כ"ד בכסלו תשל"ה, 8.12.74, משכן הכנסת

אני שמח על הכבוד שעלה בחלקי לברך את המעמד הנכבד והיקר הזה.

אנחנו מדליקים הערב נר ראשון של חנוכה לא היתה יכולה להיות בחירה מוצלחת של מועד לחלוקת פרסי רוטשילד מאשר הערב הזה.

בין שנתכוונו לכך ובין שלא נתכוונו – יש זהות מלבבת של סמלים בין הדלקת נר חנוכה לבין הנושא שלשמו נתכנסנו כאן.

חכמי התלמוד, שכתבו מה שכתבו בהיותם כבר בעיצומה של הגלות, לאחר שעברו מאות שנים ממלחמות החשמונאים ונצחונם – תיארו את המאורע, ששמו חנוכה, באורח מוזר, מקוצר וחמקני, כאילו לא נאמר בו כלום, אבל נאמר בו הכל.

הם שאלו: מאי חנוכה

והשיבו, בלי כל הקדמה:

שנכנסו יוונים להיכל – טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.

לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

מכאן למדנו שהדלקת נר חנוכה היא הרמת נס נצחון על האוייב היווני, וסמל מובהק לכינון העצמאות הלאומית מחדש ועל ידי כך בא גם חידוש העבודה הקדושה בבית־המקדש.

כן למדנו שהיה נס בתוך נס, שאין כמוהו לסמליות ושהנסתר באותה סמליות מרובה מן הנגלה – והוא, שבדקו ולא מצאו אלא פך של שמן אחד ויחיד, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, והיה בו רק כדי להספיק ליום אחד אבל הדליקו ממנו שמונה ימים.

הנדיב הידוע ומפעלו – דומה מאד, הן במובן הסמלי והן במובן המוחשי, לאותו פך יחיד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול.

לפני כמאה שנים, כאשר החלו להתגלות סימנים של התעוררות לשיבת ציון וליישוב הארץ – היו כל העיניים נשואות אל הרוטשילדים כמקור כספי אחד שממנו ובו אפשר להיעזר כדי לחזור ולקדש את ארץ ישראל לעם־ישראל והמקור היחיד הזה לא הכזיב. וכשם שהימצאותו של אותו פך שמן היתה נס, כנס בתוך נס, שהספיק לשמונה ימים עד שנכנסו חיי העצמאות והקדושה למסלול תקין – כך היה מפעלו של הברון רוטשילד התחלה נסית של יישוב ארץ־ישראל מחדש, והוא הספיק להצעיד את שיבת־ציון בהתיישבות ובהתעצמות מאז ועד היום.

הנדיב הידוע – הקפיד והדגיש בהזדמנויות שונות – שמעשיו אינם פילנטרופיה אלא כוונה לקדם את שיבת־ציון ולחדש קוממיות ישראל בארץ אבותיו.

אזכיר אחת מאותן הזדמנויות בשנת תרנ"ט, 1899, אמר לבני המושבות בעת שהודיע על תכניתו למסור את ניהול מפעלו לידי חברת יק"א כדברים האלה:

“הידעתם מה הביאני לידי כך לעזרתכם לפני 16 שנה? לא עניותכם ולא לחצכם העירו בקרבי את הרצון להושיעכם – רק הרעיון הקדוש להושיב את אדמת אבותנו, הנשַמה, היא שהמריצני לעמוד לימינכם, ורק בשביל להוציא לפועל את הרעיון הזה עשיתי מה שעשיתי, ורק הרעיון הזה עודד אותי לתמוך בכם”

חלוקת פרסי רוטשילד לחכמים ולאנשי מדע בייחוד כשהיא מתקיימת בנר ראשון של חנוכה, מסמלת ומבטאה את המאור הרב של אישיותו ומפעלו של הנדיב הידוע, ושל בני משפחתו אחריו, על דרך הכתוב “כי נר מצוה ותורה אור”.

הברון רוטשילד עסק ביישוב הארץ, והתכוון לא רק לצד החומרי אלא גם לצד הרוחני. בנאומו בבית הכנסת הגדול בתל־אביב, בשנת 1925 אמר בין השאר:

“ולא מצאתי תשועה לישראל כי אם בשובם לארץ אבות, למרות מצבה הרעוע והמדולדל, ושם יראה ישראל לעולם גם את ערכו הרוחני והמוסרי, גם את כוח עבודתו, עד כדי לקוות שיעלה בידינו להחיות את עם ישראל בארץ־ישראל”.

אנחנו מדליקים נרות חנוכה כדעת בית הלל, שמוסיף והולך, עד שמדליק שמונה נרות בערב השמיני ונמצא שהסך הכל של נרות חנוכה, שאנו מדליקים במשך כל ימי החנוכה, הוא 36 – ל"ו;

כאן המקום להזכיר שלפי דברי דוד דרוק היתה הופעתו הראשונה של הנדיב בשנת 1882, בוועד העזרה לנגועי הפרעות ברוסיה ולהמוני המהגרים שנאספו בברודי, והוא אז בגיל 36 – ל"ו.

הנדיב הידוע היה אפוא אחד מל"ו שעמדו לישראל בכל הדורות שעם ישראל מתברך ויתברך בהם לעולם ועד.

ויורשה לי לסיים דברי בברכה מעומק הלב, בשם הכנסת ובשמי, לקרן רוטשילד על מפעליה, למשפחת רוטשילד הממשיכה בשלשלת המפוארת של הנדיב ובמיוחד לאשה היקרה והכבודה, הגב' דורותי דה רוטשילד, שאני מאחל לה אריכות ימים וחיים של טובה וסיפוק.