תג אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' בַּנָּאָה: תּוֹרָה מְגִלָּה מְגִלָּה נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי” (תהלים מ, ח). רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: תּוֹרָה חֲתוּמָה נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָקֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה” (דברים לא, כו) (גיטין ס ע"א).
מְגִלָּה מְגִלָּה נִתְּנָה – חלקים חלקים, ולא בבת אחת.
“אָז אָמַרְתִּי” וגו' – דברי דויד (מחבר ספר תהלים), הנדרשים כאומרים כי סיפור ביאת משפחתו אל העולם, מעשה יהודה ותמר (בראשית לח) מצוי במגילה ששוקעה בתורה.
חֲתוּמָה – סגורה ומסוגרת, מתחילתה ועד סופה.
“לָקֹחַ” וגו' – דברי משה, המוסר את התורה לאחר כתיבתה ללוויים.
*
תד "כְּתָב לְךָ" (שמות לד, כז) – הִתְחִילוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה נוֹתֵן רְשׁוּת לְמשֶׁה שֶׁיִּכְתֹּב מָה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ? שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, אֲנִי הוּא שֶׁכָּתַבְתִּי וְנָתַתִּי לָכֶם! אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁמּשֶׁה עוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַאֲפִלּוּ עוֹשֶׂה – נֶאֱמָן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא” (במדבר יב, ז) (שמו"ר מז, ט).
מְבַקֵּשׁ – רוצה.
וַאֲפִלּוּ עוֹשֶׂה – גם אם יעשה דבר שלא ציוויתיו, יכוון לדעת הקב"ה.
*
תה אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁלוֹשָׁה סְפָרִים נִמְצְאוּ בָּעֲזָרָה: סֵפֶר “מָעוֹן”, סֵפֶר “זַעֲטוּטֵי”, סֵפֶר “הוּא”. בְּאֶחָד מָצְאוּ כָּתוּב “מָעוֹן”, וּבִשְׁנַיִם כָּתוּב: “מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם” (דברים לג, כז) – וּבִטְּלוּ חֲכָמִים אֶת הָאֶחָד וְקִיְּמוּ הַשְּׁנַיִם. בְּאֶחָד מָצְאוּ כָּתוּב: “וַיִּשְׁלַח אֶת זַעֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, וּבִשְׁנַיִם מָצְאוּ כָּתוּב: “וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות כד, ה) – וּבִטְּלוּ אֶת הָאֶחָד וְקִיְּמוּ הַשְּׁנַיִם. בְּאֶחָד מָצְאוּ כָּתוּב אַחַד עָשָׂר “הוּא”, וּבִשְׁנַיִם מָצְאוּ כָּתוּב אַחַד עָשָׂר “הִיא” – וּבִטְּלוּ אֶת הָאֶחָד וְקִיְּמוּ הַשְּׁנַיִם (סופרים ו, ד; ספרי דברים, שנו).
בָּעֲזָרָה – באחת מלשכות בית המקדש (שבה שמרו ספרי תורה שעל פיהם הגיהו חכמים את התורה).
וּבִטְּלוּ חֲכָמִים וגו' – קיבלו את נוסח שני הספרים ודחו את נוסחו של הספר הבודד.
אַחַד עָשָׂר “הוּא” – אחת עשרה פעמים הכתיב “הוא” ככינוי לנקבה (וקוראים כאילו כתוב “היא” [כגון ויקרא ב, ו]).
*
תו "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (דברים כט, כח) – נָקוּד עַל “לָנוּ וּלְבָנֵינוּ” וְעַל ע' שֶׁבְּ"עַד". לָמָּה? אֶלָּא כָּךְ אָמַר עֶזְרָא: אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר לִי: מִפְּנֵי מָה כָּתַבְתָּ כָּךְ? אֹמַר אֲנִי לוֹ: כְּבָר נִקַּדְתִּי עֲלֵיהֶן; וְאִם אוֹמֵר לִי: יָפֶה כָּתַבְתָּ – אַעֲבִיר נְקֻדָּה מֵעֲלֵיהֶן (אדר"נ, נו"א, לד).
נָקוּד עַל וגו' – מעל המילים “לנו ולבנינו” מעל האות עי"ן שבראש מילת “עד” מסומנות בספר התורה נקודות (המתבארות כסימן לספק שהטיל עזרא הסופר במילים אלה, ספק שיתבטל רק עם הופעת אליהו הנביא באחרית הימים).
נִקַּדְתִּי עֲלֵיהֶן – לרמוז על הספק.
אַעֲבִיר – אבטל, אמחק.
*
תז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה” (במדבר י, לה) – פָּרָשָׁה זוֹ עָשָׂה לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִימָנִיּוֹת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ. רַבִּי אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר חָשׁוּב הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עֲתִידָה פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁתֵּעָקֵר מִכָּאן וְתִכָּתֵב בִּמְקוֹמָהּ. וְלָמָּה כְּתָבָהּ כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה לְפֻרְעָנוּת שְׁנִיָּה (שבת קטו ע"ב-קטז ע"א).
פָּרָשָׁה זוֹ – הפסוקים שבספר במדבר י, לה-לו, דברי משה עם יציאת הארון לדרך ועם עצירתו.
סִימָנִיּוֹת וגו' – אות נו"ן הפוכה שנכתבת בספרי התורה לפני שני פסוקים אלה ואחריהם.
אֵין זֶה מְקוֹמָהּ – אלא שצריכה היתה לבוא בתוך תיאור הנדודים במדבר.
רַבִּי – יהודה הנשיא.
לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה – לא זה ההסבר הנכון.
סֵפֶר חָשׁוּב וגו' – יש להחשיב שני פסוקים אלו כספר בפני עצמו.
לְהַפְסִיק וגו' – ליצור חיץ בין שני סיפורים על חטאי העם (במדבר י, לג-לד [הנדרש כסיפור של בגידה בה']; במדבר יא, א ואילך).
*
תח הַרְבֵּה פַּרְשִׁיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, וּרְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב (ספרי במדבר, קלא).
סְמוּכוֹת – במקומן ברצף התורה.
רְחוֹקוֹת – בעניינן.
*
תט "אָמַר אוֹיֵּב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג" (שמות טו, ט) – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו” (ויקרא ט, א) – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: “בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ” (ישעיה ו, א)– זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: “בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ” (יחזקאל ב, א); וְיֵשׁ אוֹמְרִים: “בֶּן אָדָם חוּד חִידָה” (שם יז, ב) – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: “הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְּאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם” (ירמיה ב, ב) – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: “גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל” (הושע י, א) – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.
כַּיּוֹצֵא בוֹ: “אֲנִי קֹהֶלֶּת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם” (קהלת א, יב) – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה (מכילתא דר"י בשלח, ויהי ז; ילק"ש לשמות, רמט).
תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה – שירת הים צריכה היתה לפתוח בעניין זה, רדיפת המצרים אחרי בני ישראל, אך הוא נזכר רק במהלכה.
אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה – סדר הדברים במקרא אינו בהכרח כסדרם הכרונולוגי של האירועים או (כפי שמודגם עוד להלן) של אמירת נבואות.
*
תי "לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ" (איוב כח, יג) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנוּ פַּרְשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה עַל הַסֵּדֶר (מד"ת ג, ב).
עֶרְכָּהּ – ודורש תיבה זו מעניין עריכת סדר (וראו בקטע הקודם).
*
תיא "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר" (בראשית כח, כ) – רַ' אַבָּהוּ וְרַ' יוֹנָתָן, אֶחָד אָמַר: מְסֹרֶסֶת הִיא הַפָּרָשָׁה, וְאַחֵר אָמַר: עַל הַסֵּדֶר נֶאֶמְרָה. מִי שֶׁאָמַר מְסֹרֶסֶת הִיא הַפָּרָשָׁה, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ” (שם שם, טו) – וְהוּא אוֹמֵר: “אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי” (שם שם, כ)?! מִי שֶׁאָמַר עַל הַסֵּדֶר נֶאֶמְרָה, מָה אֲנִי מְקַיֵּם “אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי”? אֶלָּא כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב: אִם יִתְקַיְּמוּ לִי הַתְּנָאִים שֶׁאָמַר לִי לִהְיוֹת עִמִּי וּלְשָׁמְרֵנִי, אֲנִי אֲקַיֵּם אֶת נִדְרִי (בר"ר ע, ד; ילק"ש לבראשית, קכב).
מְסֹרֶסֶת – הפוכה, שלא בסדר הראוי של האירועים: תחילה מסופר (פסוק טו) שה' מבטיח ליעקב להיות עמו, ואחר כך נאמר (פסוק כ) שיעקב מבקש את הגנת ה', כאילו לא הובטח לו דבר.
מָה אֲנִי מְקַיֵּם – כיצד אני מבאר את דברי יעקב (מה שנראה כסדר הפוך של האירועים)?
כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב גו' – אם אקיים את הבטחתי להימנע מחטא, דבר שיביא את ה' להיות עמי ולשומרני, אוכל גם לקיים את נדרי.
*
תיב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: סִדְרָם שֶׁל נְבִיאִים: יְהוֹשֻׁעַ וְשׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל וּמְלָכִים, יִרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָה וּשְׁנֵים עָשָׂר.
סִדְרָם שֶׁל כְּתוּבִים: רוּת וְסֵפֶר תְּהִלִּים וְאִיּוֹב וּמִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים וְקִינוֹת, דָּנִיֵּאל וּמְגִלַּת אֶסְתֵּר, עֶזְרָא וְדִבְרֵי הַיָּמִים.
משֶׁה כָּתַב סִפְרוֹ וּפָרָשַׁת בִּלְעָם וְאִיּוֹב. יְהוֹשֻׁעַ כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמוֹנָה פְסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה. שְׁמוּאֵל כָּתַב סִפְרוֹ וְשׁוֹפְטִים וְרוּת. דָּוִד כָּתַב סֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים. יִרְמְיָה כָּתַב סִפְרוֹ וְסֵפֶר מְלָכִים וְקִינוֹת. חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ כָּתְבוּ יְשַׁעְיָה, מִשְׁלֵי, שִׁיר הַשִּׁירִים וּקֹהֶלֶת. אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה כָּתְבוּ יְחֶזְקֵאל וּשְׁנֵים עָשָׂר, דָּנִיֵּאל וּמְגִלַּת אֶסְתֵּר. עֶזְרָא כָּתַב סִפְרוֹ וְיַחַס שֶׁל דִּבְרֵי הַיָּמִים עַד לוֹ.
דָּוִד כָּתַב סִפְרוֹ עַל יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים: עַל יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, עַל יְדֵי מַלְכִּי צֶדֶק, וְעַל יְדֵי אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי משֶׁה, וְעַל יְדֵי הֵימָן, וְעַל יְדֵי יְדוּתוּן, וְעַל יְדֵי אָסָף, וְעַל יְדֵי שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי קֹרַח (בבא בתרא יד ע"ב-טו ע"א).
שְׁנֵים עָשָׂר – אוסף נבואותיהם של תריסר נביאים (כגון הושע ויואל).
קִינוֹת – מגילת איכה.
עֶזְרָא – כולל ספר נחמיה.
משֶׁה כָּתַב סִפְרוֹ – חמישה חומשי תורה.
פָּרָשַׁת בִּלְעָם – במדבר כב, א ואילך (ויש מפרשים שמדובר בספר אחר, שלא הגיע לידינו).
שְׁמוֹנָה פְסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה – שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה, המספרים על מות משה.
חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ – המלך חזקיהו ובני חבורתו.
אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה – קבוצת חכמים שעמדה בימי הבית השני בראש המערכת הדתית של עם ישראל.
יַחַס שֶׁל דִּבְרֵי הַיָּמִים – רשימות היוחסין של ספר דברי הימים עד זמנו של עזרא.
עֲשָׂרָה זְקֵנִים – דויד כלל בספר תהלים את מזמוריהם של עשרה אנשים שחיו לפניו: אדם הראשון (שלפי המדרש חיבר את מזמור קלט), מלכיצדק (מזמור קי), אברהם (הוא איתן האזרחי [מזמור פט]), משה (מזמור צ), הימן (מזמור פח), ידותון (מזמור לט ועוד), אסף (מזמור נ ועוד), בני קורח (מזמור מב ועוד).
*
תיג אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַסִּי: אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ סֵפֶר תְּהִלִּים, מִכֻּלָּם לֹא נֶאֱמַר עַל שְׁמוֹתָם, אֶלָּא עַל שֵׁם דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַחֲבוּרָה שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַקְּשִׁים לוֹמַר הִמְנוֹן לַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: כֻּלְּכֶם נְעִימִים, כֻּלְּכֶם חֲסִידִים, כֻּלְּכֶם מְשֻׁבָּחִים לוֹמַר הִמְנוֹן לְפָנַי, אֶלָּא אִישׁ פְּלוֹנִי יֹאמַר עַל יְדֵי כֻּלְּכֶם. לָמָּה? שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְשׁוּ עֲשָׂרָה צַדִּיקִים לוֹמַר סֵפֶר הַתְּהִלִּים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כֻּלְּכֶם נְעִימִים וַחֲסִידִים וּמְשֻׁבָּחִים לוֹמַר הִמְנוֹן לְפָנַי, אֶלָּא דָּוִד יֹאמַר עַל יְדֵי כֻּלְּכֶם. לָמָּה? שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי… וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל” (שמואל ב כג, א). מִי מַנְעִים זְמִירוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל? דָּוִד בֶּן יִשַׁי (שהש"ר ד, ד; קה"ר ז, יט).
עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם – ראו בקטע הקודם.
מִכֻּלָּם לֹא נֶאֱמַר וגו' – הספר בכללותו לא נקרא אלא על שם דויד ולא על שם אותם עשרה.
עַל יְדֵי כֻּלְּכֶם – בשם כולכם.
*
תיד אָמַר רַ' סִימוֹן: שְׁנֵי פְּסוּקִים נִתְנַבֵּא בְּאֵרִי, וְלֹא הָיָה בָּהֶם כְּדֵי סֵפֶר, וְנִטְפְּלוּ בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה, וְאֵלּוּ הֵם: “וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים” (ישעיה ח, יט) וַחֲבֵרוֹ (ויק"ר טו, ב).
בְּאֵרִי – אביו של הושע (הושע א, א).
כְּדֵי סֵפֶר – מספיק כדי להיות ספר בפני עצמו.
נִטְפְּלוּ – הצטרפו.
חֲבֵרוֹ – הפסוק הסמוך לו.
*
תטו יָשַׁב אֶחָד מִן הַחֲכָמִים לִפְנֵי רַ' שְׁמוּאֵל בֶּן נַחֲמָנִי וְאָמַר: אִיּוֹב לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, אֶלָּא מָשָׁל הָיָה. אָמַר לוֹ: עָלֶיךָ אָמַר הַכָּתוּב: “אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ” (איוב א, א).
– אֶלָּא מֵעַתָּה: “וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ” (שמואל ב יב, ג), וְכִי הָיָה? אֶלָּא מָשָׁל בִּלְבָד, אַף כָּאן מָשָׁל בִּלְבָד.
– אִם כֵּן שְׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ לָמָּה? (בבא בתרא טו ע"א).
מָשָׁל הָיָה – ספר איוב הוא יצירה ספרותית בדיונית העוסקת בסוגיות פילוסופיות.
עָלֶיךָ וגו' – בשביל אנשים שעשויים לטעון טענה כמו שלך מספר המספר פרטים מדויקים.
אֶלָּא מֵעַתָּה – אם כך, לפי דבריך.
וְכִי הָיָה? – וכי משל כבשת הרש אמנם התרחש במציאות?
אַף כָּאן – ספר איוב.
שֵׁם עִירוֹ – ארץ עוץ.
*
תטז רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִיּוֹב לֹא הָיָה וְלֹא נִהְיָה. מָה לֹא הָיָה וְלֹא נִהְיָה? לֹא הָיָה בְּיִסּוּרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ עָלָיו. וְלָמָּה נִכְתְּבוּ עָלָיו? אֶלָּא שֶׁאִלּוּ בָאוּ עָלָיו, הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶם.
רַ' חֲנִינָא אָמַר: גּוֹי הָיָה. שָׁנָה רַ' חִיָּא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גּוֹי צַדִּיק אֶחָד עָמַד לִי בְּאֻמּוֹת, וְנָתַתִּי לוֹ שְׂכָרוֹ וּפְטַרְתִּיו, וְאֵיזֶה? זֶה אִיּוֹב (בר"ר נז, ד).
לֹא הָיָה – וראו בקטע הקודם.
בְּיִסּוּרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ וגו' – איוב עצמו היה בעולם, אך הייסורים שבאו עליו, כפי שתוארו בספרו, לא היו בפועל.
לַעֲמֹד בָּהֶם – לסבול אותם.
בְּאֻמּוֹת – בין אומות העולם.
וּפְטַרְתִּיו – סילקתי אותו מלפני.
*
תיז שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וּמֵתוּ. מָה שִׁירָה אָמְרוּ? – “ה' מֵמִית בְּצֶדָק וּמְחַיֶּה בְּרַחֲמִים”. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁירָה זוֹ אָמָרוּ: “ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל” (שמואל א ב, ו). רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אֱמֶת מָשָׁל הָיָה. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: אִם אֱמֶת – לָמָּה מָשָׁל, וְאִם מָשָׁל – לָמָּה אֱמֶת? אֶלָּא – בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה.
רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי מִבְּנֵי בְנֵיהֶם, וְהַלָּלוּ תְּפִלִּין שֶׁהִנִּיחַ לִי אֲבִי אַבָּא מֵהֶם (סנהדרין צב ע"א).
מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל – ראו יחזקאל לז.
בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה – אכן סיפור החייאת המתים הוא משל (לתחיית עם ישראל או כדומה).
הִנִּיחַ – בירושה.
מֵהֶם – מן המתים שהחיה יחזקאל.
*
תיח רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַ' חַמָּא אָבִיו שֶׁל רַ' הוֹשַׁעְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אָמְרוּ: לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לִדָּרֵשׁ (ויק"ר א, ג; רו"ר ב, א).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
לֹא נִתַּן וגו' – ספר דברי הימים הובא בתנ"ך רק כדי שיחברו מדרשים על ענייניו.
*
תיט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: כְּשֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ אַבָּא פַּזִּי בְּדִבְרֵי הַיָּמִים אָמַר כָּךְ: כָּל דְּבָרֶיךָ תֵּמַהּ הֵם וְאָנוּ יוֹדְעִים לְדָרְשָׁם (מגילה יג ע"א; ילק"ש לדברי הימים, תתרעד).
פּוֹתֵחַ – מתחיל לדרוש.
תֵּמַהּ – דברים תמוהים ורשימות יוחסין לא בהירות (וראו בקטע הקודם ובקטע הבא).
*
תכ רַ' שִׂמְלַאי בָּא לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן, אָמַר לוֹ: יַשְׁנֶה לִי רַבִּי סֵפֶר יֻחֲסִין. אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן אַתָּה? אָמַר לוֹ: מִלֹּד. וְהֵיכָן מוֹשָׁבְךָ? בִּנְהַרְדְּעָא. אָמַר לוֹ: אֵין שׁוֹנִין לֹא לְלֻדִּים וְלֹא לִנְהַרְדְּעָאִים; וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאַתָּה מִלֹּד וּמוֹשָׁבְךָ בִנְהַרְדְּעָא. כָּפָהוּ וְנִתְרַצָּה. אָמַר לוֹ: יַשְׁנֵהוּ לִי בִּשְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. נָטַל צְרוֹר וְזָרַק בּוֹ וְאָמַר לוֹ: וּמָה בְּרוּרְיָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, בִּתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, שֶׁהָיְתָה שׁוֹנָה שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בַּיּוֹם, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָצְתָה יְדֵי חוֹבָתָהּ בְּשָׁלוֹשׁ שָׁנִים, וְאַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים? (פסחים סב ע"ב).
יַשְׁנֶה לִי וגו' – למד אותי את ספר דברי הימים (שיש בו הרבה רשימות יוחסין).
כָּפָהוּ וְנִתְרַצָּה – הכריח אותו והסכים (ללמדו).
נָטַל צְרוֹר – לקח אבן קטנה.
בְּרוּרְיָה – שנתפרסמה בעולם החכמים כאישה מלומדת במיוחד.
לֹא יָצְתָה יְדֵי חוֹבָתָהּ – לא סיימה ללמוד (את ספר דברי הימים על שלל דרשותיו) כראוי.
*
תכא אָמַר רָמֵי בַּר רַב יוּדָא, אָמַר רַב: מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יֻחֲסִין תָּשַׁשׁ כֹּחָם שֶׁל חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם.
אָמַר מַר זוּטְרָא: בֵּין “אָצֵל” לְ"אָצֵל" טָעֲנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת גְּמַלִּים שֶׁל דְּרָשׁוֹת (פסחים סב ע"ב).
נִגְנַז סֵפֶר יֻחֲסִין – נעלם ספר של דרשות על ספר דברי הימים (ראו בקטעים הקודמים).
תָּשַׁשׁ – נחלש (בשל הקושי לעסוק בספר).
בֵּין “אָצֵל” וגו' – בין שני פסוקים המזכירים את השם “אצל” (דברי הימים א ח, לט; ט, מד) היתה כמות אדירה של דרשות, ונדרש מספר אדיר של גמלים כדי לשאת אותן.
*
תכב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אִם יֹאמַר לִי אָדָם שֶׁיֵּשׁ דִּבְרֵי הַיָּמִים בְּבָבֶל הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְבִיאוֹ מִשָּׁם, וְעַכְשָׁו אִם מִתְכַּנְּסִים כָּל רַבּוֹתֵינוּ אֵין הֵם יְכוֹלִים לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם (ירושלמי סנהדרין י, א).
יֵשׁ דִּבְרֵי הַיָּמִים – יש מדרש על ספר מקראי זה (וראו בקטע הקודם).
אֵין הֵם יְכוֹלִים – כיוון שנגנז (וראו בקטע הקודם).
*
תכג אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וַחֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִים דִּבְרֵי תּוֹרָה. מָה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן וְיָשַׁב בַּעֲלִיָּה וּדְרָשָׁם.
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: בִּקְשׁוּ חֲכָמִים לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת, מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרָיו סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גְּנָזוּהוּ? מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְסוֹפוֹ דִבְרֵי תּוֹרָה.
וְאַף סֵפֶר מִשְׁלֵי בִּקְשׁוּ לִגְנֹז, שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גְנָזוּהוּ? אָמְרוּ: סֵפֶר קֹהֶלֶת לֹא בָּדַקְנוּ וּמָצָאנוּ טַעַם? אַף כָּאן נִבְדֹּק (שבת יג ע"ב; שם ל ע"ב).
בְּרַם – אכן.
נִגְנַז – הוצא מכתבי הקודש.
סוֹתְרִים דִּבְרֵי תּוֹרָה – בספר יחזקאל (בפרקים מ-מח) ענייני הלכה רבים שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות התורה.
גַּרְבֵי שֶׁמֶן – חביות שמן לנרות.
בַּעֲלִיָּה – בעליית הגג.
דְּרָשָׁם – יישב את הסתירות.
סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה – כגון יחס מנוגד אל השמחה (קהלת ב, ב; ח, טו).
תְּחִלָּתוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה – ברוח זו נדרשו הפסוקים הפותחים את הספר.
סוֹפוֹ דִבְרֵי תּוֹרָה – קהלת יב, יג.
סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה (ספר משלי) – כגון היחס אל דברי הכסיל (משלי כו, ד-ה).
*
תכד בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: מִשְׁלֵי שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת גְּנוּזִים הָיוּ, שֶׁהֵם הָיוּ אוֹמְרִים מְשָׁלוֹת, וְאֵינָם מִן הַכְּתוּבִים, וְעָמְדוּ וּגְנָזוּם, עַד שֶׁבָּאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּפֵרְשׁוּ אוֹתָם (אדר"נ, נו"א, א).
גְּנוּזִים – צריכים היו להיגנז (וראו בקטע הקודם).
מְשָׁלוֹת וגו' – ספרים אלו כוללים דברי חכמה כלליים ואין לשייכם לכתבי הקודש.
אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה – קבוצת חכמים שעמדה בימי הבית השני בראש המערכת הדתית של עם ישראל.
*
תכה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: בִּקְשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת, שֶׁמָּצְאוּ בּוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם נוֹטִין לְצַד מִינוּת, אָמְרוּ: וְכִי כָּךְ הָיָה רָאוּי שְׁלֹמֹה לוֹמַר: “שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ” (קהלת יא, ט)? משֶׁה אָמַר: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” (במדבר טו, לט), וּשְׁלֹמֹה אָמַר: “וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ” (קהלת יא, ט), אֶלָּא הֻתְּרָה הָרְצוּעָה – אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר: “וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט” (שם) – אָמְרוּ: יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (ויק"ר כח, א).
לִגְנֹז – ראו קטע תכג.
נוֹטִין לְצַד מִינוּת – עשויים לעורר מחשבות של כפירה.
“תָתוּרוּ” – תלכו.
הֻתְּרָה הָרְצוּעָה וגו' – דימוי להפקרות מוחלטת: אין כבר כבלים או איסורים המגבילים את האדם? אין מי ששופט את האדם על מעשיו ואין מערכת של משפט?
כֵּיוָן שֶׁאָמַר – שלמה.
*
תכו כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם; שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, קֹהֶלֶת – מַחֲלֹקֶת. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: קֹהֶלֶת – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וְשִׁיר הַשִּׁירִים מַחֲלֹקֶת.
רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קֹהֶלֶת מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִּישִׁיבָה, שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
אָמַר רַ' עֲקִיבָא: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחְלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאִם נֶחְלְקוּ לֹא נֶחֶלְקוּ אֶלָּא עַל קֹהֶלֶת (ידיים ג, ה).
מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם – אדם הנוגע בהם, ולאחר מכן נוגע בתרומה (שהיא חלק מן היבול השייך לכוהן), גורם לטומאת התרומה. חכמים קבעו כך כדי שלא ישימו מגילות (קלף) של כתבי קודש ליד תרומה, שכן עכברים היו באים לאכול בתרומה ולכרסם במגילות הקלף. עם הזמן הפך הביטוי “מטמא את הידיים” לסמל כל טקסט השייך לכתבי הקודש.
קֹהֶלֶת – מַחֲלֹקֶת – לגבי שייכותה של מגילה זו לכתבי הקודש היתה מחלוקת.
מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וגו' – בית שמאי סברו שמגילת קהלת אינה מקודשת, בניגוד לבית הלל, שהחמירו מהם בעניין זה.
מְקֻבָּל אֲנִי וגו' – יש ברשותי מסורת על אודות החלטה שנפלה ביבנה, בשעה שמינו את ר' אלעזר בן עזריה לתקופה קצרה כראש הישיבה (ראו ברכות כז ע"ב-כח ע"א).
אֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וגו' – היום שבו ניתן שיר השירים הוא הגדול מכל הימים.
*
תכז תַּרְגּוּם שֶׁבְּעֶזְרָא וְשֶׁבְּדָנִיֵּאל מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם וּכְתָב עִבְרִי – אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם; לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ אַשּׁוּרִית עַל הָעוֹר וּבִדְיוֹ (ידיים ד, ה).
תַּרְגּוּם שֶׁבְּעֶזְרָא וְשֶׁבְּדָנִיֵּאל – הקטעים הארמיים שבספרים אלו.
מְטַמֵּא וגו' – ראו בקטע הקודם.
תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וגו' – קטעי מקרא ארמיים שתורגמו לעברית (ולהפך).
וּכְתָב עִבְרִי – קטע עברי שנכתב בכתב העברי הקדום (אשר הוחלף בימי עזרא לכתב המוכר לנו היום, הקרוי “אשורי”).
הָעוֹר – קלף.
*
תכח שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ” (אסתר ו, ו). רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ” (שם ב, טו). רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי” (שם שם, כב). רַ' יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם” (שם ט, טו).
אָמַר שְׁמוּאֵל: אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם הָיִיתִי אוֹמֵר דָּבָר יָפֶה מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ” (שם שם, כז) – קִיְּמוּ לְמַעְלָה מָה שֶׁקִּבְּלוּ לְמַטָּה. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר מִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים” (שם שם, כח). רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אוֹמֵר מִכָּאן: “וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם” (שם) (מגילה ז ע"א).
אֶסְתֵּר וגו' – מגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש (ומכאן שהיא שייכת לכתבי הקודש).
“וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ” – ורק רוח הקודש יכולה היתה לדעת מה בלבו של המן (ובדומה בפסוקים הבאים).
הָיִיתִי שָׁם – בין החכמים שנמנו עד כאן.
קִיְּמוּ לְמַעְלָה וגו' – בשמים הסכימו להחלטה (בענין הפורים) שהתקבלה בידי בני אדם בארץ.
אוֹמֵר מִכָּאן וגו' – מוכיח את הטענה מן הפסוק המדבר בלשון עתיד, כנבואה.
*
תכט שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים: כִּתְבוּנִי לְדוֹרוֹת. שָׁלְחוּ לָהּ: “הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים” (משלי כב, כ) – שָׁלִישִׁים וְלֹא רָבִיעִים. עַד שֶׁמָּצְאוּ לָהּ מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר” (שמות יז, יד).
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶסְתֵּר אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם. – וַהֲרֵי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה? נֶאֶמְרָה לִקְרוֹת, וְלֹא נֶאֶמְרָה לִכָּתֵב (מגילה ז ע"א).
כִּתְבוּנִי לְדוֹרוֹת – מגילת אסתר תיכתב ותצורף לכתבי הקודש כדי שיקראו בה הדורות הבאים. שָׁלִישִׁים וְלֹא רָבִיעִים – אין להוסיף על השלושה (תורה, נביאים וכתובים) שכבר היו חתומים בימיהם.
מָצְאוּ לָהּ וגו' – מצאו דרך לצרף את המגילה לתנ"ך, על יסוד האמור במלחמת עמלק (בספר שמות) על כתיבת “זיכרון בספר”, והמן מצאצאי עמלק היה.
אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם – אינה בין כתבי הקודש (וראו לעיל, קטע תכו).
אָמַר שְׁמוּאֵל וגו' – ראו בקטע הקודם.
נֶאֶמְרָה לִקְרוֹת – שחייבים בקריאתה כאחד מספרי הקודש, אף שאין היא גופה מכתבי הקודש.
*
תל אָמַר רַב זְעֵירָא: מְגִלָּה זוֹ [רוּת], אֵין בָּהּ לֹא טֻמְאָה וְלֹא טָהֳרָה, וְלֹא אִסּוּר וְלֹא הֶתֵּר. וְלָמָּה נִכְתְּבָה? לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים (ילק"ש לרות, תרא).
אֵין בָּהּ וגו' – שום עניין הלכתי.
גּוֹמְלֵי חֲסָדִים – כמסופר על נעמי, רות ובועז.
*
תלא "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה" וגו' (בראשית לח, א) – לֹא הָיָה צָרִיךְ הַמִּקְרָא לוֹמַר אֶלָּא “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרַיְמָה” וגו' (שם לט, א), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה “וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ, וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם” וְגו' (שם ב, כה-ג, א) – לֹא הָיָה צָרִיךְ הַמִּקְרָא לוֹמַר אֶלָּא “וַיַּעַשֹׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר” (שם ג, כא), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה: “וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה” (דניאל ד, לד), “בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא” (שם ה, א) “וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה” (שם ו, א) – וְהֵיכָן הוּא אֱוִיל מְרוֹדָךְ? וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה “בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה, וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא” (שם ה, ל-ו, א), וְהֵיכָן הוּא “בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ” (שם ח, א)? – אָמַר רַב הוּנָא: שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ דִּבְרֵי פִּיּוּטִין הֵם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֲמָרוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וַחֲכָמִים אָמְרוּ: כְּדֵי לְסָרֵג עַל הַסֵּפֶר כֻּלּוֹ שֶׁאֲמָרוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (בר"ר פה, ב).
לֹא הָיָה צָרִיךְ וגו' – התורה לא היתה צריכה לקטוע את סיפור מכירת יוסף (שראשיתו בבראשית לז) בסיפור יהודה ותמר (בראשית לח), אלא לעבור במישרין לקורותיו של יוסף במצרים (בראשית לט) [ולהלן במדרש שלא הובא כאן ניתן הסבר לקיטוע זה ולבא אחריו].
“וַיַּעַשֹׂ ה' אֱלֹהִים” וגו' – והוא ההמשך הטבעי של סיפור עירומם של אדם וחוה, שנקטע בסיפור הנחש.
וְהֵיכָן הוּא אֱוִיל מְרוֹדָךְ? – אחרי הזכרת נבוכדנצר (שדבריו מובאים בדניאל ד, לד) עובר הספר לבלשאצר ולדריווש ומדלג על אוויל מרודך, בנו של נבוכדנצר.
וְהֵיכָן הוּא “בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ” וגו' – אחרי תיאור מותו של בלשאצר (תרגום הפסוק בדניאל ה, ל: “בו בלילה נהרג בשלאצר מלך הכשדים”) מסופר על דריווש שירש את מלכותו, ורק אחר כך חוזר הספר לאירוע שקרה בימי בשלאצר (דניאל ח, א). שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ וגו' – שלא יאמרו שסיפורי ספר דניאל הם יצירה ספרותית אנושית (כי סופר אנושי היה מסדר את הדברים בסדר הראוי), ללמדך שגם ספר זה נאמר ברוח הקודש.
כְּדֵי לְסָרֵג וגו' – חזון דניאל, שזמנו בשנה השלישית לבלשאצר, נזכר בספר לאחר סיפור מותו של אותו המלך, כדי להדק את חלקי הספר אלה לאלה ולהראות את כל חלקיו כספר שנכתב ברוח הקודש.
*
תלב "וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים" (בראשית כד, לב) – אָמַר רַ' אַחָא: יָפָה שִׂיחָתָם שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָם שֶׁל בָּנִים: פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלוֹשָׁה דַפִּים, הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ, וְשֶׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה, וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא.
“וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו” (שם) – אָמַר רַ' אַחָא: יָפָה רְחִיצַת רַגְלֵי עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָם שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת רַגְלַיִם צָרִיךְ לִכְתֹּב (בר"ר ס, ח).
יָפָה – בעלת ערך ומשמעותית.
פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר וגו' – סיפור מסעו של עבד אברהם להביא אישה ליצחק (בראשית כד) נפרס על פני כמה עמודות בספר התורה, ויש בו חזרות וכפילויות.
וְשֶׁרֶץ וגו' – ואילו הלכה חשובה (“מגופי תורה”) בעניין דמו של שרץ, שהוא מטמא כמו השרץ עצמו, נלמדה רק בעקיפין, ממילה בתורה הנראית כמיותרת (“ריבוי”).
*
תלג אָמַר רַב אַדָּא בְּרַ' חֲנִינָא: אִלְמָלֵי לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לֹא נִתַּן לָהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בִּלְבַד, שֶׁעֶרְכָּה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא. מָה טַעַם? “כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס” (קהלת א, יח) (נדרים כב ע"ב).
אִלְמָלֵי לֹא – אילו לא.
עֶרְכָּה וגו' – תיאור גבולותיה של הארץ.
מָה טַעַם? – מה הראיה לכך מן הכתובים.
“כִּי בְּרֹב” וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי בשל הכעס שהכעיס עם ישראל את הקב"ה ניתנו לו ספרים רבים (“חוכמה”) ובהם דברי תוכחה של הנביאים ועניינים נוספים לעסוק בהם.
*
תלד "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה" (קהלת יב, יב) – מְהוּמָה; שֶׁכָּל הַמַּכְנִיס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים – מְהוּמָה הוּא מַכְנִיס בְּבֵיתוֹ, כְּגוֹן סֵפֶר בֶּן סִירָא וְסֵפֶר בֶּן תַּגְלָא (קה"ר לפסוק).
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים – ספרי המקרא.
מְהוּמָה – מבוכה ואי נחת (ומשחק מילים הוא על “מהמה” שבפסוק).
סֵפֶר בֶּן סִירָא וְסֵפֶר בֶּן תַּגְלָא – ספרים בני התקופה (שעיקרם משלים ודברי חוכמה), שאחד מהם, ספר בן סירא (יצירתו של כוהן ירושלמי בן ראשית המאה השנייה לפני הספירה), מוכר לנו כאחד מן הספרים המכונים “חיצוניים” (וראו עוד בקטע הבא).
*
תלה רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא בִּסְפָרִים חִיצוֹנִים אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, כְּגוֹן סִפְרֵי בֶּן סִירָא וְסִפְרֵי בֶּן לַעֲנָה; אֲבָל סִפְרֵי הֳמֵירַס וְכָל סְפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ מִכָּאן וְאֵילָךְ – הַקּוֹרֵא בָהֶם כְּקוֹרֵא בְאִגֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר” (קהלת יב, יב) – לְהִגָּיוֹן נִתְּנוּ, לִיגִיעָה לֹא נִתְּנוּ (ירושלמי סנהדרין י, א).
סְפָרִים חִיצוֹנִים – ספרים שלא נכללו בתנ"ך אף שנכתבו בתקופת גיבושו.
בֶּן סִירָא וגו' – ראו בקטע הקודם.
הֳמֵירַס – הוא הומרוס, המשורר היווני המפורסם.
מִכָּאן וְאֵילָךְ – מאז חתימת המקרא.
כְּקוֹרֵא בְאִגֶּרֶת – קריאה סתמית, שאין בצדה שכר או עונש.
הִגָּיוֹן – קריאה קלה, שאינה של לימוד.
יְגִיעָה – לימוד והתעמקות.
*
תלו מִנְעוּ בְּנֵיכֶם מִן הַהִגָּיוֹן (ברכות כח ע"ב).
מִנְעוּ – הרחיקו.
הַהִגָּיוֹן – ראו בקטע הקודם, ויש מפרשים: פילוסופיה.
*
תלז אָמַר רַ' מֵאִיר: כְּשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַ' יִשְׁמָעֵאל אָמַר לִי: בְּנִי, מָה מְלַאכְתֶּךָ? אָמַרְתִּי לוֹ: לַבְלָר אֲנִי. אָמַר לִי: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתְּךָ, שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא: שֶׁמָּא אַתָּה מְחַסֵּר אוֹת אַחַת אוֹ מְיַתֵּר אוֹת אַחַת – נִמְצֵאתָ מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (עירובין יג ע"א; סוטה כ ע"א).
לַבְלָר – סופר (סת"ם).
מְלֶאכֶת שָׁמַיִם – עבודת קודש.
אוֹת אַחַת – בתורה.
*
תלח בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב: “וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד” (בראשית א, לא) – "וְהִנֵּה טוֹב מָוֶת"; “וַיַּעֲשׂ… לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר” (שם ג, כא) – “כָּתְנוֹת אוֹר”; “וּבְנֵי דָן חֻשִׁים” (שם מו, כג) – “וּבֶן דָּן חֻשִׁים” (בר"ר ט, ה; שם כ, יב; שם צד, ט).
בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר – שהיה סופר סת"ם (ראו בקטע הקודם) ושימר בנוסח התורה שלו נוסחים שונים מן המקובל.
*
תלט בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב: “מַשָּׂא דּוּמָה” (ישעיה כא, יא) – “מַשָּׂא רוֹמִי” (ירושלמי תענית א, א).
בְּסִפְרוֹ וגו' – ראו בקטע הקודם.
רוֹמִי – היא אדום.
*
תמ סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ מֻגָּהּ – אָמַר רַ' אַמִּי: עַד שְׁלוֹשִׁים יוֹם מֻתָּר לְשַׁהוֹתוֹ, מִכָּאן וְאֵילָךְ אָסוּר לְשַׁהוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה” (איוב יא, יד) (כתובות יט ע"ב).
סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ מֻגָּהּ – ספר תורה שלא הגיהו (כדי לוודא שאין בו שיבושים וטעויות).
לְשַׁהוֹתוֹ – להשאיר אותו ברשותו.
*
תמא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת יָשְׁבוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה עַל כּוֹתְבֵי סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׁרוּ, שֶׁאִלְמָלֵי מִתְעַשְּׁרִין אֵין כּוֹתְבִין (פסחים נ ע"ב).
אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה – קבוצת חכמים שעמדה בימי הבית השני בראש המערכת הדתית של עם ישראל.
אִלְמָלֵי מִתְעַשְּׁרִין – לוּ היו מתעשרים.
*
תמב "הוֹן וָעשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (תהלים קיב, ג) – זֶה הַכּוֹתֵב תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּמַשְׁאִילָם לַאֲחֵרִים (כתובות נ ע"א).
כּוֹתֵב – מעתיק (עותקים נוספים, פרט לאלו הנותרים בביתו).
*
תמג אֵין זוֹרְקִין סְפָרִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְאֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן.
חַיָּב אָדָם לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה בִּדְיוֹ נָאָה וְקֻלְמוּס נָאֶה וְלַבְלָרִים נָאִים, וּבִקְלָפִים נָאִים וְעוֹרוֹת צְבָאִים, וְיַעַטְפֶנּוּ בְּשֵׁירָאִין נָאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” (שמות טו, ב) (סופרים ג, טז-יז).
סְפָרִים – ספרי תורה.
קֻלְמוּס – קנה מחודד (לכתיבה).
לַבְלָרִים – סופרים (הכותבים ספרי תורה).
עוֹרוֹת צְבָאִים – שהם דקים ויפים במיוחד.
שֵׁירָאִין – מטפחות משי.
“וְאַנְוֵהוּ” – תיבה הנדרשת מלשון נוי והדר.
*
תמד כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. אוֹמְרִים צְדוֹקִים: קוֹבְלִים אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם, כִּתְבֵי הֳמֵירַס אֵינָם מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד? וַהֲרֵי הֵם אוֹמְרִים: עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים, עַצְמוֹת יוֹחָנָן כּוֹהֵן גָּדוֹל טְמֵאִים! אָמְרוּ לוֹ: לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת. אָמַר לָהֶם: אַף כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָם הִיא טֻמְאָתָם; סִפְרֵי הֳמֵירַס שֶׁאֵינָם חֲבִיבִים – אֵין מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם (ידיים ג, ה; שם ד, ו).
מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם – ראו קטע תכו.
קוֹבְלִים אָנוּ עֲלֵיכֶם – טוענים נגדכם (על מה שנראה כביזוי כתבי הקודש).
הֳמֵירַס – המשורר היווני המפורסם הומרוס (וראו קטע תלה).
עַל הַפְּרוּשִׁים – כנגדם וכנגד תורתם.
כּוֹהֵן גָּדוֹל – דוגמה לאדם מכובד (אך הוא הדין לגבי כל עצמות אדם).
לְפִי חִבָּתָן וגו' – ככל שהדבר יקר ובעל ערך גדול יותר, טומאתו גדולה יותר.
תַּרְוָדוֹת – כפות גדולות (עשויות מעצם).
*
תמה כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִים אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶם וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶם. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶם? מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
הָיוּ כְּתוּבִים גִּפְטִית, מָדִית, עִבְרִית, עֵילָמִית, יְוָנִית – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶם, מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה.
הָיוּ כְּתוּבִים תַּרְגּוּם וּבְכָל לָשׁוֹן – מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַצִּילִין אוֹתָם מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה. אָמַר רַ' יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא חֲלַפְתָּא, שֶׁהָלַךְ אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי לִטְבֶרְיָא, וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן הַנָּזוּף וּבְיָדוֹ סֵפֶר אִיּוֹב תַּרְגּוּם, וְהוּא קוֹרֵא בּוֹ. אָמַר לוֹ: זָכוּר אֲנִי בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אֲבִי אָבִיךָ, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו סֵפֶר אִיּוֹב תַּרְגּוּם, וְאָמַר לַבַּנַּאי: שַׁקְּעֵהוּ תַּחַת הַנִּדְבָּךְ. אַף הוּא צִוָּה עָלָיו וּגְנָזוֹ (תוספתא שבת יג, ב; שבת קטו ע"א).
מַצִּילִים אוֹתָם – בשבת (ואין חוששים שיש במעשה זה משום חילול היום הקדוש).
קוֹרִין בָּהֶם – בציבור ביום השבת, כגון ספרי נביאים להפטרה.
אֵין קוֹרִין בָּהֶם – בשבת, כגון ספרי כתובים.
בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ – הקריאה בספרי כתובים תביא אנשים שלא להגיע לדרשות הציבוריות שהתקיימו בבית המדרש.
גִּפְטִית – קופטית.
עִבְרִית – בכתב העברי הקדום (ראו קטע תכז).
לֹא נִתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶם – שאין יוצאים בהם ידי חובת קריאה בציבור.
תַּרְגּוּם – ארמי.
בְּרַבִּי – בן הרב, כלומר: הגדול.
מַעֲלָה – מדרגה. שַׁקְּעֵהוּ תַּחַת הַנִּדְבָּךְ – קבור אותו תחת שורת אבנים של בניין (כי לדעתו אסור לכתוב דברי תרגום, בוודאי שלא לקרוא בהם). אַף הוּא – רבן גמליאל ברבי.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות