(גלריה נורה, ירושלים)
אין ספק שבחירת הגואשים של לבנון היתה מוצלחת יותר מכל בחירה אחרת לתערוכת עבודותיו; ואכן, גואשים אלה מצדיקים יותר מאשר תמונות השמן שלו, את ניסיונותיו זה שנים רבות לבנות את הנוף בדרך המיוחדת לו וזאת בגלל עיבודם הנקי, ההרמוני והמגובש יותר. לבנון בונה את נופיו, שלא כדרך אמנים אחרים, בעקבות הקוביזם, הפואנטיליזם, או כל צורה אחרת, כי אם כבניין, כעולם בפני עצמו, הסובב, לכאורה על ציר היוצר מתיחות מסוימת, המעוררת כמובן בעיות של קומפוזיציה או אסתטיות גרידא, שלבנון לא הצליח, אלא לעתים רחוקות ביותר, לפתור בצורה משכנעת. על כל פנים, כנות מאמציו, רצינות גישתו יכולים אך לעורר כבוד, ומה גם שלבנון אינו נעדר חוש לצבע. וביחוד לטונים מסוימים בהם הוא אוהב להשתמש. הצורות הסגורות המתחברות ביניהן על ידי ניגודיהן, אלה הם למעשה “נושאיו” של לבנון יותר מאשר הנוף גופו. מכאן גם – אולי למראית עין, – הרושם של אבסטרוקציה מסוימת בנופים מספר, ובעיקר באחרונים שבהם. בעזרת צורות אלו, הנפתלות מרצון, מצליח הוא ליצור אטמוספירה “מזרחית” – נאמר אפילו: ישראלית, - שאינה שואפת לתאר את הנוף, ואינה רוצה אף לפרטו, באשר אין הפרט חשוב כפרט. למרות זאת נגרר לבנון לעתים אחרי פרטים מיותרים, ההורסים את ההרמוניה הכללית. אולם נחזור לגואשים: הללו מעובדים יפה, ובקפדנות שאינה גוררת את האמן – כפי שזה קורה בציורי השמן שלו – למעמסת יתר על הבד או הנייר. רגישותו בגואש יותר בלתי־אמצעית, יותר חופשית מכבלי הטכניקה של ציור השמן, שלבנון מכיר ללא ספק, אולם דומני מכבידה עליו במקצת. תערוכה מעניינת, מגוונת ואחידה בסגנון וברמה.
(תאריך פרסום: מאי 4 1956)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות