משכן הכנסת, א' באב תשל"ב, 12.7.72

זכות גדולה נתגלגלה לידי, כיושב־ראש הכנסת של מדינת ישראל, להיות ראשון מקבלי־הפנים והמברכים את עולי הרגל לוועידת היובל של הסתדרות ציוני אמריקה, הנערכת ברוב עם, זו הפעם השלישית, במדינת ישראל.

זכותה וגאוותה של הסתדרות ציוני אמריקה על כך שהיא נוסדה באותה שנה שייסד ד"ר הרצל את ההסתדרות הציונית העולמית לפני שבעים וחמש שנים, כדרך שמדליקים נר מנר, ובמשך כל השנים, עד היום הזה, היתה והינה משענת נאמנה, ברוכת־מעש והישגים, לתנועה הציונית ולהגשמת משימותיה, יעודיה ומטרותיה, שהם: גאולת עם ישראל והקמת מדינת היהודים – כשני צדדים של מטבע אחת.

וכיוון שאנו מסובים היום במשכן הכנסת, המסמלת ריבונותה של מדינת ישראל והמייצגת את משטרה הדמוקרטי של המדינה, יורשה לי להזכיר כי, כאשר ארגן ד"ר הרצל את הקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים בבאזל בשנת 1897, הוא עשה מעשה מהפכני. בנוהג שבעולם – מדינה קודמת לפרלמנט. כשיש מדינה, אפשר לייסד בה פרלמנט. הרצל סבר וקיבל שאם יהיה לעם היהודי פרלמנט – יוכל לייסד מדינה. לא היתה זו איפוא פנטסיה כאשר רשם הרצל ביומנו, בסיום הקונגרס הראשון. את המלים: “בבאזל יסדתי את מדינת היהודים”.

הרצל הבחין שהעם היהודי חולה בשתי מחלות קשות, שבגללן אינו יכול להתאושש. הוא מפוזר בין העמים ומפורד בינו לבין עצמו. בדרך זו הגיע הרצל למסקנה שכדי להגשים חזונם ותקוותם, רצונם וציפיותיהם של היהודים בכל הדורות, כולל בני דורו־הוא, צריך לרפא את העם משתי מחלותיו, והתרופה היא אחת האחדות, אחדות העם, אחדות התנועה הציונית ואחדות המעשה הציוני הגואל.

כולנו גאים על ההישגים שעלו בידינו במשך שבעים וחמש השנים אך אסור לנו לשכוח אף לרגע שכל ההישגים הללו באו לנו מכוח תרופת הפלאים, שרקח והגיש לנו ד"ר הרצל ז"ל.

גבירותי ורבותי, על אף שמחת ההישגים עדיין רובצות עלינו שתי דאגות כבדות.

האחת – אין די יהודים בארץ ואין די עולים לארץ. אחרי 75 שנות התנועה הציונית ו־25 שנות המדינה, עדיין לא הגענו במדינת ישראל לכדי 20% מכלל העם היהודי. יש עכשיו קילוח מבורך של עליה מברית המועצות ואנו שמחים בה מאד; אך מטרידה אותנו השאלה כמה זמן צריך לעבור עד שנזכה לראות לפחות מחצית העם היהודי במדינת היהודים.

שניה – חסר לנו השלום. אנחנו מוקפים ארבע חומות של איבה ואויבים. שכנינו הערבים, העולם המוסלמי, הקומוניזם העולמי על כל דורותיו ופלגיו, וכן שרידי האנטישמיות שמעט מעט קמים ומתעוררים. בן־סירא אומר: אל ירבו בעיניך אלף ידידים ואל ימעט בעיניך אויב אחד. לנו יש מיליוני אויבים והידיד הנאמן היחיד שלנו הוא העם היהודי. כמובן שישנם גם חסידי אומות העולם שהבולטים ביניהם הם ידידינו בעם האמריקאי ובממשלתו אולם כיוון שבמאזן שלנו יש עודף רב של שונאים על הידידים דרושה לנו עליה גדולה של יהודים ודרושים לנו חיי שלום בינינו ובין שכנינו ואף אם יישמע הדבר מוזר הרי אין בלבנו כל ספק שאכן הא בהא תליא בכל שירבה מספר היהודים בארץ כן ילך השלום ויתקרב אלינו.

רבותי, לא אבוא לפרט לפניכם מה רבו מעשיה ומה גדולות זכויותיה של הסתדרות ציוני אמריקה הלא הם חקוקים לנצח בספר המאבקים וההישגים של עם ישראל, התנועה הציונית ומדינת־ישראל.

יחד עם זאת אנו מצפים מכם ומוועידתכם למאמצים נוספים ומוגברים למען עליית יהודים רבים לארץ, למען הוספת נדבכים חדשים לבנין המדינה, למען הגברת תהליכי האחדות והליכוד בעם היהודי, בתנועה הציונית ובמדינת־ישראל, ולמען המשך המסורת המפוארת של הסתדרותכם ושל האישים הדגולים שעמדו בראשה ופעלו מכוחה. לא זכיתי להכיר את גדולי מנהיגיה של הסתדרותכם, השופט ברנדייס ז"ל. אבל זכיתי להכיר אישית את ד"ר סטיפן וייז לעת זקנתו ואת ד"ר אבא הלל סילבר ז"ל כשהיה בשיא כוחו, וייבדל לחיים ארוכים וטובים ד"ר עמנואל ניומן ואני יכול לומר בלב שלם, אשרי התנועה ואשרי העם שעמדו להם אישים אדירי־מעש ורבי־תהלה כאלה.