הָיָה מֶלֶךְ בִּימֵי קֶדֶם; וְלַמֶּלֶךְ לֹא הָיוּ כָּל בָּנִים; וּכְבָר הִּגִּיעַ לְגִיל חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְטֶרֶם נוֹלַד לוּ כָל בֵּן או בַת.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, חָשַׁב עַל גּוֹרָלוֹ וְהֵחֵל לִבְכּוֹת. וּמִי רָאָה אֶת זֹאת? – הַוָּזִיר.

וְאָז קָם הַוָּזִיר מִמְּקוֹמוֹ, וְנִגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר אֵלָיו: “יִנְצֹר אוֹתְךָ הָאֱלֹהִים מִכָּל רָע, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְכִי מַה לְךָ כִּי תִּבְכֶּה?”

“אֲהָה, אֲדוֹנִי הַוָּזִיר”, אָמַר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, “אַל תְּדַבֵּר עַתָּה אֵלַי”, וְהוֹסִיף לְמָרֵר בַּבֶּכִי.

הַוָּזִיר עָמַד דוּמָם כַּמָּה רְגָעִים, אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן שׁוּב פָּנָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מְבַקֵּשׁ אֲנִי בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה שֶׁתֹּאמַר לִי מַה קָרָה לְךָ, וְאוּלַי אוּכַל לְהָפִיג אֶת צַעַרְךָ!”

וְהַמֶּלֶךְ הֵשִׁיב: “כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ כִּי תִקְצַר יָדְךָ מֵעֲֹזר לִי; מִכָּל מָקוֹם, אֲסַפֵּר לְךָ. יָשַׁבְתִּי הַיּוֹם וְהִרְהַרְתִּי בָזֶה שֶׁהִנְנִי חֲשׂוּךְ בָּנִים, וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: בִּידֵי מִי תִפֹּל מַלְכוּתִי לְאַחַר מוֹתִי? וּכְשֶׁעָלְתָה הַמַּחֲשָׁבָה הַזּוּ בְמוֹחִי הָיִּיתִי נֶאֱלָץ לִפְרֹץ בַּבֶּכִי”.

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע הַוָּזִיר אֶת הַמִּלִים הָאֵלֶה מִפִּי הַמֶּלֶךְ, עָלְתָה בַת שְׂחוֹק עַל פָּנָיו, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ: “לָמָה תְּחַיֵּךְ, אֲדוֹנִי הַוָּזִיר?” הֵשִׁיב לוֹ הַוָּזִיר:

“וּמַה מַצָּבִי אָנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַאִם אֵין גּוֹרָלְךָ כְגוֹרָלִי? אַתָּה הִנְךָ חֲשׂוּךְ בָּנִים, וְאַף אֲנִי חֲשׂוּךְ בָּנִים; אֲבָל, מַלְכִּי הַגָּדוֹל, שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים כִּי יֵשׁ מֶלֶךְ בִּיְרוּשָׁלַיִם, וּשְׁמוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וֶאֱלֹהָיו נוֹתֵן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ. בִּרְצוֹנִי לִנְסֹעַ אֵלָיו, וּלְהִתְפַּלֵל לֶאֱלֹהָיו שֶׁיַעֲנִיק לָנוּ שְׁנֵי בָנִים: בֵּן אֶחָד לְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ; וּבֵן אֶחָד לִי, עַבְדְךָ הַנֶּאֱמָן”.

וְאָז אָמַר הַמֶּלֶךְ: “עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ!”

וּבְאוֹתָה שָׁעָה הָיְתָה הַמּוֹעֵצָה הַמַּלְכוּתִית סְגוּרָה. וְכָל חֲבֵרֶיהָ מִנִּכְבַּדֵּי הָעָם הָלְכוּ כוּלָם לְבָתֵיהֶם, וְגַם הַוָּזִיר הָלַךְ לְבֵיתוֹ, וְאוֹתוֹ לַיְלָה יָשַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים.

לְמָחָרַת בַּבֹּקֶר, נָטַל הַוָּזִיר אִתּוֹ מַתָּנוֹת, עָלָה עַל סוּסוֹ, וְרָכַב בְּדַרְכּוֹ לִיְרוּשָׁלַיִּם. שָׁם נִפְגַשׁ בַּוָּזִיר שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יָצָא לִקְרָאתוֹ, וְדָרַשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ, וְאָמַר אֵלָיו אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:

“יְהֵא בּוֹאֲךָ מְבֹרָךְ, אֲדוֹנִי הַוָּזִיר שֶׁל מֶלֶךְ בִּתִּיר! מַה שְׁלוֹמֶךָ?”

וְעַל זֹאת הִתְפַּלֵא הַוָּזִיר, שֶׁאַךְ זֶה עַתָּה נִכְנַס הָעִירָה, וְשָׁאַל אֶת הַוָּזִיר שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: “כֵּיצַד יָדַעְתָּ עַל בּוֹאִי, שֶׁיָצָאתָ לְקַדֵּם פָּנַי?” וְהַלָּהּ הֵשִׁיב:

“הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָמַר לִי”.

וְאָז הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

וְכַאֲשֶׁר נִכְנַס הַוָּזִיר מִן הָאָרֶץ הַנָּכְרִיָה אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, קָם הַמֶּלֶךְ וְאָמַר אֵלָיו: “רְאֵה נָא, הַוָּזִיר, תְּפִילַת הַמֶּלֶךְ וּתְפִילָתְךָ אַתָּה נִתְקַבְּלוּ בִפְנֵי הָאֱלֹהִים; אֲבָל, עָלֶיךָ לְדַבֵּר עִם מַלְכְּךָ וּלְהַגִּיד לוֹ כִי עֲלֵיכֶם לְכַבֵּד אֶת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יַעֲנִיק לָכֶם, לוֹ וּלְךָ, בָּנִים זְכָרִים”.

“בְּרָצוֹן רָב, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” אָמַר הַוָּזִיר.

וַאֲזַי לָקַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שְׁתֵּי חֲבִילוֹת וְנָתַן אוֹתָן בִּיְדֵי הַוָּזִיר וְאָמַר:

“רְאֵה, חֲבִילָה זוּ הִיא בִּשְׁבִיל בִּנְךָ, וְהָאֲחֶרֶת – בִּשְׁבִיל בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ”.

“כִּדְבָרֶיךָ, כֵּן יָקוּם דָבָר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” הֵשִׁיב הַוָּזִיר, וְנִפְרָד מֵהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְחָזַר לְבֵיתוֹ.

כַּאֲשֶׁר בָּא וְעָמַד בִּפְנֵי מַלְכּוֹ, סִפֵּר לוֹ עַל כָּל קוֹרוֹתָיו, וְאָמַר אֵלָיו:

“הוּא מְבַקֵּשׁ לֹאמַר לְךָ שֶׁתְּכַבֵּד אֶת אֱלֹהָיו!”

וְעַל זֹאת הֵשִּׁיב הַמֶּלֶךְ: “נִרְאֶה אִם יֵשׁ אֱמֶת בִּדְבָרָיו”.

וּבְכָל זֹאת, לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים, וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָרוּ לָלֶדֶת, – אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַוָּזִיר; וְהַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה רַבָּה, וְנָתַן צַו לְהַכְרִיז בְּכָל חוּצוֹת הָעִיר כִּי כָּל מִי שֶׁלֹא יְנַתֵּץ אֶת הָאֱלִילִים אֲשֶׁר בִּרְשׁוּתוֹ, יִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ!

וּמִיַּד נָתְצוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֶת הָאֱלִילִים וְהַפְּסִילִים שֶׁהָיוּ בִרְשׁוּתָם וְהֵחֵלוּ מְכַבְּדִים וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֱלֹהֵי שְׁלֹמֹה.

נוֹהֲגִים לִסְפֹּר אֶת הַבֵּיצִים אֲשֶׁר בַּמַּחֲבַת, אַךְ אֵין לִסְפֹּר אֶת חָדְשֵׁי הַהֵרָיוֹן, הֵם חוֹלְפִים עַד מְהֵרָה, וְכַעֲבֹר תִּשְׁעָה יַרְחֵי הַלֵּידָה, יָלְדָה כָל אַחַת הַנָּשִׁים בֵּן שֶׁפָּנָיו הֵאִירוּ כִפְנֵי הַלְּבָנָה. וְאָז הֵחֵלוּ הַחֲגִיגוֹת בַּיָּמִים וְהַשְׂמָחוֹת בַּלֵּילוֹת, וְכָל הָעִיר הָיְתָה חוֹגֶגֶת אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.

וּלְאַחַר מִכֵּן הוּבְאוּ שְׁתֵּי אוֹמְנוֹת לִשְׁנֵי הַיְּלָדִים, וְהֵן הֵחֵלוּ לְהֵינִיק אוֹתָם, וְכַךְ עָשׂוּ בְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּבְסוֹף שְׁתֵּי הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הֵבִיאוּ מוֹרֶה לִשְׁנֵיהֶם, וְהוּא חִנֵּךְ אוֹתָם וְלִמֵּד אוֹתָם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה. וְאָז לִמְּדוּ אוֹתָם לִרְכַּב עַל סוּסִים וְתִּרְגְּלוּ אוֹתָם בְּכָל תִּמְרוֹנֵי הָאַבִּירוּת, וּשְׁנֵיהֶם נַעֲשׂוּ לְרוֹכְבִים מְצוּיָנִים, שֶׁאֵין כְּמוֹתָם, עַד שֶׁנִמְלְאוּ לָהֶם עֶשְׂרִים שָׁנָה.

יוֹם אֶחָד קָם הַוָּזִיר וְאָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, הֲאִם אֵין בְּדַעַתְּךָ לִמְסֹר לִידֵי הַנְּעָרִים אֶת הַחֲבִילוֹת שֶׁנָתַן עֲבוּרָם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה?”

“כֵּן”, הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ, “רַק שָׁכַחְתִּי אֶת הַדָּבָר. הָבָה, תִּמְסֹר לְכָל אֶחָד אֶת חֲבִילָתוֹ, כְּפִי שֶׁיָעַד לָהֶם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה”.

וְאָז הָלַךְ הַוָּזִיר וְהוֹצִיא אֶת הַחֲבִילוֹת מִבֵּית הַגְּנָזִים, וְקָרָא לִשְׁנֵי הַנְּעָרִים וְאָמַר אֲלֵיהֶם: “רְאוּ-נָא, הַחֲבִילוֹת הַלָּלוּ מַתָּנָה הֵן מִיְדֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, עוֹד מִטֶּרֶם הוּלַדְתְּכֶם; וְעַתָּה הִנְנִי מוֹסֵר אוֹתָן לִיְדֵיכֶם”.

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה, הֶרְאָה לָהֶם אֵיזוֹ חֲבִילָה עֲבוּר בֶּן-הַמֶּלֶךְ, וְאֵיזוֹ עֲבוּר בֶּן-הַוָּזִיר. שְׁנֵי הַנְּעָרִים לָקְחוּ אֶת שְׁתֵּי הַחֲבִילוֹת וְהָלְכוּ לִמְקוֹם מְגוּרֵיהֶם בָּאַרְמוֹן; וְכַאֲשֶׁר נִכְנְסוּ לִמְּקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל בֶּן-הַמֶּלֶךְ מַה אָמַר בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל בֶּן-הַוָּזִיר?

“הָבָה נִרְאֶה, מַה בְּתוֹךְ הַחֲבִילוֹת הָאֵלֶה?”

“בְּרָצוֹן!” הֵשִׁיב בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר.

וְאָז פָּתַח בֶּן-הַמֶּלֶךְ – שֶׁשְׁמוֹ הָיָה קַאמִיל – אֶת חֲבִילָתוֹ, וּמָצָא בְּתוֹכָה טַבַּעַת-חוֹתֶמֶת, מַלְבּוּשׁ, וְאֶת תְּמוּנָתָה שֶׁל נַעֲרָה, יָפָה כִפְנֵי הַלְּבָנָה.

וְכֵן גַם הַנַּעַר הַשֵּׁנִי, זַארִיף, בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר, מָצָא בְתוֹכָה מַלְבּוּשׁ וָחֶרֶב,

כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכֵּל הַנָּסִיךְ קַאמִיל יָפֶה אֶל הַתְּמוּנָה, הִבְחִין תַחְתָּהּ בַּכְּתוֹבֶת: “זוֹ תְּמוּנַת בִּתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאָדוֹם בִּמְדִינַת יָוָן. הַגּוֹרָל קָבַע אוֹתָהּ לְבַת-זוּגָתְךָ, קַאמִיל!” וְכַאֲשֶׁר קָרָא אֶת הַכְּתוֹבֶת הַזֹּאת, צָנַח לָאָרֶץ.

וְאָז הִזָּה זַארִיף, בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר, מַיִּם קָרִים עַל פָּנָיו, עַד שֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו, וְהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ: “מַה קָרָה לְךָ, אָחִי, הַאִם אֵין זוֹ בּוּשָׁה שֶׁלְמַרְאֶה תְּמוּנָה עַל גַבֵּי הַנְּיָר צָנַחְתָּ לָאָרֶץ? הָבָה, אֱזֹר אֹמֶץ בִּלְבָבְךָ, וְאָנוּ נֵצֵא לַדֶּרֶךְ וּנְחַפֵּשׂ אֶת הַנַּעֲרָה, שֶׁתְּמוּנָתָה מְצֻיֶּרֶת בָּזֶה!”

וְעַתָּה נוֹעֲצוּ יַחְדָּיו שְׁנֵי הַנְּעָרִים, קַאמִיל וְזַארִיף, וְיָצְאוּ לַגַּן לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח; וּבִלּוּ אֶת כָּל הַיּוֹם בָּאֲוִיר הַחָפְשִׁי, וּלְאַחַר מִכֵּן נָחוּ כָל הַלַּיְלָה; וּלְמָחָרָת בַּבֹּקֶר קָמוּ וְהָלְכוּ כָל אֶחָד לְבֵית הוֹרָיו.

קַאמִיל אָמַר אֶל אָבִיו: “אָבִי הַיָּקָר, אֲנִי וְאָחִי, רוֹצִים אָנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבַּתְּמוּנָה!” אֲבָל אָבִיו הֵשִׁיב לוֹ: “קַאמִיל, אֲהוּבִי, יֶשְׁנָן פֹּה נְעָרוֹת לְמַכְבִּיר; אֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁתֶּחְשַׁק בָּהּ נַפְשֶׁךָ, לְךָ אֶתְּנֶנָהּ לְאִשָּׁה”.

“לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר”, הֵשִׁיב קַאמִיל, “לֹא! רוֹצֶה אֲנִי לָצֵאת לַדֶּרֶךְ עִם אָחִי זַארִיף וּלְהָבִיא אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבַּתְּמוּנָה”.

וּמִיַּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹת אַרְבָּעִים סְפִינוֹת, וּלְצַיֵּד אוֹתָן; וּמִשְׁמָר שֶׁל אַנְשֵׁי מִלְחָמָה הִפְקִיד עֲלֵיהֶן, וְאָמַר אֵלָיו: “סַע, בְּנִי הֶאָהוּב, וְשָׂא חֵן בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים”.

וְכַךְ יָצָא קַאמִיל לַדֶּרֶךְ, עִם אָחִיו זַארִיף וְעִם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְהֵם הִפְלִיגוּ בַסְפִינוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם. עֶשְׂרִים יוֹם הִפְלִיגוּ יַחְדָיו, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה שֶׁמֵעֵבֶר לַיָּם אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עָלֶיהָ; אוּלָם, כַּעֲבֹר עֶשְׂרִים יוֹם, לְאַחַר שֶׁהַיָּם הַגָּדוֹל הָיָה כְבָר מֵאֲחוֹרֵיהֶם, פָּרְצָה סְעָרָה עַזָּה בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ אֶל הַמַּטָּרָה; וְהַסְּעָרָה הֵפִיצָה אֶת כָּל הַסְּפִינוֹת לְכָל הָעֲבָרִים, וְעַד מְהֵרָה הָלְכָה וְגָבְרָה, וְהִטְבִּיעָה אֶת הַסְּפִינוֹת בִּמְצוּלוֹת יָם; וְרַק סְפִינָה אַחַת נוֹתְרָה לִפְלֵטָה, זוּ שֶׁהָיוּ בָּהּ בֶּן-הַמֶּלֶךְ וּבֶן הַוָּזִיר.

וְהֵם הִמְשִׁיכוּ אֶת מַסָּעָם עַל פְּנֵי הַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים, אֶלָא שֶׁכַּעֲבֹר אַרְבַּע שָׁעוֹת גָבְרָה הַסְּעָרָה עוֹד יוֹתֵר, וְהִיא הִטְבִּיעָה גַם אֶת סְפִינָתָם. וְאָז עָלָה קַאמִיל עַל קֶרֶשׁ מִשִּׁבְרֵי הַסְּפִינָה, וְהַגַּלִּים נְשָׂאוּהוּ הָלְאָה וָהָלְאָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׂפַת-יָם אֶל הַיַּבֶּשֶׁת. אֶלָא שֶׁעַל חוֹף הַיָּם הַזֶּה לֹא הָיוּ כָל בְּנֵי אָדָם; וְרַק לְאַחַר שֶׁיָשַׁב וְהִמְתִּין שָׁם קִמְעָא, הִגִּיעוּ אֵלָיו שְׁלשָׁה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, אַף הֵם עַל גַבֵּי אֲחַד הַקְּרָשִׁים מִשִּׁבְרֵי סְפִינָתָם. כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם, נִרְגַּע בְּמִקְצָת וְאָמַר: “זוֹ מִקְצָת מִן הַנֶּחָמָה!”

וּלְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֶל הַיַּבֶּשֶׁת, הָלְכוּ כוּלָם יַחְדָּיו לְכִוּן הַיַּבֶּשֶׁת. וְאָז רָאוּ בְנֵי אָדָם מְהַלְכִים לָהֶם כֹּה וָכֹה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם גָבְהוֹ כְגֹבַה הַבְּרוֹשׁ, וְהֵם אָמְרוּ אֶל לִבָּם: "וַדָּאי שֶׁאֵלֶה הֵם בְּנֵי עַמָּלֵק! וּמַה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? וְלֹא עָבַר זְמַן רָב, וְחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵאֵלֶה כָּבְלוּ אֶת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְהֵבִיאוּ אוֹתָם בִּפְנֵי מַלְכָּם.

כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם הַמֶּלֶךְ, שָׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד. וְאָז צִוָּה מֶלֶךְ הָאִי לָשִׂים אוֹתָם בְּתוֹךְ כְּלוּבִים, וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם כְּאִילוּ הָיוּ צִפָּרִים; וְהֵם יָשְׁבוּ בַּכְּלוּבִים כְּצִפָּרִים וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, בְּעוֹדָם יוֹשְׁבִים בַּכְּלוּבִים.

לְאַחַר כַּמָה יָמִים נוֹדַע לְבַת-הַמֶּלֶךְ כִּי אָבִיהָ צָד צִפָּרִים; וְאָז בָּאָה אֵלָיו וְאָמְרָה: “אָבִי הַיָּקָר, צַדְתָּ צִפָּרִים וְאֵין אַתָּה מְסַפֵּר לִי כָל דָבָר אוֹדוֹתָן!”

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ: “הִנֵּה הֵם בְּפָנַיִךְ, יַלְדָּתִי!”

וְלָכֵן לָקְחָה אוֹתָם בַּת-הַמֶּלֶךְ אֵלֶיהָ, וְהָיְתָה מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בָּהֶם. אוּלָם, כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנְנָה בָּהֶם יָפֶה, רָאֲתָה כִי קַאמִיל הוּא נַעַר חָמוּד וְיָפֶה, וְהִיא אָמְרָה אֶל לִבָּה: “עִם הַבָּחוּר הַזֶּה הָיִיתִי חוֹשֶׁקֶת לְהִתְחַתֵּן!” וְהִיא אָמְרָה אֵלָיו: “בָּחוּר, מַה שְׁמֶךָ?”

“שְׁמִי קַאמִיל”, הוּא הֵשִׁיב.

“הוֹ, קַאמִיל, הֲיֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְקַחְתֵּנִי לְאִשָּׁה?” הִיא שָׁאֲלָה.

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ: “כֵּיצַד אוּכַל לְקַחְתֵּךְ לְאִשָּׁה, כְּשֶׁאַתְּ גְּבוֹהָה כְעֵץ הַתָּמָר, וַאֲנִי קָטָן לְעוּמָתֵךְ כְּצִפּוֹר בְּכַף יָדֵךְ?”

“אֵין זֶה מַפְרִיעַ כְּלָל”, הִיא אָמְרָה.

אֶלָא שֶׁהוּא סֵרֵב וְאָמַר: “לֹא, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה”.

וְאָז עָלְתָה חֲמָתָה שֶׁל הַנְּסִיכָה, וּבְרוֹב זַעֲמָהּ הִכְרִיחָה אֶת הַזָּרִים לַעֲבֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בַּחֲטִיבַת עֵצִים, כְּדֵי לְצָעֵר אוֹתָם, וְהֵם הָיוּ אֲנוּסִים לַעֲבֹד קָשֶׁה; אֶלָא שֶׁבִּשְׁעוֹת עֲבוֹדָתָם הֵם עָשׂוּ לָהֶם סִירָה קְטַנָּה, שֶׁתַּסְפִּיק לְאַרְבַּעְתָּם. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים טָרְחוּ בַעֲשִׂיָתָהּ, וּלְאַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה, וּבֹקֶר אֶחָד הֵם הִצְטַיְּדּוּ בְמִצְרְכֵי מָזוֹן וּבְמַשְׁקָאוֹת, וּלְמָחָרָתוֹ הִפְלִיגוּ לְמֶרְחַבֵי יַמִּים.

יוֹם אֶחָד עָבַר הַמַּסָע לְלֹא כָל תַּקָּלָה; אַךְ לְמָחָרָתוֹ שׁוּב נִתְחוֹלְלָה סְעָרָה בַיָּם, אֲשֶׁר סָחֲפָה אֶת הָאֶחָד מֵהֶם; לְאַחַר יוֹמַיִּם נִסְחָף עוֹד אֶחָד, וְנוֹתַר רַק אֶחָד בִּלְבַד בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ. יוֹם אֶחָד, בְּהֶמְשֵׁךְ הַמַּסָּע, גָבְרָה סַעֲרַת הַיָּם, אֲשֶׁר סָחֲפָה גַם אֶת חֲבֵרוֹ הָאֶחָד לְמַסָּע שֶׁנוֹתַר לוֹ, וְמֵעַתָּה הָיָה קַאמִיל מַמְשִׁיךְ אֶת הַמַּסָּע לְבַדוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאִי בוֹדֵד.

מִשֶּׁהִגִּיעַ אֶל הָאִי הַזֶּה, הוּא נָחַת אֶל הַיַּבֶּשֶׁת, וְרָאָה כִי הִיא כוּלָה מְלֵאָה קוֹפִים. כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ הַקּוֹפִים, הֵם רָמְזוּ אֵלָיו שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרֵיהֶם; וְהוּא, קַאמִיל, הֵבִין אֶת כַּוָּנָתָם, וְהָלַךְ בְּעִקבוֹתֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאַרְמוֹן אֶחָד.

נִכְנַס לָאַרְמוֹן וּמָצָא שָׁם נַעַר יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְאַךְ רָאָה אוֹתוֹ הַנַּעַר, וְהִנֵּה קִדֵּם אֶת פָּנָיו בְּבִרְכַּת “בָּרוּךְ הַבָּא” וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ מִנַּיִּן בָּא, וּכְשֶׁסִפֵּר לוֹ קַאמִיל אֶת כָּל פָּרָשַׁת מַסָּעוֹ, הוּא אָמַר: “יְהֵא שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ עַל בּוֹאֲךָ בְּשָׁלוֹם!”

“יְבָרֵךְ אֱלֹהִים גַּם אוֹתְךָ, נַעֲרִי!” הֵשִׁיב קַאמִיל; “אֱמֹר נָא, מַה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן בָּאִי הַזֶּה, לְבָדָד?” וְהַלָּה הֵשִׁיב: “הָיִיתִי כָמוֹךָ בְמַסָּעִי עַל פְּנֵי יַמִּים, וְהִנֵּה טָבְעָה הַסְּפִינָה שֶׁבָּה הִפְלַגְתִּי, וַאֲנִי הִגַּעְתִּי אֶל הָאִי הַזֶּה, שֶׁאֵין בּוֹ כָל תּוֹשָׁבִים אֲחֵרִים מִלְבַד הַקּוֹפִים הָאֵלֶה; הֵם שָׂמוּנִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְהֵם נִשְׁמָעִים לִי בַּכֹּל, וְהֵם מְסַפְּקִים אֶת כָּל צְרָכַי, וּמַצָּבִי בֵינֵיהֶם הוּא כֹה טוֹב עַד כַּמָה שֶׁרַק אֶפְשָׁר”.

וְק‏אמִיל נִשְׁאָר אֵצֶל הַנַּעַר הַזֶּה כִּשְׁנֵי חֲדָשִׁים. וּלְאַחַר מִכֵּן הֵחֵל מְהַלֵּךְ סָר וְזָעֵף, וְיוֹם אֶחָד הוּא אָמַר אֶל הַנַּעַר: "הֶאָח, אִילוּ הָיְתָה לִי, בְּכָל זֹאת, הָאֶפְשָׁרוּת לִנְסֹעַ מִכַּאן; וְהַנַּעַר הֵשִׁיב עַל זֹאת: “הִשָׁאֵר נָא אִתִי, וְטוֹב יִהְיֶה גַם לִי וְגַם לְךָ, אוּלָם, אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים רוֹצֶה אַתָּה לִנְסֹעַ מִכָּאן, וַדָּאי שֶׁאֶרְאֶה אֶת עַצְמִי נִדְרָשׁ לְלַוֹּת אוֹתְךָ בְּדַרְכְּךָ”.

“וְכֵיצַד עָלֵינוּ לִנְסֹעַ?” שָׁאַל קַאמִיל.

וְהַלָּה הֵשִׁיב: “יֵשׁ לִי סְפִינָה, אֲשֶׁר אוֹתָהּ עָשִׂיתִי לִפְנֵי זְמַן רָב, וּבָה רָצִיתִי לְהַפְלִיג מִכָּאן; אֶלָא שֶׁכַּאֲשֶׁר רָאִיתִי כִי טוֹב לִי כָּאן, נִשְׁאַרְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בִמְקוֹמִי. אֶלָא שֶׁעַתָּה, לְאַחַר שֶּׁיֵשׁ לִי בֶּן-לְוָיָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ יָכֹל אֲנִי לְשׂוֹחֵחַ, הָבָה נַפְלִיג יַחְדָּיו”.

“יָפֶה”, אָמַר קַאמִיל; וְאָז הִצְטַיְּדוּ שְׁנֵיהֶם, וְכַעֲבֹר כַּמָה יָמִים, נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לַסְּפִינָה וְהִפְלִיגוּ מִשָּׁם. וְהַמַּסָּע שֶׁלָהֶם הִתְקַדֵּם אֶל אֶמְצַע הַיָּם, וְהֵם הִפְלִיגוּ יָמִים וְלֵילוֹת, לֵילוֹת וְיָמִים, רַבִּים מְאֹד, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֵיזֶה אִי אֲשֶׁר עָלָיו הָיְתָה בְנוּיָה מְצֻדָּה; וְהֵם נָחֲתוּ אֶל הַיַּבֶּשֶׁת שֶׁל אוֹתוֹ הָאִי, וְצָעֲדוּ יַחְדָיו יָשָׁר אֶל אוֹתוֹ הָאִי. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְשָׁם, נִכְנְסוּ אֶל הַמְצֻדָּה הַהִיא, וּמָצְאוּ שָׁם עַלְמָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה מַמָּשׁ בַּתָּוֶךְ; וְקַאמִיל נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְאָמַר אֵלֶיהָ: “בֹּקֶּר טוֹב, עַלְמָתִי!”

וְהִיא הֵשִׁיבָה: “מֵאָה פְעָמִים בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי הֶאָהוּב”, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵחֵלָה לִבְכֹּת. וְאָז שָׁאַל אוֹתָהּ: “מַדּוּעַ זֶה תִּבְכִּי עַלְמָתִי?” וְהִיא הֵשִׁיבָה: “בּוֹכָה אֲנִי בִגְלָלְךָ!”

וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף לִשְׁאֹל אוֹתָהּ: “לָמָה וּמַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה בִגְלָלִי?” הִיא הֵשִׁיבָה: “עוֹד מְעַט יָבֹא הַשֵּׁד אֲשֶׁר שָׁדַד אוֹתִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי, וְהוּא יָמִית אֶת שְׁנֵיכֶם; אוּלָם, אֲנִי אֲמַלֵּא אֶת חוֹבָתִי”.

וּמַה הִיא חוֹבָתֵךְ?" שָׁאַל קַאמִיל.

“מֵחוֹבָתִי לְהַצְפִּין אֶתְכֶם”, הִיא הֵשִׁיבָה.

“שִׁמְעִי נָא עַלְמָתִי”, אָמַר קַאמִיל אֵלֶיהָ, “הַחְבִּיאִי אוֹתָנוּ; וּלְאַחַר שֶׁהֶחְבֵּאת אוֹתָנוּ, אִם אֲזַי יָבֹא הַשֵּׁד, שַׁאֲלִי אוֹתוֹ אֵיפֹה צְפוּנָה נִשְׁמָתוֹ; כַּאֲשֶׁר נֵדַע אֵיפֹה נִשְׁמָתוֹ נוּכַל לְהָמִית אוֹתוֹ”.

“יְהִי כִדְבָרֶיךָ!” אָמְרָה הָעַלְמָה, וְהִטְמִינָה אֶת שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּאֶמְצַע הָאַרְמוֹן.

בָּעֶרֶב בָּא הַשֵּׁד אֵלֶיהָ, וְאָמַר: “אֲהוּבָתִי, מָתַי סוֹף סוֹף תִּרְצִי לְהִנָּשֵׂא לִי? אֶת מוֹחִי כְבָר בִּלְבַּלְתְּ בִּתְּשׁוּבוֹתַיִּךְ הַנִּצְחִיוֹת “הַיּוֹם” וּ”מָחָר", בְּעוֹד לִבִּי אוֹמֵר לִי כִי הוֹלֵךְ אֲנִי לָמוּת".

וְהִיא הֵשִׁיבָה לוֹ עַל זֹאת: “הֲרֵי מַצָּבְךָ הוּא הַפְלֵא וָפֶלֶא! וְכֵיצַד תִּרְצֶה לָמוּת? הַגִּידָה לִי אֵיפוֹא בְּאֵיזֶה מָקוֹם צְפוּנָה נִשְׁמָתְךָ?”

וְעַל זֹאת הוּא הֵשִׁיב: “עַלְמָתִי הַנִּכְבָּדָה! נִשְׁמָתִי נִמְצֵאת בְּמֶרְחַקִּים, וְאֵין אֲנִי מִתְיָרֵא מֵאִישׁ!”

“וּבְאֵיזֶה מֶרְחָק נִמְצֵאת נִשְׁמָתְךָ?” הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ.

וְהוּא הֵשִׁיב: “עַל קַרְקַע הַיָּם צְפוּנָה נִשְׁמָתִי בְתֵּיבָה, אֲשֶׁר אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְהָרִימָהּ, אֶלָא בְאֶמְצָעוּת טַבַּעְתּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ; וְכֵיצַד יַגִּיעַ לְכַאן זֶה שֶׁטַבַּעְתּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה בְיָדוֹ?”

וְעַל זֹאת הִיא אָמְרָה: “וּבְכֵן! הֲרֵי אֵין כָּל סַכָּנָה בִכְלָל; לְפִיכָךְ אֵינְךָ צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא!”

וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נָח לוֹ הַשֵּׁד בָּאַרְמוֹן, וּלְמָחָרָת בַּבֹּקֶר יָצָא לְדַרְכּוֹ, וְהָיָה מְשֹׁטֵט בַּשָׂדוֹת. וּמִיַּד לְאַחַר שֶׁהָלָךְ מִשָּׁם, הִיא הוֹצִיאָה אֶת קַאמִיל וְאֶת חֲבֵרוֹ מִן הַמַּחְבּוֹא, וְסִפְּרָה הַכֹּל לַנָּסִיךְ.

