רקע
ישעיהו ברשדסקי
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

תוקף עלי שעמום מתוך בדידות, ואני נכנס לי לריסטורן.

מסביב אותו הרעש, המצוי בריסטורנים, – אותה הערבוביה המיוחדה של קולות שונים, המתבוללים יחדו.

ובגי-החבורה, שמסובים אל השולחן ממולי, משיחים וצוחקים בקול; ומתוך קטעי שיחתם, שמגיעים לאזני, מתוך צלצלי צחקים שומע אני בדיחות-דעת של קצת-מבוסמים…

פתאום פוסקים הם משיחתם, מרימים כוסותיהם, משיקים אותן זו לזו.

דברים אחדים בלשונות מתלבטות קצת, בקולות משתפכים של מבוסמים במקצת – וצלצלי נשיקות נשמעים…

… רק אני יושב לי בדד בפנתי…

– – – – – –

מתוך שעמום של בדידות בורח אני לבית מי ממכרי.

מכרי, איש-מעשה, יושב ודן עם חבירו, אישׁ-מעשה שׁכמותו, בעסק של שותפות חדש. מערים האחד על השׁני, ומערים השׁני על חבירו עוד יותר; וכך הם מתגוששים בערמומיות, עד שהם מנצחים זה את זה ומתפשרים וגומרים את הענין.

עומדים הם על רגליהם, מחבקים זה את זה ונושקים זה לזה…

“בשעה מוצלחת!”…

… ופורש לי אני לזוית מרוחקה…

– – – – – –

מטפס אני ועולה במעלות רעועות, צרות ואפלות, ונכנס לדירה דלה, צרה ושוממה.

וילון עב מורד על החלון היחידי, בגי-החבורה נכנסים בחשאי ומדברים בחשאי…

ולכל קול בחוץ, לכל זעזוע בחצר – הכל נפנים לצד הדלת. מטים אוזן להקשיב..

… הערב עבר בשלום.

והלילה?… ויום המחרת?…

הבלים, מי שם לב לקטנות כאלה!

והם נפרדים זה מעל זה: כל אחד יוצא יחידי, כמו שנכנס יחידי.

מספיקה היא לחיצת היד של חברים מסורים זה לזה, מסורים לענין אחד…

… ואני עומד לי גם פה בדד!…

בדד… בדד…

המלצות קוראים
תגיות