כ"ז בניסן תשל"ג, 27.6.73

דוגמה מני רבות, לשינוי המהותי והמשמעותי, שחל במערכות העם היהודי – מאז קמה מדינת־ישראל לפני כ"ה שנים – תשמש ההתכנסות הנכבדה הזאת, של הנהלת הקונגרס היהודי העולמי, בטרקלין משכן הכנסת: בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת־ישראל הריבונית והדמוקרטית.

הקונגרס היהודי העולמי, שנוסד לפני 37 שנים, בפתח תקופה של ליקוי מאורות, ושל אימה־חשכה שנפלה על עמנו, – הספיק מאז להתכנס פעמים רבות, – לצורך דיוניו והתוויית דרכי פעולתו, – בצל קורתם של אולמות מאולמות שונים בבירות העולם; אבל אף אחד מן האולמות ההם לא היה בחזרת בית אלא רק אכסניה ארעית בשביל נציגי העם, שבכל מקום שישב היתה ישיבתו ישיבת ארעי, בין בעיניו ובין בעיני העמים שבתוכם ישב.

אך זאת הפעם הנכם מתכנסים בין כתלי הבית, בהא הידיעה, בית עצמאותנו, עצמאות שעליה תפארתנו; בית שאליו, אל המדובר בו והנעשה במאמרו, נשואות עיניהם ונטויות אזניהם של רבים בישראל ובעולם היהודי, וגם בקרב שאינם בני־ברית.

ושמח אני שמחה מרובה, על ההזדמנות שעלתה בחלקי, כיושב־ראש הכנסת, לארח התכנסותכם ולברך אתכם בשם הבית הזה, ולאחל לכם דיונים מוצלחים ומעשים פוריים.

היתה לי הזכות לקחת חלק צנוע בהתכנסויותיו של הקונגרס היהודי העולמי, בדיוניו ובשליחותו, וגם להיות עד לחלק מפעולותיו ולתוצאותיהן הברוכות באחת מארצות ערב. ויכול אני לומר, שבאותן הזדמנויות היה הקונגרס, והשליחים שהופיעו מטעמו, כמלאך המופיע בעת צרה כדי להושיע וכדי להציל.

בשנים האחרונות נטו צללים של תהייה ושל ספקנות לגבי מעמדו, קיומו ותפקידו של הקונגרס. גם סימנים אלה מעידים על התמורות הגדולות, שחלו בחיי עמנו, בייחוד כשיש לנו מדינה, ופניה הולכים במערכות ישראל, מערכות פנים ומערכות חוץ.

הילכך, יורשה לי לצרף את הערכתי ואת דעתי האישית, להערכתם ולדעתם של רבים, ששליחותו ומלאכתו של הקונגרס עדיין לפניו, היום ומחר כתמול שלשום, וקיומו הוא צורך חיוני לעם היהודי, נוכח נסיבות, התרחשויות ותהליכים, שיש להם השפעה מרחיקת לכת על המשך הקיום של היהודים ושל יהדותם, והם מטילים משימות גדולות על מדינת־ישראל, על ההסתדרות הציונית ועל הקונגרס היהודי העולמי, כל אחד בתחום חובתו ושליחותו.

הרשו נא לי להצביע על שלשה דברים מתוך המכלול הגדול של בעיות ומשימות העומדות לפניכם ולפנינו:

א. ההתעוררות הכבירה והמופלאה של יהדות רוסיה, שהפתיעה אותנו, ואנחנו נתבעים להתעוררות גדולה ולמעשים גדולים כדי לעזור ליהדות זו במצוקותיה ובהתעוררותה, ולהחיש גאולתה, שבגאולתה גאולה לעם היהודי כולו.

ב. זעקתם הקורעת לב של שרידי היהודים בארצות האיסלם, הסובלים והמדוכאים, כאחד מגאולי גלות ערב – מתעוררת בי חלחלה כאשר אני מביט אחורנית ומהרהר מה היה יכול להיות גורלם של שלשת רבעי מיליון היהודים בארצות האיסלאם אלמלא נזדרזו, ואלמלא זורזו, לצאת משם בעוד מועד. השארית הנשארה זקוקה למעשים מיידים של הצלה.

ג. ואחרון אחרון הכביד, תהליך הטמיעה ונישואי התערובת המזנב במחנה ישראל ועוקר מתוכו מן הצעירים ומן המשכילים ומן המוכשרים והמוצלחים שבהם.

עצוב לחשוב, שכאשר היו היהודים משועבדים שמרו בקנאות על יהדותם לבל ידח ממנה נדח. ודוקא תנאי הרווחה והשלווה, שהגיעו ובאו, בזמן הזה, הם הגורם המושך ליציאה אל מחוץ למחנה. בייחוד גדולה ומהירה הסכנה בקהילות היהודיות הקטנות והפזורות והמבודדות.

דרושה התאזרות כל הכוחות, ושימוש בכל קורטוב של יכולת ארגונית, ושל השפעה אינטלקטואלית, כדי לעצור במגפה בטרם תפיל חללים רבים.