כ"ט בכסלו תשל"ו, 3.12.75 במשכן הכנסת
כבוד נשיא המדינה, ראש ממשלת ישראל, יו"ר בפועל של הסוכנות היהודית, הגב' גולדה מאיר, הרב הראשי הראשון לציון, שרים, חברי כנסת, פרנסים ושליחים של עם ישראל לתפוצותיו, כל קריאי מועד לכנס ירושלים לאחדות ישראל, גבירותי ורבותי!
כבדו רב עלה בחלקי, להקביל פניכם בברכת שלום, וברוכים הבאים, בשם הכנסת, בית הנבחרים של מדינת ישראל הריבונית.
גבירותי ורבותי, הכנס הנכבד הזה, של ראשי העם ונבחריו נועד לתת ביטוי, מחודש ומחוזק, לאחדות היהודית המקודשת מימות עולם, ובייחוד כדי לתת ביטוי רגשי ומוסרי, ותמיכה מעשית ותכליתית, של האומה כולה, בתנועה הציונית ומפעליה, ובמדינת־ישראל, מאבקיה, עמדותיה ויעדיה.
בזמן האחרון התקדרו בשמי חיינו עננים מדאיגים: שוב עומדים עלינו אויבים חדשים־ישנים, הפעם מפאת מזרח, הזוממים, ומנסים, להטיל דופי בעם היהודי ובטוהר כוונותיו ומעשיו, לארגן עליו חרם כלכלי חברתי, לבודדו במטרה להביאו חלילה עדי אובד.
במיוחד יצא הקצף על הציונות, כאשר שבעים ושתיים אומות ערביות־מוסלמיות וקומוניסטיות וגרורותיהן, החברות באו"ם, הטילו בה שיקוץ משומם של גזענות ואיבה ובכך פגעו בבבת עינו של עם־ישראל לדורותיו.
האומות הללו, מי מתוך זדון־לב ומי מתוך קטנות מוחין, פגעו בצורה מחפירה ונפשעת בחזון הנביאים של שיבת ציון, ובעם היהודי, אשר מעולם לא חדל מתקוה ומתפלה לשוב לארץ אבותיו; הוא גם לא נעדר ממנה מעולם, ומעולם לא פסקו מאמצים של יחידים ושל קבוצות לעלות לארץ ולהתיישב בה, על אף כל הקשיים והסכנות.
“חטאה” הגדול של הציונות, שנתנה את הכלים להגשמת כיסופי הדורות, והיא הצליחה, ב־70–80 שנות פעילותה, להביא ישועה ופדות ומקלט, ליהודים שנרדפו על־ידי האנטישמיות והמהפכה הבולשביקית לפני כחמישים שנה; לשרידי מחנות ההשמדה הנאצית לפני כשלשים שנה; למאות אלפי יהודים שהיו נרדפים ומושפלים בארצות ערב; וכיום פתחה שעריה לרווחה לפני יהודי ברית המועצות הצמאים לחירות, ומבקשים לחיות חיים יהודיים מלאים וחפשיים, יד ביד עם אחיהם וקרוביהם במדינת ישראל.
ועד שאנו פונים כה וכה הולכת ונפרשת פרשת תככים ומזימות נגד מדינת־ישראל, על־ידי אותם גורמים, נושאי משך הזרע של משטמה ושנאה.
בעצרת האומות המאוחדות, ובמועצת הבטחון, הגיעו הערבים ומסייעיהם למעמד המאפשר להם לכפות על כל מוסדות האו"ם את רצונם הם, את סיגנון דיבורם ודרך מחשבתם, נגד מדינת ישראל, נגד הציונות ונגד העם היהודי. כך הצליחו להקנות הכשר בינלאומי לאש"ף – ארגון המרצחים, שבתמיכתן ובעידודן של מדינות ערב צבר לעצמו אין ספור של מעשי רצח נתעבים ושפלים, של ילדים, נשים ואנשים, ההולכים לתומם, ושמטרתו המוצהרת היא השמדת מדינת־ישראל, וכשלב ראשון – הקמת מדינה פלשתינאית מיליטנטית־אש"פית בשטחים שיפונו על־ידי ישראל כמירשם קטלני לעתיד קיומה ובטחונה.
למרבה הצער, חלושה והססנית עמידתו של העולם החפשי כנגד המסע המרושע הזה; יש משהו באווירה, המעורר בנו זכרונות עגומים משנות השלושים, שקדמו למלחמת העולם השניה, שהביאה בעקבותיה שפיכות דמים איומה בעולם, ושואה נוראה על בית ישראל ברחבי אירופה. אם העולם כבר הספיק לשכוח אנו עדיין לא שכחנו, ולעולם לא נשכח, את הגל ההוא של משטמה, תוקפנות ומזימות השמדה, שמצא לפניו פיק ברכיים, רפיון רוח מַעַל והפרת אמונים, נסיגות והסגרת עמדות, בזו אחר זו, לידי המחנה התוקפני, ועד שהתעורר העולם החפשי לעמוד על נפשו היה כבר מאוחר מדי וקשה מדי.
עודדה אותנו העובדה, שכל מדינות המערב – ואחרות כיוצא בהן – הצביעו נגד ההחלטה של גינוי הציונות, ומדינות רבות נמנעו מלהצביע בעדה.
כך יצאו אישים רבים, אנשי רוח ומצפון, במחאות נזעמות ובדברים נמרצים וכנים, נגד ההחלטה הנואלת הזאת, ואנו שולחים מכאן ברכת חזק ואמץ.
יחד עם זאת, ברור לנו, שהידיד הנאמן ביותר והמסור ביותר של העם היהודי, ושל הציונות ומדינת ישראל, הוא העם היהודי עצמו, למוד הסבל והפורענויות, שעל פני חייו ותולדותיו חרות הצו: אם אין אני לי מי לי, וכדברי הנביא איש רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.
בימי החנוכה האלה, כשאנו מדליקים הנרות על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות, שנעשו לאבותינו ולנו, בימים ההם ובזמן הזה, – נקרא את העם כולו, יחידים וקהילות, ללא יוצא מן הכלל, לקום ולהתייצב ולהתנדב לעזרת העם.
נעיר ונתעורר כולנו, מתוך הערכה מפוכחת, שבעם ישראל ובמדינתנו צפונים כוחות רבי ערך, ולרשותנו עומדים כיום כלים ויכולת, שלא היו לנו במשך שנות גלותנו, – אם רק נדע להפעיל אותם במלואם ובעוד מועד, – ובייחוד, מתוך אמונה ובטחון בצור ישראל וגואלו ובנצח ישראל אשר לא ישקר ולא יינחם.
ואסיים דברי וברכתי בלשונו של משורר תחייתנו, חיים נחמן ביאליק:
לבשו נא עוז, דרכו נא עוז!
לעזרת העם!
במה? – אל תשאלו
במי? – אל תבדוקו, – כל לבו ידבנו.
כל קרבן – יירצה, כל מתת נאמנה!
כל פליטת הטוב, שריד העוז
והאורה, שהותיר עוד אל בלבבנו פנימה –
הבה נלקט, לאחדים נאגרה,
ועל נס ביום חילינו נרימה.
וילוקטו אלינו מקדם עד ים
חיל גדול לעזרת העם…
חשפו האור! גלו האור!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות