הָיֹה הָיָה אָדָם שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו, וְשֶׁבַּעֲלֵי חוֹבוֹתָיו הָיוּ מְצִיקִים לוֹ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁנָטַשׁ אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ וְיָצָא לְאַרְצוֹת נֵכָר לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים וּלְקַבֵּץ נְדָבוֹת. רָעֵב וְעָיֵף, כְּשֶׁנַפְשׁוֹ מְדֻכְדֶכֶת עָלָיו, הִגִּיעַ לְעִיר גְדוֹלָה וּמְפֹאָרָה, הַמֻּקֶּפֶת חוֹמוֹת גְּבֹהוֹת מִסְּבִיבָה.
בְּמָקוֹם אֶחָד רָאָה בְנֵי אָדָם מְכֻבָּדִים נִכְנָסִים לְתוֹךְ בַּיִּת, שֶׁמַרְאֵהוּ הָיָה כְּאַרְמוֹן מַלְכוּתִי, וְהוּא הָלַךְ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם וְנִכְנַס אַף הוּא לְאוּלָם גָדוֹל. בְּקָצֵהוּ שֶׁל הָאוּלָם רָאָה אָדָם מְכֻבָּד וּנְשׂוּא־פָּנִים אָצִיל יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהוּא דָמָה לְוָזִיר, וּמְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים רַבִּים הָיוּ מְהַלְּכִים סְבִיבוֹ לְשָׁרְתוֹ; וְהִנֵּה עָמַד הָאָדָם הַזֶּה וּבֵרַךְ אֶת הָאוֹרְחִים בְּבִרְכַּת ‘בְּרוּכִים הַבָּאִים’.
הֶעָנִי נָסוֹג אֲחוֹרַנִית בְּבוֹשֶׁת פָּנִים, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמְּשָׁרְתִים הָרַבִּים וְאֶת כָּל הַזּוֹהַר וְהֶהָדָר, וּבְּפַחַד וְיִרְאָה יָשַׁב לוֹ בְקֶרֶן זָוִית לְבַל יִרְאֵהוּ אִישׁ. וּבְעוֹדוֹ יוֹשֵׁב שָׁם רָאָה אֶת אֲחַד הַמְּשָׁרְתִים בָּא עִם אַרְבָּעָה כַּלְבֵּי צַיִּד מְכֻסִּים בַּאֲרִיגֵי מֶשִׁי יְקָרִים, וּקְשׁוּרִים בְּשַׁלְשְׁלוֹת שֶל זָהָב עִם אַבְזָמֵי כֶסֶף עַל צַוָּארֵיהֶם. הַמְּשָׁרֵת קָשַׁר כָּל כֶּלֶב בְּקֶרֶן זָוִית מְיוּחֶדֶת וְהָלַךְ וְחָזַר כַּעֲבֹר רֶגַע עִם אַרְבַּע קַעֲרוֹת זָהָב, כָּל אַחַת מְלֵאָה בְמַאֲכָלֵי מַעֲדָנִּים, וְשָׂם כָּל קְעָרָה בִּפְנֵי כָּל כֶּלֶב, וְהִתְרַחֵק מִשָּׁם.
כֹּה הֵצִיק לוֹ הָרָעָב לֶעָנִי, עַד שֶׁהִבִּיט בְּחַמְדָנוּת אֶל הַמַּאֲכָלִים שֶׁהוּגְשׁוּ לַכְּלָבִים, וְאִילוּ לֹא הָיָה מִתְיָרֵא, כִּי אָז הָיָה עָלוּל לֶאֱכֹל בִּתְּשׁוּקָה רַבָּה מִן הַמַּאֲכָלִים שֶׁהוּגְשׁוּ לַכְּלָבִים.
אֲחַד הַכְּלָבִים, שֶׁכְּאִילוּ הָיָה מְחוֹנָן בְּרוּחַ נַעֲלָה, הִתְרַחֵק מִן הַקְּעָרָה שֶׁלוֹ, וְרָמַז לוֹ לֶעָנִי כִּי יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. הֶעָנִי נִגַּשׁ וְאָכַל לָשׂבַע, וּכְבָר רָצָה לָלֶכֶת מִשָּׁם; בְּרָם הַכֶּלֶב הִסְבִּיר לוֹ בִּרְמָזִים, כִּי יוּכַל לָקַחַת אִתּוֹ אֶת הַקְּעָרָה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר נוֹתַר בְּתוֹכָה; אָכֵן, הוּא אֲפִילוּ הֵזִיז אֶת הַקְּעָרָה לְעֶבְרוֹ. הֶעָנִי לָקַח אוֹתָהּ, וְהָלַךְ לוֹ, וְאַף אֶחָד לֹא עָקַב אַחֲרָיו.
וַאֲזַי נָסַע הֶעָנִי לְעִיר אֲחֶרֶת, מָכַר אֶת קַעֲרַת הַזָּהָב, קָנָה בִּמְחִירָהּ סְחוֹרוֹת וְחָזַר לְבֵיתוֹ, מָכַר אֶת סְחוֹרוֹתָיו, וּפָרַע אֶת כָּל חוֹבוֹתָיו וְהַמַּזָּל הֵאִיר לוֹ פָנָיו בְּמִדָּה מְרֻבָּה כָּל כַּךְ, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר שׁוּב נַעֲשָׂה לְאָדָם עָשִׁיר; וַאֲזַי חָשַׁב: עָלַי לִנְסֹעַ שׁוּב לְאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁבָּהּ לָקַחְתִּי אֶת קַעֲרַת הַזָּהָב, וּלְהַגִּישׁ מַתָּנָה לְבַעֲלָהּ, עַל נְדִיבוּת הַלֵּב שֶׁהִפְגִין לְעוּמָתִי הָאֶחָד מִכְּלָבָיו, וְכֵן עָלַי לְהַחֲזִיר אֶת מְחִירָהּ שֶׁל הַקְּעָרָה.
מִיַּד יָצָא לְאוֹתָהּ הָעִיר. כַאֲשֶׁר חִפֵּשׂ אֶת הַבַּיִת שֶׁבּוֹ לָקַח אֶת הַקְּעָרָה, רָאָה בִמְקוֹמוֹ רַק תֵּל חֳרָבוֹת שֶׁעוֹרְבִים הָיוּ מְקַרְקְרִים עָלָיו. חַדְרֵי הַמְּגוּרִים הָיוּ שׁוֹמְמִים, וּמַרְאֶה שֶׁל שְׁמָמָה הָיָה נָסוּךְ עַל הַכֹּל.
נֶעְצָב אֶל לִבּוֹ הוּא יָשַׁב שָׁם וְהָיָה מְהַרְהֵר בְּעִנְיָן הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בְּמֵרוֹץ הַזְּמַן וְעַל תְּמוּרוֹת הַגּוֹרָל. כַּאֲשֶׁר הִבִּיט סְבִיבוֹ רָאָה אָדָם עָנִי, בְּמַצָּב מְעוֹרֵר זְוָעָה, אֲשֶׁר רַחֲמָיו נִכְמְרוּ עָלָיו. הוּא שָׁאַל אוֹתוֹ לְגוֹרָל בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה. כֵּיצַד נֶעֱלַם כָּל הַזֹּהַר וְהֶהָדָר שֶׁהָיוּ בּוֹ? כֵּיצַד חָרַב הַבַּיִת אֲשֶׁר אַךְ חָרָבוֹת נוֹתְרוּ הֵימֶנוּ?
הֶעָנִי הֵשִׁיב לוֹ תוֹךְ אֲנָחוֹת מִלִבּוֹ הַדּוֹאֵב: "כָּל אָדָם מְקַבֵּל בְּכָל לְבָבוֹ אֶת אֲשֶׁר מַעֲנִיקִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם! אֱלֹהִים מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים וּמַשְּׁפִּיל רָמִים; וְאַל נָא תִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת עַל מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים; וְכִי מִי רַשָׁאִי לְהִתְלוֹנֵן עַל תְּמוּרוֹת הַגּוֹרָל?
“לֶהֶוֵי יָדוּעַ לְךָ שֶׁאֲנִי הִנְנִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲנִי בְּנִיתִיו, אֲני רָכַשְׁתִּי אֶת הַכֹּל שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְכָל מַה שֶׁרָאִיתָ בּוֹ הָיָה רְכוּשִׁי הַפְּרָטִי. אֶלָא שֶׁהַזְמַנִּים נִשְׁתַּנּוּ; אִבַּדְתִּי אֶת כָּל רְכוּשִׁי, וְהִנְנִי נִמְצָא עַכְשָׁו, מִבְּלִי לָדַעַת בְּעַצְמִי לָמָה וּמַדּוּעַ, בְּמַצָּבִי זֶה הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים”.
עַל שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁיָרַד מִנְכָסָיו ‘מַה הֵבִיא אוֹתוֹ לְכַאן’ סִפֵּר לוֹ הָאוֹרֵחַ שֶׁשׁוּב נִתְעַשֵּׁר, אֶת סִפּוּרוֹ עַל הַכֶּלֶב, וְאָמַר אֵלָיו כִּי בָא לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת מְחִיר קַעֲרַת הַזָּהָב, אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ לְעֵזֶר בִּשְׁעַת מְצֻקָּתוֹ, וְכֵן לְהַגִּישׁ לוֹ מַתָּנָה שֶׁרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ.
אֲבָל הָאָדָם הַמִּסְכֵּן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר בְּקוֹל בּוֹכִים וּבַאֲנָחוֹת: “אֲנִי סָבוּר כִּי נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַעְתְּךָ מוּטָב שֶׁאֶסְבֹּל מַחְסוֹר וּמְצוּקָה, מֵאֲשֶׁר לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת אֲשֶׁר הֶעֶנִיק אֶחָד מִכְּלָבַי; לְעוֹלָם לֹא אֲעַשֶׂה כָּזֹאת! סַע חַזָּרָה אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָאתָ, לֹא אֶקַח מִמְךָ מֵחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נָעַל”.
הֶעָשִִׁיר נִשֵּׁק אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו, הִבִּיעַ לוֹ אֶת תּוֹדָתוֹ, נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם, וְנָסַע חַזָּרָה לְבֵיתוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות