מְסַפְּרִים כִּי בְּבָּצְרָה הָיָה חַי לְפָנִים אָדָם אֶחָד בְּשֵׁם עַמְר אִבְּן עָמִיר; וְהָיָה הָאִישׁ הַזֶּה יְרֵא אֱלֹהִים וּנְדִיב לֵבָב. וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ – גַּ’אמִילֶה, שֶׁמַשְׁמָעוּתוֹ הַיָּפָה; וּבֵין יְדִידָיו הָאֲדוּקִים הָיָה אֶחָד, שֶׁרָחַשׁ אֵלָיו אֵמוּן רָב, וְהֶפְקִיד בְּיָדוֹ אֶת הַסְּכוּם שֶׁל אֶלֶף דִינָרִים, וּבִקְשָׁהוּ כִּי בְּמִקְרֶה וּתְאֻנֶּה לוֹ רָעָה כָּל שֶׁהִיא, וּבְנֵי בֵיתוֹ יִמָצְאוּ בִמְצֻקָּה, בְּבַקָּשָׁה שֶׁיִתֵּן לָהֶם אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה.
זְמַן־מַה עוֹד נִשְׁאַר אוֹתוֹ אָדָם בֵּין הַחַיִים, וּלְאַחַר מִכֵּן לָקַח אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים. כַּמָּה זְמַן לְאַחַר מוֹתוֹ הוּרָע מַצָּבָה שֶׁל גַּ’אמִילֶה, וְלָכֵן בִּקְשָׁה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָּה לִמְכֹּר אֶת טַבַּעַת הַחֹתָם שֶׁלָּה, וְלִקְנֹת בִּמְחִירָה מָזוֹן לְפַּת עַרְבִית אוֹ לְפַּת שַׁחֲרִית.
הַמְּשָׁרֶתֶת כְּבָר עָמְדָה לִמְכֹּר אֶת הַטַּבַּעַת, שָׁעָה שֶׁפָּגַשׁ בָּה יְדִידוֹ הָאָדוּק שֶׁל עַמְר, וְשָׁאַל אוֹתָהּ: ״הַאִם הִנֵּךְ פְּלוֹנִית?" וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיבָה לוֹ בְּחִיוּב, הוּא שָׁאַל אוֹתָה לַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָה רָצְתָה לִמְכֹּר אֶת הַטַּבַּעַת.
עַתָּה סִפְּרָה לוֹ הַמְּשָׁרֶתֶת עַל מַצָּבָה הַכַּלְכָּלִי הָרָע שֶׁל גְּבִרְתָּה, וְעַל רְצוֹנָה לִמְכֹּר אֶת הַטַּבַּעַת כְּדֵי לִקְנוֹת מִצְרָכֵי מָזוֹן תְּמוּרָתָה. הַסִּפּוּר נָגַע אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַיָּדִיד, עַד שֶׁנִגְּרוּ דְמָעוֹת מֵעֵינָיו, וַאֲזַי אָמַר:
“יֵשׁ לוֹ לְעַמְּר חוֹב אֶצְלִי, שֶׁל אֶלֶף דִינָרִים. תּוֹדִיעִי עַל זֹאת לִגְבִרְתֵּךְ”.
קוֹרֶנֶת מִשִּׂמְחָה עַל הַיְּדִיעָה הַזֹּאת, חָזְרָה הַמְּשָׁרֶתֶת הַבַּיְתָה אֶל גְבִרְתָּה וְאָמְרָה: “הוֹדוֹת לַעֲמָלוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי הֶאָצִיל וְהַנַּעֲלֶה הוּבְטָח קִיּוּמֵנוּ בְּכָבוֹד עוֹד לִזְמַן רָב”.
כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה הַגְּבִירָה אֶת דְבָרֶיהָ, הִיא שָׁאֲלָה אוֹתָהּ עַל מַה שֶׁקָרָה, וְהַמְּשָׁרֶתֶת סִפְּרָה לָה אֶת כָּל פִּרְטֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּלְשֵׁמַע הַסִּפּוּר כָּרְעָה גַּ’אמִילֶה עַל בִּרְכֶּיהָ וְנָתְנָה שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֶאֱלֹהֵי הַשְּׁחָקִים שֶׁלֹא נָטַשׁ אוֹתָה בִּזְמַנִּים קָשִׁים כָּל כַּךְ.
לְאַחַר מִכֵּן שָׁלְחָה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת אֶל הָאָדָם הָאָדוּק, אֲשֶׁר מִיַּד בָּא עִם הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ אֶל בֵּיתָה; וּבִכְנִיסָתוֹ אֶל הַבַּיִּת הוּא סֵרֵב לִמְסֹר אוֹתוֹ לְשׁוּם אִישׁ זוּלַת לְאֵשֶׁת יְדִידוֹ.
וְכַאֲשֶׁר הִיא הוֹפִיעָה לְמַטָּרָה זוּ, הוּא רָאָה כִּי הִיא אִשָּׁה יְפַת־תּוֹאַר וּמוּשְׁלֶמֶת בְּכָל הַמִּעֲלוֹת, וְלִבּוֹ הָלַךְ שֶׁבִי אַחֲרֶיהָ. לֹא הוֹעִילָה לוֹ כָל חָכְמָתוֹ, וְהוּא לֹא יָכֹל הָיָה לְהִמָּנַע מִגִּלּוּי לִבּוֹ וְאַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ. וְלָכֵן הוּא פָתַח פִיו וְאָמַר:
“בְּמַבָּטֵךְ אַתְּ גוֹזֶלֶת אֶת לִבִּי וַהַגִּיגַי”,
“אַתְּ תּוֹלֶשֶׁת אֶת הַבָּשָׂר מֵעַצְמוֹתַי”.
“נָא הַחֲזִירִי לְחוֹלֶה הָאַהֲבָה אֶת לִבּוֹ”,
“וְכִפְלַיִּם יְהֵא הַסְּכוּם שֶׁאַתְּ מְקַוָּה לְקַבְּלוֹ”.
זְמַן רָב עָמְדָה גַּ’אמִילֶה דוּמָם וּמַבָּטָה מָשְׁפָּל לָאָרֶץ. לְאַחַר מִכֵּן הִיא אָמְרָה:
“אֲבוֹי לְךָ! הֲאֵינְךָ נוֹדַע בָּרַבִּים בִּגְלָל אֲדִיקוּתְךָ, וְהַאִם אֵין קוֹרְאִים לְךָ בְּשֵׁם יְרֵא אֱלֹהִים?”
“וַדַּאי”, הוּא הֵשִׁיב, “אֶלָא שֶׁזֹהַר פָּנַיִּךְ גָנַב בַּמִסְתָּרִים אֶת לִבִּי. אַתְּ צְרִיכָה אֵיפוֹא לֹאמַר אֲךְ מִלָּה אַחַת, כְּדֵי לְזַקֵּף אֶת קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם כְּפוּף־גֵו שֶׁכָּמוֹנִי; כִּי זֶה הַדָּבָר הָרָאוּי לוֹ, לְמִי שֶׁבָּא לְחַפֵּשׂ מִקְלָט בְּצֵל קוֹרָתֵךְ”. “צָבוּעַ רַמַּאי שֶׁכָּמוֹךָ!” הִיא הֵשִׁיבָה לוֹ; “קוּם וְלֵךְ לְךָ מִכַּאן, בָּזוּי וּמְשֻׁלָּח שֶׁכָּמוֹךָ!” וְהוּא יָצָא מִן הַבַּיִת בְּלֵב לוֹהֵט מֵאַהֲבָה.
לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר שָׁקְלָה גַ’אמִילֶה בְּדַעְתָּה כֵיצַד לִתְּבֹעַ אֶת הַמַּגִּיעַ לָה; וַאֲזַי הָלְכָה אֶל הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי לְהִתְלוֹנֵן בְּפָנָיו עַל הֶעָוֶל הַנַּעֲשֶׂה לָה. אֲבָל, הִיא לא יָכְלָה לִרְאֹת אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן פָּנְתָה לְרֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה וּמָסְרָה לוֹ אֶת תְּלוּנָתָה. הוּא הוּקְסַם עַד מְאֹד מִיָּפְיָה וְאָמַר:
"פָּנַיִּךְ נִרְאִים לִי כִּי עוֹמֶדֶת אַתְּ מֵעַל לִדְבָרִים
כְּגוֹן אֵלֶּה",
“וְשֶׁכְּמוֹתֵךְ אֵינָה צְרִיכָה לְהִכָּנֵס בְּעִנְיְנֵי מִשְׁפָּטִים”.
"הַרְצוֹנֵךְ, הָעֲדִינָה וְהָאֲצִילָה מִלֵּידָה לְקַבֵּל
כִּפְלַיִּם מֵהוֹנֵךְ?"
וְעַל זֹאת הִיא הֵשִׁיבָה: “אוֹי לָאִשָּׁה הַחָפְשִׁיָה, הַמִּתְמַכֶּרֶת לְעִנְיָן מְפֻקְפָּק!” וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָלְכָה אֶל מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה וְסִפְּרָה לוֹ עַל הֶעָוֶל הַנַּעֲשֶׂה לָהּ.
הוֹאִיל וְהִיא נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו, אָמַר אֵלֶיהָ:
“תְּלוּנָתֵךְ כְּנֶגֶד הָאָדָם הֶאָדוּק תּוּכַל רַק אָז לִזְכּוֹת בַּדִין, אִם תָּבִיאִי שְׁנֵי עֵדִים מְהֵימָנִים שֶׁיְאַשְּׁרוּ אוֹתָהּ; בְּרַם, מוּכָן אֲנִי לָקַחַת עַל עַצְמִי אֶת הַנְהָלַת תְּבִיעָתֵךְ הַמִּשְׁפָּטִית, אִם אַתְּ מִצִּדֵּךְ תְּסַיְעִי לִי בְּאוֹשְׁרִי”.
וַאֲזַי הָלְכָה מִמֶּנּוּ אֶל הַשּׁוֹפֵט, וְהִתְלוֹנְנָה בְפָנָיו; אֶלָּא שֶׁהִיא לָקְחָה שֶׁבִי אֶת לִבּוֹ, וְהוּא הוּקְסַם מִמֶּנָּה בְּמִדָּה רַבָּה כָזֹאת עַד שֶׁכִּמְעַט נִטְרְפָה עָלָיו דַעְתּוֹ.
"אַתְּ הַמְּעַנֶּגֶת אֶת עֵינַי! אִי אֶפְשָׁר לְסָרֵב נָשִׁים כְּמוֹתֵךְ;
“הַאֵינֵךְ רוֹצָה לִהְיוֹת לִי לַאֲהוּבַת נַפְשִׁי, וַאֲזַי יִהְיֶה שַׁיָּךְ לָךְ, כָּל עשֶׁר הַזְּמַנִּים?”
וַאֲזַי הִיא הָלְכָה אַף מִמֶּנּוּ.
בַּלַּיְלָה שֶׁלְאַחֲרָיו הִיא חָשְׁבָה עַל תַּחְבּוּלָה הָעֲלוּלָה לַעֲזֹר לָהּ בְּקַבָּלַת הַמַּגִּיעַ לָה. וַאֲזַי שָׁלְחָה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת אֶל הַנַּגָּר לְהַזְמִין אֶצְלוֹ אָרוֹן בֶּן שְׁלשָׁה תָּאִים סְגוּרִים נִפְרָדִים. לְאַחַר מִכֵּן שָׁלְחָה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת לְרֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בְּהַזְמָנָה שֶׁיָבוֹא אֵלֶיהָ לְמָחָר בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר, וְאֶל מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה – בְּהַזְמָנָה שֶׁיָבֹא אֵלֶיהָ לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם; וּלְאַחַר מִכֵּן הִזְמִינָה אֶת הַשׁוֹפֵט לָבֹא אֵלֶיהָ בַשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַרֹ מִכֵּן, וְאֶל הָאָדָם הֶאָדוּק שָׁלְחָה לְהוֹדִיעַ כִּי יָבֹא לִשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם.
