוּזִי עַל קָדְקָדְךָ!

הַאֲנִי אֲשֶׁר הִכִּיתִי כָּל אוֹיְבַי

אֵחַת מִפְּנֵי דָוִד?

וּמַה בִּי תִתְעוֹלֵל, שַׁר־לֵיל אַכְזָר?

הַשֶׂה יוּכַל לְדֹב?!

כַּס חִישׁ פְּנֵי הָאֱוִיל, יָרֵחַ זֶה,

לְבַל אֶרְאֶה זַרְחוֹ,

פֶּן חֲנִיתִי בְּאַף בְּךָ אָטִיל

וּשְׁחוֹר־לִבְּךָ אֶקְרַע –

אַךְ מָה, פְּנֵי־פֶתִי, לִי תָאִיר בִּצְחוֹק?

תֵּן הוֹד לְפַז־נִזְרִי

הַנֶּאֱחָז בִּסְבַךְ מַחְלְפוֹתַי!

מְחֵה צְחוֹקָם מַהֵר!

וְאִם הִשְׂכַּלְתָּ סוּר מֵעַל פָּנַי

עֵת חֲנִיתִי בְּךָ,

בִּקְדֹר רוּחִי, הֵטַלְתִּי – חֵי דָּמִי,

יָדִי עוֹד נְטוּיָה!

שַׁרְבִיט לִי וַחֲנִית – מָה עוֹד אֶחְסַר? –

וּבְעֻזָּם אֶמְשֹׁל!

בְּזֹה הַיָּד לָכַדְתִּי מַלְכוּת –

לֹא אֶרֶף מֶנָּה עוֹד!

וּמֵעָלַי יַד מִי תָעֹז קָרְעָהּ?

מִי זֶה מִצְחוֹ יָעֵז?

(נאלם דום בזעקתו. בדממתו הכבדה הוא לוטש עיניו ותוקען בשמים.)

חוּשׁ וְכַבֵּה עֵינֶיךָ־כּוֹכָבִים,

שַׁר־לַיִל עַרְמוּמִי!

טְרוּטוֹת הֵן וְתָזֹבְנָה בּוּז אֵלַי,

דַּל־גֵּא אֻמְלַל לֵבָב,

יָתוֹם יוֹשֵׁב בָּדָד, כְּתַן יָרִיד:

שְׁמוּאֵל! שְׁמוּאֵל! שְׁמוּאֵל!

הוֹ אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶסְתַּתֵּר?

מִמְּךָ אֶבְרַח אֵלֶיךָ,

כִּי אִם חָטֹא חָטָאתִי לָאֱלֹהִים

מִי יִתְפַּלֵּל עָלַי,

מִבַּלְעָדֶיךָ, הָרוֹאֶה, רוֹעִי?

לְךְ אֲנִי נִכְסָף

אִם גַּם הִרְעַמְתָּ קוֹל־מְאֵרָתְךָ

הַנֶּאְדָּרִי בְּאַף –

הַמִּתְגַּלְגֵּל עוֹד עַל רֹאשִׁי הַשַּׁח

מֵאָז וְעַד עַתָּה –

הֵן הוּא הָלַם אֶת קוֹבָעִי הָרָם

וַיַּךְ גְּאוֹן־רֹאשִׁי;

הֵן הוּא קִטַּע אֶבְרָת הַנִּצָּחוֹן

בְּאוֹן פָּרַשְׂתִּי לִי;

הֵן הוּא גָדַע הַיָּד, שֶׁבְּכַרְמֶל

הִצַּבְתִּי לִי לְהוֹד.

לְעֵת סִפַּרְתָּ לִי דְבַר־אֵל בַּלֵּיל

פִּלַּחְתָּ לְבָבִי

בְּאָמְרְךְ כִּי מְּאָסַנִי אֵל

מִמֶּלֶךְ יַעַן כִּי

מָאַסְתִּי אֶת דְּבָרוֹ! אֵיכָכָה זֶה?

וַאֲנִי הֵן בְּקוֹלוֹ

שָׁמַעְתִּי וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בָּהּ

שְׁלָחַנִי אֲדֹנָי!

אוּלָם חִישׁ־קַל בָּן לְבָבִי אֵיכָה

עָבַרְתִּי אֶת פִּי־אֵל,

קָרָאתִי לָךְ: “חָטָאתִי!” וָאוֹסִיף:

“שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי!”

אֲבָל עֵת בִּקַּשְׁתִּיךָ: “שׁוּב עִמִּי!”

שֵׁנִית אָמַרְתָּ לִי

כִּי יַעַן דְּבַר־הָאֱלֹהִים מָאַסְתִּי

מְאָסַנִי מִהְיוֹת מֶלֶךְ!

מַאַנְתָּ שׁוּב עִמִּי – וְשׁוּב אֵלַי,

וַאֲנִי נָאֱחָז בְּךָ

וּבְאֶצְבְּעוֹת־יָדִי הָרוֹטְטוֹת

כְּנַף-מְעִילְךָ אֹחֵז –

אַךְ מְהֵרָה נָתַתָּ לִי אוֹת מַר

וּבְהִקָּרַע כְּנָפְךָ

קָרָאתָ כִּי גַם אֵל מַמְלְכוּתִי

כֵּן מֵעָלַי קָרַע!..

יָדַעְתִּי מַר־קוֹלְךָ, כְּמוֹתוֹ נִתַּךְ

לִפְנֵי יָמִים עָלַי:

“מַמְלַכְתְּךָ”, אָמַרְתָּ, “לֹא תָקוּם!”

אַךְ מֶה עָצַם הַקּוֹל

הַפַּעַם עֵת הוֹסַפְתָּ בִּי לִרְעֹם

בְּאִיּוּמֵי אֵימִים:

"וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב

מִמֶּךָּ!"– וָאֶחֱרַד!

מִבְּרֵאשִׁית עוֹיֵן אַתָּה אוֹתִי,

מֵרִאשׁוֹנֵי צְעָדַי,

מֵאָז נְשִׁיקָתְךָ הָלְמָה מִצְחִי –

וַתְּסַחְרֵר נַפְשִׁי!

לא יִחֲמַתְנִי אַהֲבָתְךָ, שְׁמוּאֵל,

וַאֲנִי – תָּמִיד – מֵאָז

עוֹרֵג אֱלֵי צִלְּךְ, אִם גַּם יִצְרֹב.

אָז אֶת קוֹלִי חִנַּנְתִּי:

"כַּבְּדֵנִי נֶגֶד כָּל זִקְנֵי עַמִּי –

וְשׁוּבָה, שׁוּב עִמִּי…"

אַךְ מַה לִּי כִּי עָשִׂיתָ רְצוֹנִי,

וּמִנִּי אָז, שְׁמוּאֵל,

הֵן לֹא יָסַפְתָּ פְּנֵי שָׁאוּל לִרְאוֹת!

שִׁסַּפְתָּ אֶת אֲגָג

וַתַּעַל הָרָמָתָה, וּמֵאָז -

עָלִיתָ – אוֹיָה לִי! –

גַּם מֵעָלַי, עַמּוּד־אִשִּׁי, שׁוֹמְרִי!

שְׁמוּאֵל קַנֹּא־רַחוּם,

דַע: לֶב שְׁנֵי מְלָכִים אוֹתוֹ הַיּוֹם

שִׁסַּפְתָּ בְּאַפְּךָ –

אֶת עֲמָלֵק וְיִשְׂרָאֵל יַחְדָּו!

פִּצְעִי־אָיֹם דְּוַיּוֹ,

עוֹדֶנּוּ דָם שׁוֹתֵת כִּי יֶעֱמַק,

מָאֵן לְהֵרָפֵא – – –

(דממה קלה.)

דָּמִי נִשְׁפַּךְ – וַאֲנִי לְדָם צָמֵא –

(וּמִי יִכְלָא יָדִי?)

דָּם רֵעַ טוֹב מִמֶּנִּי, כִּלְבַב־יָהּ,

דָּם תַּחַת דָּם – – –

(הענן מכסה כליל את הלבנה.)

הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, שַׂר־לֵיל נָבוֹן,

עַוְּדֵנִי מַחֲשַׁכִּים.

אֵין פֶּלֶג טוֹב מִזֶּה יָצַקְתָּ לִי,

בּוֹ לַהַט־נִשְׁמָתִי

אוּכַל צַנֵּן בִּשְׁעוֹת־עִוְעֶיהָ אֵל.

מִדֶּמֶם־אָפְלְךָ

אֵין נֶגֶן טוֹב יַרְעִיף שַׁלְוָה כִּנּוֹר־

אַשְׁמָרְתְּךָ לְטוֹב־לִי,

בִּשְׂרוֹת עָנָן עִם שֶׂה וְיוּכַל־לוֹ –

אוֹת לְטוֹבָה הוּא לִי,

וְכוֹס־הַשְּׁחוֹר אֶל פִּי תַגִּישׁ

בְּשׂוֹרָה תוֹסֶסֶת בָּהּ, –

כִּי עֲבוֹתוֹּת אַהֲבַת בְּנִי יוֹנָתָן

לַנֶּפֶשׁ הַבְּזוּיָה לִי

חִישׁ אֲקַפֵּד, עַד אִם גַּם תֶּאֱבַל

מִיכַל בִּתִּי עָלֶיהָ!

אֲבָל מוּתַר הָאָב מִבֵּן וּבַת

הֵן אַיִן, אַיִן, אָיִן!

גַּם לְבָבִי הָלַךְ אַחֲרָיו בַּשְּׁבִי,

גַּם לִי קָסַם חִנּוֹ,

וַיִּיקַר עֹז-הָעֶלֶם לִי מְאֹד.

וַאֲנִי גַם קֵרַבְתִּיו

כִּי עַנְנַת-הַנְּכָאִים יַעֲבִיר

מִשְּׁמֵי-נַפְשִׁי שַׁחִים.

בְּמוֹ יָדִי (אוֹי לְרֹאשִׁי סָכָל!)

כָּרִיתִי קֶבֶר לִי!

אֲנִי דֹב-שַׁעֲשׁוּעִים קָטָן וְתָם

גִּדַּלְתִּי בְּחֵיקִי,

כִּי אֶל חֻבּוֹ יִנְעַץ חֹד-צִפָּרְנָיו

רַטֵּשׁ אֶת סְגוֹר-לִבִּי!

אַךְ לֹא, אַל יְרֹעַע עוֹד בַּחוּצוֹת

בְּפִי הַמְּשַׂחֲקוֹת

לֵאמֹר: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו

וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו" –

הַלֵּל לִיפֵה-עֵינַיִם, טוֹב-רֹאִי,

לִמְחוֹלֵל נִסִּים,

שִׁיר-שֶׁבַח הַמְּחַלְחֵל בַּחֲלַל-רֹאשִׁי

עַד לֹא אֵדַע מְנוּחָה!

לִי אֲלָפִים נָתְנוּ, לוֹ –רְבָבוֹת,

וְעוֹד לוֹ… אַךְ אַחַת

לֹא-לוֹ, כִּי לִי הִיא: זֹאת הַמַּמְלָכָה

רַק לִי! רַק לִי! רַק לִי!

(דממה כבדה.)

סוּת-שֶׁלֶו לֹא תִתְכַּס נַפְשִׁי עַד אִם

כָּרוּךְ עִם כִּנּוֹרוֹ

רְפוּט-עוֹרְקִים, רוֹטֵט בַּהֲמִית-כְּאֵב,

יֻגַּשׁ לִי כְּאֶשְׁפָּר

לְבַב דָּוִד זָב דָּם, –לֶב-חֹנֶף תָּם,

אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדִי

שִׁרְיוֹן אוֹתוֹ הִלְבַּשְׁתִּי לְשָׁמְרוֹ

מֵחֵץ-אוֹיֵב נִמְהָר

פֶּן יְפַלְּחוֹ!… עַד כְּקָדְקֹד גָּלְיַת

לְשַׁעַשְׁעִי יוּבָא

רֹאשׁ בֶּן-יִשַׁי, רֹאשׁ אַדְמוֹנִי אָרוּר,

אֲשֶׁר בְּמוֹ יָדִי

עָלָיו נָתַתִּי קוֹבַע שֶׁל נְחֹשֶׁת

גּוֹנְנוֹ מִקַּרְדֹּם-צַר!

לֹא אִרֶו יֵין-נָקָם עַד אֵשְׁתְּ דָּמוֹ

מִגְּבִיעַ-גֻּלְגָּלְתּוֹ!…