יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתִּי בַ"יְשִׁיבָה" לִבְחִינַת־הַכְּנִיסָה זָכֹר אֶזְכֹּר.

נַעַר בֶּן־עֶשֶׂר הָיִיתִי אָז וְיָחִיד לְאִמִּי הָעֲלוּבָה, אַלְמָנָה עֲנִיָּה שֶׁלֹא הָיְתָה לָהּ כָּל נֶחָמָה בָּעוֹלָם אֶלָּא אָנִי. וַאֲנִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי בָהּ, כִּי כָל חֶפְצָהּ בַּחַיִּים אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁתִּזְכֶּה לְגַדְּלֵנִי לְתוֹרָה. בְּלֵילוֹת־הַחֹרֶף, כְּשֶׁהָיִיתִי בָא מִן הַ"תַּלְמוּד־תּוֹרָה" קָרוּשׁ וְרוֹעֵד מִקָּרָה, הָיְתָה אִמִּי מְיַשֶּׁבֶת אוֹתִי אֶצְלָהּ עַל־גַּבֵּי הַתַּנּוּר, מָקוֹם שֶׁיָּשְׁבָה בוֹ הִיא עַל מְלַאכְתָּהּ, סְרִיגַת גַרְבָּיִם; וְאָז, בְּשִׁבְתֵּנוּ יַחַד בַּזָּוִית הַחַמָּה, לְאוֹרָהּ שֶׁל הַמְּנוֹרָה הַדַּלָּה, הָיְתָה מְסַפֶּרֶת עִמִּי אַךְ עַל הַ"יְשִׁיבָה", שֶׁאֲנִי עָתִיד לִלְמֹד בָּהּ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בְּבוֹא הַ"קַּיִץ הֶחָבִיב".

וְהִנֵּה הַ"קַּיִץ הֶחָבִיב", – יום א' דְחוֹל־הַמּוֹעֵד פֶּסַח, יוֹם אָבִיב נֶחְמָד וְחָמִים, וְאִמִּי הָעֲטוּפָה בְמֵיטַב בְּגָדֶיהָ, בַּמִּטְפַּחַת הַתֻּרְכִּית שֶׁלָּהּ, מוֹלִיכָה אוֹתִי לַיְשִׁיבָה, לְהַעֲמִידֵנִי לַמִּבְחָן. בְּלֶכְתֵּנוּ נִדְמָה לִי שֶׁשְּׂפָתֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת פַּעַם בְּפַעַם מֵחֲמַת תְּפִלָּה שֶׁבַּלֵּב, וַאֲנִי – לִבִּי הַקָּטֹן נוֹקְפֵנִי, שֶׁמָּא שָׁכַחְתִּי כְבָר אֶת תַּלְמוּדִי מֵחֲמַת בַּטָּלָה, שֶׁכֵּן זֶה כְּחֹדֶשׁ יָמִים שֶׁל “בֵּין־הַזְּמַנִּים” שֶׁלֹא עָסַקְתִּי כְּלָל בַתּוֹרָה… גְּדוֹלָה הִיא הַשָּׁעָה, וְאֵימַת הַדִּין תְּבַעֲתֵנִי.

וְהִנֵּה הַיְשִׁיבָה, – בַּיִת שֶׁל שְׁתֵּי קוֹמוֹת מֻקָּף חָצֵר. נִכְנַסְנוּ לִפְרוֹזְדוֹר – וְשָׁם אָבוֹת וּבְנֵיהֶם, נְעָרִים מִבְּנֵי־עֶשֶׂר וָמַעְלָה, וּבֵינֵיהֶם גַּם בַּחוּרִים גְדוֹלִים, וְכֻלָּם מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי־יוֹם־טוֹב שֶׁלָּהֶם. מִבְּלִי לְהַמְתִּין הַרְבֵּה, עָלְתָה אִמִּי, וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ, בַּמַּעֲלוֹת הַמּוֹבִילוֹת לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָה. פִּתְאֹם קָפַץ וְעָמַד כְּנֶגְדֵּנוּ, כְּגַמָּד רַע שֶׁבְּאַגָּדָה, אֵיזֶה בֶן־אָדָם גּוּץ וָדָק, נָתַן עָלֵינוּ צַעֲקַת־כַּעַס בְּקוֹל מְשֻׁנָּה: “לְהֵיכָן אַתְּ נִדְחֶקֶת, יְהוּדִיָּה?! וַהֲרֵי רוֹאָה אַתְּ שֶׁהַכֹּל מַמְתִּינִים שָׁם לְמָטָּה. הַיְשִׁיבָה מְלֵאָה הִיא, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, גַּם בְּלִי קַדִּישׁ זֶה שֶׁלָּךְ!”