תְּחִילָה הִתְיַצֵּב בְּפָנֶיהָ רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהִיא קִבְּלָה פָּנָיו בְּשִׂיחָה נְעִימָה. עוֹד טֶרֶם סִיְּמָה דְבָרֶיהָ, וְהִנֵּה הוֹדִיעָה לָהּ הַמְּשָׁרֶתֶת: “הִנֵּה בָּא מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה”; וַאֲזַי הִיא אָמְרָה אֶל רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ: “מָקוֹם הַמִּסְתָּרִים הַיְחִידִי שֶׁבַּבַּיִת הַזֶּה הוּא בָאָרוֹן הַזֶּה; תּוּכַל לְהִכָּנֵס לְאַחַד הַתָּאִים שֶׁבּוֹ הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”, וְכַךְ נִכְנָס רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְתּוֹךְ תָּא אֶחָד שֶׁל הָאָרוֹן וְהִיא סָגְרָה אֶת הַפֶּתַח עָלָיו.
עַתָּה נִכְנַס מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה. גַ’אמִילֶה קִבְּלָה אֶת פָּנָיו בְּשִׂיחָה יְדִידוּתִית; אַךְ עוֹד בְּטֶרֶם כִּלְתָה דְבָרֶיהָ, וְהִנֵּה הוֹדִיעָה לָהּ הַמְּשָׁרֶתֶת: “הִנֵּה בָּא הַשּׁוֹפֵט”. “אֵיפֹה אוּכַל לְהִסְתַּתֵּר?” שָׁאַל מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה; וְהִיא הֵשִׁיבָה: מְקוֹם הַמִּסְתָּרִים הַיְּחִידִי הוּא בְתוֹךְ הָאָרוֹן הַזֶּה. שְׁנֵי תָּאִים פְּנוּיִים יֶשְׁנָם בּוֹ עֲדַיִן, הִכָּנֵס לָאֶחָד מֵהֶם", וְהוּא עָשָׂה כִדְבָרֶיהָ, וְהִיא סָגְרָה עָלָיו אֶת הַפֶּתַח.
עַתָּה, כְּשֶׁנִכְנַס הַשׁוֹפֵט הִיא קִבְּלָה אֶת פָּנָיו בְּבִרְכַּת “בָּרוּךְ הַבָּא” יְדִידוּתִית, וְנִכְנְסָה אִתּוֹ בְּשִׂיחָה לְבָבִית, אֶלָא שֶׁעוֹד בְּטֶרֶם סִיְּמָה דְבָרֶיהָ בָּאָה הַמְּשָׁרֶתֶת וְהוֹדִיעָה כִּי הִנֵּה בָּא הָאָדָם הֶאָדוּק.
״הַאִם לֹא תּוּכְלִי לְשַׁלֵּחַ אוֹתוֹ?" שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט.
“אֶת זֹאת לֹא אוּכַל”, הִיא הֵשִׁיבָה.
וְשׁוּב הוּא שָׁאַל: הֲאִם יֵשׁ אֵיזֶה מוֹצָא?
“אַכְנִיס אוֹתְךָ לָאָרוֹן, וַאֲשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ; וּלְאַחַר מִכֵּן תְּאַשֵּׁר אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, וְתוֹצִיא מִשְׁפָּטְךָ עַל הַסִּכְסוּךְ שֶׁבֵּינִי לְבֵינוֹ”.
הַשּׁוֹפֵט נִכְנַס אֵיפוֹא לַתָּא הַשְּׁלִישִׁי וְהִיא סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת עָלָיו.
וְאָז נִכְנַס הָאָדָם הֶאָדוּק. וְגַ’אמִילֶה פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה:
“שָׁלוֹם לְךָ, נָבָל שֶׁכְּמוֹתְךָ! כֵּיצַד עָלָה עַל דַעְתְּךָ וְכֵיצַד מְלָאֲךְ לִבְּךָ לָבֹא אֵלַי וּלְבַקְּרֵנִי?”
וְהוּא הֵשִׁיב וְאָמַר: “מִתּוֹךְ גַעֲגוּעִים לִרְאֹת פָּנַיִךְ וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה לְהִמָּצֵא בְקִרְבָתֵךְ!”
“וְעַל הַכֶּסֶף אֵין אַתָּה אוֹמֵר דָּבָר!” הִיא אָמְרָה אֵלָיו; הִשָּׁבַע לִי כִי תַחֲזִיר לִי אוֹתוֹ, וַאֲזַי אֲמַלֵּא אֶת רְצוֹנְךָ!"
"וַאֲזַי הוּא אָמַר: “אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אַתָּה עֵדִי כִּי חַיָּב אֲנִי לְגַ’אמִילֶה אֶלֶף דִינָרִים, אֲשֶׁר בַּעֲלָהּ הִפְקִיד אֶצְלִי”.
לְאַחַר שֶׁשָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, קָרְאָה לַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָה, וְאָצָה בְּעַצְמָה אֶל חֲצַר הַמֶּלֶךְ וְהֵבִיאָה אֶת תְּלוּנָתָהּ עַל הֶעָוֶל שֶׁנַעֲשָׂה. הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לִקְרֹא לְרֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה וְלִמְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה וְלַשּׁוֹפֵט, אַךְ אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִמְצָא בִּמְּקוֹמוֹ; וְלָכֵן הוּא הִטָּה אֶת אָזְנוֹ לַתְּלוּנָה, וּבִקֵּשׁ אוֹתָהּ לְהַגִּישׁ הוֹכָחָה. עַל זֹאת הִיא הֵשִׁיבָה:
“יֵשׁ לִי אָרוֹן בְּבֵיתִי הַיָּכֹל לְהָעִיד לְטוֹבָתִי”.
וְאָז שָׂחַק הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “הֱיוֹת שֶׁהִנֵּךְ כֹּה יָפָה, אֲנִי מַרְשֶׁה לָךְ אֶת זֹאת”; וְהוּא שָׁלַח עֲגָלָה שֶׁעָלֶיהָ הוּטְעָן הָאָרוֹן וְהוּבָא בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְעַתָּה קָמָה גַּ’אמִילֶה וְאָמְרָה: “הָעִיד אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים הַמְּבֹרָךָ; וְאִם לֹא תָּעִיד, אָצִית אוֹתְךָ בָּאֵשׁ!”
וְאָז נִשְׁמְעוּ שְׁלשָׁה קוֹלוֹת מִתּוֹך הָאָרוֹן, אֲשֶׁר אִשְּׁרוּ כִּי הָאָדָם הֶאָדוּק הִכִּיר בַּחוֹב שֶׁל אֶלֶף דִינָרִים הַנִּמְצָאִים בְּיָדוֹ עֲבוּר גַ’אמִילֶה. הַדָּבָר נִרְאֶה כִמְשׁוּנֶה בְּעֵינָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וַאֲזַי אָמְרָה גַ’אמִילֶה: “בְּכָל הַמְּדִינָה לֹא יָכֹלְתִּי לִמְצֹא אֲנָשִׁים מְהֵימָנִים יוֹתֵר וְאוֹהֲבֵי אֱמֶת יוֹתֵר מֵאֵלֶה הַנִּמְצָאִים בָּאָרוֹן הַזֶּה שֶׁיוּכְלוּ לְהָעִיד כְּנֶגֶד הַנִּתְבָע עַל חוֹבוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לִי”.
וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה הִיא פָתְחָה אֶת הָאָרוֹן וְהוֹצִיאָה מִמֶּנּוּ אֶת שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים.
וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתָה עַל פִּרְטֵי הָעִנְיָן, וְהִיא סִפְּרָה לוֹ הַכֹּל, וְכַּךְ הִיא קִבְּלָה פְּסַק־דִין מְחַיֵּב כְּנֶגֶד הָאָדָם הֶאָדוּק.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות