א שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה נֶחֶלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁנִּבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁלֹּא נִבְרָא. נִמְנוּ וְגָמְרוּ: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא – יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו (עירובין יג ע"ב).

נוֹחַ – עדיף היה לו.

נִמְנוּ וְגָמְרוּ – הצביעו והחליטו.

יְפַשְׁפֵּשׁ – יבחן את מה שכבר אירע (ויתקן את הדרוש תיקון).

יְמַשְׁמֵשׁ – יבדוק את המעשים שהוא מבקש לעשות (וייזהר שלא יחטא).

*

ב רַ' עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (בראשית ט, ו) (אבות ג, יד).

בְּצֶלֶם – בצלמו של הקב"ה.

חִבָּה יְתֵרָה וגו’ – אהבת הקב"ה לאדם באה לידי ביטוי נוסף בזה שגילה לו כי הוא ברוא בצלמו.

*

ג רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאָדָם אֶחָד שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית? שֶׁנֶּאֱמַר: “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ” (בראשית ה, א), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם” (שם ב, ד) – מָה לְהַלָּן בְּרִיאָה וַעֲשִׂיָּה, אַף כָּאן בְּרִיאָה וַעֲשִׂיָּה (אדר"נ, נו"א, לא).

שָׁקוּל וגו’ – שווה במשקלו ובערכו כמו הבריאה כולה.

לְהַלָּן – שם, בפסוק אחר.

מָה לְהַלָּן וגו’ – מהופעת השורשים בר"א ועש"ה בשני הפסוקים יש ללמוד על משקלם הזהה של האדם והעולם.

*

ד אַרְבָּעָה גֵּאִים הֵם בָּעוֹלָם: שׁוֹר בַּבְּהֵמוֹת, אַרְיֵה בַּחַיּוֹת, נֶשֶׁר בָּעוֹפוֹת – וְאָדָם גֵּאֶה עַל כֻּלָּם (שמו"ר כג, יג; ילק"ש לשמות, רמג).

גֵּאִים – נעלים, נשגבים.

*

ה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּבְנֵי אָדָם, שְׁלוֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּשְׁלוֹשָׁה כִּבְהֵמָה. שְׁלוֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: יֵשׁ לָהֶם דַּעַת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּמְהַלְּכִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּמְסַפְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת; שְׁלוֹשָׁה כִּבְהֵמָה: אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּבְהֵמָה, וּפָרִים וְרָבִים כִּבְהֵמָה, וּמוֹצִיאִים רְעִי כִּבְהֵמָה (חגיגה טז ע"א).

דְּבָרִים – תכונות.

לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – עברית.

רְעִי – צואה.

*

ו דָּרַשׁ רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, טִפָּה זוֹ מָה תְּהֵא עָלֶיהָ – גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ, חָכָם אוֹ טִפֵּשׁ, עָשִׁיר אוֹ עָנִי? (נידה טז ע"ב).

מְמֻנֶּה – אחראי.

טִפָּה – הזרע שממנו נוצר העובר.

מָה תְּהֵא עָלֶיהָ – מה יהיה גורלה.

גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ וגו’ – כי עניין זה מסור לאדם ולא נגזר עליו מלמעלה.

*

ז קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בִּמְעֵי אִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עָלָיו מָה יְהֵא בְסוֹפוֹ, אִם זָכָר אִם נְקֵבָה, אִם חַלָּשׁ אִם גִּבּוֹר, אִם עָנִי אִם עָשִׁיר, אִם קָצָר אִם אָרֹךְ, אִם מְכֹעָר אִם נָאֶה, אִם עָבֶה אִם דַּק, אִם בָּזוּי אִם גַּס, וְכֵן גּוֹזֵר עַל כָּל קוֹרוֹתָיו, אֲבָל אִם צַדִּיק אִם רָשָׁע – לֹא, אֶלָּא הַדָּבָר הַהוּא נוֹתְנוֹ בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם בִּלְבַד. מִיָּד רוֹמֵז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת וְאוֹמֵר לוֹ: הָבֵא לִי רוּחַ פְּלוֹנִית, שֶׁהִיא בְּגַן עֵדֶן, שֶׁשְּׁמָהּ פְּלוֹנִי וְתָאֳרָהּ כָּךְ וָכָךְ. מִיָּד הוֹלֵךְ הַמַּלְאָךְ וּמֵבִיא אֶת הָרוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְשֶׁהִיא בָּאָה מִיָּד כּוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרוּחַ: הִכָּנְסִי בְּטִפָּה זוֹ שֶׁבְּיַד פְּלוֹנִי. פָּתַח הָרוּחַ פִּיו וְאוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! דַּי לִי הָעוֹלָם שֶׁהָיִיתִי דָּר בּוֹ מִיּוֹם שֶׁבְּרָאתַנִי, לָמָּה רְצוֹנְךָ לְהַכְנִיסֵנִי בְּטִפָּה סְרוּחָה זוֹ? אֲנִי קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה, וַאֲנִי גְזוּרָה מִגִּזְרַת כְּבוֹדְךָ. מִיָּד אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּשָׁמָה: עוֹלָם שֶׁאֲנִי מַכְנִיסֵךְ בּוֹ יָפֶה יְהֵא לָךְ מִמָּה שֶׁהָיִית דָּרָה בּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיְצַרְתִּיךְ לֹא יְצַרְתִּיךְ אֶלָּא לְטִפָּה זוֹ. מִיָּד מַכְנִיסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁם בְּעַל כָּרְחוֹ, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַמַּלְאָךְ וּמַכְנִיס הָרוּחַ לְתוֹךְ מְעֵי אִמּוֹ, וּמְזַמְּנִין לוֹ שְׁנֵי מַלְאָכִים וְשׁוֹמְרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מִשָּׁם וְשֶׁלֹּא יִפֹּל, וְשָׁם נֵר דָּלוּק עַל רֹאשׁוֹ, וּמַבִּיט וְרוֹאֶה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

אִם עָבֶה אִם דַּק – שמן או רזה.

גּוֹזֵר וגו’ – קובע את כל תולדות חייו.

הַדָּבָר הַהוּא – ההחלטה אם להיות צדיק או רשע.

תָּאֳרָהּ – דמותה.

טִפָּה – ראו בקטע הקודם.

בְּיַד פְּלוֹנִי – הוא המלאך הממונה על הרוחות.

סְרוּחָה – צמיגה.

גְּזוּרָה מִגִּזְרַת כְּבוֹדְךָ – חצובה מהודו של הקב"ה.

דָּרָה – מתגוררת.

בְּעַל כָּרְחוֹ – נגד רצונו.

מְזַמְּנִין – מפקידים.

נוֹטְלוֹ הַמַּלְאָךְ מִשָּׁם וּמוֹלִיכוֹ לְגַן עֵדֶן וּמַרְאֶה לוֹ הַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּכָבוֹד וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וְאוֹמֵר הַמַּלְאָךְ לְאוֹתוֹ הָרוּחַ: תֵּדַע לָךְ, מִי הֵם אֵלּוּ? אָמַר לוֹ הָרוּחַ: לֹא, אֲדוֹנִי. חוֹזֵר הַמַּלְאָךְ וְאוֹמֵר לוֹ: הַלָּלוּ, שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, נוֹצְרוּ בַתְּחִלָּה כְּמוֹתְךָ בְּתוֹךְ מְעֵי אִמָּם, וְיָצְאוּ לָעוֹלָם, וְשָׁמְרוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, לְפִיכָךְ זָכוּ וְנִזְדַּמְּנוּ לְטוֹבָה זוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה; דַּע לְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, וְאִם תִּזְכֶּה וְתִשְׁמֹר הַתּוֹרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תִּזְכֶּה לְכָךְ וְלִישִׁיבָה שֶׁל אֵלּוּ, וְאִם לָאו – דַּע וּרְאֵה שֶׁתִּזְכֶּה לְמָקוֹם אַחֵר. לְעֶרֶב מוֹלִיכוֹ לְגֵיהִנּוֹם וּמַרְאֶה לוֹ שָׁם אֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה מַכִּים אוֹתָם בְּמַקְלוֹת שֶׁל אֵשׁ וְקוֹרְאִים: וַי וַי! וְאֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם. וְאוֹמֵר לוֹ עוֹד אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ לְאוֹתוֹ הָרוּחַ: תֵּדַע מִי הֵם אֵלּוּ? וְאוֹמֵר: לֹא, אֲדוֹנִי. וְאוֹמֵר לוֹ הַמַּלְאָךְ: אֵלּוּ הַנִּשְׂרָפִין נוֹצְרוּ כְּמוֹתְךָ וְיָצְאוּ לָעוֹלָם וְלֹא שָׁמְרוּ הַתּוֹרָה וְחֻקּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְכָךְ בָּאוּ לְחֶרְפָּה זוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, וְאַתָּה דַּע לְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לָצֵאת לָעוֹלָם, וֶהֱוֵי צַדִּיק וְאַל תְּהֵא רָשָׁע וְתִזְכֶּה וְתִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמְטַיֵּל אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב וּמַרְאֶה לוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא עָתִיד לָמוּת בּוֹ וּמָקוֹם שֶׁהוּא עָתִיד לְהִקָּבֵר בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹלִיכוֹ וּמְטַיְּלוֹ עַל כָּל הָעוֹלָם, וּמַרְאֶה לוֹ אֶת הַצַּדִּיקִים וְאֶת הָרְשָׁעִים וּמַרְאֶה לוֹ הַכֹּל. בָּעֶרֶב מֵחֲזִירוֹ לְתוֹךְ מְעֵי אִמּוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ שָׁם בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וְהַוָּלָד מֻנָּח בִּמְעֵי אִמּוֹ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים: שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים הַוָּלָד דָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁנִיִּים דָּר בַּמָּדוֹר הָאֶמְצָעִי וְהָאַחֲרוֹנִים דָּר בַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם הוּא מִתְגּוֹלֵל וְיוֹרֵד בְּרֶגַע אֶחָד מִן הָעֶלְיוֹן לָאֶמְצָעִי וּמִן הָאֶמְצָעִי לָאַחֲרוֹן; וּמִכָּל מַה שֶּׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה בָּרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי.

נוֹטְלוֹ – לוקח אותו (את הרוח, היא הנשמה).

לִישִׁיבָה שֶׁל אֵלּוּ – לשבת איתם.

בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם – כדי שלא ייפול מן הרחם.

מָדוֹר – חלק (מן הרחם).

בָּרִאשׁוֹנָה – קודם שמגיע המזון לעובר.

רְעִי – צואה.

לְסוֹף מַגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם. מִיָּד בָּא אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ וְאוֹמֵר לוֹ: הִגִּיעַ זְמַנְּךָ לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: לָמָּה אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹצִיאֵנִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם? אוֹמֵר לוֹ הַמַּלְאָךְ: בְּנִי! תֵּדַע שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַכְשָׁו דַּע, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ נוֹלַדְתָּ וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת מִשָּׁם עַד שֶׁמַּכֵּהוּ וּמְכַבֶּה לוֹ אֶת הַנֵּר שֶׁהוּא דָלוּק עַל רֹאשׁוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם בְּעַל כָּרְחוֹ. מִיָּד שׁוֹכֵחַ הַתִּינוֹק כָּל מָה שֶׁרָאָה בִּיצִיאָתוֹ וְכָל מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ. וְלָמָה הַתִּינוֹק בּוֹכֶה בִּיצִיאָתוֹ? עַל הָעוֹלָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ.

וּכְשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ, בָּא לוֹ אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ וְאוֹמֵר לוֹ: תַּכִּירֵנִי? אוֹמֵר לוֹ: הֵן, וְאוֹמֵר לוֹ: לָמָּה בָּאתָ לִי הַיּוֹם מִכָּל שְׁאַר הַיָּמִים? אוֹמֵר לוֹ הַמַּלְאָךְ: כְּדֵי לְהוֹצִיאֲךָ מִן הָעוֹלָם, שֶׁהִגִּיעַ זְמַנְּךָ לְהִפָּטֵר. מִיָּד מַתְחִיל בּוֹכֶה וּמַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵין הַבְּרִיּוֹת מַכִּירִין וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ חוּץ מִן הַתַּרְנְגוֹל בִּלְבַד. וְאוֹמֵר לַמַּלְאָךְ: הֲלֹא כְבָר הוֹצֵאתַנִי מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת וְהִכְנַסְתַּנִי בְּזֶה הָעוֹלָם. וְאוֹמֵר לוֹ הַמַּלְאָךְ: הֲלֹא כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ נוֹצַרְתָּ, וְעַל כָּרְחֲךָ נוֹלַדְתָּ, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תנחומא פקודי, ג).

רָאָה בִּיצִיאָתוֹ – בשעה שטייל עם המלאך בעולם.

מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ – ראו בקטע הבא.

וּכְשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ – למות.

שְׁנֵי עוֹלָמוֹת – עולם הנשמות ורחם אמו.

*

ח דָּרַשׁ רַ' שִׂמְלָאי: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לְפִנְקָס שֶׁמְּקֻפָּל וּמֻנָּח. יָדָיו עַל שְׁתֵּי צְדָעָיו וּשְׁתֵּי אַצִּילָיו עַל שְׁתֵּי אַרְכֻּבּוֹתָיו, וּשְׁתֵּי עֲקֵבָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו, וְרֹאשׁוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו, וּפִיו סָתוּם וְטִבּוּרוֹ פָתוּחַ, וְאוֹכֵל מִמָּה שֶׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתֶה מִמָּה שֶׁאִמּוֹ שׁוֹתָה, וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי, שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת אִמּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם נִפְתָּח הַסָּתוּם וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. וְנֵר דָּלוּק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ; וְאֵין לְךָ יָמִים שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּטוֹבָה יוֹתֵר מֵאוֹתָם הַיָּמִים, וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוֵיר הָעוֹלָם בָּא מַלְאָךְ וְסוֹטְרוֹ עַל פִּיו וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם עַד שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ. וּמָה הִיא הַשְּׁבוּעָה שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ? תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וַאֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע; וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי בְּךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטָהֳרָה – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ (נידה ל ע"ב).

פִּנְקָס – אוסף דפים כרוכים.

צְדָעָיו – רקותיו.

אַצִּילָיו – מרפקיו.

אַרְכֻּבּוֹתָיו – ברכיו.

עַגְבוֹתָיו – שני חלקי הישבן.

טַבּוּרוֹ – חבל הטבור.

רְעִי – צואה.

שָׁרוּי – מצוי.

מְלַמְּדִים אוֹתוֹ – המלאכים (וראו בקטע הקודם).

הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע – והמשך להשתדל בעשיית טוב.

*

ט לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי – לְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד – כֻּלָּם דּוֹמִין זֶה לָזֶה; וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶם דּוֹמִים זֶה לָזֶה? שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וְיֹאמַר: שֶׁלִּי הִיא (סנהדרין לז ע"א–לח ע"א).

יְחִידִי – לא נבראו עמו בני אדם אחרים, אך ממנו נוצרה האנושות כולה.

טוֹבֵעַ – יוצר מטבעות.

חוֹתָם – דגם.

פַּרְצוּפֵיהֶם – דמותם.

דִּירָה וְאִשָּׁה – של אדם אחר.

שֶׁלִי הִיא – ולא יהיה אפשר לסתור את טענתו שהרי כל בני האדם ייראו דומים זה לזה.

*

י כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם שָׁוִים זֶה לָזֶה כָּךְ אֵין דַּעְתָּם שָׁוָה זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ דַּעַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ (תנחומא בובר פינחס, א).

פַּרְצוּפֵיהֶם – ראו בקטע הקודם.

*

יא שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם מִשְׁתַּנֶּה מֵחֲבֵרוֹ: בְּקוֹל, בְּמַרְאֶה וּבְדַעַת (סנהדרין לח ע"א).

מִשְׁתַּנֶּה – שונה (בתכונותיו).

*

יב "הוּא עָשְׂךָ וַיְכוֹנְנֶךָ" (דברים לב, ו) – מְלַמֵּד שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹנָנִיּוֹת בָּאָדָם, שֶׁאִם נֶהֶפְכָה אַחַת מֵהֶן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת (חולין נו ע"ב).

כּוֹנָנִיּוֹת – מעין בסיסים שעליהם האיברים נשענים.

נֶהֶפְכָה – יצאה ממקומה.

*

יג "כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת" (תהלים פו, י) – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: הַנֹּאד הַזֶּה אִם יִהְיֶה בּוֹ נֶקֶב כְּחֹד שֶׁל מַחַט כָּל רוּחוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, וְהָאָדָם עָשׂוּי מְחִלִּים-מְחִלִּים, נְקָבִים-נְקָבִים, וְאֵין רוּחוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ (בר"ר א, ג).

נֹאד – כלי לאיסוף נוזלים עשוי עור.

רוּחוֹ – האוויר שבו.

מְחִלִּים – איברים חלולים (כגון הקיבה).

נְקָבִים – כגון הנחיריים.

*

יד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, לֵב מֵבִין, לָשׁוֹן מְחַתֵּךְ, פֶּה גּוֹמֵר, קָנֶה מוֹצִיא קוֹל, וֶשֶׁט מַכְנִיס כָּל מִינֵי מַאֲכָל, רֵאָה שׁוֹאֶבֶת כָּל מִינֵי מַשְׁקִין, כָּבֵד כּוֹעֵס, מָרָה זוֹרֶקֶת בּוֹ טִפָּה וּמְנִיחָתוֹ, טְחוֹל שׂוֹחֵק, קֻרְקְבָן טוֹחֵן, קֵבָה יְשֵׁנָה, אַף נֵעוֹר. נִנְעָר הַיָּשֵׁן, יָשֵׁן הַנֵּעוֹר – נִמּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ. שָׁנוּ: אִם שְׁנֵיהֶם יְשֵׁנִים אוֹ שְׁנֵיהֶם נֵעוֹרִים –מִיָּד מֵת (ברכות סא ע"א-ע"ב).

יוֹעֲצוֹת – מלמדות את האדם כיצד לנהוג (לטובה או לרעה).

מֵבִין – מעניק בינה.

מְחַתֵּךְ – מעצב (את המילים).

גּוֹמֵר – מפיק (את המילים).

שׁוֹאֶבֶת – סופגת.

זוֹרֶקֶת בּוֹ וגו’ – מרגיעה את כעסו של הכבד במיץ שהיא מכניסה בו.

שׂוֹחֵק – מפעיל את הצחוק.

קֻרְקְבָן – המעיים.

קֵבָה וגו’ – הקיבה מביאה על האדם את השינה ואפו מעורר אותו.

נִנְעָר וגו’ – אם הקיבה מביאה לעֵרנות והאף לשינה, נפגע האדם.

*

טו "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית ב, כא) – אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר יִצְחָק: עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹי לְתַחְתִּיתוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְבַּזֶּה כִּבְהֵמָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עָשָׂה לוֹ כְּסָתוֹת לְתַחְתִּיתוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא מִצְטַעֵר בִּשְׁעַת יְשִׁיבָתוֹ (בר"ר יז, ו; קה"ר ג, יט).

עָשָׂה וגו’ – יצר את חלקו התחתון האחורי של הגוף בצורה נאה.

מִתְבַּזֶה כִּבְהֵמָה – כשהוא עושה את צרכיו.

כְּסָתוֹת – כריות.

מִצְטַעֵר – סובל כאב.

*

טז אָמַר רַ' לֵוִי: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְשַׁמְּשִׁים אֶת הָאָדָם, שְׁלוֹשָׁה בִּרְשׁוּתוֹ וּשְׁלוֹשָׁה אֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ. אֵלּוּ הֵם בִּרְשׁוּתוֹ: הַפֶּה וְהַיָּדַיִם וְהָרַגְלָיִם; וְאֵלּוּ אֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ: הָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם וְהַחֹטֶם. וּכְשֶׁהָקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ – אַף אֵלּוּ שֶׁהֵם בִּרְשׁוּתוֹ אֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ (בר"ר סז, ג; תנחומא בובר ויקרא, יח).

דְּבָרִים – איברים.

בִּרְשׁוּתוֹ – והוא שולט עליהם.

מְבַקֵּשׁ – רוצה.

*

יז פַּרְצוּף שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אָדָם מְלוֹא הַסִּיט יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מַעְיָנוֹת וְאֵין מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה: מֵי עֵינַיִם מְלוּחִים, מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים, מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, מֵי הַפֶּה מְתוּקִים. מִפְּנֵי מָה מֵי עֵינַיִם מְלוּחִים? שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם בּוֹכֶה עַל הַמֵּת בְּכָל שָׁעָה מִיָּד הָיָה מִסְתַּמֵּא, אֶלָּא עַל שֶׁהֵם מְלוּחִים, פּוֹסֵק וְאֵינוֹ בּוֹכֶה. – מִפְּנֵי מָה מֵי אָזְנַיִם שְׁמֵנִים? שֶׁכְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָה קָשָׁה, אִלְמָלֵי תוֹפְסָהּ בְּאָזְנָיו מִתְקַשֶּׁרֶת בְּלִבּוֹ וּמֵת; וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵם שְׁמֵנִים, מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ. – מִפְּנֵי מָה מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים? שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ רַע, אִלְמָלֵא מֵי הַחֹטֶם סְרוּחִים, שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתוֹ, מִיָּד מֵת. – וּמִפְּנֵי מָה מֵי הַפֶּה מְתוּקִים? פְּעָמִים שֶׁאָדָם אוֹכַל אֲכִילָה שֶׁאֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּלִבּוֹ וּמְקִיאָהּ, וְאִם אֵין מֵי הַפֶּה מְתוּקִים אֵין נַפְשׁוֹ חוֹזֶרֶת עָלָיו (תנחומא בובר חוקת, א; במ"ר יח, כב).

מְלוֹא הַסִּיט – המרחק שבין האגודל לאצבע.

מַעְיָנוֹת – נוזלים (באיברי הפנים).

מֵי אֶזְנַיִם – השעווה.

סְרוּחִים – צמיגים ואטומים.

בְּכָל שָׁעָה – תמיד.

מִסְתַּמֵּא – מתעוור.

אִלְמָלֵי וגו’ – לו היתה השמועה נקלטת באוזנו בעוצמה, היתה מגיעה ללבו ומביאה למותו.

מַכְנִיס בָּזוֹ וגו’ – השמועה מחליקה כביכול מאוזן לאוזן ולא נקבעת בהן.

מַעֲמִידִים – בולמים.

אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּלִבּוֹ – מעוררת בו גועל נפש.

נַפְשׁוֹ חוֹזֶרֶת עָלָיו – מתאושש (מן ההקאה).

*

יח אָמַר רַ' תַּחֲלִיפָא דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רַ' פִּלָּא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה נִסִּים עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הָאָדָם וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁאִלּוּלֵי הָיָה אוֹכֵל פַּת כְּשֶׁהִיא חַיָּה הָיְתָה יוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ מֵעָיו וּמְשָׂרֶטֶת אוֹתוֹ, אֶלָּא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעְיָן בְּתוֹךְ גַּרְגַּרְתּוֹ, שֶׁהוּא מוֹרִיד אֶת הַפַּת בְּשָׁלוֹם (שמו"ר כד, א).

אִלּוּלֵי – לוּ. חַיָּה – נוקשה. מְשָׂרֶטֶת – שורטת. מַעְיָן – של רוק.

*

יט כָּל מָה שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית צָרִיךְ עֲשִׂיָּה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק, הַתֻּרְמוּסִין צְרִיכִים לְמִתּוּק, הַחִטִּים צְרִיכִים לְהִטָּחֵן – וַאֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן (בר"ר יא, ו).

עֲשִׂיָּה – תיקון כלשהו, שיפור (בידי אדם).

חַרְדָּל – צמח שהוא מר מטבעו (וכן התורמוסין).

תִּקּוּן – היא המילה.

*

כ שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס הָרָשָׁע אֶת רַ' עֲקִיבָא: אֵיזֶה מַעֲשִׂים נָאִים – שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם? אָמַר לוֹ: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָאִים. אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס: הֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ – יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם? אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: לֹא תֹּאמַר לִי בִּדְבָרִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין שׁוֹלְטִין בָּהֶם, אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁהֵם מְצוּיִים בִּבְנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם נִמּוֹלִים? אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עָתִיד לוֹמַר לִי כֵּן, לְכָךְ הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךָ: מַעֲשֵׂי בָּשָׂר וָדָם הֵם נָאִים מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא לוֹ רַ' עֲקִיבָא שִׁבּוֹלִים וּגְלֻסְקָאוֹת, אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵלּוּ מַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם – אֵין אֵלּוּ נָאִים? הֵבִיא לוֹ אֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן וְכֵלִים מִבֵּית שְׁאָן, אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵלּוּ מַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם – אֵין אֵלּוּ נָאִים? אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס: הוֹאִיל וְהוּא חָפֵץ בְּמִילָה, לָמָה אֵין הַוָּלָד יוֹצֵא מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ? אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: וְלָמָּה שָׁרְרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְאִמּוֹ חוֹתַכְתּוֹ?

וְלָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל? לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶן (תנחומא בובר תזריע, ז; תנחומא תזריע, ה).

טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס – הוא טיניאוס רופוס, נציב רומי ביהודה בראשית המאה השנייה לספירה.

נָאִים – יפים יותר.

כַּיּוֹצֵא בָּהֶם – כמותם.

לְמַעְלָה וגו’ – מעל לתחום שליטתם של בני האדם.

מְצוּיִים בִּבְנֵי אָדָם – בתחום יכולותיהם.

נִמּוֹלִים – וכך פוגעים בדמות האדם כפי שנברא בידי הקב"ה.

גְּלֻסְקָאוֹת – כיכרות לחם (סולת).

אֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן – גבעולים של צמח הפשתה.

כֵּלִים מִבֵּית שְׁאָן – בגדי פשתן יפים במיוחד שנעשו בבית שאן.

הוּא חָפֵץ – הקב"ה.

מָהוּל – נימול.

שָׁרְרוֹ – חבל הטבור.

וְאִמּוֹ חוֹתַכְתּוֹ – גם חבל הטבור יוצא עם התינוק וצריך (כמו העורלה) לחתוך אותו.

לְצָרֵף – לזקק, לטהר (על ידי מתן שכר על קיומן).

*

כא "לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק" (שמואל ב כג, ג) – אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אַגִּיד מַלְכוּתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל יוֹם אָדָם נוֹצָר וּבְכָל יוֹם אָדָם נוֹלָד; בְּכָל יוֹם אָדָם חַי וּבְכָל יוֹם אָדָם מֵת; בְּכָל יוֹם רוּחוֹ שֶׁל אָדָם נִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ וְנִתֶּנֶת לְבַעַל פִּקָּדוֹן; בְּכָל יוֹם מְכַלְכְּלִין אוֹתוֹ כְּתִינוֹק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ מִפְּרִי מַעֲשָׂיו (סא"ז, טו).

“לִי דִבֶּר” וגו’ – וממשיך דויד ומונה את תאריו ושבחיו של הקב"ה (“מושל” וגו').

אָדָם נוֹצָר – כאילו מחדש (עם השכמתו).

אָדָם מֵת – כשהוא ישן.

נִטֶּלֶת – נלקחת.

בַּעַל פִּקָּדוֹן – הקב"ה (שבידו מופקדות בלילה כל נשמות האנשים).

פְּרִי מַעֲשָׂיו – כשכר על מעשיו.

*

כב רַ' שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁנָה אוֹתָהּ בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: שִׁבְעָה הֲבָלִים שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה עוֹלָמוֹת שֶׁאָדָם רוֹאֶה. בֶּן שָׁנָה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ, נָתוּן בְּאִיסְקְפַּסְטִי וְהַכֹּל מְחַבְּקִין וּמְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ; בֶּן שְׁתַּיִם וְשָׁלוֹשׁ דּוֹמֶה לַחֲזִיר שֶׁפּוֹשֵׁט יָדָיו בְּבִיבִין, וְכָל מַה שֶּׁהוּא מוֹצֵא נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו; בֶּן עֶשֶׂר – קוֹפֵץ כִּגְדִי; בֶּן עֶשְׂרִים – כְּסוּס צוֹהֵל, מְיַפֶּה עַצְמוֹ וּמְבַקֵּשׁ אִשָּׁה; נָשָׂא אִשָּׁה – נִתַּן עָלָיו אֻכָּף וַהֲרֵי הוּא כַּחֲמוֹר; הוֹלִיד בָּנִים – מֵעֵז פָּנָיו כְּכֶלֶב לְהָבִיא מְזוֹנוֹתָיו וּמְזוֹן בָּנָיו; הִזְקִין – הֲרֵי הוּא כְּקוֹף (קה"ר א, ב; ילק"ש לקהלת תתקסו).

אוֹתָהּ – את המסורת המובאת להלן.

שִׁבְעָה הֲבָלִים – שבעה מופעים של המילה “הבל” בראש ספר קהלת.

עוֹלָמוֹת – תקופות בחיי האדם.

אִיסְקְפַּסְטִי – עגלה ועליה חופה.

בִּיבִין – ביוב ומקומות מלוכלכים.

מְבַקֵּשׁ – מחפש.

מֵעֵז פָּנָיו – פועל בעוז ובחוצפה.

*

כג יְהוּדָה בֶן תֵּימָא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלושִׁים לַכּוֹחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה – כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם (אבות ה, כא).

לַמִּקְרָא – ללימוד הקריאה באמצעות ספר התנ"ך.

שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה – הוא גיל החיוב במצוות (לבנים).

תַּלְמוּד – לימוד טעמי המשנה והסברתה.

לִרְדֹּף – אחרי פרנסתו.

לַכּוֹחַ – כשהוא בשיא כוחו הפיזי.

לָעֵצָה – יכול לייעץ לאחרים על סמך ניסיון חייו.

לַגְּבוּרָה – לזקנה מכובדת, שנאמר “ואם בגבורות שמונים שנה” (תהלים צ, י).

לָשׁוּחַ – ללכת בקומה כפופה.

*

כד שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם יֹאמְרוּ לְךָ זְקֵנִים סְתֹר וִילָדִים בְּנֵה – סְתֹר וְאַל תִּבְנֶה, מִפְּנֵי שֶׁסְּתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וּבִנְיַן נְעָרִים סְתִירָה. וְסִמָּן לַדָּבָר: רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה (מגילה לא ע"ב).

סְתֹר – הרוס.

סְתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן – הריסה בעקבות הצעה של חכמים תביא בסופו של דבר לבנייה (ולהפך).

סִימָן לַדָּבָר וגו’ – הראיה לכך היא מסיפור רחבעם (מלכים א יב), שקיבל את עצת הצעירים ולא הזקנים, וממלכתו אבדה לו.

*

כה אָמַר רַ' יוֹנָתָן: שְׁלֹמֹה כָּתַב תְּחִלָּה שִׁיר הַשִּׁירִים וְאַחַר כָּךְ מִשְׁלֵי וְאַחַר כָּךְ קֹהֶלֶת; וּמֵבִיא לָהּ רַ' יוֹנָתָן מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ: כְּשֶׁאָדָם נַעַר אוֹמֵר דִּבְרֵי זֶמֶר, הִגְדִּיל אוֹמֵר דִּבְרֵי מְשָׁלוֹת, הִזְקִין אוֹמֵר דִּבְרֵי הֲבָלִים (שהש"ר א, י).

מֵבִיא וגו’ – מביא ראיה לדבריו מדרכו של עולם.

מְשָׁלוֹת – אמרי חוכמה.

אוֹמֵר דִּבְרֵי הֲבָלִים – קובע שהחיים מלאי הבל.

*

כו לֹא בִּזְקֵנִים טַעַם וְלֹא בִּצְעִירִים עֵצָה (שבת פ"ט ע"ב).

לֹא וגו’ – פתגם הקובע כי מצעירים אי אפשר לקבל עצה אך גם בזקנים לא תימצא חוכמה רבה.

*

כז אָמַר רַ' יִצְחָק: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל” (קהלת יא, י)? – דְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּיַלְדוּתוֹ מַשְׁחִירִים פָּנָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ (שבת קנב ע"ב).

מַשְׁחִירִים פָּנָיו – מביישים אותו.

*

כח אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחֲמָנִי: מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְבָרִים הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עַל אָדָם: מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, מִפְּנֵי כַּעַס בָּנִים, מִפְּנֵי אִשָּׁה רָעָה וּמִפְּנֵי הַמִּלְחָמוֹת (תנחומא חיי שרה, ב).

קוֹפֶצֶת – ממהרת לבוא.

יִרְאָה – פחד.

כַּעַס בָּנִים – בנים המכעיסים את הוריהם.

*

כט כָּל הַשָּׁטוּף בְּזִמָּה זִקְנָה קוֹפֶצֶת עָלָיו (שבת קנב ע"א).

שָׁטוּף בְּזִמָּה – להוט אחרי זנות.

קוֹפֶצֶת – ראו בקטע הקודם.

*

ל "עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה" (קהלת יב, א) – אֵלּוּ יְמֵי הַזִּקְנָה (שבת קנא ע"ב).

*

לא "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" (תהלים לב, ו) – אָמַר רַ' אַבָּא: “לְעֵת מְצֹא” – הַזִּקְנָה. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זִקְנָתוֹ, שֶׁיִּהְיוּ

עֵינָיו רוֹאוֹת וּפִיו אוֹכֵל וְרַגְלָיו מְהַלְּכוֹת, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מַזְקִין הַכֹּל מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ (תנחומא מקץ, י).

“לְעֵת מְצֹא” – בתקופה המוצאת את האדם במצב קשה (הם ימי הזקנה).

הַכֹּל – כל יכולותיו.

*

לב דַּעְתָּם שֶׁל זְקֵנִים מִשְׁתַּנֵּית, שִׂפְתוֹתֵיהֶם שֶׁל זְקֵנִים מִתְרַפְּטוֹת, אָזְנֵיהֶם שֶׁל זְקֵנִים מִתְכַּבְּדוֹת (שבת קנב ע"א).

מִשְׁתַּנֵּית – אינה יציבה.

מִתְרַפְּטוֹת – מתבלות, נסדקות.

מִתְכַּבְּדוֹת – נעשות כבדות שמיעה.

*

לג אֲפִלּוּ גַּבְשׁוּשִׁית קְטַנָּה דּוֹמָה עַל הַזָּקֵן כְּהָרֵי הָרִים (שבת קנב ע"א).

גַּבְשׁוּשִׁית – תלולית נמוכה.

דּוֹמָה עַל הַזָּקֵן – נראית בעיניו.

*

לד אָמַר לוֹ רַבִּי לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִפְּנֵי מָה לֹא הִקְבַּלְנוּ פָּנֶיךָ בָּרֶגֶל כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְבִּילוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ? אָמַר לוֹ: סְלָעִים נַעֲשׂוּ גְּבוֹהִים, קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים, רְחוֹקִים נַעֲשׂוּ קְרוֹבִים, מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל (שבת קנב ע"א; ויק"ר יח, א).

רַבִּי – יהודה הנשיא.

מִפְּנֵי מָה וגו’ – מדוע לא זכינו לראותך מכבד את הנשיא בביקור בשעת הרגל (כפי שעשו אבותיך)?

סְלָעִים נַעֲשׂוּ גְּבוֹהִים – סלעים קטנים נראים (לאדם הזקן) כהרים שקשה לעוברם.

קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים – בשל היחלשות כוח השמיעה קולות הנאמרים קרוב לאדם הזקן נשמעים לו כבאים ממרחק.

רְחוֹקִים נַעֲשׂוּ קְרוֹבִים – העיניים שיכלו לראות למרחוק, רואות כעת רק מה שקרוב להן.

מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת – התאווה המשכינה שלום בין בעל לאשתו.

*

לה אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִפְּנֵי מָה לֹא בָּאתָ לְבֵי אֲבִידָן? אָמַר לוֹ: הָהָר – שֶׁלֶג, סְבִיבוֹתָיו – גְּלִידֵי קֶרַח, כְּלָבָיו אֵינָם נוֹבְחִים, טוֹחֲנוֹתָיו אֵינָן טוֹחֲנוֹת.

שֶׁל בֵּית רַב אָמְרוּ: מָה שֶׁלֹּא אָבַד לִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ.

שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא אוֹמֵר: טוֹבִים הַשְּׁתַּיִם מִן הַשָּׁלוֹשׁ. אוֹי לָהּ לְאַחַת שֶׁהָלְכָה וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת! מַה הִיא? אָמַר רַב חִסְדָּא: הַיַּלְדוּת.

כְּשֶׁבָּא רַב דִּימִי אָמַר: הַיַּלְדוּת כְּלִיל שֶׁל וֶרֶד; הַזִּקְנָה כְּלִיל שֶׁל קוֹצִים (שבת קנב ע"א).

בֵּי אֲבִידָן – מקום ישיבת חכמים לדיונים ולוויכוחים.

הָהָר – שֶׁלֶג – שערות הראש הלבינו.

סְבִיבוֹתָיו – השפם והזקן.

כְּלָבָיו אֵינָם נוֹבְחִים – הקול אינו נשמע.

טוֹחֲנוֹתָיו – השיניים.

שֶׁל בֵּית רַב – חכמים מבית רב.

מָה שֶׁלֹא אָבַד וגו’ – הזקן הולך כפוף ונראה כמחפש דבר מה שאבד לו.

טוֹבִים הַשְׁתַּיִם וגו’ – עדיפות שתי רגליו של אדם צעיר מרגלי הזקן הנעזר במקל הליכה.

כְּשֶׁבָּא – מארץ ישראל לבבל.

כְּלִיל – זֵר.

*

לו אַשְׁרֵי יַלְדוּתֵנוּ שֶׁלֹּא בִּיְּשָׁה אֶת זִקְנוּתֵנוּ (סוכה נג ע"א).

אַשְׁרֵי וגו’ – מאושרת היא הילדות שלא גרמה בושה לאדם בעת זקנותו.

*

לז "וְאַבְרָהָם זָקֵן" (בראשית כד, א) – עַד אַבְרָהָם לֹא הָיְתָה זִקְנָה. מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהָסִיחַ עִם אַבְרָהָם הָיָה מֵסִיחַ עִם יִצְחָק, עִם יִצְחָק – הָיָה מֵסִיחַ עִם אַבְרָהָם. בָּא אַבְרָהָם תָּבַע זִקְנָה. אָמַר אַבְרָהָם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, צָרִיךְ אַתָּה לְהַפְרִישׁ בֵּין אָב לְבֵן, בֵּין נַעַר לְזָקֵן, שֶׁיִּתְכַּבֵּד הַזָּקֵן בַּנַּעַר. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, מִמְּךָ אֲנִי מַתְחִיל. הָלַךְ וְלָן בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְעָמַד בַּבֹּקֶר. כֵּיוָן שֶׁעָמַד רָאָה שֶׁהִלְבִּין שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשִׂיתַנִי דֻּגְמָה. אָמַר לוֹ: “עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה” (משלי טז, לא) (בבא מציעא פז ע"א; בר"ר סה, ט; תנחומא חיי שרה, א).

לֹא הָיְתָה זִקְנָה – הזקן לא נראה ככזה.

לְהָסִיחַ – לשוחח.

תָּבַע – דרש.

לְהַפְרִישׁ – להבדיל.

בַּנַּעַר – על ידי הנער.

חַיֶיךָ – לשון שבועה. עָמַד – קם.

דֻּגְמָה – דבר בולט שהכול מצביעים עליו.

*

לח "וְאַבְרָהָם זָקֵן" (בראשית כד, א) – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר “וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים” (בראשית יח, יא)? אָמַר רַ' אַמִּי: כָּאן זִקְנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לַחְלוּחִית, לְהַלָּן זִקְנָה שֶׁאֵין בָּהּ לַחְלוּחִית (בר"ר מח, טז).

תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים (הנראה ככופל פסוק אחר).

כָּאן – בפסוק מבראשית יח.

לַחְלוּחִית – רעננות.

לְהַלָּן – שם, בפסוק מבראשית כד.

*

לט הַדְרַת פָּנִים זָקָן (שבת קנב ע"א).

*

מ זָקָן – נוֹי בְּאִישׁ וּמוּם בְּאִשָּׁה (ירושלמי קידושין ב, ז).

*

מא אֵיזוֹהִי זְקֵנָה? כָּל שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ אִמָּא – וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת (נידה ט ע"א–ע"ב).

קוֹרִין אוֹתָהּ אִמָּא – החברה כולה מכנה אותה בכינוי זה.

מַקְפֶּדֶת – מתרעמת.

*

מב סַבָּא בַּבַּיִת – מִכְשׁוֹל בַּבַּיִת; סָבְתָא בַּבַּיִת – אוֹצָר בַּבַּיִת (ערכין יט ע"א).

מִכְשׁוֹל – משום שיושב ואינו עושה דבר.

אוֹצָר – משום שמסייעת במלאכת הבית.

*

מג "כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ… כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ" (דברי הימים א כט, טו) – וְהַלְוַאי כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל אוֹ כְּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן, אֶלָּא כְּצִלּוֹ שֶׁל עוֹף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עָף, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּצֵל עוֹבֵר” (תהלים קמד, ד). “וְאֵין מִקְוֶה” (דברי הימים כט, טו) – אֵין מִי שֶׁיְּקַוֶּה שֶׁלֹּא יָמוּת, הַכֹּל יוֹדְעִין וְאוֹמְרִין בְּפִיהֶם שֶׁהֵם מֵתִים (בר"ר צו, ב).

וְהַלְוַאי – לוּ לפחות היינו כמו הצל (הקבוע) של הקיר או העץ.

יְקַוֶּה – יצפה ויאמין.

*

מד "יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" (תהלים קמד, ד) – אִם תֹּאמַר כְּצֵל שֶׁל כֹּתֶל – יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, צִלּוֹ שֶׁל דֶּקֶל – יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ; לְאֵיזֶה צֵל? – אָמַר רַ' הוּנָא בְּשֵׁם רַ' אַחָא: לְצֵל שֶׁל עוֹף, שֶׁהוּא עוֹבֵר וְצִלּוֹ עוֹבֵר (קה"ר א, ב).

“יָמָיו” וגו’ – ראו בקטע הקודם.

*

מה בְּנֵי הָאָדָם דּוֹמִים לְעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה: הַלָּלוּ נוֹצְצִים וְהַלָּלוּ נוֹבְלִים (עירובין נד ע"א).

הַלָּלוּ – חלק מהם.

נוֹצְצִים – פורחים.

*

מו רְשׁוּת שֶׁל מַטָּן – הַיּוֹם עוֹדֶנּוּ וּמָחָר אֵינֶנּוּ (ירושלמי סנהדרין ו, י).

רְשׁוּת שֶׁל מַטָּן – שופט בשר ודם (בניגוד לקב"ה).

עוֹדֶנּוּ – חי.

*

מז "מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת" (ישעיה נא, יב) – אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לְמִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה תּוֹלַעַת, וְהָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ כְּגַחֶלֶת, וְנִקְרֵאת גֻּמְרַת לַיְלָה, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנָּה. אָמְרוּ לוֹ: מִזּוֹ אַתָּה מִתְיָרֵא? בַּלַּיְלָה הִיא גַּחֶלֶת וְיוֹקֶדֶת; יָבֹא הַבֹּקֶר וְאַתָּה רוֹאֶה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא תוֹלָעַת (פס"ר לג).

“וַתִּירְאִי” – תפחדי.

לְמִי – משל למי.

גֻּמְרַת – גחלת.

יוֹקֶדֶת – בוערת כאש (והנמשל: אדם, חייו ומותו).

*

מח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָדָם – אֵפֶר, דָּם, מָרָה; בָּשָׂר – בּוּשָׁה, סְרוּחָה, רִמָּה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בּוּשָׁה, שְׁאוֹל, רִמָּה (סוטה ה ע"א).

אָדָם – והמילה נדרשת כראשי תיבות (וכן המילה “בשר”).

מָרָה – המופרשת באיברי העיכול.

סְרוּחָה – זרע האדם [“טיפה סרוחה” – אבות ג, א]).

רִמָּה – רמז לגוף הנאכל בידי תולעים בקבר.

שְׁאוֹל – גיהינום.

*

מט "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" (קהלת ג, ב) – מֵעֵת לָלֶדֶת הִיא עֵת לָמוּת, מִשָּׁעָה שֶׁאָדָם נוֹלָד נִגְזַר עָלָיו כַּמָּה שָׁנִים יִחְיֶה; אִם זָכָה – הוּא מַשְׁלִים אֶת שְׁנוֹתָיו, וְאִם לָאו – פּוֹחֲתִין מִמֶּנּוּ, כָּךְ דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם זָכָה מוֹסִיפִין לוֹ עַל שְׁנוֹתָיו, וְאִם לָאו פּוֹחֲתִין לוֹ מִשְּׁנוֹתָיו.

וּמַעֲשֶׂה זֶה מְסַיֵּעַ לַחֲכָמִים:

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי צִפּוֹרִי שֶׁבָּאָה לוֹ בְּרִית מִילָה, וְעָלוּ אַנְשֵׁי עֵין תְּאֵנָה לְכַבְּדוֹ, וְעָלָה עִמָּהֶם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כְּשֶׁבָּאוּ לְשַׁעַר הָעִיר מָצְאוּ יְלָדִים עוֹמְדִים וּמְשַׂחֲקִים לִפְנֵי חָצֵר אַחַת. רָאוּ אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מְעֻלֶּה וְנָאֶה, אָמְרוּ לוֹ: אֵין אַתָּה זָז מִכָּאן עַד שֶׁאַתָּה מְרַקֵּד לָנוּ קְצָת. אָמַר לָהֶם: אֵין זֶה מִשֶּׁלִּי, אִישׁ זָקֵן אֲנִי. גָּעַר בָּהֶם וְלֹא נִזְדַּעְזְעוּ וְלֹא נִשְׁמְעוּ לוֹ. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָהּ חָצֵר הֲפוּכָה. אָמַר לָהֶם: עוֹנִים אַתֶּם אַחֲרַי מַה שֶּׁאֲנִי אֹמַר לָכֶם? לְכוּ וְאִמְרוּ לְבַעַל הֶחָצֵר: אִם יָשֵׁן הוּא – יֵעוֹר, שֶׁתְּחִלַּת הַחֵטְא מָתוֹק וְסוֹפוֹ מַר.

מִקּוֹל שִׂיחָתָם נֵעוֹר בַּעַל הֶחָצֵר. יָצָא וְנָפַל לְרַגְלָיו, אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תַּשְׁגַּח בְּדִבְרֵיהֶם, יְלָדִים הֵם וְשׁוֹטִים. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, וְהַגְּזֵרָה נִגְזְרָה; אֲבָל תּוֹלֶה אֲנִי לְךָ עַד שֶׁתּוֹצִיא כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בֶּחָצֵר. כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּחָצֵר נִתְמוֹטְטָה וְנָפְלָה.

הָלְכוּ לְקַיֵּם מִצְוַת מִילָה. הָיָה אָבִיו שֶׁל הַתִּינוֹק מַשְׁקֶה אוֹתָם יַיִן יָשָׁן בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים. אָמַר לָהֶם: שְׁתוּ מִיַּיִן טוֹב זֶה, מֻבְטָחַנִי בֶּאֱלוֹהֵי הַשָּׁמַיִם, מִמֶּנּוּ אֲנִי מְיַשֵּׁן וּמַשְׁקֶה אֶתְכֶם בְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל בְּנִי. עָנוּ אַחֲרָיו: כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לַתּוֹרָה וּלְחֻפָּה. הָיוּ סוֹעֲדִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, שֶׁהָיָה בָּטוּחַ עַל כּוֹחוֹ, יָצָא בַחֲצִי הַלַּיְלָה לֵילֵךְ לְעִירוֹ. פָּגַע בּוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בַּדָּרֶךְ, אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם בְּטוּחִים בְּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים אַתֶּם יוֹצְאִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ שָׁעָה? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה מִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם אָנִי. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לוֹ: מִשִּׂיחָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, שֶׁהֵם אוֹמְרִים: כָּךְ וְכָךְ אָנוּ עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, וְאֵין מֵהֶם יוֹדֵעַ אֵימָתַי נִקְרָא לָמוּת. אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיִיתָ סוֹעֵד אֶצְלוֹ וְאָמַר לָכֶם: מִן הַיַּיִן אֲנִי מְיַשֵּׁן וּמַשְׁקֶה לְשִׂמְחַת בְּנִי, הֲרֵי פִתָּקוֹ אֶצְלִי לִטֹּל אוֹתוֹ אַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אַתָּה מַרְאֵנִי אֶת פִּתָּקִי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אֲנִי אֵינִי שׁוֹלֵט לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עַל כַּיּוֹצֵא בְּךָ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתֶּם עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת וְעוֹשִׂים צְדָקָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף יָמִים עַל יְמֵיכֶם. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין אַתָּה שׁוֹלֵט עַל פִּתָּק שֶׁלָּנוּ, כָּךְ לֹא תְּהֵא לְךָ רְשׁוּת לַעֲבֹר עַל דְּבָרֵינוּ. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְחָיָה הַתִּינוֹק. אָמַר רַ' עֲקִיבָא: מָה לָנוּ הַמַּעֲשֶׂה? אֵין לִי הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא מִקְרָא מָלֵא: “אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא” (שמות כג, כו), שֶׁהֲרֵי משֶׁה כַּמָּה מִצְווֹת עָשָׂה וְכַמָּה צְדָקוֹת עָשָׂה – וּבְסוֹף נֶאֱמַר לוֹ: “הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת” (דברים לא, יד) – הֱוֵי: “עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת” (קה"ר ג, ב; דב"ר ט, א).

מֵעֵת וגו’ – מרגע הלידה נקבע מועד המוות.

זָכָה – צבר זכויות (בקיום מצוות ומעשים טובים).

מְסַיַּעַ – תומך (בדעתם).

עֵין תְּאֵנָה – יישוב בין טבריה לציפורי.

לְכַבְּדוֹ – בנוכחותם בטקס ברית המילה.

יְלָדִים – נערים.

אֵין זֶה מִשֶּׁלִּי – איני עוסק בכך ואין זה לכבודי.

נִזְדַּעְזְעוּ – נבהלו ממנו.

תָּלָה עֵינָיו וגו’ – וראה בעיני רוחו כי קירות החצר עומדים להתמוטט על הנערים (בשל התנהגותם).

עוֹנִים – חוזרים (על דברים).

ראשׁוֹ שֶׁל הַחֵטְא וגו’ – מרה תהיה אחריתו של בעל החצר, על שלא לימד את הילדים בראשית דרכם את דרך ההתנהגות הנכונה.

תּוֹלֶה – מעכב לזמן מה את ביצוע הגזירה (של נפילת הקירות).

מְיַשֵּׁן – שומר (מן היין העתיק) כדי שיתיישן יותר.

שִׂמְחָתוֹ שֶׁל בְּנִי – שמחת נישואי הילד.

בָּטוּחַ עַל כּוֹחוֹ – סמך על כך שזכויותיו ומעשיו הטובים יגנו עליו בדרך המסוכנת בשעת לילה מאוחרת.

שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ שָׁעָה – שאינה שעה בטוחה ללכת בה בדרך.

שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם – שליחו של הקב"ה.

מְשַׂחֵק – מחייך.

פִּתָּקוֹ – פסק דינו, גורלו (של התינוק).

לִטֹּל אוֹתוֹ – לקחת את נשמתו.

חַיֶּיךָ – לשון שבועה.

כַּיּוֹצֵא בְּךָ – הדומים לך (בהתנהגותם).

לַעֲבֹר עַל דְּבָרֵינוּ – לא לציית לתפילתנו ולבקשתנו.

בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – התפלל.

מָה לָנוּ הַמַּעֲשֶׂה – איננו זקוקים לסיפור.

מִקְרָא מָלֵא – פסוק מפורש.

הֱוֵי – לפיכך.

*

נ אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: הִגִּיעַ אָדָם לְפֶרֶק אֲבוֹתָיו, קֹדֶם לְחָמֵשׁ שָׁנִים וּלְאַחַר חָמֵשׁ שָׁנִים יִדְאַג מִן הַמִּיתָה (בר"ר סה, יב).

הִגִּיעַ אָדָם וגו’ – חמש שנים לפני שמגיע אדם לגיל שבו נפטרו אבותיו, וחמש שנים לאחר מכן.

יִדְאַג – יחשוש.

*

נא שֶׁבַע שָׁנִים הָיָה דֶּבֶר וְאָדָם לֹא מֵת בְּטֶרֶם עִתּוֹ (סנהדרין כט ע"א).

הָיָה דֶּבֶר וגו’ – אך מי שמתו במגֵפה היו רק אנשים שכבר הגיע זמנם למות ממילא.

*

נב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת אוֹמְרִים לוֹ: הִתְוַדֵּה! שֶׁכֵּן כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. אָדָם יוֹצֵא לַשּׁוּק – יְהִי דוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁנִּמְסַר לְסַרְדְּיוֹט, חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ – יְהִי דוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁנְּתָנוּהוּ בְקוֹלָר, עָלָה לַמִּטָּה וְנָפַל – יְהִי דוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁהֶעֱלוּהוּ לְגַרְדּוֹם לִדּוֹן, שֶׁכָּל הָעוֹלֶה לְגַרְדּוֹם לִדּוֹן, אִם יֵשׁ לוֹ פְּרַקְלִיטִים גְּדוֹלִים נִצּוֹל וְאִם לֹא – אֵינוֹ נִצּוֹל. וְאֵלּוּ הֵם פְּרַקְלִיטִים שֶׁל אָדָם: תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲפִלּוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה מְלַמְּדִים עָלָיו חוֹבָה וְאֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת – נִצּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ, וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר” (איוב לג, כג–כד). רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּאוֹתוֹ מַלְאָךְ לְחוֹבָה, וְאֶחָד לִזְכוּת – נִצּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: “מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף” (שבת לב ע"א).

הִתְוַדֵה – אמור וידוי על חטאיך.

כָּל הַמּוּמָתִין – בבית דין (סנהדרין ו, ב).

לַשּׁוּק – מקום מלא מהומה ותקלה.

יְהִי דּוֹמֶה וגו’ – יראה עצמו כאילו שוטר מוליך אותו למשפט.

קוֹלָר – שרשרת ברזל שבה נקשר הנאשם.

וְנָפַל – מן המיטה.

גַּרְדּוֹם – מקום עריכת המשפט.

פְּרַקְלִיטִים – סנגורים.

תְּשַׁע מֵאוֹת וגו’ – 999 מתוך אלף מקטרגים עליו.

בְּאוֹתוֹ מַלְאָךְ – המלמד עליו זכות.

*

נג כָּל הַחוֹלִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה (קה"ר ג, ב).

בְּחֶזְקַת סַכָּנָה – פן ימותו.

*

נד אָמַר רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי, אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: גָּדוֹל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לְחוֹלֶה יוֹתֵר מִנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה: שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֵשׁ שֶׁל הֶדְיוֹט, וְהַכֹּל יְכוֹלִין לְכַבּוֹתָהּ, וְזוֹ שֶׁל חוֹלֶה שֶׁל שָׁמַיִם הִיא – מִי יוּכַל לְכַבּוֹתָהּ? (נדרים מא ע"א).

נַס שֶׁנַּעֲשָׂה לְחוֹלֶה – שהבריא.

חֲנַנְיָה וגו’ – שלושת רעיו של דניאל שניצלו מכבשן האש (דניאל פרק ג).

הֶדְיוֹט – אדם פשוט (מלך בבל).

שֶׁל חוֹלֶה – אש הקדחת.

*

נה "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כא, יז) – בִּזְכוּת עַצְמוֹ; יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל (בר"ר נג, יד).

בִּזְכוּת עַצְמוֹ – בתפילה שהתפלל למען עצמו.

יָפָה – בעלת עוצמה ומועילה.

מִכֹּל – התפילות.

*

נו "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" (תהלים לב,ו) – אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: זוֹ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת” (שם סח, כא).

וְכֵן שָׁנִינוּ: תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלוֹשָׁה מִינֵי מִיתָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת”. “תּוֹצָאוֹת” בְּגִימַטְרְיָה כָּךְ הוּא. קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן – אַסְכְּרָה, נוֹחָה שֶׁבְּכֻלָּן – נְשִׁיקָה; נְשִׁיקָה – דּוֹמָה כְּמוֹשֵׁךְ נִימָא מֵחָלָב.

רַ' יוֹחָנָן אָמָר: “לְעֵת מְצֹא” – זוֹ קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר” (איוב ג, כב) (ברכות ח ע"א).

זוֹ מִיתָה – שהחסיד מתפלל שיזכה למיתה נעימה.

גִּימַטְרְיָה – הערך המספרי של המילה.

אַסְכְּרָה – סוג של דלקת גרון אלימה.

נְשִׁיקָה – דּוֹמָה כְּמוֹשֵׁךְ וגו' - מוות בנשיקה הוא קל ומהיר כהסרת שערה מעל כוס חלב.

זוֹ קְבוּרָה – שיזכה לקבורה הולמת.

*

נז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מֵת פִּתְאוֹם – זוֹ הִיא מִיתָה חֲטוּפָה, חָלָה יוֹם אֶחָד וּמֵת – זוֹ הִיא מִיתָה דְחוּפָה; רַ' חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זוֹ הִיא מִיתַת מַגֵּפָה. שְׁנֵי יָמִים וּמֵת – זוֹ הִיא מִיתָה דְחוּיָה, שְׁלוֹשָׁה – גְּעָרָה, אַרְבָּעָה – נְזִיפָה, חֲמִשָּׁה – זוֹ הִיא מִיתַת כָּל אָדָם. מֵת בַּחֲמִשִּׁים שָׁנָה – זוֹ הִיא מִיתַת כָּרֵת, שִׁשִּׁים – זוֹ הִיא מִיתָה בִידֵי שָׁמַיִם, שִׁבְעִים – שֵׂיבָה, שְׁמוֹנִים – גְּבוּרוֹת. אָמַר רַבָּה: מֵחֲמִשִּׁים וְעַד שִׁשִּׁים שָׁנָה זוֹ הִיא מִיתַת כָּרֵת.

רַב יוֹסֵף כְּשֶׁהָיָה בֶּן שִׁשִּׁים עָשָׂה לָהֶם יוֹם טוֹב לַחֲכָמִים, אָמָר: יָצָאתִי מִיְּדֵי כָּרֵת.

רַב הוּנָא מֵת פִּתְאוֹם. הָיוּ חֲכָמִים דוֹאֲגִים עָלָיו. שָׁנָה לָהֶם זוֹגָא מִן הַדַּיֵב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת: אֲבָל הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת – זוֹ הִיא מִיתַת נְשִׁיקָה (מועד קטן כח ע"א).

שְׁנֵי יָמִים – חלה במשך יומיים.

מִיתָה דְּחוּפָה, מִיתָה דְּחוּיָה – מיתה של מי שנדחף או של מי שנדחה מן העולם.

גְּעָרָה, נְזִיפָה – מיתות שיש בהן ביטוי לכעס מן השמים.

כָּל אָדָם – דבר שכיח.

כָּרֵת – מיתה בידי שמים קודם עִתה.

מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם – בעִתה.

גְּבוּרוֹת – שנאמר “ואם בגבורות שמונים שנה” (תהלים צ, י).

יוֹם טוֹב – סעודה.

דּוֹאֲגִים עָלָיו – שמא חטא ונענש במיתה חטופה.

הַדַּיֵב – שם מקום בבבל.

לֹא שָׁנוּ וגו’ – מה שאמרו חכמים על מיתה חטופה שהיא סימן רע נכון רק לגבי מי שטרם הגיע לגיל שמונים.

מִיתַת נְשִׁיקָה – ראו בקטע הקודם.

*

נח שָׁנִינוּ: מֵת מִתּוֹךְ הַשְּׂחוֹק – סִימָן יָפֶה לוֹ, מִתּוֹךְ הַבְּכִי – סִימָן רַע לוֹ; פָּנָיו לְמַעְלָה – סִימָן יָפֶה לוֹ, פָּנָיו לְמַטָּה – סִימָן רַע לוֹ; פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם – סִימָן יָפֶה לוֹ, כְּלַפֵּי הַכֹּתֶל – סִימָן רַע לוֹ; פָּנָיו יְרֻקִּין – סִימָן רַע לוֹ, פָּנָיו צְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים – סִימָן יָפֶה לוֹ; מֵת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – סִימָן יָפֶה לוֹ, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – סִימָן רַע לוֹ; מֵת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים – סִימָן רַע לוֹ; מֵת בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים – סִימָן יָפֶה לוֹ; מֵת מֵחֳלִי מֵעַיִם – סִימָן יָפֶה לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּם שֶׁל צַדִּיקִים מִיתָתָם בָּחֳלִי מֵעַיִם (כתובות קג ע"ב).

שְׂחוֹק – חיוך.

סִימָן יָפֶה – אות המבשר טובה.

יְרֻקִּין – אפורים ודלים.

צְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים – שהוא מראה פנים בריא.

מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים – אות שנמחלו לו עוונותיו.

*

נט אָמְרוּ עָלָיו עַל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁכֻּלּוֹ מָלֵא עֵינַיִם, וּבִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל חוֹלֶה עוֹמֵד לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וְטִפָּה שֶׁל מָרָה תְּלוּיָה בּוֹ. כֵּיוָן שֶׁחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ מִזְדַּעְזֵעַ וּפוֹתֵחַ פִּיו וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו – מִמֶּנָּה מֵת, מִמֶּנָּה מַסְרִיחַ, מִמֶּנָּה פָּנָיו מוֹרִיקוֹת (עבודה זרה כ ע"ב).

לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו – ליד ראש המיטה.

מָרָה – נוזל מר.

מוֹרִיקוֹת – מאפירות.

*

ס הַנְּשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַגּוּף – קוֹלָהּ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

רַ' שְׁמוּאֵל, אָחִיו שֶׁל רַ' פִּינְחָס בְּרַ' חַמָּא, מֵת בְּסִכְנִין וְהָיוּ הַחֲבֵרִים יוֹשְׁבִים אֶצְלוֹ. בָּא לָהֶם דָּבָר וְהִתְחִילוּ מְשַׂחֲקִים. אָמַר לָהֶם רַ' פִּינְחָס: קוֹל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָחִי שׁוֹבֵר אֲרָזִים וְעוֹקֵר אִילָנוֹת וְאַתֶּם יוֹשְׁבִים כָּאן וְאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים! (יומא כ ע"ב; מד"ש ט, ג; בר"ר ו, ז).

הוֹלֵךְ – נשמע.

סִכְנִין – כפר בגליל התחתון.

אֶצְלוֹ – אצל ר' פינחס, בציפורי.

בָּא לָהֶם דָּבָר – אירע אירוע משעשע.

שׁוֹבֵר אֲרָזִים וגו’ – דימוי לקול אדיר וחזק.

*

סא רַב שֵׁשֶׁת נִרְאָה לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בַּשּׁוּק. אָמַר לוֹ: בַּשּׁוּק כִּבְהֵמָה? בּוֹא לְבֵיתִי.

רַב אָשֵׁי נִרְאָה לוֹ בַשּׁוּק. אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן לִי שְׁלוֹשִׁים יוֹם וְאֶחֱזֹר עַל תַּלְמוּדִי; שֶׁאָמְרוּ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. בְּיוֹם הַשְּׁלוֹשִׁים בָּא. אָמַר לוֹּ: מָּה כָּל כָּךְ? – דּוֹחֵק אַתָּה רַגְלָיו שֶׁל בַּר נָתָן, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלוֹא נִימָה (מועד קטן כח ע"א).

מַלְאַךְ הַמָּוֶת – שבא לקחת את נשמתו.

בַּשּׁוּק כִּבְהֵמָה – רוצה אתה לקחת את נשמתי בפרהסיא, כבהמה שנשחטת בשוק?

הַמְתֵּן לִי – דחה את יום מותי.

בָּא לְכָאן – לעולם הבא.

תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ – ידיעותיו סדורות וברורות.

מָה כָּל כָּךְ? – מדוע מיהרת לשוב?

דּוֹחֵק אַתָּה וגו’ – כבר הגיעה שעתו של רב הונא בר נתן להתמנות במקומך (והוא כאילו כבר ניצב במקומך ואתה דוחף אותו).

כִּמְלוֹא נִימָה – כמידת רוחבה של שערה.

*

סב רָבָא הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַב נַחֲמָן, רָאָהוּ שֶׁהוּא מְנַמְנֵם. אָמַר לוֹ: יֹאמַר לוֹ מָר לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יְצַעֲרֵנִי. אָמַר לוֹ: וּמָר לֹא אָדָם חָשׁוּב הוּא? אָמַר לוֹ: מִי חָשׁוּב? מִי סָפוּן? מִי בַּעַל כּוֹחַ? אָמַר לוֹ: יֵרָאֵה לִי מָר. נִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ: הָיָה לוֹ לְמָר צַעַר? אָמַר לוֹ: כְּשׁוֹלֶה שַׂעֲרָה מֵחָלָב. וְאִלּוּ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ לָעוֹלָם הַהוּא, כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתָ – לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה, שֶׁאֵימָתוֹ מְּרֻבָּה (מועד קטן כח ע"א).

רָאָהוּ וגו’ – רבא ראה שרב נחמן מתחיל לגסוס.

מָר – אדוני.

שֶׁלֹּא יְצַעֲרֵנִי – בשעת המוות, כדי שתהיה המיתה קלה.

לֹא אָדָם חָשׁוּב הוּא? – האם לא תוכל לומר לו בעצמך?

סָפוּן – חשוב, בעל ערך.

יֵרָאֶה לִי מָר – הופע אלי לאחר המוות (בחלום).

שׁוֹלֶה – מוציא (וקלה היתה יציאת הנשמה).

לֵךְ וגו’ – חזור לחיות בעולם כפי שחיית קודם למותך.

אֵימָתוֹ מְרֻבָּה – הפחד ממלאך המוות הוא גדול.

*

סג פַּעַם אַחַת הָיוּ פוֹעֲלִים חוֹפְרִים בְּקַרְקַע שֶׁל רַב נַחֲמָן. נָחַר בָּהֶם רַב אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרַב נַחֲמָן: נָחַר בָּנוּ אָדָם. בָּא וְאָמַר לוֹ: מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. אָמַר לוֹ: וְכִי לֹא אָמַר רַב מָרִי: עֲתִידִים צַדִּיקִים שֶׁיֵּעָשׂוּ עָפָר? אָמַר לוֹ: מִי הוּא מָרִי זֶה שֶׁאֵינִי יוֹדְעוֹ? אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא מִקְרָא כָתוּב: “וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה” (קהלת יב, ז)? אָמַר לוֹ: מִי שֶׁהִקְרִיאֲךָ קֹהֶלֶת לֹא הִקְרִיאֲךָ מִשְׁלֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה” (משלי יד, ל) – כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה בְלִבּוֹ עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִין, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ קִנְאָה בְלִבּוֹ אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִין. מְשָׁשׁוֹ וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. אָמַר לוֹ: יַעֲמֹד מַר וְיֵלֵךְ לַבַּיִת. אָמַר לוֹ: מֵעִיד אַתָּה בְּעַצְמְךָ שֶׁאֲפִלּוּ נְבִיאִים לֹא קָרִיתָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם” (יחזקאל לז, יג). אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב” (בראשית ג, יט)? אָמַר לוֹ: זֶהוּ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם תְּחִיַּת הַמֵּתִים (שבת קנב ע"ב).

נָחַר – גער בהם (מתוך קברו).

בָּא – רב נחמן.

יֵעָשׂוּ עָפָר – גופם יחזור להיות עפר.

אֵינִי יוֹדְעוֹ – איני מכיר אותו.

מִקְרָא – פסוק.

הִקְרִיאֲךָ – לימד אותך.

מְשָׁשׁוֹ וגו’ – רב נחמן מישש את רב אחאי וגילה שגופו קיים.

מָר – אדוני (לשון כבוד).

“וִידַעְתֶּם” וגו’ – פסוק המוכיח כי רק לעתיד לבוא יקומו המתים.

זֶהוּ שָׁעָה אַחַת – הפיכת הגוף לעפר מתקיימת רק שעה לפני תחיית המתים.

*

סד רַ' נָתָן אוֹמֵר: סִימָן יָפֶה לַמֵּת שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַחַר מִיתָה. מֵת שֶׁלֹּא נִסְפַּד וְלֹא נִקְבַּר אוֹ שֶׁחַיָּה גוֹרַרְתּוֹ אוֹ שֶׁהָיוּ גְשָׁמִים מְזַלְּפִים עַל מִטָּתוֹ – זֶהוּ סִימָן יָפֶה לַמֵּת (סנהדרין מז ע"א).

סִימָן יָפֶה – אות המבשר טובה.

נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ – פוגעים בו לפני קבורתו בעולם הזה (בדרכים שיתוארו להלן), וכך מתכפרים חטאיו ולא ייענש עליהם בעולם הבא.

נִסְפַּד – הוספד.

מְזַלְפִים עַל מִטָתוֹ – יורדים על המיטה שבה הוא מובל לקבר.

*

סה שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָעוֹמֵד עַל הַמֵּת בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה חַיָּב לִקְרֹעַ. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה – לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה (שבת קה ע"ב).

הָעוֹמֵד עַל הַמֵּת – לידו.

לִקְרֹעַ – קרע בבגדו (כמנהג האבלים).

לְמָה זֶה דּוֹמֶה – למה דומה מותו של אדם?

*

סו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִין יֵשׁ בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. אָבִיו מַזְרִיעַ הַלֹּבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִים וְצִפָּרְנַיִם וּמוֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ וְלֹבֶן שֶׁבָּעַיִן; אִמּוֹ מַזְרַעַת אֹדֶם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר וּבָשָׂר וּשְׂעָרוֹת וּשְׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וּנְשָׁמָה וּקְלַסְתֵּר פָּנִים וּרְאִיַּת הָעַיִן וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן וְדִבּוּר פֶּה וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם וְדַעַת וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ, וְחֵלֶק אָבִיו וְאִמּוֹ מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם (נידה לא ע"א).

מַזְרִיעַ הַלֹּבֶן – תורם ליצירת חלקי גוף שמרביתם לבנים (כצבע הזרע) בגוף הוולד.

מַזְרַעַת אֹדֶם – הם החלקים האדומים והכהים שבגוף.

קְלַסְתֵּר וגו’ – צורת הפנים וכן תכונות החושים ויכולות הגוף.

נוֹטֵל – לוקח (חזרה).

*

סז בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ וּמַנִּיחַ חֵלֶק אָבִיו וְאִמּוֹ לִפְנֵיהֶם, וְאָבִיו וְאִמּוֹ בּוֹכִים. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה לָכֶם בּוֹכִים? כְּלוּם נָטַלְתִּי מִשֶּׁלָּכֶם? לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא שֶׁלִּי. אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה חֶלְקְךָ מְעֹרָב בְּחֶלְקֵנוּ הָיָה חֶלְקֵנוּ שָׁמוּר מִן רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְעַכְשָׁו שֶׁנָּטַלְתָּ חֶלְקְךָ מִתּוֹךְ חֶלְקֵנוּ הֲרֵי חֶלְקֵנוּ מֻשְׁלָךְ וְנָתוּן לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וּמְסָרוֹ לְאָרִיס. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: לְכוּ בִּצְרוּ אֶת כַּרְמִי וּטְלוּ אֶת חֶלְקִי וְהַנִּיחוּ חֵלֶק הָאָרִיס בִּמְקוֹמוֹ. מִיָּד הָלְכוּ וְעָשׂוּ כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהִתְחִיל אוֹתוֹ הָאָרִיס צוֹוֵחַ וּבוֹכֶה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: כְּלוּם מִשֶּׁלְּךָ נָטַלְתִּי וְלֹא שֶׁלִּי נָטָלְתִּי? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה חֶלְקְךָ עִם חֶלְקִי הָיָה חֶלְקִי שָׁמוּר מִבִּזָּה וּגְנֵבָה, וְעַכְשָׁו שֶׁנָּטַלְתָּ חֶלְקְךָ הֲרֵי חֶלְקִי מֻשְׁלָךְ לְבִזָּה וּגְנֵבָה (קה"ר ה, י).

נוֹטֵל חֶלְקוֹ – ראו בקטע הקודם.

רִמָּה וְתוֹלֵעָה – האוכלות את הגופה בקבר.

אָרִיס – אדם שעובד בשדהו של אדם אחר תמורת חלק מן היבול.

מִשֶׁלְּךָ¹ – מופקר.

*

סח רַ' יְהוּדָה הָיָה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה דְבָרִים קָשִׁים נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם: הַר קָשֶׁה – בַּרְזֶל מְחַתְּכוֹ; בַּרְזֶל קָשֶׁה – אוּר מְפַעְפְּעוֹ; אוּר קָשֶׁה – מַיִם מְכַבִּים אוֹתוֹ; מַיִם קָשִׁים – עָבִים סוֹבְלִים אוֹתָם; עָבִים קָשִׁים – רוּחַ מְפַזַּרְתָּם; רוּחַ קָשֶׁה – גּוּף סוֹבְלוֹ; גּוּף קָשֶׁה – פַּחַד שׁוֹבְרוֹ; פַּחַד קָשֶׁה – יַיִן מְפִיגוֹ; יַיִן קָשֶׁה – שֵׁנָה מְפַכַּחְתּוֹ. וּמִיתָה קָשָׁה מִכֻּלָּם (בבא בתרא י ע"א).

קָשִׁים – בעלי עוצמה.

הַר – אבן.

אוּר מְפַעְפְּעוֹ – האש מתיכה אותו.

עָבִים סוֹבְלִים – העננים נושאים.

סוֹבְלוֹ – עומד למולו.

מְפִיגוֹ – משכיח אותו.

מְפַכַּחְתּוֹ – מעבירה את השכרות.

*

סט בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב: “וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד” (בראשית א, לא) – וְהִנֵּה טוֹב מָוֶת.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: רָכוּב הָיִיתִי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל זְקֵנִי וְעוֹלֶה מֵעִירִי לִכְפַר חָנָן דֶּרֶךְ בֵּית שְׁאָן וְשָׁמַעְתִּי אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּשֵׁם רַ' מֵאִיר: “הִנֵּה טוֹב מְאֹד” – הִנֵּה טוֹב מָוֶת (בר"ר ט, ה).

בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר – שהיה סופר סת"ם ושימר בנוסח התורה שלו נוסחים שונים מן המקובל.

טוֹב מָוֶת – שיש במוות גם צד טוב.

*

ע מַה בֵּין מִיתַת נְעָרִים לְמִיתַת זְקֵנִים? רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הַנֵּר הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כָּבֶה מֵאֵלָיו – יָפֶה לוֹ וְיָפֶה לַפְּתִילָה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כָּבֶה מֵאֵלָיו – רַע לוֹ וְרַע לַפְּתִילָה; רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִלְקֶטֶת בְּעוֹנָתָהּ – יָפֶה לָהּ וְיָפֶה לַתְּאֵנָה, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא נִלְקֶטֶת שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ – רַע לָהּ וְרַע לַתְּאֵנָה.

רַ' חִיָּא רַבָּה וְתַלְמִידָיו, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְתַלְמִידָיו, הָיוּ לְמוּדִים לִהְיוֹת מַשְׁכִּימִים וְיוֹשְׁבִים וְשׁוֹנִים תַּחַת תְּאֵנָה אֶחָת. וְהָיָה בַּעַל הַתְּאֵנָה מַשְׁכִּים וְלוֹקְטָהּ. אָמְרוּ: שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵנוּ? מָה עָשׂוּ? הֶחֱלִיפוּ מְקוֹמָם. הָלַךְ אֶצְלָם וְאָמַר לָהֶם: רַבּוֹתַי, מִצְוָה אַחַת שֶׁהֲיִיתֶם לְמוּדִים לִזְכּוֹת בִּי, שֶׁהֲיִיתֶם יוֹשְׁבִים וְשׁוֹנִים תַּחַת תְּאֵנָתִי, בִּטַּלְתֶּם אוֹתָהּ?! אָמְרוּ לוֹ: אָמַרְנוּ שֶׁמָּא אַתָּה חוֹשְׁדֵנוּ. פִּיְּסָם וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָם. מָה עָשָׂה? הִשְׁכִּים בְּשַׁחֲרִית וְלֹא לְקָטָן וְזָרְחָה עֲלֵיהֶן חַמָּה וְהִתְלִיעוּ. אָמְרוּ: בַּעַל הַתְּאֵנָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵנָה לְהִלָּקֵט – וְלוֹקְטָהּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי עוֹנָתָם שֶׁל צַדִּיקִים לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם – וּמְסַלְּקָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ… לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ו, ב) (בר"ר סב, ב; קה"ר ה, יא; ירושלמי ברכות ב, ח).

כָּבֶה מֵאֵלָיו – בשעה שהשמן שבתוכו אוזל (משל לחיים מלאים שהגיעו לקצם).

יָפֶה – טוב ומתאים.

נִלְקֶטֶת בְּעוֹנָתָהּ – פרייה נקטף בזמנו, כשהוא בשל.

יָפֶה לָהּ וגו’ – טוב הדבר הן לפרי והן לעץ.

לְמוּדִים – רגילים.

שׁוֹנִים – לומדים.

שֶׁמָּא אַתָּה חוֹשְׁדֵנוּ – שניקח מן הפירות בלא רשותך.

לִזְכּוֹת בִּי – לזכות אותי במצווה.

פִּיְּסָם – הרגיע אותם.

מָה עָשָׂה – בעל התאנה.

הִתְלִיעוּ – התמלאו תולעים.

“דּוֹדִי” וגו’ – פסוק הנדרש על הקב"ה שיורד לעולם וקוטף את פירותיו בזמן הראוי.

*

עא מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהִזְקִינָה הַרְבֵּה, בָּאָה לִפְנֵי רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זָקַנְתִּי יוֹתֵר מִדַּאי וּמֵעַכְשָׁו חַיִּים שֶׁל נִוּוּל הֵם, שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת לֹא מַאֲכָל וְלֹא מִשְׁתֶּה, וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם. אָמַר לָהּ: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתְּ כָּל כָּךְ יָמִים? אָמְרָה לוֹ: לְמוּדָה אֲנִי, אֲפִלּוּ יֵשׁ לִי דָּבָר חָבִיב, אֲנִי מַנַּחַת אוֹתוֹ וּמַשְׁכֶּמֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּכָל יוֹם. אָמַר לָהּ: מִנְעִי עַצְמֵךְ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שְׁלוֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה. הָלְכָה וְעָשְׂתָה כֵּן, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי חָלְתָה וּמֵתָה (ילק"ש למשלי, תתקמג).

נִוּוּל – כיעור וביזוי.

טוֹעֶמֶת – חשה טעם.

בַּמֶּה – בזכות מה.

לְמוּדָה – רגילה.

דָּבָר חָבִיב – אירוע משמח.

מַנַּחַת – עוזבת.

*

עב לוּז – מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲבוֹר בָּהּ, אֶלָּא זְקֵנִים שֶׁבָּהּ בִּזְמַן שֶׁדַּעְתָּם קָצָה עֲלֵיהֶם יוֹצְאִים חוּץ לַחוֹמָה וְהֵם מֵתִים (סוטה מ ע"ב).

לוּז – עיר אגדית שלא מת בה איש.

דַּעְתָּם קָצָה עֲלֵיהֶם – עייפו מן החיים.

*

עג שְׁנֵי כּוּשִׁים הָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, “אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים” (מלכים א ד, ג) שֶׁל שְׁלֹמֹה. פַּעַם אַחַת רָאָה שְׁלֹמֹה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁהוּא עָצֵב. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה עָצֵב? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּקְשִׁים מִמֶּנִּי שְׁנֵי כּוּשִׁים הַלָּלוּ שֶׁיּוֹשְׁבִים כָּאן. מְסָרָם שְׁלֹמֹה לִשְׂעִירִים וְשִׁגְּרָם לְעִיר לוּז. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְחוֹמַת לוּז מֵתוּ. לְמָחָר רָאָה אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁהוּא שָׂמֵחַ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה שָׂמֵחַ? אָמַר לוֹ: לַמָּקוֹם שֶׁנִּתְבַּקְשׁוּ מִמֶּנִּי לְשָׁם שִׁגַּרְתָּם.

מִיָּד פָּתַח שְׁלֹמֹה וְאָמַר: רַגְלָיו שֶׁל אָדָם הֵן עֲרֵבוֹת בּוֹ, לְמָקוֹם שֶׁהוּא מִתְבַּקֵּשׁ – לְשָׁם מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ (סוכה נג ע"א).

מִתְבַּקְשִׁים מִמֶּנִי וגו’ – בשמים דורשים ממני להמית את שניהם.

שְׂעִירִים – שדים.

שִׁגְּרָם וגו’ – שלח אותם אל העיר לוז שבה אין למלאך המוות שליטה (וראו בקטע הקודם).

לַמָּקוֹם וגו’ – שלחת אותם למקום שהייתי אמור למצוא אותם ולהמיתם.

רַגְלָיו וגו’ – רגלי האדם אחראיות לגורלו.

*

עד אֵין אָדָם מְשַׁטֶּה בִּשְׁעַת מִיתָה וְדִבְרֵי שְׁכִיב מְרָע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דּוֹמִים (בבא בתרא קעה ע"א).

מְשַׁטֶּה – מתלוצץ ואומר דברים שאינו מתכוון להם.

שְׁכִיב מְרַע – אדם הנוטה למות.

כִּכְתוּבִין וגו’ – הם בעלי תוקף כאילו נכתבו ונמסרו בכתב.

*

עה שָׁנוּ בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר: כְּשֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם יָדָיו הֵן קְפוּצוֹת, כְּלוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא וַאֲנִי נוֹחֲלוֹ, וּכְשֶׁהוּא נִפְטָר מִן הָעוֹלָם יָדָיו הֵן פְּשׁוּטוֹת, כְּלוֹמַר: לֹא נָחַלְתִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם (קה"ר ה, יד).

קְפוּצוֹת – קמוצות (כאגרוף).

נוֹחֲלוֹ – יורש אותו.

פְּשׁוּטוֹת – פתוחות לרווחה.

*

עו "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא" (קהלת ה, יד) – גְּנִיבָא אָמַר: לְשׁוּעָל שֶׁמָּצָא כֶּרֶם וְהָיָה מְסֻיָּג מִכָּל פִּנּוֹתָיו, וְהָיָה שָׁם נֶקֶב אֶחָד, וּבִקֵּשׁ לְהִכָּנֵס בּוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל. מָה עָשָׂה? צָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ נֶקֶב, וְאָכַל וְשָׁמַן. בִּקֵּשׁ לָצֵאת וְלֹא יָכֹל. חָזַר וְצָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים אֲחֵרִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וְיָצָא. כְּשֶׁיָּצָא הָפַךְ פָּנָיו לַכֶּרֶם וְנִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמָר: כֶּרֶם, כֶּרֶם! מָה טוֹב אַתָּה וּמָה טוֹבִים פֵּרוֹתֶיךָ! כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּךָ – נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, אֲבָל מָה הֲנָאָה מִמְּךָ? כְּמוֹ שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹכְךָ כָּךְ יוֹצְאִים! כָּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה (קה"ר לפסוק).

גְּנִיבָא – שמו של חכם בבלי.

לְשׁוּעָל – משל לשועל.

מְסֻיָּג – מגודר.

בִּקֵּשׁ – רצה.

כָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ – רזה ונחלש.

חָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה – שב לממדיו שהיו קודם כניסתו לכרם.

הָפַךְ פָּנָיו – הסתובב.

*

עז "גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה… נַחַת לָזֶה מִזֶּה" (קהלת ו, ה) – אָמַר רַ' פִּינְחָס: מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּסְפִינָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְלִימָן יָרַד אֶחָד מֵהֶם וְנִכְנַס לַמְּדִינָה, וְרָאָה שָׁם כַּמָּה מַאֲכָל וְכַמָּה מַשְׁקֶה. כֵּיוָן שֶׁחָזַר אָמַר לַחֲבֵרוֹ: לָמָּה לֹא נִכְנַסְתָּ לַמְּדִינָה? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה שֶׁנִּכְנַסְתָּ מָה רָאִיתָ שָׁם? אָמַר לוֹ: רָאִיתִי כַּמָּה מַאֲכָל וְכַמָּה מַשְׁקֶה. אָמַר לוֹ: נֶהֱנֵיתָ כְּלוּם? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: אֲנִי שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי נוֹחַ לִי יוֹתֵר מִמְּךָ. הֱוֵי “נַחַת לָזֶה מִזֶּה” (קה"ר לפסוק; ילק"ש לקהלת, תתקעב).

“גַּם שֶׁמֶשׁ” וגו’ – הפסוק מדבר בנפל (תינוק שנולד מת) שלא ראה את אור היום וטוב לו (“נחת לזה”) יותר ממי שחי (“מזה”).

לִימָן – נמל.

מְדִינָה – עיר.

כְּלוּם – משהו, מעט.

נוֹחַ לִי – מצבי טוב.

הֱוֵי – לפיכך.

*

עח "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (קהלת ז, א) – נוֹלַד אָדָם – הַכֹּל שְׂמֵחִים, מֵת – הַכֹּל בּוֹכִים. וְאֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא נוֹלַד אָדָם – אֵין צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ, שֶׁאֵין יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה פֶּרֶק וּמַעֲשִׂים יַעֲמֹד, אִם צַדִּיק וְאִם רָשָׁע, אִם טוֹב וְאִם רַע; מֵת – הֵם צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ, שֶׁנִּפְטַר בְּשֵׁם טוֹב וְיָצָא מִן הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לִשְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ פּוֹרְשׁוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל, אַחַת יוֹצֵאת מִן הַלִּימָן וְאַחַת נִכְנֶסֶת לַלִּימָן. זוֹ שֶׁיּוֹצֵאת הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ, זוֹ שֶׁנִּכְנֶסֶת לֹא הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ. הָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד, אָמַר: חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים אֲנִי רוֹאֶה כָּאן! זוֹ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הַנָּמֵל לֹא הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ בָּהּ, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה פֶּרֶק הִיא עוֹמֶדֶת וּמָה יַמִּים מִזְדַּוְּגִים לָהּ, וּמָה רוּחוֹת מִזְדַּוְּגוֹת לָהּ, וְזוֹ שֶׁנִּכְנֶסֶת לַנָּמֵל הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ, לְפִי שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁיָּצְאָה בְשָׁלוֹם מִן הַיָּם וְנִכְנֶסֶת בְּשָׁלוֹם. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר: “וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ” (שמו"ר מ"ח, א; קה"ר לפסוק).

וְאֵינוֹ כֵּן – לא כך צריך להיות.

בְּאֵיזֶה פֶּרֶק וּמַעֲשִׂים יַעֲמֹד – מתי יעשה את המעשים ואילו מעשים יעשה.

פּוֹרְשׁוֹת – מפליגות.

לִימָן – נמל.

חִלּוּפֵי וגו’ – הדבר צריך להיות הפוך.

מָה יַמִּים וגו’ – כיצד יהיה הים והרוחות שתצטרך לעמוד ולהיאבק מולם.

*

עט אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: “עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת” (קהלת ג, ב) – אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִּשְׁעַת לֵדָתוֹ (ירושלמי מגילה א, ט).

כִּשְׁעַת לֵדָתוֹ – כשהוא בלא חטא.

*

פ כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ קִצּוֹ שֶׁל אָדָם הַכֹּל מוֹשְׁלִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי” (בראשית ד, יד) (נדרים מא ע"א).

מוֹשְׁלִין בּוֹ – חזקים ממנו.

“וְהָיָה כָל” וגו’ – דברי קין לאחר שנגזר עונשו.

*

פא שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי – מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵת – אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי – אֵין צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ מִן הַחֻלְדָּה וּמִן הָעַכְבָּרִים, אֲבָל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵת – צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ מִן הַחֻלְדָּה וּמִן הָעַכְבָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ” (בראשית ט, ב) – כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, כֵּיוָן שֶׁמֵּת בָּטְלָה אֵימָתוֹ (שבת קנא ע"ב).

בֶּן יוֹמוֹ – שרק היום נולד.

מְחַלְּלִין וגו’ – כדי להגן עליו.

דָּוִד – שלפי מסורת האגדה מת בשבת ברשות הרבים (שבת ל ע"א).

עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן – דוגמה לאדם רב כוח.

אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת וגו’ – הוא משרה פחד על היצורים השונים.

*

פב "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ" (תהלים קטו, יז) – לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת קֹדֶם שֶׁיָּמוּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת בָּטַל מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת, וְאֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבַח בּוֹ; וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּמֵּתִים חָפְשִׁי” (שם פח, ו)? – כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשָׂה חָפְשִׁי מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת (שבת ל ע"א).

שֶׁבַח – הנאה, תועלת.

חָפְשִׁי – משוחרר, פטור.

*

פג בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד (אבות ו, ט).

מְלַוִּין לוֹ – הולכים עמו (לעולם הבא).

תּוֹרָה וגו’ – ולא הרכוש והעושר שצבר.

*

פד שְׁלושָׁה אוֹהֲבִים יֵשׁ לְאָדָם בְּחַיָּיו, וְאֵלּוּ הֵם: בָּנָיו וּמָמוֹנוֹ וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּבִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם הוּא מַכְנִיס לְבָנָיו וְאוֹמֵר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, בּוֹאוּ וְהַצִּילוּנִי מִדִּין הַמָּוֶת; וְהֵם מְשִׁיבִים וְאוֹמְרִים לוֹ: הֲלֹא שָׁמַעְתָּ שֶׁאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְלֹא כָךְ כָּתוּב: “אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ” (תהלים מט, ח)? אֶלָּא לֵךְ לְשָׁלוֹם וְתָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ. וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה כֵּן מַכְנִיס אֶת מָמוֹנוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: הַרְבֵּה טָרַחְתִּי עָלֶיךָ לַיְלָה וָיוֹם, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, פְּדֵנִי מִן הַמָּוֶת; וְהוּא מְשִׁיבוֹ: הֲלֹא שָׁמַעְתָּ “לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה” (משלי יא, ד). אַחַר כָּךְ מַכְנִיס מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְאוֹמֵר לָהֶם: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּנִי מִן הַמָּוֶת וְאַל תַּנִּיחוּנִי לָצֵאת מִן הָעוֹלָם; וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם, עַד שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְשָׁם אָנוּ מַקְדִּימִים אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ” (ישעיה נח, ח) (פדר"א לג).

אוֹהֲבִים – ידידים.

אֵין שִׁלְטוֹן וגו’ – אין כוח (בידי האדם) לשלוט על המוות.

“פָדֹה יִפְדֶּה” – יציל.

“בְּיוֹם עֶבְרָה” – ביום צרה, הוא יום המוות.

עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ וגו’ – אנו נמתין לך ללוותך בעולם הבא, עוד לפני שתגיע אליו.

*

פה "הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד" (תהלים מט, ב) – לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם כְּחֻלְדָּה? אֶלָּא מָה הַחֻלְדָּה הַזֹּאת גּוֹרֶרֶת וּמַנַּחַת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לְמִי הִיא מַנָּחַת, כָּךְ הֵם כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, גּוֹרְרִין וּמַנִּיחִין וְאֵינָם יוֹדְעִין לְמִי הֵם מַנִּיחִין – “יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם” (שם לט, ז) (ירושלמי שבת יד, א).

“חָלֶד” – עולם (מילה הנדרשת מלשון חולדה).

מוֹשֵׁל – משווה, מביא כמשל.

גּוֹרֶרֶת וּמַנַּחַת – סוחבת (דברים שונים) ומשאירה (במאורתה).

גּוֹרְרִין וּמַנִּיחִין – רכוש ונכסים.

*

פו "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם" (קהלת ג, יא) – “הָעֹלָם” כְּתִיב, אִלּוּלֵא שֶׁהֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלִּבּוֹ שֶׁל אָדָם אֶת יוֹם הַמִּיתָה לֹא הָיָה אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְלֹא הָיָה נוֹטֵעַ כֶּרֶם, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: לְמָחָר אֲנִי מֵת, לָמָּה אֲנִי עוֹמֵד וּמִתְיַגֵּעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים? לְפִיכָךְ הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבְּנֵי אָדָם אֶת יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁיְהֵא אָדָם בּוֹנֶה וְנוֹטֵעַ. זָכָה – יְהֵא לוֹ, לֹא זָכָה – לַאֲחֵרִים (תנחומא קדושים, ח; ילק"ש לקהלת, תתקסח).

“הָעֹלָם” כְּתִיב – המילה כתובה בכתיב חסר, בלא וי"ו, וניתנת לקריאה מלשון העלמה, הסתרה (של מועד המוות).

זָכָה – בשל זכויות שצבר.

*

פז בָּנָיו שֶׁל רַ' חִיָּא יָצְאוּ לַכְּפָרִים. נִשְׁתַּכַּח לָהֶם תַּלְמוּדָם וְהָיוּ מִצְטַעֲרִים לִזְכֹּר. אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: יוֹדֵעַ אָבִינוּ בְּצַעֲרֵנוּ? אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן יֵדַע, וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע” (איוב יד, כא)? אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל” (שם שם, כב) – וְאָמַר רַ' יִצְחָק: קָשָׁה רִמָּה בִּבְשַׂר הַמֵּת כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי!

– בְּצַעֲרָם שֶׁלָּהֶם יוֹדְעִים, בְּצַעֲרָם שֶׁל אֲחֵרִים אֵינָם יוֹדְעִים (ברכות יח ע"ב).

לַכְּפָרִים – ללמד תורה (והתרחקו מבית המדרש).

תַּלְמוּדָם – תורתם שלמדו.

מִצְטַעֲרִים – מתקשים.

אָבִינוּ – שכבר מת.

“בָנָיו” – של המת.

“בְּשָׂרוֹ”, “וְנַפְשׁוֹ” – של המת (ומכאן שהוא כן חש בצער).

קָשָׁה רִמָּה – מכאיבה היא פגיעתן של התולעים (בבשר המת).

צַעֲרָם שֶׁלָּהֶם – צערם של המתים.

*

פח זְעֵירִי הִפְקִיד מָמוֹנוֹ אֵצֶל פֻּנְדָּקִית שֶׁלּוֹ, וְעַד שֶׁהָלַךְ וּבָא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ מֵתָה. הָלַךְ אַחֲרֶיהָ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. אָמַר לָהּ: מָמוֹנִי הֵיכָן הוּא? אָמְרָה לוֹ: לֵךְ וְטֹל אוֹתוֹ מִתַּחַת צִנּוֹר הַדֶּלֶת בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וֶאֱמֹר לָהּ לְאִמִּי שֶׁתְּהֵא מְשַׁגֶּרֶת לִי מַסְרֵק וּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל כָּחָל עַל יְדֵי פְלוֹנִית, שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי מָחָר (ברכות יח ע"ב).

פֻּנְדָּקִית – בעלת אכסניה.

וּבָא – וחזר.

טֹל – קח.

צְנּוֹר הַדֶּלֶת – ציר.

מְשַׁגֶּרֶת – שולחת.

כָּחָל – צבע לאיפור העיניים.

שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי – שעתידה למות.

*

פט רַ' יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מְסַיֵּם סֵפֶר אִיּוֹב אָמַר כָּךְ: סוֹף אָדָם לָמוּת וְסוֹף בְּהֵמָה לִשְׁחִיטָה, וְהַכֹּל לְמִיתָה הֵם עוֹמְדִים. אַשְׁרֵי מִי שֶׁגָּדֵל בַּתּוֹרָה וַעֲמָלוֹ בַתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וְגָדֵל בְּשֵׁם טוֹב, וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה: “טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ” (קהלת ז, א) (ברכות יז ע"א).

מְסַיֵּם – ללמוד.

עוֹמְדִים – מיועדים.

עֲמָלוֹ – עבודתו, יגיעתו,

יוֹצְרוֹ – הקב"ה.

גָּדֵל בְּשֵׁם טוב – רוכש לו במהלך חייו שם טוב.

*