אָמַרְתִּי: נִגְזָרְתִּי. הַיְשִׁיבָה נִתְמַלְּאָה כְבָר תַּלְמִידִים מֵאֶפֶס מָקוֹם – וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא? וְהִנֵּה, עוֹד לא הִסְפִיקָה אִמִּי לְהָשִׁיב דָּבָר לִיהוּדִי כַעֲסָן זֶה, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בְּמִקְצָת וְנִתְגַּלָה עָלֵינוּ רֹאשׁוֹ שֶׁל שְׁכֵנֵנוּ ר' מִיכַל, שַׁמַּשׁ־בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָנוּ, אָמַר: “מַה לָךְ, פַיְבוּשׁ, שֶׁכָּךְ נִזְעָקְתָּ? אַל תְּעַכֵּב”. וּמִיָּד פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה וְאָמָר: “הִכָּנְסִי, חַוָּה, עִם בְּנֵךְ”.

כְּמַלְאָךְ הַגּוֹאֵל הָיָה ר' מִיכַל הַפַּעַם בְּעֵינַי וּכְסִמָּן טוֹב לַבְּחִינָה, וּבְכָל זֹאת חָרַד בִּי לִבִּי מִפְּנֵי הַכְּנִיסָה לַדִּין. נִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ חֶדֶר רְחַב־יָדַיִם שֶׁמִּסְבַּת תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים בּוֹ. שֻׁלְחָן אָרֹךְ מְכֻסֶּה מַפָּה לְבָנָה עוֹמֵד בָּאֶמְצַע, וְנִבְרֶשֶׁת שֶׁל נְחשֶׁת מְרֻבַּת־הַקָּנִים, כְּנִבְרָשׁוֹת שֶׁל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת, מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת עָלָיו מִן הַתִּקְרָה וּמַבְהִיקָה בַחַמָּה. כַּעֲשָׂרָה מֵחֲשׁוּבֵי הָעִיר יוֹשְׁבִים שָׁם לְכִסְאוֹת בְּזִיו הַחַמָּה מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, וּבְרֹאשָׁם – מָארֵי דְאַתְרָא, הָרַב ר' הִירְשׁ, וְרֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה, ר' דָּוִד־אַהֲרֹן לִימִינוּ. כֻּלָּם הָיוּ מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי־יום־טוֹב, אַךְ ר' דָּוִד־ אַהֲרֹן, שֶׁדִּירָתוֹ כָאן הִיא, עָטוּף לוֹ שִׂמְלַת־בַּיִת, חַלַט שָׁחֹם שֶׁכְּבָר נִתְיַשֵּׁן עַל בְּעָלָיו, אַךְ קָוֵּי הַמֶּשִׁי הַזְּהוּבִים שֶׁלּוֹ נוֹצְצִים עֲדַיִן כַּחֲדָשִׁים. וְהוּא, ר' דָּוִד־אַהֲרֹן, הֲרֵיהוּ זָקֵן שֶׁקּוֹמָתוֹ נְמוּכָה, פָּנָיו צַחִים וְחִוְרִים, זְקָנוֹ קָלוּשׁ וְקָצָר וְנוֹצֵץ בְּקַו־הַחַמָּה כְּתַעֲרֹבֶת שֶׁל חוּטֵי זָהָב וָכֶסֶף, וְעַל שֵׂיבַת רֹאשׁו – כִּפָּה לְבָנָה סְרוּגַת חוּטִים, שֶׁצִּיצִית דַּקָּה מְבַצְבֶּצֶת מֵחֻדָּהּ; וּשְׁתֵּי עֵינֵי תְכֵלֶת לוֹ, לְזָקֵן זֶה, הַמִּסְתַּכְּלוֹת בְּתֻמַּת יְלָדִים מִתַּחַת לַמֵּצַח הָרָחָב שֶׁל חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת. לֹא כֵן הָרַב ר' הִירְשׁ; זֶה, קַפְּדָנוּת שֶׁל נָגִיד וּמְצַוֶּה שְׁרוּיָה עַל פָּנָיו, וְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת נִשְׁקָפוֹת כְּבוֹחֲנוֹת מֵעַל מִשְׁקָפָיו הַשְּׁמוּטוֹת לוֹ עַל קְצֵה חָטְמוֹ; זְקָנוֹ הַלָּבָן שׁוֹפֵע וְיוֹרֵד עַל הַקַּפּוֹטָא שֶׁל מֶשִׁי שָׁחוֹר, קְמָטִים עֲמֻקִּים בְּמִצְחוֹ – וְכֻלּוֹ כְּאִלּוּ אוֹמֵר: “כָּבוֹד לַתּוֹרָה!”

בֵּין שְׁנֵי הַזְּקֵנִים הַנִּכְבָּדִים הֲלָלוּ עוֹמֵד נַעַר אֶחָד עָנִי, שֶׁפֵּאוֹתָיו מְסֻלְסָלוֹת וּמְעִילוֹ צַר עָלָיו שֶׁלֹא כְמִדָּתוֹ, וְהוּא קוֹרֵא לִפְנֵיהֶם מִן הַגְּמָרָא. הָרַב ר' הִירְשׁ פָּנָיו מוּסַבִּים אֶל הַכֹּתֶל, עֵינוֹ אַחַת מְצֻמְצָמָה, וַהֲרֵיהוּ שׁוֹמֵעַ כִּלְאַחַר־אֹזֶן בְּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, מֵטִיל לִפְעָמִים קֻשְׁיָא קְצָרָה כְּלַפֵּי הַכֹּתֶל, וְהַנַּעַר פוֹנֶה בַתְּשׁוּבָה לר' דָּוִד־אַהֲרֹן, וְזֶה מִסְתַּכֵּל יָשָׁר אֶל פְּנֵי הַנַּעַר בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת וּמְעוֹדְדוֹת, מְזָרְזוֹ בְנַעְנוּעַ־רֹאשׁ לִתְשׁוּבָה וּמַסְכִּים לִדְבָרָיו. נִרְאֶה, שֶׁשִּׂמְחַת־הַנֶּפֶשׁ לוֹ, לַזָּקֵן, בְּבֶן־עֲנִיִים זֶה, – נַעַר מִיִּשְׂרָאֵל הַמֵּבִין בְּדִבְרֵי־ תוֹרָה.

הַנַּעַר יָצָא בְכִי־טוֹב, וְנָתַן ר' דָּוִד־אַהֲרֹן עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת בַּשַׁמָּשׁ וּבִי, (אֲנִי עָמַדְתִּי אֵצֶל אִמִּי, שֶׁיָּשְׁבָה לָהּ מִן הַצַּד עַל הַסַּפְסָל הַסָּמוּךְ לַכֹּתֶל). חָפַז הַשַּׁמָּשׁ וְאָמַר בִּתְשׁוּבָה: “בְּנוֹ שֶׁל ר' שַׁבְּתַי שׁוּ”ב זֶה".

“כָּךְ?” – אָמַר ר' דָּוִד־אַהֲרֹן וְהֵאִיר לִי אֶת פָּנָיו הַטּוֹבִים.

“שֶׁל ר' שַׁבְּתַי, ז”ל?" – שָׁאַל גַּם הָרַב ר' הִירְשׁ, בְּחָנַנִי בְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת וְרָמַז לִי לָגֶשֶׁת.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזְּכוּת־אַבָּא עוֹמֶדֶת לִי כָאן..

נִגַּשְׁתִּי אֶל בֵּין שְׁנֵי הַזְּקֵנִים וְעָמַדְתִּי אֵצֶל הַגְּמָרָא; נִגַּשְׁתִּי בְהַחְלָטָה לְדַבֵּר בְּשָׂפָה בְרוּרָה וְלַעֲנוֹת בְּלִי מוֹרָא עַל כָּל מַה שֶׁיִּשְׁאָלוּנִי!

פָּתַח ר' דָּוִד־אַהֲרֹן וּשְׁאֵלָנִי: “אֵצֶל מִי לָמַדְתָּ, בְּנִי?”

“אֵצֶל ר' חָנָא שַׁבָּת־הַגָּדוֹל!” – עָנִיתִי בְקוֹל רָם, רָם יוֹתֵר מִדַּאי,¹ וּמִיָד חָלְשָׁה דַעְתִּי מִפְּנֵי הַשַּׂחֲקָה שֶׁעָבְרָה עַל פְּנֵי הַמְסֻבִּים… וּכְשֶׁשְּׁאֵלַנִי ר' דָּוִד־אַהֲרֹן שׁוּב: “וּמָה לָמָדְתָּ?” עָנִיתִי בְקוֹל נָמוּךְ, נָמוּךְ יוֹתֵר מִדַּאי: “בָּבָא קַמָּא…”

“מַה?” – שָׁאַל הָרַב ר' הִירְשׁ וְצִמְצֵם פָּנָיו כְּלַפֵּי הַכֹּתֶל וְהִטָּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ מוֹצָא־פִי.

“בָּבָא קַמָּא”, פֶּרֶק “אַרְבָּעָה אָבוֹת” – עָנִיתִי בְקוֹל שֶׁהָיָה כְבָר דּוֹמֶה כִמְעַט לַדִּבּוּר הָרָגִיל שֶׁלִי.

מִיָּד הֵטִיל ר' הִירְשׁ שְׁאֵלָה בַחֲלָלוֹ שֶׁל הָאוּלָם – וַאֲנִי עָמַדְתִּי נָבוּךְ, לֹא יָדַעְתִּי מָה הוּא שׁוֹאֵלְנִי, וְלִבִּי הוֹלֵם בִּי כְבֶן־פַּטִּישׁ. נִדְמָה לִי, עַכְשָׁו אֵין לִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ פְּסַק־דִינִי: “אֵינוֹ כַּדַּאי…”

אֲבָל הִנֵּה פָתַח ר' דָּוִד אַהֲרֹן וְאָמַר בְּנַחַת: “כְּלוֹמַר, בְּנִי, שׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ כָךְ וְכָךְ” – וּבְפִיו נַעֲשׂוּ הַדְּבָרִים מְחֻוָּרִים, וְאוֹרוּ עֵינָי. מִפִּיו הֵבַנְתִּי וְגַם הִכַּרְתִּי שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ נִשְׁאֶלֶת בַּגְּמָרָא גוּפָהּ, וּמִיָּד הֵשַׁבְתִּי בְתֵרוּצָהּ שֶׁל הַגְּמָרָא – וְהִסְכִּים לִי גַם הָרַב ר' הִירְשׁ וְאָמַר: “כָּךְ, כָּךְ”. חָזַר ר' דָּוִד־אַהֲרֹן וּשְׁאֵלַנִי שְׁאֵלָה שְׁנִיָּה, וְעֵינָיו הַתְּמִימוֹת מִסְתַּכְּלוֹת בִּי בְתִקְוָה לְמַעֲנֵה־פִי; חָשַׁבְתִּי קְצָת וְהֵשַׁבְתִּי גַם הַפַּעַם תְּשׁוּבָה מַסְפָּקֶת.

“עַכְשָׁו” – אָמַר ר' דָּוִד־אַהֲרֹן: “הוֹאִיל וְכָךְ, הֲרֵי תִקְרָא לְפָנֵינוּ מִשְׁנָה אַחַת בַּגְּמָרָא גוּפָהּ”. – וּבְעוֹד שֶׁהוּא מְדַפְדֵף, לִבִּי בִי חוֹשֵׁשׁ, כִּי מִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מִשְׁנָה תִהְיֶה זוֹ?… נַעֲשָׂה לִי נֵס וְעָמַד ר' דָּוִד־אַהֲרֹן דַּוְקָא עַל מִשְׁנָה שֶׁשָּׁנִיתִי עוֹד לִפְנֵי שְׁנָתָיִם, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה זוֹ מִן הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי בַגְּמָרָא, זְכַרְתִּיהָ עֲדַיִן וִידַעְתִּיהָ כֻּלָהּ עַל־פֶּה. מִיָּד הִתְחַלְתִּי קוֹרֵא בְקוֹל וּבְלָשׁוֹן שְׁגוּרָה:

“הַמַּנִיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים, וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ – פָּטוּר”, וַאֲנִי מְפָרֵשׁ: “רְאוּבֵן שֶׁהִנִּיחַ כַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָא שִׁמְעוֹן וּבְשׁוֹגֵג נִכְשַׁל בָּהּ, בַּכַּד, וְזוֹ נִשְׁבְּרָה, פָּטוּר שִׁמְעוֹן מִלְּשַׁלֵּם דָּמֶיהָ לִרְאוּבֵן”.

“סָבוּרְנִי” – אוֹמֵר הָרַב ר' הִירְשׁ בְּאֶמְצַע קְרִיאָתִי וּפוֹנֶה לְר' דָּוִד־אַהֲרֹן: “סָבוּרְנִי, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכְנִיסוֹ”.

“פְּשִׁיטָא! פְּשִׁיטָא!” – עוֹנֶה ר' דָּוִד־אַהֲרֹן וּמַחֲלִיק לִי עַל לֶחְיִי, וַאֲנִי – נִסְתַּם גְּרוֹנִי לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה… שְׁתֵּי פְעָמִים שְׁאֵלַנִי הָאַבְרֵךְ שֶׁיָּשַׁב מִנֶּגֶד: “מַה שְׁמֶךְ?” עַד שֶׁהִתְאַמַּצְתִּי וְעָנִיתִי: “שְׁמוּאֵלִיק”.

“שְׁמוּאֵל” – מְתַקֵּן אוֹתוֹ הָאַבְרֵךְ אֶת דִּבּוּרִי בְשְׂחוֹק קַל, וְעַד שֶׁהוּא טוֹבֵל אֶת הָעֵט לִכְתֹב עַל הַגִּלָּיוֹן שֶׁלְפָנָיו הוּא שׁוֹאֵלְנִי: “וְלָמַדְתָּ שְׁמוּאֵל?”

“כֵּן, אֶשְׁתַּקֵּד” – מֵשִׁיב אָנִי. וּמִתּוֹךְ כְּדֵי תְשׁוּבָה חָזְרָה דַעְתִּי וְזָחָה עָלַי, וַאֲנִי מוֹסִיף וְאוֹמֵר: “וַעֲדַיִן אֲנִי זוֹכֵר הַכֹּל”.

“לְמָשָׁל, תְּפִלַּת חַנָּה?”

“כָּךְ, בְּעַל־פֶּה!” וּלְלֹא שְׁאֵלוּנִי אֲנִי מַתְחִיל קוֹרֵא בְנִגּוּן וּבְפֵרוּשׁ, כְּשֵׁם שֶׁלִמְדַנִי רַבִּי:

“‘וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר’ – אָז פָּתְחָה חַנָּה בִתְפִלָּה וּבִשְׁבָחָה לַה’ עַל שְׁמוּאֵל בְּנָהּ וְאָמְרָה כָּ־ךְ: 'עָלַץ לִבִּי בייָ’ – שָׂ־מַח לִבִּי בִתְשׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, ‘רָמָה קַרְנִי בַייָ’ – גָּבְהָה קַרְנִי, כְּלוֹמַר הַצְלָ־חָ־תִי גְדוֹלָה, כִּי עֲזָרַ־נִי ה’… וְאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה אֲנִי בַשְּׂחוֹק הַמִּשְׁתַּעְשֵׁעַ בִּפְנֵי כָל הַמְסֻבִּים, אֲנִי הוֹלֵךְ וּמַנְעִים בִּתְפִלַּת־חַנָּה וְאֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ. רוֹאֶה אֲנִי בְאִמִּי, שֶׁהַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינֶיהָ הַמִּסְתַכְּלוֹת בִּי, וְיוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁלֹא חָלִילָה מֵחֲמַת צַעַר הִיא בוֹכָה, – אַדְרַבָּא… וַאֲנִי הוֹלֵךְ וּמוֹשֵׁךְ בִּנְעִימָה: 'אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ’ – בַּשָּׁמַ־יִם וּבָאָרֶץ אֵין עוֹד קָדוֹשׁ כֵּאלֹהֵי־נוּ, 'כִּי אֵין בִּלְתֶּ־ךָ”…

“טוֹב! טוֹב!” – אוֹמֵר ר' דָּוִד־אַהֲרֹן וּמַפְסִיקֵנִי מִתּוֹךְ הֲנָאָה מְרֻבָּה: “נַעַר טוֹב אַתָּה, וּבְרֹאשׁ־חֹדֶשׁ, אִי יִרְצֶה הַשֵּׁם, תָּבֹא לַיְשִׁיבָה”.

אֵינִי זוֹכֵר הֵיאַךְ נִמְצֵאתִי הוֹלֵךְ בַּחוּץ עִם אִמִּי? זָכוּרְנִי רַק שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּפָנַי שֶׁהֵן מְשֻׁלְהָבוֹת, וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָיָה נִרְאֶה כְחָדָשׁ בְּעֵינַי… אִמָּא הוֹגָה עָלַי דְּבָרִים, וַאֲנִי אֵינִי שׁוֹמְעָם. אֲנִי רַק מְדַלֵּג כִּגְדִי וְקוֹרֵא פַעַם בְּפַעַם: “אֲבָל עַל הַכֹּל, עַל הַכֹּל הֲשִׁיבוֹתִי כַהֲלָכָה! לֹא כָךְ, אִמָּא?”

וְאִמִּי שׂוֹחֶקֶת מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, לוֹחֶצֶת כַּפִּי בִרְעָדָה, מִתְאַפֶּקֶת וְנוֹשֶׁכֶת שְׂפָתָהּ – לָמָּה?…