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע קַאמִיל אֶת דְבָרֶיהָ, שָׂמַח מְאֹד וְאָמַר לָהּ: “בְּיָדִי נִמְצֵאת טַבַּעְתּוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ שְׁלֹמֹה!” וְהוּא אָץ מַהֵר אֶל קַרְקַע הַיָּם, וְהֵחֵל לְהָנִיעַ אֶת הַמַּיִּם בְּאֶמְצָעוּת הַטַּבַּעַת; וְהִנֵּה הוּא רָאָה אֶת הַתֵּיבָה, כֵּיצַד הִיא צָפָה לִקְרָאתוֹ מִקַּרְקַע הַיָּם; וּמִיַּד פָּתַח קַאמִיל אֶת הַתֵּיבָה וּמָצָא בְתוֹכָה קוּפְסָה קְטַנָּה. אֶת הַקּוּפְסָה הַזֹּאת לָקַח בְּיָדָיו, וּמָצָא בְתוֹכָה צִפּוֹר. אַךְ אָחַז אֶת הַצִפּוֹר בְּיָדָיו, וְהִנֵה הוֹפִיעַ גַם הַשֵׁד בִּמְרוּצָה, וְקָרָא אֵלָיו: “אֲנִי מִתְחַנֵּן בְּפָנֶיךָ! וְכִי מַה רָע עָשִׂיתִי לְךָ? הֲרֵי אֲפִילוּ לֹא רָאִיתִי פָנֶיךָ בְּכָל יְמֵי חַיַּי!”

אֶלָא שֶׁקַאמִיל הֵשִׁיב לוֹ וְאָמַר: “יָכֹל אַתָּה רַק לִשְׁדוֹד בַּת-מְלָכִים, רָשָׁע שֶׁכָּמוֹךָ!” וּמִיַד מָלַק אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר, וְהַשֵּׁד מֵת.

עוֹד כַּמָּה יָמִים שָׁהָה קַאמִיל בָּאַרְמוֹן, וּלְאַחַר מִכֵּן יָצְאוּ כוּלָם לַדָּרֶךְ. עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְנָמֵל אֶחָד; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַנָּמֵל מָצְאוּ בוֹ סְפִינוֹת רַבּוֹת עוֹגְנוֹת; וְאַנְשֵׁי הַסְּפִינוֹת הִבִּיטוּ אֲלֵיהֶם, אֶלָא שֶׁהֵם הִתְעָרְבוּ בֵין אַנְשֵׁי הַסְּפִינוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בֵּינֵיהֶם הִיא שָׁמְעָה אֶת קוֹלוֹ שֶׁל גֶבֶר מְדַבֵּר; וְהִיא אָמְרָה אֶל קַאמִיל: “הוֹ, קַאמִיל! קְרָא וֶאֱמֹר: קַאפִּיטַאן יוֹסֵף, מַה שֵׁם הָעִיר הַזֹּאת?”

וְאָז קָרָא קַאמִיל: “קַאפִּיטַאן יוֹסֵף, מַה שֵׁם הָעִיר הַזֹּאת?”

אֶלָא שֶׁקַפִּיטַאן יוֹסֵף הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְלֹא הֵשִׁיב דָבָר: וּמִיַּד אָמְרָה אֵלָיו הָעַלְמָה:

"קְרָא אֶל הַקַּאפּיטַאן יוֹסֵף שׁוּב הַפַּעַם, וְדַבֵּר אֵלָיו, וֶאֱמֹר לוֹ: “בֹּא וְלֵךְ אַחַר גְבִרְתְּךָ!”

וְעַתָּה קָרָא קַאמִיל וְאָמַר: “קַאפִּיטַאן יוֹסֵף, בֹּא וְלֵךְ אַחַר גְבִרְתְּךָ!”

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע הַקַּאפִּיטַאן כִּי מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא אֵלָיו וְאוֹמֵר אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶה “בֹּא וְלֵךְ אֲחַר גְבִרְתְּךָ!” הוּא זָעַם עַד מְאֹד, וְאָץ וְרָצָה לְהַכּוֹת אֶת קַאמִיל; אֶלָא שֶׁכַּאֲשֶׁר עָמַד בְּפָנָיו, קָרְאָה אֵלָיו הָעַלְמָה וְאָמְרָה: “מַדּוּעַ לֹא בָאתָ מִיַּד לִרְאוֹת פָּנַי?”

“הֶאָח, גְּבִרְתִּי!” הוּא אָמַר, “חָשַׁבְתִּי כִי חָמַד לוֹ לָצוֹן עִמָּדִי! כִּי מֵאָז נֶעֱלַמְתְּ מִבֵּית אָבִיךְ חִפַּשְׂנוּ אוֹתֵךְ, וְלֹא הִנַּחְנוּ מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא חִפַּשְׂנוּ וְלֹא חָקַרְנוּ בוֹ. וְעַתָּה, בָּאנוּ אֶל דּוֹדֵךְ, כְּדֵי לְחַפְּשֵׂךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. זוֹ הִיא קִרְיַת דּוֹדֵךְ!”

וּמִיַּד שָׁלַח יוֹסֵף לְהוֹדִיעַ לַדּוֹד שֶׁל הָעַלְמָה; וְאָז שָׁלַח הַדּוֹד מְשָׁרְתִים וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה לְהָבִיאָהּ מִן הַנָּמֵל; וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ הַשְּׁלִיחִים, וְהוֹלִיכוּ אֶת הַנְּסִיכָה, וְהִיא לָקְחָה אֶת קַאמִיל אִתָּה, הִיא אָמְרָה אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר אִתָּם: “הָבָה, בֹּא אִתָּנוּ!”

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ: “לֹא, כִּי אֶל בֵּיתִי אָשׁוּב! כִּי לִבִּי עָכוּר בְּקִרְבִּי, וְאֵינִי יָכֹל לְצַפֹּת זְמַן רָב עַד בּוֹאִי אֲלֵיהֶם”. וְאָז נִפְרָד הַנַּעַר מֵהֶם וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

וְהָעַלְמָה לָקְחָה אִתָּה אֶת קַאמִיל, וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אִתָּה אֶל דוֹדוֹ; וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ דוֹדָהּ, שָׂמַח מְאֹד; וְנָשַׁק לָהּ בְּמִצְחָה וְשָׁאַל אוֹתָהּ עַל מְקוֹם הֱיוֹתָהּ עַד כֹּה. וְהִיא סִפְּרָה לוֹ עַל כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָהּ, וְאָמְרָה לִבְסוֹף כִּי קַאמִיל הִצִּיל אֶת חַיֶיהָ, וְכִי בְּיָדָיו הֵמִית אֶת הַשֵּׁד וְשִׁחְרֵר אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וְדוֹדָהּ שָׂמַח מְאֹד עַל קַאמִיל וְכִבֵּד אוֹתוֹ עַד מְאֹד.

וְהֵם יָשְׁבוּ בְּבֵית הַדּוֹד חֹדֶשׁ יָמִים; וְכַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ הִיא אָמְרָה אֶל הַדּוֹד: “עַתָּה בִרְצוֹנִי לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִי”. וְאָז שָׁלַח הַדּוֹד אַנְשֵׁי מִלְחָמָה לְלַוֹּת אוֹתָם אֶל בֵּית הָאָב. וְאָז הִבִּיט אָבִיהָ בְפָנֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר הִכִּיר אוֹתָה שָׂמַח מְאֹד. וְהִיא סִפְּרָה לוֹ עַל כָּל פָּרָשַׁת קוֹרוֹתֶיהָ וְשִׁחְרוּרָהּ מִיָּדוֹ שֶׁל הַשֵּׁד; וְהוּא שָׂמַח מְאֹד עַל קַאמִיל וְאָהַב אוֹתוֹ בְּכָל לִבּוֹ; וְעַתָּה כָרְתָה הַנְּסִיכָה בְרִית אַחִים עִם קַאמִיל, וּשְנֵיהֶם הָיוּ עַתָּה כְאָח וְאָחוֹת. וְקַאמִיל יָשַׁב בְּבֵית אָבִיהָ.

וְעַתָּה, רַבּוֹתַי, הָבָה נַפְנֶה אֶת הַסִּפּוּר לְעֶבְרוֹ שֶׁל זַארִיף, בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר:

כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ הַסְפִינוֹת לִמְצוּלוֹת הַיָּם, הוּא נֶאֱחַז בְּאֶחָד הַקְּרָשִׁים מִשִּׁבְרֵי סְפִינָתוֹ, וְהוּא צָף עָלָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאִי אֶחָד; אוּלָם, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָאִי רָאָה שֶׁהוּא מְיוּשָׁב בַּעֲנָקִים; וְאַךְ רָאָה אוֹתוֹ אֶחָד מֵהֶם, מִיַּד אָץ אֵלָיו, וְתָּפַשׂ אוֹתוֹ, וְהֵרִיץ אוֹתוֹ לַמְרוֹת רְצוֹנוֹ, עַד שֶׁנִתְיַגֵּע מְאֹד וְכַאֲשֶׁר בָּא הָעֶרֶב אָמַר אֵלָיו: “זַארִיף, הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת הָעֵצִים הָאֵלֶה? תּוּכַל לֶאֱכֹל מִפִּרְיָם!”

וְאָז הֵחֵל זַארִיף לֶאֱכֹל אֶת פְּרִי הָעֵצִים, וְכַךְ עָשָׁה בְמֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה יָמִים. יוֹם אֶחָד, עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר, בָּא הָעֲנָק וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “זַארִיף! הֲאִם שָׂמֵחַ לְבָבֶךְ?”

“כֵּן!” הֵשִׁיב זַארִיף.

“וּמַה גָרַם לְשִׂמְחַת לְבָבֶךָ?” שָׁאַל הָעֲנָק.

“שָׁתִיתִי אֶת מִיץ הָעֲנָבִים, וְשָׂמַח עָלַי לְבָבִי!” הֵשִׁיב זַארִיף. “וְאִם יֵשׁ אֶת רְצוֹנְךָ, הָבָה תַּזְמִין לְכַאן אֵת אֲנָשֶׁיךָ וְאַשַּׂמַּח גַם אֶת לְבָבָם!”

“בְּרָצוֹן”, הֵשִׁיב הָעֲנָק; וְהוּא הָלַךְ וְהִזְמִין אֶת כָּל תּוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם.

וְאָז בָּצַר זַארִיף אֶת כָּל עִנְבֵי הַכָּרֶם; וְדָרַךְ אוֹתָם; וְהִנִּיח לַמִּיץ לִתְּסֹס כַּמָּה שָׁעוֹת, וּמִלֵּא בְמִיץ שֶׁקַע עָמוֹק בְּתוֹךְ הַסֶּלַע, וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ הָאֲנָשִׁים יַחְדָּיו הוּא הִזְמִין אֶת כֻּלָּם לִשְׁתֹּת מִן הַיַּיִּן שֶׁעָשָׂה; וְהֵם הֵחֵלוּ לִשְׁתֹּת, וְרַק רֶגַע קָט עָבַר וּכְבָר הָיוּ כֻלָּם שִׁכּוֹרִים, וְנִרְדְמוּ כֻלָּם בְּשִׁכְּרוֹנָם; וְכַאֲשֶׁר רָאָה זַארִיף כִּי הֵם יְשֵׁנִים אֶל נָכוֹן, נָטַל אֶת חַרְבּוֹ, וְהִכָּה בָּה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל עַד שֶׁהֵמִית אֶת כֻּלָּם; וְאָז הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְרָאָה סְפִינָה גְדוֹלָה לְמַדַּי; וְהוּא מִלֵּא אוֹתָה בַפֵּירוֹת אֲשֶׁר אָסַף בָּאִי.

אוֹתוֹ לַיְלָה עוֹד הָיָה זַארִיף עַל הָאִי; אֲבָל, לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר, בֹּקֶר טוֹב לָכֶם, רַבּוֹתַי! הוּא יָצָא לְדַרְכּוֹ. הִפְלִיג עַל פְּנֵי הַגַּלִּים בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים; וְכַעֲבֹר עֲשָׂרָה יָמִים כָּלוּ כָּל הַפֵּירוֹת אֲשֶׁר לָקַח עִמָּדוֹ אֶל הַסְּפִינָה, וְהִטָּה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל דֹּפֶן הַסְּפִינָה וְנִרְדָּם, וְנַפְשׁוֹ הָיְתָה עֲכוּרָה עָלָיו. כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ בַּבֹּקֶר רָאָה כִּי הַסְּפִינָה קְשׁוּרָה אֶל טַבַּעַת בְּתוֹךְ הַנָּמֵל; וְאָז יָצָא אֶל הָעִיר, כִּי לֹא הָיְתָה מְצוּיָה אַף פְּרֻטָּה בְצַלַּחְתּוֹ! וְהוּא חָשַׁב אֶל לִבּוֹ: “הֲרֵי אוּכַל לִמְכֹּר אֶת טַבַּעְתִּי”, וְהוּא חִפֵּשׂ אֵיזֶה סַרְסוּר אֲשֶׁר יִמְכֹּר אֶת טַבַּעְתּוֹ, וְהוּא אָמַר אֵלָיו: “אֲדוֹנִי, קַח אֶת הַטַּבַּעַת הַזּוּ, וּרְאֵה מַה תּוּכַל לְהַשִּׂיג בִּמְחִירָהּ!”

וְהַסַּרְסוּר נָטַל אֶת הַטַּבַּעַת, וְחִפֵּשׂ לָהּ קוֹנִים; וְאוֹתוֹ יוֹם, רַבּוֹתַי, הָיָה קַאמִיל מְהַלֵּךְ כֹּה וָכֹה בְאוֹתָהּ הָעִיר, כְּדֵי לַחֲזֹת בָּה; וְהִנֵּה רָאָה אֶת הַסַּרְסוּר הַמַּצִיעַ אֶת הַטַּבַּעַת לִמְכִירָה; וְכַאֲשֶׁר רָאָה קַאמִיל אֶת הַטַּבַּעַת, מִיַּד הִכִּיר אוֹתָהּ כִּי שֶׁל זַארִיף הִיא; וְהוּא אָץ אֶל הַסַּרְסוּר וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “שֶׁל מִי הַטַּבַּעַת הֲזֹּאת?” וְהַלָּה הֵשִׁיב: “בֹּא וְאַרְאֶה לְךָ אֶת בְּעָלֶיהָ!”

וְעַתָּה הָלַךְ קַאמִיל עִם הַסַּרְסוּר, וְאָכֵן הוּא הִכִּיר כִּי בַּעַל הַטַּבַּעַת הִנּוֹ זַארִיף עַצְמוֹ, וְהוּא בֵּרֵךְ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל מְקוֹם הִמָּצְאוֹ עַד עַתָּה; וְזַארִיף סִפֵּר לְקַאמִיל אֶת כָּל פָּרָשַׁת עֲלִילוֹתָיו, וְכֵן גַּם סִפֵּר קַאמִיל לְזַארִיף עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָה לוֹ; וְהֵם שְׁנֵיהֶם שָׂמְחוּ זֶה בָזֶה, וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ יַחְדָיו אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁבּוֹ שָׁכַן קַאמִיל, וְאוֹתוֹ לַיְלָה הֵם יָשְׁנוּ שְׁנַת יְשָׁרִים; וְלִבָּם שָׂמַח עַל כִּי מָצְאוּ שׁוּב הַפַּעַם אָח אֶת אָחִיו.

וּלְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר, בֹּקֶר טוֹב לָכֶם, רַבּוֹתַי! אָמַר קַאמִיל אֶל בַּת הַמֶּלֶךְ: “הֲרֵי אֲחוֹתִי אַתְּ, וְלָכֵן רוֹצֶה אֲנִי לְהַשִּׂיאֵךְ לְזַארִיף, חֲבֵרִי מִלֵּידָה!”

“יְהִי כִּרְצוֹנְךָ!” הֵשִׁיבָה לוֹ.

וְאָז הָלַךְ קַאמִיל לְבַקֵּשׁ אֶת הַבַּת מֵאָבִיהָ, וְהַלָּה הֵשִׁיב לוֹ: “הֲרֵי אֲחוֹתְךָ הִיא, עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ!”

וּמִיַּד הוּבְאוּ הַקַּאדִי וְהַמּוּפְתִּי וְהַמּוּכְתָּר; וְחוֹזֶה הַנִּשּׂוּאִים נִכְתַּב וְנֶחְתָּם, וְכַךְ נֶאֱמַר בּוֹ: “בִּתּוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה נְשׂוּאָה לִבְנוֹ שֶׁל הַנַּעֲלֶה”: וְהוּא עָרַךְ אֶת חֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִים שֶׁל זַארִיף בְּכָל הַפְּאֵר וְהֶהָדָר שֶׁטֶרֶם הָיוּ כְּמוֹתָם; וְכַךְ נָשָׂא זַארִיף לְאִשָּׁה אֶת פַאטִימָה, בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יָוָן, וְהֵם חָיוּ יַחְדָּיו חַיִּים שֶׁל אשֶׁר.

אֶלָא שֶׁמֵעַתָּה נִשְׁאָר קַאמִיל לְבַדּוֹ בְאַרְמוֹנוֹ; וְיוֹם אֶחָד נִגְשָׁה אֵלָיו פַאטִימָה וְרָאֲתָה כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל בִּתְמוּנָה מְסוּיֶמֶת וּבוֹכֶה; וְכַאֲשֶׁר רָאָה כִּי הִיא הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, מִיַּד הִטְמִין אֶת הַתְּמוּנָה. אֶלָא שֶׁהִיא רָאֲתָה אֶת הַדָּבָר וְאָמְרָה אֵלָיו:

“קַאמִיל אָחִי, עַל מַה בָּכִיתָ, וּמַה זֶּה אֲשֶׁר בְּיָדֶיךָ?”

תְּחִילָה סֵרֵב קַאמִיל לְגַלֹּת בְּפָנֶיהָ אֶת סוֹדוֹ, אֶלָּא שֶׁלְאַחַר שֶׁהִשְׁבִּיעָה אוֹתוֹ שֶׁיְגַלֶּה לָהּ אֶת הָאֱמֶת, הוּא הוֹצִיא אֶת הַתְּמוּנָה וְאָמַר אֵלֶיהָ:

“אֲחוֹתִי הָאֲהוּבָה, הַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁבִּגְלָלָה יָצָאתִי מִבֵּית אָבִי בְּיַחַד עִם זַארִיף, לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה וְהַמְיַגַּעַת, הָיְתָה הַנַּעֲרָה שֶׁזוֹ תְּמוּנָתָה”.

וְכַאֲשֶׁר הִתְבּוֹנְנָה פַאטִימָה יָפֶה בַּתְמוּנָה, הִיא מָחֲאָה כַּפֶיהָ וְאָמְרָה אֶל קַאמִיל אָחִיהָ: “אַל תִּתְעַצֵּב אֶל לִבְּךָ עוֹד, אָחִי הַיָקָר, הֲרֵי זוּ יְדִידָתִי, הוֹדָה בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָרוּחוֹת, וְאָבִיהָ הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָרוּחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְלָכֵן אֲנִי אוֹמֶרֶת אֵלֶיךָ, אַל תִּתְעַצֵּב אָחִי הַיָּקָר, בִּרְצוֹן הָאֵל, אֵלֵךְ מָחָר לִרְאוֹתָהּ!”

“כַּמָּה יָפֶה, אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה”, הוּא הֵשִׁיב: וְאוֹתוֹ לַיְלָה הוּא יָשַׁן שְׁנַת-יְשָׁרִים; וּבְכָל זֹאת הָיָה חֲסַר סַבְלָנוּת עִם הָאֵר הַבֹּקֶר. מִיַּד יָצָא קַאמִיל וְהָלַךְ אֶל אַחוֹתוֹ וְאָמַר: “נָא אֵיפוֹא, מַה בִּדְבַר הַבְטָחָתֵךְ?”

“הָבָה”, הִיא אָמְרָה וְהָלְכָה; כִּי בֵינָהּ לְבֵין הוֹדָה הָיָה מוּסְכָּם, כִּי בְשָׁעָה שֶׁהָאַחַת מֵהֶן תִּרְצֶה לִרְאוֹת אֶת רְעוּתָהּ, עָלֶיהָ לִקְשֹׁר חוּט עַל אֲחַד מֵעַנְפֵי הָעֵצִים; וְהִיא הָלְכָה וְקָשְׁרָה אֶת הַחוּט עַל הָעֵץ הַמּוּסְכָּם; וּלְאַחַר זְמַן מַה הִיא רָאֲתָה אֶת הַנְּסִיכָה הוֹדָה עוֹבֶרֶת בַּגַּן וְהָלְכָה וְיָשְׁבָה לְיָדָהּ. מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן עָבַר גַּם קַאמִיל, וּפַאטִימָה קָרְאָה אֵלָיו: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, אָחִי הֶאָהוּב!”

וְאָז שָׁאֲלָה אוֹתָהּ הוֹדָה: “מִנַּיִן לָךְ אָח? סְבוּרָה הַיִיתִי כִּי אֵין לָךְ אָחִים!”

וּבִתְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָתָהּ סִפְּרָה לָהּ פַאטִימָה אֶת כָּל פָּרָשַׁת הִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם שֶׁל הָעִנְיָנִים, וְסִכְּמָה בַּמִּלִּים הָאֵלֶה: “עַל חַיַּי עָלַי לְהוֹדוֹת לְיָדָיו שֶׁל בֶּן-תְּמוּתָה זֶה”.

וְעַתָּה הָיְתָה הוֹדָה מִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ, אֶלָא שֶׁהוּא, קַאמִיל, לֹא יָכֹל הָיָה לָשֵׂאת עֵינָיו אֵלֶיהָ, וְהוּא הִשְׁפִּיל מַבָּטוֹ לָאָרֶץ. וּבְסוֹפָה שֶׁל הַשִּׂיחָה אָמְרָה פַאטִימָה אֶל הוֹדָה: “אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה, קָרָאתִי לָךְ בִּמְיוּחָד לְמַטָּרָה זוֹ, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ אֶת יָדֵךְ עֲבוּר אָחִי קַאמִיל”.

וְאָז הִסְמִיקוּ פָנֶיהָ שֶׁל הוֹדָה, וְהִיא אָמְרָה אֶל פַאטִימָה: “יָפֶה, אֲבָל עָלָיו לְבַקְּשֵׁנִי אֵצֶל הַסַּבְתָא שֶׁלִי, אִמּוֹ שֶׁל אָבִי!”

אֶלָא שֶׁפַאטִימָה הֵשִׁיבָה עַל זֹאת: “וְכֵיצַד יַגִּיעַ אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁלָךְ? וְכֵיצַד יַכִּיר אֶת הַסַּבְתָא שֶׁלָךְ?”

“אֲנִי אוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֵלֶיהָ”, אָמְרָה הוֹדָה. וְהִיא נָטְלָה אֶת קַאמִיל בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, כְּשֵׁם שֶׁנוֹשְׂאִים אֶת הַתִּינוֹק, וְהִתְנַשְׂאָה אִתּוֹ בָּאֲוִיר וְטָסָה אִתּוֹ עַד אֲשֶׁר הִגִּיעָה אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁלָה; וְאָז הִיא אָמְרָה: "קַאמִיל, רְאֵה-נָא, הִנֵּה שָׁם יוֹשֶׁבֶת הַסַּבְתָא שֶׁלִי, לֵךְ אֵלֶיהָ וְהַגֵּד לָהּ: “גְּבִרְתִּי רָמַת הַמַּעֲלָה, הִנְנִי מְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ שֶׁל הוֹדָה, הַבַּת שֶׁל בְּנֵךְ”.

“בְּרָצוֹן”, הוּא הֵשִׁיב וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁל הוֹדָה. וְהוּא אָמַר אֵלֶיהָ: “בֹּקֶר טוֹב, גְבִרְתִּי רָמַת הַמַּעֲלָה!”

“מֵאָה פְעָמִים בֹּקֶר טוֹב”, הִיא הֵשִׁיבָה, “וְכִי מַה הֵבִיא אוֹתְךָ לְכָאן?”

“גְבִרְתִּי רָמַת הַמַּעֲלָה”, הוּא הִמְשִׁיךְ, “בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ שֶׁל הוֹדָה, הַבַּת שֶׁל בְּנֵךְ”.

אֶלָא שֶׁהִיא הֵשִׁיבָה לוֹ: “שְׁאַלְתִּיךָ מַה הֲבִיאֲךָ הֲלוֹם, וּמִי הֵבִיאֲךָ?”

בּוֹ בָּרֶגַע נִגְשָׁה הוֹדָה אֶל הַסַּבְתָּא שֶׁלָהּ, נָשְׁקָה לָהּ עַל רַקָּתָה, וְאָמְרָה אֵלֶיהָ: “אֲנִי הֲבֵאתִיו לְכַאן, סַבָּתִי הַיְקָרָה, כְּדֵי שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ אֶת יָדִי, כִּי אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתוֹ, סַבָּתִי הַיְּקָרָה וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתֵךְ, סַבָּתִי הַיְּקָרָה, שֶׁתְּדַבְּרִי עַל זֹאת עִם אָבִי!”

וְכֹה הַרְבֵּה הִפְצִירָה בָּה, עַד שֶׁהַסַּבְתָּא הֵשִׁיבָה לָהּ: “אַל תִּדְאֲגִי, כַּאֲשֶׁר יָבֹא אָבִיךְ אַגִּיד לוֹ אֶת מַצָּב הַדְּבָרִים, וְאַדַּבֵּר אִתּוֹ בְּנִדּוֹן זֶה”.

מִכָּל מָקוֹם הוֹסִיפָה הוֹדָה וְאמְרָה: “לֹא בִלְבַד שֶׁעָלַיִּךְ לְהַגִּיד לוֹ זֹאת, אֶלָא שֶׁעָלַיִּךְ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ, לְמַעַן יִתֵּן אֶת הַסְכָּמָתוֹ”.

וְעַל זֹאת הֵשִׁיבָה לָה סַבְתָּא: “אַל תִּתְעַצְבִי, הוֹדָה, לֹא תִּהְיִי לְאִשָּׁה אֶלָא לְקַאמִיל לְבַדּוֹ, וַאֲנִי נִשְׁבַּעַת לָךְ עַל זֶה בְחַיֵי רֹאשִׁי!”

וְעַתָּה הָיְתָה הוֹדָה סְמוּכָה וּבְטוּחָה, וְהִיא הוֹלִיכָה אֶת קַאמִיל אִתָּה, וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַגַּן, וְהִיא יָשְׁבָה לְיָדוֹ, כְּדֵי לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ. וְהִנֵּה, בְּעוֹד הִיא יוֹשֶׁבֶת לְיָדוֹ, רָאֲתָה כִי מִי שֶׁהוּא מִתְקָרֵב לְפֶתַע אֵלָיו וְסוֹחֵף אוֹתוֹ מִמֶּנָּה וָהָלְאָה; וְהִיא הִבִּיטָה אַחֲרָיו, וְהִכִּירָה אוֹתוֹ; וְאָז הִיא רָצָה וְסִפְּרָה זֹאת לְסַבְתָא; וְהַסַּבְתָא שָׁלְחָה לִקְרֹא לִבְנָהּ; וְכַאֲשֶׁר בָּא הַבֵּן, הִיא סִפְּרָה לוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָה, וְסִיְּמָה בַמִּלִים: “פְּלוֹנִי חָטַף אֶת אֲהוּבָהּ שֶׁל בִּתְךָ”.

אֶלָא שֶׁהַלָּה הֵשִׁיב: “אִמָּא, יַקִּירָה, הֲרֵי לְעוֹלָם אֵינִי נוֹתֵן אֶת בִּתִּי לְבֶן-תְּמוּתָה”.

וְעַל זֹאת הֵשִׁיבָה לוֹ אִמּוֹ: “אֵין הַדָּבָר נוֹגֵע לְךָ וְאֵין זֶה תָּלוּי בִּרְצוֹנְךָ אוֹ בִרְצוֹנִי, אֶלָא בִרְצוֹן בִּתְּךָ הוֹדָה”.

וּבוֹ בָּרֶגַע נִכְנְסָה הוֹדָה אֶל אָבִיהָ וְאָמְרָה אֵלָיו:

“אָבִי הַיָּקָר, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, וְאִם הִנְךָ אוֹהֵב אוֹתִי תִּתְּנֵנִי לוֹ”.

וְהוּא הֵשִׁיב לָהּ וְאָמַר: “לוּ יְהִי כִּדְבָרַיִּךְ! אֵיפֹה הוּא?”

וְשׁוּב סִפְּרָה לוֹ הוֹדָה כִּי יָשְׁבָה אִתּוֹ בַּגַּן וְהִנֵה בָּא אֶחָד וַחֲטָפוֹ; וְאַךְ שָׁמַע הָאָב כִּי נֶחֱטַף וּמִיַּד קַם מִמְּקוֹמוֹ וְאָץ לוֹ הָלְאָה וָהָלְאָה עַד אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַשֵּׁד אֲשֶׁר חָטַף אוֹתוֹ,

וְעַתָּה. רַבּוֹתַי, עָלֵינוּ לְהַפְנוֹת אֶת הַסִּפּוּר אֶל אוֹתוֹ הַשֵּׁד אֲשֶׁר קַאמִיל הֵמִית אוֹתוֹ. אוֹתוֹ שֵׁד הָיָה לוֹ אָח, וְיוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר בָּא לְבַקֵּר אֶת אָחִיו רָאָה כִּי נִרְצָח; וְאָז הוּא חָקַר וְדָרַשׁ מַה קָרָה, עַד שֶׁנוֹדַע לוֹ מִי הָיָה רוֹצֵחַ אָחִיו, וְהוּא אָץ אֶל הַגַּן וַחֲטָפוֹ. וּלְאַחַר שֶׁחֲטָפוֹ נָשָׂא אוֹתוֹ אֶל אַרְמוֹנוֹ וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ כְּדֵי לְחָקְרוֹ וּלְיַגֵּעַ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים. וְהוּא אָמַר אֵלָיו:

“כֵּיצַד אַתָּה חָשׁ עַתָּה, לְעוּמָתִי, כֶּלֶב שֶׁכָּמוֹךָ?”

אֶלָא שֶׁקַאמִיל הֵשִׁיב לוֹ וְאָמַר: “אוּלַי תַּחֲרִישׁ, כֶּלֶב שֶׁכָּמוֹךָ, כְּשֶׁהוֹדָה עוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי גַבִּי, אֵינֶנִי מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר!”

וְעוֹד בְּטֶרֶם כִּלָּה אֶת דְּבָרָיו. וְהִנֵּה נִכְנַס אָבִיהָ שֶׁל הוֹדָה לְתּוֹךְ הָאַרְמוֹן; וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ הַשֵּׁד, עָמַד דוּמָם בִּמְקוֹמוֹ כְּשֶׁיָּדָיו שְׁלוּבוֹת. אֶלָא שֶׁאָבִיהָ שֶׁל הוֹדָה נָזַף בּוֹ וְאָמַר:

“כֶּלֶב שֶׁכָּמוֹךָ! הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יָשַׁב לְיַד בִּתִּי; וְהָיְתָה לְךָ הַחֻצְפָּה לַחֲטֹף אוֹתוֹ מִמֶּנָּה”; וְאָז נָטַל אָבִיהָ שֶׁל הוֹדָה אֶת הַשֵּׁד וְהִטִּילוֹ אֶל מְצֻלּוֹת הַיָּם; וְאֶת קַאמִיל הַנָּסִיךְ הוּא נָטַל וְהֵבִיאוֹ אֶל בִּתּוֹ

וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה הוֹדָה כִי בָא קַאמִיל, הִיא אָצָה אֵלָיו וּבֵרְכָה אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם. וְהוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ וְאָמַר: “גְבִרְתִּי הוֹדָה, כְּשֶׁהִנְנִי מְרֻחָק מִמֵּךְ רַק שָׁעָה אַחַת בִלְבָד, אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת מוֹתִי. נָא, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל תִּפָּרְדִּי עוֹד מִמֶּנִּי!”

“יְהִי כִדְבָרֶיךָ!” הִיא הֵשִׁיבָה, וְנִשְׁאֲרָה לְיָדוֹ.

וְכַעֲבֹר חֹדֶשׁ יָמִים הִיא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “הַאֵין בִּרְצוֹנְךָ לְהִנָשֵׂא קַאמִיל?”

וְהוּא הֵשִׁיב: “נִשּׂוּאֵינוּ יוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בְּנוֹכְחוּת אָבִי וְאִמִּי”.

“זֶה אֲךְ דָּבָר קַל בְּיוֹתֵר”, הִיא אָמְרָה; וְאָצָה וְהֵבִיאָה אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל קַאמִיל, וְאָז נֶעֶרְכָה חֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִים שֶׁכָּמוֹהָ עוֹד טֶרֶם הָיְתָה. וְקַאמִיל סִפֵּר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וּמֵעַתָּה חַי חַיִּים שֶׁל אשֶׁר וְשָׂשׂוֹן.