משכן הכנסת, י"ב באב תשל"ב, 23.7.72

כבוד גדול ועונג רב הוא לי, לשאת ולהביא ברכת הכנסת וברכתי האישית, למעמד המכובד הזה של הענקת פרס רוטשילד, במשכן הכנסת, לחכמים ואנשי מדע בישראל; מיטב הברכות למר יעקב רוטשילד, הנציג המכובד של המשפחה הנכבדה; לחתני הפרס; לחברי המועצה לפרסי רוטשילד וליושב ראש שלה – פרופ' גרשום שלום.

מעמד זה, של הענקת פרס רוטשילד, מדי שנה בשנה, למובחרים מבין חכמי ישראל, בתוככי משכן הכנסת, שהדחיפה להקמתו באה מכוח משאת נפשו ונדבת לבו של המנוח הדגול ג’ימס דה רוטשילד, כבר נעשה למסורת כלילת יופי, חולייה נוספת בשרשרת הזהב של מסורת בית רוטשילד, שכולה אומרת כבוד ותפארת של מעשים טובים.

כוכבה של משפחת רוטשילד דרך בשמי עמנו לעת זריחת שחר הגאולה, ועם אור השחר הזה האירה וחיממה משפחת רוטשילד לבבות רבים, בפזורה היהודית, מבוגרים ותינוקות של בית רבן, והפיחה בהם אמונה ותקוה לישועה קרובה.

בימי ילדותי כאשר עוד למדתי בחדר, בתימן החשוכה והנדחת, היה המלמד מספר לנו נסים ונפלאות על משפחת “ראשל” (כי לא ידע לבטא את השם רוטשילד), כשפניו זורחים וגופו רוטט. לא היה קץ וגבול ללהט דמיונו ולקסם סיפוריו, כאשר המציאות הברוכה של בית רוטשילד – שמבחינת גלות תימן היתה זו עדיין מציאות רחוקה – פירנסה והלהיבה את המלמד ואותנו עד כלות הנפש. וכמונו היו רבים בגלויות שונות, כידוע וכמפורסם.

לימים עליתי לארץ והתוודעתי אל המפעל הכביר של הברון רוטשילד, וידעתי כי מה שהיה מרחף בדמיוני כחלום וכאגדה – הנהו מציאות מארץ תצמח של חיים ומעשה גואל.

עמנו, שהוא עם האמון על זכירה, וכל מועדיו הם זכר למאורעות חייו, בטוב וברע, יזכור לדורי דורות, ביראת כבוד ובהכרת תודה, את השם המפואר רוטשילד, וישא ברכה בכל לב לבני המשפחה, ממשיכי מעשיה ותפארתה.

ואני מבקש ממך, מר יעקב רוטשילד, נציג המשפחה במעמד המכובד הזה, למסור תודתנו וברכתנו הלבבית לגב' דה רוטשילד, הכבודה והאצילה, שאנו מאחלים לה בריאות טובה ואריכות ימים, ולאביך היקר לורד רוטשילד, שאנו מאחלים לו הצלחה בכל מעשיו, ולכל משפחת רוטשילד.

מורי ורבותי, במעמד האחרון, שקדם לזה, נשא ברכת הכנסת היו"ר המנוח ראובן ברקת ז"ל, שנלקח מאתנו בפתאומיות.

בדברי ברכתו אז עמד על הקשר המשולש, או החוט המשולש, בין בית רוטשילד – הכנסת וחכמי ישראל.

הכנסת, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת היהודים – אינו יכול שלא להיות, מבחינה רוחנית, אלא מושב חכמים.

מושב חכמים זה מופקד על חקיקת חוקים טובים לעם, שמשעה שנאמר לו: “היום נהיית לעם” – הושתתה כל הווייתו על חוקים ומשפטים.

מושב חכמים זה מופקד על קביעת מדיניות פנים ומדיניות חוץ ועל פיו יכונו הממשלה ומעשיה.

אשר על כן, חברי הבית, רובם ככולם, אנשים משכילים ומייצגים את הטיפוס היהודי המוכר, השוחר דעת ולומד תורה לשמה, ולא רק בדברים שהם בתחום עיסוקו, וצרכי יום יום שלו.

מאידך, הקהילה האקדמית בישראל הולכת וגדלה, והיא צוברת עָצמה מדעית בשיעור שגם מדינות גדולות מישראל, פי כמה וכמה, היו מתכבדות בו.

למרבה הצער נעקר מתוכה בידי מרצחים זדים אחד מבחיריה, יקירנו הפרופ' אהרן קציר ז"ל.

הקהילה הזאת אינה יושבת, ולא תוכל לשבת, במגדל השן של המחקר והמדע, ללא קשר חי עם מערכות החיים והעשייה, לשם השתלבות בהם והשפעה עליהם, וללא דו־שיח אינטנסיבי עם הקהילה המנהיגותית, שבידה מופקד גורל המעשים, עיצוב אופיים וקביעת מדותיהם.

על כן, הולך ונמתח גשר בין הכנסת לבין הקהילה האקדמית הישראלית; אדריכליו של הגשר הזה הינם היו"ר המנוח מר ברקת ז"ל והיו"ר שקדם לו מר קדיש לוז ייבדל לחיים ארוכים.

אני מקווה ומאמין, שהגשר הזה, שעדיין אין אנו רואים אלא אפס קצהו, יהיה גשר של קיימא – רחב ואיתן.

רחב – כדי שתזרום בו תנועה דו־סטרית של שיתוף פעולה ושל השראה בין אנשי הציבור למיניהם ולדרגותיהם לבין האקדמאים לסוגיהם ולמקצועותיהם.

ואיתן – כדי לשאת עליו במיוחד את משא השיתוף המועיל והעימות המפרה, בין נבחרי העם לבין בחיריו המלומדים.

הבה נפעיל את דמיוננו כדי לראות את המעמד הזה של חלוקת פרסי רוטשילד לתלמידי חכמים ישראליים, במשכן הכנסת, כעין מפגש סמלי על הגשר הנבנה והולך, כשהמפגש יזום ומזומן על־ידי משפחת רוטשילד ובהשתתפותה, ואז נוכל לומר:

והחוט המשולש לא במהרה יינתק.