תמו בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, דִּבֵּר עִמָּהֵם בְּלָשׁוֹן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים וּמְבִינִים.
“אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ” (שמות כ, ב) – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מַהוּ “אָנֹכִי”? לָשׁוֹן מִצְרִי הוּא. אָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ בְּמִצְרַיִם “אֲנִי” הוּא אוֹמֵר “אָנוֹךְ”. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּה בְּנוֹ וְעָשָׂה יָמִים רַבִּים עִם הַשַּׁבָּאִים. לָמַד שִׂיחָתָם שֶׁל אוֹתָם הַשַּׁבָּאִים. כְּשֶׁעָשָׂה נְקָמָה בְּאוֹיְבָיו וֶהֱבִיאוֹ, וּבָא לְהָשִׂיחַ עִמּוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ. מָה עָשָׂה? הִתְחִיל לְסַפֵּר עִמּוֹ בִּלְשׁוֹנָם שֶׁל הַשַּׁבָּאִים. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל: כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לָמְדוּ שִׂיחָתָם שֶׁל מִצְרִים. כְּשֶׁגְּאָלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים לִשְׁמֹעַ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מֵשִׂיחַ עִמָּהֶם בְּלָשׁוֹן מִצְרִי. פָּתַח וְאָמַר “אָנֹכִי” – אָנוֹךְ (תנחומא בובר יתרו, טז; פדר"כ יב, כד; ילק"ש לשמות, רפו).
הַשַּׁבָּאִים – השובים.
כְּשֶׁעָשָׂה וגו' – כשנקם המלך בשובים והביא את בנו.
לִשְׁמֹעַ – להבין.
*
תמז כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא בְּלָשׁוֹן אֶחָד נִגְלָה, אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת: “וַיֹּאמַר ה’ מִסִּינַי בָּא” (דברים לג, ב) – זֶה לָשׁוֹן עִבְרִי, “וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ” (שם) – זֶה לָשׁוֹן רוֹמִי, “הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן” (שם) – זֶה לָשׁוֹן עֲרָבִי, “וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ” (שם) – זֶה לָשׁוֹן אֲרַמִּי (ספרי דברים, שמג).
“מִסִּינַי” – שם ניתנה תורה לעם ישראל, בעברית.
“מִשֵּׂעִיר” – מושבו של עשיו, שהוא לפי האגדה אביה של רומי.
“פָּארָן” – מקום מושבו של ישמעאל (בראשית כא, כא).
“וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ” – ותיבת “אתה” (שפירושה: בא) היא בהשפעת הארמית (“אתא”).
*
תמח כֹּה תֹאמַר " (שמות יט, ג) – בְּלָשׁוֹן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּה תֹּאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (מכילתא דר"י יתרו, בחודש, ט).
“כֹּה תֹאמַר” – דברי הקב"ה למשה.
*
תמט אָמַר מַר זוּטְרָא (וְיֵשׁ אוֹמְרִים מָר עֻקְבָּא): בַּתְּחִלָּה נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתָב עִבְרִית וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, חָזְרָה וְנִתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתָב אַשּׁוּרִית וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי. בֵּרְרוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּתָב אַשּׁוּרִית וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהִנִּיחוּ לְהֶדְיוֹטוֹת כְּתָב עִבְרִית וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי.
הֶדְיוֹטוֹת מִי הֵם? אָמַר רַב חִסְדָּא: הַכּוּתִים (סנהדרין כא ע"ב).
כְּתָב עִבְרִית – הכתב העברי הקדום (וראו קטע תכז).
כְּתָב אַשּׁוּרִית – הכתב המקובל כיום.
בֵּרְרוּ – בחרו.
הִנִּיחוּ לְהֶדְיוֹטוֹת – השאירו לאנשים פשוטים.
הַכּוּתִים – השומרונים.
*
תנ מַהוּ כְּתָב עִבְרִית? אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּתָב לִבּוֹנָאָה.
שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: רָאוּי הָיָה עֶזְרָא שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ, אִלְמָלֵי לֹא קְדָמוֹ משֶׁה. בְּמשֶׁה הוּא אוֹמֵר: “וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים” (דברים ד, יד), וּבְעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר: “כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט” (עזרא ז, י). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְּנָה תוֹרָה עַל יָדוֹ, נִשְׁתַּנָּה עַל יָדוֹ הַכְּתָב.
לָמָּה נִקְרָא אַשּׁוּרִית? שֶׁעָלָה עִמָּהֶם מֵאַשּׁוּר.
שָׁנִינוּ, רַבִּי אוֹמֵר: בַּתְּחִלָּה בִּכְתָב זֶה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ נֶהְפַּךְ לָהֶם לְדַעַץ, כֵּיוָן שֶׁחָזְרוּ בָּהֶם הֶחֱזִירוֹ לָהֶם. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשּׁוּרִית? שֶׁמְּאֻשֶּׁרֶת בִּכְתָב. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּל עִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָוֵי הָעַמּוּדִים” (שמות לח, י) – וָוִים שֶׁהֵם דּוֹמִים לְעַמּוּדִים. וְאוֹמֵר: “וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם” (אסתר ח, ט) – מָה לְשׁוֹנָם לֹא נִשְׁתַּנָּה, אַף כְּתָבָם לֹא נִשְׁתַּנָּה (סנהדרין כא ע"ב-כב ע"א; תוספתא שם ד, ז-ח).
כְּתָב עִבְרִית – ראו בקטע הקודם.
כְּתָב לִבּוֹנָאָה – הכתב העברי הקדום, שנקרא בשם זה אולי בשל קרבתו לכתב הפיניקים, תושבי אזור הלבנון.
אַשּׁוּרִית – ראו בקטע הקודם.
אַשּׁוּר – היא בבל.
רַבִּי – יהודה הנשיא.
בִּכְתָב זֶה – בכתב אשורית.
דַּעַץ – שמו האחר של הכתב העברי הקדום (שנשתמר אצל השומרונים).
חָזְרוּ בָּהֶם – תיקנו את דרכיהם (בימי עזרא).
מְאֻשֶּׁרֶת בִּכְתָב – כמו: מיושרת בכתיבתה, אותיותיה מרובעות.
מִשּׁוּם – בשם.
לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּל עִקָּר – לא חל שום שינוי בכתב התורה מאז נתינתה (ודעה זו חולקת על קודמותיה).
וָוִים וגו' – רק בכתב האשורי דומה האות וי"ו לעמוד.
*
תנא שָׁנוּ חֲכָמִים: כֵּיצַד כָּתְבוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה? רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל גַּבֵּי אֲבָנִים כְּתָבוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (דברים כז, ב-ג), וְאַחַר כָּךְ סָדוּ אוֹתָן בְּסִיד. אָמַר לוֹ רַ’ שִׁמְעוֹן: לִדְבָרֶיךָ, הֵיאָךְ לָמְדוּ אֻמּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמַן תּוֹרָה? אָמַר לוֹ: בִּינָה יְתֵרָה נָתַן בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשִׁגְּרוּ נוֹטִירִין שֶׁלָּהֶן וְקִלְּפוּ אֶת הַסִּיד וְהִשִּׂיאוּהָ, וְעַל דָּבָר זֶה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁהָיָה לָהֶן לִלְמֹד וְלֹא לָמְדוּ. רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַל גַּבֵּי סִיד כְּתָבוּהָ, וְכָתְבוּ לָהֶן לְמַטָּה: “כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם… לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם” (שם כ, יז-יח) – הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאִם הָיוּ חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתָן (סוטה לה ע"ב).
כָּתְבוּ יִשְׂרָאֵל – עם הכניסה לארץ, כמצוּוה בספר דברים.
סָדוּ אוֹתָן בְּסִיד – כיסו את הכתוב בסיד.
לִדְבָרֶיךָ – לפי שיטתך.
אֻמּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמַן – אומות העולם בתקופת כיבוש הארץ.
שִׁגְּרוּ נוֹטִירִין – שלחו סופרים.
הִשִּׂיאוּהָ – לקחו את התורה (על ידי העתקתה).
וְעַל דָּבָר וגו' – ובעקבות זאת נגזר דינן של אומות העולם לאבדון.
לִלְמֹד – את התורה ואת דרכיה.
לְמַטָּה – בסוף הדברים.
שֶׁאִם הָיוּ וגו' – לו היו אומות העולם חוזרות בתשובה, אפשר היה לקבלן ולא היה צריך להחרימן.
*
תנב מַעֲשֶׂה בַּחֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁכָּתְבוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ אֶת הַתּוֹרָה יְוָנִית, וְהָיָה הַיּוֹם קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵגֶל, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לְהִתַּרְגֵּם כָּל צָרְכָּהּ (סופרים א, ז).
תַּלְמַי – ממלכי מצרים ההלניסטית במאה השלישית לפני הספירה.
קָשֶׁה – רע וחסר מזל.
כָּל צָרְכָּהּ – כראוי.
*
תנג שָׁנִינוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ שֶׁכִּנֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים, וְהוֹשִׁיבָם בְּשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בָּתִּים, וְלֹא גִּלָּה לָהֶם עַל מָה כִּנְּסָם, וְנִכְנַס אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְאָמַר לָהֶם: כִּתְבוּ לִי תּוֹרַת משֶׁה רַבְּכֶם. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵצָה בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְהִסְכִּימוּ כֻּלָּם לְדַעַת אַחַת וְכָתְבוּ לוֹ: “אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית” (השוו בראשית א, א); “אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת” (השוו שם שם, כו); “וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי” (השוו שם ב, ב); “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאוֹ” (השוו שם א, כז); “הָבָה אֵרְדָה וְאָבֹלָּה שָׁם שְׂפָתָם” (השוו שם יא, ז); “וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ” (השוו שם יח, יב); “כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ אֵבוּס” (השוו שם מט, ו); “וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל נוֹשֵׂא בְנֵי אָדָם” (השווה שמות ד, כ); “וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְמִצְרַיִם וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה” (השוו שם יב, מ); “וַיִּשְׁלַח אֶת זַאֲטוּטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל” (השוו שם כד, ה); “וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ” (השוו שם שם, יא), “לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי” (השוו במדבר טז, טו); “אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים” (השוו דברים ד, יט); “וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים… אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לְעָבְדָם” (השוו שם יז, ג). וְכָתְבוּ לוֹ “אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם” וְלֹא כָתְבוּ “אֶת הָאַרְנֶבֶת” (ויקרא יא, ו), מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר: שָׂחֲקוּ בִּי הַיְּהוּדִים וְהֵטִילוּ שֵׁם אִשְׁתִּי בַּתּוֹרָה (מגילה ט ע"א-ע"ב).
תַּלְמַי – ראו בקטע הקודם.
בָּתִּים – חדרים נפרדים.
כִּתְבוּ – תַרגמו (ליוונית).
הִסְכִּימוּ – כיוונו.
וְכָתְבוּ לוֹ וגו' – ולהלן מובאים (בתרגום חוזר לעברית) כמה שינויים בין נוסח המקרא העברי ובין זה שהשתקף, לדעת התלמוד, בתרגום היווני, הוא תרגום השבעים.
“אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית” – ולא “בראשית ברא אלוהים”, שלא יעלה על הדעת ש"בראשית" הוא שמו של בורא ראשון אשר ברא את “אלוהים”.
“אֶעֱשֶׂה” – במקום “נעשה”, צורת רבים הרומזת על אפשרות של ריבוי אלוהויות.
“וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי” – במקום ביום השביעי, כדי להקל את הבנת הפסוק.
“בְּרָאוֹ” – במקום “בראם”, שלא יתפרש כאילו נבראו תחילה שני יצורים שכל אחד מהם זכר ונקבה.
“אֵרְדָה” – במקום צורת הרבים “נרדה” (וראו לעיל).
“בִּקְרוֹבֶיהָ” – ולא “בקרבה”, ללמד ששרה (בניגוד לאברהם) צחקה בפומבי, בקרב בני משפחתה, ולכן רק היא ננזפה.
“שׁוֹר” – במקום “איש”, שלא יאמרו שהשבטים רצחניים הם.
“נוֹשֵׂא בְנֵי אָדָם” – כתרגום ל"חמור", בשל הרצון להרחיק כל הזכרה של חמור בקשר לאבות האומה, משום שבעולם הקדום היו שהשמיצו את עם ישראל כעובדים לאל בדמות חמור.
“וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת” – תוספת של שתי מילים כדי להתאים נתון זה לנתונים כרונולוגיים אחרים בתורה.
“זַאֲטוּטֵי” – במקום “נערי” (פסוק ה) או “אצילי” (פסוק יא).
“חֶמֶד” – במקום “חמור” (וראו לעיל).
“לְהָאִיר” – תיבה זו הוספה כדי שלא יחשבו שהמאורות ניתנו לאומות העולם כדי לעבוד אותם.
“לְעָבְדָם” – תיבה זו הוספה לשם הבהרת הפסוק.
וְכָתְבוּ לוֹ וגו' – את שם החיה “ארנבת” תירגמו בפרפרזה, “צעירת (=קטנת) הרגליים” (ואולי: “שעירת הרגליים”) כי המילה ארנבת ביוונית דומה לשם אביו(!) של המלך.
הֵטִילוּ – שילבו.
*
תנד אֵין בֵּין סְפָרִים לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת – אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא אַשּׁוּרִית. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בִּסְפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָה טַעֲמוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אָמַר הַכָּתוּב: “יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם” (בראשית ט, כז) – דְּבָרָיו שֶׁל יֶפֶת יִהְיוּ בְּאָהֳלֵי שֵׁם. בַּר קַפָּרָא אָמַר: יִהְיוּ דְבָרָיו שֶׁל שֵׁם נֶאֱמָרִים בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל יֶפֶת. רַ' יוּדָא אָמַר: מִכָּאן לְתַרְגּוּם מִן הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ” (נחמיה ח, ח); “בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים” – זֶה מִקְרָא, “מְפֹרָשׁ” – זֶה תַּרְגּוּם
אָמַר רַ' יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁהִתִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ יְוָנִית, לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ (מגילה ח ע"ב-ט-ע"א; בר"ר לו, ח).
אֵין בֵּין וגו' – אין הבדל בין ספרי תורה לתפילין ומזוזות פרט לעניין הלשון והכתב שבהם הם נכתבים.
אַשּׁוּרִית – ראו קטע תמט.
אֶלָּא יְוָנִית – בנוסף לעברית.
טַעֲמוֹ – נימוקו וביסוס דעתו במקרא.
דְּבָרָיו שֶׁל יֶפֶת – לשון יוון, מצאצאי יפת (בראשית י, ב).
בְּאָהֳלֵי שֵׁם – בבתיהם של צאצאי שם, הם בני ישראל.
מִכָּאן וגו' – מן התנ"ך עצמו אפשר להביא ראיה להיתר לתרגם אותו (לארמית).
מַעֲשֶׂה שֶׁל תַּלְמַי – שיזם את התרגום היווני, כאמור לעיל, קטעים תנב-תנג, וההיתר הוא לתרגם את התורה בלבד ולא את ספרי נביאים וכתובים.
*
תנה עֲקִילַס תִּרְגֵּם אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ: “יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם” (תהלים מה, ג) (ירושלמי מגילה א, ט).
עֲקִילַס – על פי חז"ל בן אחותו של אדריאנוס, גר שעל שמו תרגום יווני לתורה.
קִלְּסוּ – שיבחו.
“יָפְיָפִיתָ” וגו' – עשית מעשה יפה בהעברת תורת שם אל שפתו של יפת (וראו בקטע הקודם).
תנו תַּרְגּוּם שֶׁל תּוֹרָה – אוֹנְקְלוֹס הַגֵּר אֲמָרוֹ מִפִּי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ, תַּרְגּוּם שֶׁל נְבִיאִים – יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל אֲמָרוֹ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעַזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמָרָה: מִי הוּא זֶה שֶׁגִּלָּה סְתָרַי לִבְנֵי אָדָם? עָמַד יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי הוּא שֶׁגִּלִּיתִי אֶת סְתָרֶיךָ לִבְנֵי אָדָם. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. וְעוֹד בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת תַּרְגּוּם שֶׁל כְּתוּבִים – יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: דַּיֶּךָּ!
מָה טַעַם? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֵץ מָשִׁיחַ (מגילה ג ע"א).
אוֹנְקְלוֹס – ועל שמו תרגום ארמי לתורה. פַּרְסָה – כארבעה ק"מ.
בַּת קוֹל – קול שנשמע משמים. גִּלָּה סְתָרַי – שיש בתרגום הארמי לפסוקי הנביאים
רמזים לדברים נסתרים כגון ימות המשיח.
מַחֲלוֹקוֹת – בביאור פסוקים. קֵץ מָשִׁיחַ – חישוב שנים למועד הגאולה (הנרמז בספר דניאל).
*
תנז מִקְרָא מֵבִיא לִידֵי תַּרְגּוּם, תַּרְגּוּם מֵבִיא לִידֵי מִשְׁנָה (ספרי דברים, קסא).
מֵבִיא – מעורר (את הצורך).
מִשְׁנָה – התורה שעל פה, המבארת את הכתובים ואת תרגומם.
*
תנח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַמְּתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל” (שמות יט, יט). מָה תַּלְמוּד לוֹמַר “בְּקוֹל”? – בְּקוֹלוֹ שֶׁל משֶׁה. וְכֵן שָׁנִינוּ: אֵין הַמְּתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לַמְּתַרְגֵּם לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹרֵא, יְמַעֵךְ הַקּוֹרֵא קוֹלוֹ וְיִקְרָא (ברכות מה ע"א).
הַמְּתַרְגֵּם – בשעת קריאת התורה בציבור היו הקורא והמתרגם לארמית (המתורגמן) אומרים את דבריהם לסירוגין, פסוק אחר פסוק.
מָה תַּלְמוּד וגו' – מה פירוש תיבת “בקול” שבפסוק הנלמד כאן.
כְּנֶגֶד הַקּוֹרֵא – בקול רם כקולו של הקורא.
יְמַעֵךְ – ינמיך.
*
תנט שָׁנִינוּ, רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמְּתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ הֲרֵי זֶה בַּדַּאי, וְהַמּוֹסִיף עָלָיו – הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף (קידושין מט ע"א).
הַמְּתַרְגֵּם – לארמית.
כְּצוּרָתוֹ – באופן מילולי ולא לפי משמעות העניין.
בַּדַּאי – בודה מן הלב, שקרן.
וְהַמּוֹסִיף עָלָיו – המוסיף מדעת עצמו מילים שאינן בפסוק.
מְחָרֵף וּמְגַדֵּף – מבזה, מקלל.
*
תס דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם (ברכות לא ע"ב).
כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם – בדרך שבני אדם מדברים, כולל ביטויי גוזמה (ראו בקטע הבא) או דיבור על הקב"ה בלשון של האנשה (כגון "יד ה' ").
*
תסא דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי (תמיד כט ע"א).
הֲבַאי – גוזמה (כגון “ערים גדולות ובצורות בשמים” [דברים א, כח]).
*
תסב לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָם (חולין קלז ע"ב).
לְעַצְמָהּ – יש לה ייחוד משלה.
לְשׁוֹן חֲכָמִים – העברית שבמשנה ובשאר חיבוריהם של חז"ל.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות