א

בְּדִירָה קְטַנָּה וּמִֻפְרָשָׁה, בִּקְצֵה כְפָר שֶׁל גּוֹיִם, הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אִשָּׁה יְהוּדִית, אַלְמָנָה גַלְמוּדָה, שֶׁאֵין עִמָּהּ אֶלָּא בְנָהּ הַיָּחִיד, נַעַר קָטָן בִּלְבָד, – רְפָאֵלִי שְׁמוֹ.

חָלְתָה פַּעַם הָאִשָּׁה וַאֲחָזַתָּה חַמָּה גְדוֹלָה, נָפְלָה לְמִשְׁכָּב וְשָׁכְבָה יוֹם יוֹמָיִם – וְשׁוּם אָדָם לֹא נִכְנַס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלָה.

יָשַׁב רְפָאֵלִי הַקָּטָן אֵצֶל אִמּוֹ וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה לָהּ; נָתַן לָהּ כּוֹס מַיִם – וְלֹא קִבֵּלָה, דִּבֵּר אֵלֶיהָ תַּחֲנוּנִים – וְלֹא שָׁמֵעָה, נָשַׁק לָהּ בְּמִצְחָהּ, בְּעֵינֶיהָ – וְלֹא הִרְגִישָׁה… וּמַה יַעֲשֶׂה עוֹד? הִתְחִיל הַבֵּן רוֹעֵד וּבוֹכֶה, בּוֹכֶה בְקוֹל – וְהָאֵם אֵינָהּ שׁוֹמָעַת.

בָּכָה הַקָּטָן וּבָכָה עַד שֶׁנִּרְדָּם אֵצֶל אִמּוֹ בִּישִׁיבָה, – יָשֵׁן וְגַם מִשְּׁנָתוֹ אַנְחַת־בִּכְיוֹ בָאָה.

ב

בָּא אֵלָיו אָבִיו, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה בְּחַיָּיו, וְנִרְאָה לוֹ לַיֶּלֶד בַּחֲלוֹם; מַעֲטֵהוּ עָלָיו צַח כַּשָּׁלֶג, פָּנָיו חִוְּרוֹת וּמְאִירוֹת כַּלְּבָנָה בְשַׁלְוָתָהּ וְעֵינָיו מַזְרִיחוֹת כַּכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה, – פָּסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת קַלּוֹת וְעָמַד אֵצֶל הַבֵּן, גָּחַן¹ וְלָחַשׁ לוֹ:

“בְּנִי, אַל נָא תִבְכֶּה עוֹד. מְנַע עֵינֶיךָ מִדִּמְעָה וְקוּם וְצֵא לַדֶּרֶךְ, – כִּי רְפָאֵלִי קָרָאתִי שְׁמֶךְ, וּרְפוּאָה תָּבִיא לְאִמֶּךָ”.

אָמַר לוֹ רְפָאֵלִי: “אַבָּא, אַבָּא! מוּכָן וּמְזֻמָּן אֲנִי לֵילֵךְ וּלְהָבִיא, אַךְ לְאֵיזֶה צַד וּבְאֵיזֹה דֶרֶךְ אֵלֵךְ?”

נָשַׁק לוֹ הָאָב בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: “מִן הַשָּׁמַיִם יוֹרוּךְ, בְּנִי, אַךְ חֲזַק וֶאֱמַץ, שֶׁבְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה תֵלֵךְ וְיָמִין וּשְׂמֹאל לֹא תָסוּר עַד שֶׁתִּמְצָא, – חֲזַק וֶאֱמָץ.”

הֵקִיץ הַבֵּן, תָּמֵהּ וּמִסְתַּכֵּל – וּמִסָּבִיב אֵין אִישׁ. אַךְ לִבּוֹ מִתְפָּעֶם בּוֹ, הוֹלֵם כְּפַטִּישׁ זֶה: קוּם וָלֵךְ, קוּם וְלֵךְ!

אֲבָל – לְאָן?…

ג

הֵצִיץ הַנַּעַר עֵינָיו לַשָּׁמַיִם מִבַּעַד לַחַלּוֹן, רָאָה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עוֹלָה מֵאֲחוֹרֵי הַכְּפָר, וְהִיא כִדְמוּת יָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁאֶצְבָּעָה זָהָב, פְּשׁוּטָה לְהוֹרוֹת, – וּמִיָּד נִזְדָּרֵז לֵילֵךְ אַחֲרֶיהָ.

יֵצֵא – וְאִמָּא מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? שֶׁמָּא תָקִיץ וּתְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ בְּמַה שֶׁהוּא.

הָלַךְ לְבַקֵּשׁ בֶּחָדֶר, לֹא מָצָא אֶלָּא פַךְ קָטָן שֶׁל חָלָב חָמוּץ וּפְרֻסַּת חַלָּה, שֶׁנִּשְׁאֲרָה מִיּוֹם שַׁבַּת־קֹדֶשׁ. נָטַל אֶת הַפַּךְ וְהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל הַחוֹלָה, וְאֶת הַפְּרֻסָּה נָטַל לְעַצְמוֹ – צֵידָה לַדֶּרֶךְ.

בָּהּ בַּשָּׁעָה יָצָא אֵלָיו הֶחָתוּל מֵאֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר וְהִתְחִיל רוֹטֵן² וּמִתְחַכֵּךְ בְּבֵין רַגְלָיו; וְהֵגִיחַ מֵחוֹרוֹ הַנָּחָשׁ בֶּן־הַבַּיִת, שֶׁהָיָה דָּר שָׁם בְּעִקָּרֵי הַכֹּתֶל, וְהִתְחִיל מִתְפַּתֵּל, תּוֹלֶה רֹאשׁ וְתוֹסֵס כְּנֶגְדּוֹ.

תִּינוֹקוֹת שֶׁבִּכְפָר, כְּיָדוּעַ, שׁוֹמְעִים וּמַכִּירִים בְּשִׂיחַת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, – וּרְפָאֵלִי, הֲרֵי הֶחָתוּל וְהַנָּחָשׁ שְׁנֵי חֲבֵרָיו הָיוּ מֵאָז; שֶׁבְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁנָּתְנָה אִמּוֹ לְפָנָיו בִּקְעָרָה דַיְסָה־בֶחָלָב, הָיוּ הֵם בָּאִים אֶצְלוֹ וְהוּא מַפְרִישׁ לָהֶם מִסְּעֻדָּתוֹ.

עַכְשָׁו זֶה מִתְחַטֵּא לְפָנָיו וּמְחַנֵּן: “מְיַאוּ!” וְזֶה מְפַרְכֵּס וְנוֹשֵׁף לוֹ: “תְּסִס”…

מִיָּד עָמַד רְפָאֵלִי וּפָרַס אֶת לַחְמוֹ שָׁלֹשׁ פְּרֻסּוֹת. טָבַל אַחַת בֶּחָלָב וְנָתַן לֶחָתוּל, טָבַל שְׁנִיָּה וְנָתַן לַנָּחָשׁ, וּשְׁלִישִׁית, פְּרֻסָּה יְבֵשָׁה, הִנִּיחַ בְּחֵיקוֹ לְעַצְמוֹ, – נָשַׁק לְאִמּוֹ וְנָטַל בְּיָדוֹ מַקְלוֹ, מַקֵּל לוּז זֶה שֶׁהוּא עַצְמוֹ הִתְקִינוֹ – וּפָנָה לָצֵאת.

ד

הִקְדִּימוּהוּ הֶחָתוּל וְהַנָּחָשׁ וְעָמְדוּ עַל הַפָּתַח. אָמְרוּ לוֹ: “רִבּוֹנֵנוּ, לְדָבָר גָּדוֹל אַתָּה הוֹלֵךְ, קַח גַּם אוֹתָנוּ עִמָּךְ”.

הֵצִיץ רְפָאֵלִי אֶל אִמּוֹ, שֶׁהִיא נִשְׁאֶרֶת בְּחָלְיָהּ יְחִידָה וַעֲזוּבָה מִכֹּל – וְהִתְחִילוּ עֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: “וְאִם נִהְיֶה כָאן, מָה אָנוּ יְכֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהּ? וְאַתָּה לְדֶרֶךְ שֶׁאֵינְךָ בָקִי בָהּ אַתָּה יוֹצֵא, קָחֵנוּ וּבְנֵי־לְוָיָה נִהְיֶה לָךְ”.

יָצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל הֶחָצֵר.

הִגִּיעוּ לַשָּׁעַר – וּבָא לִפְנֵיהֶם הָאַוָּז הַלָּבָן, אַוָּז יָחִיד שֶׁהָיָה מְדַדֶּה³ כָּל הַיּוֹם בְּתוֹךְ הֶחָצֵר, – וְהִתְחִיל מְנַדְנֵד רֹאשׁ לִרְפָאֵלִי וּמְגַעְגַּע לוֹ: “גַּע־גַּע־גָּע!”

חָס הַנַּעַר גַּם עַל בִּרְיָה זוֹ, עָמַד וְהִתְחִיל מְפוֹרֵר מִפְּרֻסָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ, מְפוֹרֵר וְזוֹרֵק לָאַוָּז, וְהַלָּז חוֹטֵף וּבוֹלֵעַ, – עַד שֶׁכָּלְתָה כָּל הַפְּרֻסָּה מִיָּדוֹ.

מִיָּד פָּתַח הָאַוָּז וְאָמַר: “אַף אֲנִי עִמָּכֶם אֵלֵךְ וְאָשׁוּט בָּעוֹלָם”.

יָצָא רְפָאֵלִי וְרַק מַקְלוֹ בְיָדוֹ, וְיָצְאוּ שְׁלֹשֶׁת חֲבֵרָיו עִמּוֹ – הֶחָתוּל, הַנָּחָשׁ וְהָאַוָּז – וְהָלְכוּ יַחְדָּו.

הוֹלְכִים וּפִסַּת־יָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁאֶצְבָּעָהּ זָהָב צָפָה וּמְהַלֶּכֶת וּמוֹרָה לִפְנֵיהֶם מִלְמָעְלָה.

ה

הָלַךְ רְפָאֵלִי בַּדֶּרֶךְ הָרְחָבָה, מִתְכַּוֵּן בַּפְּסִיעוֹת אַחֲרֵי פַּס־יָד זוֹ שֶׁלְּמָעְלָה, – מִמֶּנָּה לֹא יָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל. אָמַר: וַדַּאי לִכְפָר שֵׁנִי תּוֹלִיכֵהוּ זוֹ, שֶׁשָּׁם קוֹסֵם זָקֵן יֵשׁ וְיַעֲשֶׂה הוּא סְגֻלָּה⁴ לְאִמּוֹ.

עָבְרָה פַס הַיָּד וְלֹא נָטְתָה לְשָׁם, וְעָבַר רְפָאֵלִי וְלֹא נָטָה מֵאַחֲרֶיהָ, אָמַר: לָעִיר שֶׁרוֹפֵא חָכָם יֶשׁ בָּהּ הִיא מוֹלִיכַתְהוּ, וְיָבֹא וְיִתְחַנֵּן לְאוֹתוֹ חָכָם, שֶׁיִּתֵּן רְפוּאָה.

אֲבָל פַּס־יָד זוֹ שֶׁלְּמַעְלָה נוֹטָה וְאֵינָהּ מוֹרָה בְאֶצְבָּעָהּ אֶלָּא לְצַד יַעַר גָּדוֹל וְרָחָב, שֶׁהוּא מִתְפַּשֵׁט וּמְכַסֶּה גְבָעוֹת וּבְקָעוֹת בְּאִילָנוֹתָיו הַמּוּצָפִים חַמָּה שֶׁל בֹּקֶר.

יוֹדֵעַ הָיָה רְפָאֵלִי, שֶׁהַיַּעַר אֵימוֹת שְׁרוּיוֹת בּוֹ לְתִינוֹקוֹת, וּמְדַּרְכּוֹ לְהַטְעוֹת כָּל יֶלֶד שֶׁנִּכְנָס לְתוֹכוֹ יְחִידִי, וְאַף־עַל־פִּי כֵן נִתְגַּבֵּר וְהָלַךְ לְצַד זֶה שֶׁיָּד מִן הַשָּׁמַיִם מוֹרָה לוֹ, – מַקְלוֹ בְיָדוֹ וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו.

הִגִּיעוּ וּבָאוּ לַיָּעַר; וַהֲרֵי גַרְגְּרִים מַאֲדִימִים בַּשִּׂיחִים מִצַּד זֶה, וַהֲרֵי כְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת מִבֵּין הָעֲשָׂבִים מְצִיצִים מִצַּד זֶה; וּמִכָּל הַצְּדָדִים צִפֳּרִים פּוֹרְחוֹת וּמְצַפְצְפוֹת, מְנַתְּרוֹת וּמְצַוְּחוֹת, מִן עֳפָאֵי הָאִילָנוֹת יִתְּנוּ קוֹל: "הִתְכַּבְּדוּ, יְדִידִים! בְּיוֹם טוֹב בָּאתֶם; סוּרוּ וּשְׁבוּ בַצֵּל כִּי נָעִים, לִקְטוּ וְאִכְלוּ וְיִיטַב לְבַבְכֶם!“

אַךְ רְפָאֵלִי, אִם כִּי נַעֲשָׂה כְּבָר רָעֵב וְיָגֵעַ, אֵינוֹ מַפְסִיק מֵהֲלִיכָתוֹ, אֶלָּא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, לְפַס־הַיָּד שֶׁלְמַעְלָה, וְרַגְלָיו נִכְחָהּ מְהַלְּכוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, – לְפָנִים וּלְפָנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוָּה בַּחֲלוֹם, – מַקְלוֹ בְיָדוֹ וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו נִגְרָרִים.

הָלְכוּ עַד שֶׁבָּאוּ לַעֲבִי־הַיָּעַר, מָקוֹם שֶׁהָאִילָנוֹת מְכַסִּים בְּצִלָּם אֶת עֵין הַשָּׁמַיִם – וְנִתְעַלְּמָה מֵעֵינָיו פַּס־הַיָּד, מוֹרַת דַּרְכּוֹ שִֶלְּמָעְלָה…

ו

נִסְתַּכֵּל רְפָאֵלִי וְרָאָה שֶׁרַגְלָיו עוֹמְדוֹת בִּשְׁבִיל צָר הַמּוֹשֵׁךְ וְהוֹלֵךְ לַאֲפֵלַת הַיָּעַר; שְׁבִיל שֶׁאֵין רֶגֶל אָדָם נִכֶּרֶת בּוֹ, אֶלָּא עִקְּבוֹתֵיהֶן שֶׁל חַיּוֹת בִּלְבָד.

נִתְפָּעֵם לִבּוֹ וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה, נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְאָמָר: “לִשְׁבִיל זֶה הוֹלִיכוּנִי מִלְמַעְלָה – וּמִמֶּנּוּ לֹא אָסוּר. לְפָנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי, אֵלֵךְ”.

מִיָּד קָפַץ הֶחָתוּל וְאָמַר: “רִבּוֹנִי! כָּאן אֲנִי אוֹלִיכֶךָ; שֶׁכֵּן עֵינַי רוֹאוֹת בַּחשֶׁךְ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁשְּׁבִיל זֶה נָהִיר לִי, – בּוֹ הַחַיּוֹת הוֹלְכוֹת לִמְקוֹם־כְּנִיסָה⁵ שֶׁלָּהֶן”.

הָלַךְ הֶחָתוּל בָּרֹאשׁ, וּרְפָאֵלִי וּשְׁנֵי חֲבֵרָיו – הַנָּחָשׁ וְהָאַוָּז – אַחֲרָיו, וּמַקְלוֹ אִתּוֹ וּבְיָדוֹ.

בָּאוּ לִמְקוֹם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, שֶׁכָּל מִינֵי חַיּוֹת רָעוֹת, שְׂעִירֵי פְרָאִים שֶׁבַּיַּעַר, נִקְבְּצוּ בוֹ, וְעֵינֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת מִן הַחֲשֵׁכָה.

רָאוּ הַפְּרָאִים יֶלֶד בֶּן־אָדָם מְהַלֵּךְ וּבָא לִמְקוֹם כְּנִיסָתָם וְהִתְחִילוּ כֻלָּם מִתְגָּעֲשִׁים וּמִתְרָעֲשִׁים: זְאֵבִים מְדַלְּגִים וּמֵילִילִים, דֻּבִּים מִזְדַּקְּפִים וּמְנַהֲמִים, אֲרָיוֹת רוֹגְשִׁים וְשׁוֹאֲגִים, רְאֵמִים גּוֹעִים וּמִתְנַגְּחִים בְּקַרְנֵיהֶם, – כֻּלָם מִסְתָּעֲרִים אֶל רְפָאֵלִי הַקָּטָן…

אַךְ הֶחָתוּל מוֹלִיךְ וּמְהַלֵּךְ לְפָנִים, מְהַלֵּךְ וְרוֹטֵן בְּלַחַשׁ לְצִדֵּי הַשְּׁבִיל, מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים:

מֻר־מֻר־מֻר – גוּרוּ לָכֶם גּוּר,

בּוּרִים גְרוּרִים הַנִּזְעָקִים!

גֻּר־גֻּר־גֻּר – סוּרוּ לָכֶם סוּר!

שְׁלִיחֵי מִצְוָה לֹא נִזָּקִים.

וְכִתִּים כִּתִּים שֶׁל פִּרְאֵי־יַעַר נֶאֱחָזִים בְּלַחַשׁ זֶה; עוֹמְדִים הֵם מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, כֻּלָם פְּעוּרֵי־פֶה וּגְלוּיֵי־שִׁנַּיִם, וּמְפַשְּׂקֵי צִפָּרְנַיִם הוֹמִים הֵם, צוֹרְחִים, פּוֹעִים, גּוֹעִים, נוֹחֲרִים וּמְנַבְּחִים לְדְרִיסָה, – וְאַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ יָכֹל לָזוּז וְלִנְגֹּעַ בִּרְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו לְרָעָה; וּשְׁלִיחֵי מִצְוָה הוֹלְכִים וְאֵינָם נִזְָּקִים.

הָלְכוּ עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵאֲפֵלָה לָאוֹרָה, מֵעֲבִי הַיַּעַר אֶל עֵמֶק אֲחָד שֶׁלְּרַגְלֵי הָר, – וְשׁוּב נִרְאֲתָה אוֹתָהּ פַּס־יָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁאֶצְבָּעָהּ זָהָב, וְהִיא מוֹרָה לְרֹאשׁ הָהָר.

ז

נִתְגַּבֵּר רְפָאֵלִי, מְטַפֵּס וּמַעְפִיל בָּהָר, וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו.

הִגִּיעוּ לִשְׁבִיל דַּק מִן הַדַּק, שֶׁבְּחוֹלוֹ נִכְּרוּ רַק עִקְּבֵי רְחָשִׁים⁶ בִּלְבָד. וְהַשְּׁבִיל עוֹלֶה וּמִתְעַקֵּם בֵּין חֻדֵּי אֲבָנִים וּבֵין קוֹצִים וּבַרְקָנִים הַדּוֹקְרִים בַּבָּשָׂר וְשׂוֹרְטִים בָּעוֹר.

הֵגִיחַ הַנָּחָשׁ, עָמַד תְּלוּי־רֹאשׁ כְּנֶגֶד רְפָאֵלִי וְאָמָר: “שְׁבִיל זֶה לִי הוּא נָהִיר⁷; אֲבָל דַּע לָךְ, שֶׁהוּא אֵינוֹ מוֹלִיךְ אֶלָּא לִמְקוֹם הַכְּנִיסָה שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי אֶרֶס.”

אָמַר לוֹ רְפָאֵלִי: “דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לְפָנֵינוּ – נְהַג וְלֵךְ, וּלְפָנִים, בְּשֵׁם יְיָ נֵלֵךְ”.

מִיָּד הִרְתִּיעַ⁸ הַנָּחָשׁ וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ בָּרֹאשׁ.

הָלְכוּ אַחֲרֵי הַנָּחָשׁ עַד שֶׁנִּכְנְסוּ וּבָאוּ אֶל בֵּין קוֹצִים וְחוֹחִים סְבוּכִים וּמְסֻבָּכִים, מִיָּד נִתְגַּלְּשׁוּ וְנִתְפַּלְּשׁוּ עֲלֵיהֶם מִכָּל הָעֲבָרִים כָּל מִינֵי מְטִילֵי אֶרֶס שֶׁבָּעוֹלָם: נְחָשִׁים מְשֻׁנִּים, – בָּהֶם שָׂרָף, אֶפְעֶה, פֶּתֶן, שְׁפִיפוֹן וְצִפְעוֹנִי יָחַד. גַּסֵּי נְחָשִׁים כְּקוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת, נִכְרָכִים וּמִתְפַּתְּלִים, שׁוֹרְקִים, נוֹשְׁפִים וּמִזְדַּקְפִים, וְעִמָּהֶם גַּם עַקְרַבִּים, עַקְרַבִּים מְגֻדָּלִים כְּעַכְבְּרֵי הַשָּׂדֶה, רוֹחֲשִׁים, מַרְתִּיעִים וּמְפַרְכְּסִים מִסָּבִיב; וַהֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שֶׁל צְרָעִין וְגַזִּין⁹ וּשְׁאָר זְבוּבֵי־מָוֶת מְשֻׁנִּים, מְגֻדָּלִים כְּעוֹרְבִים, פּוֹרְחִים מִלְמַעְלָה וּמַרְתִּיחִים בְּרַעַשׁ זִמְזוּם גָּדוֹל, – כֻּלָם רוֹגְשִׁים, כֻּלָם תּוֹסְסִים בַּחֲמַת־אֶרֶס וּמִסְתָּעֲרִים עַל רְפָאֵלִי…

אַךְ הַנָּחָשׁ חֲבֵרוֹ, זוֹחֵל לְפָנָיו, מְנַעְנֵעַ רֹאשׁ וְנוֹשֵף לַחַשׁ לְצְדָדִים:

תְּסִס, תְּסִס – שׁוּף¹⁰, זַחֲלָנִים!

שְׁרָצִים, שְׁקָצִים עִם פַּרְחָנִים,

בְּדֵלִים תִּהְיוּ וּמֻרְחָקִים! –

שְׁלִיחֵי מִצְוָה לֹא נִזָּקִים.

וְכֻלָּם מַקְפִּיאִים וְנֶאֱחָזִים בַּלַּחַשׁ: הֲלָלוּ תְּלוּיִים, הֲלָלוּ זְקוּפִים וַהֲלָלוּ שְׁכוּבִים, כָּל אֶחָר תּוֹסֵס מִמְּקוֹמוֹ בְּאֶרֶס שׂוֹרֵף, אַךְ לָזוּז וְלִנְגֹּעַ בִּרְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו לְרָעָה אֵינוֹ יָכֹל – וּשְׁלִיחֵי מִצְוָה הוֹלְכִים וְאֵינָם נִזָּקִים.

הָלְכוּ עַד שֶׁעָבְרוּ בְּשָׁלוֹם מִכְּנֶסֶת הָרְחָשִׁים וְשִׁרְצֵי־הָעוֹף וְיָרְדוּ לְבִקְעָה רַחֲבַת יָדָיִם.

ח

וְהַבִּקְעָה כֻלָהּ מְכֻסָּה דְשָׁאִים. כִּשְׁטִיחַ יָרֹק אֶחָד רָפוּד עַל עָפָר וּסְלָעִים, וְאֵין כָּל שְׁבִיל נִרְאֶה בּוֹ; וּפַס־הַיָּד שֶׁלְּמַעְלָה אֶצְבָּעָהּ שֶׁל זָהָב מוֹרָה לְמֵרָחוֹק, נְטוּיָה לִפְאַת הַשָּׁמָיִם.

הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ, – וְהִנֵּה כְעָנָן כָּבֵד בָּא בְקוֹל מַשַּׁק גָּדוֹל, מְכַסֶּה עֵין הַשָּׁמַיִם וּמַאֲפִיל עַל הַשֶׁמֶשׁ בַּצָּהֲרָיִם:

“כְּנֶסֶת הָעוֹפוֹת בָּאָה!” – קָרָא הָאַוָּז בְּבֶהָלָה וְקָפַץ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי, וְנֶחְפַּז גַּם הֶחָתוּל וְקָפַץ לְחֵיקוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי, וְנִזְדַּקֵף הַנָּחָשׁ וְנִכְרַךְ עַל מַקְלוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי, מַקֵּל לוּז שֶׁבְּיָדוֹ, – וְהָאַוָּז עוֹמֵד וּפוֹרֵשׂ כְּנָפָיו מִלְמַעְלָה, חוֹפֵף עַל כָּל חֲבֵרָיו יָחַד..

וְעוֹפוֹת מֵעוֹפוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים בָּאִים בֶּהָמוֹן וּבִסְעָרָה שֶׁל טִיסָה; עוֹפוֹת גְּדוֹלִים כִּבְנֵי־בָקָר שֶׁכַּנְפֵיהֶם רְחָבוֹת כְּמִפְרְשֵׂי הַסְּפִינָה, כָּל גְדוֹלֵי הַדּוֹרְסִים, עֲקוּמֵי הַמַּקּוֹרִים הַמָּשְׁחָזִים וּמְגֻדְּלֵי הַצִּפָּרְנַיִם הַמְחֻדָּדוֹת, – בָּהֶם אַיָּה, דַּיָּה, נֵץ וְיַנְשׁוּף, גַּם נֶשֶׁר וְעֵיט־הָרִים לְמִינֵיהֶם – וְסוּפָה־תְעוּפָה! כֻּלָם נוֹפְלִים בִּצְוָחָה אֶל רְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו, בְּרַעַשׁ יָטוּשׁוּ, – עוֹד מְעַט וְנִתְפְּסוּ וְנִשְׂאוּ לַטָרֶף…

אַךְ הָאַוָּז הַלָּבָן פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו לְמַחֲסֶה עֲלֵיהֶם, מְשַׁרְבֵּב צַוָּארוֹ, מְנַדְנֵד וּמַקִיף רֹאשׁוֹ סָבִיב סָבִיב וּמְצַוֵּחַ לְמָעְלָה, אֶל כָּל הַצְדָדִים סְבִיבוֹ יִתֵּן קוֹל:

גַּע־גַּע־גָּע – רַק רִיק תִּיגָעוּ!

עוּגוּ, חוּגוּ כְּאֵשׁ שֶׁל בְּרָקִים,

אַךְ נָגֹעַ אַל תִּגָּעוּ, –

שְׁלִיחֵי מִצְוָה לֹא נִזְקִים!

וְכָל הָעוֹפוֹת מְטַפְּחִים גַּפֵּיהֶם, סוֹבְבִים וּמַקִּיפִים וּפוֹצְחִים פֶּה, סָבִיב כַּסּוּפָה מִפְּרִיחָתָם תִּשּׂב – סַנְוֵרִים לָעֵינָיִם! וּמִקוֹל

צְרִיחָתָם הַחוֹדֶרֶת תְּצִלֶּנָה הָאָזְנָיִם; וְהֵם עָפִים לַאֲלָפִים, מִקָּרוֹב וּמִסָּבִיב בִּמְחוּגוֹת יִתְעוֹפֵפוּ, בְּעֵינֵי־זַעַם יָטוּשׁוּ, צִפֹּרֶן וּמַקּוֹר יִשְׁלָחוּ, – אַךְ לִרְפָאֵלִי וַחֲבֵרָיו אֵינָם יְכֹלִים לְהַגִּיעַ, וּשְׁלִיחֵי מִצְוָה בְּתוֹךְ הַסּוּפָה עוֹבְרִים וְאֵינָם נִזָּקִים.

עָבְרוּ וְיָצְאוּ גַם מִן הַסְּעָרָה, מִכְּנֶסֶת הָעוֹפוֹת בְּשָׁלוֹם, וְהִגִּיעוּ לִשְׂדֵה־נִיר אֶחָד הַמִּשְׁתַּטֵּחַ לְחוֹפוֹ שֶׁל נָהָר.

ט

וְהַשָּׂדֶה כֻלּוֹ צוֹמֵחַ טַרְפֵּי יָרָק פְּרוּשִׂים כְּמַטְלִיּוֹת¹¹ מַטְלִיּוֹת גְדוֹלוֹת, טְרָפִים גַּסִים וּדְשֵׁנִים לְמַאֲכָל; וְהַנָּהָר רְחַב־יָדַיִם הוּא וְכֻלּוֹ צָהֹב־זָךְ, שֶׁמֵּימָיו כְּעֵין שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן הַטּוֹב וְהַמְצֻחְצָח, וְהוּא שַׁאֲנָן בֵּין חוֹפָיו נוֹהֵר, וְכִרְאִי הַזָּהָב נֹגַהּ לוֹ.

וּפַס־הַיָּד הֵיכָן? הִיא נֶעֶשְׂתָה כְּבָר כֻּלָהּ זָהָב וַהֲרֵיהִי תְלוּיָה וְעוֹמֶדֶת מֵעֵבֶר הַשֵנִי שֶׁלַּנָּהָר, שֶׁשָּׁם גַּן גָּדוֹל פּוֹרֵחַ, גַּן נֶהְדָּר שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף, – רֵיחַ נְעִימוֹת וַעֲדָנִים הַמְפַעְפֵּעַ וּמִתְפַּשֵׁט עַד לְמֵרָחוֹק.

וּלְאוֹתוֹ הַגַּן פַּס־הַיָּד שֶׁל זָהָב מוֹרָה בְּאֶצְבַּע שֶׁל אֵשׁ: לְמַטָּה, לְכָאן, לְכָאן תָּבֹא…

אֲבָל כֵּיצַד?

עָמַד הָאַוָּז וּפָתַח וְאָמַר לוֹ לִרְפָאֵלִי:

"מָרִי וְרִבּוֹנִי! עַד כָּאן זְכוּת הַפְּרֻסּוֹת, שֶׁפָּרַסְתָּ לָנוּ, עָמְדָה לְךָ, וְעָבַרְתָּ בְשָׁלוֹם, – מֵעַכְשָׁו, יְהִי רָצוֹן שֶׁזְּכוּת הַטֹּרַח, שֶׁטָּרַחְתָּ כָּךְ לְאִמֶּךָ, תָּגֵן עָלֶיךָ. אֲבָל דַּע מַה שֶׁלְּפָנֶיךָ. אֶת שֶׁהַדּוּכִיפַת, שֶׁהִיא שָׁטָה בְכָל קַצְוֵי הָעוֹלָם, סָחָה לָנוּ, בַּעֲלֵי הַכְּנָפַיִם, הֲרֵינִי מַגִּיד לָךְ:

“דַּע, אוֹתוֹ הַגַּן שֶׁמֵּעֵבֶר הַלָּז, שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה אֵלָיו, וַאֲפִילוּ עֵינָהּ שֶׁל הַדּוּכִיפַת לֹא רָאֲתָה עוֹד מַה בְּתוֹכוֹ. אַךְ בְּשָׂדֶה זֶה וְנַחַל זֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ רָאֹה רָאֲתָה, – שֶׁלְּכָאן נַפְשׁוֹת הַמֵּתִים, בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְמִיתָתָן, בָּאוֹת בְּכָל עֶרֶב־שַׁבָּת, רוֹעוֹת בִּטְרָפִים אֵלּוּ וְשׁוֹתוֹת מִן הַמַּיִם הַלָּלוּ – וּלְשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לִדְרֹךְ בְּשָׂדֶה זֶה, וְרַק עוֹף טָהוֹר עוֹבֵר כָּאן לְעִתִּים מִלְמָעְלָה, בִּפְרִיחָה לְבָד.”

מִיָּד יָשַׁב רְפָאֵלִי עַל גַּב הָאַוָּז רָכוּב וְצִוָּה: “פְּרַח!”

נִזְדַּעְזַע הָאַוָּז וְאָמַר לוֹ: “רִבּוֹנִי, אֶהְיֶה כַפָּרָתֶךָ! פְּרֻסָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁלְךָ נָתַתָּ מִפִּיךָ לִי – וַהֲרֵינִי לְצַיֵּת לָךְ, אֲבָל כַּמָּה אֲנִי יָכוֹל לִפְרֹחַ וְכַמָּה אֲנִי יָכֹל לָשֵׂאת? וְכָאן כָּל חַי הַנּוֹפֵל וְנוֹגֵעַ בִּטְרָפִים אֵלּוּ – מִיָּד הוּא נֶחְנָק. תִּפּוֹל, חָלִילָה וָחָס, – וְאָנָה אֲנִי בָא?…”

– “פְּרַח!” – חָזַר וְצִוָּה עָלָיו רְפָאֵלִי.

– “חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, אֵלִי!” – צָוַח הָאַוָּז צְוִיחָה לַשָּׁמַיִם וְטָפַח כְּנָפָיו – וּפָרַח עִם רְפָאֵלִי לְמָעְלָה.

טָס טִיסָה אַחַת גְּדוֹלָה עַל הַשָּׂדֶה וְהִתְחִיל נוֹפֵל, – נוֹפֵל מִתּוֹךְ טְפִיחָה־פְרִיחָה – עַד שֶׁנָּפַל לְמַטָּה עִם הַנַּעַר אֵצֶל הַנָּחַל, חוּץ מִן הַשָּׂדֶה, אַךְ מֵעֵבֶר הַנָּהָר מִזֶּה. –

י

עָמְדוּ אֵצֶל הַמָּיִם:

“פְּרַח, אוֹ שׁוּט!” צִוָּה שׁוּב רְפָאֵלִי כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן רָכוּב עַל הָאַוָּז.

נֶאֱנַח זֶה וְאָמָר: “מָה אֶעֱשֶׂה? וּמִכָּאן וְאֵילָךְ שׁוּב אֵין רְשׁוּת לְשׁוּם בְּרִיָּה לֹא לִפְרֹחַ וְלֹא לָשׁוּט, חוּץ מִן הַדָּגִים הַטְּהוֹרִים שֶׁבְּנַחַל זֶה”.

מִיָּד בִּקֵּשׁ רְפָאֵלִי לְהָטִיל עַצְמוֹ לַמָּיִם. אָמָר: “דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לְפָנַי – וּבְיָדְךָ, אֵל, אַפְקִיד רוּחִי וְחַיִּי אִמִּי!”

תָּפַס בּוֹ הָאַוָּז וְקָרָא: “עֲמֹד! עֲמֹד! נְבַקֵּשׁ רְשׁוּת. אִם תִּנָּתֵן לָנוּ, אַעֲבִירְךָ אָנִי; שֶׁכֵּן הַשִּׁיטָה מִטֶּבַע בְּרִיָּתִי הִיא.”

וַיִּתְיַצֵב הָאַוָּז עִמּוֹ שָׁם וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיַּעַן אֶל הַנַּחַל וַיֹּאמַר:

נַחַל, נַחַל! יוּבַל מַיִם חַיִּים שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית!

מֵימֶיךָ לַמֵּתִים תַּרְוֶה, תַּשְׁקָם בְּעַרְבֵי הַשַׁבָּתוֹת,

וּנְתִיבְךָ רַק לִדְגֵי קַשְׂקֶשֶׂת שָׁטִים בִּסְנַפִּירִים,

דָּגִים טְהוֹרִים שֶׁנַּפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים בָּם יִגָּלֵמוּ ¹²–

הוֹ, הַאֲזִינָה, נַחַל, וְיִשְׁמְעוּ דָגֶיךְ קוֹל הַתְּחִנָּה!

אִם בָּשָׂר וָדָם שֶׁבַּיַּבָּשָׁה עוֹד לֹא עָדָה בָךְ

וְעָבֹר לֹא עֲבָרְךְ עוֹד גַּם כָּל עוֹף הַפּוֹרֵחַ,

אַךְ הִנֵּה תִינוֹק זֶה, לֹא לַהֲנָאָתוֹ בָא עָדֶיךָ,

כִּי רְפוּאָה לְאִמּוֹ אַךְ יְבַקֵּשׁ, וְנַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ שָׂם –

הַאִם יֵעָצֵר פֹּה הַבֵּן מֵאֲשֶׁר קֹרָא, שֻלָּח?

הוֹ, נַחַל, נָחַל! נַפְשׁוֹת מֵתִים תָּשִׁיב מִצּוֹם הַמָּוֶת –

חוּסָה עַל הַהוֹלְכָה לָמוּת וְלָהּ בֵּן קָטָן זֶה!

וְאַתֶּם, דָּגִים, נְפָשׁוֹת עוֹמְדוֹת לְתִקּוּן־בְּרָכָה אַחֲרוֹן,

בַּקְשׁוּ רַחֲמִים לַבֵּן שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לִרְפוּאַת אִמּוֹ!

וְהִנֵּה מִן הַנַּחַל קוֹל עוֹלֶה, קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יַעֲנֶה:

נִשְׁמַע, אַוָּז, קוֹל צִוְחָתֶךָ,

חֲזֹור, כִּי נִגְמְרָה שְׁלִיחָתֶךָ!

וְיָבֹא יֶלֶד תָּמִים טָהוֹר,

יַעֲבֹר מֵי הָרְאִי הַנָּאוֹר.

מִיָּד פָּרַח לוֹ הָאַוָּז חֲזָרָה, וּפָסַע רְפָאֵלִי לְבָד וּבָא לְתוֹךְ הַמָּיִם.

בָּאוּ שְׁנֵי דָגִים קְטַנִים, אֶחָד תַּחַת עֲקֵבוֹ יָמִין וְאֶחָד תַּחַת עֲקֵבוֹ שְׂמֹאל – וּנְשָׂאוּהוּ לִרְפָאֵלִי, נִטְּלוּהוּ בַעֲמִידָה, וְהֲרֵיהוּ צָף וּמַחֲלִיק עַל גַּבֵּי מֵי־זָהָב פּוֹשְׁרִים, מֵי־מְנוּחוֹת שׁוֹקְטִים כְּשֶׁמֶן זָךְ; וְאַלְפֵי דָגִים נָאִים, דְּגֵי זָהָב וּדְגֵי כֶסֶף, דָּגִים שֶׁאָדְמוּ כִפְנִינִים וְדָגִים שֶׁזָּרְחוּ כְעֵין הַמַּרְגָּלִיּוֹת, שָׁטִים אַחֲרָיו לַעֲדוֹתָם, שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּעֵין הַחֲרוּזִים; שָׁטִים וְעוֹשִׂים לוֹ לְוָיָה נָאָה וְשַׁאֲנַנָּה, וְהוּא – צָף וְנִשָּׂא בִדְמָמָה לְנֹכַח הַגַּן וְאֶל הַגַּן, שֶׁנֹּגַהּ מְדַמְדֵּם רוֹחֵף עָלָיו בִּגְוָנִים זַכִּים, וְקוֹל זְמִירוֹת עוֹלֶה וּבָא מִתּוֹכוֹ, מוֹשֵׁךְ בִּנְעִימָה וְעִדּוּנִים כְּשִׁירַת־אֵם עַל עֲרִיסַת הַיּוֹנֵק…

דָּרְכָה כַף־רַגְלוֹ שֶׁל רְפָאֵלִי עַל הַחוֹף – וַהֲרֵיהוּ בִקְצֵה הַגָּן, וּמִיָּד נִתְעַלְּמָה פַּס הַיָּד שֶׁלְמַעְלָה – וְאֵינֶנָּה עוֹד.

הֵבִין הַבֵּן שֶׁכָּאן הָרְפוּאָה נִמְצֵאת לְאִמּוֹ – וּמִי יוֹרֵהוּ אֶת זוֹ?

יא

עָמַד רְפָאֵלִי וְנִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ הַגָּן – וּמִי יְסַפֵּר הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ שֶׁל זֶה?

סָבִיב כָּל מִינֵי אֲרָזִים, הֲדַסִּים וּוְרָדִים וּשְׁאָר מִינֵי עֲצֵי בְשָׂמִים גְּבוֹהִים וְנֶחֱמָדִים מַקִּיפִים לוֹ. וְהָאִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹכוֹ מִכָּל מִינֵי מַרְאֶה וְגַוָּן הֵם: אִילָנוֹת אֲדֻמִּים, אִילָנוֹת כְּחֻלִּים, אִילָנוֹת זְהֻבִּים, וַאֲפִילוּ לְבָנִים כַּשֶׁלֶג וּזְכוּכִים כַּקֶּרַח יֵשׁ, וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר יְרֻקִּים – וְכֻלָּם מְקֻשָּׁטִים פִּרְחֵי־פְרָחִים גְּדוֹלִים, כָּל פֶּרַח כְּגֹדֶל יוֹנָה בִּפְרִיחָתָהּ, וְכַמָּה גְדוֹלִים וּמְגֻדָּלִים הֵם הַפֵּרוֹת שֶׁבָּאִילָנוֹת! – פֵּרוֹת נוֹצְצִים וּמַזְהִירִים כְּמַרְאֵה הַפָּז.

וְכָל הָעֵצִים רָמִים וְנִשָּׂאִים בְּנוֹפֵיהֶם, וּבֵין גִּזְעֵיהֶם חֻפּוֹת פְּרוּשׂוֹת, חֻפּוֹת שֶׁל גְּפָנִים, גַּפְנֵי זָהָב שֶׁעִנְבֵי אַשְׁכְּלוֹתֵיהֶן מְאִירִים כְּאַבְנֵי אֶקְדָּח וּמַרְגָּלִיּוֹת, עֲנָבוֹת גְדוֹלוֹת כְּתַפּוּחִים.

וְעַל כָּל הַצִּמְחָה הַזֹּאת פּוֹשֵׁט נוֹפוֹ אִילָן אֶחָד גָּדוֹל, רָם וּמִתְנַשֵּׂא עַד שְׁחָקִים, וְהוּא – עֲנָפָיו וּטְרָפָיו נִפְרָשִׁים בְּכָל מִינֵי צִבְעוֹנִים מַזְהִירִים כְּגַפֵּי הַטַּוָּס¹³, מְזֻכָּכִים כְּמַרְאֵה הַקֶשֶׁת בְּגַוָּנָיו… עוֹבֶרֶת רוּחַ עִדּוּן קַלָּה וְרַכָּה – וְכָל עָלֶה שֶׁבְּאִילָן זֶה מִזְדַּעֲזֵעַ וּמְזַלֵּף רֵיחוֹ וּמְרַנֵּן קוֹלוֹ, וְרֵיחַ נְעִימוֹת וְתַעֲנוּגוֹת מִמֶּנּוּ עוֹלֶה בְשִׁירָה שֶׁל אַלְפֵי קוֹלוֹת עֲנֻגִים וּמְעֻדָּנִים – חַי הָאִילָן, – עֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן!

הֵבִין רְפָאֵלִי שֶׁלְגַן־עֵדֶן בָּא…

עָמַד תָּמֵהּ בַּקֹּדֶשׁ וּמַתְמִיהּ לַהוֹד מִבְּלִי לִפְסֹעַ אַף פְּסִיעָה קַלָּה.

וְהִנֵּה אַרְבַּע נָשִׁים יוֹצְאוֹת לָשׂוּחַ, בָּאוֹת בֵּין שִׁיחֵי הַוְּרָדִים זוֹ אַחַר זוֹ, וְהֵן עֲטוּפוֹת לְבָנִים, מַעֲטֵה עֲנָנִים זַכִּים כְּעֵין הַסַּפִּיר, וְנִזְרֵי מְלוּכָה בְּרָאשֵׁיהֶן מַזְהִירִים, וְכָל אַחַת פָּנֶיהָ מְאִירוֹת וּבְיָדָהּ סַל שֶׁל נִצְרֵי־זָהָב, – וְכָךְ הֵן מְהַלְּכוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ וְקוֹטְפוֹת וְרָדִים, וְרָדִים גְּדוֹלִים כְּרָאשֵׁי תִינוֹקוֹת בְּתַלְתַּלֵיהֶם, – מְלַקְּטוֹת מִן הַשִּׂיחִים אֶל הַסַּלִים, סַלֵּי הַזָּהָב שֶׁבִּידֵיהֶן.

וּרְפָאֵלִי עוֹדֵהוּ עוֹמֵד וְתָמֵהּ.

קָרְבָה רִאשׁוֹנָה וְאָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, מִי אַתָּה? הַגִּידָה נָא לְאִמָּא שָׂרָה.”

קָרְבָה שְׁנִיָּה וְאָמְרָה: “וּמֵאַיִן תָּבֹא? אֱמֹר, בְּנִי, לְאִמָּא רִבְקָה.”

קָרְבָה שְׁלִישִׁית וְאָמְרָה: “וְהֵיךְ, בְּנִי, בָּאתָ לְכָאן? סַפֵּר לְאִמָּא לֵאָה.”

קָרְבָה רְבִיעִית וְאָמְרָה: “וּמָה הֱבִיאֲךָ, קָטָן, לְכָאן? דַּבֶּר נָא, בְּנִי, וְהַגִּידָה לְאִמָּא רָחֵל.”

נִתְגַּבֵּר רְפָאֵלִי וְהֵשִׁיב לְכָל אַחַת וְאַחַת מִן הָאִמָּהוֹת וּבִקֵּשׁ רְפוּאָה לְאִמּוֹ הַחוֹלָה.

אָמְרָה שָׂרָה: “הֲרֵי וְרָדִים אֵלּוּ שֶׁאָנוּ מְלַקְּטוֹת מִרְקַחַת לַחוֹלִים נִרְקַח מֵהֶם.”

וְאָמְרָה רִבְקָה; “וּמִרְקַחַת זוֹ לְמַלְאָךְ רְפָאֵל נִתֶּנֶת שֶׁיְרַפֵּא בָהּ.”

הֵנִידָה לֵאָה רֹאשׁ וְאָמְרָה: “לֹא נִצְטַוָּה רְפָאֵל עַל אִמּו שֶׁל תִּינוֹק זֶה”…

הֵשִׁיבָה רָחֵל וְאָמְרָה: "וְנִתֵּן לַתִּינוֹק, וְיָבִיא הוּא אֶת הָרְפוּאָה לְאִמּוֹ.“

הֵשִׁיבוּ לָהּ: “וְיֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת?… מִן הַדִּין כָּךְ, רָחֵל?”…

אָמְרָה לָהֶן: “נִרְאֶה אִם אֵין זֶה כְּדַאי לִפְנִים מִן הַדִּין”.

יב

וּמֶה עָשְׂתָה אִמָּא רָחֵל?

תָּלְשָׁה נִצָּה אַחַת מִכּוֹס שֶׁל וֶרֶד וְאָמָרָה:

“בְּנִי! נִצָּה דַקָּה זוֹ בְּפִיךְ אֶתֵּן. אִם כָּאן, בְּמָקוֹם זֶה, תִּבְלָעֶנָּה, אַתָּה לְעוֹלָם תִּחְיֶה, טַעַם מִיתָה לֹא תִטְעַם וּבְגַן נֶחְמָד זֶה לְעוֹלָם תִּהְיֶה בְתַעֲנוּגִים; וְאִם תֵּלֵךְ עִם נִצָּה זוֹ מִכָּאן, כְּשֶׁהִיא שְׁמוּרָה בְתוֹךְ פִּיךָ, תּוּכַל לְרַפְּאוֹת בָּהּ רַק חוֹלֶה אֶחָד, שֶׁיָּקוּם מֵחָלְיוֹ. – עַכְשָׁיו, אֱמוֹר, מָה אַתָּה בוֹחֵר לַעֲשׂוֹת בָּהּ, בְּזוֹ?”

– “רְפוּאָה לְאִמָּא! רְפוּאָה לְאִמָּא שֶׁלִי!” – קָרָא רְפָאֵלִי וּפָשַׁט יָדוֹ בִּרְעָדָה לַנִּצָּה…

נָשְׁקָה לוֹ רָחֵל אִמֵנוּ לִרְפָאֵלִי עַל רֹאשׁוֹ וְאָמָרָה: “וּבְכֵן, פְּתַח פִּיךָ, בְּנִי, וַאֲשִׂימֶנָּה לְךְ בְּמָקוֹם שֶׁתִּשָּׁמֵר.”

פָּתַח רְפָאֵלִי אֶת פִּיו, וְשָׂמָה לוֹ רָחֵל אֶת הַנִּצָּה לְבֵין שְׂפָתוֹ וְשִׁנָּיו הַתַּחְתּוֹנוֹת, וּמִיָּד קָפַץ רְפָאֵלִי אֶת פִּיו, מִתְאַפֵּק בִּנְשִׁימָה וְנִזְהָר שֶׁלֹּא יִבְלַע, חָלִילָה, סְגֻלָּה יְקָרָה זוֹ, שֶׁמִּלְּאָה אוֹתוֹ מְתִיקוּת גְּדוֹלָה וְרֵיחַ נָעִים וְעָרֵב, – וּמֵרֹב חֶדְוָה קָפַץ קְפִיצָה – –

מַבִּיט – וַהֲרֵיהוּ עוֹמֵד שׁוּב בֵּין חֲבֵרָיו, מֵעֵבֶר לַנָּהָר וְלִשְׂדֵה הַטְּרָפִים – וּמַקְלוֹ לְפָנָיו…

מִיָּד נָטַל רְפָאֵלִי אֶת מַקְלוֹ וּבִקֵּשׁ לָרוּץ וְלַחֲזֹר בִּמְהֵרָה – וְשׁוּב נִרְאָה אָבִיו לוֹ, כְּשֶׁהוּא גוֹחֵן עָלָיו וְאוֹמֵר: “בְּנִי, הַרְבֵּה טָרַחְתָּ עַד שֶׁמָּצָאתָ, עַכְשָׁו רְכַב עַל מַקֶּלְךָ וְלֹא תִטְרַח עוֹד וְגַם תְּמַהֵר לָבוֹא בְּעוֹד זְמָן”.

יג

רָכַב רְפָאֵלִי עַל גַּב מַקְלוֹ, מַקֵּל לוּז שֶׁבְּיָדוֹ, וְקָפַץ הֶחָתוּל וְיָשַָׁב לוֹ עַל כְּתֵפוֹ אַחַת, וְנִתְעוֹפֵף הָאַוָּז וְיָשַׁב לוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֵׁנִית, וְנִכְרַךְ הַנָּחָשׁ כִּרְצוּעָה עַל גַּבֵּי מַקְלוֹ – וּמִיָּד בָּאָה רוּחַ וְנָפְחָה בְּ"אַרְבַּע כַּנְפוֹת" שֶׁלּוֹ: עוּף־עוּף־עוף! – טָפְחוּ צִיצִיּוֹתָיו – וַהֲרֵיהוּ נִשָּׂא עִם חֲבֵרָיו בַּשָּׁמָיִם, טָס וּפִיו קָפוּץ לוֹ שֶׁלֹּא יִשּׁוֹם וְלֹא יִבְלַע, חָלִילָה, אֶת הַסְּגֻלָּה שֶׁבְּתוֹךְ פִיו –

וּבֵין רֶגַע – הֶאָח, הֶאָח! –הֲרֵיהוּ עוֹמֵד בֶּחָצֵר שֶׁלּוֹ וַחֲבֵרָיו עִמּוֹ!

אֲבָל לֹא הִסְפִּיק עוֹד הַבֵּן לְהִכָּנֵס לַבַּיִת – וְהוֹ, בַּלָּהָה! – מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּא בְּטִיסָה!

כְּבָזָק בָּא, מְלֵא עֵינַיִם זֶה. כְּנָפָיו כַּנְפֵי־עֲטַלֵּף שְׁחוֹרוֹת כָּעָב, חַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וּתְלוּיָה מֵרֹאשׁ חֻדָּהּ אוֹתָהּ טִפָּה מָרָה, שֶׁבָּהּ הוּא מֵמִית אֶת הָאָדָם – וְטָשׁ וְנָפַל עַל הַגַּג וְנִתְעַלֵּם לְתוֹךְ אֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן –

אֲהָהּ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת הִקְדִים אֶת הַבֵּן וּבָא לַבָּיִת!…

נֶחְפַּז רְפָאֵלִי כְּשֶׁהוּא גוֹעֶה גְעִיָּה גְדוֹלָה וּמָרָה, בְּעוֹד שֶׁפִּיהוּ קָפוּץ לוֹ – וַהֲרֵיהוּ לִפְנֵי אִמּוֹ, –

וְאוֹי וַאֲבוֹי! זוֹ, פָּנֶיהָ כְּבָר הוֹרִיקוּ, עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת, וּפִיהָ פָתוּחַ, – מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ עוֹמֵד…

“אִמָּא, אִמָּא!” צָעַק הַיֶּלֶד וְנָפַל עַל פָּנֶיהָ וּפִיו אֶל פִּי אִמּוֹ מַמָּשׁ מַכְנִיס אֶת הַסְּגֻלָּה, הַנִּצָּה מִגַּן־עֵדֶן. – – – – – – – –

יד

וּמִשֶּׁנִּתְעוֹרֵר רְפָאֵלִי וּפָקַח אֶת עֵינָיו – וַהֲרֵי זוֹ אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָה וּפָנֶיהָ מְאִירוֹת מִשִּׂמְחָה! –

הִיא מְגַפֶּפֶת, מְחַבֶּקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת לוֹ לִבְנָהּ בְּכָל אֲבָרָיו:

“בְּנִי! –הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ – הֵן זֶה כַּמָּה שֶׁלֹא אָכַלְתָּ, תִּינוֹק שֶׁלִּי! – עַכְשָׁו תֵּרֵד אִמָּא וּתְבַשֵּׁל לְךָ דַּיְסָא בֶּחָלָב.”

מִסְתַּכֵּל רְפָאֵלִי וּמַתְמִיהַּ: מֵאֵימָתַי הֶחֱלִימָה¹⁴ אִמָּא?…

מִסְתַּכֵּל שׁוּב – וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה:

הֲרֵי הֶחָתוּל מִתְחַטֵּא וּמְנַהֵם, וַהֲרֵי הַנָּחָשׁ פּוֹשֵׁט רֹאשׁוֹ מִן הַחוֹר. וַהֲרֵי הָאַוָּז הַלָּבָן מְגַעְגַּע שָׁם בֶּחָצֵר. –

וְאֵין כָּל זֶה חֲלוֹם?…

חֲלוֹם אוֹ לֹא חֲלוֹם. –

אַךְ רוֹאֶה רְפָאֵלִי, אִמּוֹ כְבָר הוֹלֶכֶת וְעוֹשָׂה בַבָּיִת, עוֹסֶקֶת – וּפָנֶיהָ נָאוֹת וּמַצְהִילוֹת יוֹתֵר מִבְּכָל הַיָּמִים.

הוא – בְּלִבּוֹ חֶדְוָה גְדוֹלָה וְתוֹדָה רַבָּה לְרוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאֵם הַבֵּן שְׂמֵחָה –

הַלְלוּיָהּ!

א. שַׁעֲשׁוּעִים

לֵאָה נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה עֲנִיָּה וַעֲזוּבָה עִם שְׁנֵי יְתוֹמִים, בֵּן וּבַת קְטַנִּים. לא הָיָה לָהּ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, וְהִתְחִילָה תוֹפֶרֶת לְבָנִים לַאֲחֵרִים; וְכָךְ, כָּל הַיּוֹם יוֹשֶׁבֶת הִיא כְפוּפָה עַל מְלַאכְתָּהּ זוֹ, הַנּוֹתֶנֶת לֶחֶם צַר לָהּ וְלִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ.

אֶת הַבֵּן נְחֶמְיָה, יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע, נָתְנָה לֵאָה לִלְמֹד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; וְאֶת הַבַּת, רְחֵלָה הַפְּעוֹטָה, יַלְדָה בַת אַרְבַּע, הִיא מַחֲזִיקָה עִמָּהּ בַּבָּיִת.

אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם יָשׁוּב נְחֶמְיָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר, וְהִנֵּה גַם הוּא עִם אִמּוֹ וְעִם אֲחוֹתוֹ בַבַּיִת יֵשֵׁב. חֲבֵרָיו מְשַׂחֲקִים בַּחוּץ, וְהוּא עִם רְחֵלָה יִשְׁתַּעְשֵׁעַ; עוֹשֶׂה לָהּ צִפֳּרִים וַעֲגָלוֹת שֶׁל נְיָר, אוֹ בֻבּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מַטְלִיּוֹת בַּד, שֶׁהוּא כוֹרֵךְ עַל גַּפְרוּרִים, וְשִׂמְחָה לוֹ בִרְאוֹתוֹ אֶת הַקְּטַנָּה מִשְׁתַּעְשַׁעַת בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו.

בָּעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁהֵכִין נְחֶמְיָה אֶת שֵׁעוּרָיו לְיוֹם מָחָר, הוא חוֹזֵר לְטַפֵּל בַּאֲחוֹתוֹ. אִמּוֹ עֲדַיִן הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הָעֲבוֹדָה, וּנְחֶמְיָה מַצִּיעַ לִרְחֵלָה אֶת הָעֲרִיסָה, פּוֹשֵׁט בְּגָדֶיהָ, חוֹלֵץ נְעָלֶיהָ וּמַשְׁכִּיבָהּ לִישׁוֹן, וְלִפְנֵי שְׁנָתָהּ הוּא מְסַפֵּר לָהּ גַּם אַגָּדָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ.

אוֹ שֶׁאִמָּא נוֹתֶנֶת אָז קוֹלָהּ בְּשִׁיר, מִתּוֹךְ הָעֲבוֹדָה, וּשְׁנֵי הַיְלָדִים יַחַד מִשְׁתַּתְּקִים, שׁוֹתְקִים וּמַקְשִׁיבִים לְשִׁירַת הָאֵם, כִּי נְעִימָה הִיא לָהֶם עַד מְאֹד.

וְהִנֵּה, יוֹם חֹרֶף אֶחָד בָּהִיר.

זָרְחָה הַחַמָּה בַצָּהֳרַיִם וְהִזְהִירָה אֶת הַשֶּׁלֶג הָרַךְ שֶׁנָּפַל כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַבֹּקֶר, – וּבַמִּגְרָשׁ שֶׁלִּקְצֵה הָרְחוֹב נִקְהֲלוּ הֲמוֹן יְלָדִים וְשִׂחֲקוּ שָׁם; הֲלָלוּ – בְּכַדּוּרֵי שֶׁלֶג, וַהֲלָלוּ בְאִישׁ שֶׁל שֶׁלֶג, – אָדָם יַעֲשׂוּ, וַהֲלָלוּ גוֹרְרִים זֶה לָזֶה בְמִגְרָרוֹת², וּצְחוֹק יְלָדִים וּמִצְהֲלוֹת קוֹלָם נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק.

בְּשָׁעָה זוֹ נִכְנְסָה שְׁכֵנָה אַחַת לְבֵיתָהּ שֶׁל לֵאָה, רָאֲתָה הָאִשָּׁה אֶת נְחֶמְיָה יוֹשֵׁב עִם רְחֵלָה אֲחוֹתוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת וְאָמְרָה לוֹ: “נַחְמָנִי! מִפְּנֵי מַה אֵינְךָ יוֹצֵא לְשַׁחֵק בָּרְחוֹב עִם חֲבֵרִים, בְּיוֹם נֶחְמָד שֶׁכָּזֶה?”

נָשַׁק הָאָח לַאֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה וְעָנָה: “וְעִם קְטַנָּה זוֹ מִי יְשַׁחֵק כָּאן? אִמָּא עֲסוּקָה, וְזוֹ – אִם אֵין אֲנִי עִמָּהּ מִי עִמָּהּ?”

נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשְּׁכֵנָה לִשְׁמֹעַ תְּשׁוּבָה זוֹ, וַאֲפִילוּ דִמְעָה עָמְדָה לָהּ בְּעֵינֶיהָ. נָשְׁקָה לְנַחְמָנִי – וְיָשְׁבָה גַם הִיא לְשַׁחֵק עִם הַיְלָדִים כַּחֲבֵרָה טוֹבָה, כְּיַלְדָה קְטַנָּה.

וּמִשְׂחָק זֶה אֶפְשָׁר נָעִים הָיָה לִמְשַׂחֲקָיו יוֹתֵר מִכָּל הַשַׁעֲשׁוּעִים שֶׁבָּרְחוֹב.

ב בְּעוֹד שָׁנָה

הַקַּיִץ חָלַף הָלַךְ לוֹ, הַסְּתָו הַנִּזְעָף בָּא, יְמוֹת הַגְּשָׁמִים הִתְחִילוּ, וּנְחֶמְיָה – נְעָלָיו קְרוּעוֹת.

נָתְנָה אוֹתָן הָאֵם לַסַּנְדְּלָר שֶׁיְּתַקְּנֵן, וְנִשְׁאַר נְחֶמְיָה לֵישֵׁב אוֹתוֹ הַיּוֹם בַּבַּיִת וּלְבֵית־הַסֵּפֶר לֹא הָלָךְ.

הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְעֻנָּנִים, וְהַגֶּשֶׁם הָיָה דוֹלֵף מֵאָז הַבֹּקֶר וְגַם רוּחַ קָרָה נָשְׁבָה בַחוּץ, יָשַׁב נְחֶמְיָה וְהָיָה מְשׁוֹמֵם מִן הַבַּטָּלָה, אֶת שֵׁעוּרָיו הֵכִין כְּבָר בַּכֹּל, וְעִנְיָן אַחֵר לֹא מָצָא לַעֲסֹק בּוֹ עוֹד.

פָּנָה וְאָמַר אֶל אֲחוֹתוֹ: “רְחֵלָה, הֲרֵי אַתְּ כְּבָר בַּת חָמֵש – וְאֵינֵךְ רוֹצָה לִלְמֹד קְרִיאָה וּכְתִיבָה?”

“רוֹצָה אֲנִי” אָמְרָה הַקְּטַנָּה "וְאֵין אִמָּא שׁוֹלַחַת אוֹתִי לְבֵית־הַסֵּפֶר“.

“בֹּאִי, קְטַנָּה!” אָמַר נְחֶמְיָה “אֲנִי אֲלַמְּדֵךְ.”

“טוֹב!” עָנְתָה רְחֵלָה וְחָפְזָה בְשִׂמְחָה אֶל אָחִיהָ.

מִיָּד נָטַל נְחֶמְיָה סֵפֶר הָאָלֶף־בֵּית שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה עוֹד שָׁמוּר אֶצְלוֹ מִלִּפְנֵי שְׁנָתַיִם, וְהִתְחִיל מְלַמֵּד לַאֲחוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתוֹ בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

הַקְּטַנָּה נִסְתַּכְּלָה, הִקְשִׁיבָה וְלָמְדָה בְחֵשֶׁק, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה עַל הַנִּלְמָד גַּם בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רָאָה נְחֶמְיָה שֶׁרְחֵלָה תַלְמִידָה שַׁקְדָּנִית הִיא, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְלַמְּדָהּ יוֹם יוֹם.

וְכָךְ עָשָׂה.

יוֹם יוֹם מְלַמֵּד נְחֶמְיָה אֶת רְחֵלָה שָׁעָה אַחַת, וּרְחֵלָה זוֹ קוֹרְאָה וְכוֹתְבָה, מוֹנָה וּמְחַשְּׁבָה כְּתַלְמִידָה מַמָּשׁ.

וְאֵם הַבָּנִים כַּמָּה שָׂמַח לִבָּהּ הִיא עַל הַמּוֹרֶה וְהַתַּלְמִידָה גַם יָחַד! – כָּל הַשִּׁירִים שֶׁיָּדְעָה לֵאָה בִימֵי יַלְדוּתָהּ נִזְכְּרוּ לָהּ, וְצָצוּ חֲדָשִׁים מִיּוֹם לְיוֹם; וּבְשֶׁבֶת הָאֵם עַל עֲבוֹדָתָהּ, הֲרֵיהִי שָׁרָה וּמְלַמֶּדֶת אֶת אֵלּוּ לִרְחֵלָה וְנַחְמָנִי גַּם יָחַד.

וְנֶחָמָה טוֹבָה שֶׁל עֲבוֹדָה וְשֶׁל תַּלְמוּד וְשִׁירָה שְׁרוּיָה בְּאַהֲבָה תּוֹךְ מָעוֹן דַּל וְצָנוּעַ זֶה.

עִתִּים נִכְנֶסֶת אֶצְלָם גַּם הַשְּׁכֵנָה וּבְיָדָהּ מַעֲשֵׂה סְרִיגָה, אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ: “בֶּאֱמוּנָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, לֵאָה, כִּי נָעִים לִי לָבֹא וְלֵישֵׁב מְעַט בְּבֵיתֵךְ מִבְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה!”

וְאַף הִיא, הַשְּׁכֵנָה, מִתְיַשֶּׁבֶת לַעֲשׂוֹת שָׁם בִּמְלַאכְתָּהּ, בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל הָאֵם וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְעִימִים.

ג בֵּית־מְלוּכָה

בֵּינָתַיִם הִגִּיעוּ הַיָּמִים שֶׁבֵּין פּוּרִים לְפֶסַח, יָמִים שֶׁהָעֲבוֹדָה רָבְתָה עַל לֵאָה, – וְהִנֵּה חָלְתָה הָאֵם וְנָפְלָה לְמִשְׁכָּב.

עָמְדוּ נַחְמָנִי וּרְחֵלָה שֶׁלָּהּ אֵצֶל מִטָּתָהּ, מַבִּיטִים בָּהּ וְשׁוֹתְקִים, הָאֵם – עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת, נְשִׁימָתָהּ כְּבֵדָה, לְחָיֶיהָ אֲדֻמּוֹת, וְלִרְגָעִים הִיא נִרְעֶדֶת, – יְשֵׁנָה הִיא כָךְ?

פָּקְחָה הָאֵם אֶת עֵינֶיהָ, נִסְתַּכְּלָה בִשְׁנֵי יְתוֹמֶיהָ הַקְּטַנִים וְנִתְאַנְּחָה אֲנָחָה אֲרֻכָּה וַעֲמֻקָּה מִתּוֹךְ לִבָּהּ.

כָּפַף עָלֶיהָ הַבֵּן וְשָׁאַל לָהּ בִּלְחִישָׁה: “רוֹצָה אַתְּ מָה? הַגִּידִי, אִמָּא, וְאֶתֵּן לָךְ.”

נִעְנְעָה לֵאָה בְרֹאשָׁהּ: “לָאו.”

"וְלָמָּה אַתְּ נֶאֱנָחַת? שָׁאַל לָהּ נְחֶמְיָה שׁוּב.

“רוֹאָה אֲנִי” אָמְרָה הָאֵם מִתּוֹךְ חֹם “הַחַג הַגָּדוֹל, חַג הַפֶּסַח, קָרוֹב לָבֹא, – וּמִי יִדְאַג לָכֶם? כָּל צָרְכֵי הַחַג מִי יָכִין?”

נָשַׁק נְחֶמְיָה לְאִמָּא עַל מִצְחָהּ וְאָמָר: "אַל תִּדְאֲגִי אִמָּא, אֲנִי אֵלֵךְ לְשָׁרֵת בְּחָנוּת, אֶשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף – וְנִקְנֶה אֶת הַכֹּל. אַךְ אַל נָא תִדְאֲגִי, אִמָּא, וּמִמֵּילָא תְהִי בְרִיאָה, – לֹא כֵן?“

טִפְּסָה וְחֵלָה הַפְּעוֹטָה וְעָלְתָה עַל הַמִּטָּה, וְאַף הִיא נָשְׁקָה לְאִמָּה, נָשְׁקָה לָהּ בַּשְּׂפָתַיִם שֶׁיָּבְשׁוּ מֵחֹם, וְאָמָרָה: וַאֲנִי אֲסַיֵּד אֶת הַחֶדֶר, אֲכַבֵּס אֶת הַמַּפָּה וְאַגְעִיל³ אֶת הַכֵּלִים, – תִּרְאִי שֶׁאֶת הַכֹּל אֲסַדֵּר בַּבַּיִת לַפֶּסַח – וּבֵינָתַיִם יֵרְפֵא לָךְ, אִמָּא, – לֹא כֵן?"

נִכְמַר לֵב הָאֵם לִשְׁנֵי בָנֶיהָ וּמִתּוֹךְ דִּמְעָה אָמְרָה לָהֶם: “וַהֲרֵי קְטַנִים אַתֶּם, אֶפְרוֹחַי שֶׁלִי.”

“קְטַנִּים!” עָנָה נְחֶמְיָה וְהִתְמוֹדֵד בְּכָל קוֹמָתוֹ כְלַפֵּי אִמּוֹ “אִם מוֹרֶה אֲנִי יָכֹל לִהְיוֹת, מְשָׁרֵת בְּחָנוּת לֹא־כָל־שֶׁכֵּן!”

וְאַחֲרָיו נִעְנְעָה רְחֵלָה בְרֹאשָׁהּ הַמְתֻלְתָּל וְעָנְתָה אַף הִיא: “וַאֲנִי, לִקְרֹא וְלִכְתֹּב אֲנִי יוֹדַעַת, וְלַעֲשׂוֹת בַּבַּיִת כְּכָל נַעֲרָה לֹא אוּכַל?”

שָׂחֲקָה הָאֵם, חִבְּקָה לִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ – נָשְׁקָה גַם לַמּוֹרֶה וְגַם לְתַלְמִידָתוֹ וְאָמָרָה: “לֹא, יְלָדַי! בִּזְכוּתְכֶם, תִּרְאוּ, כִּי אַבְרִיא וְאֶעֱשֶׂה עוֹד, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, הַכֹּל לִכְבוֹד פֶּסַח! וְאַתָּה, נַחְמָנִי, תְּלַמֵּד לִרְחֵלָה אַרְבַּע הַקֻּשְׁיוֹת וְתַעֲרֹךְ לִי אֶת הַסֵּדֶר כְּהִלְכָתוֹ, – לֹא כֵן?”

וְאָמְנָם כִּי כֵן כֵּן הָיָה!

עָבְרָה הַמַּחֲלָה, עָבָרָה, – וְאֶת הַכֹּל עָשְׂתָה וְהֵכִינָה הָאֵם בְּיָדֶיהָ הִיא לִכְבוֹד פֶּסַח (וְאָמְנָם גַּם הַשְּׁכֵנָה עָזְרָה עִמָּהּ, כִּי חַלָּשָׁה הָיְתָה עוֹד).

וּבְלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח עָרְכָה לֵאָה שֻׁלְחָן וְרִפְּדָה הֲסֵבָּה, כִּסֵּא “לַמֶּלֶךְ” בְּנָהּ. “בַּת הַמַּלְכָּה,” רְחֵלָה, פָּתְחָה וְשָׁאֲלָה: “מַה נִשְׁתַּנָּה,” וּפָתַח נְחֶמְיָה וְהִגִּיד אֶת הַהַגָּדָה בִנְעִימָה לִפְנֵי אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ, –

עָרַךְ נְחֶמְיָה אֶת הַסֵּדֶר מַמָּשׁ כְּגָדוֹל, כְּ"מֶלֶךְ" בְּיִשְׂרָאֵל לְכָל חֻקוֹתָיו!

וּמִשֶׁהֶעֱמִידוּ אֶת הַכּוֹס לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא – וּרְחֵלָה קָפְצָה וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת לְאוֹתוֹ שָׂב. הָרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁיָּבֹא לְבָרֵךְ גַּם אֶת בֵּיתָם – קָמָה הָאֵם וְהֶחֱזִיקָה בִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ, חִבְּקָה אוֹתָם אֶל לִבָּהּ וּפָתְחָה וְאָמְרָה בְשִׁיר:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַל כִּסְאוֹ הָרָם

כְּמֶלֶךְ בְּהוֹדוֹ בְרֹאשׁ כָּל הָעָם,

בִּימִינוֹ כּוֹס יֵשַׁע הוּא יִשָּׂא עַל כֹּל

וּבְרָכָה יְבָרֵךְ בְּרִנָּה וָקוֹל.

הֶאָח, שׁוּב שִׁיר חָדָשׁ לְאִמָּא! – שָׁכְחָה לֵאָה כָל יְעִיפָה וְחֻלְשָׁה וַהֲרֵיהִי שָׁרָה בְחֶדְוָה לִילָדֶיהָ:

וְיָצְאָה הַבְּרָכָה מִיָּם עֲדֵי יָם

וְעָנָה יִשְׂרָאֵל: “אָמֵן” – קוֹל רָם.

אָמֵן וְאָמֵן! בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ

יַעֲלֶה וְיָבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ!

וְקָפַץ הַמֶּלֶךְ הַקָּטֹן מִכִּסְאוֹ וְתָפַס לְ"בַת־הַמַּלְכָּה", לִרְחֵלָה, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ בְמָחוֹל לִקְרַאת אִמָּם בְּצָהֲלָה וּבְחֶדְוָה וּבִמְחִיאַת כַּפָּיִם.

קְצֵה הָעֲיָרָה – וְאִישׁ לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע בְּשִׂמְחָה זו, שֶׁהֵבִיא אֵלִיָּהוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְבֵית אַלְמָנָה אַחַת וִיתוֹמֶיהָ הַקְּטַנִּים. –

• לְבַדָּם הָיוּ, אַךְ הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה הָיְתָה בִּמְעוֹנָם.

• וַיְהִי בַחֲצִי הַלָּיְלָה.

וְאָמְנָם לֹא בְכָל בֵּית מְלוּכָה זוֹכִים לְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה כָזוֹ שֶׁהָיְתָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְאוֹתָהּ דִירָה קְטַנָּה וְדַלָּה שֶׁבִּקְצֵה הָעֲיָרָה.

ד בַּסּוֹד

הָאָבִיב הָיָה בָאָרֶץ, יֶרַח הַזִּיו בְּכָל הֲדָרוֹ. בֹּקֶר – וְשִׁירַת הַצִּפֳּרִים שֶׁבַּיַּעַר הַקָּרוֹב נִשְׁמַעַת בְּצָהֳלָה עַד הָעֲיָרָה.

הַכֹּל צָץ, פּוֹרֵחַ וְזוֹרֵחַ בַּחַמָּה – וְדַוְקָא בִימֵי אָבִיב נֶחְמָדִים אֵלּוּ הָיְתָה קַדַּחַת קָשָׁה מְהַלֶּכֶת אָז בָּעֲיָרָה, וְתָקְפָה הַקַּדַּחַת גַּם לִנְחֶמְיָה.

בַּשֵׁנִי שֶׁל עֲצֶרֶת⁴ אֲחָזַתּוּ חַמָּה וְצִנָּה – וַהֲרֵי זֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁהוּא שׁוֹכֵב חוֹלֶה.

הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ. הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ – וְהִנֵּה זוֹ אִמּוֹ עוֹמֶדֶת עָלָיו וְכוֹס בְּיָדָהּ, גָּחֲנָה אֵלָיו וּבְקוֹל חֲנִינָה תְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה מְעַט חָלָב. שָׁתָה הַיֶּלֶד וּבִקֵּשׁ מֵאִמָּא שֶׁתּוֹשִׁיבוֹ אֵצֶל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, לִרְאוֹת בָּאֲקַקִּיָּה הַפּוֹרַחַת כֻּלָהּ לָבָן וְנוֹתֶנֶת רֵיחַ מָתוֹק, וּבַחֲסִידָה הַמְקַשְׁקֶשֶׁת מֵעַל גַּג הַסּוּף שֶׁמִּנֶּגֶד.

עָשְׂתָה לוֹ הָאֵם כְּבַקָּשָׁתוֹ, הוֹשִׁיבַתְהוּ וְגַם נָשְׁקָה לוֹ וְהָלְכָה לָהּ לַעֲבוֹדָתָהּ, – הִתְחִילָה מְקַשְׁקֶשֶׁת בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה.

נִתְעוֹרְרָה רְחֵלָה מִשְׁנָתָהּ אַף הִיא, וּמִיָּד יָרְדָה מִמִּטָּתָהּ, נִגְּשָׁה אֶל נְחֶמְיָה בְעוֹדָהּ בְּכֻתָּנְתָּהּ בִּלְבָד וְאָמְרָה לוֹ: “וּמַה שְׁלוֹמְךָ, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה?”

שָׂחַק נְחֶמְיָה וְאָמַר לָהּ: “וּמִי הִגִּיד לָךְ, רְחֵלָתִי, שֶׁתִּקְרָאִינִי כָךְ?”

אָמְרָה לוֹ: “הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי, שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמְלַמֵּד יְלָדִים, וְכָל הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים לָךְ: אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה! אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה! וַאֲנִי שׂוֹחֶקֶת וְשׂוֹחָקֶת, זֶה הָיָה חֲלוֹם כָּל כָּךְ טוֹב!”

“אַף אֲנִי” הֵשִׁיב נְחֶמְיָה בִשְׂחוֹק רָפֶה “חֲלוֹם טוֹב רָאִיתִי הַלַָּיְלָה.”

“וּמָה?”

“רָאִיתִי גֶשֶׁם… גֶשֶׁם חָמִים זוֹלֵף עָלַי, וְחַמָּה וְקֶשֶׁת זוֹרְחִים בַּשָּׁמָיִם, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּעֵשֶׂב רַךְ אֵצֶל הַיָּעַר. הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד עָלַי בַּלָּאט בַּלָּאט, – וְלִי טוֹב מְאֹד שֶׁאֲנִי מִתְרַחֵץ בּוֹ. וְהִנֵּה אַתְּ, רְחֵלָתִי, יוֹצֵאת מִן הַיַּעַר, נוֹשֵׂאת עֲנָבוֹת בְּסִינָרֵךְ וְאוֹמֶרֶת לִי: “הֲרֵי פְרִי חָדָשׁ לְשֶׁהֶחֱיָנוּ” וְהָעֲנָבוֹת – כָּל כָּךְ רֵיחָנִיּוֹת, אֲדַמְדַמּוֹת, נֶחְמָדוֹת! הוֹשַׁטְתִּי יָד לָקַחַת – וֶהֱקִיצוֹתִי, וְהִנֵּה אֲנִי כֻלִּי שָׁרוּי בְּזֵעָה”.

וּמִן הָעֲנָבוֹת לֹא אָכָלְתָּ?" שָׁאֲלָה רְחֵלָה, כְּשֶׁהִיא מְלַקְלֶקֶת שְׂפָתֶיהָ.

“לֹא” עָנָה נְחֶמְיָה “לֹא אָכָלְתִּי. וְדוֹמֶנִי, אִלְמָלֵי אָכַלְתִּי עֲנָבוֹת כָּאֵלּוּ – מִיָּד הָיִיתִי מַחְלִים.”

“אוֹי!” – קָרְאָה רְחֵלָה "בֶּאֱמֶת רָאִיתִי אֶתְמוֹל כְּפָרִית אַחַת שֶׁהֵבִיאָה עֲנָבוֹת. וַדַּאי גַם בַּיַּעַר שֶׁלָּנוּ יֵשׁ כְּבָר בַּכּוּרוֹת כָּאֵלּוּ.“

“כְּלוּם אֶפְשָׁר?”

“אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר! – קָרְאָה רְחֵלָה וְכָפְפָה אֶל נְחֶמְיָה וְלָחֲשָׁה לוֹ – שְׁתֹק, נַחְמָנִי, אַל תַּגֵּד לְאִמָּא, וַאֲנִי מִיָּד אֵלֵךְ הַיַּעְרָה, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיִינוּ מְלַקְּטִים בּוֹ בַשָּׁנָה שֶׁעָבָרָה, אֶמְצָא עֲנָבוֹת וְאָבִיאָה לָךְ.”

“וְאֵיךְ תַּעֲשִׂי כָךְ?” – שָׁאַל נְחֶמְיָה.

“אִמָּא הֲרֵי תִשְׁלַח אוֹתִי עִם הַסַּל לְהָבִיא חַלָּה וּבֵיצִים לְשַׁבָּת, וְאָז אֶקַח גַּם כּוֹס, אֵלְכָה הַיַּעְרָה וְאָבִיאָה לְךָ כוֹס מְלֵאָה עֲנָבוֹת טוֹבוֹת טוֹבוֹת, אֲדַמְדַמִּיּוֹת, רֵיחָנִיּוֹת, כָּל כָּךְ רֵיחָנִיּוֹת!… אַהּ! הָרֵיחַ – מְחַיֵּה נְפָשׁוֹת!”

וְהַקְּטַנָּה שָׁאֲפָה בְחָטְמָהּ הַדַּק כָּךְ, עַד שֶׁנְּחֶמְיָה הַתְחִיל שׂוֹחֵק.

וְחָפְזָה רְחֵלָה, רָחֲצָה וְנִתְלַבְּשָׁה, נָטְלָה אֶת הַסַּל וְאָמָרָה: “אִמָּא, הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת לְהָבִיא צָרְכֵי שַׁבָּת.”

“וְיוֹדַעַת אַתְּ מַה לְהָבִיא?”

“כֵּן, אִמָּא! שְׁתֵּי חַלּוֹת קְלוּעוֹת, שָׁלֹשׁ בֵּיצִים, שְׁנֵי נֵרוֹת לִבְרָכָה – וְהַשְּׁאָר הֲרֵי מוּכָן כְּבָר מֵאֶתְמוֹל, – לֹא כֵן?”

“כֵּן כֵּן, רְחֵלָה! אֲבָל גַּם רְבִיעִית שֶׁמֶן תָּבִיאִי וְגַם חֲבִילָה שֶׁל צְנוֹנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת תִּקְנִי! וַהֲרֵי לָךְ מָעוֹת.”

מִהֲרָה רְחֵלָה, לָקְחָה צְלוֹחִית לְשֶׁמֶן וְשָׂמָה בַסַּל, וְגַם כּוֹס לָקְחָה בַחֲשַׁאי, שֶׁלֹּא תִרְאֶה הָאֵם, רָמְזָה לִנְחֶמְיָה – וְיָצְאָה בְחִפָּזוֹן, כְּשֶׁנְּחֶמְיָה שׂוֹחֵק בְּעֵינָיו אַחֲרֶיהָ.

“מָה אַתָּה שׂוֹחֵק כָּךְ, בְּנִי?” – שְׁאֵלַתְהוּ הָאֵם, וְנִסְתַּכְּלָה בוֹ בְעֵינַיִם טוֹבוֹת מִמְּקוֹמָהּ, מֵעֵבֶר הַמְּכוֹנָה.

“שׁוֹבֵבָה קְטַנָּה הִיא זֹאת!” עָנָה נְחֶמְיָה. –

“וַדַּאי אָמְרָה, שֶׁתֵּצֵא לִלְקֹט לְךָ פְרָחִים וְתָבִיא?”

“תִּרְאִי, לִכְשֶׁתַּחֲזֹר” הֵשִׁיב נְחֶמְיָה.

רָאֲתָה הָאֵם שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֵיזֶה סוֹד וְגַם שָׂמֵחַ עַל כָּךְ – וְלֹא חָקְרָה אוֹתוֹ עוֹד.

ה הָעֲנָבוֹת

וְאַף אָמְנָם זָכֹר זָכְרָה הַקְּטַנָּה אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁנְּחֶמְיָה הָיָה מוֹלִיכָהּ שָׁמָּה בַקַּיִץ שֶׁעָבָר. וּלְאַחַר שֶׁלָּקְחָה כָל מַה שֶׁנִּצְטַוְּתָה מִפִּי הָאֵם – חָפְזָה בְרִיצָה אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב.

שָׁם צִפֳּרִים רִנְּנוּ וְרָקְדוּ בְשִׂמְחָה, פַּרְפָּרִים פָּרְחוּ עַל הַצִּיצִים, אֶגְלֵי טַל נוֹצְצוּ כְמַרְגָּלִיוֹת, אַךְ רְחֵלָה לֹא בְאֵלּוּ הִבִּיטָה, הִיא רַק עֲנָבוֹת חִפְּשָׂה בֵּין הַשִּׂיחִים הַדַּקִים שֶׁלִּשְׂפַת הַשְּׁלוּלִית הַמִּתְפַּתֶּלֶת בֵּין שָׁרְשֵׁי הָאִילָנוֹת, וְהִנֵּה – הֶאָח! – יְחִידוֹת יְחִידוֹת אֲדַמְדַמּוֹת מְצִיצוֹת הֵן כֹּה וָכֹה.

לִקְטָה רְחֵלָה עֲנָבָה אַחֲרֵי עֲנָבָה, כָּל אֲדַמְדַמָּה, אִם קְטַנָּה אִם גְּדוֹלָה, וְשָׂמָה בַכּוֹס.

וְהִנֵּה זוֹ יוֹצְאָה מִן הַיַּעַר, בִּימִינָהּ הַסַּל עִם צָרְכֵי הַשַּׁבָּת וּבִשְׂמֹאלָהּ הִיא נוֹשֵׂאת בִּזְהִירוּת אֶת הַכּוֹס עִם עֲנָבוֹת נָאוֹת אֲדַמְדַמִּיּוֹת: הוֹלֶכֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶן – וְאַף אַחַת מֵהֶן לֹא תִטְעָם.

בָּא לִקְרָאתָהּ הָרוֹפֵא הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעֲיָרָה, שֶׁיָּצָא לְטַיֵּל בְּשָׁעָה זוֹ לְרוּחַ הַבֹּקֶר. רָאָה זֶה אֶת הַיַּלְדָה הַנּוֹשֵׂאת אֶת הָעֲנָבוֹת בִּזְהִירוּת יְתֵרָה, מִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶן בְּתֵאָבוֹן וְאֵינָהּ טוֹעֶמֶת מֵהֶן כְּלוּם וְאָמַר לָהּ בְּשַׁחֲקָה: “תִּמְכְּרִי לִי עֲנָבוֹת אֵלּוּ, תִּינֹקֶת?”

“לֹא, אֲדוֹנִי” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “לֹא לִמְכִירָה הֵן.”

מָצְאָה פְעוֹטָה זוֹ חֵן בְּעֵינֵי הָרוֹפֵא, בִּקֵשׁ לַעֲשׂוֹת לָהּ שִׂמְחָה וְאָמַר: "וְאִם אֶתֵּן לָךְ שֶׁקֶל – הֲרֵי תִתְּנִי לִי אֶת הַכּוֹס!“

“לֹא, אֲדוֹנִי” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֶתֵּן אֶת אֵלּוּ!”

“כָּךְ?” תָּמַהּ הָרוֹפֵא “הָעֲנָבוֹת וַדַּאי אָמְנָם בַּכּוּרוֹת. נָאוֹת הֵן. אֲבָל כְּלוּם אֵין עוֹד עֲנָבוֹת בַּיָּעַר?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, כָּאֵלּוּ אֵין עוֹד שָׁם.”

“וּבְכֵן” אָמַר הָרוֹפֵא “מָחָר יִהְיוּ עוֹד, וּבְעַד אֵלּוּ – הֲרֵי לָךְ שֶׁקֶל, קְטַנָּה!”

עָמְדָה רְחֵלָה וְאָמָרָה: “בְּפַעַם אַחֶרֶת הָיִיתִּי נוֹתֶנֶת אוֹתָן, אֲבָל אָחִי חוֹלֶה, וּבַלַּיְלָה רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהוּא אוֹכֵל עֲנָבוֹת לִרְפוּאָה. עַכְשָׁו, מִשְׁמָּצָאתִי אֶת אֵלּוּ – אֶתְּנֵן לְאַחֵר?”

הֶחֱלִיק הָרוֹפֵא לַיַּלְדָה עַל רֹאשָׁהּ הַמְתֻלְתָּל וְאָמָר: “אִם כֵּן, אָחוֹת טוֹבָה אַתְּ, וְחָלִילָה לִי לְבַקֵשׁ עֲנָבוֹת אֵלּוּ מִיָּדָךְ. אֲבָל הַגִּידִי, בִּתִּי, הֲשָׁאֲלוּ לָרוֹפֵא, אִם מֻתָּר לוֹ לְאָחִיךָ זֶה לֶאֱכֹל עֲנָבוֹת בְּחָלְיוֹ?”

“לָרוֹפֵא?” הִשְׁתּוֹמְמָה הַיַּלְדָה “כְּלוּם יֵשׁ לְאִמָּא מָעוֹת שֶׁתִּקְרָא לְרוֹפֵא?”

מִיָּד אָמַר הָרוֹפֵא לָהּ: “אִם כֵּן אֵלֵךְ אִתָּךְ, אֶל אָחִיךְ וְאֶרְאֶה מַה מַחֲלָתוֹ. הֵן רוֹפֵא אָנִי.”

“כֵּן, יָדַעְתִּי, אֲדוֹנִי!” אָמְרָה רְחֵלָה "בְּבַקָּשָׁה! בְּבַקָּשָׁה, נֵלֵךְ!“

הָלְכוּ יַחַד – וּבָאוּ,

הָאֵם, שֶׁהִתְחִילָה כְבָר דּוֹאֶגֶת לְבִתָּהּ, נִבְהֲלָהּ בִּרְאוֹתָהּ אֶת הָרוֹפֵא שֶׁבָּא פִתְאֹם מִבְּלִי קְרִיאָה, אֲבָל הָרוֹפֵא הִקְדִּים וְאָמַר לָהּ: “אֵין דָּבָר, גְבִרְתִּי! בַּת חֲכָמָה וְטוֹבָה לָךְ – וְהָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ, עַכְשָׁו נִרְאֶה נָא אֶת הַחוֹלֶה.”

בָּדַק הָרוֹפֵא אֶת נְחֶמְיָה וְאָמָר: “קַדַּחַת הָיְתָה וְעָבָרָה, וּבְעוֹד יוֹמַיִם יוּכַל הַיֶּלֶד לָקוּם וּלְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ.”

וּפָנָה לִנְחֶמְיָה וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי – רְפוּאָה מָרָה אֶכְתֹּב לְךָ, בָּחוּר שֶׁלִּי! אֲבָל אֲחוֹתְךָ רְפוּאָה טוֹבָה וּמְתוּקָה הֵבִיאָה לָךְ. תְּנִי לוֹ, קְטַנָּה – תֵּנִי!” אָמַר לִרְחֵלָה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ אֶל אָחִיהָ כְּשֶׁהַכּוֹס בְּיָדָהּ.

“הֶאָח!” קָרָא נְחֶמְיָה לְמַרְאֵה הָעֲנָבוֹת הָרֵיחָנִיּוֹת.

“קַח, קַח!” אָמַר הָרוֹפֵא "טְעֹם וֶאֱכֹל, אֲבָל רַק מְעָט. רְפוּאָה יְקָרָה הִיא זוֹ. שֶׁקֶל נָתַתִּי בִמְחִירָהּ לַקְטַנָּה – וְהִיא לֹא קִבֵּלָה!“

“אֲבָל” עָנְתָה רְחֵלָה בִמְחִיאַת כַּפַּיִם “אֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַמָּקוֹם הַטוֹב, וְעוֹד אָבִיאָה לְךְ אֲדוֹנִי עֲנָבוֹת מִן הַמֻּבְחָרוֹת. הַרְבֵּה – וְחִנָּם אֵין כָּסֶף!”

שָׂחֲקוּ הָאֵם וְהָרוֹפֵא יָחַד, וְהוּא, הָרוֹפֵא, אָמָר: “וּמָתַי יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה?”

“מָחָר הֲרֵי שַׁבָּת” אָמְרָה הַקְּטַנָּה “וּבְכֵן, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר אֶצְאָה וַאֲלַקֵּטָה, אָז יִהְיוּ כְבָר בַּכּוּרוֹת הַרְבֵּה שָׁם, וְאָבִיא לַאֲדוֹנִי סַלְסָלָה מְלֵאָה!”

“טוֹב מְאֹד!” קָרָא הָרוֹפֵא “יוֹם רִאשׁוֹן זֶה יוֹם הוּלֶדֶת בִּתִּי הוּא (בַּת שֶׁכְּמוֹתֵךְ יֵשׁ לִי) – וְהָיָה זֶה מַתָּנָה לַשּׁוֹבֵבָה שֶׁלִּי.”

ו שְׁנֵי הַמִּכְתָּבִים

בְּבֹקֶר שֶׁל יוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּעוֹד שֶׁלֹּא כָל הַיְלָדִים קָמוּ מִמִּשְׁנָתָם, עָמְדָה רְחֵלָה לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הָרוֹפֵא, סַלְסָלָה קְטַנָּה שֶׁל נְצָרִים בְּיָדָהּ, וְהַסַּלְסָלָה מְלֵאָה עֲנָבוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת וּרְטֻבּוֹת טָל.

דָּפְקָה הַקְּטַנָּה בַדֶּלֶת – וְיָצְאָה אֵלֶיהָ הַמְשָׁרֶתֶת. מָסְרָה לָהּ רְחֵלָה אֶת הַסַּלְסָלָה, הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לָהּ גַּם נְיָר מְקֻפָּל וְאָמָרָה: “תּוֹאִילִי נָא לִמְסֹר אֶת הָעֲנָבוֹת עִם הַמִּכְתָּב לְבַת הָרוֹפֵא”.

וּמִיָּד פָּרְחָה לָהּ הַקְּטַנָּה מִשָּׁם וְאֵינֶנָּה.

סַלְסָלָה זוֹ הָיְתָה הַמִּנְחָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקִבְּלָה בַעֲלַת הַשִּׂמְחָה, הַיַּלְדָה בַּת הָרוֹפֵא, בְּיוֹם הוּלַדְתָּהּ זֶה.

וּבַמִּכְתָּב, שֶׁנִּמְסַר לָהּ גַּם הוּא, הָיָה כָתוּב לֵאמֹר:

"בַּת טוֹבָה!

אָבִיךְ רוֹפֵא טוֹב וְאִישׁ טוֹב מְאֹד, וַאֲנִי מוֹדָה לוֹ עַד מְאֹד מִקֶּרֶב לִבִּי, וּלְאוֹת תּוֹדָה לְאָבִיךְ הַטּוֹב מְאֹד – הוֹאִילִי וְקַבְּלִי עֲנָבוֹת אֵלּוּ שֶׁלִּקַּטְתִּי לָךְ הַיּוֹם. קַבְּלִי גַם בְּרָכָה לְיוֹם הוּלַדְתֵּךְ: לִמְדִי וִהְיִי טוֹבָה וַחֲכָמָה עַד מְאֹד, וְיִשְׂמַח בָּךְ אָבִיךְ הַטּוֹב וְהֶחָכָם וְהַנֶּחְמָד מְאֹד מְאֹד.

רָחֵל"

לֹא עָבְרוּ שְׁעָתַיִם – וּלְבֵית לֵאָה בָאָה הַמְשָׁרֶתֶת מִבֵּית הָרוֹפֵא (זוֹ שֶׁפָּתְחָה לִרְחֵלָה בַבֹּקֶר) וְהִיא שׂוֹחֶקֶת וּמוֹסֶרֶת לַקְּטַנָּה מִכְתָּב בְּמַעֲטָפָה וְרָדִית. וּבַמִּכְתָּב, שֶׁהָיָה כָתוּב בֵּין שִׁרְטוּטִים, אָמוּר כָּךְ:

"רְחֵלָה טוֹבָה וַחֲבִיבָה!

תּוֹדָה רַבָּה לָךְ עַל מִנְחָתֵךְ הַטּוֹבָה, כִּי הָעֲנָבוֹת טוֹבוֹת הֵן עַד מְאֹד, וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתָךְ מְאֹד, כִּי תָבֹאִי גַם אַתְּ הַיּוֹם אֵלָי, אָבִי וְאִמִּי עוֹשִׂים מִשְׁתֶּה לִילָדִים, וַדַּאי יִהְיוּ דְבָרִים טוֹבִים, אַבָּא שֶׁלִי אוֹמֵר, כִּי יַלְדָה טוֹבָה וְנָאָה אַתְּ, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת יְלָדוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת. תָּבֹאִי – כֵּן? הַמִּשְׁתֶּה יִהְיֶה בְשָׁעָה אַרְבַּע בְּדִיּוּק

שׁוֹשַׁנָּה"

אַךְ רְחֵלָה, מִשֶּׁקָּרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה בְעֶזְרַת נְחֶמְיָה – כָּבְשָׁה פָנֶיהָ בְכַפּוֹתֶיהָ וְהִתְחִילָה בוֹכָה. לָמָּה?

אֲנִי הֲלֹא עֲנִיָּה אָמְרָה, עֲנִיָּה אֲנִי, וְשָׁם יְלָדוֹת עֲשִׁירוֹת, יְלָדוֹת לְבוּשׁוֹת יָפֶה – וְאֵיךְ אָבֹא? – לֹא, לֹא אֵלֵךְ! בְּבַקָּשָׁה, אִמָּא־נָא, אַל נָא אֵלֵךְ!"

“אֲבָל” אָמְרָה הָאֵם “אִם לֹא תָבֹאִי תְבַיְּשִׁי אֶת בַּת הָרוֹפֵא, שֶׁכַּנִּרְאֶה יַלְדָה טוֹבָה הִיא.”

“אֲבָל הֲלֹא עֲנִיָּה אָנִי!” קָרְאָה רְחֵלָה בְיֵאוּשׁ רָב "אֶכְתֹּב לָהּ, שֶׁאֵין לִי שִׂמְלָה יָפָה, וְלֹא תִּתְרַעֵם עָלַי, שֶׁלֹּא בָאתִי.“

“אֵין דָּבָר, רְחֵלָתִי!” אָמַר נְחֶמְיָה “אֲנָשִׁים טוֹבִים אֵינָם מַשְׁגִּיחִים בִּלְבוּשׁ, אֶלָּא בְלֵב טוֹב וּבְשֵׂכֶל טוֹב, וַהֲרֵי אַתְּ בֶּאֱמֶת יַלְדָה לֹא רָעָה כְלָל, – לֹא כֵן, אִמָּא?”

נָשְׁקָה הָאֵם לְנַחְמָנִי שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה לִרְחֵלָה: "תִּרְאִי שֶׁאַלְבִּישֵׁךְ וְלֹא תְהִי מְכֹעֶרֶת כְּלָל, אַל תִּתְבַּיְּשִׁי, בִּתִּי, הַרְבֵּה – וְתִמְצְאִי חֵן טוֹב בְּעֵינֵי חֲבֶרְתֵּךְ הַחֲדָשָׁה.

ז בְּבֵית הָרוֹפֵא

לֹא רָצְתָה רְחֵלָה לְהִתְבַּיֵּשׁ, אֲבָל שֶׁלֹא מֵרְצוֹנָהּ עָמְדָה נִכְלָמָה בְּבֵית הָרוֹפֵא, כָּבְשָׁה פָנֶיהָ, נִסְתַּכְּלָה בְנַעֲלוֹתֶיהָ הַיְשָׁנוֹת, וְלֹא נִרְאָה מֵרֹאשָׁהּ רַק שַׁעֲרוֹתֶיהָ הַצְּהֻבּוֹת, וּמְתֻלְתָּלוֹת וְהָעֲנִיבָה הָאֲדֻמָּה הַקְּשׁוּרָה לְקָדְקֳדָהּ.

רְחֵלָה – מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה עוֹד עֹשֶׁר וְכָבוֹד כָּזֶה שֶׁנִּרְאוּ לְעֵינֶיהָ בְּבֵית־הָרוֹפֵא, וַתְּהִי כְמֻכַּת סַנְוֵרִים, אוֹ אֶפְשָׁר מִדִּמְעָה כְבוּשָׁה כָהוּ כָךְ עֵינֶיהָ…

לָקְחָה אוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה הַקְּטַנָּה לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַמְּנָחוֹת שֶׁקִּבֵּלָה: גַּם בֻּבָּה גְדוֹלָה וְגַם עֲגָלָה קְטַנָּה, גַּם מִינֵי כְלֵי בַיִת דְּקִיקִים וְגַם סְפָרִים מְצֻיָּרִים, – אַךְ דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה לֹא לָקַח אֶת לֵב רְחֵלָה, מִלְבַד הַצִפֹּר הַקְּטַנָּה וְהַנָּאָה חַכְלִילִית

הַזֶּפֶק, שֶׁגַּם זוֹ, כַּנִּרְאֶה, לֹא שָׂמְחָה כְלָל בַּחֲבוּרָה הַחֲדָשָׁה לָהּ, וְרַק בִּקְשָׁה מוֹצָא לִפְרוֹחַ מִכָּאן, מִן הַכְּלוּב.

שָׁתְקָה רְחֵלָה, בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁאָר הַתִּינוֹקוֹת פִּטְפְּטוּ וְצָהֲלוּ כֻלָּן יָחַד. שָׁתְקָה – עַד שֶׁבַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה עָזְבָה אוֹתָהּ וּפָנְתָה לִשְׁאָר חֲבֵרֶיהָ וְחַבְרוֹתֶיהָ.

אוּלָם אָז נִכְנָס הָאָב, הָרוֹפֵא, וְהוּא מִיָּד נִפְנָה אֶל רְחֵלָה, וְעִמּוֹ הִרְגִישָׁה הַתִּינוֹקֶת אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ עִם מוֹדַע וָדוֹד.

הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ עַל אָחִיהָ וְעַל הַמָּקוֹם הַטוֹב שֶׁהִיא מוֹצֵאת שָׁם עֲנָבוֹת טוֹבוֹת כָּאֵלּוּ, הֶחֱלִיק לָהּ עַל רֹאשָׁהּ וְעַל מִצְחָהּ, אַף אָמַר לָהּ בִּצְחוֹק: “רְאִי! עֵינַיִךְ כָּל כָּךְ שְׁחוֹרוֹת, כְּאִלּוּ לִכְלַכְתְּ אוֹתָן בִּדְיוֹ!”

שָׁחֲקָה גַם רְחֵלָה וְלֹא סֵרְבָה עוֹד מִגֶּשֶׁת אֶל הַשֻּׁלְחָן וּלְקַבֵּל מִיַּד הָאָדוֹן הָרוֹפֵא אֶת הַמִּגְדָּנוֹת שֶׁהוֹשִׁיט לָהּ.

“עַכְשָׁו – שִׁירָה, יְלָדִים!” קָרָא הָאָב הַשָּׁמֵחַ לַחֲבוּרַת הַמְסֻבִּים הַקְּטַנִּים “שִׁירָה”!

שָׁרוּ בַמַּקְהֵלָה – וְהַגְּבֶרֶת אֵשֶׁת הָרוֹפֵא נִגְנָה בַפְּסַנְתֵּר.

שָׁרוּ גַם בִּיחִידוּת.

“וְאַתְּ” אָמַר הָרוֹפֵא לִרְחֵלָה “כְּלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת שׁוּם שִׁיר?”

כָּפְפָה רְחֵלָה לְאָזְנוֹ וְאָמָרָה: “אִמָּא שֶׁלִי שָׁרָה בִיהוּדִית, וְאֵינִי יוֹדַעַת רַק שִׁירִים יְהוּדִיִּים בִּלְבָד”.

“שִׁירָה יְהוּדִית!” קָרָא הָרוֹפֵא, אֶת זוֹ הֲרֵי אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד. הֵן יְהוּדִים אֲנַחְנוּ, רְחֵלָה, וְשׁוֹמְעִים יְהוּדִית, שִׁירִי, בַּת, שִׁירִי מָה!"

אֲבָל עֲדַיִן הָיְתָה רְחֵלָה מְסָרֶבֶת לָשִׁיר. אָמַר לָהּ הָרוֹפֵא: “כֵּיצַד אַתְּ אוֹמֶרֶת, רְחֵלָה, בְּ,מוֹדֶה'?” – אֶשְׁמַע מוּסַר אָב, תּוֹרַת אֵם אַקְשִׁיבָה, וּמִצְווֹת אֲנָשִׁים טוֹבִים בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה" – וּכְלוּם אָדָם רַע אֲנִי שֶׁאַתְּ מְסָרֶבֶת לִי? הַגִּידִי!

לְשֵׁמַע מִלִּים אֵלּוּ, שֶׁל “מוֹדֶה אֲנִי” (הוֹדָאַת הַשַּׁחֲרִית) מִפִּי הָרוֹפֵא – אוֹרוּ עֵינֵי רְחֵלָה וְצָהֲלוּ פָנֶיהָ, וּמִיָּד נִתְיַצְּבָה וְקִפְּלָה כַפּוֹתֶיהָ זוֹ עַל גַּב זוֹ לְפַזֵּם⁵ בִּמְחִיאָה וּפָתְחָה וְעָנְתָה בְּשִׁיר:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

הֶחָבִיב הַשָּׂב,

הִגָּלֵה וְהוֹפַע

עָלֵינוּ הַטָּף;

כִּי אָנוּ צֹאן־קָדָשִׁים,

בְּנֵי אֵל חָי,

וְאַתָּה רֹעֵנוּ

שְׁלִיחַ אֲדוֹנָי.

וְהִתְחִילָה הַקְּטַנָּה מוֹחֲאָה כַפָּיִם:

תְּרַי לַי לַי! כֹּה לֶחָי!

תְּרַי לַי לַי! וְלַי לַי לָי!

וּבְעוֹד שֶׁרְחֵלָה טוֹפַחַת כַּף אֶל כָּף – תָּפְסָה אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת, אֲשֶׁת הָרוֹפֵא, וְהִתְחִילָה מְנַשֶּׁקֶת לָהּ וְאוֹמֶרֶת: "בֹּאִי, בִּתִּי, בֹּאִי אֶל הַפְּסַנְתֵּר! – נֶחְמָדָה! צִפֹּר קְטַנָּה! אַתְּ שָׁרָה כָל כָּךְ יָפֶה! – בֹּאִי! אֲנִי אֶלְמַד לְנַגֵן אֶת זֹאת בַּפְּסַנְתֵּר!“

“כֵּן! כֵּן!” קָרְאוּ כָל הַיְלָדִים.

וְשׁוֹשַׁנָּה מְרַקֶּדֶת אֵצֶל רְחֵלָה: “רְחֵלָה טוֹבָהּ! רְחֵלָה יָפָה!”

וּרְחֵלָה זוֹ עוֹמֶדֶת אֵצֶל גְּבֶרֶת הַבַּיִת, הַגְּבֶרֶת מְנַגֶּנֶת בַּפְּסַנְתֵּר וּרְחֵלָה מְשׁוֹרֶרֶת לָהּ מְכֻוָּן אֶל פָּנֶיהָ, וְרַגְלָהּ שֶׁבַּנַּעַל הַיְשָׁנָה טוֹפַחַת לְקִצְבֵי הַשִּׁיר:

בָּא, עָמַד אֵלִיָּהוּ

בֵּין יַלְדֵי הַחֵן

וּפָתַח וְאָמַר.

בְּקוֹל לָהֶם כֵּן:

אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!

גּוֹאַלְכֶם עוֹד חָי,

וּבְרוּכִים בְּנֵיכֶם

לָעַד לַאֲדוֹנָי!

וְשׁוּב הַפִּזְמוֹן בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם, וְהָאָדוֹן הָרוֹפֵא וְכָל הַיְלָדִים עוֹנִים גַּם כֵּן:

תְּרֵי לַי לַי! כֹּה לֶחָי!

תְּרַי לַי לַי! וְלַי לַי לָי!

וּפוֹנָה רְחֵלָה אֶל הַיְלָדִים וְעוֹנָה שׁוּב:

אַשְׁרֵיכֶם תְּמִימִים,

תִּינוֹקוֹת בֵּית רָב!

הֱיוּ כֻלְּכֶם בְּרָכָה

לְאֵל עֶלְיוֹן הָאָב,

וְיִשְׁמָרְכֶם טְהוֹרִים.

לָעַד, כֹּה לֶחָי,

וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה,

כִּי יִתֵּן אֲדוֹנָי,

אָמֵן וְאָמֵן! תְּרַי לַי לַי,

וּתְּרַי לַי לַי וְכֹה לֶחָי!

מָחוֹל! מָחוֹל!" קָרָא הָרוֹפֵא בִּפְקֻדָּה צוֹהֶלֶת – וּמִיָּד גַּם הוּא וְגַם הַגְּבֶרֶת עִם בִּתָּם בַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה וְעִם רְחֵלָה וְכָל הַיְלָדִים יַחַד הִתְחִילוּ סוֹבְבִים בְּמָחוֹל: בִּתְּרַי לַי לַי! וְכֹה לֶחָי! וּתְּרַי לַי לַי! –

שִׂמְחָה כָזֹאת בְּשׁוּם יוֹם הוּלֶדֶת לֹא הָיְתָה עוֹד אֵצֶל הָרוֹפֵא!

ח שְׂכַר לִמוּד

מִמָּחֲרַת הַיּוֹם, לִפְנוֹת עֶרֶב, בָּא הָרוֹפֵא אֶל בֵּית לֵאָה. הִיא קָמָה לִקְרָאתוֹ, הִגִּישָׁה לוֹ כִסֵּא, וּשְׁאֵלַתְהוּ בַּמֶּה תוּכַל לְשָׁרְתוֹ?

“שָׁלוֹם! אֵין דָּבָר” אָמַר הָרוֹפֵא “מַה שְׁלוֹם הַבָּחוּר שֶׁלָּךְ?”

“תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי! הוּא זֶה הָלַךְ הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר.”

“וְהַבַּחוּרָה – רְחֵלָה אַיֶּהָ?”

“מְשַׂחֶקֶת הִיא בָרְחוֹב.”

“וּבְכֵן שִׁמְעִי נָא, גְּבִרְתִּי: בִּתִּי הַשּׁוֹבֵבָה נִתְאַהֲבָה בְּבִתֵּךְ. כָּל הַיּוֹם רַק רְחֵלָה וּרְחֵלָה בְּפִיהָ, וּבִשְׁעַת הַלִּמּוּד נִתְעַצְּלָה הַיּוֹם, וְאָמְרָה לַמּוֹרֶה: עִם רְחֵלָה הָיִיתִי רוֹצָה וִיכֹלָה לִלְמֹד, וּכְשֶׁאֲנִי לְבַדִּי אֲנִי מִשְׁתַּעְמָמֶת, וּמַה לַעֲשׂוֹת לְשׁוֹבֵבָה זוֹ? – וְהִנֵּה אֲנִי עִם אִשְׁתִּי הֶחֱלַטְנוּ לִפְנוֹת אֵלֶיךָ בְּבַקָּשָׁה: שִׁלְחִי אֵלֵינוּ אֶת רְחֵלָה שֶׁלָּךְ יוֹם יוֹם לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם, בְּשָׁעָה עֶשֶׂר – וְתִלְמַדְנָה שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת יָחַד.”

לֵאָה נִסְתַּמְּקָה⁶ מֵחֶדְוַת לֵב עַל בִּתָּה הַחֲמוּדָה וְאָמָרָה:

“נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.”

"בְּבַקָּשָׁה.“

יָצְאָה לֵאָה וְשָׁבָה עִם רְחֵלָה, שֶׁשָּׂמְחָה מְאֹד לִקְרַאת הָאָדוֹן הָרוֹפֵא. נָטַל אוֹתָהּ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחִיל מַצִּיעַ לְפָנֶיהָ אֶת הָעִנְיָן:

“כֵּיצַד?” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “אוֹתִי הֲרֵי נַחְמָנִי מְלַמֵּד! וַאֲנִי אֵינִי רוֹצָה לְהַחֲלִיפוֹ בְּמוֹרֶה.⁷ אַחֵר הוּא מוֹרֶה כָל כָּךְ טוֹב, טוֹב מִכָּל הַמּוֹרִים כֻּלָם!”

“לֹא, בִּתִּי!” אָמַר הָרוֹפֵא “עִם נַחְמָנִי שֶׁלָּךְ לָמֹד תִּלְמְדִי עוֹד, וְגַם אֶצְלִי, אִם תִּרְצִי תִּלְמְדִי מְעַט, גַּם מִפִּי הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה שֶׁלְּשׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִי, וְאִם תִּרְצִי גַם תְּנַגְּנִי עִם שׁוֹשַׁנָּה יָחַד.”

“עַל הַפְּסַנְתֵּר?” קָרְאָה רְחֵלָה בִשְׂחוֹק שִׂמְחָה “כָּךְ אֶפְשָׁר!”

וְקָדְדָה הַתִּינֹקֶת וְאָמָרָה: “שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי! אֲנַחְנוּ בְאֶמְצַע הַמִּשְׂחָק. אָבֹא מָחָר”.

אַךְ פִּתְאֹם עָמְדָה הַקְּטַנָּה בְהַרְהוֹר, נִסְתַּכְּלָה בְאִמָּא, כָּפְפָה רֹאשׁ וְשָׂמָה רֹאשׁ אֶצְבַּע בֵּין שִׁנֶּיהָ מֵחֲמַת מַחֲשָׁבָה שֶׁל עַגְמַת נָפֶשׁ.

“מַה לָךְ, בִּתִּי?” שָׁאֲלָה לֵאָה וְגָחֲנָה עַל הַתִּינֹקֶת.

אָמְרָה רְחֵלָה בְעֶצֶב וּבְלָחַשׁ; “וְאֶהְיֶה צְרִיכָה בְכָל יוֹם לִלְבּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת וְלִנְעֹל אֶת הַנַּעֲלַיִם גַּם כֵּן?”

הָרוֹפֵא שֶׁהִקְשִׁיב וְשָׁמַע אֶת זֹאת – קָפַץ וְקָרָא: “לֹא, לֹא רְחֵלָה!” – תָּפַס אֶת הַתִּינֹקֶת וְחִבְּקָהּ אֶל לִבּוֹ וְאָמָר: “כָּךְ! כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאַתָּ, בִּתִּי, אַתְּ חֲבִיבָה וְנָאוָה! שֵׂיָה טְהוֹרָה! כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאַתְּ, כֵּן תָּבֹאִי! וְעַכְשָׁו לְכִי וְשַׂחֲקִי לָךְ, חַבְרוֹתַיִךְ מְחַכּוֹת לָךְ”.

“כָּךְ, טוֹב!” אָמְרָה רְחֵלָה שׁוּב בְּקִידָה "שָׁלוֹם לְשׁוֹשַׁנָּה!“

הִצְהִילָה קוֹל וּפָרְחָה לָהּ מִן הַבָּיִת.

וּרְחֵלָה קִיְּמָה אֶת הַבְטָחָתָהּ, כִּי מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר בָּאָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ הַחֲדָשָׁה, לָמְדָה שָׁם עִמָּהּ יָחַד. נִסְּתָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל הַפְּסַנְתֵּר, שִׂחֲקָה עִם שׁוֹשַׁנָּה בַצַּעֲצוּעִים הַחֲדָשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָהּ בְּיוֹם הַהוּלֶדֶת – וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹ שׁוֹשַׁנָּה הִשְׁאִילָה לִרְחֵלָה גַם סֵפֶר מְצֻיָּר בִּשְׁבִיל נַחְמָנִי לִקְרִיאָה:

וּכְשֶׁחָזְרָה רְחֵלָה הַבַּיְתָה – פָּגְעָה בְנַחְמָנִי שֶׁהוּא עוֹמֵד כְּבָר בַּדֶּרֶךְ וּמְצַפֶּה לָהּ.

“אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה!” קָרְאָה לוֹ רְחֵלָה מֵרָחוֹק – וְרָצָה אֵלָיו, הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַיָּפֶה וְאָמָרָה: “תִּקְרָא אֶת זֶה וְתַחֲזִירוֹ, וְאָבִיא לְךָ גַּם אַחֵר!”

תָּפַס נְחֶמְיָה אֶת הַסֵּפֶר בְּשִׂמְחָה, עִיֵּן בּוֹ, רָאָה בְיָפְיוֹ וְהִתְחִיל לָרוּץ עִם רְחֵלָה יַחַד בְּחֶדְוָה גְדוֹלָה אֶל הָאֵם:

“רְאִי נָא, אִמָּא!” קָרָא נְחֶמְיָה "רְאִי, אֵיזֶה שְׂכַר לִמּוּד טוֹב מְשַׁלֶּמֶת לִי רְחֵלָתֵנוּ! סְפָרִים כָּאֵלּוּ תָבִיא לִי לִקְרִיאָה.“

“אָכֵן יֵשׁ שָׂכָר לְכָל פְּעֻלָּה טוֹבָה” כָּךְ הֵשִׁיבָה הָאֵם בְּסֵבֶר פָּנִים שְׁמֵחוֹת וְלִבָּהּ נִתְמַלֵּא תִקְוָה טוֹבָה עַל בָּנֶיהָ.

תִּקְוָה טוֹבָה – כְּלוּם יֵשׁ שָׂכָר טוֹב מִזֶּה לָאֵם עַל כָּל עֲמָלָהּ?

סִפּוּרִים

מִשִּׂיחוֹתָיו שֶׁל שָׂב לִנְכָדָיו

א. בְּקִיעַת שָׁמָיִם

שִׂיחַת יְלָדִים – –

אֲנִי כְּבָר כָּבְדוּ אָזְנַי מִשְׁמֹעַ. וְשִׂיחוֹתֵיכֶם, מָה הֵן. אַךְ גַּם אֲנִי יֶלֶד הָיִיתִי, – וְיוֹדְעִים אַתֶּם בַּמֶּה הָיִיתִי אוֹהֵב אֲנִי לְסַפֵּר עִם חֲבֵרָי? –

בַּחֲלוֹמוֹת.

כֵּן, בַּחֲלוֹמוֹת. שֶׁבְּכָל בֹּקֶר הָיִיתִי בָא לְבֵית רַבִּי, “לַחֶדֶר”, וַחֲלוֹם עִמִּי מוּכָן בְּפִי; חֲלוֹם חָדָשׂ וּמְחֻדָּשׁ הַמִּתְבַּקֵּשׁ מִן הַלָּשׁוֹן לְסַפְּרוֹ.

מִתְפַּלְלִים הַקְּטַנִּים, יוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל כָּל אֶחָד בְּפַת־שַׁחֲרִית שֶׁלֹּו – וּמִיָּד אֲנִי פוֹתֵחַ וְאוֹמֵר לַחֲבֵרַי בְּדִבְרֵי יוֹסֵף לְאָחִיו: “שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי!”

וְלָמָּה כָךְ? שֶׁכֵּן מִכָּל הַמַּאֲכָלִים אָהַבְתִּי בְיוֹתֵר – אֶת הַחֲלוֹמוֹת…

הַחֶדֶר הַצַּר הָיָה נוֹטֵל מִמֶּנִּי אֶת הַתֵּאָבוֹן לַאֲכִילָה וְנָתַן בִּי תַּאֲוָה מְשֻׁנָּה לַחֲלוֹמוֹת, – לַחֲלֹם עַל מַה שֶׁאֵינוֹ כָאן, עַל מַה שֶׁמִּחוּץ לְכָתְלֵי הַחֶדֶר וּמַה שֶׁלְּמַעְלָה מִתִּקְרָה נְמוּכָה וּמְפֻחָמָה זוֹ שֶׁלּוֹ.

וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בַּחֲלוֹמֹֹות, וַאֲנִי גַם יוֹסֵף שְׁמִי, הִתְחִילוּ צֹוְחִין לִי “יוֹסִילִי בַעַל הַחֲלוֹמוֹת”.

הַכִּנּוּי, וַדַּאי, דָּבָר מַקְנִיט הוּא וּמְקַנְתֵּר. אַךְ מִי מֵחֲבֵרַי שֶׁבַּחֶדֶר לֹא הָיָה נוֹשֵׂא טְלַאִי שֶׁל כִּנּוּי עַל גַּבֵּי שְׁמוֹ? כָּל אֶחָד הוֹסָפָה נִתְּנָה לוֹ לִשְׁמוֹ: זֶה “משֶׁלִי, בַּעַל בְּרִית”, זֶה “דּוּדִיל הַסַּבְתָּא” וְזֶה “צָדוֹטְל טֻרְטְבָן” (כְּלוֹמַר: צָדוֹקִיל קֻרְקְבָן). וַאֲנִי בְיוֹסֵף הַצַּדִּיק אֶהְיָה מִתְבַּיֵּשׁ? אַדְרַבָּא! יוֹסֵף בֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה רוֹאֶה חֲלוֹמוֹת, וְגַם אֲנִי יוֹסִילִי בֵּן בֵּינוּשׁ הַפּוֹלָנִי רוֹאֶה, וְהִנֵּה “אַף אֲנִי בַחֲלוֹמִי” בְּכָל בֹקֶר וָבֹקֶר.

כָּעֵת אָמְנָם יָכֹלְנִי לְהוֹדוֹת לִפְנֵיכֶם, יְלָדַי, כִּי אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא רָאִיתִי בִשְׁעַת שֵׁנָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַתִּינוֹקוֹת שֶׁבְּבֵית רַבִּי, וְרַק הַרְבֵּה מִמַּה שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לִרְאוֹת בְּהָקִיץ וְלֹא רָאִיתִי, הָיִיתִי מְסַפֵּר כְּאִלּוּ רָאִיתִי בְּחֶזְיוֹנֵי לָיְלָה. –

וְלָמָּה? בַּחֲלֹום הֲרֵי הַכֹּל אֶפְשָׁר, וְאִם תֹּאמַר שֶׁרָאִיתָ בוֹ כָךְ וָכָךְ, לֹא יִקְפֹּץ עָלֶיךָ צָדוֹטִיל טֻרְטְבָן (שֶׁמִּטִּבְעוֹ אוֹהֵב אֱמֶת הָיָה) לִקְרֹא בְּפָנֶיךָ: “שֶׁטֶר!” – כְּלֹמַר: שֶׁקֶר.

וְאָמְנָם, שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּנְתִּי לְדַבֵּר שְׁקָרִים, חָלִילָה! אֶלָּא הַרְבֵּה הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְאוֹת וְשֶׁיִּרְאוּ גַם חֲבֵרַי עִמִּי כָךְ, – וּבְכֵן הָיִיתִי מְסַפֵּר “חֲלוֹמוֹת”, רַק חֲלוֹמוֹת בִּלְבָד… וְהַחֲלוֹמוֹת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים הָיוּ אֶצְלִי.

אַךְ חֲלוֹם אֶחָד שֶׁבֶּאֱמֶת רָאֹה רְאִיתִיו בַּתְּנוּמָה, – וַחֲלוֹם נָאֶה וְגַם נוֹרָא הָיָה זֶה, עַד כְּדֵי לְהַתְמִיהַּ אֶת הַשּׁוֹמְעִים, – אֶת זֶה דַוְקָא לֹא סִפַּרְתִּי אָז בְּשַׁעְתּוֹ לִפְנֵי חֲבֵרָי.

וַעֲדַיִן אֲנִי זוֹכְרֹֹו עַד הַיּוֹם.

הַאֲסַפְּרֶנוּ כָעֵת לִפְנֵיכֶם?

טוֹב. הַשּוֹמֵעַ יִשְׁמַע.

בָּא לִי אוֹתֹו הַחֲלֹום בְּעִנְיָנוֹ מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

וְכָךְ הָיָה:

בְּאֶחָד מִ"תִּשְׁעַת הַיָּמִים" שֶׁבִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ אָב, בָּא אוֹתוֹ צָדוֹטִיל שֶׁאָמַרְנוּ, וְסִפֵּר לָנוּ בִלְשׁוֹן טֵיתִ"ין וְדַלְתִּ"ין שֶׁלּוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה עִם “טַלְמָן דְּרוֹנָם” (קַלְמָן גְּרוֹנָם) הַשַּׁמָּשׁ. וְתֹכֶן הַמַּעֲשֶׂה זֶהוּ:

דָּבָר מְפֻרְסָם הָיָה אֶצְלֵנוּ, כִּי בְכָל לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הַשָּׁמַיִם נִבְקָעִים בַּחֲצוֹת וְנִפְתָּחִים לְרֶגַע כְּמֵמְרָא, כְּדֵי דִבּוּר אֶחָד קָצָר בִּלְבָד, – וּמִי שֶׁרוֹאֶה בְכָךְ וּמַסְפִּיק לוֹמַר בְּרֶגַּע קָטֹן זֶה אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, מִיָּד תֵּעָשֶׂה וְתִנָּתֵן לוֹ לְאַלְתֵּר מִן הַשָּׁמָיִם. וְהִנֵּה אֶשְׁתַּקֵּד – סִפֵּר צָדוֹטִיל – הָיָה מַעֲשֶׂה בְּקַלְמָן גְּרוֹנָם הַשָּׁמָּשׁ שֶׁבְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הַקַּר, שֶׁשָּׁכַב בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב בַּחוּץ וְלֹא הָיָה יָכֹל לִישֹׁן; שָׁכַב וְהָיָה מִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה וְרָאָה פִתְאֹם הַשָּׁמַיִם נִבְקָעִים. בִּקֵּשׁ הַשַּׁמָּשׁ לִשְׁאֹל קַפֶּלְיוּשׁ (מִגְּבַעַת) מָלֵא אֲדֻמִּים (דִּנָּרֵי זָהָב) – “אֲבָל טַבְּצָן הֲרֵי מַזָּל אֵין לוֹ” – הִטְעִים צָדוֹטִיל אֶת הַדָּבָר – וְהוֹאִיל שֶׁטַּלְמָן דְּרוֹנָם כְּבַד־פֶּה הוּא, לֹא עָלֵינוּ, – “לֹא הִסְפִּיט לוֹמַר אֶלָּא: ‘טְטְטְטֹפְּליוּשׁ’ בִּלְבָד” – וּמִיָּד נִזְרַק לוֹ קַפֶּלוּשׁ עַל רֹאשׁוֹ: “טְלוֹמַר טַפֵּלוּשׁ רֵיטָנִי בִּלְבָד!”

– "וּמָה? – נִתְּכַּעֵס עָלַי צָדוֹטִיל מִשֶּׁרָאָה אוֹתִי מְפַקְפֵּק בַּדָּבָר – שֶׁטֶר הַדָּבָר? אֲנִי מַדִּיד שֶׁטֶר? בַּעַל חֲלוֹמוֹת שֶׁטָּזֶה, עַל הָאֱמֶת הוּא מְלַדְלֵד! דָּבָר טָטֹן לוֹ הַטַפֵּלוּשׁ שֶׁל טַלְמָן דְּרוֹנָם! – לֵךְ לְבֵית־הַטְּנֶסֶת הַטַּר – וְתִרְאֶה!

שׁוֹמְעִים אַתֶּם? – קַפֵּלוּשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וַאֲפִילוּ רַק סָפֵק מִשָּׁמַיִם – מִי לֹא יֵלֵךְ לִרְאוֹתוֹ?

וּבְכֵן, עוֹד בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת – שַׁבָּת חֲזוֹן – נִשְׁתַּמַּטְתִּי בִשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, – מָקוֹם שֶׁאָבִי הָיָה מִתְפַּלֵּל שָׁם עִם בְּנֵי הַתּוֹרָה שֶׁבָּעִיר, וּמִהַרְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַקַּר, – מָקוֹם שֶׁקַּצָּבִים, אֲמִידֵי בַעֲלֵי מְלָאכָה וְהֶדְיוֹטֵי בַעֲלֵי בָתִּים מִתְפַּלְּלִים בּוֹ מִתּוֹךְ עֹשֶׁר, עִם חַזָּן וּמְשׁוֹרְרִים.

בָּאתִי, וּבְעֵינַי רָאִיתִי – וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי! קַפֵּלוּשׁ כָּזֶה גַם בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה שֶׁלִּי לֹא רָאִיתִי עֲדַיִן!

הִנֵּה מְהַלֵּךְ לוֹ קַלְמָן גְּרוֹנָם מַמָּשׁ, יְהוּדִי קָטֹן וְדַק וּבַעַל זָקָן גָּדוֹל שֶׁרָחְבּוֹ כְּמַטְאֲטֵא, לְהַבְדִּיל – הוּא מַמָּשׁ עִם זְקָנוֹ זֶה הַצָּהֹב, וְהוּא – יִשְׁמְרֵנוּ ה'! – כְּמִגְדָּל שֶׁל זֶפֶת בְּרֹאשׁוֹ הוּקַם לוֹ, וְגוּף זֶה מְהַלֵּךְ וְנוֹשְׂאוֹ כְדָבָר קָל!

אוֹמְרִין: צִילִינְדֶר הוּא זֶה. אֲבָל הֲרֵי לֹא הַשֵּׁם הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַקּוֹמָה הַגְּבוֹהָה שֶׁל זֶה, וְהַמַּרְאֶה שֶׁל זֶה, וּבְרַק הַזֹּהַר שֶׁבָּזֶה. זֹהַר – עַיִן לֹא רָאֲתָה כָמוֹהוּ אֲפִילוּ בְשׁוּם אַטְלֵס שֶׁבָּעוֹלָם! –

וּבֶאֱמֶת, מִגְבַּעַת כָּזוֹ בַיָּמִים הָהֵם לֹא נִרְאֲתָה עוֹד בַּעֲיָרָתֵנוּ מֵעוֹדָהּ. וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּקַפֵּלוּשׁ זֶה וּבְחוּשׁ אֲנִי רוֹאֶה, כִּי לֹא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם הוּא… כִּי אַדְרַבָּא, כְּלוּם אֶפְשָׁר כְּלִי יָקָר וּמֻפְלָא כָזֶה קַלְמָן גְּרוֹנָם הַקַּבְּצָן קָנָהוּ? – וְהֵיכָן? כְּלוּם יֵשׁ כָּאֵלּוּ לִמְכִירָה בְאֵיזוֹ חֲנוּת שֶׁבָּעִיר? עַל כָּרְחֲךָ וְגַם עַל רְצוֹנְךָ אַתָּה אוֹמֵר: מִן הַשָּׁמַיִם נִתַּן לוֹ, כְּדִבְרֵי צָדוֹטִיל מַמָּשׁ.

צִילִינְדֵר מִן הַשָּׁמַיִם – וַהֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ וְנִגְרָר אַחֲרֵי פֶלֶא זֶה כְּעֵגֶל אַחֲרֵי הַפָּרָה. מִסְתַּכֵּל וּמִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד, עֵינִי נִזּוֹנֶת בּוֹ וְאֵינָהּ שׂוֹבַעַת – הוּא כֻלּוֹ מֻקְשֶׁה אֶחָד, וּבָרָק לוֹ מִכָּאן בָרָק לוֹ גַם מִלְמָעְלָה – קַפֵּלוּשׁ עוֹשֶׂה חֲזִיזִים! וְכָל חָזִיז כְּמַרְאֵה הַחַשְׁמַל לוֹ… חָזִיז וְשׁוּב חָזִיז – וְרַעַם הֲמָמַנִי פִתְאֹם – הוֹי! –

מִין נַהֲמָה מְשֻנָּה שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה בִתְסִיסָה וּרְתִיחָה נִתְּזָה עָלַי בְּקוֹל פְּחָדִים:

“שְׁשְׁשְׁשֶׁקֶץ! מִסְתַּתַּכְּכְּכֵּל אַתָּה מַה?”

כָּךְ וּבְלָשׁוֹן זוֹ נִסְתָּעֵר עָלַי הַגּוּף הַמֻּצְלִנְדָר, רוֹקֵעַ אֶרֶץ כְּנֶגְדִי בְחֵמָה, הַשְּׁפוּכָה כְדָם לְתוֹךְ פָּנָיו. עוֹד מְעַט – וְאֶת שְׁתֵּי אָזְנַי יִתְלֹשׁ!

מוּבָן, שֶׁרֵאשִׁית כֹּל בָּרַחְתִּי כְמִפְּנֵי הָאֲרִי, – חֲזָרָה אֶל אַבָּא, לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלִבִּי – הֹלֶם פַּעַם יַהַלְמֵנִי.

*

נִמְלַטְתִּי בְּשָׁלוֹם, אֲבָל דַּעְתִּי לֹא נָחָה עָלָי: מַה כַּעַס כָּעַס עָלַי קַלְמָן גְּרוֹנָם זֶה? שָׁמַיִם וְאֶרֶץ גַּם הֵם מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ וּכְלוּם אֲסוּרִים הֵם בִּרְאִיָּה? – –

תִּינוֹק הָיִיתִי וְלֹא עָלְתָה כְלָל עַל דַּעְתִּי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ חָבוּשׁ בִּפְאֵר רֹאשׁוֹ זֶה לְאָנְסוֹ, בִּגְזֵרָה קָשָׁה מִצַּד הַגַּבַּאי הֶחָדָשׁ – חַיָּט שֶׁנִּתְעַשֵּׁר וּבִקֵּשׁ לְהַנְהִיג בְּגַבָּאוּתוֹ כְּמִנְהַג אוֹדֵסָא, וְהוּא שֶׁהֵבִיא צִילִינְדֶר זֶה וְגָזַר עַל הַשַּׁמָּשׁ לִשְׂאֵתוֹ. לֹא יָדַעְתִּי גַם, שֶׁקַּלְמָן גְּרוֹנָם מִתְבַּיֵּשׁ בַּדָּבָר, כְּאִלּוּ עָשׂוּהוּ “מוֹנְדְרִישׁ”.

לֹא יָדַעְתִּי זֹאת – וְהַקַּפֵּלוּשׁ אַךְ פֶּלֶא מִן הַשָּׁמַיִם הָיָה בְעֵינַי, מַעֲשֵׂה נֵס – וְשׁוּב לֹא נִתַּן מָנוֹחַ לַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבָּרֹאשׁ, עַד שֶׁבָּאתִי לִידֵי הַחְלָטָה זוֹ:

בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְאָב הַקָּרֵב וָבָא, הֲרֵינִי לָן בַּחוּץ, וְדַוְקָא אֵצֶל תֵּבַת הַמִּסְפּוֹא שֶׁבֶּחָצֵר אֶשְׁכַּב; שָׁם אֶשְׁכַּב וְלֹא אִישַׁן אַך שֵׁנָה קַלָּה, אֶלָּא אַךְ וְרַק לַשָּׁמַיִם אַבִּיט, אֶסְתַּכֵּל עַד שֶׁיִּבָּקְעוּ, וּבְרֶגַע הַבְּקִיעָה – אֲנִי הֲרֵי לֹא כְבַד פֶּה, חַס וְחָלִילָה – אֹמַר מִיָּד בְּהֶרֶף עַיִן אֶחָד דִּבּוּר אֶחָד קָצָר וּמְפֹרָשׁ – וּמָה הוּא?

“תֵּבָה מְלֵאָה אֲדֻמִּים!” כְּלוֹמַר: תֵּבַת הַמִּסְפּוֹא הִיא תִּתְמַלֵּא אֲדֻמִּים, מַטְבְּעוֹת זָהָב חֲדָשׁוֹת…!

מוּבָן, שֶׁלְּמַסְקָנָה זוֹ בְּכָל פְּרָטֶיהָ לֹא בְשָׁעָה אַחַת בָּאתִי. הַרְבֵּה נִתְיַגַּעְתִּי עַל הַדָּבָר בְּמַחֲשָׁבָה תְחִלָּה. יוֹמָם חָשַׁבְתִּי וְלַיְלָה לֹא נַחְתִּי עַד שֶׁבֵּרַרְתִּי לִי אֶת הַדָּבָר מִכָּל צְדָדָיו וּלְכָל פְּרָטָיו – וְרָאִיתִי כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה וְיָכֹל אוּכָל.

כִּי מָה? תֹּאמְרוּ: בַּחוּץ תָּלִין וְאִמָּא מַה תֹּאמַר?

אֲבָל אַל תִּדְאֲגוּ לִי. דּוֹדָה אַחַת אֶסְתֵּר מַלְּכָה יֵשׁ, וְהִיא – מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ – זְכוּתָהּ תַעֲמֹד לִי בַשָּׁעָה הַחֲמוּרָה. זְקֵנָה טוֹבָה זוֹ בְּבֵיתֵנוּ הִיא יוֹשֶׁבֶת, וְאִם אֲנִי רוֹצֶה דָבָר וְאִמָּא מְסָרֶבֶת לִי, אוֹ שֶׁאֲנִי מְסָרֵב וְאִמָּא רוֹצָה וְדוֹרֶשֶׁת מִּמֶּנִּי – מִיָּד בָּאָה דוֹדָה זְקֵנָּה זוֹ וּמוֹצֵאת פְּשָׁרָה הַמַּכְרִיעָה תָּמִיד לְצִדִּי שֶׁלִּי “לְצַד הַתִּינוֹק שֶׁיִּהְיֶה” – וּרְצוֹנִי שֶׁלִּי נַעֲשֶׂה.

אָמְנָם עִם אַבָּא אֵין הַדָּבָר כֵּן. בִּפְנֵי מַאֲמָרוֹ וּרְצוֹנוֹ גַם הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה מִשְׁתַּתֶּקֶת וְנִכְנַעַת – אֲבָל בֹּאוּ וּרְאוּ מָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה בִכְדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל אַבָּא וְלֹא יָפֵר אֶת עֲצָתִי – שׁוֹלֵחַ הוּא אוֹתֹו מִכָּאן עוֹד בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת זֶה לְאוֹדֵסָא עַד לְ"שַׁבָּת נַחֲמוּ" – וּבְכֵן, הֲרֵי הַכֹּל אִם־יִרְצֶה־הַשֵּׁם יַעֲלֶה בְּכִי טוֹב בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְאָב זֶה!

עַכְשָׁו, סַבְרוּ נָא! עִמְדוּ וְחִשְׁבוּ קְצָת: מַה יִהְיֶה לִכְשֶׁיַּחֲזֹר אַבָּא לְשָׁלוֹם וְיִמְצָא אֶת תֵּבַת הַמִּסְפּוֹא שֶׁבֶּחָצֵר כְּשֶׁהִיא מְלֵאָה אֲדֻמִּים, מַטְבֵּעוֹת שֶׁל זָהָב מַמָּשׁ? – אַבָּא, כַּמּוּבָן, יָדֹעַ יֵדַע מַה לַעֲשׂוֹת בְּאוֹצָר זֶה: בָּתִים, חֲנֻיּוֹת, יְעָרוֹת, גַּג חָדָשׁ עַל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים יִקְנֶה, כֵּלִים וְתַכְשִׁיטִין לְאִמָּא וְלַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה גַם כֵּן, וּלְעַצְמוֹ – אֶפְשָׁר גַּם צִילִינְדֶר יִקְנֶה!

וְלִי? – אֲנִי רַק דָּבָר קָטֹן אֶחָד אֲבַקֵּשׁ: סוּס קָטֹן בִּלְבָד. סוּס חַי מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁקָּטֹן יִהְיֶּה מִבְּרִיָּתוֹ וְלָבָן יִהְיֶה כַּשֶּׁלֶג, וּפַעֲמוֹנֵי זָהָב יִהְיוּ תְלוּיִים לוֹ בְצַוָּארוֹ, וְהוּא רָתוּם יִהְיֶה לְמֶרְכָּבָה קְטַנָּה – קְטַנָּה אֲבָל מְלֻטָּשָׁה וּמַבְרִיקָה כְצִילִינְדֶר תִּהְיֶה – וְלָמָּה לִי זֶה? בִּכְדֵי שֶׁבְּכָל עֶרֶב וְעֶרֶב, כְּשֶׁאֲנִי בָא מִן הַחֶדֶר, אֶהְיֶה נוֹסֵעַ לִי לְטַיֵּל מְעַט בַּשָּׂדֶה, לְצַד הַיָּעַר…

הַדָּבָר אָמְנָם יַעֲלֶה בְאֵי־אֵלּוּ מֵאוֹת – וּמַה בְּכָךְ? יֵשׁ וְיֵשׁ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, לְאַבָּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַמֵּץ!

שׂוֹחֲקִים אַתֶּם – וְלָמָּה? כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁלֹּא יַסְכִּים אַבָּא? סִמָּן הוּא שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים וּמַכִּירִים בְּאַבָּא שֶׁלִּי! הוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִלְמָלֵי שְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ פַעַם, כְּטוֹב לִבּוֹ לְסַפֵּר – מָה הוּא יַעֲשֶׂה, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, לִכְשֶׁיִּתְעַשֵּׁר – וִהְיִיתֶם יוֹדְעִים כַּמָּה פַּזְרָן הוּא אָדָם זֶה מִטִּבְעוֹ, וְכַמָּה אוֹהֵב הוּא כָל מִינֵי דְבָרִים יָפִים שֶׁבְּעוֹלָם! –

עָשֹׂה יַעֲשֶׂה זֹאת אַבָּא לִי! תִּתְמַלֵּא רַק הַתֵּבָה אֲדֻמִּים – וְתִרְאוּ.

*

אֲבָל הנֵּה לֵיל תִּשְׁעָה בָּא – וְנִסְתַּבֵּךְ עָלַי הָעִנְיָן, רָאִיתִי שֶׁהַהַחְלָטָה שֶׁלִּי צְרִיכָה לְהִשְׁתַּנּוֹת. –

בַּמֶּה? וְלָמָּה?

שִׁמְעוּ נָא מִתְּחִלָּה אֶת הַמַּעֲשֶׂה כְמוֹ שֶׁהָיָה – וְגַם אַתֶּם, בָּנִים, תַּסְכִּימוּ וַדַּאי עַל הַשִּׁנּוּי.

שְׁמָעוּ.

– “גַּם בְּבֵיתֵנוּ יֹאמְרוּ קִינוֹת” – כָּךְ אָמְרָה אִמָּא לִפְנוֹת עֶרֶב וְלֹא נָתְנָה לִי שֶׁאֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

וּמַה טַעַם? אַבָּא הֲרֵי נָסַע מִכָּאן, וְשָׁם, בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּנוּ, מַשְׁלִיכִים פַּקּוּעוֹת שֶׁל קוֹצִים בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְאָב – וַאֲנִי, תִּינוֹק בְּלִי שְׁמִירָה, שֶׁמָּא אֶתְנַזֵּק, שָׁם חָלִילָה. וְעוֹד טַעַם יֵשׁ: בִּרְחוֹב שֶׁל גּוֹיִים צָרִיךְ אֲנִי לַעֲבֹר יְחִידִי בָּעֶרֶב, בַּחֲזִירָתִי מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ – וּשְׁקָצִים יִפְגְּעוּ בִּי.

וּבְכֵן מַה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת? בַּגָּלוּת אֲנַחְנוּ, וַהֲרֵינִי מֻכְרָח לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת לַאֲמִירַת הַקִּינוֹת. וְעִם מִי? עִם הַנָּשִׁים הַשְּׁכֵנוֹת שֶׁיִּתְאַסְּפוּ אֵלֵינוּ. –

לֵישֵׁב עִם הַנָּשִׁים לֹא נִתְאַוֵּיתִי, שֶׁהֵן, כַּיָּדוּעַ אֵינָן נוֹהֲגוֹת לִזְרֹק פַּקּוּעוֹת שֶׁל קוֹצִים, אֲבָל “לְהִשָּׁאֵר” כָּךְ גָּזְרָה אֲפִילוּ הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה – וַאֲנִי נִשְׁאָר.

וְהִנֵּה עֶרֶב עָגוּם מִתְפָּרֵשׁ בִּשְׁתִיקָה. נֵר אֵינוֹ דוֹלֵק בַּבַּיִת, וּשְׁכֵנוֹת, שֶׁאֵין לְהַכִּירָן בְּתֹֹוךְ הָאַפְלוּלִית, נִכְנָסוֹת בַּחֲשָׁאי, כִּבְרַגְלֵי חָתוּל תִּצְעַדְנָה, כִּי בְלִי נַעֲלַיִם יָצְאוּ אֶלָּא בְגַרְבַּיִם בִּלְבָד…

פּוֹרְשָׂה אִמָּא שַׂקִּים עַל הָרִצְפָּה, מַדְלִיקָה רַק פְּתִילַת שַׁעֲוָה אַחַת, זוֹ הַכְּרוּכָה כְפַַקַּעַת, וְנוֹתֶנֶת לַדּוֹדָה לְאֶסְתֵּר מַלְכָּה. וְזוֹ נוֹטְלָה אֶת הַסֵּפֶר “צְאֶינָה וּרְאֶינָה” שֶׁלָּהּ הַנּוֹשָׁן, אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל חָטְמָהּ תִּתֵּן – מִתְיַשֶּׁבֶת לָאָרֶץ, וּסְבִיבָהּ כָּל הַנָּשִים עַל הַשַּׂקִּים לָאָרֶץ תֵּשֵׁבְנָה, וְכֻלָּן מְזֻמָּנוֹת כְּבָר לִבְכִיָּה.

צְלָלִים כְּמַטְלִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת מְרַפְרְפִים נִבְהָלִים עַל הַכְּתָלִים, וּמִן הַזְָּוִית, הַמּוּאָרָה מִקְצָת בְּנֵר שֶׁל שַעֲוָה, הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁל הַדּוֹדָה הַזְּקֵנָה מְנַצְנְצוֹת מִתּוֹךְ קְפִידָה…

קוֹרְאָה הִיא הַזְּקֵנָה בְקוֹל קָשֶׁה, כִּמְנַבְּאָה לְרָעָה בְלִי רַחֲמִים, – הֲזֹאת הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה?

וַאֲנִי עוֹמֵד לִי מִן הַצָּד (כִּי מָה? בֵּין הַנָּשִׁים אֵשֵׁב?) עוֹמֵד אֲנִי וּמְחַשֵּׁב בְּשֶׁלִּי; אֵיךְ אַתְחִיל בְּדִבּוּר אַחַר כָּךְ עִם הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה, שֶׁתְּהֵא מַכְרִיעָה לְצִדִּי, וְאֶהְיֶה לָן בַּחוּץ אֵצֶל תֵּבַת הַמִּסְפּוֹא?

וְהִיא, הַדּוֹדָה שָׁם, קוֹרְאָה בְלִי הַפְסֵק. קוֹרְאָה – וְגַם לִבִּי נִמְשָׁךְ לִשְׁמֹעַ, – וַאֲנִי זֶה מִתְקָרֵב וּמִתְיַשֵּׁב בַּחֲשַׁאי אֶצְלָהּ, וְאֵצֶל אִמָּא, בֵּין כָּל הַנָּשִׁים.

וּמַה נוֹרָאִים הֵם הַמַּעֲשִּׂים הַנִּקְרָאִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַנּוֹשָׁן! – הַנָּשִׁים שׁוֹפְכוֹת דְּמָעוֹת כַּמַּיִם, מִתְיַפְּחוֹת בַּחֲשַׁאי, גּוֹרְפֹות חֹטֶם וּמְנִידוֹת רֹאשׁ כְּמִתְאַבְּלוֹת עַל הַמֵּת, בּוֹכוֹת עַד לְחֶמְלָה עֲלֵיהֶן…

רַק הִיא, הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה – קָשָׁה הַפַּעַם כְּצוּר. מִתְאַמֶּצֶת הִיא וְקוֹרְאָה בְלִי דִמְעָה, מִסְתַּכְּלָה מִבְּעַד לַזְּכוּכִיּוֹת שֶׁל מִשְׁקָפֶיהָ וְקוֹרְאָה כִגְזַר דִּין קָשֶׁה, קוֹרְאָה עַל מַעֲשִׂים נוֹרָאִים וַאֲיֻמִּים זֶה מִזֶּה.

הִיא קוֹרְאָה עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁשָּׁחַט נְבוּזַרְאֲדָן אֶת הַכֹּהֲנִים בְּבֵית הַמִּקְדָשׁ עַל דָּמָיו שֶׁל זְכַרְיָהוּ הַנָּבִיא – וְאֵינָהּ בּוֹכָה:

“כְּלוּם שָׁכְחָה, שֶׁגַּם אַבָּא וַאֲנִי כֹהֲנִים?…”

הִיא קוֹרְאָה עַל הַיְלָדִים, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁשָּׁחַט אוֹתוֹ רָשָׁע עַל הַדָּם הַמַּרְתִּיחַ – וְכָאן נִתְעַקְּמוּ שְׂפָתֶיהָ וְגַם הִיא זֶה גּוֹעָה בְּבֶכִי…

הִיא בוֹכָה, וְאֵיךְ לֹא אֶבְכָּה אָנִי?

בּוֹכֶה אֲנִי וְגוֹנֵחַ יַחַד עִם הַנָּשִׁים הָרַחֲמָנִיּוֹת – וְלוֹקַחַת אוֹתִי אִמָּא וּמְחַבְּקַתְנִי בִזְרוֹעוֹתֶיהָ:

“תִּשְׁעָה בְאָב לֹא עֵת חֲבוֹק!…” מְטִילָה הַדּוֹדָה נְזִיפָה עִם הֲצַצָה חַדָּה לְאִמָּא מִבְּעַד הַמִּשְׁקָפַיִם “יִשְׁמַע! יִשְׁמַע גַּם הוּא – וְיֵדָע…”

וּמִתְרַשּׁלוֹת זְרוֹעוֹת אִמִּי, עֲזָבַתְנִי אִמִּי – וַאֲנִי כוֹבֵשׁ פָּנַי וּבֹוכֶה.

הָהּ לָּמָּה יִסְּרַנוּ כֹה יְיָ בְּחֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָשׁ זֶה? אֵיךְ הָרַג בְּיוֹם אַפּוֹ וְלֹא חָמָל? – – –

…כָּלְתָה קְרִיאַת הַקִּינוֹת.

הַשְּׁכֵנוֹת חָזְרוּ אִשָּׁה לְבֵיתָהּ; נִתְרוֹקֵן הַבָּיִת. וַאֲנִי – מַרְאֵה הַיְלָדִים הַנִּשְׁחָטִים כִּבְנֵי צֹאן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַיְלָדִים הַמּוטָלִים בְּדָמָם וְגוֹנְחִים וּפוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם אֶל אִמּוֹתָם – לְנֶגֶד עֵינַי בְּמוֹרָאוֹת…

מַצִּיעָה אִמָּא מִשְׁכְּבוֹתֵינוּ, וְלֹא עַל הַמִּטּוֹת, אֶלָּא עַל רִצְפַּת הַבַּיִת…

אֵין אֲכִילָה, אֵין שְׁתִיָּה – וּזְמַן שֵׁנָה הִגִּיעָה.

שֵׁנָה בְתֹוךְ הַבַּיִת – וַעֲצָתִי מַה תְּהֵא עָלֶיהָ?

אֵינִי מֵעֵז לְהַתְחִיל עַכְשָׁו בְּדִבּוּר עִם הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה שֶפָּנֶיהָ נִזְעָפִים עֲדַיִן, וַאֲנִי נִגָּשׁ אֶל אִמָּא, לְבַדִּי בְּאֵין מֵלִיץ עַל יָדִי – וְאוֹמֵר בִּבְכִי עָצוּר:

“אִמָּא, יָרֵא אֲנִי לִישֹׁן בַּבָּיִת…”

“יִרְאָה זוֹ מָהִי?” מְשִׁיבָה אִמָּא “שׁוֹטֶה, הֵן לֹא יְחִידִי תִישַׁן פֹּה. לֵךְ שְׁכָב”.

“אֲבָל יָרֵא אֲנִי פֹה” אֲנִי אוֹמֵר בְּדִמְעָה “בַּחוּץ אִישָׁן…”

“מַה חֵשֶׁק זֶה? – שׁוֹמַעַת אַתְּ, אֶסְתֵּר מַלְכָּה?”

“וְהַצִּיעִי לוֹ בַחוּץ” מְשִׁיבָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה (מִנָּשִׁים תְּבֹרָךְ!) בְּקוֹל פַּסְקָנִי חָמוּר.

“אֲבָל, אֶסְתֵּר מַלְכָּה” מִשְׁתָּאָה אִמִּי…

“וּמָה אַתְּ מִשְׁתָּאָה?” מְשִׁיבָה זוֹ בִרְמִיזָה קַפְּדָנִית “הַצִּיעִי לוֹ בַחוּץ וְיֵרָדֵם…”

“בַּחוּץ? הֵיכָן?” מִשְׁתָּאָה שׁוּב אִמָּא.

“אֵצֶל תֵּבַת הַמִּסְפּוֹא” מֵשִׁיב אָנִי.

“לָמָּה שָׁם?”

“הַצִּיעִי לוֹ כְּחֶפְצוֹ!” נוֹזֶפֶת הַדּוֹדָה שׁוּב “טַעֲנוֹת וּמַעֲנוֹת מָצְאָה לָהּ בְּתִשְּׁעָה בְאָב עִם הַיָּלֶד…”

וְנֶעֶשְׂתָה עֲצָתִי!

אֲנִי שׁוֹכֵב אֵצֶּל תֵּבַת הַמִּסְפּוֹא וְעֵינַי לַשָּׁמַיִם וְלַלְּבָנָה הַמַּבִּיטָה בְעַגְמַת נֶפֶשׁ עַל הָאָרֶץ… אִמָּא וְאֶסְתֵּר מַלְכָּה עִם עוֹד שְׁתֵּי נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת לָהֶן מֵרָחוֹק בְּשִׂיחָה חֲשָׁאִית. בַּמֶּה הֵן מְשוֹחֲחֹות? אֵין דַּעְתִּי נְתוּנָה לְכָךְ. צָרִיךְ אֲנִי לִשְׁמֹר, לְהִסְתַּכֵּל כָּךְ בַּשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים עַד שֶׁיִּבָּקְעוּ…

אֲבָל כְּלוּם לְתֵבָה שֶׁל אֲדֻמִּים, אוֹ לְסוּס קָטֹן ומֶרְכָּבָה אָנוּ צְרִיכִים בְּעוֹד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְשָׂרוּף?…

צָרָה כָזוֹ בָאָה עַל יִשְׂרָאֵל – בֵּית הַמִּקְדָשׁ חָרֵב וּפָּגְרוֹמִים נַעֲשִׂים עַד הַיּוֹם – וַאֲנִי בְּבַקָּשָׁה זוֹ אָבֹא לַשָּׁמָיִם? – – –

כָּךְ, נִסְתַּבֵּךְ עָלַי הָעִנְיָן…

*

אֲנִי שׁוֹכֵב וְעֵינַי בַּשָּׁמַיִם הַטְּהוֹרִים הָעֲמֻקִּים וְהַדּוֹמְמִים וּבַלְּבָנָה הַטְּהוֹרָה וּמְטֹהָרָה וְכָל־כָּךְ נוּגָה וַעֲצוּבָה…

לֹא! – אֵינִי יָכֹל לָבֹא בְּבָקָּשָׁה זוֹ עַכְשָׁו… בּוּשָׁה…

וּמַה בַּקָשָׁה יֵשׁ לְבַקֵּשׁ?

רוּחַ קַלָּה קַלִילָה עַל פָּנַי תַּחֲלֹף לָחֲשָׁה לְאָזְנִי – וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה עֲבָרַתְנִי. –

כָּךְ! יוֹדֵעַ אֲנִי מַה יֵשׁ לְבַקֵּשׁ!

בְּקִצּוּר רַב וְנִמְרָץ – זֹאת תִּהְיֶה הַבָּקָּשָׁה:

– “יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ!”

וְשִמְחַת הַנֶּפֶשׁ מַרְעִידַתְנִי עַד שֶׁאֲנִי מִתְכַּוֵּץ מֵחֶדְוָה…

“יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ” – וּמִיָּד בֵּית אֱלֹהֵינוּ יַעֲמֹד כָּלִיל בַּהֲדָרוֹ, מִתְנוֹצֵץ בְּגַג שֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת – וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹלִים בְּרִנָּה… עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנִי כְּסֵפֶר תּוֹרָה… יִשָּׂאוּנִי, יְחַבְּקוּנִי וִיְנַשְׁקוּנִי… וְהַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה תְּרַקֵּד כְּמוֹ בְשִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה… אָבִי וְאֶחָיו, כָּל דּוֹדַי שֶׁכֹּהֲנִים הֵם, יַעֲלוּ בָרֹאש… וְאָז יֹאמְרוּ בְיִשְׂרָאֵל: נַעַר אֶחָד קָטֹן בֵּן שְׁמֹנֶה יֵשׁ וְכֹהֵן הוּא, יוֹסֵף בֶּן בֵּינוּשׁ שְׁמוֹ – וְהוּא, קָטֹן זֶה, כִּוֵּן אֶת הָרֶגַע וְיָדַע מַה לוֹמַר, אָמַר – וְנִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְּלַחַת! – נֵלֵךְ וְנַעֲשֵׂהוּ כֹהֵן גָּדוֹל!"

צָרִיךְ רַק לְכַוֵּן אֶת הָרֶגַע!…

וּמְשַׁפְשֵׁף אֲנִי אֶת עֵינַי, מְשַׁפְשֵׁף וּמִסְתּכֵּל לְמַעְלָה – וְהַשָּׁמַיִם כָּל כָּךְ טְהוֹרִים וַחֲלָקִים, טְהוֹרִים וַעֲמֻקִּים עַד מְאֹד וּמְאֹד…

וְאֵימָתַי תָּבֹא חֲצֹֹות?

הַנָּשִׁים עֲדַיִן יוֹשְׁבוֹת וּמְשׂוֹחֲחוֹת – וּמִלְמַעְלָה כּוֹכָבִים מֵעַל כּוֹכָבִים מִתְנוֹצְצִים וּמְשַׁקְּרִים בִּרְמָזִים, וְרוּחַ מְעַדֶּנֶת עַל פָּנַי תַּעֲבֹר, וְהַלְּבָנָה נִשְׁקֶפֶת אֵלַי מֵעֵבֶר לַגָּג – וּפָנֶיהָ כָּל כָּךְ טוֹבוֹת וְרַחְמָנִיּוֹת…

וַאֲנִי חוֹזֵר לְעַצְמִי, לוֹחֵשׁ לִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹא אֶשְׁכַּח: “יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ… יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ…”

וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּמַחֲלִיקָה לִי עַל פָּנַי כְּאוֹמֶרֶת: רְאֵה, בְּנִי, רְאֵה שֶׁלֹּא תִשְׁכַּח… חֲזֹר וַחֲזֹר…

" יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ… יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ…"

וְהִנֵֵּה נִתְעוֹפֵף לוֹ כוֹכָב, עָבַר כְּקֶשֶׂת – וְנֶעְלָם – –

אֶפְשָׁר, עַכְשָׁו רָץ זֶה בִשְׁלִיחוּת לִקְרֹא לַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל בְּקִיעַת הַשָּׁמַיִם, כִּי קְרוֹבָה הַשָּׁעָה?…

וְעַד אֵימָתַי תִּהְיֶינָה הַנָּשִׁים יוֹשְׁבוֹת וּמְדַבְּרוֹת עוֹד?

כְּלוּם גַּם הֵן מְחַכּוֹת לִבְקִיעַת הַשָּׁמַיִם? בְּרַם, אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר שֶׁהַדּוֹדָה אֶסְתֵּר־מַלְכָּה מְצַפָּה גַם הִיא לְרֶגַע זֶה… וּמַה תְּבַקֵשׁ הִיא?

וַאֲנִי מְשַׁפְשֵׁף וְחוֹזֵר וּמְשַפְשֵׁף אֶת עֵינַי… מִסְתַּכֵּל וּמְחַכֶּה עוֹד…

שֶׁקֶט וּדְמָמָה… הָס… הַכֹּל שׁוֹקֵט וְדוֹמֵם – וּרְעָדָה!

רְעָדָה גְדוֹלָה בִירִיעַת הַשָּׁמַיִם! –

שְׁנַיִם שֶׁאֵינָם נִרְאִים לִי אוֹחֲזִים בִּירִיעַת תְּכֵלֶת זוֹ, וּמְנַעֲרִים אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁמְּנַעֲרִים שָׁטִיחַ מֵאֲבָקוֹ, וּמְנַעֲרָתָם רוּחַ טוֹבָה נוֹשֶׁבֶת וְכוֹכָבִים מִתְנַעֲרִים וְנוֹפְלִים כְּמַטְבֵּעוֹת שֶׁל זָהָב…

וַהֲרֵי זֶה מוֹשֵׁךְ לְכָאן – וְנִקְרָעִים הַשָּׁמָיִם!…

נִבְקְעוּ לַחֲצָאִין וְאוֹר אָדֹם, אוֹר בָּרָק הִבְהִיק!…

צָרִיךְ לוֹמַר! – אֶסְתֵּר מַלְכָּה אוֹמֶרֶת – וַאֲנִי – אֲנִי נִסְתַּם פִּי, נִסְכַּר גְּרוֹנִי… אֲנִי מִתְחַבֵּט, אֲנִי מִתְנַעֵר – וָאִיקָץ…

כְּבָר הֵאִיר הַבֹּקֶר – וַאֲנִי שׁוֹכֵב לֹא בַחוּץ אֶלָּא בַבָּיִת…

הֵיאַךְ?

קַו שֶׁמֶשׁ אֲדַמְדַּם נוֹפֵל עַל פָּנַי, וְאֶסְתֵּר מַלְכָּה זוֹ יוֹשֶׁבֶת כְּבָר עַל הַשַּׂק וְקוֹרְאָה, וּלְרַגְלֶיהָ שְׁכֵנוֹת מְנִידוֹת רֹאשׁ לִבְכִיָּה חֲדָשָׁה – – –

נִקְרָא הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – – – – – –

וּבוֹ בַיּוֹם כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁתִּי עִם חֲבֵרַי, חֲלוֹם זֶה לֹא סִפַּרְתִּי לָהֵם. עָצוּב הָיִיתִי – וּמָה אֲסַפֵּר? וְאִם אֲסַפֵּר – מַה צָדוֹטִיל יֹאמַר? “טִפֵּשׁ שֶׁטָּזֶה! בָּא לְבַטֵּשׁ עַל בִּנְיַן בֵּית־הַמִּטְדָּשׁ וְנִרְדַּם בְּאֶמְצַע טְמוֹ תִינוֹט טָטֹן!…”

וְלָכֵן, עַד הַיּוֹם לֹא סִפַּרְתִּי חֲלוֹם זֶה, אֶלָּא לָכֶם, בָּנָי.

ב. “קוּקוּרִיקָא, בְּנֵי רַחֲמָנִים!”

… מָה? – אֵינִי שׁוֹמֵעַ… דַּבְּרִי, בִּתִּי, בְקוֹל יוֹתֵר רָם… כָּךְ? נֶשֶׁף עוֹרְכִים בְּבֵית הַסֵּפֶר לִכְבוֹד חֲנֻכָּה? נָאֶה וְיָאה!… גַּם שִׁירִים וּנְגִינוֹת וּמְחוֹלֹות יִהְיוּ? טוֹב וָטוֹב! – בְּשִׂמְחַתְכֶם גַּם לִבִּי יִשְׂמַח.

וְאֶצְלְכֶם, שִׁמְעוֹנִי מַה יְהֵא? – כָּךְ – מַחֲזֶה אַתֶּם עוֹרְכִים וְאַף אַתָּה מִן הַמְשַׂחֲקִים? לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן יִהְיֶה לָכֶם, בָּנָי!

בְּבַקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה! אַל נָא תִּצְעֲקוּ יָחַד… מָה? רוֹצִים אַתֶּם לָדַעַת אִם גַּם בַּחֶדֶר הָיִינוּ שְׂמֵחִים בַּחֲנֻכָּה? – כֵּן… מוּבָן…

אַךְ יֵשׁ שִׂמְחָה וְיֵשׁ שִׂמְחָה. אֲנַחְנוּ שָׂמַחְנוּ לְמָשָׁל, בְּמִשְׂחַק הַדְּרֵידֶ"ל (סוֹבָב) גַּם בִּקְלַפִים, – כֵּן, בִּקְלָפִים כְּתוּבִים בְּאוֹתִיּוֹת עִבְרִיּוֹת הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים… וּבְיוֹתֵר שָׂמַחְנוּ בַּדְּרוֹר שֶׂנִתַּן לָנוּ בַיָּמִים הָהֵם בְּתוֹךְ הַחֶדֶר… גְּמָרָא לֹא לָמַדְנוּ בַּחֲנֻכָּה, רַק פַּרְשַׁת הַשָּׁבוּעַ בִּלְבָד – “מִקֵּץ” אוֹ “וַיִּגַּשׁ”…

אַךְ בַּחֲנֻכָּה אֶחָד, זוֹכֵר אֲנִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה, – כֵּן, שִׂמְחָה רַבָּה הָיְתָה לָנוּ אָז, שִׂמְחָה יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל. –

מָה? לִשְׁמֹעַ אַתֶּם רוֹצִים? – טוֹב, שְׁבוּ וַאֲסַפֵּרָה:

הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בְיוֹם רִאשׁוֹן לַחֲנֻכָּה… כֵּן, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיָה זֶה. יוֹם נָאֶה שֶׁל תְּחִלַת חֹרֶף הָיָה: בַּחוּץ יוֹרֵד הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן וּמַלְבִּין פְּנֵי הָרְחוֹב, תִּינוֹקוֹת עוֹמְדִים שְׂמֵחִים וְחוֹטְפִים בִּידֵיהֶם הָאֲדֻמּוֹת אֶת הַנּוֹצוֹת הַלְּבָנוֹת הַנּוֹפְלוֹת מִן הָשָּׁמָיִם; וְכִמְדֻמֶּה, שֶׁאֲפִילוּ הַגְּדוֹלִים אֵינָם הוֹלְכִים בְּשָׁעָה זוֹ בָרְחוֹב אֶלָּא כְדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת פִּתֵּי הַשֶּׁלֶג הַקַּלִּילוֹת הַמְרַחֲפוֹת וְנוֹפְלוֹת בַּחֲשָׁאי…

אַךְ אֲנַחְנוּ, עֲשֶׂרֶת הַתַּלְמִידִים שֶׁל בֵּית רַב אֶחָד, אִם כִּי דְרוֹר נִתַּן לָנוּ וְ"אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" – עוֹמְדִים הָיִינוּ כֻלָּנוּ בְּתוֹךְ הַ"חֶדֶר", וְאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא בִקֵּשׁ לָצֵאת בְּשָׁעָה זוֹ לִשְׂמֹחַ בְּשִׁמְחַת הַשְֶׁלֶג.

שְׂמֵחִים הָיִינוּ בְשִׂמְחָה אַחֶרֶת, גְּדוֹלָה מִזּוֹ. –

הָרַבִּי עַצְמוֹ יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב וּמְצַיֵּר לָנוּ קַלְפֵי־מִשְׂחָק!

כֻּלָּנוּ עוֹמְדִים צְפוּפִים אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, רֹאשׁ עַל גַּבֵּי רֹאשׁ, רֹאשׁ אֵצֶל רֹאשׁ, רֹאשׁ תַּחַת רֹאשׁ – וּכָל הָעֵינַיִם שֶׁבְּכָל הָרָאשִׁים יַחַד צוֹפוֹת וּתְמֵהוֹת לִמְלֶאכֶת רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת. עַל כָּל קְלָף וּקְלָף שֶׁהוּא גוֹמֵר וּמַנִּיחוֹ לְהִתְיַבֵּשׁ קוֹרְאִים כָּל הַפִּיּוֹת שֶׁבְּכָל הָרָאשִׁים וְעוֹנִים בְּשִׂמְחָה רַבָּה:

“הוֹ, כַּמָּה יָפֶה! כַּמָה נָאֶה! מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁנִּדְפָּס!”

הִנֵּה זֶה כוֹתֵב הָרַבִּי אֶת הָאוֹת “לָמֶד”, וְעוֹשֶׂה הוּא אוֹת זוֹ כְּמִין חֲסִידָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְקַשְׁקֶשֶׁת בְּמַקּוֹרָהּ; עוֹמֶדֶת הִיא לָהּ עַל רֶגֶל אַחַת וְצַוָּארָהּ הָאָרֹךְ מֻפְשָׁל לַאֲחוֹרֶיהָ וּכְמִין עַיִן תְּמוּהָה קְבוּעָה בְרֹאשָׁהּ…

עוֹד “לָמֶד־אָלֶף” – וְהַקְּלָפִים נִשְׁלָמוּ!

יִתְיַבְּשׁוּ וְנֵשֵׁב לְשַׂחֵק, –לְשַׂחֵק בְּכֶסֶף מַמָּשׁ!

וְכֶסֶף יֵשׁ וָיֵשׁ!

הוֹן רַב בַּחֶדֶר, כֶּסֶף כַּאֲבָנִים וּכְחַרְסֵי־אֲדָמָה! הָאָבוֹת וְהָאִמּוֹת, הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנוֹת, הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת, הַקְּרוֹבִים וְהַקְּרוֹבוֹת, שֶׁיִּחְיוּ – הַכֹּל, בָּרוּךְ הַשֵׁם, נָתְנוּ מָעוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה!!

כֻּלָּנוּ, כָּל הַקָּהָל, עֲשִׁירִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עֲשִׁירִים וּשְׂמֵחִים וְטוֹבֵי־לֵב!

הַרֵי אֲנִי, יוֹסִילִי, לְמָשָׁל; כִּמְדֻמֶּה לָכֶם, שֶׁקָּטָן אֲנִי, תִּינוֹק בֶּן שְׁמֹנֶה? אֲבָל הַבִּיטוּ נָא בְכִיסִי, שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בּוֹ עַיִן־הָרָע – הַבִּיטוּ וְהִתַּמָּהוּ!

אֶת הַכִּיס, כִּיס זֶה שֶׁל אַטְלֶס, כִּי קָטֹן זֶה, תָּפַרְתִּי לִי בְעַצְמִי – חֵי רֹאשִׁי, אֲנִי בְאֶצְבְּעוֹתַי תְּפַרְתִּיו לִי! – וְרַק שְׁנָצִים אֵלּוּ בִלְבָד עָשְׂתָה הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר מַלְכָּה שֶׁתִּחְיֶה; רוֹצֶה אֲנִי וּמוֹשֵׁךְ – וְהַכִּיס מֵאֵלָיו יִפָּתֵחַ, רוֹצֶה וּמוֹשֵׁךְ – וַהֲרֵיהוּ סָגוּר וּמְהֻדָּק!

וּבְתֹוךְ הַכִּיס מָה?… הוּא מָלֵא וְגָדוּשׁ! הֲרֵי “זָהוּב” אֶחָד כֶּסֶף – כְּלוֹמַר, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אֲגוֹרוֹת… הֲרֵי “אֲרִי” אֶחָד כֶּסֶף – כְּלוֹמַר, עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת… וַהֲרֵי בַּת־חָמֵשׁ, חֲמָשִׁית אַחַת שֶׁל כֶּסֶף – הוֹ, כַמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ! קְטַנָּה הִיא, דַּקָה הִיא, מְנֹוצֶצֶת הִיא – חֲדָשָׁה, לְגַמְרֵי חֲדָשָׁה! וְחַמָּה הִיא, חַמָּה, כְּאִלּוּ יָצְאָה אַךְ עַתָּה מִבֵּית הַיְצִיקָה!… וְהַשְּׁאָר? הַשְּׁאָר מַטְבֵּעוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת הֵם, גַּם אֵלֶּה שְׁמָם מָמוֹן! – וּפְרֻטָּה אַחַת קְטַנָּה יֵשׁ לִי בָהֶם וְהִיא מַזְהִירָה כְדִנָּר, כְּדִנָּר זָהָב מַמָּשׁ!

וּבְסֲךְ הֲכֹּל, יוֹדְעִים אַתֶּם, כַּמָּה מָעוֹת יֵשׁ לִי?… יֵשׁ לִי בְסַךְ הַכֹּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה אֲגוֹרוֹת… וְעַתָּה הֲרֵי עוֹד נְשַׂחֵק – וּבְוַדַּאי גַּם אֶזְכֶּה עוֹד בַּמִּשְׂחָק…

אַתֶּם אוֹמְרִים: “לָאו”? וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הֵן וָהֵן! – חֵי נַפְשִׁי, כִּי זָכֹה אֶזְכֶּה! וְהַאֲמִינוּ – כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְמַזָּלִי!… רַמָּאוּת? – חָלִילִה וחָלִילָה! הֲרֵי הָרַבִּי עַצְמוֹ יַשְׁגִּיחַ בַּמִּשְׂחָק שֶׁיְּהֵא כַדָּת וְכַדִּין! הוּא, רַק הוּא יְפַקֵּחַ עַל הַכֹּל! גַּם אֶת הַקְּלָפִים הוּא יְחַלֵָּק! אֲבָל יוֹדֵעַ אֲנִי מֵרֹאשׁ בְּמַזָּלִי שֶׁהוּא כָךְ!

וְשִׁמְעוּ נָא מַה צָדוֹטְל טֻרְטְבָן אוֹמֵר – שִׁמְעוּ וְהִשְׁתּוֹמָמוּ! – צָדוֹטְל זֶה, לֹא רַק דּוֹבֵר אֱמֶת הוּא אֶלָּא גַּם בַּעַל חֶשְׁבּוֹן “דָּדוֹל” הוּא – וְהִנֵּה קָפַץ עַל הַסַּפְסָל וַהֲרֵהוּ עוֹמֵד וּמַכְרִיז:

“בָּנִים! שְׁתִיטָה! טַמָּה אֲדוֹרוֹת לְטֻלָּנוּ יֵשׁ – מִי יוֹדֵעַ?”

הוּא שׁוֹאֵל וְהוּא מֵשִׁיב:

" טַמָּה אֲדוֹרוֹת לְטֻלָּנוּ – אֲנִי יוֹדֵעַ! לְטֻלָּנוּ, לְטָל עֲשֶׂרֶת הַנְּעָרִים יָחַד – אַרְבַּע מֵאֹות וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ אֲדוֹרוֹת, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה שְׁטָלִים וּמַחֲצִית הַשֶּׁטֶל וְזָהוּב אָחָד!"

“הוֹ הוֹ הוֹ!! כָּל כָּךְ מָעוֹת יֵשׁ לָנוּ?!…”

“וּמַה הָיִינוּ יְכֹלִים לִטְנוֹת, בָּנִים, בְּטָל הַטֶּסֶף הַזֶּה?”

“עֲשָׂרָה גַלְגְּלוֹנִים שֶׁל זָהָב טָהוֹר!”

“לֹא! עֶשֶׂר חֶביוֹנוֹת מְלֵאוֹת סֻכָּרְיּוֹת.”

“לֹא! סוּס לִרְכִיבָה – וְלֹא נֵלֵךְ בָּרָפֶשׁ!”

“לֹא! סֵפֶר־תּוֹרָה קָטֹן לְבֵית־הַכְּנֶסֶת!”

“לֹא סֵפֶר־תּוֹרָה, אֶלָּא כֶתֶר־תּוֹרָה עִם פַּעֲמוֹנֵי זָהָב!”

וְהָרַבִּי מְגַחֵךְ וְעוֹסֵק בִּגְמַר עֲבוֹדָתוֹ.

הוּא כָל כָּךְ טוֹב וְחָבִיב בְּיוֹם זֶה! אָנוּ מַרְעִישִׁים וּמְהַגִּים כִּבְנֵי־אַוָּז וְהוּא אֵינוֹ מַקְפִּיד כְּלָל, אֶלָּא מַחֲרִישׁ וּמְגַחֵךְ בֵּין שְׂפָמָיו…

“תַּם וְנִשְׁלָם, שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם!” אוֹמֵר הָרַבִּי בְנִגּוּן וּמַנִּיחַ אֶת הַקְּלָף “לָמֶד־אָלֶף”.

הֶרֶף־עַיִן, – דְּפִיקַת רַגְלַיִם כְּבִשְׁעַת הַכָּאַת־הָמָן – וְהַכֹּל יוֹשְׁבִים כְּבָר מִסָּבִיב לַשֻׁלְחָן! הַכֹּל צוֹהֲלִים, כָּל פָּנִים מְאִירִים מִשִּׂמְחָה – הֲרֵינוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַיֵּם מִצְוַת מִשְׂחָק בַּחֲנֻכָּה!

אֲבָל הַדְּיוֹ עַל הַקְּלָפִים עוֹדֶנָּה רְטֻבָּה. הַקְּלָפִים פְּרוּשִׂים עַל פְּנֵי כָל הַשֻּׁלְחָן זֶה בְצַד זֶה וְאֵין לָגַעַת בָּהֶם; הַדְּיוֹ נוֹצֶצֶת עֲלֵיהֶם וּמְגָרָה אֶת יִצְרֵנוּ – אוֹי־וַי! מָתַי זֶה, מָתַי תִּיבָשׁ? – אֵין גַּם מָקֹום לְהַנִּיחַ בּוֹ אֶת הַכָּסֶף…

הַכֹּל נוֹפְחִים בְּהֶבֶל פִּיהֶם עַל גַּבֵּי הַקְּלָפִים לְהַחָרִיב אֶת הַדְּיוֹ מֵעֲלֵיהֶם:

– הַהוּוּ! הַהוּוּ! הַהוּוּ!!

וּמָה הָרַבִּי עוֹשֶׂה? לוֹקֵחַ הוּא אֶת הָעֲשָׁשִׁית הַקְּטַנָּה, שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים לְאוֹרָהּ בְּלֵילוֹת־הַחוֹל, וּמַדְלִיקָהּ וּמְיַבֵּשׁ לְאוֹרָהּ כָּל קְלָף וּקְלָף שֶׁהוּא עֲדַיִן רָטֹב.

כַּמָּה חָבִיב, כַּמָּה חָכָם וּמְחֻכָּם הוּא הָרַבִּי הַיּוֹם!

הַכֹּל מַנִּיחִים אֶת כַּסְפָּם גָּלוּי עַל הַשֻּׁלְחָן, עֲשֶׂרֶת צִבּוּרֵי־כֶסֶף עוֹמְדִים בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת; שׁוּרָה שֶׁל חֲמִשָּׁה אוֹצָרוֹת מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְשׁוּרָה שֶׁל חֲמִשָּׁה אוֹצָרוֹת מֵעֵבֶר מִזֶּה…

גַּם אֶסְתֵּרקָא, בַּת הָרַב, קְטַנָּה הִיא בַת שָׁלֹשׁ וְרֹאשָׁהּ מְתֻלְתָּל – רוֹקֶדֶת וּמוֹחֲאָה כַף, נוֹתֶנֶת וּמוֹשִׁיטָה לְחָטְמוֹ שֶׁל הָרַבִּי אֶת שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹתֶיהָ וְקוֹרְאָה:

“גַּם אֶסְתִּיקָא, אַבָּא! גַּם אֶסְתִּיקָא!…”

גַּם הִיא עֲשִׁירָה הִיא, וְגַם הִיא רֹוצָה לְשַׂחֵק עִמָּנוּ.

אֲבָל הִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת – וְזֶלְדָּא הָאַלְמָנָה נִכְנֶסֶת לָהּ לְאִטָהּ…

אֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם כְּשֶׁהָיְתָה שְׁכֵנָה זוֹ נִכְנֶסֶת אֵלֵינוּ – פַּעַם בְּפַעַם, הָיְתָה מְקֻבֶּלֶת עָלֵינוּ בְסֵבֶר־לֵב יָפֶה: הָרַבִּי הָיָה פוֹסֵק מִן הַלִּמּוּד עִמָּנוּ, נִפְנָה אֵלֶיהָ כְּאֶחָד עִם הָרַבָּנִית (אִשָּׁה צַעֲקָנִית הִיא זוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן רַחֲמָנִית) וּשְׁנֵיהֶם, הָרַב וְהָרַבָּנִית, מַתְחִילִים לִשְׁאֹל אוֹתָהּ עַל הַפָּרָה שֶׁזֶּלְדָּא רוֹצָה לִקְנוֹת, וְעַל הָאַשְׁכְּנָזִי, בַּעַל הַפָּרָה – מָה הוּא אוֹמֵר? וְיוֹעֲצִים בְּיַחַד עַל הַכֶּסֶף מֵאַיִן יִמָּצֵא לָהּ. שְׁלֹשְׁתָּם מְשׂוֹחֲחִים וְדוֹאֲגִים, וְאָנוּ בְתוֹךְ כָּךְ מְצַחֲקִים בַּסֵּתֶר, נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים זֶה עִם זֶה בַּחֲשַׁאי, וּמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ בְּדִבְרֵיהֶם, – סוֹף סוֹף, הֲרֵי פָרָה אֲדֻמָּה זוֹ שֶׁלַּנַּפָּח הָאַשְׁכְּנָזִי מַעֲסִיקָה יוֹתֵר מִ"שּׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה" שֶׁבַּגְּמָרָא… אֲבָל עַכְשָׁו – לָמָּה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲנִיִּים בְּעוֹלָמוֹ, וְאֵין אֵלּוּ בָאִים אֶלָּא לְהַשְׁבִּית כָּל שִׂמְחָה מִמִּי שֶׁיֵשׁ לוֹ?…

יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ לְזֶלְדָּא בָנִים קְטַנִּים, וְהֵם יְחֵפִים, יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁפָּרָה, וּבִפְרָט אֲדֻמָּה, דָּבָר חָשׁוּב הוּא. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזֶּלְדָּא מְבַקֶּשֶׁת “פַּרְנָסָה” מִן הַפָּרָה, וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלְּזֶלְדָּא יֵשׁ רַק שְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, וְהָאַשְּׁכְּנָזִי רוֹצֶה דַּוְקָא חֲמִשִּׁים – אָדָם רַע הוּא נַפָּח זֶה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַאֲמִין בְּזֶלְדָּא שֶׁתְּשַׁלֵּם לוֹ קִמְעָא קִמְעָא עֶשְׂרִים שֶׁקֶל הַנּוֹתָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רוֹצָה לִתֵּן לוֹ רִבִּית וְרִבִּית דְּרִבִּית – אֲבָל – אָנוּ מֶה אָנוּ חָטָאנוּ לָהּ, לְזֶלְדָּא שֶׁתַּשְׁבִּית עָלֵינוּ אֶת הַמִּשְׂחָק? –

הִנֵּה עָזַב הָרַבִּי אֶת הַקְּלָפִים וְנִפְנָה אֵלֶיהָ וְאֶל חֶשְׁבּוֹנוֹתֶיהָ…

“מָה אֶעֱשֶׂה? מָה אֶעֱשֶׂה? מָה אֶעֱשֶׂה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם?!” נֶאֱנַחַת זֶלְדָּא וְאַנְחָתָהּ אֵינָהּ נָאָה כְלָל לִכְבוֹד חֲנֻכָּה…

“מָה אֶעֱשֶׂה, וּמָחָר הוּא מוֹלִיךְ אֶת הַפָּרָה לַיְרִיד!… יוֹתֵר אֵין הַגּוֹי רוֹצֶה לְהַמְתִּין – וְאָנָה אֲנִי בָאָה?… הֲרֵי אֵם, אֵם רַחֲמָנִיָּה הִיא זֹו וְלֹא פָרָה! – אִלּוּ רְאִיתֶם אֶת הַחֶמְאָה שֶׁלָּהּ – זָהָב, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם – זָהָב טָהוֹר שֶׁל דִּנָּרִים וְלֹא חֶמְאָה! – אוֹי לִי וְאוֹי לִיתוֹמָי!…”

“רַבִּי, מָתַי נְשַׂחֵק?”… שׁוֹאֵל אַהְרֶלִי הַקָּטֹן.

“הַנַּח!” גּוֹעֵר בּוֹ הָרַבִּי בִנְזִיפָה.

עָרְבָה הַשִּׂמְחָה: הָרַבִּי עָצוּב, הָרַבָּנִית תָּמְכָה סַנְטְרָהּ בְּאֶצְבָּעָהּ וְּמְנִידָה רֹאשׁ כַּאֲבֵלָה עַל הַמֵּת, וְזֶלְדָּא דֹומַעַת וְגוֹרֶפֶת מֵחָטְמָהּ וְעוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹן.

חֶשְׁבּוֹן זֶה מַעֲסִיקֵנִי דַּוְקָא בְעִנְיָנֹו – וְזֶהוּ:

הָרַבָּנִית שֶׁלָּנוּ הִשְׁאִילָה לְזֶלְדָּא אֶת שְׁתֵּי כַפּוֹת הַכֶּסֶף שְׁיֵשׁ לָּה עִם מִטְפַּחַת שֶׁל מֶשִׁי; זֶלְדָּא עַצְמָהּ צֵרְפָה לְאֵלּוּ אֶת מְנוֹרוֹתֶיהָ (שְׁתֵּי מְנוֹרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת יֵשׁ לָהּ לְשַׁבָּת וּמוֹעֵד); רִבְקָה הַחַיָּטִית הִשְׁאִילָה לְזֶלְדָּא מַחֲבַת נְחֹשֶׁת גְּדוֹלָה וְטַבַּעַת זָהָב; שְׁמוּאֵל הַחַזָּן הוֹסִיף עַל זֶה גַּם הַשִּׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁלּוֹ – וְהָלְכָה זֶלְדָּא וְנָשְׂאָה כָל אוֹתָהּ הַכְּבוּדָה בַּעֲבוֹט לְיִצְחָק־יוֹסֵף הַמַּלְוֶה. אֲבָל זֶה רוֹצֶה לָתֵת עַל הַכֹּל רַק שְׁנֵים־עָשָׂר שֶׁקֶל – חָסְרוּ לָהּ לְזֶלְדָּא עוֹד שְׁמֹנָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הוּא הִגְדִּיל חַסְדּוֹ עָלֶיהָ וּפָגְעָה בְשֵׁינְדֵל הַזְּקֵנָה – סִפְּרָה לָהּ לַזְּקֵנָה אֶת נִגְעֵי לְבָבָהּ. וְשֵׁינְדֵל – שַׁ"י עוֹלָמוֹת תִּנְחַל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! – אָמְרָהּ לָהּ לְזֶלְדָּא בְּזֹה הַלָּשׁוֹן: “יוֹדַעַת אַתְּ בִּתִּי, שֶׁאֲנִי מְקַבֶּצֶת לִי מָעוֹת לְתַכְרִיכִין – אֵינִי רוֹצָה שֶׁאֶהְיֶה קְבוּרָה בְתַכְרִיכִין שֶׁלֹּא מִיגִיעַ כַּפַּי – אֲבָל אַתְּ, הֲרֵי אַלְמָנָה אַתְּ וִיתוֹמִים קְטַנִּים לָךְ וְרוֹצָה אַתְּ לְפַרְנְסֵם מִיגִיעַ כַּפַּיִךְ – אַתְּ עֲדִיפָה! אֶעֱשֶׂה נָא בְכַסְפִּי זֶה גְּמִילַת חֶסֶד וּמֻבְטָחַתְנִי בְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּחַיֵּנִי עַד שֶׁתְּסַלְּקִי לִי חוֹב זֶה…” וְנָתְנָה לָהּ שֵׁינְדֵל שְׁלֹשָׁה שְׁקָלִים. הָלְכָה זֶלְדָּא בְשִׂמְחָה רַבָּה אֶל הָאַשְׁכְּנָזִי – אָמְרָה: רַק חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים בִּלְבָד הֲרֵי יַאֲמִין לָהּ, וְיַמְתִּין לָהּ כִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. אֲבָל הוּא הַַנַּפָּח בְּאֶחָת; אוֹ כָל הַחֲמִשִּׁים, אוֹ שֶׁהוּא מוֹלִיךְ אֶת פָּרָתוֹ לַיְרִיד…

“וּמָה אֶעֱשֶׂה? מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשַׁו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!?…”

“פָּרָה כָזוֹ, פָּרָה כָזוֹ” מִתְנוֹדֶדֶת זֶלְדָּא בְדִמְעוֹתֶיהָ וְהוֹלֶכֶת אַחַר הָרַבָּנִית לַחֲדַר־הַכִּירַיִם – פָּרָה כָזוֹ, הֲרֵי גַן־עֵדֶן הָיְתָה עוֹשָׂה לִי בְּבֵיתִי… בֹּקֶר – הַיְלָדִים קָמִים, וְאַתְּ נוֹתֶנֶת לָהֶם כּוֹס חַמִּין בְּתַעֲרֹבֶת שֶׁל חָלָב; הוֹלֶךְ לוֹ שִׁימֶעלִי אֶל הַ"חֶדֶר", וְאַתְּ נוֹתֶנֶת לוֹ פְרֻסַּת גְּבִינָה – יֹאכַל לוֹ, קַדִּישִׁי הַיָּקָר, יָשִׁיב נַפְשׁוֹ וְלֹא יְקַנֵּא בַאֲחֵרִים… וּפַרְנָסָה – הֲרֵי פַרֶנָסָה כְשֵׁרָה יְכֹלָה זוֹ לָתֵת בְּ"פֶה מָלֵא"!…

הָרַבִּי תָמַךְ רֹאשׁוֹ בְכַפּוֹת־יָדָיו, יוֹשֵׁב מַבִּיט לְמַטָּה וְדוֹמֵם. הִצַּצְתִּי עַל כַּסְפִּי שֶׁלְּפָנָי – אִי! אִלּוּ הָיוּ לִי פֹה חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים וְהָיִיתִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה גְדוֹלָה, בְּשָׁעָה זוֹ… אֲבָל אַף לְאֶחָד מִמֶּנּוּ אֵין חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים. וְאָנוּ מָה אָנוּ וּמָה הֹונֵנוּ? זֶה כַּסְפִּי – בַּמֶה נֶחְשָׁב הוּא?…

“רַבִּי” אוֹמֵר צָדֹוטִיל וּמִתְאַדֵּם…

הָרַבִּי אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

“רַבִּי” חוֹזֵר הוּא שׁוּב…

“הַנַּח!” גּוֹעֵר בּוֹ הָרַבִּי “עוֹד תְּשַׂחֵק, בְּהֵמָה!”

וּמַתְחִיל צָדוֹטִיל לְגַמְגֵּם:

“לֹא, לְשַׂחֵט רַבִּי… אֲנַחְנוּ… אִם אֲנַחְנוּ… טָל הַיְלָדִים נִתֵּן טַסְפֵּנוּ… לַטֶּסֶף שֶׁלָּנוּ חָסֵר רַט שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֲדוֹרוֹת – וְהָיוּ חֲמִשָּׁה שְׁטָלִים, רַבִּי.”

“וּבְכֵן?” שׁוֹאֵל הָרַבִּי וּפָנָיו הִלְבִּינוּ וְהֶאְדִּימוּ וְעֵינָיו הִתְחִילוּ תוֹעוֹת עַל פְּנֵי כֻלָּנוּ בְתִמָּהוֹן…

“הֲנִתֵּן לָהּ?” שָׁאֲלוּ שְׁנַיִם בְּיִרְאָה…

“וּבַמֶּה נְשַׂחֵק?” אָמַר אַהְרֶלִי הַקָּטֹן וְהִתְחִיל נוֹשֵׁךְ אֶצְבָּעוֹ…

“אֵינִי צָרִיךְ!… אֵינִי צָרִיךְ לְשַׂחֵק!” נֶעֶקְרָה קְרִיאָה מִתּוֹךְ לִבִּי וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתִּי, וּמִיָּד סִלַּקְתִּי אֶת כַּסְפִּי מִלְּפָנַי בְּבוּשָׁה וּבְקִנְאָה לְצָדוֹטִיל שֶׁהִקְדִּימָנִי. נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי הָיִיתִ רוֹצֶה לוֹמַר זֹאת שֶׁאָמַר הוּא…

מָעוֹתַי מֻשְׁלָכוֹת מִלְפָנָי…

זֶה כַסְפִּי, זֶה אֹוצָרִי, זֶה עָשְׁרִי אֲשֶׁר אִשְּׁרָנִי… מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת אֵלּוּ לֹא יִהְיוּ עוֹד לִי – וְכִיסִי, כִּיס זֶה שֶׁל אַטְלֶס – מַה יְהֵא עָלָיו?…

עוֹד פַּעַם מִשְׁמַשְׁתִּי בְּבַת־חָמֵשׁ שֶׁלִּי הַקָּטַנָּה, הַחֲמָשִׁית הַדַּקָּה וְהַנּוֹצֶצֶת – וּבְהַחְלָטָה גְמוּרָה לָקַחְתִּי אֶת הוֹנִי בְקֻמְצִי וְהֵטַלְתִּיו כֻּלּוֹ עַל גַבֵּי הַקְּלָפִים!

וְהַכֹּל, הַכֹּל עוֹשִׂים כָּךְ…

זֶה אַחֳַ זֶה מֵרִים אֶת קֻמְצֹֹו הַקָּטֹן בַּחֲשַׁאי וּמֵטִיל אֶת כַּסְפּוֹ עַל הַקְּלָפִים…

אַף אֶסְתֵּרקָא מְטִילָה אֶת שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת:

“גַּם אֶסְתִּיקָא, גַּם אֶסְתִּיקָא, אַבָּא!…”

וּרְאוּ – – עֵינֵי הָרַבִּי כַמָּה הֵן נִבְהָלוֹת, פְּקוּחוֹת הֵן לִרְוָחָה וּדְמָעוֹת עוֹמְדוֹת בָּהֶן…

“מָה?… מָה?… מָה, יְלָדִים?” הוּא מְגַמְגֵּם…

“יִקַּח נָא, רַבֵּנוּ – יִקַּח וְיִתֵּן!”

" יִקַּח נָא, יִקַּח נָא!" מַסְכִּימִים הַכֹּל כְּאֶחָד.

הָרַבִּי יָדָיו רוֹעֲדוֹת – הֵן נוֹגְעוֹת בַּכֶּסֶף וְנִרְתָעוֹת, כְּאִלּוּ גַּחְלֵי אֵשׁ הוּא רוֹצֶה לַחְתּוֹת בְּפִסּוֹת יָדָיו…

“בְּלֵב שָׁלֵם אַתֶּם נוֹתְנִים, יְלָדִים?…”

“הֵן! הֵן־הֵן!”

“זֶלְדָּא, זֶלְדָּאנוּ!” קוֹרֵא הָרַבִּי בְקוֹל רוֹעֵד.

זוֹ נִכְנֶסֶת אֶל חַדְרֵנוּ, וּתְמֵהָה לִפְנֵי הָרַבִּי…

וְהָרַבִּי גוֹרֵף בִּשְׁתֵּי פִסּוֹת יָדָיו אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת, מֵרִים כַּסְפֵּנוּ לְגָבוֹהַּ וְאוֹמֵר:

“לְכִי, זֶלְדָּאנוּ, וּקְנִי אֶת הַפָּרָה… הֲרֵי, הֲרֵי בָנַי מַלְוִים לָךְ אֶת כַּסְפָּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם!…”

“אַרְבָּעָה שְׁטָלִים וְשִׁשִּׁים וְשֶׁבַע אֲדוֹרוֹת” אוֹמֵר צָדוֹטִיל “טִי דַּם אֶסְתֵּרטָא נָתְנָה שְׁתָּיִם!…”

“הוֹי, הוֹי!” קָרְאָה הָאַלְמָנָה, הִפְשִׂילָה רֹאשָׁהּ וְנִשְׁעֲנָה אֶל הַקִּיר שֶׁלֹא תִפֹּל…

וּפִתְאֹם קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ, נָפְלָה אֶל בֵּין הַיְלָדִים – וּבְכִיּוֹת, וּגְנִיחוֹת, וְנְשִׁיקוֹת וּבְרָכֹות שֶׁל חַיִּים… שֶׁל הַצְלָחָה… שֶׁל תֹֹּורָה וְחֻפָּה… וְשֶׁל גְּמִילַת חֲסָדִים – בְּרָכוֹת וּנְשִׁיקוֹת עַל לְחָיֵינוּ, עַל מִצְחוֹתֵינוּ וְעַל צַוָּארֵינוּ.

יָצְאָה זֶלְדָּא.

הַקְּלָפִים מוּטָלִים עַל הַשֻּׁלְחָן כְּשִׁבְרֵי כְלִי יָקָר…

כֻּלָּנוּ הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁדָּבָר, דָּבָר גָּדוֹל נַעֲשָׂה כָאן – אַךְ הַכֶּסֶף אֵינֶנּוּ, הוּרַק הַחֶדֶר… אֲבָל דָּבָר חָשׁוּב שַׁלִּיט כָּאן בִּכְבוֹדוֹ, וְאֵין מִי שֶׁיִּפְתַּח פֶּה לְדַבֵּר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל זֶה, רַק הָרַבִּי קוֹרֵא בִדְחִילוּ וּרְחִימוּ:

“הַא! הַא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! – בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל! בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל…”

וְהָרַבָּנִית עוֹמֶדֶת בְּפִתְחוֹ שֶׁל חֲדַר־הַכִּירַיִם, וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּנוּ, וְעֵינֶיהָ – כַּמָּה אֲהוּבִים אָנוּ עַכְשָׁו לְאִשָּׁה זוֹ…

יֶתֶר הָרְגָעִים אֵינִי זוֹכֵר בַּמֶּה עָבְרוּ עָלֵינוּ…

עַד שֶׁלֹּא קָרָא אַהְרֶלִי הַקָּטֹן: “הִנֵּה הַפָּרָה וְהָעֵגֶל!” וְכֻלָּנוּ קָפַצְנוּ מִמְּקוֹמֵנוּ וַנִּתְפָּרֶץ הַחוּצָה.

צוֹעֶדֶת לָהּ הָאֲדֻמָּה עַל רְפִידַת הַשֶּׁלֶג הֶחָדָשׁ וּמְנַעְנְעָה אָזְנָיִם; טִפִּין דַּקִּין שֶׁל שֶׁלֶג נָמֵס נִתְלוֹת בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ וְגוּפָהּ מַהְבִּיל בְּתוֹךְ הָאֲוִיר הַצֹּונֵן; וְהָעֵגֶל, עֵגֶל קָטֹן וָרַךְ, גַּם הוּא אָדֹם, רָץ אַחֲרֵי אִמּוֹ הַמְכַשְׁכֶּשֶׁת לוֹ בִזְנָבָהּ וְיוֹנֵק מִדַּדֶּיהָ בְדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ; וְזֶלְדָּא שֵׁבֶט עָנָף בְּיָדָהּ עוֹבֶרֶת אַחֲרֵיהֶם בִּקְרִיאוֹת שֶׁל חִבָּה: “הוֹ, הוֹ פָּרָתִי… הוֹ, הוֹ אֲדֻמָּתִי… הוֹ, הוֹ, אִמִּי שֶׁתִּחְיִי לִי!…”

לֹא לְהַכּוֹת אֶת פָּרָתָהּ הִיא רוֹצָה, אֶלָּא לְנַשְׁקָהּ, לִנְשֹׂק אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַשׁוֹבָב הָאַדְמוֹנִי וְהָרָךְ.

רוֹאָה הִיא אוֹתָנוּ וְאוֹמֶרֶת:

“רוֹאִים אַתֶּם, יְלָדִים? רוֹאִים אַתֶּם, חֲבִיבִים?…”

רוֹאִים אָנוּ, רוֹאִים שֶׁדְּמֵי־חֲנֻכָּה שֶׁלָּנוּ נִבְלְעוּ בְּפָרָה אֲדֻמָּה וְעֵגֶל יָפֶה הַמּוּבָלִים עַתָּה לְבֵיתָהּ שֶׁל זֶלְדָּא, וְאָנוּ, כָּל הַתַּלְמִידִים וְהָרַבִּי וְהָרַבָּנִית וְאֶסְתֵּרקָא הוֹלְכִים וּמְלַוִּים אֶת הַפָּרָה וּעֶגְלָהּ לְבֵיתָהּ שֶׁל זֶלְדָּא.

שַׁבְנוּ אֶל הַחֶדֶר וּמָצָאנוּ אֶת הַקְּלָפִים הָעֲלוּבִים מוּטָלִים נֶעֱזָבִים עַל הַשֻּׁלְחָן…

קְלָפִים יָפִים בְּאוֹתִיּוֹת נָאוֹת אֵלּוּ מַה יְהֵא עֲלֵיהֶם?…

אוֹמֵר הָרַבִּי:

“וּבְכֵן יְלָדִים, נֵשֵׁב לְשַׂחֵק…”

“בַּמֶּה?” שָׁאַל אֶחָד כִּמְבֻיָּשׁ – “יוֹתֵר אֵין לָנוּ כָסֶף…”

“נְשַׂחֵק בְּ’קוּקוּרִיקָא'!”

“אֵיךְ?”

"מִי שֶׁיְּקַבֵּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים “לָמֶד־אָלֶף” יִקְרָא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים קוּקוּרִיקָא – – –|

…וְיוֹדְעִים אַתֶּם מִי קִבֵּל רִאשׁוֹנָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים “לָמֶד־אָלֶף”? – שִׁמְעוּ וְהִשְׁתּוֹמָמוּ:

הָרַבִּי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ!

וּמִיָּד קָם הָרַבִּי עַל רַגְלָיו, הֶחֱלִיק זְקָנוֹ, הֶעֱצִים אֶת עֵײנָיו וְקָפַץ אֶגְרוֹפָיו, הֵרִים רֹאשׁוֹ לַמָּרוֹם וְקָרָא בְכַוָּנָה עֲצוּמָה וּבְטַעַם כְּקוֹרֵא בִ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל":

“קוּקוּרִיקָא, רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים!”

הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁל מְסִירַת נֶפֶשׁ וְהִבְהִילַתְנוּ…

פָּקַח עֵינָיו, שָׂחַק לָנוּ וְשִׁנָּה קוֹלוֹ לְקוֹל יֶלֶד קָטֹן וְקָרָא כְתַרְנְגוֹל צָעִיר:

“קוּקוּרִיקָא, יְהוּדִים קְטַנִּים!”

וּבְעוֹד שֶׁאָנוּ צֹוחֲקִים לְקוֹל מְשֻׁנֶּה זֶה – וְהָרַבִּי הֲֳֵי זֶה מְשַׁלֵּשׁ בִּקְרִיאָה רוֹעֶדֶת וּמִסְתַּתֶּמֶת:

“קוּ־קוּ־קוּ קוּ־קוּ־רִיקָא! אֶהְיֶה כַּפָּרַתְכֶם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב!”

וְנָפַל הָרַבִּי עַל צָדוֹטִיל, חִבְּקוֹ, הִגְבִּיהוֹ וּנְשָׁקוֹ בְּבֶכִי – –

וַהֲרֵי זֶה צָדוֹטִיל מוֹחֵא כָף וְקוֹרֵא מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הָרַבִּי:

– טוּטוּרִיטָא! טוּטוּרִיטָאא!

וּמָה אֹמַר לָכֶם יְלָדִים? אֹמַר לָכֶם שֶׁשִּׂמְחָה גְדוֹלָה הָיְתָה בְחַדְרֵנוּ? לֹא! דָּבָר זֶה הַרְבֵּה גָדוֹל הוּא מִשִּׂמְחָה…

וּלְוַאי, שֶׁתְּקַבְּלוּ אַתֶּם תַּעֲנוּג כָּזֶה בִימֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ – אָמֵן!

ג. שְׁלִיחַ צִבּוּר לָאִילָנוֹת

כָּךְ, בָּנַי, זָקֵן אֲנִי וְלֹא חַזָּן קָבוּעַ אֲנִי בִמְלַאכְתִּי, אֲבָל מִשֶּׁאֲנִי נִגָּשׁ אֶל הַתֵּיבָה כִּשְׁלִיחַ־צִבּוּר לִפְנֵי הַמָּקֹום, בָּרוּךְ הוּא – מַמָּשׁ כֹּחַ חָדָשׁ נִתָּן בִּי. וּלְאַחַר צֹום כִּפּוּר, לְמָשָׁל, לְסוֹף נְעִילָה, גּוּפִי כֻלּוֹ רוֹעֵד, אֲבָל דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לַעֲמֹד עוֹד וְעוֹד וּלְהַנְעִים תְּפִלָּה בְקוֹל גָּדֹֹול וְחָזָק, כְּצוֹעֵק מִלֵּב כָּל הַצִּבּוּר, מִלִּבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל יָחַד.

אָכֵן, רוּחַ הוּא בָּאֱנוֹשׁ, הֶחָזָק מִכָּל הַגּוּפָנִיּוּת.

וְשֶׁשָּׁאַלְתֶּם: מֵאֵימָתַי הִתְחַלְתִּי מִתְפַּלֵל לִפְנֵי הַצִּבּוּר? שִׁמְעוּ וְאַל תִּתַּמָּהוּ.

בֶּן תֵּשַׁע הָיִיתִי וּשְׁלִיחַ צִבּוּר לִתְפִלָּה נַעֲשֵׂיתִי – וְאֵימָתַי? בְּיוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. –

תְּמֵהִים אַתֶּם?

אָכֵן, לֹא בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל תִּשְׁרֵי הָיָה הַדָּבָר, אֶלָּא בָזֶה שֶׁל שְׁבָט, כְּלוֹמַר, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת, וְעָמֹד עָמַדְתִּי כִשְׁלִיחַ־צִבּוּר לֹא בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא בְמָקוֹם אַחֵר, – בְּתֹוךְ גַּנּוֹ שֶׁל שְׁכֵנֵנוּ, דִּי מִיטְרִי הַגּוֹי.

שׁוּב אַתֶּם תְּמֵהִים? אִי, תִּינוֹקוֹת! הַאֲמִינוּ, הַכֹּל אֶפְשָׁר בְּעוֹלָם זֶה שֶׁל הַקְּטַנִּים!

וּבֶאֱמֶת דָּבָר פָּשׁוּט הָיָה עִמִּי אָז.

בְּאוֹתֹו הַיּוֹם, אֲנִי וַחֲבֵרַי יָשַׁבְנוּ כָּרָגִיל בַּחֶדֶר; יָשַׁבְנוּ וְלָמַדְנוּ כִּבְכֹל יְמוֹת־הַחֹרֶף הַנִּזְעָמִים, – אֶלָּא שֶׁהַלֵּב חִכָּה הַפַּעַם לְשָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, שְׁעַת הַהַפְסָקָה לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, חִכָּה וְצִפָּה יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הַיָּמִים.

וַאֲנִי, זָכוּרְנִי, מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי מִתּוֹךְ תַּרְעֹמֶת עַל הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁהָיָה קָשׁוּר בִּמְשִׁיחָה לְאַחַת מִכַּרְעֵי הַמִּטָּה שֶׁבַּחֶדֶר – כִּי לָמָּה הוּא שׁוֹתֵק עוֹד? וְעַד אֵימָתַי יִסֶָּכֵר גְּרוֹנוֹ מִקָּרֹא לָנוּ דְרוֹר? –

וּפִתְאֹם מָחָא הַגֶּבֶר כְּנָפָיו בִּתְרוּעָה גְדֹולָה, בְּקוּקוּרִיקָא שֶׁלּוֹ – וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים הַחוֹזְרִים עַל הַגְּמָרָא בְקוֹל רָם, כְּרֶגַע נָדַמּוּ.

“כְּלוּם כְּבָר שָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה הִגִּיעָה?” תָּמַהּ הָרַבִּי כְּאֵינוֹ מַאֲמִין לַשֶּׂכְוִי וּבִינָתוֹ לְעִתִּים.

אֲבָל בּוֹ בָרֶגַע נִשְׁמַע גַּם זִמְזוּם דַּק וּצְלִילִים צְרוּדִים מֵעֵבֶר לַמְּחִיצָה, מְקוֹם שֶׁבַּעַל הַבַּיִת, גֵּרְשׁוֹן הַסַּנְדְּלָר, יוֹשֵׁב בַּעֲבוֹדָתוֹ.

הַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר שָׁם, גַּם הוּא הִכְרִיז עַל הַשָּׁעָה שֶׁקִּוִּינוּ, שְׁעַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

“וּבְכֵן” אָמַר הָרַבִּי כִמְוַתֵּר לָנוּ מִשֶּׁלּוֹ “לְכוּ הַבָּיְתָה. אַךְ רְאוּ נָא” הֵרִים קוֹל מְצַוֶּה “כִּי תָשׁוּבוּ לְעֵת עֶרֶב הֶחָדְּרָה!”

שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן! בְּיוֹם חֹל, וְלֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת אַךְ בָּרְבִיעִי בַשַּׁבָּת, נִתְּנָה לָנוּ חֻפְּשָׁה לְאַרְבַּע אֹו לְחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, – יֹום חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט.

יוֹם שֶׁל שְׁבָט, וְהָרוּחַ מְטַאֲטֵא פִתֵּי שֶׁלֶג כִּגְרִיסִים לְבָנִים אֶל עֵבֶר הַבָּתִּים, וְשָׁם הֵם נֶעֱרָמִים לְתִלֵּי תִלִּים לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב, אַךְ בְּאֶמְצָעוֹ, בַּדֶּרֶךְ, בּוֹלְטִים רִגְבֵי הָרֶפֶשׁ, טְרָשִׁים מֻגְלְדֵי קֶרַח, שֶׁהַכֹּל נִתְקָלִים בָּהֶם, וְגַם אָדָם וְגַם בְּהֵמָה נִזְהָרִים עַכְְשָׁו בַּהֲלִיכָה. אַךְ אֲנִי נֶחְפַָּז, אָץ וּמְדַלֵּג. נוֹפֵחַ הָרוּחַ בְּפָנַי לְעָצְרֵנִי בְלֶכְתִּי, וַאֲנִי הַבַּיְתָה אֲמַהֵרָה, הַבַּיְתָה לְכָל הַיּוֹם עֲדֵי עָרֶב!

אֶת אָבִי לֹא מָצָאתִי בַבָּיִת. הוּא אֶל הַטַּחֲנָה נָסַע, וְאִמִּי עָמְדָה אָז עֲטוּפָה מִטְפַּחַת גְּדוֹלָה בְּתֹוךְ הַחֲנוּת: מִפְּנֵי הַקֹּר הַגָּדוֹל מַקְדִּימוֹת הַנָּשִׁים לָקַחַת קֶמַח לְחַלּוֹת הַשַּׁבָּת, לְחַמְּמוֹ בַבַּיִת מִן הַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְלָכֵן טְרוּדָה שָׁם אִמִּי עִם הַקּוֹנוֹת.

רַק אֶת הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר־מַלְכָּה אוֹתָהּ מָצָאתִי בַבַּיִת כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת לְבָדָּהּ וְסוֹרֶגֶת גְּרָב שֶׁל צֶמֶר.

הִיא קָמָה וְעָרְכָה לְפָנַי הַשֻּׁלְחָן – שֶׁכֵּן הָיְתָה נוֹהֶגֶת בִּי כְּמוֹ בְאִישׁ גָּדוֹל, לְחַנְּכֵנִי בְמִצְוֹת – הוֹלִיכַתְנִי אֶל הַכִּיּוֹר לִנְטִילַת יָדַיִם, שָׁמְרָה עַל פִּי וְעָנְתָה “אָמֵן” לְכָל בְּרָכָה שֶׁבֵּרַכְתִּי, שָׂמָה לְפָנַי – וָאֹכַל.

וּמִשְֶׁגָּמַרְתִּי, לָקַחְתִּי אֶת הַסִּדּוּר וּבֵרַכְתִּי עַל הַמָּזוֹן בְּקוֹל רָם מִלָּה בְמִלָּה וּבְנִגּוּן, כַּאֲשֶׁר אָהֲבָה הַדּוֹדָה, כִּי יָדֹעַ יָדַעְתִּי שֶׁאוֹצָר בָּלוּם שֶׁל פֵּרוֹת שָׁמוּר אִתָּהּ בִּשְׁבִילִי – פֵּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה עָשָׂר.

וְאַף אָמְנָם תִּקְוָתִי לֹא רִמַּתְנִי. דּוֹדָה טוֹבָה! מִכָּל הַמִּינִים נָתְנָה לְפָנִי: תְּמָרִים, תְּאֵנִים, אֱגוֹזִים, חֲרוּבִים, שְׁקֵדִים, צִמּוּקִים וְגַם פֶּלַח שֶׁל תַּפּוּחַ־זָהָב.

“אֱכֹל בְּבְרָכָה וְיֶעֱרַב לָךְ!” הִיא אוֹמְרָה לִי.

חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, נֶאֶנְחָה וְאָמְרָה שׁוּב: “כָּךְ, הַיּוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת בְּכַוָּנָה – הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּהֶם הַיּוֹם”.

“רֹאשׁ הַשָּׁנָה זֶה שֶׁלָּהֶם אֵיךְ הוּא, דּוֹדָה?” שָׁאָלְתִּי.

וְהֵשִׁיבָה הִיא: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יָדִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעֵצִים לְמִינֵיהֶם; מִי יִפְרַח וּמִי יִבֹּל, מִי יְבַשֵּׁל פִּרְיוֹ וּמִי יֻכֶּה בַבָּרָד, מִי יִשְׁלַח בַּדִּים מִשָּׁרָשָׁיו וּמִי יִכָּרֵת בַּגַּרְזֶן… כִּי עֵץ הַשָּׂדֶה כָּאָדָם, בְּנִי! – אֶת כֻּלָּם יִפְקֹד וְיִשְׁפֹּט הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמָיִם”…

וְשׁוּב נֶאֶנְחָה הַזְּקֵנָה וְנִתְכַּוְּצָה לָהּ תּוֹךְ כִּסְאָהּ הַמְרֻפָּד וּלְעֵבֶר הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה בִּשְׁתִיקָה.

רָאִיתִי בְּפָנֶיהָ הַקְּמוּטִים וּהָעֲגֻמִּים, כִּי זִכְרוֹן כָּל הַמֵּתִים, זִכְרוֹן בַּעֲלָהּ וּבָנֶיהָ, וְכָל קְרוֹבֶיהָ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, עוֹלֶה הַפַּעַם לְפָנֶיהָ…

וְכָךְ גַּם נִרְדְּמָה שָׁם בְּשִׁבְתָּהּ.

שְׁתִיקָה בַבָּיִת. אֶת הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׁרָאֵל כְּבָר אָכָלְתִּי. הַגַּרְעִינִים וְהַחַרְצַנִּים, כְּבָר סְפַרְתִּין וְעָשִׂיתִי בָהֶם חֶשְׁבּוֹנֹות שׁוֹנִים –

וּמָה אֶעֱשֶׂה עוֹד?

לְבַדִּי אָנִי.

עָמַדְתִּי עַל יַד הַחַלּוֹן, שֶׁשִּׁמְשׁוֹתָיו הֵנֵצּוּ בִקְצוֹתֵיהֶן סְבָךְ שֶׁל עֲלֵי־קֶרַח, וּרְחוֹב שׁוֹקֵט נִשְׁקָף לִי בַעֲדָן מִיָּמִין וּמִישׁוֹר רֵיק וּרְחַב יָדַיִם מִשְּׂמֹאל (בֵּיתֵנוּ עָמַד בִּקְצֵה הָעִיר) – אֵין אִישׁ עוֹבֵר בַּחוּץ, אֵין כֹּל, רַק הָרוּחַ זוֹרֶה אַבְקַת־שֶׁלֶג דַּקָּה, מִסְתּוֹבֵב בִּמְחֹולַת חֹרֶף – וְזֶהוּ יוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה?

“אֵלְכָה נָא וָאֶרְאֶה, מַה יַעֲשׂוּ הָעֵצִים בְּיוֹם־דִּינָם זֶה?”

וּמִיָּד לָבַשְׁתִּי בַחֲשַׁאי אֶת אַדַּרְתִּי, הִתְגַּנַּבְתִּי חֶרֶשׁ לְבִלְתִּי עוֹרֵר אֶת הַזְּקֵנָה, יָצָאתִי מִן הַבַּיִת וְרַצְתִּי אֶל גַּנּוֹ שֶׁל דִּימִיטְרִי, הַשָּׁכֵן שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי בֵיתֵנוּ – לִרְאוֹת, הֲיִתְפַּלְלוּ שָׁם הָעֵצִים גַּם הֵם בְּיוֹם הַדִּין שֶׁלָּהֶם?

וְהָעֵצִים, עֲצֵי־חֹרֶף, סוֹכְכֵים עָלַי בִּסְבַךְ עַנְפֵיהֶם הַמְסֻרְבָּלִים שֶׁלֶג צְפוּד קֶרַח, וְהֵם מִתְנוֹדְדִים וְרוֹעֲדִים, – וּמִסָּבִיב קוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה יַהֲלֹךְ…

“הִנֵּה גַם הָעֵצִים עוֹמְדִים לִתְפִלָּה וַעֲטוּפֵי לְבָנִים הֵם כְּיִשְׂרְאֵלִים בְּיוֹם הַדִין…”

וְעֵץ הַתּוּת, זְקַן־הַגַּן, חוֹרֵק בַּהֲנִידוֹ אֶת אַחַד מֵעֲנָפָיו הַשָּׁבוּר וּמְדֻלְדָּל, – נֶאֱנַח הוּא הַיָּשִׁישׁ הַלָּזֶה מִשִּׁבְרוֹן לֵב שֶׁל יִרְאַת שָׁמָיִם…

וְהָרוּחַ הוֹמֶה וּמִתְגַּבֵּר, וּמִן הָעֵצִים רְסִיסֵי כְפוֹר נוֹפְלִים כִּדְמָעוֹת קְפוּאוֹת… וּכְקוֹל שׁוֹפָר גָּדוֹל יִשָּׁמַע: תְּרְרוּעָעָה!!

“הִנֵּה גַם בֵּין הָעֵצִים יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּיוֹם הַדִּין!”

וּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם וְאֶרֶץ כְּמֹו נִתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה בְאַבְקַת שֶׁלֶג מִתְחוֹלֵל, שֶׁהֶעָבִים זוֹרְקִים מִמַּעְלָה וְהָרוּחַ זוֹרֶה מִלְמַטָּה,–מִלִּפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט אֶת הָעֵצִים!

“עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר!”

– תְּרְרְרְרוּעָעָעָה!!! – – –

וְנִתְמַלֵּא הַלֵּב רַחֲמִים עַל הָעֵצִים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי כֵס־הַמִּשְׁפָּט… הָעֲלוּבִים! מִי יִתְפַּלֵּל לָהֶם? – עוֹמֵד הוּא הַגַּן בִּמְתֵי מְעָט לְבָדָד בִּקְצֵה הָעִיר כְּ"מִנְיַן"־יְהוּדִים נִשְׁכָּח בִּכְפָר, וְגַם שְׁלִיחַ־צִבּוּר זָקֵן וְרָגִיל אֵין לָהֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵײהֶם…

“אָנֹכִי, אָנֹכִי אֶתְפַּלֵּל לָכֶם!” –קָרָא אַלֵיהֶם לִבִּי בְּרַחֲמִים, וָאָרוּץ הַבָּיְתָה…

חֶרֶשׁ בָּאתִי הַבַּיְתָה, הוֹצֵאתִי אֶת הַ"מַּחֲזוֹר לְיָמִים נוֹרָאִים", נָעַלְתִּי נַעֲלֵי־יָדַי, זָקַפְתִּי צַוְּארוֹן אַדַּרְתִּי – וּבְכֵן בָּאתִי וְעָמַדְתִּי בְתוֹךְ הַגַּן, וָאָחֵל לְנַגֵּן בִּתְפִלַּת יֹום הַדִּין:

וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּירוּ,

לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין,

לְבוֹחֵן לְבָבוֹת בְּיוֹם דִּין,

לְגוֹלֶה עֲמֻקּוֹת בַּ־דִּין…

וְהָרוּחַ נוֹשֵׁף וְאוֹטֵם נְשִׁימָתִי – אֲבָל יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי אַךְ מַעֲשֵׂה הַשָּׂטָן הוּא זֶה לִסְתֹּם תְּפִלָּתִי, כְּדַרְכּוֹ בַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, עַל כֵּן כִּשְׁלִיחַ־צִבּוּר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו אֲאַמֵּץ כֹּחַ בִּתְפִלָּה הַמַּרְעִישָׁה לְבָבוֹת:

וּנְתַ־נֶּה תֹּ־קֶ־ף קְדֻשַּׁת הַ־יּוֹם…

וַאֲנִי מְזַמֵּר בְּנִגּוּנֹו שֶׁל ר' הִלֵּל חַזָּן וּמֵרִים קוֹלִי:

אֱמֶת, אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן!

דַּיָּן, דַּ־יָּן וּמוֹ־כִיחַ!!

נִחַר גְּרוֹנִי – אֲבָל אֵיךְ אֶחֱשֶׁה וְהָעֵצִים כֻּלָּם מִתְנוֹדְדִים וּמִתְנוֹדְדִים עָלַי כִּמְבַקְּשֵׁי רַחֲמִים, וְהַתּוּת הַזָּקֵן נֶאֱנָח וְאוֹמֵר: “הוֹי, הוֹי! – פְּגַע לָנוּ, יוֹסִילִי, הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ, יוֹסִילִי!… כִּי ‘מִנְיָן’ נִדָּח אֲנָחְנוּ – הוֹי־הוֹי־הוֹי!”…

וַאֲנִי מֵרִים קוֹל וּמוֹשֵׁךְ בְּכֹחַ:

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע, יִתָּקַעַעַעַ!…

– הוֹוֹוֹיְי!… תּוֹקֵעַ הָרוּחַ תְּקִיעָה גְדוֹלָה בְהֶמְיָה דַקָּה, בְּעוֹד שֶׁאֲנִי מִתְנוֹדֵד וְעוֹנֶה אַחֲרָיו בְּקוֹל בּוֹכִים דָּק:

וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה דַ־קָּה יִ־שָּׁ־מַעַעַעַ…

וּמַלְאָכִים יְחָפֵזוּן, יְחָ־אָפֵזוּן!

וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן! –

הוֹ, חִיל וּרְעָדָה! – יָד אָחֲזָה בִי פִתְאֹם וַתְּנֵידֵנִי… אִשָּׁה עֲטוּפָה… לֹא! שְׁתֵּי נָשִׁים עוֹמְדוֹת עָלָי…

הַדּוֹדָה וְאִמִּי יַחַד בָּאוּ לְכָאן, וּמִדּוּכָנִי מֵעִם עֲבוֹדָתִי, מֵעִם תְּפִלָּתִּי לְקָחוּנִי, סְחָבוּנִי וְהִכְנִיסוּנִי הַבָּיְתָה… וּבְכַמָּה וְכַמָּה דִבְרֵי מוּסָר שֶׁנִּתְּכוּ עָלָי:

“הַאֵיךְ יוֹצֵא יֶלֶד לִצּעֹק בְּגָרוֹן בִּשְׁעַת סוּפָה וּסְעָרָה?”

שׁוֹמְעִים אַתֶּם? בְּרִנָּה וּתְפִלָּה עָמַדְתִּי, כְּחַזָּן שׁוֹרַרְתִּי – וְהֵן, הַנָּשִׁים, סְתָם צְעָקָה הִיא זֹאת לָהֶן!…

בְּקִצּוּר – מָה אַאֲרִיךְ? –

בִּהְיֹות הָעֶרֶב לֹא שַׁבְתִּי עוֹד הַ"חַדְרָה", כִּי הֲחִלּוֹתִי לְשָׁעֵל…

וְהַלַּיְלָה לֵיל נְדוּדִים הָיָה גַם לִי גַם לְאִמָּא וְגַם לַדּוֹדָה. כִּי כִמְעַט סָגַרְתִּי עֵינַי וְתַעֲרוּבַת חֶזְיוֹנוֹת בִּעֲתוּנִי וְשִׂמְּחוּנִי… מַבּוּל שֶׁל דְּבָרִים שָׁטַף מִפִּי – וּכְפַעַם בְּפַעַם שׁוֹרַרְתִּי תְפִלַּת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים…

וְגַם מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר לֹא שַׁבְתִּי הֶ"חָדְרָה".

מֵהַצִּנָּה שֶׁאֲחָזַתְנִי הָחֳלֵיתִי בְדַלֶּקֶת הָרֵאָה…

וְרַק אַחַר חַג הַפֶּסַח שַׁבְתִּי לְבֵית רַבִּי…

שַׁבְתִּי בְּיוֹם אָבִיב, עֵת שֶׁהָעֵצִים כְּבָר הֵצִיצוּ כֻלָּם פְּקָקִים, וְהַדֻּבְדְּבָן כְּבָר פִּתַּח אֶת פְּקָעָיו וַיְלַבְלֵב צִיצִים לְבָנִים כַּשֶּׁלֶג, וּלְקוֹל הַצִּפֳּרִים הָעַלִּיזוֹת צָהַל כָּל הַגַּן הַקָּטֹן – גַּנּוֹ שֶׁל דִּימִיטְרִי.

מַשְׁמַע, לֹא עָשִׂיתִי מְלֶאכֶת יְיָ רְמִיָּה – כִּי תְפִלָּתִי עָלְתָה לְפָנָיו בְּיֹום הַדִּין, וְהַגַּן פּוֹרֵחַ וּמְשַׂגְשֵׂג מִיּוֹם אֶל יוֹם…

אָמְנָם, חֲבֵרַי שֶׁבַּחֶדֶר הִתְחִילוּ מְכַנִּים אוֹתִי בְשֵׁם חָדָשׁ: “בּוֹימֶלִי חַזָּן” כְּלוֹמַר: “שְׁלִיחַ צִבּוּר לָאִילָנוֹת” – וּמַה בְּכָךְ? – הַתְחָלָה טוֹבָה הָיְתָה זֹאת לִי, כִּי הִנֵּה זָכִיתִי לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים לִהְיוֹת גַּם שְׁלִיחַ צִבּוּר לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי הַדִּין.

אֲבָל תְּחִלַּת עֲבוֹדָתִי שֶׁל תְּפִלָּה עַל הַצִּבּוּר בְּיוֹם הַדִּין – הָיָה בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁבָט, בְּגַנּוֹ שֶׁל דִּימִיטְרִי, – וַאֲנִי אָז אַךְ כְּבֶן תֵּשַׁע הָיִיתִי.

כָּךְ, בָּנָי! הַכֹּל אֶפְשָׁר בְּעוֹלָם זֶה שֶׁל הַקְּטַנִּים!

ד. יְדִיד נְעוּרִים

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!

– עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!

שׁוֹאֲלִים אַתֶּם: פְּנֵי מִי אָנוּ מְקַדְּמִים בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם זוֹ בִּשְׁעַת קִדּוּשׁ לְבָנָה?

פְּנֵי מוֹדַע יָקָר, בָּנַי, – יְדִיד נְעוּרִים נִרְאֶה לָנוּ אָז לְנֹגַהּ הַלַּיִל, וַהֲרֵי אָנוּ קוֹרְאִים לוֹ: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם” וְאַף הוּא יַעֲנֶה לָנוּ בְחִבָּה: “עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם”.

יְדִידֵנוּ זֶה מִי הוּא?

הִנֵּה אֲסַפֵּר לָכֶם אֵימָתַי הִכַּרְתִּי בִידִידוּתֹֹו שֶׁל זֶה.

עוֹד נַעַר הָיִיתִי אָז, נַעַר בֶּן־שְׁלָשׁ עֶשְׂרֵה – וּכְבָר קִדְּמוּנִי יְמֵי עֶצֶב וְלֵילוֹת נְכָאִים הִקְדִירוּ עָלַי פָּנִים, וְכָל מְנַחֵם אֵין עִמִּי, כִּי בוֹדֵד, גַּלְמוּד וְעָזוּב לְנַפְשִׁי הָיִיתִי.

גּוֹלֶה מִבֵּית אָבִי וְאִמִּי בַנֵּכָר הוּצַגְתִּי, וִידִיד־נֶפֶשׁ אֶחָד עוֹד טֶרֶם יִהְיֶה לִי אָז.

אֵיכָה הָיְתָה כָזֹאת לִי?

יְמֵי עֹנִי וְדַחְקוּת הִגִּיעוּ לְבֵית אַבָּא. גַּם שְׂכַר לִמּוּד לֹא מָצָא אַבָּא לְשַׁלֵּם עוֹד בַּעֲדִי.

וַאֲנִי בֵּן יָחִיד לְהוֹרַי הָיִיתִי וּבִי שָׂמוּ אֶת מֵיטַב תִּקְוָתָם.

מַה קִוּוּ אֲבוֹתַי מִמֶּנִּי? לֹא כִי עֹשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, אַף לֹא כִי עָזֹר אֶעֱזֹר לָהֶם בְּפַרְנָסָתָם הַקָּשָׁה; אַךְ זֹאת קִוּוּ וְאֶל זֶה נָשְׂאוּ נַפְשָׁם, כִּי יַעֲסֹק בְּנָם וְיַצְלִיחַ בַּתּוֹרָה.

וּמִי יַדְרִיכֵנִי וְיַעֲבִירֵנִי בְיַם הַתַּלְמוּד הַגָּדוֹל?

“לֵךְ, בְּנִי” אָמַר לִי אַבָּא “לֵךְ וֶהֱוֵי גוֹלָה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וּבְטַח, כִּי אַבָּא וְאִמָּא, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, לֹא יִשְׁכְּחוּךָ, כִּי בְכָל כֹחֵנוּ מֵרָחוֹק נִתְמֹךְ בְּךָ, לְמַעַן תּוּכַל לֵישֵׁב עַל הַתַּלְמוּד עַד שֶׁתִּגְדַּל – וְהָיִיתָ לְאִישׁ”.

צָרְרָה לִי אִמִּי צֵידָה לַדָּרֶךְ, וַאֲנִי נָשַׁקְתִּי לָהּ בִּלְחָיֶיהָ שֶׁהַדְּמָעוֹת דָּלְפוּ עֲלֵיהֶן בִּשְׁתִּיקָה, אַף לַאֲחוֹתִי הַיְחִידָה נָשַׂקְתִּי בְּלִי בְרָכָה, – יָרֵאתִי מֵהוֹצִיא הֶגֶה פֶּן יֻתַּן קוֹלִי בְּבֶכִי.

וּבְכֵן, מִבֵּין זְרוֹעוֹת הָאֵם יָצָאתִי אַחֲרֵי אָבִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, – כִּי הוּא הָלַךְ עִמִּי לַהֲבִיאֵנִי אֶל עִיר הַיְשִׁיבָה, כְּרָךְ אֶחָד גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל – וַנִּסַע.

שָׁם, בְּאוֹתֹו כְרָךְ, הִכְנִיסוּנִי לְבֵית הַיְשִׁיבָה, וְעוֹד בּוֹ בַיּוֹם מָצָא אַבָּא מָעוֹן לְשִׁבְתִּי, וַנָּלֶן שָׁם. וּלְמָחֳרָת הַבֹּקֶר, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ, גַּם הוּא, אַבָּא, נָשַׁק לִי – וְיָצָא בַחֲשַׁאי כְּשֶׁהוּא מִתְאַפֵּק מִדִּמְעָה.

וַאֲנִי בִּכְרָךְ גָּדוֹל וְזָר וּמוּזָר לִי – גַּלְמוּד נִשְׁאָרְתִּי.

בְּבֵית מִדְרָשָׁהּ שֶׁל הַיְשִׁיבָה, בְּשִׁבְתִּי בֵין חֲבֵרִים לוֹמְדֵי תוֹרָה, לֹֹא הִרְגַּשְׁתִּי בִּבְדִידוּתִי וּמִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים כְּמוּסִים הָיִיתִי לוֹמֵד בְּחֵשֶׁק. הַכֹּל לוֹמְדִים אִישׁ בְּנִגּוּן שֶׁלּוֹ, וְאַף אֲנִי – נִגּוּן שֶׁלִּי הָיָה מִתְנַגֵּן מִתּוֹךְ לִבִּי מֵאֵלָיו, וּמִתְנַחֵם הָיִיתִי בַגְּמָרָא שֶׁאֲנִי לוֹמֵד לְעַצְמִי כְגָדוֹל.

אַךְ כְּשׁוּבִי אֶל מְעוֹנִי, וַאֲנִי לְבַדִּי נִשְׁקָף מִתּוֹךְ אֲרֻבַּת הַגַּג, הָיָה לִבִּי נוֹהֶה וְכוֹאֵב עַד כְּדֵי בִכִיָּה.

בְּמָבוֹי צָר אֶחָד, בְּחֶדֶר קָטֹן מְאֹד שֶׁבַּעֲלִיַּת הַגַּג, שָׁם דִּירָתִי הָיְתָה, וְשָׁם לְנַפְשִׁי בְֹּנִי וּבְחֹסֶר כֹּל הָיִיתִי חָי.

רַק דָּבָר אֶחָד לֹא חָסַרְתִּי, וְהוּא – אוֹרָהּ שֶׁל הַחַמָּה. זֹו הָיְתָה מַבְהִיקָה כְנֶגֶד חַלּוֹנִי, וּבְקַו זַרְחָהּ הָרִאשׁוֹן תִּגַּע בַּאֲרֻבָּתִי וַתְּעִירֵנִי מִדֵּי בֹקֶר – לַתּוֹרָה.

מֵחֲלּוֹנִי זֶה הַקָּטֹן הָיוּ נִרְאִים לִי כָל הַגַּגּוֹת שֶׁבָּעִיר. אַבִּיטָה – וְהִנֵּה גַגּוֹת וּמִגְדְּלֵי עָשָׁן שְׁחֹורִים, רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר, וְכֻלָּם רֵיקִים וְשׁוֹמֵמִים לְעֵינַי, וְאָנֹכִי כְצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גַּג, נֶפֶשׁ נִדָּחָה וְנֶאֱלָמָה – מַבִּיט עַל הַגַּגּוֹת, תִּלֵּי תִלִּים שְׁחוֹרִים, שְׁחֻמִּים וּמֻחְלָדִים…

אֵלֶּה אַבִּיט וְאֶזְכְּרָה…

אֶזְכְּרָה אֶת עֲיָרָתִי הַקְּטַנָּה וְהַחֲבִיבָה, שֶׁכָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי שָׁם, וְכָל רֵעַי, אֲחֵי יַלְדוּתִי, בָּה יִתְהַלָּכוּ; בֵּית אַבָּא אֶזְכְּרָה, הַדִּירָה הַקְּטַנָּה וְהַלְּבָנָה, שֶׁלְּיַד הַדֶּרֶךְ בִּקְצֵה הָעִיר, שֶׁשָּׁם אִילָנוֹת שֶׁבַּגַּנּוֹת מְנַעְנְעִים רֹאשׁ; אֶזְכֹּר מֶרְחֲבִים שַׁאֲנַנִּים, – אֶת הַגְּבָעֹות הָעוֹטְפֹות דֶּשֶׁא, אֶת הַיַּעַר שֶׁל עֲצֵי אֹרֶן וְלִבְנֶה, שְׂדוֹת תְּבוּאָה מַזְהִיבִים וְגַם – אֶת בֵּית הַקְּבָרוֹת עִם קִבְרָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה אֶסְתֵּר־מַלְכָּה, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה – גַּם אֶת זֶה אֶזְכֹּרָה, וְנַפְשִׁי תִכְלֶה בְגַעְגּוּעֶיהָ.

אַבִּיט אַרְצָה, אֶתְבּוֹנֵן בָּרְחוֹבוֹת – רַבִּים הֵם הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים. אַךְ כָּל מַכִּיר, כָּל מוֹדַע אֵין לִי בֵינֵיהֶם. הַכֹּל הַכֹּל זָרִים לִי, וְזָר אֲנִי לַכֹּל, – וּמִכֻּלָּם אֵין רוֹאֶה בִי, אֵין אִישׁ מֵשִׂים עַיִן עָלָי.

וַיְהִי עֶרֶב. וַאֲנִי לְבַדִּי הָיִיתִי מוּטָל בְּחַדְרִי, נֶעֱצָב וּמַשְׁמִים – וְצַר לִי, וְגַם – זָכוּרְנִי עֲדַיִן – רָעֵב הָיִיתִי אָז… רָעֵב…

נִּגַּשְׁתִּי אֶל הַחַלּוֹן וָאֶפְתְּחֵהוּ – וּפִתְאֹם מִלְּאַתְנִי חֶדְוָה גְדוֹלָה, שִׂמְחָה רַבָּה בָאָה בְלִבִּי, כִּי פְנֵי מוֹדַע רָאִיתִי!

פָּנִים נֶחְמָדִים, פָּנִים טוֹבִים מְעֻגָּלִים, פָּנִים מְאִירִים וְנָאוִים נִשְׁקְפוּ אֵלַי בְּחִבָּה.

אֶת רֵעִי זֶה אֲשֶׁר יְדַעְתִּיו מֵעוֹדִי, הוּא אֲשֶׁר רֵעָה לִי בְעִיר מוֹלַדְתִּי מִיַּלְדוּתִי וַאֲשֶׁר אֲהַבְתִּיו מֵאָז – אֶת יְדִיד נְעוּרַי רָאִיתִי!

וּמִי הוּא?

הֲלֹא הוּא הַיָּרֵחַ הַנֶּחְמָד, – אוֹתוֹ רָאִיתִי…

זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי אֲשֶׁר מָצָאתִי בַנֵּכָר, וְהוּא, כְּמוֹ אָז כֵּן גַּם עַתָּה, הַבֵּט יַבִּיט לְעֵינָי… פָּנָיו הַנֶּחְמָדִים לֹא שֻׁנּוּ בִמְאוּמָה וַעֲדַיִן הֵם טוֹבִים כְּשֶׁהָיוּ, מְאִירִים כְּמוֹ שֶׁרְאִיתִים מֵאָז.

כָּךְ הָיוּ שׂוֹחֲקִים לִי עוֹד מִקַּדְמַת יַלְדוּתִי, כָּךְ הָיָה זֶה נִשְׁקָף לִי בְטוּבוֹ גַם שָׁם, שָׁם מִבְּעַד לָעֲרָבִים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנָּחַל…

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!

– עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!…

וְמֵאָז הָיָה רֵעִי זֶה בָא לְבַקְּרֵנִי בְחֶדְרִי. כִּי מִדֵּי עֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹצֵא לָשׂוּחַ בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, הָיָה עוֹלֶה וּמֵצִיץ אֶל חַלּוֹנִי בִשְׂחוֹק נָעִים: “יִיטַב עַרְבְּךָ, אָחִי!”

וּבְאֵין אֹמֶר וּבְאֵין דְּבָרִים, מִבְּלִי נִשְׁמַע קוֹלוֹ, הָיָה עוֹמֵד וּמְסַפֵּר לִי בְדִמְמַת הַלַּיְלָה; מְסַפֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמִּי בִדְּמָמָה, עַל אִמָּא וְעַל אַבָּא וְעַל אֲחוֹתִי הַקָּטַנָּה וְעַל הָעֲיָרָה וְעַל הַכְּפָר – וְעַל כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם גַּם יַחַד נָשִׂיחָה…

אֶעֱצֹם עֵינַי – וְהִנֵּה שָׁם בָּרְחוֹבוֹת וּבַחוּצוֹת הָהֵם אֲנִי מְהַלֵֵּךְ, נִפְגָּשׁ עִם כָּל מַכִּירַי, אַחַי וְרֵעַי הַטּוֹבִים, – מֶהַלֵּךְ וּמְהַלֵּךְ עוֹד – עַד בֹּקֶר…

אֲשֶׁר מָנַע מִמֶּּנִּי הַיּוֹם לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, נָתֹן נָתַן לִי הַיָּרֵחַ בַּלָּיְלָה, גַּם בְּהָקִיץ וְגַם בִּתְנוּמוֹת, בַּחֲלֹומוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב.

וְעַד הַיּוֹם – יֵשׁ אֲשֶׁר אֶשָּׂא עֵינַי אֶל יְדִיד נְעוּרַי זֶה בַלָּיְלָה, וְהִנֵּה פִתְאֹם, יָמִים מִקֶּדֶם בּוֹצְצִים וְעוֹלִים לְפָנָי…

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם יָמִים חֲבִיבִים! שָׁלוֹם לָכֶם, יָמִים רִאשׁוֹנִים!

וַעֲלֵיכֶם שָׁלוֹם, בָּנַי הַקְּטַנִּים, בְּנֵי יָמִים עֲתִידִים!

רְאוּ, יְדִידְכֶם הַיָּרֵחַ זֶה רוֹמֵז לָכֶם וְשׁוֹלֵחַ לָכֶם בִּרְכָתֹו מִמָּרוֹם: “תֶּעֱרַב שְׁנַתְכֶם!”

לְכוּ לִישֹׁן, בָּנַי הַיְקָרִים!

וַאֲנִי – תֵּן נָא לִי אֶת הַמִּשְׁנַיּוֹת, שִׁמְעוֹנִי שֶׁלִּי!…

יוֹשֵׁב הָיִיתִי בְחַדְרִי אֶל שֻׁלְחָנִי, שֻׁלְחַן־הָעֲבוֹדָה, וּמַגִּיהַּ² לְאוֹר הַמְּנוֹרָה אֶת הַגִּלָּיוֹן שֶׁנִּשְׁלַח לִי מִן הַדְּפוּס, מִתּוֹךְ סֵפֶר־הַשִּׁירִים שֶׁלִי; וּבַחוּץ רוּחַ עַזָּה נָפְחָה בַכְּתָלִים כְּלַהֲבַת־אֵשׁ כַּבִּירָה הַיּוֹצֵאת מֵאֶלֶף מַפּוּחִים כְּאֶחָד…

הִנֵּה הִתְנַעֲרָה הָרוּחַ, הִסְתָּעֲרָה וְהִתְחִילָה זוֹרֶקֶת בַּתְּרִיסִים רִבְבוֹת טִפִּין שֶׁל גֶשֶׁם, זוֹרֶקֶת וְהוֹמָה בְקוֹלֵי־קוֹלוֹת כַּעֲדַת־שׁוּעָלִים, שׁוּעָלִים גְדוֹלִים וְשׁוּעָלִים קְטַנִּים; וְהַיָּם, יַמָּהּ שֶׁל יָפוּ, מִתְגָּעֵשׁ בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה, מַכָּה עַל סְלָעָיו בְּכָל כֹּחוֹ הֶעָצוּם וְשׁוֹאֵג בְּגַלֵּי־גַלָּיו מִקְרוֹב וּמֵרָחוֹק – – –

רֶגַע נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ נֶעֶקַר הַבַּיִת מִבֵּין הַחוֹלוֹת, שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהֶם, וְהוּא מִתְנַשֵּׂא בֵין נַחְשׁוֹלֵי מַיִם וָרוּחַ.

וְהִנֵּה — כְּאֶצְבָּעוֹת מַקִּישׁוֹת עַל גַּבֵּי הַדָּלֶת…

כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁיְהֵא בֶן־אָדָם מְהַלֵךְ וּבָא שָׁעָה זו מִבַּחוּץ? –

אַךְ הִנֵּה שׁוּב קִשְׁקוּשׁ…

אֶפְשָׁר הָרוּחַ הִיא מַקִּישָׁה שָׁם בְּאֵיזוֹ זְמוֹרָה שֶׁנִּתְלְשָׁה מִן הָאִילָן? –

אַךְ הִנֵּה זֶה מְקַשְׁקֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁית, וּבְמִקְצָב³ נָאֶה כְּקוֹל הַתֹּף…

קַמְתִּי וּפָתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת.

“סְלִיחָה, דּוֹדִי!” נִשְׁמַע לִי כְקוֹל תִּינוֹק מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאַחֲרָיו, פִּרְפּוּר גַּפַּיִם מִתְנַעֲרוֹת, – טִפִין נִתָּזִין, גַּוְנֵי־אוֹרָה רוֹעֲדִים – וְהִנֵּה כְרוּב…

אַחַד הַכְּרוּבִים עוֹמֵד בְּפֶתַח חַדְרִי.

“שָׁלוֹם!” הוּא אוֹמֵר.

“שָׁלוֹם, חֲבִיבִי! – בְּבַקָּשָׁה, הִכָּנֵס נָא!”

אֲנִי – אוֹהֵב אֲנִי בְרִיּוֹת נָאוֹת אֵלּוּ, אֶת הַכְּרוּבִים. וְזֶה כְבָר שֶׁלֹא רְאִיתִים.

בְּנַעֲרוּתִי, כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירִים, הָיוּ אֵלֶּה מְרַפְרְפִים עָלַי כְּרוּחוֹת שֶׁל אָבִיב, אַךְ מִשֶּׁהִזְקַנְתִּי נִסְתַּלְקוּ מֵעָלַי וְנֶעְלָמוּ….

וְהִנֵּה עַתָּה – שׁוּב אֲנִי רוֹאֶה כְרוּב בְּתוֹךְ חַדְרִי:

“בָּרוּךְ הַבָּא!” אָמַרְתִּי לוֹ וְסָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הָרוּחַ וְהַגָּשֶׁם.

וְהַכְּרוּב, לִכְאוֹרָה, כְּרוּב הוּא – אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאוֹתָם הַכְּרוּבִים שֶׁרָאִיתִי אָז בְּנַעֲרוּתִי: אוֹתָם הַכְּרוּבִים עֲגֻלֵּי־הַפָּנִים פּוֹחֲזִים קְטַנִים הָיוּ, אוֹפְזִים־קוֹפְזִים וְסוֹנְטִים⁴ תָּמִיד, מְנַפְנְפִים וּמוֹחֲאִים כַּנְפֵיהֶם הַמְנַצְנְצוֹת בְּכָל גַּוְנֵי הַקֶּשֶׁת, וְלֹא יָנוּחוּ רָגַע, – וְזֶה עוֹמֵד הוּא, וְקוֹמָתוֹ כְקוֹמַת נַעַר בֶּן עֶשֶׂר.

כְּנָפָיו הַצַּחוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת מִתְחַבְּאוֹת בֵּין קִמְטֵי חֲלוּקוֹ הַזָּךְ, וַחֲלוּקוֹ זֶה נוֹפֵל עַל כָּל קוֹמָתוֹ הַמְיֻשָּׁרָה וּמְכַסֶּה כְגַלֵי עֲנָנָה קַלָּה עַל פַּעֲמֵי רַגְלָיו – וּמַרְאֵהוּ, כִּמְעַט, כְּמַרְאֵה פְנֵי מַלְאָךְ מְגֻדָּל…

אָמְנָם, גַּם חֵן יְלָדִים לוֹ: עַל שַׂעֲרוֹתָיו, נֶזֶר רֹאשׁוֹ, מְנַצְנְצוֹת טִפִּין טִפִּין שֶׁל פְּנִינִים לְאוֹר הַכּוֹכָב הַמִּתְעַלֵּם בֵּינוֹת לַתַּלְתַּלִים, אוֹרָה כְחֻלָּה צוֹהֶלֶת וּמְשַׂחֶקֶת בְּתוֹךְ עֵינָיו, – אַךְ הוּא עוֹמֵד וְגַם עֵינָיו אֵלּוּ הַגְּדוֹלוֹת עוֹמְדוֹת מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה…

הֶעֱמַדְתִּי לוֹ כִסֵּא וּבִקַּשְׁתִּיו לֵישֵׁב.

“תּוֹדָה – אֵינִי רוֹצֶה! שֵׁב אַתָּה, דּוֹדִי, וְנָשִׂיחַ – וַאֲנִי כֹּה אֶעֱמְֹדָה.”

יָשַׁבְתִּי בְכִסְאִי, וְהוּא נַעֲלָה וְנִתְיַצֵּב כְּנֶגְדִּי עַל כִּסְאוֹ – וּמַה יָפֶה הָיָה אוֹרְחִי זֶה הַקָּטֹן בְּעָמְדוֹ, מַרְאֵה כֹהֵן עֶלְיוֹן עַל דּוּכָנוֹ…

מֶבָּטוֹ נָפַל עַל כְּלֵי־הַכְּתִיבָה שֶׁעַל שֻׂלְחָנִי:

“אֵלֶּה מָה הֵם, דּוֹדִי?” שְׁאָלֵנִי פִתְאֹם בְּחִפָּזוֹן שֶׁל תִּינוֹק –

“בָּאֵלֶּה אֲנִי כּוֹתֵב, חֲבִיבִי.”

“מָה אַתָּה כוֹתֵב?”

“שִׁירִים.”

“שִׁירִים?” אָמַר וְעֵינָיו עָמְדוּ עָלַי בְּמַחֲשָׁבָה –

“כָּךְ, שִׁירִים, חֲבִיבִי.”

וּבְכֵן, כֵּיוָן שֶׁמְּשׁוֹרֵר אַתָּה, אֲסַפֵּר לְךָ אֶת הַכֹּל…"

“אָנָּא, סַפֶּר־נָא, מַחְמַדִּי, סַפֵּרָה.”

הוּא הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ קְצָת, וּפָתַח:

“הָעִנְיָן כָּךְ: אֲנַחְנוּ נַעֲשֵׂינוּ אֲגֻדָּה…”

“סְלִיחָה, חֲבִיבִי” אָמַרְתִּי, “'אֲנַחְנוּ', שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מִי הֵם?”

“כְּלוֹמַר, אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים שֶׁבַּשָּׁמָיִם…”

“יְלָדִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם – גַּם אֵלֶּה אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הֵם.”

“סְלִיחָה דוֹדִי! – סָבוּר הָיִיתִי, כֵּיוָן שֶׁמְּשׁוֹרֵר אַתָּה, יָדוּעַ לְךְ גַם מַה שֶׁבַּשָּׁמָיִם… וּבְכֵן הוֹאִילָה וּשְׁמַע רֶגַע…. הָעִנְיָן כָּךְ: תִּינוֹקוֹת יֵשׁ אֶצְלֵנוּ בַשָּׁמַיִם שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִוָּלֵד, וּמֵתוּ אִמּוֹתֵיהֶם וְלֹא נוֹלְדוּ – וַהֲרֵי אָנוּ גְדֵלִים שָׁם בַּשָּׁמַיִם… כֵּן, תִּינוֹקוֹת שֶׁל שָׁמַיִם אָנוּ, – וְאֶצְלֵנוּ בַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים עַכְשָׁו אֲסֵפוֹת…”

“מָה? אֲסֵפוֹת בַּשָּׁמָיִם? מִי מִתְאַסֵּף?”

“כַּמּוּבָן, הַמַּלְאָכִים. – הֵם נִקְרָאִים עַכְשָׁו כְּפַעַם בְּפַעַם לַאֲסֵפָה עַל יְדֵי מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל, עִנְיָן חָשׁוּב יֵשׁ לוֹ, וְהוּא קוֹרֵא לַאֲסֵפוֹת.”

“כָּךְ?… וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.”

“וַדַּאי כָּךְ! הֵן רוֹצֶה הוּא שָׂר יִשְׂרָאֵל… אֲבָל, הֲרֵי אֵין לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת מִסְתּוֹרִין שֶׁלּוֹ עִם הַגְּדוֹלִים! – אַךְ הַיּוֹם קָרָא גַם לָנוּ הַקְּטַנִים, יַלְדֵי הָעִבְרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לָנוּ, זֹאת יָכֹל אֲנִי לְסַפֵּר. – הוּא כָךְ אָמַר לָנוּ: אַתֶּם הַקְּטַנִים, צְרִיכִים אַתֶּם לָשׁוּט בָּעוֹלָם וְלֶאֱסֹף אֶת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל מַזַּל יִשְׂרָאֵל…”

“סְלִיחָה, חֲבִיבִי, שֶׁאֲנִי מַפְסִיקְךָ שׁוּב! – גַּם נִיצוֹצוֹת אֵלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הֵם?…”

“כֵּיצַד, דּוֹדִי?” נִשְׁתּוֹמֵם עָלַי אוֹרְחִי הַנֶּחְמָד – “וּכְלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁמַּזָּלוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפָל…”

“אוֹי, חֲבִיבִי! דָּבָר זֶה יָדוּעַ וְיָדוּעַ לִי… זֶה אַלְפֵי שָׁנִים שֶׁנָּפָל –”

כֵּן, הוּא נָפַל, וּמִשֶּׂנָּפַל נִתְפּוֹצֵץ… הוּא נִשְׁבַּר, דּוֹדִי… כֵּן נִשְׁבַּר, לַאֲבָנִים – אַבְנֵי אֵשׁ, לִצְרוֹרוֹת נִתְפּוֹצֵץ – גַּחֲלֵי אֶלְגָּבִישׁ, וְנִתְּזוּ מִמֶּנּוּ גַּם נִיצוֹצוֹת־נִיצוֹצוֹת, עַל־פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כֻּלָהּ נִפְזָרוּ… וְהִנֵּה, אֶת הָאֲבָנִים וְהַצְּרוֹרוֹת צְרִיכִים הַגְּדוֹלִים לְלַקֵט. וְלָנוּ הַקְּטַנִּים, אָמַר מִיכָאֵל, שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱסֹף אֶת הַנִּיצוֹצוֹת. וְכֵן – הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִים יַחַד יְלַקְּטוּ, יֶאֶסְפוּ וְיָבִיאוּ עַד שֶׁיֶּאֶצְרוּ אֶת כָּל שִׁבְרֵי הַמַּזָּל בִּשְׁלֵמוּת, לִבְנוֹתוֹ וְלִתְלוֹתוֹ בַשָּׁמַיִם כְּבַתְּחִלָּה – שֶׁיְּהֵא תָלוּי בַּמָּרוֹם וּמֵאִיר שׁוּב לְיִשְׂרָאֵל וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ… מֵבִין אַתָּה, דּוֹדִי אֵיזוֹ עֲבוֹדָה יֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁו?…"

“תּוֹדָה! עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין קְצָת… וּבְכֵן?”

“וּבְכֵן, יָרַדְתִּי בְעֶרֶב זֶה לָאָרֶץ, לְבַקֵּשׁ נִיצוֹצוֹת אֵלּוּ שֶׂל מַזָּל יִשְׂרָאֵל – עָבַרְתִּי לִפְנֵי בֵיתְךָ וְרוֹאֶה אֲנִי בְעַד הַכֹּתֶל.”

“כֵּיצַד? בְּעַד הַכֹּתֶל רָאִיתָ?…”

"כֵּן! רוֹאֶה אֲנִי בְעַד כֹּתֶל זֶה נִיצוֹצוֹת מְרַחֲפִים בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ; וְהִנֵּה נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לְבַקֶּשְׁךָ – בִּי, דּוֹדִי! אָנָּא, תֵּן לִי לְאָסְפָם!“

“בְּכָבוֹד, חֲבִיבִי! בְּבַקָּשָׁה אֱסֹף! אֲבָל הֵיכָן הֵם?”

עֵינֵי הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי הֵצִיצוּ בְאוֹרָן הַכָּחֹל אִילָךְ וְאִילָךְ – וּמִיָּד נִתְעוֹרֵר וְאָמָר:

"הִנֵּה – שָׁם!“

וְאֶצְבָּעוֹ שֶׁנִּזְדַּקְפָה מִכַּף־יָדוֹ, הַלְּבָנָה כְשֶׁלֶג זֶה שֶׁבִּפְנֵי הַיָּרֵחַ, הֶרְאֲתָה לְצַד זֶה שֶׁחֲדַר יְלָדַי בו…

וּמִיָּד טָס לוֹ “הַיֶּלֶד הָעִבְרִי” מִן הַכִּסֵּא, יָרַד וְהִתְחִיל צוֹעֵד בַּלָּאט אֶל חֲדַר־יְלָדַי וַאֲנִי אַחֲרָיו בְּנֶפֶשׁ חֲרֵדָה…

פָּתַחְתִּי לוֹ אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר – אֵל, אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל! – מַה זֶה בַחֲדַר־יְלָדַי?!…

הַחֶדֶר כֻּלּוֹ מָלֵא נִיצוֹנִין נִיצוֹצִין… זֵרְעוֹנִי אוֹרָה מְרַפְרָפִים וְדָאִים אָנָה וָאָנֶה…

וּמִנַּיִן הֵם? – אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! וַהֲרֵי מֵעֵינֵי שְׁנֵי יְלָדַי הֵם שׁוֹפְעִים וְנִזְרָקִים לְמָעְלָה…

נִיצוֹצוֹת נִיצוֹצוֹת נִזְרָקִים – וִילָדַי אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל… הֵם אֵינָם רוֹאִים לֹא אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא אֶת הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי, שֶׁהִתְחִיל טָס וּמְרַחֵף עַל רָאשֵׁיהֶם – וְגַם בִּי, בַּאֲבִיהֶם, אֵינָם מַרְגִּישִׁים…

בְּנִי וּבִתִּי הַקְּטַנִּים – רָאשֵׁיהֶם הַיָּפִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וּשְׁנֵיהֶם מַבִּיטִים לְתוֹךְ סֵפֶר אֶחָד, שֶׁהֵם מַחֲזִיקִים, הָאָח מִצַּד זֶה וְהָאָחוֹת מִצַּד זֶה, וּשְׁנֵי פִיּוֹתֵיהֶם דּוֹבְבִים בּוֹ בְּשִׂפְתֵי הַוְּרָדִים, וְאַרְבַּע עֵינֵיהֶם יוֹרוֹת זִיקוֹקִין־זִיקוֹקִין דִּי נוּר⁵ – וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי נָצְצוּ…

הֵם קוֹרְאִים:

"וַיִּנְהַג אֶת הַצֹאן אַחַר הַמִּדְבָּר

וַיָּבֹא אֶל הַר־אֱלֹהִים חֹרֵבָה.

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה"…

וְנִיצוֹצִין נִתָּזִין, זֵרְעוֹנֵי אוֹרָה מְרַחֲפִים, וְהַיֶלֶד הַשָּׁמַיְמִי טָס וְצָד אוֹתָם מִן הָאֲוִיר בְּיַד יְמִין וּמַכְנִיסָם לְקֹמֶץ שְׂמֹאלוֹ, טָס וְצָד אוֹתָם כִּזְבוּבִים, טָס וְצָד וּמַכְנִיס, וּפָנָיו – שְׂשׂוֹן שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם.

כְּרוּב מִתְעוֹפֵף מִבִּפְנִים, סַעַר מִתְחוֹלֵל בַּאֲפֵלַת לֵיל־טֵבֵת מִבַּחוּץ – וּבָנַי הַנֶּחְמָדִים אֵינָם חָשִׁים לֹא בָזֶה וְלֹא בָזֶה, אֶלָּא שֶׁפְּנֵיהֶם מְאִירִים וְנַעֲשִׂים יָפִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמַרְאֵיהֶם כְּזוּג שֶׁל כְּרוּבִים הַמִּתְלַהֲבִים בְּשִׁירַת־מָרוֹם:

…. "וַיֹּאמֶר משֶׁה:

אָסוּרָה־נָא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה –

מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?

וַיַּרְא יְיָ כִּי סָר לִרְאוֹת.

וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר:

משֶׁה, מֹשֶׁה!… וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי…"

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!” קָרָאתִי וָאַסְתִּיר פָּנַי, כִּי יָרֵאתִי מֵהַבִּיט “מִנַּיִן כָּל הָאֵשׁ הַזֹּה שֶׁבְּבָנַי אֵלֶּה הַקְּטַנִים?… אֵלֶּה הַפְּעוֹטִים, אֵלֶּה הַטְּהוֹרִים, הַנְּעִימִים וְהַתְּמִימִים!…”

… "וַיֹּאמֶר יְיָ:

רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם

וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׁיו,

כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאוֹבָיו – וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ"…

הָהּ! נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי עַל לִבִּי וְעַל רֹאשִׁי בוֹעֵר בְּאִשָּׁם שֶׁל בָּנַי, בּוֹעֵר כְּמוֹ אוֹתוֹ הַסְּנֶה שֶׁבָּעַר בְּאִשׁוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ, – בּוֹעֵר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל…

וְהֵם, זוּג הַכְּרוּבִים שֶׁלִי, אֵינָם חוֹשְׁשִׁים כְּלָל וְאֵינָם מַרְגִּישִׁים אֲפִילוּ בְּמַה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּבְמַה שֶׁעֲלֵיהֶם…

הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי תְּרוּעַת־גִיל פַּרְצָה מִפִּיו, בְּעוּפוֹ בְתוֹךְ רִבְבוֹת הַנִּיצוֹצוֹת – וְהֵם, בָּנַי, לֹא שָׁמְעוּ וְלֹא רָאוּ – – –

… לְסוֹף, שָׁמְעוּ בָנַי לְאִמָּם שֶׁהִפְצִירָה בָם, – וְהָלְכוּ לִישׂן. וְהַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי, שֶׁלֹּא נִרְאָה גַם לְעֵינֵי אִשְׁתִּי הַמְטַפֶּלֶת וּמִתְעַלֶּסֶת בְּבָנֶיהָ – הוּא, עֲדַיִן מִתְעוֹפֵף בַּחֶדֶר וְצָד אֶת יֶתֶר נְקֻדּוֹת הָאוֹרָה, עַד שֶׁנֶּעֶצְמוּ עֵינֵי בָנַי – וַיָּצָד אֶת הַזִּיק הָאַחֲרוֹן, וַיַּעֲמֹד אַרְצָה וַיִּרְמֹז לִי

וַיֵּצֵא בַלָּאט, – וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו גַם אֲנִי עַד לְחֶדְרִי.

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד כֻּלוֹ רוֹעֵד בְּגִילָה, קוֹרֵא בְקוֹל עָצוּר:

“דּוֹדִי, דּוֹדִי! מְלֹא הַקֹּמֶץ! – מְלֹא הַקֹּמֶץ אָסַפְתִּי בַחֶדֶר הַהוּא… רְאֵה!” – וּבְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יְמִינוֹ הוֹצִיא מִן קֹמֶץ שְׂמֹאלוֹ וַיּוֹשְׁט לְעֵינַי אֶבֶן־יְקָרָה מְנַצְנֶצֶת בְּאוֹר יְרַקְרַק, אוֹר כּוֹכָב יָקָר – וּמַרְאֵה הָאֶבֶן כִּפְרִי שָׁקֵד גָּדוֹל…

“רְאֵה!” קוֹרֵא הַיֶּלֶד “כָּל זֶה רַק מֵחֶדֶר אֶחָד, רַק מִשְּׁנֵי יְלָדִים וְרַק מִשָּׁעָה אַחַת, דּוֹדִי!”

“וּרְאֵה” אָמַרְתִּי אֲנִי "הַנִּיצוֹצוֹת נַעֲשׂוּ כְשָׁקֵד בְּתוֹךְ יָדֶךָ…

“כִּי שׁוֹקֵד אָנִי, דּוֹדִי! שׁוֹקֵד אֲנִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר מִיכָאֵל שָׂרֵנוּ… אָנָּא, שַׁלְחֵנִי! – הֲרֵי הַרְבֵּה נִיצוֹצוֹת יֵשׁ בֵּין יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל…”

“עוּפָה לְשָׁלוֹם, מַחֲמַדִּי!” אָמַרְתִּי וָאֶפְתַּח לו אֶת הַדֶּלֶת “עוּפָה וֶאֱסֹף אֶת כֻּלָּם לְבִנְיַן מַזָּלוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל!”

“נִיצוֹצוֹת נִיצוֹצוֹת! הוֹי, כַּמָּה נִיצוֹצוֹת יֵשׁ!” –

קָרָא הַכְּרוּב הַנֶּחְמָד וַיִּפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו הַצַּחוֹת וַיִּתְנַשֵׂא בַחֲלָלוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַמְעֻנָּן…

וְאוֹר הַשָּׁקֵד שֶׁבְּיָדוֹ נִצְנֵץ כְּבֶן־רֶשֶׁף וַיְתָו בְּעוּפוֹ קֶשֶׁת שֶׁל אוֹרָה בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהַסְּעָרָה – – 

מִינִיאַטוּרוֹת

א

הוּא אוֹכֵל – וְאוֹכֵל לְתֵאָבוֹן…

אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ לְבוּשׁוֹת בִּגְדֵי שַׁבָּת וּשְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת לַשֻּׁלְחָן מִכָּל מַעֲדַנֵּי שַׁבָּת, זוֹ נוֹתֶנֶת וְזוֹ נוֹתֶנֶת – קְעָרָה עַל קְעָרָה נוֹסֶפֶת, וְהוּא אוֹכֵל וְאוֹכֵל – וַעֲדַיִן לֹא מָלְאָה נַפְשׁוֹ לְשָׂבְעָה…

אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ – שְׁתֵּיהֶן שׂוֹחֲקוֹת וְנוֹתְנוֹת לְפָנָיו עוֹד בְּעַיִן יָפֶה, וְהוּא – אֵימָתַי יִשְׂבַּע? אוֹכֵל הוּא עוֹד וְעוֹד – עַד שֶׁהֵקִיץ…

רֵיקָה נַפְשׁוֹ, לִבּוֹ חָלָל בְּקִרְבּוֹ, וְכִצְבָת צוֹבֶטֶת לוֹ מִתַּחַת לֶחָזֶה – וְהוּא כֻלּוֹ רוֹעֵד.

חַם הַבֹּקֶר. כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן הָיָה בַחוּץ, בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת – וְעַכְשָׁו כְּמוֹ צִנָּה אֲחָזַתְהוּ וְלִפְנֵי שֶׁמֶשׁ הוּא רוֹעֵד –

רוֹעֵד, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַת רוּחוֹ מְלַהֶטֶּת שְׂפָתָיו..

נִזְדָּרֵז וְנִתְרַחֵץ מִן הַכִּיּוֹר, וְשָׁתָה, – שָׁתָה עַד שֶׁמִּלֵּא כְרֵסוֹ וְיָצָא אֶל הָרְחוֹב.

רוּחַ בֹּקֶר חֲמִימָה מִשֶּׁמֶשׁ וּרְטֻבָּה מִטָּל נוֹשֶׁבֶת לְאִטָּהּ עַל פָּנָיו – וְהוּא הוֹלֵךְ וּמַבִּיט.

אַךְ אֵין אִישׁ שֶׁיַּבִּיט אֵלָיו.

אֶל מִי יִפְנֶה?

עוֹבְרִים חֶנְוָנִים וּמַפְתְּחוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם לִפְתִיחַת הַחֲנֻיּוֹת, שְׁנֵי דַיָּגִים נוֹשְׂאִים סַל מָלֵא דָגָה מְנַצְנֶצֶת, נַחְתּוֹמִים – סַלִּים מְלֵאִים לִפְנֵיהֶם,

סַלִּים מְלֵאֵי כְעָכִין וְעוּגוֹת זְרוּעוֹת קֶצַח – תּוּפִינִים חַמִּים וְכָל כָּךְ רֵיחָנִים…וְהוּא הֲרֵי זֶה לוֹ הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלֹּא אָכַל, כְּלוּם לֹא טָעַם מִלְּבַד מָיִם.

וְהוּא נָע וְנָד בַּחוּצוֹת, מַבִּיט לִצְדָדִים – אֶל מִי יִפְנֶה?

“יוֹם הַשִּׁשִּׁי הַיּוֹם, עֶרֶב שַׁבָּת הַיּוֹם” – דּוֹבְבוֹת שְׂפָתָיו, וְלִבּוֹ אוֹמֵר לוֹ: “הַיּוֹם תְּבַקֵּשׁ נְדָבָה, הַיּוֹם תִּפְשֹׁט יָד – וְלָמָּה תְחַכֶּה עוד?”

“אֲחַכֶּה עַד הַצָּהֳרַיִם… אֵין יוֹצְאִים לְבַקֵּשׁ נְדָבָה בַבֹּקֶר”.

עָבְרָה שָׁעָה, שְׁעָתָיִם. הוֹמֶה כָל הָרְחוֹב מֵאָדָם – וְהוּא, זֵעָה תְכַסֶּנּוּ וּבְפִיו חֹרֶב; עַכְשָׁו יַתְחִיל, יְנַסֶה – כֵּיצַד?

עוֹבְרִים הַנַּחְתּוֹמִים בְּסַלֵּי הַחַלָּה, מַכְרִיזִים בְּקוֹל: “לִכְבוֹד שַׁבָּת! לִכְבוֹד שַׁבָּת, נָשִׁים!” – צוֹעֲקִים הֵם, וְדוֹמֶה, שֶׁהֵם עַצְמָם רְעֵבִים, אִם כִּי הַלֶּחֶם, זֶה הַלֶּחֶם הַחַם, הָרֵיחָנִי, הַטּוֹב וְהַטָּעִים הַזֶּה לִפְנֵיהֶם הוּא…

גַּם הַיְרָקוֹת, – גַּלֵי גַלִּים שֶׁל יְרָקוֹת נוֹתְנִים רֵיחַ טוֹב, וְהַבְּצָלִים הַיְרוֹקִים כַּמָּה מְגָרִים הֵם בְּרֵיחָם הֶחָרִיף! – הֲמִן הַגּוֹיִם וּמִן הַגּוֹיוֹת יְבַקֵּשׁ?

וְהַפֵּרוֹת – הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים וְהַמְתֻקִּים: תַּפּוּחִים, אֲבַטִּיחִים, שְׁזִיפִים מְהֻבְּלֵי כַּחְלוּלִית שֶׁל טָל, וְהָעֲנָבִים – אֶשְׁכְּלוֹת מְתֻקִּים אֵלּוּ, אֶשְׁכְּלוֹת הַזָּהָב הַטּוֹב הַזֶּה – עֲנָבָה אַחַת, לוּ אַךְ אַחַת בִּלְבָד הָיָה יָכֹל לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו! – –

כָּךְ! – כָּעֵת יַתְחִיל…

עוֹבֵר לוֹ בַעַל־בַּיִת נָאֶה אֶחָד בִּשְׂחוֹק שֶׁל הֲנָאָה; נוֹשֵׂא הוּא שִׁבּוּטָא חָי וּמוּפָז לִכְבוֹד שַׁבָּת (שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת תָּחַב לְתוֹךְ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדָּג הַמִּתְעַלֵּף וּפִיו פָּתוּחַ) – פָּסַע פְּסִיעָה לְצִדּוֹ, עָמַד לְפָנָיו, פָּשַׁט יָד – וּשְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת…

“מָה?” – נָתַן בַּעַל הַבַּיִת עֵינָיו בּוֹ וּמִיָּד חָלַף הַשְּׂחוֹק וְנִתְרַעֲמוּ פָנָיו – –

וּכְלוּם אֵין זֶה תָּמוּהַ? בָּחוּר בָּרִיא, אַדְמוֹנִי, בָּחוּר בֶּן־עֶשְׂרִים מְבַקֵּשׁ נְדָבָה בְשַׁחֲרִית…

חָלַף הָלַךְ לוֹ בַעַל הַבַּיִת בְּלִי תְשׁוּבָה, וּכְמִסְתַּלֵּק מִן הַבּוּשָׁה פָּנָה גַם הַבָּחוּר הָלַךְ לוֹ מִן הַשּׁוּק וְנִכְנַס אֶל רְחוֹב אַחֵר –

רְחוֹב רָחָב, שֶׁשָּׁם הַבָּתִּים הַמְרֻוָּחִים וְהַחֲנֻיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמְקֻשָּׁטוֹת סְחוֹרָה נָאָה.

ב

הַנָּאֶה וְהֶחָדָשׁ שֶׁבְּבָתֵּי הָרְחוֹב שָׁם, הוּא זֶה הַמְצֻבַּע שָׁחֹם וְכַרְכְּבֵי הַחַלּוֹנוֹת וְהַפְּתָחִים שֶׁלּוֹ לְבָנִים כְּחָלָב. מֻבְדָּל הוּא בֵית־חוֹמָה זֶה בְסוֹרָג שֶׁל בַּרְזֶל הַגּוֹדְרֵהוּ מִן הַרְחוֹב – אוֹתוֹ וְאֶת גִּנַּת הַפְּרָחִים שֶׁלְפָנָיו.

וְעַל הַיָּצִיעַ הַמֻּגְבֶּה שֶׁלִּפְנֵי אוֹתוֹ בַּיִת יוֹשֵׁב לוֹ רַב גַּבְרִיאֵל. אוֹתוֹ הַגְּבִיר עִתּוֹן מֻשְׁלָךְ לְפָנָיו, מִקְטַרְתּוֹ לְפִיו וְהוּא עָטוּף בְּחָלוּק רָוֵחַ שֶׁל שַׁחֲרִית, וְלִוְיַת חֵן לְמִצְחוֹ הַלָּבָן וּלְפֵאוֹתָיו הַמְסֻלְסָלוֹת תָּשִׁית הַיַּרְמוֹלְקָה הַשְּׁחוֹרָה, יַרְמוֹלְקַת מֶשִׁי קַלִּילִי.

מִסְתַּכֵּל רַב גַּבְרִיאֵל לַשּׁוּק שֶׁבַּמּוֹרָד. בְּלִיל קוֹלוֹת שׁוֹנִים כְּמַשַּׁק מַיִם רַבִּים עוֹלֶה מִשָּׁם, וְרֵיחַ פֵּרוֹת וִירָקוֹת בָּא מִשָּׁם “כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְיָ”, לְהָשִׁיב כָּל נֶפֶשׁ מַשְׁכִּימָה…

בְּלִיל קוֹלוֹת – וְעַל כֻּלָּם מְנַצְּחִים קוֹל הַנַּחְתּוֹמִים וְהַנַּחְתּוֹמִיּוֹת הַמְהַלְּכִים וּמַכְרִיזִים עַל הַחַלָּה: "לִכְבוֹד שַׁבָּת, נָשִׁים! "

“מוֹכְרִים גַּם הֵם”… אוֹמֵר רַב גַּבְרִיאֵל, – וְהֵם, לְאַחַר פֶּסַח, כְּשֶׁפָּתַח הוּא אֶת בֵּית הַמַּאֲפֶה שֶׁלּוֹ, עָמְדוּ וְעָשׂוּ עָלָיו “עִכּוּב הַקְּרִיאָה” בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. צָעֲקוּ כִּי אֶת פַּרְנָסָתָם הוּא מְקַפֵּחַ – אֲבָל, הִנֵּה מוֹכְרִים הֵם, גַּם הֵם… אֶלָּא, תְּחִלָּה הָיוּ שׁוֹלְחִים נְעָרִים מְשָׁרְתִים לִמְכִירָה, עַכְשָׁו הֵם עַצְמָם סוֹחֲבִים אֶת הַקּוֹנִים בְּכַנְפוֹתֵיהֶם –

אַגַּב – כַּדַאי לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא הַמְּכִירָה אֶצְלוֹ, בְבֵית הַמַּאֲפֶה שֶׁלּוֹ.

נִכְנַס, נִתְלַבֵּשׁ, יָצָא אֶת הַשַׁעַר – וְהִנֵּה בָּחוּר אַדְמוֹנִי פּוֹשֵׁט וְאֵינוֹ פוֹשֵׁט יָד לִקְּרָאתוֹ.

“מָה? נְדָבָה?!”

“לֹא. עֲבוֹדָה… שֶׁמָּא יֵשׁ עֲבוֹדָה בְּבֵית הַטַּחֲנָה שֶׁלּוֹ”…

מַבִּיט רַב גַּבְרִיאֵל מִתּוֹךְ חֲשָׁד בְּבָחוּר אַדְמוֹנִי זֶה וְשׁוֹאֵל: "וְעַד עַכְשָׁו עָבַדְתָּ בְּבֵית טַחֲנָה? "

כֵּן. אֵצֶל גָּלְדְּשְׁטֵין עָבַדְתִּי – עַד שֶׁנִּשְׂרַף"…

“אֵצֶל גָּלְדְּשְׁטֵין?” – מַטְעִים רַב גַּבְרִיאֵל אֶת שְׁמוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה מִתְחָרֶה עִמוֹ בִטְחִינָה: “אֲנִי יֵשׁ לִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, דֵּי פּוֹעֲלִים מִשֶּׁלִי” –

סִיֵּם וְנִפְנָה כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בַּהֲרָמַת רֹאשׁ – מַה זַנְוִיל מְבַקֵּשׁ?

זַנְוִיל הַסַּרְסוּר בָּא לִקְרָאתוֹ בְשַׂחֲקָה נְעִימָה וּבְבִרְכַּת שַׁחַר שֶׁל חֶדְוָה: עִנְיָן יֵשׁ לוֹ בִּשְׁבִיל רַב גַּבְרִיאֵל –

וַהֲרֵי הֵם מְהַלְּכִים אֵילַךְ וְאֵילַךְ, מְטַיְּלִים אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת וּמְשׂוֹחֲחִים עַד שֶׁאָמַר רַב גַּבְרִיאֵל: “וְנֵלֵךְ לִרְאוֹת ‘הַפַּרְנָסָה הַבַּיְתִית’ שֶׁלִּי.”

וּפָנָה וְיָרַד אֶל הַשּׁוּק לְבֵית־הַמַּאֲפֶה שֶׁלּוֹ, וַעֲדַיִן זַנְוִיל נִטְפָּל אַחֲרָיו גַם לְשָׁם.

וּבֶחָנוּת שֶׁל בֵּית־הַמַּאֲפֶה דֹּחַק שֶׂל קוֹנִים. נָשִׁים, נְעָרִים וּנְעָרוֹת וְגַם גְּבָרִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים. וּמִתּוֹךְ בֵּית הַמַּאֲפֶה מוּצָאִים וּמוּבָאִים פַּעַם בְּפַעַם חַלּוֹת חֲדָשׁוֹת, חַלּוֹת קְלוּעוֹת וְכִכְּרוֹת סְתָם, – וְאֵין מֵאִיר־יוֹסִיל, הַמּוֹכֵר שָׁם, מַסְפִּיק לְהָשִׁיב לְכָל דּוֹרֵשׁ.

רוֹצֶה רַב גַּבְרִיאֵל לְהִכָּנֵס כִּמְעָט, וַהֲרֵיהוּ מַמְתִּין שֶׁיִּתְפַּנֶּה הַמָּקוֹם לִפְנֵי הַפֶּתַח – מַמְתִּין, וְזַנְוִיל עִמּוֹ אִתּוֹ, מְפַתֵּהוּ עוֹד לָעֵסֶק.

וְהִנֵּה הַבָּחוּר הָאַדְמוֹנִי נִדָּח וְנֶחְפָּז לָצֵאת – וְהוּא מִתַּחַת לְבִגְדוֹ יִשָּׂא מָה – –

“מֵאִיר יוֹסִיל!” קָרָא רַב גַּבְרִיאֵל “הַצָּעִיר הַזֶּה שִׁלֵּם?” –

“מִי? הֲלָה? – לֹא לֹא! תִּפְסוּהוּ! –הוּא גָנַב!”

הוּא גָנַב! – וְנָקֵל הָיָה לְהַכִּיר שֶׁלֶּחֶם גָּנוּב אִתּוֹ, – עֵינַיִם מְרֻוָּחוֹת מְשׁוֹטְטוֹת לִצְדָדִין, וְחֶרְדַּת חִפָּזוֹן בְּתוֹךְ דֹּחַק, כְּלוּם אֵינָן מְעִידוֹת עַל כָּךְ?

נִתְבַּהֵל הַבָּחוּר וַהֲרֵיהוּ בוֹרֵחַ אֶל הַשּׁוּק כְּשֶׁיָּדָיו לוֹחֲצוֹת אֶת הַכִּכָּר אֶל לִבּוּ –

וּצְעָקָה תִרְדְפֵהוּ: “גַּנָּב! גַּנָּב! תִּפְסוּהוּ!” – קוֹל נְעָרִים הַשְּׂמֵחִים עַל הַמְּאֹרָע רוֹדְפִים וּמַרְדִּיפִים אַחֲרָי וְאֶת הַשּׁוּק – – בְּתוֹךְ הֲמוֹן קָהָל הוּא, מַחֲזִיקִים בּוֹ…

מַכַּת לֶחִי – וְהַלֶּחֶם הוּצָא: “סְחָבוּהוּ חֲזָרָה!” – מִי סוֹחֲבֵהוּ?

“מַה נִזְעַקְתֶּם? – פַּנּוּ דֶרֶךְ, שְׁקָצִים!” – בִּקְרִיאָה זוֹ נִכְנַס שׁוֹאֵב־מַיִם, כַּתְרִיאֵל הַשָּׁאָב עִם סוּסָיו וְחָבִיתוֹ, נִדְחָק לְתוֹךְ הָעֵדָה הַצְּפוּפָה:

“לְאָן? לְאָן? עֲמֹד!” – אַךְ כַּתְרִיאֵל בְּאַחַת, דּוֹפֵק הוּא אֶת סוּסָיו, מַכְנִיס רָאשֵׁיהֶם בַּקָהָל: “סוּרוּ! פַנּוּ דָרֶךְ!” –

נִתְבַּלְבְּלוּ, נִתְפָּרְדוּ – נִשְׁתַּמֵּט הַגַּנָּב, – מִתְמַלֵּט בִּבְרִיחָה – –

“תִּפְסוּהוּ! תִּפְסוּהוּ!” – צוֹעֵק זַנְוִיל אֶל הַנְעָרִים. אַךְ רַב גַּבְרִיאֵל הֵנִיד יָד מִתּוֹךְ וַתְּרָנוּת – יַנִיחוּ לוֹ… בָּחוּר אֶחָד מִן הָאוֹפִים נוֹשֵׂא בְּיָד רָמָה חֲזָרָה אֶת הַלֶּחֶם הַמֻּצָּל. –

“וְהֵיאַךְ הִכִּיר בּוֹ כְבוֹדוֹ מִיָּד?” – מִתְפַּלֵּא זַנְוִיל מִתּוֹךְ הֲנָאָה רַבָּה עַל טְבִיעַת עֵינוֹ שֶׁל הַגְּבִיר.

“עוֹד לִפְנֵי שָׁעָה הִכַּרְתִּי בוֹ בְּבָחוּר זֶה… אֵצֶל הַשַׁעַר קִדְּמַנִי וּבִקֵּשׁ עֲבוֹדָה. אַךְ עֵינִי לֹא הִטְעַתְנִי – וְשִׁלַּחְתִּיו. הָלַךְ וּבָא לְכָאן לִמְצֹא אֶת ‘הָעֲבוֹדָה’ שֶׁלּוֹ”..

“חֲבָל! חֲבָל!” אוֹמֵר זַנְוִיל מְשַׁפְשֵׁף כַּפּוֹת וּמֵיטִיב פָּנִים לַגְּבִיר – “חֲבָל שֶׁנִּתְמַלֵּט מִבְּלִי הַעֲנָקָה כָרָאוּי לוֹ!”

וְכַתְרִיאֵל הַשָּׁאָב נוֹשֵׂא דְלָיָיו לְבֵית הַמַּאֲפֶה, יוֹצֵק אֶת הַמַּיִם וְשׁוֹפֵךְ אֶת חֲמָתוֹ:

“טְפוּ, כְּלָבִים! בִּקֵשׁ יְהוּדִי לֶאֱכֹל – וְהֵם מַכִּים… כֶּסֶף גָּנַב? כִּכַּר לֶחֶם לָקַח – וְהֵם, נֶפֶשׁ רְעֵבָה מַכִּים הֵם כִּבְנֵי עֵשָׂו!…”

וּמִתְמַרְמֵר הוּא עַל נַעֲרֵי הָאוֹפִים הַמַּלְעִיגִים עָלָיו; הוּא – עַד לְרַב גַּבְרִיאֵל גּוּפוֹ יָבֹא בְטַעֲנָה! –

נִפְנָה לֶחָנוּת, נִסְתַּכֵּל – וְנִסְתַּתְּמָה טַעֲנָתוֹ:

בְּעֵינָיו רָאָה, הֵיךְ¹ רַב גַּבְרִיאֵל בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ נוֹטֵל בְּיָדוֹ מֵעַל הַדַּף חַלָּה אַחֲרֵי חַלָּה, וּמֵטִיל אַחַת אַחַת לְשַׂקּוֹ שֶׁל הַשַּׁמָּשׁ הַמְקַבֵּץ לֶחֶם לָעֲנִיִּים – חָמֵשׁ חַלּוֹת בְּמִסְפָּר.

וְשׁוֹמֵעַ הוּא כַּתְרִיאֵל אִשָּׁה אוֹמֶרֶת לַחֲבֵרְתָּהּ:

“מַה נְדַבֵּר וּמַה נֹאמַר? אִם יֵשׁ כֶּסֶף יֵשׁ גַּם הָעוֹלָם הַזֶּה וְגַם הָעוֹלָם הַבָּא… הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת.”

וּמַה יֹאמַר וּמַה יְדַבֵּר כַּתְרִיאֵל?

נָטַל דְּלָיָיו וְיָצָא סַר וְזָעֵף – וּמְחַשֵּׁב..

ג

סַר וְזָעֵף וּמְרֻשָּׁל מֵחֲמַת מַחֲשָׁבָה עָלָה כַּתְרִיאֵל עִם בְּגָדָיו הַטְּפוּחִים וּמְרֻפָּשִׁים וְיָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ שֶׁלִּפְנֵי הֶחָבִית. הִטָּה אֶת הַסּוּסִים לְדַרְכָּם, אֶל מִחוּץ לָעִיר.

עוֹד חָבִית אַחַת מַיִם יְמַלֵּא – וְיַחֲזֹר לְבֵיתוֹ. אֵין מַה לַעֲשׂוֹת, נִתְמַעֲטוּ לְקוּחוֹתָיו. צְעִירִים מִמֶּנּוּ קָמוּ וְנַעֲשׂוּ שׁוֹאֲבֵי מָיִם.

רֵיקָה הֶחָבִית, אַךְ הַסּוּסִים מִתְנַהֲלִים בַּעֲצַלְתַּיִם – וְכַתְרִיאֵל מַה יִדְפְּקֵם? יֵלְכוּ לָהֶם כִּרְצוֹנָם; הוּא לְפִי שָׁעָה עוֹשֶׂה אֶת חֶשְׁבֹּנוֹתָיו.

בַּשְּׁלֹשִׁים הָאֲגוֹרוֹת שֶׁבְּכִיסוֹ – צָרִיךְ לִקַּח “שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת” לְשַׁבָּת בִּשְׁבִיל “הַתַּכְשִׁיטִים” שֶׁלּוֹ (כְּלוֹמַר: מִסְפּוֹא לַסּוּסִים). וּלְזוּגָתוֹ – מַה יוֹעִיל אִם יִדְאַג? הַבְּהֵמָה קוֹדֶמֶת.

קֶמַח לְחַלָּה יֵשׁ – וְתֹּאפֶה בְּרַיְנְדִיל פַּת. וְלַפַּת – תִּמְצָא לָהּ הִיא אֵיזוֹ עֵצָה. אַדְרַבָּא, נִרְאֶה, אֵיזֶה תַבְשִׁיל תָּכִין בְּחָכְמָה וּבְאֵין כָּסֶף?…

“דָּגִים וּבָשָׂר” – מְדַבֵּר כַּתְרִיאֵל כְּאִלּוּ בִּפְנֵי בְּרַיְנְדִיל שֶׁלּוֹ הוּא עוֹמֵד – “וַדַּאי מִצְוָה לִכְבוֹד שַׁבָּת. אֲבָל “אֵין לִי” טַעֲנָה חֲשׁוּבָה הִיא, זוּגָתִי, גַּם בְּבֵית־דִין… בְּרַם הָיוּ יָמִים אֲחֵרִים עִם סוּסִים אֲחֵרִים, – סוּסִים שֶׁגַּם בַּעֲלֵי עֲגָלָה הָיוּ מְקַנְּאִים עֲלֵיהֶם – וְאָז, צִיקוֹרִיָּה בְחָלָב הָיִית שׁוֹתָה אֶצְלִי, בְּרַיְנְדִילִי וַאֲנִי! – כּוֹס יַיִן גַּם בִּימוֹת הַחוֹל הָיִיתִי מְוַתֵּר לִגְרוֹנִי מֵרֹב עֲבוֹדָה, – זוֹכֶרֶת אָתְּ? אַךְ עַכְשָׁו, גַּם אֵלּוּ סוּסִים – צֶמֶד חֶמֶד, לָבָן וּטְלוּאָה הָרְאוּיִים גַּם יַחַד “לְמוֹשַׁב זְקֵנִים” – וְגַם זוֹ פַרְנָסָה. הַלֶּחֶם בְּצִמְצוּם… אֶתְמוֹל כָּל הַיּוֹם רַק מָמֶלִיגָה אָכַלְנוּ. וְהַיּוֹם מַה אַתְּ, בְּרַיְנְדִיל, אָמָרְתְּ? 'הַחַלָּה עֲדַיִן בַּתַּנּוּר – תִּקְנֶה לְךָ שְׁנֵי כְעָכִים גְדוֹלִים לְפַת שַׁחֲרִית’ – – תִּקְנֶה – וּשְתֵּי אֲגוֹרוֹת, חֲכָמָה שֶׁלִּי, יֵשׁ בִּשְׁבִיל כָּךְ?”…

פּוֹסְעִים לָהֶם הַסּוּסִים מִתּוֹךְ רַשְׁלָנוּת וּמְנַעְנְעִים אֶת זַנְבוֹתָם הַדְּלוּלִים וְהַקְּרוּחִים, זְנָבוֹת שֶׁאֵינָם מַגִּיעִים גַּם עַד לָעַרְקוֹב, וְכַתְרִיאֵל גַּם הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁ – עוֹד מְעַט וְיֵרָדֵם עַל דּוּכָנוֹ…

יָכֹל הוּא לִישׁוֹן, הַסּוּסִים מֵאֲלֵיהֶם יָבֹאוּ עַד לַבְּאֵר.

אַךְ הִנֵּה “נִיסֶלִי גּוֹי” בָּא בְקוֹל פַּעֲמוֹנִים וּמְצִלּוֹת; עוֹבֵר גַּם הוּא בְחָבִיתוֹ שֶׁנִּתְרוֹקְנָה, וְסוּסָיו – כַּגִּבּוֹרִים יָשִׂישׂוּ לָרוּץ, מְקַשְׁקְשִׁים וּמְצַלְצְלִים בְּזוֹגִין וּפַעֲמוֹנִים, וּמִתַּחַת הָאוֹפַנִּים וְהַפְּרָסוֹת אָבָק יַעֲלֶה, עַל כַּתְרִיאֵל וְסוּסָיו יַחַד יְכַסֶּה.

“אֵי נְבֵלוֹת!” מִתְנַעֵר כַּתְרִיאֵל וּבְכַעַס שֶׁל קִנְאָה הוּא מַצְלִיף עַל גַּבֵּי צִמְדּוֹ: “רְאֵה, תְּנוּעוֹת שֶׁלָּהֶם! – שְׂרֵפָה עֲלֵיכֶם! – רְאֵה נָא זְנָבוֹת! כְּפָרָה לִפְנֵי חוֹלְבֶיהָ עוֹמְדִים אַתֶּם; מוֹרְטִים נִימִין לְכִנּוֹרוֹת, וְאַתֶּם נוֹתְנִים! – וַהֲרֵי לָכֶם! – הֵא לָכֶם! – כִּי לְךָ! –וְגַם לְךָ! – וּלְךָ! אַף לְךָ! – זוּזוּ, יִמַּח שִׁמְכֶם!”

שׁוֹלֵחַ הוּא נִיסֶלִי שְׁרִיקָה לַאֲחוֹרוֹ, כְּלַפֵּי כַּתְרִיאֵל וּפְגָרָיו – מַצְלִיף בַּשּׁוֹט לְהַרְאוֹת לוֹ, לְזָקֵן עוֹבֵר וּבָטֵל זֶה, אֶת גְּבוּרַת סוּסָיו, – וְדוֹלְקִים דּוֹהֲרִים “כְּפִירָיו” בְּצִלְצוּל וְקִשְׁקוּשׁ, עַד שֶׁאֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת אֶפְרָיְקָא הַחַיָּט הַצּוֹעֵק אַחֲרָיו וְקוֹרֵא לוֹ: “עֲמֹד, נִיסֶל! עֲמֹד, מְטֹרָף!” –

"הַךְ בַּמַּגְלֵב, נִיסֶלִי גּוֹי! – מְנַעְנֵעַ אַחֲרָיו כַּתְרִיאֵל רֹאשׁ: “הַךְ, הַיּוֹם יוֹמְךְ הוּא!…”

וְהוּא זֶה נוֹתֵן לְסוּסָיו שֶׁיֵּלְכוּ כִרְצוֹנָם וּכְפִי כֹּחָם – כְּלוּם לִירִיד הוּא שֶׁיְמַהֵר?

וּמִשֶּׁהִגִּיעַ עַד לְאֶפְרָיְקָה, הָעוֹמֵד עַל בִּנְיַן בֵּיתוֹ, עָמַד וְשָׁאָל: “מָה, אֶפְרָיִקָא – מַיִם לְבַשֵּׁל סִיד אַתָּה צָרִיךְ?”

“כֵּן, שְׁתֵּי חָבִיּוֹת יָכֹל אַתָּה לְהָבִיא לִי תֵכֶף וּמִיָּד?”

“וַחֲמִשִׁים אֲגוֹרוֹת תִּתֵּן תֵּכֶף וּמִיָּד?”

“מָה הַשְּׁאֵלָה? הָבֵא – וְאֶתֵּן.”

“כָּךְ, אֲבָל הַפְּלוֹנִית שֶׁלִּי זְקוּקָה מִיָּד לְאוֹתוֹ דָבָר… עֶרֶב שַׁבָּת לָהּ, אֶפְרָיְקָא, – עֶרֶב שַׁבָּת…”

“מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם – כָּל הַכְּלָבִים יִהְיוּ מִתְעַסְּקִים אִתְּךָ, כַּתְרִיאֵל!” – שׁוֹלֵחַ בּוֹ אֶפְרָיְקָא חִדּוּדוֹ שֶׁל מַחַט, וּכְטוֹב לִבּוֹ הֲרֵי הוּא מוֹנֶה לוֹ אֶת הַחֲמִשִּׁים.

“אֲבָל מַהֵר, עַל רֶגֶל אֶחָת!” הוּא מְזָרְזוֹ לְכַתְרִיאֵל – “פְּרַח עִם נְשָׁרֶיךָ, וְלֹא יִתְבַּטְלוּ אֶצְלִי הַפּוֹעֲלִים!”

“בְּרֶגַע כְּמֵימְרָא, אֶפְרָיְקִילִי! אֲבָרֵךְ רַק, 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת’ – וְהוֹ לַמָּיִם!”

וּמִזְדָּרֵז כַּתְרִיאֵל, – לָקַח מִנַּחְתּוֹם שֶׁעָבַר שְׁנֵי כְעָכִים, עָלָה לַדּוּכָן, בִּקֵּשׁ לָשִׂים לְתוֹךְ פִּיו וְלָזוּז – וְהִנֵּה הַבָּחוּר הָאַדְמוֹנִי כְנֶגְדּוֹ – –

עוֹמֵד הוּא וּמִסְתַּכֵּל, מַמָּשׁ בַּכְּעָכִים שֶׁבְּיָדוֹ מִסְתַּכֵּל זֶה…

“קַח, אֱכֹל!” – אוֹמֵר לוֹ כַּתְרִיאֵל וּמוֹשִׁיט לוֹ שְׁנֵי הַכְּעָכִים יָחַד.

שְׁתֵּי יָדַיִם רוֹעֲדוֹת חָטְפוּ אֶת הַמָּזוֹן, עֵינֵי דִמְעָה הֵצִיצוּ בוֹ, הֵצִיצוּ כְשׁוֹאֲלוֹת מָה (הַאֵין זֶה חֲלוֹם, כַּחֲזוֹן לֵיל אֶמֶשׁ?…) וְהַכְּעָךְ לִפְנֵי הַפֶּה הַפָּתוּחַ, נָתוּן וְאֵינוֹ נִכְנָס…

“אֱכֹל, אֱכֹל!” – נוֹהֵם לוֹ כַּתְרִיאֵל בְּקוֹל מְנַחֵם, כְּמוֹ שֶׁהוּא נוֹהֵם בִּשְׁעַת נְתִינַת מִסְפּוֹא לַסּוּסִים…

“אֶעֱזֹר לָךְ!” – קָרָא הַבָּחוּר הַלּוֹעֵס וְקָפַץ בְּהִתְעוֹרְרוּת עַל הַדּוּכָן.

“טוֹב!” – מַסְכִּים כַּתְרִיאֵל: “סַע עַד לַבְּאֵר הָרִאשׁוֹנָה. וַאֲנִי – מִיָּד אָבֹא אַחֲרֶיךָ”.

“נָא!” –קָרָא כַּתְרִיאֵל לְסוּסָיו.

הֲלָלוּ זָזוּ – וְכַתְרִיאֵל קָפַץ מִן הַדּוּכָן וְנִתְעַלֵם לְסִמְטָא, אֶל אֲחוֹרֵי בֵית הַמֶּרְחָץ. –

נֶחְפָּז הוּא אֶל בְּרַיְנְדִיל שֶׁלּוֹ, לִתֵּן לָהּ אֶת הַמָּעוֹת וּלְבַשְׂרָהּ, כִּי גַם אֹרֵחַ יָבִיא עִמוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת!

ד

שַׁבָּת. 

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן בָּעֲיָרָה הַבֶּסָרַבִּית.

צָהֳרַיִם שֶׁל שֶׁקֶט וּמְנוּחָה שְׁלֵמָה בְכָל הַחוּצוֹת. אַף בַּמִּגְרָשׁ שֶׁלַּאֲחוֹרֵי בֵית הַמֶּרְחָץ, אֲשֶׁר שָׁם נַעֲרֵי הַחֲדָרִים מְשַׂחֲקִים בְּיוֹם הַמְּנוּחָה – אֵין קוֹל נִשְׁמָע וְאֵין יֶלֶד נִרְאֶה.

כָּל הַנְּעָרִים כָּעֵת, בִּימֵי בִכּוּרֵי הָעֲנָבִים, אֶל בֵּין הַכְּרָמִים אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר יָצָאוּ. שָׁם הִלּוּלִים לָהֶם בִּימֵי הַבָּצִיר. וְכָאן, וּבְכָל הָעֲיָרָה, כְּמוֹ בְחֶדֶר רֵיק, אַךְ מַשַּׁק זְבוּבִים נִשְׁמַע סָבִיב: זוּם־זוּמְם…

הַגּוֹי הַיְחִידִי שֶׁבַּסִּמְטָא מִתְעַסֵּק בַּחֲצֵרוֹ. הִתְחִיל חוֹטֵב מַה בַּקַרְדֹּם, וְעַל כָּל חֲטִיבָה וַחֲטִיבָה הֵד בּוֹדֵד עוֹנֶה לוֹ כְּבִנְזִיפָה: גּוֹי! גּוי! שַׁבָּת! שַׁבָּת הַיּוֹם, גּוֹי! – –

הָס…אִישׁ בְּצֵל קוֹרָתוֹ יִישַׁן שֵׁנָה שֶׁל שַׁבָּת בְּתַעֲנוּגָהּ.

אַף כַּתְרִיאֵל יָשֵׁן הוּא. יָנוּחַ וְלֹא בְתוֹךְ בֵּיתוֹ, – שָׁם חֻמּוֹ שֶׁל הַתַּנּוּר, שֶׁהֻסַּק מֵאֶתְמוֹל לְשָׁלֶנְט, נוֹדֵף וּמַהְבִּיל עֲדָיִן, – וְרָפַד לוֹ כַּתְרִיאֵל יְצִיעוֹ בַחוּץ, עַל הָאָרֶץ בְּצֵל הַקִּירוֹת, קִיר הַבַּיִת מִזֶּה וְקִיר הָאֻרָוָה מִמּוּלוֹ.

אֶצְלוֹ וְלִמְרָאשׁוֹתָיו בְּרַיְנְדִיל יוֹשֶׁבֶת וְקוֹרְאָה בְנַחַת וּבְלַחַשׁ תּוֹךְ הַ"צְּאֶינָה וּרְאֶינָה" שֶׁלָּהּ. – הִנֵּה כִּי כֵן מְיַשֶּׁנֶת הִיא אֶת בַּעֲלָהּ מִדֵּי שַׁבָּת לְאַחַר הַקּוּגֶל, – יָנוּחַ לוֹ עוֹבֵד יָגֵעַ זֶה מִתּוֹךְ מִקְרָא קֹדֶשׁ…

בְּרִחוּק קְצָת, בְּקַרְנָהּ שֶׁל הָאֻרָוָה, עַל גַּבֵּי מַחֲצֶלֶת פְּרוּשָׂה יִישָׁן גַּם הָאֹרֵחַ, הַבָּחוּר הָאַדְמוֹנִי.

רוּחַ פַּלְשָׁנִית דַּקָּה עוֹבֶרֶת וְנוֹשֶׁבֶת עַל פְּנֵי הַנִּרְדָּמִים, כַּתְרִיאֵל וְאוֹרְחוֹ, וְהֵם קוֹל נַחֲרָה חֲלִיפוֹת יִתֵּנוּ; כְּעֵין שִׂיחַ וְשִׂיג לָהֶם, בֵּין הַיְדִידִים הֲלָלוּ, גַּם בִּשְׁעַת שֵׁנָה.

מַה יְדִידוּת מְנוּחָתֵךְ, שַׁבָּת!…

בִּידִידוּת וּבְעֹנֶג שַׁבָּת שְׁרוּיִים גַּם שְׁנֵי הַסּוּסִים. עוֹמֵד לוֹ הַצֶּמֶד בִּמְנוּחָה אֵצֶל הַגָּדֵר: הֵשַׁחָה הַטְּלוּאָה צַוָּארָהּ עַל צַוָּאר הַלָּבָן לִהְיוֹת לוֹ לְצֵל מֵחֹרֶב, – רַחֵם תְּרַחֵם אֶת יְדִיד נְעוּרֶיהָ זֶה; אִתּוֹ יַחַד תִּסְבּל, אִתּוֹ מָשֹׁךְ תִּמְשֹׁךְ מֵאָז וְאִתּוֹ יַחַד עָרְבָה מְנוּחָתָהּ… עוֹמְדִים וּשְׁנֵיהֶם אֵינָם אֶלָּא מְנִידִים בְּנַחַת זָנָב קָרוּחַ עַל הַזְּבוּבִים שֶׁלֹא יַטְרִידוּ.

כְּסוּיָה בְמַחְצֶלֶת עוֹמֶדֶת לָהּ חָבִית הַמַּיִם בְּצֵל הַבַּיִת, עַל אוֹפַנֶּיהָ. וְעַל הַקִּלְשׁוֹן מֵאֲחוֹרָהּ, בִּמְקוֹם דְּלִיֵּי הָעֵץ רַק כַּד חֶרֶס תָּלוּי,– לֵאמֹר: כָּל הַצָּמֵא יָבֹא וְיִשְׁתֶּה מַיִם צוֹנְנִים.

מִן הַבַּרְזָא נְטָפִים מְטַפְטְפִים אַרְצָה, וּמִקְוֵה מַיִם קָטֹן נַעֲשֶׂה שָׁם, וּבוֹ שְׁלֹשָׁה בַּרְוָזִים מְהַגִּים וּמְשַׁכְשְׁכִים פִּיהֶם לַהֲנָאָתָם: “גַּע־גַּעַע!” – קוֹרֵא הַבַּרְוָז בִּמְשִׁיבַת־נֶפֶשׁ לִשְׁתֵּי נָשָׁיו.

בָּא תַרְנְגֹל מִבַּחוּץ, קָפַץ עַל הַגָּדֵר, וּבִמְחִיאַת גַּפַּיִם יִקְרָא בְקוֹל, קוֹל עַז לְנָשָׁיו שֶׁלּוֹ: “מָצָאתִי מָיִם!” – וַהֲרֵי הֵן רָצוֹת נְטוּיוֹת צַוָּאר, נֶחְפָּזוֹת אֶל הַמִּקְוֶה לִשְׁבֹּר צְמָאָן, – וְנִתְעוֹרֵר כַּתְרִיאֵל לְקוֹל הַקּוֹרֵא, וַהֲרֵיהוּ נִבְהָל לֶחָבִית גַּם הוּא, נֶחְפָּז בְּעֵינַיִם הַמִּתְעַצְּמוֹת עוֹד מֵחֲמַת תְּנוּמָה; מוֹצִיא קִלְחוֹ שֶׁל הַבֶּרֶז וְאֶל תַּחַת מִזְלַף הַמַּיִם יִתֵּן פָּנָיו, מַתְרִיז בִּשְׂפָתָיו, רוֹחֵץ וְשׁוֹתֶה כְאֶחָת. –

“הַאַח!” – הוּא קוֹרֵא וּמִתְחַכֵּךְ בְּכָל גּוּפוֹ תּוֹךְ הַכֻּתֹּנֶת הַלְּבָנָה, אַגַּב עֹנֶג רוּחָנִי שֶׁזּוֹ עֲדַיִן נוֹתֶנֶת לִבְשָׂרוֹ וּמְפַנַּקְתּוֹ כַּשֶּׁמֶן לָרֹךְ…

חָזַר לְמִשְׁכָּבוֹ – אַךְ הַזְּבוּבִים אֵינָם נוֹתְנִים לְהֵרָדֵם עוֹד. תָּמַךְ רֹאשׁוֹ עַל זְרוֹעוֹ שֶׁנִּשְׁעָנָה בַמַּרְפֵּק, מוּכָן לִשְׁמֹעַ שׁוּב בַּ"צְאֶינָה וּרְאֶינָה" שֶׁל בְּרַיְנְדִיל.

נִתְעוֹרֵר גַּם הָאֹרֵחַ. נִתְקָרֵב אֶל כַּתְרִיאֵל וְזוּגָתוֹ. סָגְרָה בְּרַיְנְדִיל אֶת סִפְרָהּ וְהִתְחִילָה שׁוֹאֶלֶת אֶת הַבָּחוּר מַה הוּא וּמִנַּיִן הוּא.

וְזֶה מְסַפֵּר: לִיטָאִי הוּא. אִמּוֹ אַלְמָנָה, וִיתוֹמִים לָהּ. אֲחוֹתוֹ הַבְּכִירָה עָבְדָה בַנֵּכָר וְחָלָתָה. מִשְׁתַּעֶלֶת בְּדָם. וְהוּא שְׁנָתַיִם עָבַד בְּבֵית טַחֲנָה זֶה שֶׁל גָּלְדְשְׁטֵין, וְכָל מַשְׂכֻּרְתּוֹ הָיָה שׁוֹלֵחַ הַבָּיְתָה. נִשְׂרַף בֵּית הַטַּחֲנָה לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם, – וְנִשְׁאֵר הוּא בְלִי עֲבוֹדָה וּבְלִי פְרֻטָּה לְפָרְטָהּ, וַעֲבוֹדָה אָיִן..

מִתְאַנֶּחֶת בְּרַיְנְדִיל וּמַשְׁקִיעַ כַּתְרִיאֵל רֹאשׁוֹ כְלַפֵּי הַקַּרְקַע, שׁוֹתְקִים – וַעֲלֵיהֶם קוֹל מִן “הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ” הִתְחִיל מְהַלֵּךְ. –

בְּבֵית הַתְּפִלָּה הַדַּל שֶׁל הַ"שּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר" הִתְחִילוּ אוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּנִגּוּן.

נִגּוּן מִנִּי קֶדֶם, אֶחָד הוּא בְּפִי כָל הַ"מִּנְיָן" שָׁם, וַהֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ בִּנְעִימָה מְשֻׁתֶּפֶת לַכֹּל, נְעִימָה נוֹהֶמֶת וּמִשְׁתַּפֶּכֶת בְּתַחֲנוּנִים – בְּרַחֲמִים תִּמְשֹׁךְ, מוֹשֶׁכֶת אֶת הַנְּשָׁמָה – וּלְאָן?…

יוֹשְׁבִים שְׁלָשְׁתָּם בִּכְפִיפַת רֹאשׁ – שׁוֹמְעִים וְשׁוֹתְקִים…

וְהִנֵּה חָנָא, שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל בֵּית הַמֶּרְחָץ, בָּא לִשְׁבֹּר צְמָאוֹ מִן הַבֶּרֶז.

“חָנָא!” קוֹרֵא לוֹ כַתְרִיאֵל – “הוֹלֵךְ אַתָּה הַשָּׁנָה לִדְרֹךְ בַּכְּרָמִים?”

“כְּדַרְכִּי” מֵשִׁיב הַלָּז – אֵצֶל רַב שְׁמוּאֵל־משֶׁה."

וּמִתְגָּאֶה הוּא חָנָא בִשְׁמוּאֵל־משֶׁה שֶׁלּוֹ, אוֹמֵר: “כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה פִּיטָסִים הוּא עוֹשֶׂה הַשָּׁנָה.” –

“וְאֵימָתַי אַתָּה יוֹצֵא לִדְרִיכָה?”

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בַּל־נֵדֶר־שַׁבָּת" (בְּלִי נֵדֶר בְּיוֹם שֶׁל שַׁבָּת).

“וְקַח נָא גַם אֶת הַלִּיטָאִי הַזֶּה עִמָּךְ, חָנָא.”

“כְּבָר יֵשׁ לִי בֶּן זוּג.”

“וִיהֵא גַם שְׁלִישִׁי עִמָּכֶם. גַּם אֲנִי בְּבַחֲרוּתִי דָרַכְתִּי בַפּוּרָה. וְיוֹדְעֵנִי אִם נוֹסָף עוֹד דּוֹרֵךְ – נוֹסֶפֶת גַם עֲבוֹדָה.”

חוֹכֵךְ חָנָא בְעָרְפּוֹ: “אֲבָל בַּזְמַן הַזֶּה לֹא כַיָּמִים הָהֵם; בַּזְמַן הַזֶּה…”

“טְפוּ!” רוֹקֵק כַּתְרִיאֵל: “גַּם אַתָּה זֶה מִן הַזְּמָן הַזֶּה? רִיסְטוֹקְרַט שֶׁלִּי! אוֹמְרִים לָךְ: יֵלֵךְ אִתְּךָ עוֹד יְהוּדִי – וְיֵלֵךְ! עִם לִיטָאִי זֶה אֶת הַכֹּל תּוּכַל לַעֲשׂוֹת.”

“מַה לִיטָאִי יוֹדֵעַ?” - חוֹכֵךְ חָנָא עוֹד וּמְפַקְפֵּק.

“מָה אַתָּה אוֹמֵר לְיַדְעָן זֶה?” – נַעֲנָה כַתְרִיאֵל וְקָם. “בְּבֵית הַמֶּרְחַץ לָמַדְתָּ חָכְמָה? לִיטָאִי, – אֲבָל לֹא בְהֵמָה אִלֶּמֶת הוּא, יוֹדֵעַ הוּא וָלַכִית כָּמוֹךָ.”

“יוֹדֵעַ?” שׁוֹאֵל חָנָא וּבוחֵן אֶת הַלִּיטָאִי בְעֵינָיו.

“יוֹדֵעַ וְיוֹדֵע – אוֹמְרִים לְךָ, מוֹי גִּ’ידַן!” – נוֹזֵף בּוֹ כַּתְרִיאֵל בְחֵרוּף: “וּלְכוּ – וּבַל־נֶדֶר־שַׁבָּת יַחְדָּו בִּשְׁלֹשָׁה תֵלֵכוּ!”

“וְלָמָּה לָאו?” – אוֹמֵר חָנָא: “נֵלֵךְ”…

וְקוֹלוֹת “הַשׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר” מְפַכִּים וּמִתְגַבְּרִים, נְעִימַת הַתְּהִלִּים הוֹמִיָּה, עוֹלָה מִתְעֲלָה – מִשְׁתַּתְּקָה, – וְהִנֵּה זֶה קוֹל הַשַׁ"ץ בִּיחִידוּתוֹ עוֹנֶה בְרֹךְ וּמִתְגַּלְגֵּל בְּרַחֲמִים, מִתְחַנֵּן וּכְבֵן לִפְנֵי אִמּוֹ יְתַנֶּה:

כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתַי, –

הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי! – –

וְכַתְרִיאֵל, לִבּוֹ תּוֹבְעֵהוּ לוֹמַר אֵיזֶה דָבָר טוֹב וְרַחוּם גַּם לְחָנָא גַּם לַלִּיטָאִי – וַהֲרֵיהוּ מְנַעְנֵעַ לָהֶם רֹאשׁ…

מְנַעְנֵעַ, מִתְאַנַּח וְאוֹמֵר לִבְסוֹף: “וְנֵלֵךְ נָא, בָּנִים, גַּם אָנוּ לוֹמַר סֵפֶר תְּהִלִים עִם כָּל יִשְׂרָאֵל!” –

וַיֵּלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחְדָּו.

סִפּוּר

מַרְגְּלָא בְּפִי נַחוּם הַבַּנַאי: “אִלְמָלֵא אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וַאֲנִי, לְהַבְדִיל לְחַיִּים, – הָיוּ כָל בְּנֵי הָעִיר יוֹשְׁבִים תַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמָיִם”. וּבֶאֱמֶת כִּמְעַט כָּל בָּתֵּי־הָעֲיָרָה, שֶׁרֻבָּם עֵץ, בִידֵי נַחוּם אוֹ בִידֵי אָבִיו נַעֲשׂוּ וְנִתְקָנוּ, וְאֵין לְךָ יוֹם שֶׁגּופוֹ הַקָּצָר שֶׁל נַחוּם לֹא יְהֵא נִשְׁקָף מֵרוֹם אֵיזֶה גַג, אוֹ מֵרֹאשׁ נִדְבָּךְ אֶחָד, הוּא וְקַרְדֻּמּוֹ עִמּוֹ. מַכֶּה הוּא שָׁם בַּקַּרְדֹּם מִתּוֹךְ זִמְרַת־חַיִל תַּקִּיפָה שֶׁקְּבָעָהּ לִפְסוּקֵי “עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ” – וְכָךְ, עִם קַרְדֻּמּוֹ זֶה וְעִם פְּסוּקֵי דְזִמְרָה אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, הוּא הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה, הוֹלֵךְ וּמְקָרֶה מִכַּמָּה שָׁנִים בַּיִת אַחַר בַּיִת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

לִפְעָמִים צוֹפֶה נַחוּם מֵרוּמוֹ שֶׁל בִּנְיָן עַל כָּל הַגַּגּוֹת הֲלָלוּ סְבִיבוֹ, וְתוֹהֶה עַל עַצְמוֹ: אֶפְשָׁר שֶׁהוּא אֶחָד עָשָׂה אֶת כֻּלָּם? פֶּלֶא! כֻּלָּם מַעֲשֵׂה יָדָיו הֵם, וּבְכֻלָּם אֵין אַף פִּנַּת־גַּג אַחַת שֶׁתְּהֵא שֶׁלּוֹ…

וְדִירָה קְטַנָּה בַעֲיָרָה קְטַנָּה זוֹ הַמֻּקֶּפֶת יְעָרִים – מִי מִבַּעֲלֵי מְלָאכָה לֹא זָכָה לְכָךְ? הַמָּקוֹם בְּזֹל וַעֲצֵי־בִנְיָן בְּזֹל – וְהוּא, בַּנַּאי בֶּן בַּנַּאי, עֲדַיִן לֹא בָנָה לוֹ קֵן כָּל־שֶׁהוּא לִבְנֵי בֵיתוֹ בְאֵיזוֹ קֶרֶן־זָוִית שֶׁהִיא! – הוּא מִנְּעוּרָיו הֲרֵיהוּ מִשְׂתַּכֵּר, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם יוֹם, – אַךְ מַה יַעֲשֶׂה – וּמִנְּעוּרָיו קָפְצָה עָלָיו גַּם “הוֹצָאָה רַבָּה” הַמְכַלָּה אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ כֻלָּהּ: עוֹד בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לַחֲתֻנָּתוֹ נַעֲשָׂה “לַאֲבִי יְתוֹמוֹת” גְּדוֹלוֹת. אָבִיו נִפְטַר לְבֵית־עוֹלָמוֹ, וּמֵאָז חָלָה, עָלָיו, עַל נַחוּם, פַּרְנָסַת אִמּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַחְיוֹתָיו. גָּדְלוּ הַבָּנוֹת – עָמַד וּמָכַר אֶת הַ"נַּחֲלָה", אוֹתוֹ בַיִת מְרֻוָּח שֶׁבְּאֶמְצַע הַשּׁוּק – וְהִשִּׂיאָן זוֹ אַחַר זוֹ, וַיֵּצֵא לוֹ מִן הַיְרֻשָּׁה כְשֶׁהוּא מְטֻפָּל וּמְסֻבָּל בְּחוֹבוֹת. וּמֵאָז פּוֹרֵעַ נַחוּם אֶת חוֹבוֹתָיו זֶה כַמָּה שָׁנִים, וַעֲדַיִן לֹא נִפְרְעוּ, וּמֵאָז הֲרֵיהוּ דָר בִּרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ

שֶׁלּוֹ וּבִכְפִיפָה אַחַת עִם גַּבְרִילָא הַשִׁכּוֹר.

הִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת שָׁם אוֹתָהּ דִּירָה פְחוּתָה וּרְעוּעָה כְּשֶׁהִיא מוּקְצָה וּמֻבְדֶלֶת מִכָּל בָּתֵּי הָעִיר, וְנִרְאֵית כִּבְהֵמָה שְׁבוּרָה זוֹ שֶׁנָּפְלָה וְנִשְׁאֲרָה אֲחוֹרֵי הָעֵדֶר, – וְהוּא, בַּנַּאִי בֶּן בַּנַאי, חוֹכֵר וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר בְּעַד “חֶרֶס נִשְׁבָּר” כָּזֶה, וְגַבְרִילָא הַשִׁכּוֹר הוּא בְעָלָיו!

“גְזֵרָה הִיא, שֶׁהַסַּנְדְּלָר יְהֵא מְהַלֵּךְ יָחֵף” – אוֹמֵר נַחוּם לְעַצְמוֹ, מְגָרֵשׁ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וְחוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְזִמְרָתוֹ.

וּבֶאֱמֶת מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה – לָמָּה? הַמְּלָאכָה שֶׁלּוֹ דוֹרֶשֶׁת זְהִירוּת. וַהֲרֵי אֵרַע לוֹ פַעַם שֶׁמָּשַׁךְ קוֹרָה גְדוֹלָה לְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ וְלֹא נִזְהַר, נִשְׁמְטָה הַקּוֹרָה וְשָׁמְטָה גַם אוֹתוֹ עִמָּהּ… “בָּרוּךְ הַשֵׁם – אוֹמֵר נָחוּם – שֶׁעָשָׂה לִי נֵס וְהוֹצִיאוּנִי מִשָּׁם בְּרֶגֶל שְׁבוּרָה בִּלְבָד וְלֹא בְמֹחַ רָצוּץ!” – עַכְשָׁו, אָמְנָם הוּא צוֹלֵעַ בְּמִקְצָת, אַךְ כְּלוּם אֵינוֹ מִתְפַּרְנֵס, בָּרוּךְ הַשֵׁם, מִיגִיעַ כַּפָּיו כְּקֶדֶם, או שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם שְׂכַר־לִמּוּד כְּבַעַל בַּיִת בְּעַד שִׁמְעוֹנִי בְּנוֹ?

נִזְכָּר נַחוּם בְּשִׁמְעוֹנִי שֶׁלּוֹ, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו מִתְעוֹרֶרֶת, וַהֲרֵיהוּ מַכֶּה בַקַּרְדֹם וְעוֹנֶה בְיֶתֶר עָז מֵרֹאשׁ הַגַּג:

בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ¹

עַד אַפְסֵי אָ־אָרֶץ!

שִׁמְעוֹנִי זֶה הַקָּטֹן שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ לְנַחוּם מֵאַרְבַּעַת יְלָדָיו שֶׁמֵּתוּ, “תַּכְשִׁיט” הוּא לוֹ. “כְּלִי־יָקָר” כָּזֶה אֵין בְּכָל הָעִיר דֻּגְמָתוֹ: בֶּן־עֶשֶׂר הוּא, וְלוֹמֵד כְּבָר בֵּין הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּתַלְמִידֵי הָעִיר – וְהוּא הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם! וְכַמָּה נָאֶה הוּא תּוֹרָנִי קָטֹן זֶה יְפֵה הָעֵינַיִם – אַךְ הַתּוֹרָה בִקְדֻשָּׁתָהּ מְאִירָה כָךְ אֶת פָּנָיו הַדַּלִּים!

חֲבִיבָה הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל נַחוּם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ אֶלָּא “עַם־הָאָרֶץ”. חָבִיב עָלָיו לוֹמַר תְּהִלִּים עִם הַצִבּוּר בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב, וְלֵישֵׁב אַחַר־כָּךְ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, בִּמְסִבַּת חֲבֵרָיו, בַּעֲלֵי מְלָאכָה וּפוֹעֲלִים זְקֵנִים, וְלִשְׁמֹעַ בְּ"מִדְרַשׁ רַבָּה" מִפִּי הַמַּגִּיד שֶׁלָּהֶם: “אִלְמָלֵא הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה – הָיָה נַחוּם אוֹמֵר לַחֲבֵרָיו אֵלּוּ – הֲרֵי כַּחֲמוֹרִים הָיִינוּ, לִשְׁוָרִים דָּמִינוּ, כִּי מָה אָנוּ וּמֶה חַיֵּינוּ?”

כָּךְ מוֹשֵׁךְ הוּא בְעֻלּוֹ דַל שָׂמֵחַ זֶה וְאֵינוֹ קוֹבֵל. אַךְ הָאִשָּׁה הִיא קוֹבֶלֶת לִפְעָמִים וְנֶאֱנַחַת עַל הַמַּחְסוֹר וְהַדְּחַק שֶׁבַּבַּיִת וְעַל הַחוֹבוֹת שֶׁלֹא נִסְתַּלְּקוּ עֲדָיִן. אֲבָל כְּנֶגֶד זוֹ יֵשׁ לוֹ לְנַחוּם תְּשׁוּבָה נִמְרָצָה: “אִי טִפְּשָׁה! – הוּא אוֹמֵר לָהּ דֶּרֶךְ חִבָּה – וּמַה בְּכָךְ אִם בַּעַל־חוֹב אֲנִי, כְּלוּם אֵינִי שׁוּב בַּעַל־בִּטָּחוֹן? קַרְדֹּם זֶה, שֶׁאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם נְתָנוֹ לְתוֹךְ יָדַי – חַיַּיִךְ, שֶׁלֹא אֶתֵּן לוֹ מָנוֹחַ עַד שֶׁיְסַלֵּק לִי כָל חוֹבוֹתָי כֻּלָם עִם רִבִּית־דְּרִבִּית, עַד לִפְרֻטָּה אַחֲרוֹנָה! – וְאָז, טִפְּשָׁה שֶׁלִּי, מִי יִדְמֶה לָנוּ וּמִי יִשְׁוֶה לָנוּ? זֶהוּ לֶעָתִיד; וּלְעֵת עַתָּה, אוֹצָר יָקָר וְנֶחְמָד זֶה שֶׁעִמָּנוּ – שִׁמְעוֹנִי שֶׁיִּחְיֶה – לָאו הוֹן וָעֹשֶׁר הוּא לָךְ?”

וּשְׁמוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹנִי אָמְנָם סְגֻלָּה בְדוּקָה הוּא לְאִמּוֹ. מַזְכִּיר לָהּ נַחוּם אֶת יְחִידָה זֶה, שֶׁנִשְאַר לָה מִכָּל בָּנֶיהָ – וּמִיָּד הִיא מִתְפַּיֶּסֶת, מִתְאַנַּחַת בְּהַכְנָעָה וְאוֹמֶרֶת: “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַל תְיַסְּרֵנִי עַל אִמְרֵי־פִי, כִּי חָטָאתִי!” – וְשוּב הִיא מְקַבֶּלֶת יִסּוּרֶיהָ בִשְתִיקָה וּבְאַהֲבָה.

כְּשֶׁנַּעֲשָׂה שִׁמְעוֹנִי בַר־מִצְוָה יָצָא מִן הַחֶדֶר וּפֵרַשׁ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ.

הָיָה זֶה בַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה; וְכָל אוֹתוֹ עֶרֶב הָרִאשׁוֹן עָמְדוּ הָאָב וְהָאֵם אֲחוֹרֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ, נִסְתַּכְּלוּ בַחַלּוֹן, לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ בִּבְנָם זֶה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה שָׁם בְּקוֹל וּבִנְעִימָה כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים. נִסְתַּכְּלוּ – וּבְעֵינֵיהֶם דְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, שָׁמְעוּ – וְנַפְשָׁם עֲלֵיהֶם רְנָנָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.

לְסוֹף לָחַשׁ לָהּ נַחוּם לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר: “אִי, זוּגָתִי! כְּלוּם בְּנֵי אָדָם אָנוּ, אָבוֹת כִּשְׁאָר הַבְּרִיּוֹת? הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ: שִׁמְעוֹנִי שֶׁיִּחְיֶה, עָתִיד הוּא לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת וְלוֹמַר קַדִּישׁ לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵינוּ, וְאָנוּ – מָה אָנוּ עוֹשִׂים בִּשְׁבִילוֹ? אָדָם שֶׁנִּפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ הֲרֵיהוּ מַנִּיחַ נַחֲלָה, נְכָסִים וָהוֹן, זִכָּרוֹן לְבָנָיו אַחֲרָיו, – וַאֲנַחְנוּ מַה נַשְׁאִיר לוֹ לְבֶן יָחִיד זֶה שֶׁלָּנוּ? אֶת הַקַּרְדֹּם שֶׁלִי שֶׁאֵין הוּא יָכֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ?”

“וּכְלַפֵּי מָה אַתָּה אוֹמֵר דָּבָר זֶה?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה, שֶׁהֵבִינָה בְּבַעֲלָהּ שֶׁמִּתְכַּוֵּן הוּא בִדְבָרָיו לְאֵיזֶה עִנְיָן.

“בֹּאִי, וְאוֹמַר לָךְ כְּלַפֵּי מָה” הֵשִׁיב נָחוּם וּמְשָׁכָהּ בְּיָדָהּ שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרָיו.

הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם מְהַלְּכִים וּמְטַיְּלִים בִּרְחוֹב בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, לְאוֹר הַלְּבָנָה, וּפָתַח נַחוּם וְאָמָר: “אוֹמֵר אֲנִי כְלַפֵּי זֶה.. הִנֵּה שָׁנָה חֲדָשָׁה בָאָה לִקְרָאתֵנוּ, וְרוֹצֶה אֲנִי לָבֹא בְטַעֲנָה לַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, סָבוּרְנִי, שֶׁכַּדַּאי הוּא בְנֵנוּ שֶׁנִּבְנֶה לוֹ בַיִת, כִּשְׁאָר אָבוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה אַתָּה מְעַכֵּב אֶת הַשָּׁעָה?”.

“בַּיִת לִבְנוֹת?” תָּמְהָה הָאִשָּׁה וְעָמְדָה: בַּמָּה?"

בַּקַּרְדֹּם, טִפְּשָׁה!" הֵשִׁיב נַחוּם בִּבְדִיחָה.

“שׁוּב אַתָּה בְּקַרְדֻּמֶךָ!” נִתְרַעֲמָה הָאִשָּׁה עַל בַּעֲלָהּ שֶׁנִּרְאָה לָהּ כִּמְלַגְלֵג עָלֶיהָ “וּמָקוֹם וְעֵצִים לְבִנְיָן יֵשׁ לָךְ?”

“אִי, טִפְּשָׁה, טִפְּשָׁה!” הֵשִׁיב לָהּ נַחוּם בְּלִגְלוּג: “הָעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַנְהִיגוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל כְּלָל בַּעֲצָתֵךְ. וְהוּא, מָה הוּא עוֹשֶׂה? נוֹתֵן הוּא לְעָנִי אֶחָד, וּבִנְיָמִין הַסַּנְדְּלָר שְׁמוֹ, חָצֵר רְחָבָה, וּלְעָנִי שֵׁנִי, שֶׁנַּחוּם הַצּוֹלֵעַ שְׁמוֹ – קַרְדֹּם. יוֹשֵׁב לוֹ בִנְיָמִין בְּתוֹךְ בַּיִת שֶׁגַּגּוֹ נִרְקָב וְנִשְׁבָּר, וְאֵין לוֹ דֵי מָעוֹת לְהַחֲלִיפוֹ בְחָדָשׁ, וּכְנֶגֶד זֶה יוֹשֵׁב לוֹ נַחוּם הַצּוֹלֵעַ, בַּנַּאִי בֶּן בַּנַּאִי וּמֻמְחָה לְגַגּוֹת, בְּרֶפֶת אַחַת עִם גַּבְרִילָא הַשִׁכּוֹר וּמָקוֹם אַיִן לוֹ שֶׁיִּבְנֶה דִירָה לְעַצְמוֹ כְּבֶן אָדָם. אוֹמֵר לוֹ בִנְיָמִין לְנַחוּם: הֲרֵי לְךָ חֶלְקָה מֵאַדְמָתִי, כְּדֵי דִירָה, וְאַתָּה קוּם וַעֲשֵׂה לִי גַג כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וּמֵבִין. הוּא לִי בְּקַרְקַע, וַאֲנִי לוֹ – בִּשְׁמֵי־קוֹרָה! מַשְׁמַע, שֶׁקַּרְקַע יֵשׁ לָנוּ, בָּרוּךְ הַשֵׁם, לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה – נִכְסֵי דְלָא נַיְדֵי מַמָּשׁ, וְלָמָּה אָנוּ מַחֲשִׁים?”

“וְעֵצִים לְבִנְיָן מִנַּיִן?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

"הָעֵצִים הֲלָלוּ, טִפְּשָׁה, הֲרֵי נִמְכָּרִים הֵם בְּכָל הַחוּצוֹת! אֶלָּא מָה, כֶּסֶף? וְלָזֶה הֲרֵי גוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים יֵשׁ בְּעִירֵנוּ, רַב אֶלְיָה הַמַּלְוֶה, זֶה שֶׁהִשִׂיא גַם אֶת יְתוֹמוֹתֵינוּ בְטוּבוֹ – תְּשַׁלְּמִי לוֹ רִבִּית כַּאֲשֶׁר אָהֵב, וּמִיָּד יֵיטִיב עִמָּךְ כְּאָב רַחֲמָן; כִּי כְלוּם אֵין קַרְדֻּמִּי שׁוּב בַּעַל אֲמָנָה לְאַחַר שֶׁסִּלֵּק אֶת כָּל חוֹבוֹתֵינוּ? "

“וְהַמְּלָאכָה אֵימָתַי תְּהֵא נַעֲשֵׂית?”

“טִפְּשָׁה! עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת נָתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא בִמְעֵת־לְעֵת –, וְאַתְּ עֲדַיִן אֵין לָךְ פְּנָאי! מִי זֶה יֹאמַר לִי “מַה תַּעֲשֶׂה” אִם אֶהְיֶה רוֹצֶה לַעֲבֹד בַּעֲרָבִים עַל בֵּיתִי? מְעַט־מְעַט, בָּעֶרֶב־בָּעֶרֶב, וּבַיָּמִים שֶׁאֵין בָּהֶם עֲבוֹדָה אֶעֱשֶׂנּוּ. תַּעֲבֹר שָׁנָה שְׁנָתַיִם – וּבַיִת חָדָשׁ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, עַל מְכוֹנוֹ יַעֲמֹד, נַחֲלָה לְשִׁמְעוֹנִי שֶׁיִּחְיֶה!”

נִתְאַנְּחָה הָאִשָּׁה וְאָמָרָה: “רוֹאֶה² אֲנִי, שֶׁאַתָּה רוֹצָה שׁוּב לְהַכְנִים צַוָּארְךָ בְעֹל שֶׁל חוֹבוֹת”. – נֵעוֹר נַחוּם וְהֵשִׁיב בְּתַרְעֹמֶת: “עֹל הִיא אוֹמֶרֶת! אֲנִי מַצִּיעַ לָךְ עֵסֶק וְאַתְּ בְּעֹל! שִׁמְעוֹנִי שֶׁלָּנוּ – הֲרֵי כִּסֵּא שֶׁל זָהָב יַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁם בְּגַן־עֵדֶן! חַיַּיִךְ, טִפְּשָׁה, שֶׁבִּשְׁבִיל עֵסֶק טוֹב כָּזֶה כַּדַּאי וְכַדַּאי לָנוּ שֶׁנְּשַׁלֵּם מְעַט רִבִּית לְרַב אֶלְיָה כְּמוֹ שֶׁשִּׁלַּמְנוּ עַד עַכְשָׁו!…”

כָּאן נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֵם מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְחֶדְוָה, וְעֵינֶיהָ שֶׁהִרְטִיבוּ הִתְנַשְּׂאוּ בִתְחִנָּה לַמָּרוֹם וְקָרָאָה: “יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ, בַּעֲלִי, בְמַעֲשֶׂיךָ לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה!”

“כֵּן יְהִי רָצוֹן!” עָנָה נַחוּם: “וְאִמְרוּ, כּוֹכָבִים, אָמֵן וְאָמֵן!”

וּבְעוֹד שֶׁהֵם מְטַיְּלִים כָּךְ שְׁנֵיהֶם לִפְנֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וּמְשִׂיחִים בְּאוֹתוֹ דָבָר, יָצָא אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹנִי – וְהָלְכוּ יַחְדָּו הַבַּיְתָה בְלֵב מָלֵא בִטָּחוֹן וְנַחַת, וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְאִירִים כְּנֶגְדָּם לְחֶדְוָה בַּדֶּרֶךְ.

לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וּבֵיתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הַסַּנְדְּלָר נִתְלַבֵּשׁ בְּגַג חָדָשׁ, תְּרִיס בִּפְנֵי יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – וּכְנֶגְדּוֹ בִקְצֵה הֶחָצֵר נִרְאָה צִבּוּר שֶׁל עֵצִים.

צִבּוּר זֶה שֶׁהָיָה מִצְטַבֵּר וּמוֹסִיף כָּל אוֹתוֹ הַחֹרֶף עַד שֶׁבָּא הָאָבִיב. בָּא הָאָבִיב, וְהִתְחִילוּ הַקּוֹרוֹת מִזְדַּקְפוֹת בִּמְקוֹמָן, וְהָעֵצִים מִצְטָרְפִים בֵּינֵיהֶם מִיּוֹם לְיוֹם כְּדֵי צוּרַת הַבָּיִת.

נַחוּם הִתְחִיל בּוֹנָה דִירָתוֹ; וּכְעֵץ זֶה הַצּוֹמֵחַ מְעַט מְעַט, גָּדֵל וּמְגַדֵּל עֲנָפִים מִתּוֹכוֹ, כָּךְ צָמַח הַבַּיִת תַּחְתָּיו וְהָיָה הוֹלֵךְ וְגָדֵל, הוֹלֵךְ וּמְגַדֵּל מִתּוֹכוֹ כְתָלִים וּמְחִיצוֹת, מִבְּלִי שֶׁהִכִּירוּ בוֹ הַשְּׁכֵנִים אֵיךְ וּמָתַי הִוּא נַעֲשָׂה.

“אַךְ מַלְאָכִים בּוֹנִים לְךָ אֶת הַבָּיִת!” הָיוּ אוֹמְרִים לְנַחוּם.

וְנַחוּם שׁוֹאֵף לוֹ עֲשַׁן מִקְטַרְתּוֹ וּמַשִּׁיבוֹ כְלַפֵּי בֵיתוֹ שֶׁל רַב אֶלְיָה הַמַּלְוֶה וְעוֹנֶה: “לֹא עַל יְדֵי מַלְאָכִים הוּא נִבְנֶה אֶלָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לְטוֹב!”… וּשְׂחוֹק קַל מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בִּשְׂפָמוֹ, וְהַכֹּל מְבִינִים פֵּרוּשׁ שֶׁל “אֵלִיָּהוּ” זֶה הַבּוֹנֶה בָתִּים לַעֲנִיִּים בְּרֹב חֲסָדָיו…

הִגִּיעַ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְהִנֵּה זֶה בָיִת: שְׁנֵי חֲדָרִים וּפְרוֹזְדוֹר קָטֹן וּמִטְבָּח, וְגַג חָבוּשׁ לְרֹאשָׁם, וּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת גְדוֹלִים נִשְׁקָפִים לָרְחוֹב בְּמִסְגְרוֹתֵיהֶם הַחֲדָשׁוֹת כִּשְׁתֵּי עֵינַיִם שְׂמֵחוֹת – הַעֲמֵד בָּהֶם זְכוּכִיּוֹת, וַהֲרֵי זוֹ דִירָה נָאָה לְכָל פְּרָטֶיהָ! אָמְנָם דִּירָה זוֹ רִצְפָּה אֵין בָּהּ, אַךְ מַה בְּכָךְ? “אַדְרַבָּה!” מַסְבִּיר נַחוּם לִבְנוֹ: “אֶפְשָׁר כָּךְ נָאֶה יוֹתֵר: שֶׁכֵּן בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת בַּעֲלַת הַבַּיִת לוֹקַחַת טִיט וְגוֹבַלְתּוֹ יָפֶה יָפֶה וְטָשָׁה בוֹ אֶת הַקַּרְקַע יָפֶה יָפֶה, וְאַחַר כָּךְ בּוֹזְקִין מִלְמָעְלָה חוֹל נָקִי וָדָק, מֵאוֹתוֹ הַחוֹל הַצָּהֹב שֶׁחוֹפְרִין אֲחוֹרֵי הָעִיר – וַהֲרֵי אַתָּה מְהַלֵּךְ לְךְ בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ בְשַׁבָּת עַל רִצְפַּת זָהָב כְּבֶן־מֶלֶךְ! וְאִמְּךָ שֶׁתִּחְיֶה הֲרֵי כְבָר לָמְדָה אֶצְלִי מְלֶאכֶת הַטִּיט, כַּאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בֹּא, בֹּא חֲבִיבִי, וְתִרְאֶה בִמְלַאכְתָּהּ!” – וְנַחוּם תּוֹפֵס אֶת בְּנוֹ בְיָדוֹ וּמוֹלִיכוֹ לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה.

בָּאוּ לְשָׁם, הִתְחִיל נַחוּם לוֹמַר דִּבְרֵי כְבוּשִׁין לִבְנוֹ בִּפְנֵי אִמּוֹ, שֶׁעָמְדָה וְטָחָה אֶת הַכְּתָלִים בְּטִיט:

“רוֹאֶה אַתָּה, שִׁמְעוֹנִי, בַּיִת זֶה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁלְּךְ הוּא, וַאֲנִי וְאִמָּא אֵין אָנוּ מְבַקְשִׁים מִמְּךָ בִשְׂכַר מְלַאכְתֵּנוּ, אֶלָּא לֵישֵׁב בּוֹ עִמְךָ יַחְדָּו כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁיְהֵא רָצוֹן מִלְּפָנָיו בָּרוּךְ־הוּא לְהַחְיוֹתֵנוּ. וְאַחַר־כָּךְ – אָנוּ לִמְנוּחוֹת, בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ, וְאַתָּה – לַעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ. וּכְשֶׁתְּהֵא יוֹשֵׁב כָּאן וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּבַיִת זֶה, הֲרֵי כָל קוֹרוֹתָיו וְזָוִיּוֹתָיו, וַאֲפִילוּ כָּל הַמַּסְמֵרוֹת שֶׁבּוֹ, יִהְיוּ מְעִידִין לְךָ בְאַבָּא וְאִמָּא שֶׁהָיוּ דוֹאֲגִים לְךָ בַעֲנִיּוּתָם כָּל כַּמָּה שֶׁיָּכְלוּ – וְתִזְכְּרֵם לְטוֹבָה בְּפֶרֶק מִשְׁנָיוֹת. תֵּשֵׁב וְתִשְׁנֶה לְךָ בִנְעִימָה נָאָה זוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, נְעִימָה מִן הַלֵּב, כַּאֲשֶׁר אָהַבְנוּ – וּתְהֵא זוֹ פְרִיסַת־שָׁלוֹם נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת לָנוּ בָעוֹלָם הַבָּא!… וּלְעֵת־עַתָּה, לֶךְ לְךָ, תַּכְשִׁיטִי לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וַאֲנִי אֵלֵךְ לִי לִמְצֹא עוֹד מְעַט מָעוֹת, וְנַעֲמִיד אֶת הַזְכוּכִיּוֹת וְנַעֲשֶׂה כָאן, אֲנִי וְאִמָּא, מַה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עוֹד –וּנְסַיֵּם בְּ”כִי טוֹב" סִיּוּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הַדְרָן עֲלָךְ בַּיִת וְהַדְרָךְ עֲלָן!"

אֲבָל אוֹתוֹ סִיּוּם לֹא נַעֲשָׂה – בּוֹ בַלַּיְלָה נָפְלָה דְלֵקָה בַבַּיִת, וְעַד שֶׁבָּאוּ וְנִקְבְּצוּ בְנֵי הָעִיר וְעַד שֶׁהֵבִיאוּ מַיִם – גָּבְרָה הָאֵשׁ וְאָחֲזָה בְכָל פִּנוֹתָיו, בִּכְתָלָיו וּבְגַגּוֹ, שֶׁהָיוּ עֵץ יָבֵשׁ – וַיַּעַל בְּלַהֲבָה אַדִּירָה וּבְהַתָּזַת גִּצִּים וְגֶחָלִים בּוֹעֲרוֹת – וְאֵינֶנּוּ! – –

עִם עֲמוֹד־הַשַּׁחַר – וּבִמְקוֹם הַבַּיִת אַךְ אוּדִים עֲשֵׁנִים, תַּנּוּר שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַעֲשַׁנְתּוֹ, וְאֵי־אֵלּוּ גֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת בְּתוֹךְ הָרֶמֶץ; לוֹחֲשׁוֹת כְּאִלּוּ הֵן מְסַפְּרוֹת זוֹ לְזוֹ אֵיזֶה רָז שֶׁלֹא נִתֵּן לְגַלּוֹתוֹ לִבְנֵי אָדָם…

בּוֹשָׁה וְכוֹאֵבָה עוֹמֶדֶת הָאֵם הַמְיֻגַּעַת וּמִתְיַפַּחַת בְּקוֹל נִחָר עַל צַוַּאר יְחִידָהּ, עַל שִׁמְעוֹנִי. שׁוֹתֵק וַעֲצוּם־פֶּה עוֹמֵד לוֹ נַחוּם וּמִסְתַּכֵּל בְּכָל עֲמָלוֹ וְתִקְוָתוֹ אֲשֶׁר אָבָדוּ.

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה – וְנִדְמָה לוֹ כִּי גַם שָׁם, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, נָפְלָה הַדְּלֵקָה… חָרַב עָלָיו הָעוֹלָם.

לַסּוֹף נִתְעוֹרֵר נַחוּם, הוֹצִיא קְנֵה־מִקְטַרְתּוֹ וּמִלְּאָהוּ טַבַּק תָּחוּחַ מִתּוֹךְ כִּיסוֹ וּפָתַח וְאָמַר: “בַּיִת, בַּיִת! הַרְבֵּה עָמַלְנוּ עָלֶיךָ, אֲנִי וְזוּגָתִי, עַד שֶׁרְאִינוּךָ גַל אֵפֶר. עַכְשָׁו אֶהְיֶה נֶהֱנֶה מִמְךָ לְפָחוֹת הֲנָאָה זוֹ, – אַבְעִיר בְּךָ אֶת מִקְטַרְתִי – וּתְהֵא שְׂרֵפָתְךָ כַּפָּרָתֵנוּ”.

נִתְקָרֵב, כָּרַע וְשָׁמַט אוּד אֶחָד מִן הַגָּל – וּמִיָּד נִרְתַּע מִשָּׁם וּשְׂחוֹק עַל פָּנָיו, – בְּיָדוֹ הָיָה הַקַּרְדֹּם כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם גַּם בַּקַת שֶׁלּוֹ. גַּם זוֹ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא עֵץ לֹא נִשְׂרָפָה, אֶלָּא נֶחְרְכָה קְצָת.

“אִשָּׁה!” קָרָא נַחוּם בְּעֹז לְאִשְׁתּוֹ הַבּוֹכִיָּה וְהֵנִיף אֶת הַקַּרְדֹם כְּנֶגְדָּהּ “שׁוּב אֵין לָךְ מַה לִבְכּוֹת – אִם יֵשׁ קַרְדֹּם יְהֵא גַם בָּיִת!”

לֹא עָבַר חֹדֶשׁ יָמִים וּבִקְצֵה חֲצֵרוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הַסַּנְדְּלָר הִתְחִיל מִצְטַבֵּר שׁוּב צִבּוּר שֶׁל עֲצִים…

בָּא הָאָבִיב וְשׁוּב הִתְחִילוּ מִזְדַּקְּפוֹת קוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת בִּמְקוֹם הַחָרְבָּה, וּמִצְטָרְפוֹת שׁוּב לְצוּרַת הַבָּיִת. וּלְמָעְלָה, עַל קוֹרָה אַחַת הַמּוּטָלָה וְאוֹחֶזֶת בְּרָאשֵׁיהֶן שֶׁל שְׁתֵּי קוֹרוֹת זְקוּפוֹת, יוֹשֵׁב לוֹ נַחוּם דֶּרֶךְ רְכִיבָה, נָתוּן שָׁם בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וַהֲרֵיהוּ מַכֶּה שָׁם בְּקִרְדֻמּוֹ וְעוֹנֶה בְּזִמְרַת עֻזּוֹ:

בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ

וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ

עַד אַפְסֵי אָ־אָרֶץ!

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת שֶׁלִּפְנֵי פֶסַח, שֶׁבָּהֶם מַקְדִּימִים וְהוֹלְכִים לַשֵּׁנָה, לָנוּחַ מִן הֶעָמָל וְהַטִּרְדָּה וְהַפִּזוּר שֶׁבַּבַּיִת, הַמִּתְפַּנֶּה מִן הַחֹרֶף וְהֶחָמֵץ וּמִתְכַּשֵּׁר לַחַג, לְאָבִיב וּלְמַצּוֹת, – בְּלַיְלָה אֶחָד שֶׁכָּזֶה, מִיָּד לְאַחַר כְּבוֹת־הַנֵּר, הִתְחִילָה נְקִישָׁה מְרַקֶּדֶת וְתוֹפֶפֶת עַל דַּלְתֵּנוּ הַחִיצוֹנִית וְקוֹל עָלֵז קוֹרֵא מִבַּחוּץ לִשְׁתֵּי אַחְיוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת:

“שָׂרָה! רִבְקָה! – מָה? כְּבָר יְשֵׁנוֹת אַתֶּן?!”

מַטְרוֹנָה הַמְשָׁרֶתֶת יָצְאָה לִשְׁאֵל וְלִפְתֹּחַ, כְּשֶׁהִיא יְחֵפָה וּמִתְרַעֶמֶת בַּהֲלִיכָה, – וּמִיָּד וְנִכְנְסָה שִׁפְרָה בַת שְׁכֵנֵנוּ, כְּשֶׁהִיא נֶחְפָּזָה כְרוּחַ לְחַדְרָן שֶׁל אַחְיוֹתַי בִּקְרִיאָה עֲצוּרָה צוֹחֶקֶת וּמְזָרֶזֶת:

"קֹמְנָה, עַצְלָנִיוֹת! – בֵּילָה־רָחֵל אוֹפָה מַצּוֹת!

בֵּילָה־רָחֵל זוֹ, הַדָּרָה בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה אֵצֶל הַמַּרְתֵּף, שֶׁבְּתַחְתִּית בֵּיתוֹ שֶׁל רַב יִשְׂרָאֵל־יַעֲקֹב, אֲבִי שִׁפְרָה זוֹ – אַלְמָנָה עֲנִיָּה הִיא, אֵם לִקְטַנִּים, שֶׁהִיא רְגִילָה לוֹמַר עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת־כַּעַס: “אַרְבָּעָה בָנִים כְּעֶשֶׂר מַכּוֹת נִתְּנוּ לִי…” עַכְשָׁו נָתַן לָהּ זַלְמָן הַנַּחְתֹּם אֶת תַּנּוּרוֹ שֶׁתֹּאפֶה בוֹ מַצּוֹתֶיהָ חִנָּם. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ לְשַׁלֵּם גַּם לַפּוֹעֲלִים, יָצְאָה שִׁפְרָה לֶאֱסֹף לָהּ עוֹזְרִים אֵין כָּסֶף.

“וְרוֹדֶה יֵשׁ לָהּ?” שׁוֹאֶלֶת אִמִּי בְקוֹל מִתּוֹךְ חַדְרָהּ.

“רוֹדֶה שֶׁבָּרוֹדִים!” מַצְהִילָה לָהּ שִׁפְרָה הָעַלִּיזָה בְקוֹל¹ “שְׁמַעְיָה הָאָרֹךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יַעֲמֹד לָנוּ!”

גַּם אֶת שְׁמַעְיָה הָאָרֹךְ אֲנִי יוֹדֵעַ. יְדַעְתִּיו וְגַם אֲהַבְתִּיו. דַּל שָׂמֵחַ זֶה, גַּחְכָן וְטוֹב־לֵב תָּמִיד. לִפְרָקִים הוּא בָא בִשְׁבִיל אֵיזוֹ מְלָאכָה בְּבֵיתֵנוּ, אוֹ לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל אַבָּא; וּמִשֶּׁנִּכְנַס, מִיָּד כָּל הַיְלָדִים מַקִּיפִים עָלָיו – שִׁשָּׁה הָיִינוּ – וְהוּא בַּעֲוָיָה אַחַת שֶׁבְּפָנָיו הֲרֵיהוּ מֵטִיל בָּנוּ שְׂחוֹק, עַד שֶׁאָנוּ רוֹקְדִים וּמִתְגּוֹלְלִים מִשָּׂשׂוֹן. – עַכְשָׁו, אֶת שְׁמוֹ שָׁמַעְתִּי, וּמִיָּד קָפַצְתִּי וְהִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר, נִתְלַבַָּשְׁתִּי – וַהֲרֵי גַם אֲנִי עִם אַחְיוֹתָי.

“גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ. גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת” אֲנִי אוֹמֵר לָהֶן בְּעַקְשָׁנוּת.

“לִרְאוֹת? מַה תִּרְאֶה שָׁם, מַזִּיק!”

“טוב! יֵלֵךְ נָא גַּם גֶבֶר זֶה עִמָּנוּ!” קָרְאָה שִׁפְרָה בְשִׂמְחָה.

“אִמָּא, הַמַּזִיק זֶה נִתְלַבֵּשׁ!”

“אִמָּא, הַמַּזִיק מוּכָן וּמְזֻמָּן לֵילֵךְ!”

כָּךְ שְׁתֵּי אַחְיוֹתַי מַכְרִיזוֹת עָלַי וּמְסָרְבוֹת לַהֲלִיכָתִי. אֲבָל אֲנִי, לִרְאוֹת אֲנִי רוֹצֶה, – הָלֹךְ אֵלֵךְ וִיהִי מָה!

“קַחְנָה גַם אוֹתוֹ”, מְשִׁיבָה אִמָּא מִמִּשְׁכָּבָהּ. “יֵלֵךְ. גַּם אֲנִי הָיִיתִי הוֹלֶכֶת אִלּוּלֵי מְיֻגַּעַת הָיִיתִי כָל־כָּךְ מֵעֲבוֹדַת־הַיּוֹם… אַךְ רְאֵה, יוֹסִי־נָא”, מַתְרָה הִיא בִי, “הֲלֹא תַפְרִיעַ שָׁם לַכֹּל בַּעֲבוֹדָה”.

“לֹא, אִמָּא! לֹא, לֹא! בְּחַיַּי, לֹא!” אֲנִי מַבְטִיחַ מִתּוֹךְ רְקִידָה.

בָּאנוּ אֶל בֵּית־הָאוֹפִים – וְהִנֵּה כָל הַבָּנוֹת שֶׁבַּשְׁכֻנָּה כָאן הֵן! כֻּלָּן עוֹבְדוֹת בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה וּבְקוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל זְרִיזוּת; דּוֹפְקוֹת בַּמַעֲרוֹכִים, גּוֹלְלוֹת עַל הַבָּצֵק, מִתְבַּדְּחוֹת וּמַהְגּוֹת כֻּלָּן פֶּה אֶחָד. וַאֲנִי (“צֶמַח הָעוֹלֶה בְכָל מָקוֹם” – כְּמוֹ שֶׁאַחְיוֹתַי אוֹמְרוֹת) – “אֵין מָקוֹם נִסְתָּר מִפָּנָי. רֶגַע אֲנִי כָאן וְרֶגַע שָׁם”.

“חוֹזֵר כְּסֶנְדֶּר עַל הַיְרִיד!” אָמַר פִּינִי בְּנוֹ שֶׁל הַשַׁמָּשׁ וּמַצְחִיק עָלַי אֶת כָּל הַקָּהָל. אֲבָל אֲנִי חֵמָה אֵין לִי עָלָיו בְּשָׁעָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְלִיא הוּא לַעֲשׂוֹת בְּגַלְגַּל־הַשִּׁנַּיִם שֶׁבְּיָדוֹ: חוֹפַז־פּוֹזֵז הוּא הַגַּלְגַּל עַל גַּפֵּי הַדַּף, וּמַצָּה אַחַר מַצָּה יוֹצֵאת מְנֻקֶּבֶת מַעֲשֵׂה־תַשְׁבֵּץ – כַּפְתּוֹר וָפָרַח!

גַּם אֶת בֵּילָה־רָחֵל עַצְמָהּ מָצָאתִי. עוֹמֶדֶת הִיא מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד וְלָשָׁה שָׁם בְּאַגַּן־נְחֹשֶׁת וּמְבָרֶכֶת מִסֵּתֶר פִּנָּתָהּ אֶת כָּל הַקָּהָל שֶׁבָּא לְעֶזְרָתָהּ: “לְוָאי שֶׁתִּזְכּוּ לְשָׁנָה הַבָּאָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! – – בְּפַרְנָסָה טוֹבָה – – בְּמַזָּל טוֹב – – בְּזִוּוּג מִן הַשָּׁמַיִם וּבְלֵב שָׁמֵחַ…” כָּךְ הִיא עוֹנָה עַל כָּל לִישָׁה וְלִישָׁה.–

גַם “הָאַרְבָּעָה בָנִים” עִמָּהּ שָׁם, זֶה בְזָוִית זוֹ וְזֶה בְזָוִית זוֹ: שְׁמוּאֵלִיק “שְׁבִיב אֵשׁ” – עַל הַמַּיִם, וְ"רַב יוֹם־טוֹב נְגַב־חֹטֶם" – עַל הקָּמַח.

“וְהֵיכָן ‘בֶּרִיל תְּקַע־בְּשׁוֹפָר’ בֵּילָה־רָחֵל?”

“בַּפְּרוֹזְדוֹר הוּא. מְנַדְנֵד הוּא שָׁם אֶת אַבְרֵהְמֶ’לִי, שְׁיִּחְיֶה”, מְשִׁיבָה לִי בֵּילָה־רָחֵל בְּרָצוֹן מִתּוֹךְ לִישָׁה; וּמַאֲמָר לָהּ עַל כָּל לִישָׁה וְלִישָׁה: "הַכֹּל בָּאוּ – – אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בָּאוּ – – לְעֵזֶר לָאַלְמָנָה בָאוּ – – יַעֲזֹר לָהֶם הַשֵׁם־יִתְבָּרֵךְ – – בְּכֹל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַעַזְרֵם – – בְּפַרְנָסָה טוֹבָה – – בִּישׁוּעוֹת – – בְּנֶחָמוֹת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל – –

“עִסָּה! עִסָּה אֶחָת!” קוֹרֵא ‘נְגַב־חֹטֶם’ עַל כָּל עִסָּה שֶׁאִמּוֹ גוֹמֶרֶת.

“מַצָּה! מַצָּה אֶחָת!” קוֹרֵא בָחוּר אֶחָד מִמָּקוֹם אַחֵר. וּרְאֵה – לְקוֹלוֹ שֶׁל זֶה יוֹצְאָה וּמִשְׁתַּלַּחַת כְּנֶגְדּוֹ מִרְדָּה אֲרֻכָּה מֵאֵיזֶה פֶתַח נָמוּךְ, יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת בְּחִפָּזוֹן, מְקַבֶּלֶת מַצָּה אַחַר מַצָּה – וְהַב, הַב לָהּ עוֹד…

נִדְחַקְתִּי גַם לְפֶתַח זֶה, – וַהֲרֵי אֲנִי לִפְנֵי תַנּוּר בּוֹעֵרָה, תַּנּוּר נְמוּכָה וּרְחָבָה, מְלֻבָּנָה וּמַלְהִיבָה וּלְפָנֶיהָ אֶחָד יוֹשֵׁב כָּפוּף, – שְׁמַעְיָה! הוא הוּא הָרוֹדֶה בַמִּרְדָּה! –

“רַב שְׁמַעְיָה, גַּם אֲנִי כָאן!” קָרָאתִי לוֹ בְשִׂמְחָה, כְּסָבוּר שֶׁבְּוַדַּאי יְקַדְּמֵנִי בַעֲוָיָה מְשֻׁנָּה אוֹ בַהֲלָצָה, כְּדַרְכּוֹ. אַךְ הוּא הֶעֱמִיד בִּי רַק פָּנִים זוֹעֲפִים עַד שֶׁנִּבְהַלְתִּי…

פָּנָיו הָיוּ כַּחֲרוּכִים וּמָאְדָּמִים, וּכְחוּשִׁים עַד מְאֹד. עֵינָיו קָטְנוּ וּמָלְאוּ דָם, פֵּאוֹת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ פְרוּעוֹת וּסְבוּכוֹת אֵלּוּ בְאֵלּוּ, וּלְבוּשׁוֹ – רַק “טַלִּית־קָטֹן” בִּלְבַד עַל כַּתָּנְתּוֹ הַפְּתוּחָה עַל לִבּוֹ, וְשַׁרְוֻלֵּי הַכֻּתֹּנֶת מֻפְשָׁלִים לוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו הַדַּקּוֹת וּמְשֹרָגוֹת גִּידִים עָבִים – וְהַיָּדַיִם הֲלָלוּ עוֹבְדוֹת בַּמִּרְדָּה רוֹץ וָשׁוֹב, רוֹץ וָשׁוֹב, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה נִזְעָמָה…

נִכְלַם נִשְׁתַּמַּטְתִּי מִשָּׁם וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד:

“לָמָּה שְׁמַעְיָה בְּרֹגֶז?” שָׁאַלְתִּי לִ"נְגַב־חֹטֶם".

“לֹא בְרֹגֶז אֶלָּא עָיֵף הוּא”, מֵשִׁיב לִי זֶה כְּבִנְזִיפָה, עַל שֶׁאֵין אֲנִי מֵבִין דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה.

“כֵּן עָיֵף הוּא, ה' יְחַזְקֵהוּ”, עוֹנֶה גַם בֵּילָה־רָחֵל בִּקְטִיעוֹת עַל כָּל לִישָׁה וְלִישָׁה – “אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא כָאן – – עוֹמֵד לִפְנֵי תַּנּוּר גֵהִנֹּם – – כּוֹפֵף וְעוֹבֵד יוֹמָם וְלַיְלָה – – הוֹי, רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת יוֹם בְּיוֹמוֹ – – זֶה עָנִי עוֹבֵד בְּפָרֶךְ – – עוֹבֵד בְּגֵהִנֹּם לְשֵׁם הֶחָג – – וְגַם הוּא עוֹזְרֵנִי – – דַּל עָיֵף וְיָגֵעַ – – וְחִנָּם – – בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹ הוּא עוֹזֵר לִי – – הוֹי, רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה! – – הַבִּיטָה עַל כָּל בֵּית־יִשְׂרָאֵל – – רַחֲמָנִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!” – –

וַאֲנִי בְקַטְנוּתִי, אִם כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁעֵר כָּל קָשְׁיָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת שְׁמַעְיָה, אַךְ שֶׁגּוּפוֹ עָיֵף וְכוֹאֵב הֵבַנְתִּי – וּכְמִשְׁתָּאֶה וְנִפְחָד עָמַדְתִּי מִפְּנֵי מַתָּנָה גְדוֹלָה זוֹ, שֶׁעָנִי זֶה נוֹתֵן לְהָאַלְמָנָה בְשָׁעָה זו…

אָכֵן, רָאִיתִי מָה בַּלַּיְלָה הַהוּא…

וּבְעֶרֶב־פֶּסַח, כְּשֶׁנָּתַן אַבָּא קַנְקַן יַיִן אָדֹם, אַרְבַּע כּוֹסוֹת לִשְׁמַעְיָה, לֹא צִפִּיתִי שׁוּב לַעֲוָיָה מִפָּנָיו הַכְּחוּשִׁים, אֶלָּא שָׁאַלְתִּי לוֹ בְקוֹל נָמוּךְ:

“רַב שְׁמַעְיָה, אֵינְךָ עָיֵף עוֹד?…”

“מַה שַׁיִךְ? עַכְבָּר קָטֹן!” הֵשִׁיב לִי שְׁמַעְיָה בַעֲוָיָה וְהִכָּה לִי גַם בְּאֶצְבַּע צְרָדָה – “דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד: אֲנִי שְׁמַעְיָה ‘מֶלֶךְ’ בְּיִשְׂרָאֵל עַל כָּל מְדִינוֹת יַקְנְהָ”ז! הַשְּׂחוֹק הוּא לָךְ?"

שְׂחוֹק.

וְאֵיךְ לֹא תִּשְׂחַק, אִם שְׁמַעְיָה רוֹצֶה בְךָ שֶׁתִּשְׂחַק?

הַגָּאוֹן הֶחָסִיד רַבֵּנוּ אֵלִיָּהוּ ז"ל מִוִּלְנָא הִבְדִּיל אֶת עַצְמוֹ לְתוֹרָה וּלְחָכְמָה מִיַּלְדוּתוֹ (אָמְרוּ עָלָיו, בֶּן שֵׁשׁ הָיָה כְבָר מֵבִין וְדוֹרֵשׁ בַּתּוֹרָה כְּגָדוֹל) וּמִנַּעֲרוּתוֹ הִתְחִיל מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת וּפְרִישׁוּת רַבָּה, שֶׁהָיָה מְמַעֵט בְּשֵׁנָה וּבַאֲכִילָה וְהִזִּיר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים, כִּי רַק בַּתּוֹרָה הָיָה חֶפְצוֹ וּבָהּ הָגָה כָל הַיּוֹם, כְּשֶׁהוּא עָטוּף בְּטַלִּית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, וְאֶת הַלֵּילוֹת גַּם אוֹתָם שָׂם כְּיָמִים, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמִתְיַגֵּעַ תָּמִיד עַל הַתּוֹרָה, שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְחוֹזֵר עֲלֵיהֶן, חוֹקֵר תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה וְדוֹרֵשׁ סִתְרֵי־תוֹרָה. חֲכָמִים וּגְאוֹנֵי הַדּוֹר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹרְשִׁים לְשִׁכְנוֹ שֶׁל “גְאוֹן הַגְּאוֹנִים” זֶה, בָּאִים וְיוֹשְׁבִים לְפָנָיו כְּתַלְמִידִים בִּפְנֵי רַבָּם וּמְקַבְּלִים תּוֹרַת פִּיו בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד כְּמִפִּי הַגְּבוּרָה. וְהוּא מִתְנַהֵג הָיָה בַעֲנָוָה, מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְחַי בְּצִמְצוּם גָּדוֹל בְּתוֹךְ מְעוֹנוֹ הַדָּל.

וּמְסַפְּרִים עָלָיו מַעֲשֶׂה זֶה:

הַגָּאוֹן הֶחָסִיד בְּעוֹדוֹ צָעִיר לְיָמִים, וּכְבָר נִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ בְיִשְׂרָאֵל, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ חוֹבַת־גָּלוּת; וְכַמָּה שָׁנִים הָיָה נָע־וְנָד בִּקְהִלּוֹת יַעֲקֹב כְּאַחַד הָעֲנִיִּים בְּעִלּוּם שְׁמוֹ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא בוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא יְבַטְּלוּהוּ דוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ וּמוֹקִירֵי שְׁמוֹ מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּמִלְּהִתְבּוֹנֵן בַּמֶּה שֶׁלִּבּוֹ הַטָּהוֹר חָפֵץ.

פַּעַם אַחַת בִּימֵי גָלוּתוֹ הִגִּיעַ לַעֲיָרָה קְטַנָּה אַחַת בְּלֵיל חֲמִישִׁי בְשַׁבָּת, וְנָתַן דַּעְתּוֹ לִשְׁבּוֹת בָּהּ. מִיָּד שָׁאַל לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. נִכְנַס וְיָשַׁב שָׁם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְעָסַק בַּתּוֹרָה. לְמָחָר לְאַחַר תְּפִלַּת־שַׁחֲרִית כְּשֶׁנִּתְפַּטְרוּ כָל הַמִּתְפַּלְלִים לְבָתֵּיהֶם, נִכְנְסָה אִשָּׁה זְקֵנָה וְהִתְחִילָה עוֹרֶכֶת קָצֵהוּ שֶׁל שֻׁלְחָן אֶחָד, לִפְנֵי זָקֵן סַגִּי־נְהוֹר שֶׁנִּשְׁאַר יוֹשֵׁב שָׁם בְּטַלִּית וּתְפִלִין גַּם הוּא וְלָמָד. לְאַחַר שֶׁשָּׂמָה לְפָנָיו, אָמַר לָהּ הַזָּקֵן לַזְּקֵנָה: “הִסְתַּכְּלִי וּרְאִי, מִי כָאן בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ? כָּל הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי בִיהוּדִי אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב כָּאן וְשׁוֹנֶה בַחֲשַׁאי וְקוֹלוֹ אֵינוֹ נִכָּר לִי – וַדַּאי עוֹבֵר אֹרַח הוּא, תַּלְמִיד־חָכָם וִירֵא־שָׁמָיִם”, נִסְתַּכְּלָה הַזְּקֵנָה וְאָמָרָה: “עֲדַיִן זֶה יוֹשֵׁב בְּקֶרֶן־זָוִית וְלוֹמֵד, וְהוּא בַּעַל צוּרָה נָאָה וּמַרְאֵהוּ מַרְאֵה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר”. אָמַר לָהּ: “וּלְכִי נָא וּבַקְשִׁי פָנָיו שֶׁיִּסְעַד עַמִּי בְּפַת־שַׁחֲרִית”. מִיָּד הָלְכָה הַזְּקֵנָה, עָמְדָה לִפְנֵי הַגָּאוֹן וְאָמָרָה: “רַבֵּנוּ, בַּעֲלִי, שֶׁיִּחְיֶה, מְבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדְךָ שֶׁתְּהֵא סוֹעֵד עִמּוֹ בְּפַת־שַׁחֲרִית”. הַגָּאוֹן תְּחִלָּה סֵרַב בַּדָּבָר, שֶׁלֹא לֵהָנוֹת מִסְּעֻדָּה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ, אַךְ מִשֶּׁהִתְחִיל גַּם הַזָּקֵן מַפְצִיר בּוֹ וְאוֹמֵר: “יַאֲמִין לָנוּ כְבוֹדוֹ, שֶׁאָנוּ מִתְפַּרְנְסִים, בָּרוּךְ הַשָּׁם, בְּהַרְוָחָה, וְיֵשׁ לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל וּלְהוֹתִיר גַּם לַאֲחֵרִים”, נִתְקָרֵב אֵלָיו הַגָּאוֹן וּשְׁאֵלוֹ: “וּבַמֶּה אַתֶּם מוֹצְאִים פַּרְנָסַתְכֶם?” אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי, שֶׁתִחְיֶה, הוֹלֶכֶת יוֹם יוֹם לְבֵית הָרֵיחַיִם וְצוֹבֶרֶת לָהּ שָׁם קֶמַח מִן הַהֶפְקֵר”. – כֵּיצַד?" – שָׁאַל הַגָּאוֹן. אָמַר לוֹ: “אֲבַק־קֶמַח הוּא מִמַּפַּל הָרֵיחַיִם, וְזוּגָתִי נִכְנֶסֶת לְשָׁם וּמְאַסַּפְתּוֹ בִרְשׁוּת־הַבְּעָלִים וּמִזֶּה אָנוּ אוֹכְלִים לָשׂבַע, וּמִתְפַּרְנְסִים עִמָּנוּ עַל שֻׁלְחָנֵנוּ גַם שְׁאָר עֲנִיִים”…

מִיָּד הָלַךְ עִמּוֹ הַגָּאוֹן, נָטְלוּ לַיָּדַיִם, וְיָשְׁבוּ וְאָכְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּפַת־קִבֵּר זֶה וּמִקְּעָרָה אַחַת מִין תַּבְשִׁיל שֶׁל קֶמַח וָמָיִם. בֵּרְכוּ עַל הַמָּזוֹן וְחָזְרוּ לְתוֹרָתָם.

לִשְׁעַת מִנְחָה נִגַּשׁ אוֹתוֹ זָקֵן סַגִּי־נְהוֹר וְאָמַר שׁוּב לַגָּאוֹן: “רַבִּי, בְּבַקָּשָׁה שֶׁתְּכַבְּדֵנוּ לִשְׁבֹּת אֶצְלֵנוּ וְלִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנֵנוּ גַם בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ”. אָמַר לוֹ: “מוֹדֶה אֲנִי לְךָ, זְקֵנִי, עַל הַכִּבּוּד, אֲבָל הֵן לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל מִמַּכְנִיסֵי־אוֹרְחִים, וַדַּאי יַזְמִינֵנִי כָאן אֶחָד, וְלָמָּה תִהְיוּ אַתֶּם מְחַסְּרִים לָכֶם סְעֻדַּת־שַׁבָּת בִּשְׁבִילִי”. נִרְתַּע הַזָּקֵן וְאָמַר: “חַס לִי, רַבִּי, מִכָּךְ! זְקֵנְתִּי, שֶׁתִּחְיֶה, מְכִינָה סְעֻדַּת־שַׁבָּת בְּהַרְחָבָה כְּיַד הַנְּגִידִים, לָנוּ וּלְאוֹרְחֵינוּ הַחֲבִיבִים”. – “וּמִנַּיִן?” – שָׁאַל הַגָּאוֹן. אָמַר לוֹ: “דַּרְכָּהּ לֵילֵךְ בְּכָל עַרְבֵי־שַׁבָּתוֹת לְבֵית־הַמִּטְבָּחַיִם, וְעוֹזֶרֶת שָׁם לִבְנוֹת הָעִיר הַבָּאוֹת לִשְׁחֹט עוֹפוֹת לְשַׁבָּת, שֶׁהִיא מוֹרֶטֶת אֶת הַנּוֹצוֹת, – וְהַכֹּל נוֹתְנוֹת לָהּ בִּשְׂכַר זֶה רֹאשׁוֹ שֶׁל הָעוֹף אוֹ כְרָעָיו, וְכָךְ יֵשׁ לָנוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, בְּכָל שַׁבָּת בָּשָׂר לָרֹב”… מִיָּד נִתְרַצָּה לוֹ הַגָּאוֹן גַּם בָּזֶה.

לְאַחַר קַבָּלַת־שַׁבָּת הָלַךְ הַגָּאוֹן עִם הַזָּקֵן לְבֵיתוֹ. נִכְנַס – וּבַדִּירָה הָעֲנִיָּה אוֹרָה שֶׁל נֵרוֹת שַׁבָּת, הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בִּשְׁתַּיִם־שְׁתַּיִם חַלּוֹת קְטַנּוֹת, בְּאֶמְצָעוֹ כוֹס וּבַקְבּוּק קָטֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן אָדֹם כְּדֵי הַכּוֹס. בַּכֹּל נִקְּיוֹן וְטָהֲרָה, וַעֲנִיֵּי תַלְמִידֵי חֲכָמִים בָּאִים וְנִכְנָסִים בִּבְרָכָה: “שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!” וְהַזְּקֵנָה, לְבוּשָׁה לְבָנִים, מַחֲזִירָה לָהֶם בְּרָכָה בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְהַכֹּל פּוֹתְחִים בְּמִזְמוֹר־שִׁיר לְלֵיל־שַׁבָּת:

"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן

מִמֶּלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!"

וּבְמַקְהֵלָה קִדְּשׁוּ כֻלָּם עַל כּוֹס יַיִן אֶחָת. נָטְלוּ לִידֵיהֶם, יָשְׁבוּ לִסְעֹד, וְכָל אֶחָד בּוֹצֵעַ עַל שְׁתֵּי חַלּוֹת – וְהִתְחִילָה הַסְּעֻדָּה בִזְמִירוֹת וּרְנָנִים בְּקוֹל תּוֹדָה וְרִגְשֵׁי קֹדֶשׁ. זָקֵן סַגִּי־נְהוֹר יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ, וְעֹנֶג־שַׁבָּת וְשִׂמְחַת־עוֹלָם עַל פָּנָיו הַמְעֻטָּרִים שֵׂיבָה, וְהַזְּקֵנָה הַטּוֹבָה עוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּחֶדְוָה רַבָּה מְסִבָּה זוֹ שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים וְיִרְאֵי־ה’ – וְהַכֹּל שְׂמֵחִים וְנֶהֱנִים מִמַּאֲכָלֶיהָ כְּבִסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בְשַׁעְתּוֹ.

וְכָךְ הָיְתָה הַשִּׂמְחָה שְׁרוּיָה בִמְעוֹן־דַּלִּים זֶה כָל יוֹם הַשַּׁבָּת. קוֹל זִמְרָה וְקוֹל שָׂשׂוֹן וְדִבְרֵי תוֹרָה לֹא פָסְקוּ מִשָּׁם, וְהַכֹּל הָיוּ מַרְגִּישִׁים בַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם וְתַעֲנוּג גָּדוֹל לָהֶם מֵעֵין תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם־הַבָּא.

“מֵהֶם – הָיָה הַגְּרָ”א אוֹמֵר – מֵאוֹתוֹ זָקֵן וּזְקֵנָה שֶׁלּוֹ, לָמַדְתִּי עַל מִדַּת־הַהִסְתַּפְּקוּת".

סִפּוּר יְתוֹמָה

א

אֶת אָבִי אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת, אַךְ אֶת אִמִּי, – אִמָּא שֶׁלִּי – אוֹתָהּ אֲנִי זוֹכֶרֶת וְזוֹכֶרֶת…

הִיא חִוְרַת פָּנִים וְרָזָה, אַךְ עוֹר פָּנֶיהָ רַךְ הוּא, וְרֵיחוֹ – רֵיחַ אֵם, רֵיחַ חַיָּתִי… וְעֵינֶיהָ – עֵינַיִם חֲבִיבוֹת, עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת, הֵן נִשְׁקָפוֹת אֵלַי מִמִּשְׁקָעָן הַכֵּהֶה וּמְפִיקוֹת לֵאוּת, תּוּגָה חֲרִישִׁית וְחֶמְלָה רַבָּה, – אַבִּיטָהּ בָהֶן וְגַם אֲנִי אָז חֲמֹל אֶחְמֹל, רַחֵם אֲרַחֵם וְלֹא אֵדַע מָה…

אִמִּי – אֶגַּשׁ עָדֶיהָ, אֶתְמֹךְ רֹאשִׁי בְחֵיקָהּ, וְהִיא הַעֲבִיר תַּעֲבִיר עַל שַׂעֲרוֹתַי אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת, שֶׁהָאַחַת מֵהֶן חֲבוּשָׁה תָמִיד בְּבֵית אֶצְבַּע נְחֹשֶׁת, – רֶגַע נַבִּיט אִשָּׁה אֶל עֵינֵי אֲחוֹתָהּ, אָז תָּכֹף רֹאשָׁהּ עָלַי, פֶּה אֶל פֶּה נִשְׁאַף, וּנְנַשֵּׁק שְׂפָתַיִם, – וּמְתוּקָה הִיא הַנְּשִׁיקָה.

וְעוֹד נְשִׁיקָה שְׁמוּרָה לָנוּ: יֵשׁ שֶׁאַחֲרֵי אָכְלִי וְצַחֲקִי מְעַט אֶת אִמִּי, אֶתְרַפֵּק עָלֶיהָ עַד גַּעְתִּי בִשְׂפָתִי לַפִּלְפֶּלֶת הַשְּׁחוֹרָה שֶׁבְּרֹאשׁ לֶחְיָהּ, וּבִנְשִׁיקָה דַקָּה, דַקָּה וַאֲרֻכָּה אָמֹץ אֶת הַפִּלְפֶּלֶת הַקְּטַנָּה – וּכְמִיץ פְּרָחִים אָז בְּפִי!…

וְאִמִּי יוֹשֶׁבֶת תָּמִיד וְתוֹפֶרֶת. לֹא אֶרְאֶה בְשִּׁכְבָה וְלֹא אֶרְאֶה בְקּוּמָהּ; דְּפִיקָתָהּ שֶׁל מְכוֹנַת הַתְּפִירָה תְּיַשְׁנְנִי בַלַּיְלָה וּתְעִירֵנִי בַבֹּקֶר.

וְיֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לִי כִּי הַמְּכוֹנָה הִיא מַלְאָךְ רַע, מַלְאָךְ נוֹגֵשׂ, הָעוֹמֵד וְדוֹפֵק וְקוֹרֵא אֶל אִמִּי כָּל הַיּוֹם: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי!…” וְאִמִּי אֵינָהּ יְכֹלָה לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָהּ, כְּמוֹ הֻגְּשָׁה בִנְחֻשְׁתַּיִם אֶל הַמְּכוֹנָה, לָשֶׁבֶת וְלַעֲבֹד עָלֶיהָ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

הִיא תַעֲבֹד וְתִדֹּם, כָּךְ הֻטַּל עָלֶיהָ… רַק בַּלַּיְלָה, כִּי אֶשְׁכַּב לִישֹׁן בְמִטָּתֵנוּ, וְהַמַּלְאָךְ הָרַע עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עָלֶיהָ וְדוֹפֵק בָּהּ: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי” – אָז תִּתֵּן אִמִּי בְשִׁיר קוֹלָהּ; וְהַקּוֹל קוֹל דַּק וְצָרוּד כִּמְעַט וְקוֹבֵל בְּתוּגָה, – וּכְמוֹ נְשָׁמָה אֻמְלָלָה יְתוֹמָה מְרַחֶפֶת אָז בְּחַדְרֵנוּ הַקָּטֹן, תֶּהְגֶּה נְכָאִים, תִּתְפַּלֵּל מִן הַמֵּצַר – וְנַפְשִׁי מִשְׁתּוֹחַחַת וּמִתְפַּלֶּלֶת גַּם הִיא –

“אוֹי, הָאֵל הַטּוֹב!” – אֶתְאַנַּח וְאֶתְכַּנֵּס תַּחַת הַמִּכְסֶה, בְּדַעְתִּי כִּי הָאֵל הַטּוֹב, טוֹב מְאֹד, כִּי הֲלֹא יֵשׁ לִי אֵם טוֹבָה הַמְשׁוֹרֶרֶת כָּכָה בִנְעִימָה בִדְמִי הַלָּיִל, – אֲבָל מַה טוֹב וּמַה גָּדוֹל הָיָה חַסְדּוֹ עוֹד, לוּ פָדָה אֶת אִמִּי כִמְעַט מִן הַמְּכוֹנָה, וְיָצְאָה לָשׂוּחַ אִתִּי מִדֵּי עֶרֶב בְּעֶרֶב, וְרָאִיתִי גַּם בְּשִׁכְבָהּ וְגַם בְּקוּמָהּ…

כִּי עַל כֵּן אֲנִי אוֹהֶבֶת כָּכָה אֶת הַשַּׁבָּת הַנְּעִימָה, כִּי הִיא בְּבוֹאָהּ מְשַׁנָּה אֶת הַכֹּל לְטוֹב:

בַּבֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהִנֵּה כְמוֹ בְשׂוֹרָה טוֹבָה בָאָה מִמָּרוֹם וּמִלְּאָה אֶת חַדְרֵנוּ! בַּבֹּקֶר הַהוּא לֹא תְּעִירֵנִי דְּפִיקַת הַמְּכוֹנָה כִּי אִם נְשִׁיקַת אִמִּי, הַגּוֹחֶנֶת עָלַי וְקוֹרֵאת לִי:

“קוּמִי, שָׂרָתִי שֶׁלִּי, וְנֵלֵךְ לַשּׁוּק!”

הֶאָח! – לָלֶכֶת לַשּׁוּק וְיַחַד עִם אִמִּי! – וּכְמוֹ שְׁאוֹן הַשּׁוּק וְרֵיחוֹ, רֵיחַ דָּגִים וְרֵיחַ פֵּרוֹת וִירָקוֹת יַגִּיעוּ עַד מִטָּתִי, יְעִירוּנִי וִיאַמְּצוּנִי, רֶגַע – וְהִנְנִי עוֹמֶדֶת לְבוּשָׁה וּרְחוּצָה וְסוֹרֶקֶת אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי לִפְנֵי הָרְאִי הַקָּטֹן, הָעוֹמֵד עַל סַף חַלּוֹנֵנוּ, וְאִמִּי בְתוֹךְ כָּךְ מְכַוֶּנֶת בֶּחָדֶר:

“הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת קְרֵבָה וּבָאָה” – תִּלְחַשְׁנָה לִי כָל פִּנּוֹת בֵּיתֵנוּ.

“הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת קְרֵבָה וּבָאָה!” – יִרְעַשׁ הַשּׁוּק וּמְלֹאוֹ, בְּלֶכְתֵּנוּ בוֹ וְסַלֵינוּ בְיָדֵינוּ לְצָרְכֵי הַשַּׁבָּת. – וְנָשִׁים וּנְעָרִים וּנְעָרוֹת, גַּם גְּבָרִים בַּעֲלֵי־בָּתִּים עוֹבְרִים וְשָׁבִים, יָסֹבּוּ עַל הַדָּגִים, יָצוּרוּ עַל גַל יְרָקוֹת, שׁוֹקְלִים וְנוֹתְנִים.

“לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!” – נִשְׁמָע לִי פַּעַם בְּפַעַם מִפִּי הַנָּשִׁים הַקּוֹנוֹת, וְגַם אִמִּי קוֹנָה. – “לִכְבוֹד שַׁבָּת” תִּקְנֶה מִכֹּל, אַף כִּי רַק מְעַט מְעָט. סַלִּי וְסַלָּהּ יִכְבְּדוּ מִמַּשָּׂא חַלּוֹת קְלוּעוֹת, תַּפּוּחִים, דָּגִים, כְּרוּב וּשְׁאַר יְרָקוֹת – וְלִבִּי יֵקַל, יֵקַל עַד כְּדֵי לְרַחֵף כַּיוֹנָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם…

וּבְכָל הַיּוֹם הַהוּא תַעֲבֹד אִמִּי עֲבוֹדַת מִשְׁנֶה: אָז יֵשׁ לָהּ גַּם לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין לִכְבוֹד שַׁבָּת, גַּם “לִגְמֹר וּלְהַחֲזִיר” מְלַאכְתָּהּ, – וְעַל כֵּן הִיא נֶחְפָּזָה כָל הַיּוֹם.

אָמְנָם, גַּם אֲנִי עָזֹר אֶעֱזֹר לָהּ בְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל: אֶעֱמֹד וְאֶשְׁמֹר כִּגְדוֹלָה בְּכַף־הַפָּרוּר שֶׁבְּיָדִי עַל הַתַּבְשִׁילִים שֶׁלֹּא יִקְדְּחוּ וְשֶׁלֹּא יָצִיפוּ בְרָתְחָם; הָלֹךְ אֵלֵךְ גַּם לִקְנוֹת מָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ שֶׁל אִמִּי, וְאַף יֵשׁ שֶׁתִּשְׁלָחֵנִי לְהַחֲזִיר מְלָאכָה לִבְעָלֶיהָ, – בִּכְלָל, יָדֵינוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה!

וַיְהִי עֶרֶב… עֲיֵפָה אִמִּי וִיגֵעָה, אֲבָל שַׁלְוָה וְחֻפְשָׁה סְבִיבָהּ, וְנֹגַהּ לָהּ גַּם לִי גַּם לְכָל חַדְרֵנוּ הַמְכֻוָּן, מֵאוֹר שְׁנֵי “נֵרוֹת הַבְּרָכָה”, אֲשֶׁר נוֹסְפוּ עַל הָעֲשָׁשִׁית הַבּוֹעֶרֶת. אַף גִּזְרַת אֶרֶג קְטַנָּה אוֹ גְלִיל חוּטִים כָּל שֶׁהוּא לֹא יֵרָאֶה בְכָל הַבַּיִת.

גַּם הַמְּכוֹנָה אַף הִיא הִסְתִּירָה פָנֶיהָ – כִּי הֲלֹא תֵבוֹשׁ הֲלֹא תִכָּלֵם בְּגַלְגִּלֶּיהָ וִיתֵדוֹתֶיהָ וּבִרְצוּעָתָהּ הַמְזֹהֶמֶת מִפְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה!…

אֶצְלֵנוּ אֵין מְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן בְּקוֹל רִנָּה, כִּי גֶּבֶר אֵין בְּבֵיתֵנוּ, לֹא אָב וְלֹא בֵן, וּבִכְלָל אֵין שִׂמְחָה בְּבֵיתֵנוּ, רַק מְנוּחָה – אֲבָל גַּם הַמְּנוּחָה נָעֵמָה…

וּבְשָׁכְבִי – תִּשְׁכַּב אָז גַּם אִמִּי אִתִּי לִישׁוֹן בַּמִּטָּה, וְהַמִּטָּה לִי אָז כְּנַחַל עֲדָנִים! דְּבֵקָה בְאִמִּי הַיְקָרָה, חֲבוּקוֹת נִשְׁכַּב יַחַד, נְדַבֵּר בְּלַחַשׁ עַד הֵאָחֲזִי בְחַבְלֵי שֵׁנָה, וְאָז הַסְתֵּר אַסְתִּיר רֹאשִׁי בֵין שָׁדֶיהָ וְכֵן אֶרְדֵמָהּ…

וּבַבֹּקֶר – הֶאָח, בַּהֲקִיצִי בַבֹּקֶר! – הֵן עֵינֵי אִמִּי הַפְּקוּחוֹת כְּבָר שׁוֹמְרוֹת וּמְחַכּוֹת לִי. "אָז¹ תָּחֵל לְגָרֵד בְּרֹאשִׁי, וּפִתְאֹם – תְּחַכְּכֵנִי בְבֵית־הַשֶּׁחִי וְאֶתְנַעֵר בִּצְחוֹק וְאֶתְפַּתֵּל כְּגוּר חָתוּל תַּחַת הַמִּכְסֶה, וְגַם אִמִּי צוֹחֶקֶת – וּמַה טּוֹבָה הִיא בְצַחֲקָה!

וְעָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת בִּמְעַט שֵׁנָה, בִּמְעַט קְרִיאָה, – יֵשׁ שֶׁאִמִּי קוֹרְאָה לָהּ לְעַצְמָהּ וְיֵשׁ שֶׁהִיא קוֹרְאָהּ בְאָזְנַי וְאֶשְׁמַע גַּם אָנִי.

מוֹדָעִים אֵין לָנוּ; אֵין אִישׁ בָּא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ וְאֵין אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לְבַקֵּר אִישׁ (כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי יֵשׁ לִי בַחֲצַר מוֹשָׁבֵנוּ שְׁתֵּי רַעֲיוֹת, אֲבָל לְאִמִּי אֵין כָּל רַעֲיָה) – וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב, בְּטֶרֶם תֵּצֵא הַשַּׁבָּת, וּלְקָחַתְנִי אִמִּי וְיָצְאָה אִתִּי לָשׂוּחַ. – וּמָה יָשְׁרָה אָז קוֹמַת אִמִּי; הָרֹאשׁ, הַכָּפוּף כָּל יְמֵי הַחוֹל, בְּשִׁבְתָּהּ עַל עֲבוֹדָתָהּ – יָרוּם, וְעֵינֶיהָ תַּבֵּטְנָה בִמְנוּחָה שַׁאֲנַנָּה וּנְעִימָה.

וּמָה יָפָה הֲלִיכַת אִמִּי; אֵין אִישׁ וְאִשָּׁה בְכָל הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים, אֲשֶׁר יַעַבְרוּ בְקַו יָשָׁר כְּמוֹ אִמִּי! הִיא, כְּמוֹ עַל תִּקְוַת חוּט מָתוּחַ כֵּן תַּעֲבֹר לָהּ יָשָׁר־יָשָׁר, אִם בָּרְחוֹב הָעִיר אִם בְּגַן הַטִּיּוּל, וּבְהַחֲזִיקָהּ יָדִי בְתוֹךְ יָדָהּ לֹא תִתֵּן גַּם לִי לִנְטוֹת מִן הַקַּו הַיָּשָׁר…

וְאִמִּי אָז בְּעֵינַי כִּגְבִירָה מְכֻבָּדָהּ, כְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ!

ב

אִמִּי הֵחֵלָּה לְהִשְׁתַּעֵל פַּעַם בְּפַעַם.

“אֲחַזַתְנִי קָרָה, כְּפִי הַנִּרְאֶה” – אָמְרָה לִי. וּמֵאָז, בֹּקֶר בְּבֹקֶר תִּקַּח כּוֹס חָלָב לִמְזֹג אֶת הַטֵּה.

וַאֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה אֲשֶׁר תַּמְתִּיק לִי אִמִּי בְּסֻכָּר, לְפַת שַׁחֲרִית שֶׁלִּי.

וּמָתַי זֶה תֶּחְדַּל אִמִּי לְהִשְׁתַּעֵל? הֵן הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה הֲלֹא טוֹב הוּא עַד מְאֹד…

וְהָיָה בָעֶרֶב, בְּשָׁכְבִי לִישֹׁן, וְאִמִּי תָחֵל לְשׁוֹרֵר – וְהִנֵּה קוֹלָהּ נִפְסַק בְּשִׁעוּל טוֹרֵד…

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר תַּנִּיחַ אִמִּי אֶת עֲבוֹדָתָהּ וְגַם הִיא תֵלֵךְ לִישֹׁן, – וּמָה טּוֹב! כִּי הִנֵּה חָדַל קוֹל הַמְּכוֹנָה עוֹד בְּטֶרֶם אֵרָדֵם, וְאִמִּי הֵחֵלָּה לְהִתְפַּשֵּׁט אֶת בְּגָדֶיהָ – עוֹד מְעַט וְאֶתְרַפֵּק וְאֶתְדַּבֵּק בְּאִמִּי הַיְקָרָה, וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ אָנוּמָהּ כְּיוֹנֵק…

אֲבָל מַדּוּעַ גַּם אִמִּי אֵינֶנָּה שְׂמֵחָה בְשִׁכְבָהּ כָּמוֹנִי?

הִיא תְחַבְּקֵנִי – וְיָדֶיהָ רָפוֹת… וְיֵשׁ שֶׁאָחוּשׁ כִּי רָטֹב גֵּוָהּ מִזֵּעָה.

וּבַחֲלוֹמִי רָאִיתִי כִּי נִפְתְּחָה הַמְּכוֹנָה הַאַכְזְרִיָה, יָד נַעֲלָמָה הֵסִירָה אֶת רֹאשָׁהּ וְתִלְחָצֵהוּ אֶל חֲזֵה אִמִּי, נָשְׁפוּ קִרְבֵי הַבַּרְזֶל כִּנְחָשִׁים וְיִתְהַפְּכוּ, – וַיֵצֵא הַמַּחַט וַיִדְקְרֶהָ בִּגְרוֹנָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: “טִיק, טִיק, טִיק” – וְאִמִּי נָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת אָרְצָה…

מֶה הָיָה לָךְ אִמִּי, אִמִּי הַיְּקָרָה! – – – – –

אִישׁ אֶחָד, שָׁחֹם וִיפֵה עֵינַיִם, הֵחֵל לָבֹא אֶל בֵּיתֵנוּ מִדֵּי עֶרֶב בָּעֶרֶב – וּפְנֵי אִמִּי מִתְאַדְּמוֹת מִדֵּי בוֹאוֹ…

“מִי הוּא הָאָדוֹן הַזֶּה?” – שָׁאַלְתִּי אֶת אִמִּי,

“מְיֻדָּעִי הוּא, בֶּן עִירִי; הוּא בָא מֵעֲיָרַת מוֹלַדְתִּי”.

וְהָאִישׁ הַהוּא, כְּפִי הַנִּרְאֶה, אִישׁ טוֹב; מְדַבֵּר הוּא אֶל אִמִּי בְרַחֲמִים עַל עָבְדָה כָּל הַיּוֹם, עַל שִׁבְתָּהּ בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה וּכְמוֹ נִשְׁכָּחָה בִכְרַךְ גָּדוֹל זֶה, – וְאִמִּי, כְּפִי הַנִּרְאֶה, מְכַבֶּדֶת אוֹתוֹ גַּם הִיא בְלִבָּהּ, אַף כִּי לֹא תַרְבֶּה לְסַפֵּר לוֹ וּלְדַבֵּר לְפָנָיו.

טוֹב הוּא הָאִישׁ, אֲבָל רֵיחַ הַטַּבָּק נוֹדֵף מִמֶּנּוּ… כִּמְעַט בְּכָל עֵת שִׁבְתּוֹ גַּלְגִּלֵּי עָשָׁן עוֹלִים, מִתְגַּלְגְּלִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַד אֲשֶׁר יִגֹּלּוּ כְסַדִין עַל פְּנֵי כָל הַחֶדֶר. הוּא שׁוֹאֵף עֲשַׁן סִיגָּרָתּוֹ בְצָמָא, מֵשִׁיב אֶת הֶעָשָׁן בְּרוּחַ פִּיו וּמִבְּעַד לִנְחִירֵי אַפּוֹ עַל שְׂפָמוֹ הָעָב וְהַמְעֻשָּׁן. פָּנָיו דַּקִּים וַאֲרֻכִּים וּמְכֻסִּים בִשְׂעָרוֹת קָשׁוֹת שֶׁל הַזָּקָן הַגְּדוּעָה, אֲבָל מִצְחוֹ רָם וּפִנּוֹתָיו עֲמֻקּוֹת, וְהוּא גוּפוֹ קוֹמָתוֹ יְשָׁרָה, וּבְצַחֲקוֹ מְעַט וְקָרְצוּ עֵינָיו בְּאַהֲבָה מִבֵּין לְקִמְטֵיהֶן הַדַּקִּים.

כְּפִי הַנִּרְאֶה מְיֻדָּעִים הֵם מִכְּבָר, אִמִּי וְהָאִישׁ הַזֶּה.

“הֲתִזְכְּרִי” – אָמַר פַּעַם אַחַת אֶל אִמִּי: "כַּאֲשֶׁר נִמְלַטְתְּ אָז אֶל בֵּיתֵנוּ, בְּהַדְבִּיק הַגֶּשֶׁם אוֹתָךְ וְאֶת רַעֲיוֹתַיִךְ, אָז בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, – וַאֲנִי מִהַרְתִּי וָאֶקַּח מְלֹא חָפְנַי אֱגוֹזִים וָאַגִּישׁ לָךְ? כָּל רַעֲיוֹתַיִךְ צָחֲקוּ אָז עָלֵינוּ וַתִּתְלַחֵשְׁנָה: “חָתָן וְכַלָּה, חָתָן וְכַלָּה” –

וְאַתְּ בּשְׁתְּ לָקַחַת מִיָּדַי… וּנְבוּאָתָן הֲרֵי לֹא נִתְקַיָּמָה…"

מַדּוּעַ בִּיֵּשׁ כָּכָה אֶת אִמִּי, עַד כִּי אָדְמוּ פָנֶיהָ וּבְעֵינֶיהָ נִקְווּ דְּמָעוֹת וְגַם נֶאֶנְחָה חֶרֶשׁ?…

מֵבִיא הוּא לִי לִפְעָמִים מַמְתַּקִּים, אַף סֵפֶר אָלֶף־בֵּית חָדָשׁ וּמְצֻיָּר יָפֶה קָנָה לִי, וְהוּא מְלַמְּדֵנִי גַם לִקְרֹא – וַאֲנִי חֲפֵצָה מְאֹד לִהְיוֹת מְלֻמֶּדֶת.

טוֹב הוּא הָאִישׁ, וּבְכָל זֹאת יְרֵאָה אֲנִי אוֹתוֹ בְלִבִּי וּתְמֵהָה לוֹ… גַּם רֵיחוֹ זָר לִי.

אִמִּי קוֹרֵאת לוֹ: מַר סְפַרְדִּי – אַךְ הוּא אוֹמֵר לָהּ פַּעַם בְּפַעַם: “לָמָּה תִּקְרְאִי לִי סְפַרְדִּי? קִרְאִי לִי יוֹסֵף, כַּאֲשֶׁר קְרָאַתְנִי אָז!”…

וְקוֹלוֹ רַךְ מְאֹד בְּדַבְּרוֹ.

וְהִנֵּה זֶה יָמִים אֲחָדִים אֲשֶׁר הֵחֵלָּה אִמִּי לִקְרֹא אוֹתוֹ בִשְׁמוֹ: “יוֹסֵף”…

וּבַלַּיְלָה לֹא תִמְצָא אִמִּי מָנוֹחַ. בְּעַרְשֵׂנוּ, הִיא מִתְהַפֶּכֶת מִצַּד אֶל צָד וּמִתְאַנַּחַת כָּל הַלַּיְלָה, עַד כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תְּעִירֵנִי מִשְּׁנָתִי בְהִתְנוֹדְדָה…

טוֹבַת לֵב הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנָתִי בְשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, כִּי בְעוֹד שֶׁעֵינַי הָיוּ סְגוּרוֹת חַשְׁתִּי כִּי חֲבוּקָה אֲנִי בִידֵי אִמִּי הַטּוֹבָה… הִנֵּה מַבִּיטוֹת עָלַי עֵינֵי אִמִּי הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַטּוֹבוֹת… אֲבָל מַדּוּעַ הֵן מְפִיקוֹת עַצְבוּת כְּבֵדָה, הֲלֹא – שַׁבָּת הַיּוֹם?…

“שָׂרָתִי” – אָמְרָה לִי: “הָאוֹהֶבֶת אַתְּ אֶת הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?”

“כֵּן, אִמִּי” – עָנִיתִי: “הוּא אָדוֹן טוֹב מְאֹד, וַאֲנִי זֶה קוֹרְאָהּ הֵיטֵב בַּסֵּפֶר אֲשֶׁר הֵבִיא לִי” –

מַחֲרִישָׁה אִמָּא; נִרְאֶה, מִתְעַמֶּקֶת הִיא לַחֲשֹׁב.

אָז נִזְכַּר לִי חֲלוֹמִי שֶׁרָאִיתִי בַלַּיְלָה הַזֶּה. בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה נִכְנַס אָבִי וְיַבֵּט סְבִיבָיו בַּבַּיִת כִּמְבַקֵּשׁ מָה – וַיִּגַּשׁ וַיַּעֲמֹד לִמְרַאשׁוֹתַי וַיִתְבּוֹנֵן בִּי וְיִשָּׁקֵנִי בְמִצְחִי. נָשָׂאתִי אֵלָיו אֶת עֵינַי, בְּהַטּוֹתִי רֹאשִׁי לְאָחוֹר – וְאֶרְאֶה וּפָנָיו פְּנֵי הָאָדוֹן סְפַרְדִּי, רַק זְקָנוֹ מְגֻדָּל יוֹתֵר: “לֹא הָאָדוֹן סְפַרְדִּי אֲנִי, שׁוֹבֵבָה!” – דִּבֵּר אֵלַי בִּצְחוֹק קַל: “אֲנִי אָבִיךְ… וְהָאָדוֹן סְפַרְדִּי הוּא רוֹפֵא וְאִמֵּךְ חוֹלָה”… כֵּן אָמַר וַיֵעָלֵם.

“אִמִּי” – פָּנִיתִי אֶל הוֹרָתִי בִשְׁאֵלָה בְלַחַשׁ: “הֶהָיוּ גַם פְּנֵי אָבִי כִּפְנֵי הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?”

עֵינֵי אִמִּי מָלְאוּ דְמָעוֹת וְלֹא עָנְתָה מְאוּמָה…

אֶת חֲלוֹמִי לֹא סִפַּרְתִּי לְאִמִּי, כִּי יָרֵאתִי פֶּן אַעֲצִיבָהּ עוֹד יוֹתֵר.

וּבָעֶרֶב יָצָאתִי לָשׂוּחַ עִם אִמִּי. בְּכָל הַדֶּרֶךְ הֶחֱשֵׁיתִי, בִּרְאוֹתִי כִּי אִמִּי חוֹשֶׁבֶת לָהּ כָּל הַיּוֹם דּוֹמֵמָה, וְכִמְעַט שֶׁאֵינֶנָּה שׁוֹמַעַת בְּדַבְּרִי אֵלֶיהָ…

הַחוֹלָה הִיא אִמִּי, כַּאֲשֶׁר אָמַר לִי אָבִי בַחֲלוֹם?

אִמִּי הָאֻמְלָלָה! – וּמָה הִיא הָרְפוּאָה אֲשֶׁר יָבִיא לָךְ הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?…

יָשַׁבְנוּ עַל אַחַת הָאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת בְּפִנַּת הַגָּן, בְּמִשְׁעוֹל אָפֵל.

“שָׂרָה…” – פָּנְתָה אֵלַי אִמִּי וְתַבֵּט בְּעֵינַי וְתִדֹּם.

“מַה לָךְ, אִמִּי?”

“הוּא… יוֹסֵף… הֲלֹא הוּא הָאָדוֹן סְפַרְדִּי, חָפֵץ… חָפֵץ הוּא לָקַחַת… לָקַחַת אוֹתִי לְאִשָּׁה וְלִהְיוֹת לָךְ כְּאָב…”

עוֹד הַפַּעַם מָלְאוּ עֵינֵי אִמִּי דְמָעוֹת… וַאֲנִי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי בְקִרְבִּי: לָמָּה לִי אָב, אִם אֵם כָּזֹאת לִי?… “הוֹ, חוֹלָה אַתְּ וּמִשְׁתַּעֶלֶת, אִמִּי!” – הָמָה לִבִּי בְּקִרְבִּי: “אֲבָל בַּמֶּה יְרַפְּאֵךְ סְפַרְדִּי?…”

“הֲתַעַבְדִי גַּם אָז כָּל הַיּוֹם בַּמְּכוֹנָה?” – שְׁאַלְתִּיהָ.

“לֹא, בִּתִּי… לֹא אֶתְפֹּר…”

“כִּי אָז – הִנָּשְׂאִי לוֹ, אִ־מִּי! הִנָּשֵׂ־אִי!” – קָרָאתִי וְאָלִיט פָּנַי בְּחֵיקָהּ.

חַשְׁתִּי כִּי לִבִּי הוֹלֵם בְּחָזִי כְּפַטִּישׁ, עַד כִּי נִבְהַלְתִּי – וְקוֹל בְּכִיָּתִי פָרַץ מִגְּרוֹנִי בִּגְנִיחוֹת חֲזָקוֹת, עַד כְּדֵי בוּשָׁה.

וְלָמָּה כָךְ?…

ג

“הוּא…” אֵיךְ אֶקְרָאֵהוּ? הֵן לֹא אָבִי אַף לֹא דוֹדִי הִנֵּהוּ… אַךְ הוּא “לָקַח” אֶת אִמִּי…

הוּא לְקָחָהּ, – וְגַם אֲנִי הֵן לֹא נִשְׁאַרְתִּי בִלְעָדֶיהָ; אַךְ בְּכָל זֹאת…

“מָרַת סְפַרְדִּי”, קוֹרְאִים לְאִמִּי, וְהִיא עוֹנָה עַל הַכִּנּוּי הַזֶּה כְּאִלּוּ נוֹלְדָה וְגָדְלָה בוֹ, – וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הֲלֹא שַׁלְמוֹן וְלֹא סְפַרְדִּי.

אֲנִי וְאִמִּי – וּפִתְאֹם הָיְתָה אִמִּי לִ"סְפַרְדִּי" – לְאַחֶרֶת, וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי שַׁלְמוֹן…

אַךְ צְחוֹק הוּא: אֲנִי “שַׁלְמוֹן” וְאִמִּי – אִמִּי “סְפַרְדִּי”. אֲבָל מַדּוּעַ אֲנִי בוֹכָה?…

עָזַבְנוּ אֶת חָדַרְנוּ הַקָּטֹן, כִּי “הוּא” שָׂכַר דִּירָה אַחֶרֶת נָאָה מִזּוֹ.

בְּחֶדֶר אֶחָד קָטֹן שְׁתֵּי מִטּוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ… הַמִּטּוֹת – בַּרְזֶל, וְעַל רִקוּעֵי פַחֵיהֶן, בְּקִירוֹת מַרְגְּלוֹתֵיהֶן, צִיּוּר הַלּוֹקֵחַ לְבָבִי: בֵּית אִכָּרִים – מִיָּמִין לַבַּיִת יָשִׁיתוּ עֵצִים צִלָּם, וְלִפְנֵיהֶם אֲרֻבַּת יוֹנִים עַל עַמּוּד גָּבוֹהַּ, וּשְׁתֵּי יוֹנִים צַחוֹת מִתְעוֹפְפוֹת שָׁבוֹת אֶל אֲרֻבָּתָן… וְשָׁם מִתַּחַת, עַל נְהַר תְּכֵלֶת שָׁקֵט, בְּסִירַת דּוּגָה, אֲשֶׁר פֵּרְשָׂה אֶת מִפְרָשָׂהּ הַלָּבָן כְּכָנָף גְּדוֹלָה, נוֹסְעִים עֶלֶם וְעַלְמָה; הַמַּלָּח נוֹהֵג בְּסִירָה, בִּשְׁנֵי מְשׁוֹטָיו יַךְ וִיִבַקַּע אֶת רְאִי הַמָּיִם…

וּמַדּוּעַ עָזְבוּ אֵלּוּ אֶת בֵּיתָם הַיָּפֶה הַשַּׁאֲנָן אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע? אָנָה פְנֵיהֶם מוּעָדוֹת?… הַיּוֹנִים שָׁבוֹת וְהֵם יוֹצְאִים, – לָמָּה? כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה הֵם נוֹסְעִים וּמִמְּקוֹמָם לֹא יָמוּשׁוּ – מָתַי זֶה יָבֹאוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצָם וְרָאִיתִי מָה הוּא?

אֲבָל הַצִּיּוּר כָּלָה, הַיּוֹם כָּלָה – וּלְדַרְכָּם אֵין סוֹף…

עוֹדֶנִּי פְתַיָּה וּקְטַנָּה!

קְטַנָּה? וַהֲלֹא כְבָר יְשֵׁנָה אֲנִי יְחִידָה כְנַעֲרָה גְּדוֹלָה בַחֲדַר־הָאֹכֶל, – כִּי בֶאֱמֶת, עַד מָתַי יֵשׁ לִישֹׁן עִם הָאֵם?…

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר בְּקוֹמִי בַבֹּקֶר וְ"הוּא" זֶה אֵינוֹ בַחֲדַר־הַמִּשְׁכָּב וְאִמִּי עוֹדֶנָּה שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ, אָז אֵרֵד עֲרֻמָּה מִמִּטָּתִי, אֶתְגַּנֵּב חֶרֶשׁ וּפִתְאֹם – קְפֹץ אֶל אִמִּי תַחַת הַמִּכְסֶה! וּמַה תִּשְׂמַח אָז אִמִּי עָלַי, מַה תֵּיטִיב לְדַגְדְּגֵנִי – הוֹ־הוֹ! עוֹד מְעַט וְאֶגְוַע מִצְּחוֹק!

אָמְנָם טוֹב לִהְיוֹת נַעֲרָה גְדוֹלָה, “עַלְמָה” נִכְבָּדָה, אֲבָל יֵשׁ אֲשֶׁר טוֹב מִזֶּה לִהְיוֹת נַעֲרָה קְטַנָּה וְלִשְׁכַּב עוֹד עִם הָאֵם.

וְהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, חֲדַר־הָאֹכֶל, מְרֻוָּח הוּא וְכֵלִים חֲדָשִׁים בּוֹ. גַּם אֵלֶּה הַכֵּלִים הַקְּטַנִּים וְהַסַּפָּה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הֵבִיאָה אִמִּי מֵחַדְרֵנוּ הַהוּא, יָפוּ עַתָּה פֹה בְיוֹתֵר, – אֲבָל פְּנֵיהֶם שֻׁנּוּ בְעֵינָי; יֵשׁ שֶׁאֶרְאֵם וְלֹא אַכִּירֵם, כְּמוֹ לֹא גֻדַּלְתִּי בֵינֵיהֶם כָּל יָמָי… גַּם הַמְּכוֹנָה הָאַכְזְרִיָּה הוּטְבָה, הִיא עוֹמֶדֶת לָהּ חֶרֶשׁ בְּפִנָּה נִשְׁכָּחָה וְרֹאשָׁהּ סָגוּר תַּחַת תֵּבַת־עֵץ יָפָה.

וְהָאוֹר גָּדוֹל בְּחַדְרֵנוּ עַד כִּי יֵשׁ שֶׁאֹמַר: אַךְ חַג לָנוּ הַיּוֹם! – וְיֵשׁ שֶׁבְּהִשָׁאֲרִי לְבַדִּי בַחֶדֶר, וְהִנֵּה נִדְמָה לִי, כִּי הַמְּכוֹנָה אַךְ יְשֵׁנָה הִיא – וַאֲנִי יְרֵאָה פֶּן אָעִיר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ וְהֵקִיצָה וְשָׁבָה לְעַנּוֹת אֶת נֶפֶשׁ אִמִּי…

בִּכְלָל, נַעֲשֵׂיתִי פַחְדָּנִית גְּדוֹלָה; יֵשׁ שֶׁאֲנִי תוֹהָה מִיִּרְאָה וּמֹרֶךְ לֵב, אֲשֶׁר יִתְּנוּ בְלִבִּי דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ חַיִּים, וַאֲנִי מַבֶּטֶת עֲלֵיהֶן בְּעֵין חֲשָׁד…

הִנֵּה – מִכָּל כְּלֵי הַבַּיִת אָהַבְתִּי בְיוֹתֵר אֶת הָרְאִי הַגָּדוֹל, וְהָיָה בְהִשָּׁאֲרִי לְבַדִּי בַחֶדֶר אֶעֱלֶה עַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר מִמּוּלוֹ וּתְמוּנָתִי נִשְׁקֶפֶת לִי מִכַּף רַגְלִי עַד רֹאשִׁי; אָז עָשׂה אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו פָּנִים שׁוֹנִים בְּהַעֲוָיוֹת וּתְנוּעוֹת שׁוֹנוֹת, לִלְמֹד לָדַעַת תְּמוּנָתִי בְצַחֲקִי, בְּאָכְלִי, בְּנָשְׁקִי אֶת אִמִּי, אוֹ בְּבָרְכִי בְשָׁלוֹם וְכַדּוֹמֶה, – וּבְלִבִּי אַךְ אֶצְחַק לַנַּעֲרָה הַשּׁוֹבֵבָה וְהַפְּתַיָּה אֲשֶׁר שָׁם בָּרְאִי, הַחֲפֵצָה לִהְיוֹת לִגְדוֹלָה, – הֵן עוֹדֶנָּה קְטַנָּה וְרָזָה! לִי אוֹמֶרֶת אִמִּי כִּי “עַלְמָה” אָנִי, אֲבָל הִיא – זֹאת שֶׁבָּרְאִי – מִי הִיא? הָאֵלֶּה פָנָי? הֲזֹאת – אָנֹכִי?… זָרִים לִי הַפָּנִים הָאֵלֶּה מִכֹּל וָכֹל, עוֹד לֹא רָאִיתִי פָנִים כָּאֵלֶּה מֵעוֹלָם!…

וְיֵשׁ שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶת עַצְמִי בָרְאִי כִּי זֹאת – אָנֹכִי; וְאָז יִמְצְאוּ פָנַי חֵן בְּעֵינָי: לִי גַם עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת, לִי גַם קְוֻצּוֹת – טַבָּעוֹת שְׁחוֹרוֹת עַל רֹאשִׁי וְעָרְפִּי, גַּם אָזְנַיִם קְטַנּוֹת, וְאַפִּי – מָה אוֹהֶבֶת אֲנִי אֶת אַפִּי! – הוּא יָשָׁר, יָשָׁר וְלֹא אָרֹךְ! – וּכְשֶׁאֲנִי מְקַמֶּצֶת אֶת שְׂפָתַי אָז הִנְנִי מַמָּשׁ כִּגְדוֹלָה!…

אַךְ פִּתְאֹם יִפֹּל עָלַי פַּחַד אֲשֶׁר לֹא אֵדַע שַׁחֲרוֹ… נִדְמָה לִי, כִּי עוֹד נֶפֶשׁ אַחַת נִתְעַלְּמָה בַבָּיִת, אֲחוֹרֵי הָרְאִי, אוֹ תַּחַת הַסַּפָּה, אֲבָל הִיא תָמִיד עִמָּנוּ, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְעוֹיֶנֶת הִיא אוֹתָנוּ, מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל כָּל מַעֲשֵׂינוּ – וְנִבְהָלָה אֶבְרַח מִן הַבַּיִת…

וְאִמִּי עוֹדֶנָּה אוֹמֶרֶת כִּי הָיִיתִי “עַלְמָה”, – הֵן לוּ יָדְעָה פַחְדִּי, כִּי אָז צָחֲקָה עַל הַיַּלְדָּה הַנִּבְעָרָהּ אֲשֶׁר לָהּ!

וְאָמְנָם, אִמִּי נוֹחָה עַתָּה לִצְחֹק: הִיא כְּמוֹ חִדְּשָׁה נְעוּרֶיהָ, וְעֵינֶיהָ בְּרָצוֹן תַּבֵּטְנָה. כָּל הַיּוֹם הִיא עוֹסֶקֶת בַּבַּיִת, אוֹרֶגֶת וְרוֹקֶמֶת, גַּם אֲנִי יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי אֶרֶג וְרֶקֶם – אָמְנָם פְּשׁוּטִים. רַק שְׁתֵּי פְעָמִים הוֹרַתְנִי אִמִּי – וַאֲנִי זֶה יוֹדַעַת, וְיָשֹׁב אֵשֵׁב לִי גַּם אָנֹכִי וּ"מְלֶאכֶת־יָד" בְּיָדִי. וְאִמִּי הִיא גַּם הִתְפָּאֲרָה בִמְלַאכְתִּי לְפָנָיו – לִפְנֵי אִישָּהּ, כִּי עֲבוֹדָתִי מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּיָדַי בְּנִקָּיוֹן.

וּבִהְיוֹת הָעֶרֶב וְ"הוּא" שָׁב מִן הַקָּנְטוֹר (הוּא עוֹרֵךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת, כֵּן אָמְרָה לִי אִמִּי) – וְגָדְלָה הַשִּׂמְחָה וְרָמוּ הַקּוֹלוֹת בְּבֵיתֵנוּ; אַךְ – לָמָּה אֲכַחֵד? – יֵשׁ אֲשֶׁר גַּם יֶחֱרֶה לִי בִּרְאוֹתִי כִּי אִמִּי שְׂמֵחָה בוֹ לִפְעָמִים בְּיוֹתֵר, עַד אֲשֶׁר אֹמַר כִּי אֲנִי נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלִּבָּהּ… וְ"הוּא" גַם יִקָּחָהּ וְיוֹשִׁיבֶנָּה עַל בִּרְכָּיו, יִתְעַלֵּס בָּהּ, כַּאֲשֶׁר תִּתְעַלֵּס אִמִּי בִי… וַאֲנִי – לוּלֵי בוֹשְׁתִּי כִּי אָז בָרַחְתִּי, אֶל אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אָנָה! – – – הֵן “הוּא” לֹא אָבִי הוּא, וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר יִקָּחֵנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי בְעַל כָּרְחִי עַל בִּרְכָּיו אֶשְׁתַּמֵּט מִפָּנָיו, כִּי אָנֹכִי הִנְנִי בוֹשָׁה מִפָּנָיו.

וּמֶה הָיָה לוּ יָדְעָה אִמִּי, כִּי אָבִי מִסְתַּתֵּר פֹּה בְחַדְרֵנוּ תָמִיד וְרוֹאֶה בַכֹּל?…

אֲבָל מִי הוּא אָבִי? – אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ כְלָל. פַּעַם בְּפַעַם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בַחֲלוֹם הַלַּיְלָה וּפָנָיו מִשְׁתַּנִּים גַּם בְּאוֹתוֹ הַחֲלוֹם מֵרֶגַע לְרֶגַע… אֵין לוֹ צוּרָה קַיֶּמֶת, וּבְכָל זֹאת אֲנִי מַכִּירָה בוֹ בְהֵרָאוֹתוֹ.

*

“דּוֹדִי” – כֵּן אֶקְרָא “אוֹתוֹ” מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֱבִיאַנִי לְבֵית הַסֵּפֶר – מִתְפַּלֵּא עַל הַתּוּשִׁיָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְבֵית הַסֵּפֶר. וּמָה יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא עַל זֶה? הֵן אֶסְתֵּר־בַּת־מָרְדְּכַי מוֹרָתֵנוּ תֵּיטִיב לְבָאֵר אֶת דְּבָרֶיהָ וְדִבְרֵי הַסְּפָרִים, אַף גַּם תַּרְאֶה עַל כָּל עִנְיָן דְּבָרִים וּתְמוּנוֹת וְהִיא גַּם אוֹהֶבֶת מְאֹד אֶת כָּל תַּלְמִידוֹתֶיהָ, עַד כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא, אֵיכָה יֶשְׁנָן עוֹד תַּלְמִידוֹת כְּאֵיזְמַאן הַשְּׁחוֹרָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מְאוּמָה? יֶשְׁנָן נְעָרוֹת שֶׁאֵינָן אוֹהֲבוֹת לִלְמֹד וְעַל כֵּן אֵינָן יוֹדְעוֹת. וּמָה פְּתַיּוֹת הֵן הַנְּעָרוֹת הָהֵן אִם אֵינָן אוֹהֲבוֹת אֶת הַלִּמּוּדִים. בִּשְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבֹאִי בְבֵית הַסֵּפֶר הוּשַׁבְתִּי עַל יְדֵי בֵּיְלִין, וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ הִיא אֵינֶנָּה יְכֹלָה לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמָהּ, וְאַךְ סֹב תִּסְתּוֹבֵב עַל מְקוֹמָהּ, כְּמוֹ בְכַוָּנָה לִמְחוֹת אֶת הַצֶּבַע מִמְּקוֹם מוֹשָׁבָה, וּבְהִסְתּוֹבְבָהּ תֶּהֶדְפֵנִי בְצַד וּבְכָתֵף וּבְרַגְלֶיהָ, הַמְּבַקְּשׁוֹת מָקוֹם תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וְאֵינָן מוֹצְאוֹת – מִי יִתֵּן לָהֶן עֵינַיִם, לְרַגְלֶיהָ, אוּלַי יוּכְלוּ לִמְצֹא מְקוֹמָן אַיֵּהוּ! – וְאֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי רָאֲתָה אֶת מְבוּכָתִי וַתֵּצַו לְבֵיְלִין לָצֵאת, וּבִמְקוֹמָהּ הוֹשִׁיבָה אֶת רוֹזֶנְצְוַיְג, וְאֶת בֵּיֵלִין הוֹשִׁיבָה לְבַדָּהּ. וְרוֹזֶנְצְוַיְג, אָמְנָם נַעֲרָה מְנֻמָּסָה וְיָפֶה – אֲבָל מְפֻנָּקָה מְאֹד.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת אֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי וְגַם הִיא מֵטִיבָה לִי פָנֶיהָ תָּמִיד בְּחֵן. מִי יִתֵּן וְתֶאֱהַב אוֹתִי יוֹתֵר מִכָּל הַתַּלְמִידוֹת! אֲבָל הִיא אוֹהֶבֶת אֶת כֻּלָּנוּ כִמְעַט שָׁוֶה בְשָׁוֶה. וְאֵיךְ לֹא תֶאֱהַב אֶת כָּל הַיְּלָדוֹת? יֵשׁ שֶׁאָעִיף פִּתְאֹם עַיִן בְּלִשְׁכָּתֵנוּ וַאֲנִי רוֹאָה אַרְבָּעִים רָאשִׁים, שֶׁכֻּלָּם עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל הַמּוֹרָה וְאָזְנֵיהֶם קַשּׁוּבוֹת, – וְאָז גַּם אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת כָּל חַבְרוֹתַי יַחַד, וּבְקִרְבִּי תִּתְעוֹרֵר תְּשׁוּקָה עַזָּה לִלְמֹד לָדַעַת – וַאֲנִי אָז מְאֻשֶּׁרֶת…

טוֹב מְאֹד לֶאֱהֹב, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת אִמִּי, אֶת מוֹרָתִי וְגַם אֶת “דּוֹדִי” הַטּוֹב. אֶת אִמִּי אֲנִי יְכֹלָה לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק מִדֵּי חֶפְצִי, אֶת אֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי רַק לִפְעָמִים רְחוֹקוֹת – בְּיָדָהּ; אַךְ אִם אֶחֱשַׁק וְאֶתְרַפֵּק כִּמְעַט עַל דּוֹדִי – אֶרְאֵהוּ וְהוּא מְאֻשָּׁר… גַּם אִמִּי שְׂמֵחָה בִּרְאוֹתָהּ זֹאת.

ד

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, אֵינֶנִּי מְבִינָה מָה הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה בַקָּנְטוֹר? אֵין עוֹד קָנְטוֹר! – וְדוֹדִי כָל הַיּוֹם בַּבַּיִת… הוּא מִתְאַמֵּץ לְהַרְאוֹת לָנוּ פָנִים שׂוֹחֲקוֹת, גַּם אִמִּי מִתְאַמֶּצֶת לִבְלִי הֵרָאוֹת עֲצוּבָה, אַךְ הָעִצָּבוֹן מָלֵא אֶת כָּל בֵיתֵנוּ כְעָשָׁן כָּבֵד… לֹא טוֹב עַתָּה בְבֵיתֵנוּ… שִׁמָּמוֹן נוֹרָא.

דּוֹדִי שָׁב לָצֵאת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִן הַבַּיִת, הוּא מִסְתּוֹבֵב בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת – “עֲסָקִים” יֵשׁ לוֹ: הוּא “מְסַרְסֵר” בַּיִת לְ"פָרִיץ" אֶחָד, הָאוֹמֵר לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּעִירֵנוּ, וְכָךְ הוּא “מְסַרְסֵר” לִיוָנִי אֶחָד אֶת בֵּית הַטַּחֲנָה שֶׁל אוֹתוֹ הַ"פָּרִיץ" שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְעִיר “רָפָה”, וּמִלְּבַד זֹאת יֵשׁ לוֹ “דֻגְמָאוֹת” שֶׁל גִּזֵּי צֶמֶר וְחִטִּים וְהוּא מַרְאֶה אוֹתָן לַ"סּוֹחֲרִים". כָּל אֵלֶּה “עֲסָקִים” הֵם. וְדוֹדִי מְקַוֶּה לְ"רֶוַח" בַּעֲסָקָיו, וּכְשׁוּבוֹ לְעֵת עֶרֶב הַבַּיְתָה יְסַפֵּר עַל דְּבַר הָ"עֲסָקִים" לְאִמִּי – וְכַמָּה מִלִּים חֲדָשׁוֹת אֲנִי שׁוֹמַעַת מִפִּיו: “קוֹרְטַז”, “פְּסֹלֶת”, “פְּרוֹצֶנְט”, “קְנִיָּה”, “מִן הַמֻּבְחָר”, “הֶזֵּק…” לְעֵת עַתָּה

עוֹד לֹא הֵבִיא דּוֹדִי מִן הָ"עֲסָקִים" כָּל “רֶוַח” – אֲבָל הוּא מְקַוֶּה לְהִשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה בִזְמַן קָרוֹב… אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה הֵמָּה כָל אֵלֶּה, וּכְשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת אִמִּי תַּעַן לִי בְשָׂפָה רָפָה: “מִי יִתֵּן וּמָצָא דוֹדֵךְ ‘מָקוֹם’ לִהְיוֹת עוֹרֵךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה, אֲבָל אֵלֶּה הָ’עֲסָקִים’ – מִי יֵדָעֵם?…”

אַדֶּרֶת אִמִּי הַחֲדָשָׁה נִתְעַלְּמָה מִן הָאָרוֹן… גַּם תִּלְבּשֶׁת דּוֹדִי הַשְּׁחוֹרָה אֵינֶנָּה… וְאַיֵּה שְׁעוֹן אִמִּי הַקָּטֹן בְּכַפֹּרֶת שֶׁל שֶׁלֶט־הַפְּנִינִים שֶׁקָּנָה לָהּ דּוֹדִי?…

אָכֵן, יוֹדַעַת אֲנִי! הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָאוּ לְבֵית־הָעֲבוֹט; אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָתַי וּמִי הוֹצִיאָם וַיְבִיאֵם שָׁמָּה – הֲדוֹדִי אוֹ אִמִּי?…

דּוֹדִי נָסַע עִם הַיְוָנִי לְ"רָפָה" לִרְאוֹת אֶת בֵּית הַטַּחֲנָה, – גַּם אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לִנְסֹעַ לִרְאוֹת אֶת הָעִיר הַקְּטַנָּה, עִיר מוֹלֶדֶת אִמִּי – אֲבָל גַּם דּוֹדִי גַם אִמִּי עָנוּ אַךְ בְּצַחֲקַת־תּוּגָה לִשְׁאֵלָתִי זֹאת…

אִמִּי מְחַכָּה מְאֹד לְבוֹא דוֹדִי, וְזֶה פְעָמִים אֲחָדוֹת שָׁמַעְתִּי בְּהִתְפָּרֵץ פִּתְאֹם תְּפִלָּה מִלִּבָּהּ: “אָנָּא ה', הַצְלִיחָה נָא!…” אַף אֲנִי מְקַוָּה וּמְחַכָּה מְאֹד.

דּוֹדִי שָׁב – וְכִמְעַט שֶׁרָאַתְהוּ אִמִּי עוֹד מֵרָחוֹק מִבַּעַד לַחַלּוֹן – וְתִקְרָא: “אוֹי, עוֹד לֹא נוֹשַׁעְנוּ!”… פְּנֵי דוֹדִי כְבוּשִׁים בַּקַּרְקַע: הַ"פָּרִיץ" מוֹקִיר מְחִיר בֵּית־טַחֲנָתוֹ וְעַל כֵּן לֹא יִקְנֵהוּ הַיְּוָנִי, וְעַל כֵּן לֹא יִקְנֶה גַּם הַ"פָּרִיץ" – אֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר חָשַׁב לִקְנוֹת פֹּה. זֶה בָזֶה תָּלוּי… וְדוֹדִי הֵבִיא מֵ"רָפָה" עוֹד “דֻּגְמָאוֹת” שֶׁל שְׂעוֹרָה, דּוֹחַן וְחַרְדָּל, אֲבָל עוֹד טֶרֶם יִמְצָא לָהֶם “קוֹנֶה”.

לֹא טוֹב! – – –

*

אֵיזֶה “מָקוֹם” נִשְׁקָף לדוֹדִי – אֶפְשָׁר שֶׁיְרַחֲמֶנּוּ הָאֵל וְשָׁב דּוֹדִי לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּקָנְטוֹר אַחֵר, הֵן נָתְנוּ לוֹ שְׁמָהּ “רֵקוֹמֶנְדַצְיָה”… אַךְ לְעֵת עַתָּה “עֲנִיִּים” אֲנַחְנוּ.

כֵּן “עֲנִיִּים” אֲנַחְנוּ מְאֹד: בַּבֹּקֶר הִנְנוּ אוֹכְלִים לֶחֶם אֶת הַטֵה וּבָעֶרֶב אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עוֹד הַפַּעַם טֵה וְאוֹכְלִים לֶחֶם, וּבַצָּהֳרַיִם אֵינֶנּוּ אוֹכְלִים מְאוּמָה… לִי נוֹתְנִים לְבֵית הַסֵּפֶר רַק לֶחֶם יָבֵשׁ לֶאֱכֹל, וּבְהָצִיק לִי רַעֲבוֹנִי מְאֹד אֹכַל לַחְמִי מִן הַצַּד לְבַל תִרְאֶינָה אוֹתִי חַבְרוֹתַי, שֶׁאֵין לִי כָל דָּבָר לְלַחְמִי; וְאִם אַבְלִיג עַל רַעֲבוֹנִי עַד שׁוּבִי – וַאֲבִיאָהּ אֶת לַחְמִי הַבַּיְתָה… גַּם נְעָלַי “פָּתְחוּ פֶה” – וְאֵין מְתַקֵּן…

כֵּן, לַחַץ הָ"עֹנִי" קָשֶׁה מְאֹד.

מְקוֹם הָרְאִי רֵיק – וַאֲנִי יְרֵאָה; מִפְּנֵי מָה?…

*

גַּם הַ"מָּקוֹם" הַמְקֻוֶּה אָבַד לְדוֹדִי, כְּבָר חָשַׁב כִּי בְעוֹד שָׁבוּעַ יָמִים יָבֹא עַל “מְקוֹמוֹ” וְיַתְחִיל לַעֲבוֹד שָׁם, וְהִנֵּה בָא תַּחְתָּיו אֵיזֶה “קָרוֹב”… (אֵינֶנִּי יוֹדַעַת “קָרוֹב” שֶׁל מִי) – –

… הַמְּכוֹנָה הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ הָאֲרֻכָּה וְקוֹרְאָה לְאִמִּי:,עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי!…"

וְאִמִּי עוֹבֶדֶת וְעוֹבֶדֶת בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה.

וְדוֹדִי – פָּנָיו חִוְרִים, כְּמֵת כֵּן יִתְהַלֵּךְ דּוּמָם.

וְעוֹד הַפַּעַם שָׁבָה הַמְּכוֹנָה לְיַשְׁנֵנִי מִדֵּי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ, בְּקָרְאָהּ בְּקוֹלָהּ הָאָטוּם הָאַכְזָרִי: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי…” וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא פָתְחָה אִמִּי פֶּה לָתֵת בְּשִׁיר קוֹלָהּ כְּמוֹ לְפָנִים…

זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלְחָה בַעֲלַת הַבַּיִת אֶת שׁוֹמֵר הֶחָצֵר לִדְרֹשׁ שְׂכַר דִּירָה – וָאָיִן. בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שָׁמַע גַּם דּוֹדִי בְדָרְשׁוֹ, וַיָּקָם וַיֵּצֵא דוּמָם מִן הַבַּיִת מִבְּלִי עֲנוֹת דָּבָר…

“מַזָּל רַע” לָנוּ – וְאוּלַי זֹאת הָיְתָה הַנֶּפֶשׁ הַנַּעֲלָמָה, אֲשֶׁר חַשְׁתִּי בְּבֵיתֵנוּ וְיָרֵאתִי מִפָּנֶיהָ כָּל הַיָּמִים? עַתָּה נִגְלְתָה בְכֹחָהּ וַתַּכְבֵּד עָלֵינוּ אַכְפָּהּ מְאֹד…

וּבַלַּיְלָה רָאִיתִי מִן נֶפֶשׁ נְפוּחָה מְשֻׁנָּה, בַּעֲלַת צִילִינְדֶּר, יוֹצֵאת מִבֵּין מְכוֹנוֹת־הַתְּפִירָה (בַּבַּיִת הָיוּ כַמָּה וְכַמָּה מְכוֹנוֹת) וּמְרַקֶּדֶת כְּנֶגְדִּי, כְּמִתְגָּרָה בִּי – הֲזֶהוּ “הַמַּזָּל” שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּתְעַלֵּם עַד כָּאן?…

אֵינֶנִּי יְרֵאָה עוֹד אֶת הַנֶּפֶשׁ הַנַּעֲלָמָה כְמוֹ אָז, – הֵן כְּבָר עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ.. אַךְ לְאִמִּי הָאֲסוּרָה אֶל הַמְּכוֹנָה הָמָה לִבִּי מְאֹד!

וְדוֹדִי – אוֹי, דוֹדִי הָאֻמְלָל, מִי יְנַחֲמֶךָ!?…

*

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ יָבֹא שׁוֹמֵר הֶחָצֵר לִדְרשׁ מֵאִמִּי שְׂכַר דִּירָתֵנוּ. בַּעֲלַת הַבַּיִת דּוֹחֶקֶת אוֹתָנוּ מְאֹד. כְּמִפְּנֵי נִבְחַת כֶּלֶב רַע כֵּן יֶחֱרַד לִבִּי בְשָׁמְעִי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אֶת הַמַּאֲמָר הַקָּבוּעַ מִפִּי שׁוֹמֵר הֶחָצֵר.

“הַגְּבִירָה שָׁלְחָה לִשְׁאֹל, מָתַי תְּשַׁלְּמוּ שְׂכַר הַדִּירָה?…”

לִבִּי אוֹמֵר: עוֹד מְעַט וְיִגָּמֵר הַדָּבָר בְּרָעָה… גַּם פְּנֵי אִמִּי מִתְאַדְּמִים אוֹ מִתְלַבְּנִים אָז כְּמוֹ מִפַּחַד – וְהִיא מְגַמְגֶּמֶת אֵיזוֹ תְשׁוּבָה.

גַּם “הַגְּבִירָה” בְעַצְמָהּ כִּבְּדַתְנוּ לָבֹא אֶל בֵּיתֵנוּ וַתִדְרשׁ שְׂכָרָהּ בְּרֹגֶז גָּדוֹל.

הַיּוֹם יָצְאָה בַּעֲלַת הַבַּיִת וַתַּעֲמֹד בֶּחָצֵר לִפְנֵי חַלּוֹנֵנוּ וְתִּצְעַק, כְּמוֹ בְּכַוָּנָה לְהַכְלִימֵנוּ לִפְנֵי כָּל הַשְּׁכֵנִים, וְתִקְרָא בְקוֹל כִּי תִדְרשׁ אֶת “הַחוֹב” בְּבֵית דִּין… אִמִּי הִתְחַזְּקָה, וְתַעַן בְּעֹז גַּם הִיא וּבְקוֹל כְּמִתְכַּוֶּנֶת לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הַשְּׁכֵנִים: “וְלָמָּה נִזְעַקְתְּ כָּכָה… שַׁלֵּם אֲשַׁלֵּם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם… וְאַתְּ דִּרְשִׁי לָךְ בְּבֵית־דִּין אִם תְּאַוֶּה נַפְשֵׁךְ!”

“מָה תֹּאמְרוּ לְקַבְּצָנִית גֵּאָה כָזֹאת?” – קָרְאָה בַּעֲלַת הַבַּיִת: “עוֹד שְׁנֵי חֲדָרִים לָקְחָה לְשִׁכְנָהּ, בַּמַּרְתֵּף אֵינָהּ יְכֹלָה לָגוּר?” – – – – –

אִישׁ לֹא רָאָה דִמְעוֹת אִמִּי, כַּאֲשֶׁר בָּכְתָה מִבְּלִי כָל קוֹל וּגְנִיחָה וְתִּשֹּׁךְ אֶת שְׂפָתֶיהָ – רַק אֲנִי לְבַדִּי רָאִיתִי זֹאת…

הַגַּם אַתָּה אֱלֹהִים רָאִיתָ? – רָאִיתָ וְעוֹד לֹא חָמַלְתָּ? – – – – – – – – – – – – – – –

ה

בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק עוֹד דּוֹדִי לִמְצֹא דִירָה חֲדָשָׁה לִמְעוֹנֵנוּ, נָפְלָה אִמִּי לְמִשְׁכָּב.

הִיא חוֹלָה – וְדוֹדִי הֲלוּם דְּאָגָה וָעֹנִי.

הוּא יוֹשֵׁב לִמְרַאשׁוֹתֶיהָ בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה, רַק לְשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם הוּא יוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב, וּבְשׁוּבוֹ יָרוּץ בָּהוּל וְנִפְחָד. וְאִמִּי שׁוֹכֶבֶת, שַׁלְפּוּחִית שֶׁל קֶרַח עַל רֹאשָׁהּ, עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת כְּמוֹ שָׁכְחָה כֹּל אֲשֶׁר מִסְבִיבָהּ. הֶחָדְלָה לֶאֱהַב אוֹתָנוּ? – לֹא! הֵן בַּבֹּקֶר הִיא מְדַבֶּרֶת עִמָּנוּ וְהִיא עוֹד מְבַקֶשֶׁת אָז לְשַׂמְחֵנוּ בְמַלָּה מְבַדַּחַת וּבִצְחוֹק קַל. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר שְׁאֵלַתְנִי אִם כִּלִיתִי לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר “רָבִּינְזוֹן־קְרוּזָא” – רַחֵם אֲרַחֲמֵךְ, אִמִּי הַטוֹבָה וְהַחֲכָמָה!

שְׁכֶנְתֵּנוּ, דִינָה הַזְּקֵנָה, אִשָּׁה שִׁפְלַת קוֹמָה, בָּאָה כְפַעַם בְּפַעַם לְבַקֵּר אֶת אִמִּי וְלַהֲפֹךְ אֶת מִשְׁכָּבָהּ. בִּיאָתָהּ מְבִיאָה גַם מְעַט נֶחָמָה לְבֵיתֵנוּ הַשָּׁמֵם; אַךְ לְמוֹרַת רוּחַ הוּא לִי לִשְׁמֹעַ בְּעוֹדְדָהּ אֶת אִמִּי בִדְבָרִים לֵאמֹר:

“הִתְחַזְקִי נָא, חַנָּה! וְכִי כָךְ עוֹשִׂים? עוּרִי נָא, הִתְעוֹרְרִי נָא! לָמָּה תִּתְרַפִּי כָּכָה – וְחֻלְשָׁתֵךְ אֵינָהּ כְּלוּם, חֵי רֹאשִׁי!…”

דּוֹדִי הִסָּה אוֹתָהּ עוֹד בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרָה כָכָה, בְּאָמְרוֹ: “הֲתַאֲמִינִי כִּי אַךְ מִתְחַלָּה הִיא וְלֹא חוֹלָה?” אַךְ הִיא עוֹדֶנָּה שׁוֹנָה בִדְבָרֶיהָ שֶׁלֹא בְּפָנָיו, כְּאִלּוּ “מִצְוָה” הִיא לֵאמֹר כָּכָה.

אֲבָל נָעִים הוּא לִי לַחַשׁ בִּרְכָתָהּ בְּהַשְׁקוֹתָהּ לְאִמִּי שִׁקוּי הַמַּרְפָּא:

“אָב הָרַחֲמָן” – תִּקְרָא אָז: “רְפוּאָה מִגַּן עֵדֶן שְׁלַח לָהּ!…”

הוֹ, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָבִיא לְאִמִּי רְפוּאָה מִגַּן עֵדֶן!… וּרְפוּאוֹת הַהַפְּתֵּק – אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ לֹא תַאֲמִין דִינָהּ הַזְּקֵנָה בְכֹחָן?… לָהּ יֵשׁ “סְגֻלּוֹת” עִם “תַּחְבּוּלוֹת” אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי – וְהִיא רַק מְרַמֶּזֶת עֲלֵיהֶן בִּדְבָרֶיהָ, אֲבָל לְנַסּוֹת בָּהֶן דָּבָר לֹא תָעֹז מִפְּנֵי דוֹדִי… אֶפֶס כְּצֵאתוֹ אֶל הָרְחוֹב וּמִהֲרָה וְלָקְחָה שַׂכִּין וּבִצְעָדִים קַלִּים תִּגַּשׁ עַד לִמְרַאשׁוֹתֵי אִמִּי, וְהָפְכָה וְהֵעִיפָה עַל פָּנֶיהָ אֶת לַהֶבֶת הַשַּׂכִּין וּשְׂפָתֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת תִּלְחַשְׁנָה מַה, וּפֵהֲקָה וְאָמְרָה בְהַחְלָטָה: “כֵּן! רַק עַיִן רָעָה שָׁלְטָה בָהּ!…” וְהָרְאָיָה – הַפֵּהוּק מוֹכִיחַ! – הֵן הוּא קוֹרֵעַ כָּכָה אֶת פִּי הַזְּקֵנָה בְלַחֲשָׁהּ עַל אִמִּי; שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לָחֲשָׁה וּבְכָל פַעַם פֵּהֲקָה נוֹרָאוֹת…

דִינָה שׁוֹנָה בְכָל יוֹם בְּבִטְחָה רַבָּה כִּי הָ"רְפוּאָה" קְרוֹבָה לָבֹא (סוֹד זֶה מִי גִלָּה לָהּ?) – וּבְדַבְּרָהּ אָחוּשָׁה גַם אָנִי, כִּי הָ"רְפוּאָה" מְצִיצָה בְרַחֲמִים אֶל אִמִּי מִבְּעַד לַחַלּוֹן… עוֹד מְעַט וְחָדְרָה אֶל בֵּיתֵנוּ, תְּחוֹפֵף עַל אִמִּי כִּכְרוּב הַסּוֹכֵך בִּכְנָפָיו – אִישׁ לֹא יִרְאֶנָּה, אַךְ אֲנִי וַדַּאי אֲחוּשֶׁנָּה… וְאָזְלוּ אָז מִפְּנֵי אִמִּי כִתְמֵי הָאֹדֶם, עֵינֶיהָ תִּפָּקַחְנָה בְנַחַת וּבְרָצוֹן, תִּתְרוֹמֵם וְתֵשֵׁב עַל הַמִּטָּה, תַּפְנֶה אֵלַי רֹאשָׁהּ וְתִקְרָא לִי בְצַחֲקָה נְעִימָה וְקוֹל חַלָּשׁ אַךְ שָׂמֵחַ, לֵאמֹר: “שָׂרָתִי־נָא, תְּנִי לִי אֶת שַׂלְמוֹתַי, אֶלְבְּשֵׁן וְאֵרֵד מִן הַמִּטָה”…

לֵאלֹהִים הַיְשׁוּעָה וְלוֹ אֲנִי מְקַוָּה – הֲלֹא יָחוּס הֲלֹא יַחְמֹל עַל אִמִּי, עַל אִמִּי הַטוֹבָה וְהַנְּעִימָה!

*

הַיּוֹם בַּצְהֳרַיִם כְּצֵאת דּוֹדִי הַחוּצָה לְעִנְיָנָיו, וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי לְמַרְגְלוֹתֵי אִמִּי בַמִּטָּה, הֵחֵלָּה פִתְאֹם לָשִׁיר בְּקוֹל רָם וְרוֹעֵד – הָהּ! מַה נִבְהַלְתִּי לְשִׁירָתָהּ זֹאת! חָשַׁבְתִּי לִבְרֹחַ הַחוּצָה מִפַּחַד, אַךְ יָרֵאתִי גַם לַעֲזֹב אֶת אִמִּי לְבַדָּהּ – וָאָרוּץ כִּמְשֻׁגָּעָה מִסָּבִיב לְמִטָּתָהּ וָאֶזְעַק מָרָה: “אוֹי אִמִּי! אִמִּי הַיְקָרָה, אִמִּי, אִמִּי!…” וַתִּתְעוֹרֵר אִמִּי וַתַּבֵּט עָלַי – וְעֵינֶיהָ הַבּוֹעֲרוֹת – מַה זָר מֶבָּטָן…

“הַחֲרִישִׁי, שָׂרָה…” אָמְרָה אֵלַי: “אַל תִּירְאִי, אֱלֹהִים עִמָּךְ…” וְעֵינֶיהָ נֶעֶצְמוּ עוֹד הַפַּעַם – וּכְרֶגַע שָׁבָה לָשִׁיר בְּקוֹל חָרֵד וּנְגִינַת שְׁבָרִים:

“אוֹי־אוֹי־אֵי! אוֹי־אוֹי אוֹיָה!…”

“מַה לָךְ, אִמִּי? אִמִּי הַחוֹלָה!” – קָרָאתִי וָאֶפֹּל עַל פָּנֶיהָ – וּפָנֶיהָ בּוֹעֲרִים כָּאֵשׁ.

“שַׁדַּי, אֵל, אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי! הוֹשַׁע נָא, רְפָא נָא לְאִמִּי!”

לְקוֹל צַעֲקָתִי בָאָה דִינָה הַזְּקֵנָה נִבְהָלָה:

“רְאוּ נָא, הַבִּיטוּ נָא!” – קָרְאָה: “מַה קוֹל הַצְּעָקָה וְהַבְּכִי? חִדְלִי, פְּתַיָּה!” – נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ. – הִיא הִשְׁתִּיקָה אוֹתִי כִמְעַט וַתְּיַסְּרֵנִי לֵאמֹר: “אֵין לְהַפְחִיד אֶת הַחוֹלָה בִּבְכִי וּבְקוֹל צְעָקָה!” וְנָתְנָה לְאִמִּי מֵי קֶרַח לִשְׁתּוֹת, וְגַם הַפַּעַם עוֹדְדַתָּהּ בִּדְבָרֶיהָ:

“הִתְחַזְקִי נָא, חַנָּה! עוּרִי נָא, הִתְעוֹרְרִי נָא! לָמָּה תִּתְרַפִּי כָכָה, וְלָמָה תַּבְעִיתִי אֶת הַיַּלְדָה?…”

וְאִמִּי אַךְ מָשְׁכָה גַבּוֹת עֵינֶיהָ לְמַעְלָה, וּפֵרְשָׂה בְיָדֶיהָ כְּמִתְיָאֶשֶׁת…

“כְּרֶגַע אָשׁוּבָה” – אָמְרָה אֵלַי דִּינָה נֶחְפָּזָה וַתְּמַהֵר לָצֵאת.

אֶתְאַפְּקָה, לֹא אֶצְעַק עוֹד וְלֹא אֶזְעָקָה, רַק אֶצְבְּעוֹת יָדַי אֶפְרְקָה מִכְּאֵב־לֵב וְאֶגְנַח בִּבְכִיָּה נֶעֱצָרָה…

וְהִנֵּה שָׁבָה דִינָה וְהִיא נוֹשֵׂאת דַּג מָלוּחַ וּסְמַרְטוּטִים לְבָנִים… בְּיָדַיִם מְהִירוֹת קָרְעָה אֶת הַסְּמַרְטוּטִים לִקְרָעִים אֲרֻכִּים וְגַם אֶת הַדָּג קָרְעָה מִגַּבּוֹ לְאָרְכּוֹ וַתְּחַבֵּשׁ אֶת הַבְּתָרִים עַל כַּפּוֹת רַגְלֵי אִמִּי, – וְזוֹ לֹא נִסְּתָה גַם לִפְתֹּחַ עַיִן אוֹ לְהִתְנַגֵּד בִּמְעָט… בְּפַחַד לֵב הִבַּטְתִּי עַל מַעֲשֵׂי “הַתְּרוּפָה” הַמּוּזָרָה הַזֹּאת, אַךְ דִּינָה נִחֲמָה אוֹתִי בְאָמְרָהּ:

"בְּשָׁעָה זוֹ גָדוֹל חֻמָהּ, וְדָג מָלוּחַ סוֹפֵג אֶת הַחֹם… הַיּוֹם בָּאָה הַמַּחֲלָה עַד מַשְׁבֵּר וְתִרְאִי, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, כִּי עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה יֵקַל לָהּ.

כֵּן, לֹא אֶבְכֶּה עוֹד בְּקוֹל וְלֹא אֶצְעַק – רַק מִקֶּרֶב לִבִּי אֶתְפַּלֵּל לְךָ אֱלֹהִים:

“הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד – מַה יִהְיֶה?” – – –¹

*

לְרֹאשׁ אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר הָעִירַתְנִי שְׁכֶנְתֵּנוּ דִינָה מִשְּׁנָתִי לֵאמֹר:

“שָׂרָה, שָׂרָה! קוּמִי נֵלְכָה לִקְרֹא לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבֵית הַתְּפִלָּה שֶׁיִּשְׁלַח רְפוּאָה לְאִמֵּךְ… עַתָּה הִיא שְׁעַת רָצוֹן, בִּתִּי, שְׁעַת “סְלִיחוֹת” הִיא הַשָּׁעָה הַזֹּאת…”

מִהַרְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל אִמִּי, וַתְּהִי בְעֵינַי כִּבְכָל הַלֵּילוֹת. נִדְמָה לִי שֶׁהִיא יְשֵׁנָה, וְקוֹל נִחָר וְדַק מַרְתִּיחַ חָזֶהָ… רַק דּוֹדִי הַיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ – נוֹרָא מַרְאֵהוּ, הוּא חִוֵּר וְדוּמֶם כְּמֵת, הוּא אִישׁ אוֹבֵד…

כָּל עַצְמוֹתַי רָחֲפוּ כְמוֹ מִקֹר גָּדוֹל, גַּם יָדַי רָעֲדוּ וּבִרְכַּי נָקָשׁוּ… דִּינָה תַלְבִּישֵׁנִי, תִּטּוֹל יָדַי, תָּשִׂים אֶת הַמִּטְפַּחַת לְרֹאשִׁי וַאֲנִי יוֹצֵאת אַחֲרֶיהָ אֶל אֲשֶׁר תּוֹבִילֵנִי… וְדוֹדִי גַם לֹא יִשְׁאַל מַה זֶה וְעַל מַה זֶה?

עָבַרְנוּ דֶרֶךְ חוּצוֹת בִּדְמִי הַלָּיִל. הִנֵּה נִפְגַּשׁ לִי יְהוּדִי אֶחָד זָקֵן הוֹלֵךְ עִם זְקֵנְתּוֹ הַנּוֹשֵׂאת נֵר בֵּין אֶצְבְּעוֹת שְׂמֹאלָהּ; וּבִימִינָהּ תָּגֵן עָלָיו מִפְּנֵי הָרוּחַ הַקַּל. גַּם מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי יְהוּדִי אֶחָד רָם הַקּוֹמָה יָחִיד וּפַנָּס בְּיָדוֹ. אַחַד הַשְּׁעָרִים נִפְתַּח וּמִמֶּנּוּ יָצְאוּ עוֹד שְׁנֵי יְהוּדִים נִדְבָּרִים בֵּינֵיהֶם וְקוֹל צַעֲדֵי רַגְלֵיהֶם נִשְׁמָע בָּרְחוֹב הַדּוֹמֵם.

וְשָׁם מִן הַשָּׁמַיִם קוֹרְצִים הַכּוֹכָבִים לַהוֹלְכִים וְעוֹבְרִים בְּדִמְמַת הַלָּיִל…

כְּלֵיל פְּלָאוֹת הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה. מַה יֵעָשֶׂה בוֹ? מַדּוּעַ קִדְּמוּ בוֹ לָקוּם?

הִנֵּה בֵית תְּפִלָּה קָטֹן; כָּל חַלּוֹנוֹתָיו מְאִירִים בְּאוֹר גָּדוֹל וּמִשָׁם יִנָּשֵׂא קוֹל כַּהֲמוֹת מָיִם…

הִקְרַבְנוּ… וְקוֹלוֹת דַּקִים וַעֲרֵבִים יִשָּׁמְעוּ מִשָּׁם, קוֹלוֹת יְלָדִים מְרַנְּנִים וּמִתְפַּלְּלִים בִּנְעִימָה: אָכֵן, שְׁעַת־רָצוֹן עַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֵי הָאָרֶץ…

כִּמְעַט שֶׁדָּרַכְנוּ עַל מִפְתַּן הַבַּיִת וְדִינָה הַזְּקֵנָה נָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי וּבְקִינָה:

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! חוּס נָא עַל יְמֵי עֲלוּמֶיהָ!…חוּס נָא עַל הַיְתוֹמָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת!…”

וַאֲנִי נִפְחָדָה וְנִרְעָשָׁה צָעַקְתִּי, בָּכִיתִי כְּמוֹ מוּבָלָה לַטֶּבַח… יִרְאָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלָי.

הַתְּפִלָּה נִפְסָקָה. אִישׁ זָקֵן קָרַב וּפָתַח לָנוּ אֶת אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ. דִּינָה עָלְתָה וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ, וְהִיא מִתְחַנֶּנֶת בְּמִינֵי “תְחִנּוֹת” הַמַּרְעִישׁוֹת וְנוֹקְבוֹת כָּל עַצְמוֹתַי וּבְקוֹל וּבִצְעָקָה נוֹרָאָה, וַאֲנִי – אֲנִי נָפַלְתִּי וָאָלִיט פָּנַי בֵּין סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשִׁים, וּבְנָגְעִי בִמְעִילֵי הַמֶּשִׁי שֶׁלָּהֶם נִדְמֶה לִי כְּמוֹ נָגַעְתִּי בְשׁוּלֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן – וָאֵבְךָ, וָאֵבְךְ מָרָה, מָרָה…

בְּיָדַיִם הוֹצִיאוּנִי מִן אֲרוֹן הַקּדֶשׁ, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לָמוּשׁ מִמֶּנּוּ, שָׁמַעְתִּי כִּי הַקָּהָל מִתְאַנַּח לִי.

דַּי, דַּי לָךְ, יַלְדָה!" – אָמַר לִי הָאִישׁ אֲשֶׁר פָּתַח לָנוּ אֶת הָאָרוֹן: “כִּי שָׁמַע ה' תְּפִלָּתֵךְ…”

הַחַזָּן שָׁב לִתְפִלָּתוֹ וּכְמוֹ נָכוֹן הָיָה גַם הוּא לָתֵת קוֹלוֹ בַבֶּכִי, וְהַיְלָדִים הַמְנַגְּנִים נָהֲמוּ בְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

הֲשָׁמַעְתָּ, אֵל, לִתְפִלָּתִי, לְקוֹל בִּכְיָתִי?…

שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה – נִגַּשְׁתִּי אֶל אִמִּי… הִיא פָקְחָה עֵינֶיהָ, שָׁלְחָה יָדָהּ וַתַּחֲלִיקֵנִי עַל פָּנָי:

“בְּתִּי הַחֲכָמָה” – אָמְרָה לִי, וְקוֹלָהּ הַנִּחָר כְּמוֹ מַרְתִּיחַ רְתָחִים בִּגְרוֹנָהּ.

נָשַׁקְנוּ שְׂפָתַיִם וּמַה יְבֵשׁוֹת וּמְבֻקָּעוֹת הָיוּ שְׂפָתֶיהָ… אַךְ בְּקִרְבִּי שָׁבָה נַפְשִׁי לִמְנוּחָתָהּ בְּאָמְרִי: עַתָּה זֶה הֲלֹא יֵרָפֵא לָהּ…

אִמִּי עֶצְמָה עֵינֶיהָ וַתַּעַשׂ אוֹת בְּיָדָהּ כִּי אֵלֵךְ מֵעָלֶיהָ – וְדִינָה לְקָחַתְנִי עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ וַתִּשָּׂאֵנִי כְיַלְדָה קְטַנָּה, וַאֲנִי לֹא חָפַצְתִּי לַעֲזֹב אֶת אִמִּי, אַךְ דִּינָה אָמְרָה לִי:

“הֵן אִמֵּךְ חֲפֵצָה לָנוּחַ, לִישׁן מְעַט, בֹּאִי אַתְּ אֶל בֵּיתִי וְשָׁתִית כּוֹס טֵה”.

הִיא הֱבִיאַתְנִי אֶל חַדְרָהּ וַתּוֹשִׁיבֵנִי עַל מִטָּתָהּ וַתִּפְשֹט נְעָלַי מֵעַל רַגְלָי. בִּתָּהּ הַבְּכִירָה שָׁכְבָה עַל מִשְׁכָּבָהּ וַתָּחֶל לְדַבֵּר מִשָּׁם עַל לִבִּי, וְדִינָה יָצְאָה בְאָמְרָהּ אֵלָי:

“עוֹד מְעַט וְאָשׁוּבָה…”

אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אֵיךְ נִרְדַּמְתִּי… אַךְ בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי – וְאִמִּי אֵינֶנָּה עוֹד, כִּי לָקַח אוֹתָהּ אֱלֹהִים. – – –

*

הֲלֹא אִמִּי פה… שָׁם… עַל הַמִּטָּה – הָהּ, הַמִּטָּה מֻצַּעַת! – אוֹי, אַיֵּה אִמִּי, אַיֶּהָ?… הַאֵינֶנָּה?… לֹא, לֹא! יְשֵׁנָה הִיא, יְשֵׁנָה! – אֲבָל דּוֹדִי יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ… הֲגַם הוּא יָמוּת? – הֲגַם אֲנִי אָמוּתָה?… לֹא, לֹא נָמוּתָה! לֹא אָמוּתָה וְאֶרְאֶה עוֹד אֶת אִמִּי, אֶת אִמִּי הַיְקָרָה הַנְּעִימָה!… אוֹי, אִמִּי!… אֶת אִמִּי תְּנוּ לִי! אָנָה שַׂמְתֶּם אוֹתָהּ?… אָנָה בָאָה? הֲלֹא תָבֹא, הֲלֹא תִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת וְתָבֹא… הָהּ, אֵינֶנָּה… הֲלֹא תְדַבֵּר, הֲלֹא תִרְאֵנִי… הִיא שָׁם… הִיא פֹה… הִנֵּה, הִנֶּהָ…

הָהּ, אֵינֶנָּה עוֹד! – –

מָה אֶעֶשֶׂה בִלְתֵּךְ? – אִמְרִי נָא, אִמִּי, מָה אֶעֱשֶׂה?!…

אִמִּי, אִמִּי!! – – –²

ו

בִּרְחוֹב אַחֵר, בְּחֶדֶר צַר יוֹשְׁבִים אֲנַחְנוּ, אֲנִי וְדוֹדִי.

בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר בּוֹ הַתַּנּוּר, מֵעֵבֶר לקִּיר גָּרָה זְקֵנָה אַחַת חֵרְשָׁה כָאָבֶן, הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ הָעוֹבְדִים כָּל הַיּוֹם בְּבֵית חֲרֹשֶׁת בַּרְזֶל. כָּל הַיּוֹם הַס וּדְמָמָה בִּשְׁנֵי הַחֲדָרִים גַּם יָחַד.. הַזְּקֵנָה הַחֵרְשָׁה צֵיטֶל שְׁמָהּ, מְכִינָה לָנוּ לִפְעָמִים תַּבְשִׁיל.

מִכָּל כְּלֵי הַבַּיִת שֶׁהָיוּ לָנוּ לֹא נִשְׁאַר לָנוּ מְאוּמָה. אֶת הַכֹּל מָכַר דּוֹדִי, – גַּם הַמְּכוֹנָה נִמְכָּרָה; הִיא הַמְּכוֹנָה אֲשֶׁר הָיְתָה תָמִיד בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ־בַּלָּהוֹת – אֲבָל כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאוּהָ מִבֵּיתֵנוּ בָּכִיתִי הַרְבֵּה בֶכֶה בַּמִּסְתָּרִים…

וּכְלֵי בֵיתֵנוּ יְשָׁנִים הֵם: שֻׁלְחָן קָטֹן, שְׁנֵי כִסְאוֹת פְּשׁוּטִים, מִטַּת בַּרְזֶל, בַּקִּיר נָטוּעַ תְּלָי לִתְלוֹת בּוֹ בֶגֶד, מַדָּף לַסְּפָרִים הָאֲחָדִים, וּבַלַּיְלָה מַעֲמִידִים גַּם מִטָה שֶׁל חֲבָלִים שֶׁעָלֶיהָ אֶשְׁכַּב… אֵלֶּה הֵם כָּל רְהִיטֵנוּ – גַּם מָסָךְ אֵין לְחַלּוֹנֵנוּ הַיָּחִיד.

וְאַיֵּה אִמִּי?…

שַׁבְתִּי לְבַקֵּר בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

וּלְדַלְתֵּנוּ שְׁנֵי מַפְתֵּחוֹת: הָאֶחָד יִשָּׂא דוֹדִי, וְהַשֵּׂנִי – אָנִי, וּכְשׁוּבִי בַצָּהֳרַיִם אֶפְתַּח לִי אֶת הַדֶּלֶת, אָבֹא וְהִנֵּה – עַל הַשֻּלְחָן מוּכָן לִי אֹכֶל: נֵתַח דָּג מָלוּחַ וְחֶמְאָה, לִפְעָמִים בֵּיצָה וְלִפְעָמִים תַּפּוּחַ אֶחָד, אוֹ שְׁנַיִם קְטַנִּים, וְאֵצֶל אֲרֻחָתִי פִתְקָא בִכְתָב דּוֹדִי:

“יֶעֶרַב לָךְ!…”

דּוֹדִי הַטּוֹב!

אֵשֵׁב לְהָכִין שֵׁעוּרָי. שֵׁעוּרַי קַלִּים – וּמַדּוּעַ זֶה יֵשׁ שֶׁתִּפֹּל דֶּמַע מֵעֵינַי עַל סִפְרִי וְאִם כִּי אֵינִי חוֹשֶׁבֶת אָז רַק בַּשֵּׁעוּר בִּלְבָד?

הִנֵּה זֶה כִלִּיתִי מְלַאכְתִּי – אַךְ מְעַטָּה הִיא הָעֲבוֹדָה שֶׁאֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי נוֹתֶנֶת לָנוּ הַבַּיְתָה לְהָכִין: “אִמִּי…” לֹא! הִיא אֵינֶנָּה… וְאָנָה אֵלֵכָה? –

רוֹזֶנְצְוַיְג, שְׁכֶנְתִּי בְּבֵית־הַסֵּפֶר בִּקְּשַׁתְנִי זֶה פַעֲמַיִם לָבֹא אֶל בֵּיתָהּ, אֲבָל אֲנִי מִשְׁתַּמֶּטֶת מִמֶּנָּה – מַה לִי בְּבֵית זָרִים, מִי לִי שָׁם?

וּבְכֵן, אֵשֵׁב לִי גַּלְמוּדָה אֵצֶל הַחַלּוֹן הַנִּשְׁקָף אֶל רְחוֹב שׁוֹקֵט וְרָחָב וְלֹא מְרֻצָּף.

יֵשׁ שֶׁאֲנִי קוֹרְאָה בְסֵפֶר קָטֹן שֶׁתִּתֵּן לִי אֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי לְמִקְרָא, אוֹ יֵשׁ שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה מַעֲשֵׂה אֶרֶג וְרֶקֶם. וְאָז אָשִׁיר לִי חֶרֶשׁ אֶת הַמַּנְגִינוֹת הַנּוּגוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן יִשְּׁנַתְנִי אִמִּי הָעוֹבֶדֶת, אָז לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עוֹד לְבַדֵּנוּ, אֲנִי וְהִיא – שָׁם, בַּחֶדֶר הַהוּא…

הַלְעוֹלָמִים לֹא אֶרְאֵךְ עוֹד, אִמִּי? גַּם לֹא מָחָר גַּם לא לְמָחֳרָתַיִם? גַם לֹא לַשָּׁנָה הַבָּאָה, גַּם בִּהְיוֹתִי לִגְדוֹלָה – וְרַק בַּחֲלוֹם אֲשׁוּרֵךְ?… הֲגַם אִם אֶהְיֶה חוֹלָה, אֶפֹּל לְמִשְׁכָּב וְאָשִׁיר כָּמוֹךְ אָז: “אוֹי־אוֹי־אֵי” – לֹא תָבֹאִי אֶל בִּתֵּךְ הַיְתוֹמָה?… אֵיךְ אָבַדְתְּ מִמֶּנִי כָּכָה?… הַלְּכָל הַיָּמִים?…

לְכָל הַיָּמִים, לְכָל הַיָּמִים, לְכָל הַיָּמִים…

עוֹד אֲנִי שָׁרָה אֶת נְגִינָתָהּ הַחַיָּה בְלִבִּי, אֶתְפֹּר קֶרֶס לַמַּעֲטָפָה שֶׁעָשְׂתָה לִי הִיא בְיָדֶיהָ – וְהִיא אַיָּהּ?

וּנְגִינָתָהּ תָּקֵר לָהּ מִקֶּרֶב לְבָבִי מִבְּלִי רָצוֹן וּמִבְּלִי מַעֲצור, כְּזוֹב דָּם הַפֶּצַע בְּהִפָּתְחוֹ…

תִּזַּל, תִּזַּל – וּבַת עֵינִי בוֹכִיָה…

*

לִפְנוֹת עֶרֶב וְדוֹדִי בָא. הוּא מְגַפְּפֵנִי וְיֵשׁ שֶׁהוּא חָפֵץ גַּם לְשַׁעְשֵׁעַ נַפְשִׁי – הֲלֹא רוֹאֶה אַתָּה דוֹדִי כִּי אֵין לִבִּי פוֹנֶה לְשַׁעֲשׁוּעִים? גַּם בְּבֵית הַסֵּפֶר לֹא אוּכַל לְהִתְעָרֵב בְּשַׁעֲשׁוּעֵי הַיְלָדוֹת. אִמָּא אֵיפָה הִיא?…

יֵשׁ שֶׁאֲנִי וְדוֹדִי יוֹצְאִים לָשׂוּחַ בְּגַן הָעִיר, מָה רַבּוּ הֶעָלִים הַנּוֹבְלִים הַנּוֹפְלִים אֲשֶׁר יֻצַּע בָּהֶן כָּל אַדְמַת הַגַּן וְסַפְסָלָיו. מֶה עָצֵב נֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקֵעַ, – הוּא יַבִּיט עַל הַיְקוּם, וְרַחֵם יְרַחֲמֵנוּ, – הֲגַם הוּא מִתְגַּעְגַּעַ כָּמוֹנִי…

וַעֲנָנִים יִסְעוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם – נִשְׁמוֹת מֵתִים הֵם מְלַוִּים, אָנָה? –

אֲנִי מוֹשֶׁכֶת אֶת דּוֹדִי אֶל הַמִּשְׁעוֹל הָאָפֵל וְשָׁם נֵשֵׁב יַחַד עַל הָאָבֶן. דּוֹדִי אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מָה הָאֶבֶן הַזֹּאת לִי, הֲלֹא פה שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי: "לָמָּה לִי אָב, אִם אֵם יְקָרָה לִי?… הָהּ! עַתָּה אֵין לִי אָב וְגַם אַתָּה, דוֹדִי, לֹא אָבִי הִנְךְ, רַק “הָאָדוֹן סְפַרְדִי” אָתָּה…

אֶתְמֹךְ רֹאשִׁי עַל לֵב אִישׁ חַסְדִּי, “הָאָדוֹן סְפַרְדִּי” הַטּוֹב, בַּאֲנָחָה…

מִבְּלִי אִמִּי הֲלֹא שְׁנֵינוּ, גַּם אֲנִי גַם אַתָּה, דּוֹדִי, אַךְ נְפָשׁוֹת בּוֹדְדוֹת אֲנָחְנוּ.