ציוריה, עיטוריה ופירושיה של ההגדה²    🔗

כבר בלילה בו יצאו ישראל ממצרים התחילו מקיימים מצוות “והגדת לבנך” ומספרים בנס יציאת מצרים. אנשי כנסת הגדולה סידרו וחיברו, מפסוקים ומדרשות חז"ל, “הגדה של פסח”. התנאים הוסיפו כמה דרשות ובימי האמוראים היתה כבר “הגדה” שלימה עד סוף דרשה של רבן גמליאל ופרקי “הלל”. בתקופות מאוחרות יותר נוספו הפיוטים “חד גדיא”, “אחד מי יודע”, “לך ולך” ועוד. יהודי המזרח מוסיפים בגוף ההגדה שני פרקים שאין האשכנזים אומרים אותם: “אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כשירד הקב”ה על המצרים במצרים" וכו' ו"מניין שנתן לנו את ממונם". את שני הפרקלים הללו, שהם כעין “מסמר” ההגדה, אומרים יהודי המזרח בהטעמה חגיגית ובניגון מיוחד ונבדל משאר פרקי ההגדה. נוהגים ליתן לתלמיד חכם שיאמר פרקים אלה. אט־אט חדר ספר קטן־כמות זה ושימש קישוט ונוי בכל ספריה ציבורית ובכל בית יהודי באשר הם שם. סיפור פשוט זה של “הגדה”, על ראשיתו ולידתו של עם שיצא מחשכת עבדות ומאופל־שיעבוד לחירות וגאולה, תפש מקום נכבד בכל התקופות ובכל המדינות. ה"הגדה" ניתרגמה לעשרות שפות שונות.

ה"הגדה" – ספר נפוץ ביותר    🔗

אנו רשאים לשער שספר ההגדה נמצא במקום השלישי – לאחר ספר התנ"ך וסידור התפילה – במידת תפוצתו ובפופולאריותו. מלפני התפתחות הדפוס מצויות היו כבר הגדות בכתבי־יד. פעמים נדפסה ההגדה במהדורות ובארצות רבות ושונות, בכתבי־יד ובדפוס מאז הומצא לראשונה הדפוס ועד ימינו אלה. אין עוד רשימה מוסמכת ושלימה מכל ההוצאות, הדפוסים והמהדורות. הביבליוגראף שמואל ווינער מפטרבורג הוציא בשעתו רשימה של 300 הגדות מצויירות ושנים אחדות לאחר מכן הוציא (בספר “קהלת משה”) רשימה של כ־500 הגדות מודפסות. אולם למעשה המספר הוא יותר מכפול. חיבתם היתרה של היהודים ליצירה עממית רבת חן זו, שגדולי תורה וחכמה, אנשי שם וכן תינוקות של בית רבן נזקקים לה, ואהדתם של לא יהודים להגדה הפשוטה והנפלאה – משתקפת בנוי מיוחד ששיוו לספר ההגדה. סיבה נוספת להידור, בציור ובעיטור ההגדה – שגדולים יינצלו משיעמום וקטנים מתנומה וכדי שאלה ואלה ישתתפו ויקיימו מצוות “והגדת”. באחת ההגדות המצוירות מובאת הנמקה זו במפרש. “בציור נאה מצויירת, נערים משנת מעוררת”. הציורים, מהם ניתנו לנוי בלבד ומהם לשמש דוגמא והסבר לכתוב.

גילויים חשובים של האמנות היהודית באו לידי ביטוי בציורי ההגדה ובעיטוריה – כאמור, גם אמנים לא יהודים ניסו בזה את כוחם. כן, למשל, מזכיר ש. ארנסט ציור מפורסם המצוי בהולאנד של צייר בשם דיארק בוטס על “סדר חג הפסח”. הציור מתאר את הפסוק “ויקחו להם שה”. בציור זה השתמשו אחרי כן כמה ציירים בהגדות שבכתב יד.

הגדות מצויירות מרובות הגיעו לידינו בכתב יד מספרד, צרפת, גרמניה, איטליה וארצות הבלקאן. אחת מהן צויירה במאה הי"ב ע"י אהרן שרייבר גורלינגען מעיר ציביגה שבמוראביה.

הגדת סרייבו – העתיקה שבאגדות בכתב יד    🔗

הרב מימון מזכיר בהתפעלות הגדת סראייבו, יוגוסלאביה. היא העתיקה ביותר שבין ההגדות שבכתב יד ואף המעניינת והאופיינית ביותר לתקופה ההיא. היא נכתבה באחת מערי ספרד – לפני הגירוש וטבוע בה חותם פלך ברצלונה (בטעות נדפס בכמה מקומות “מלך ברצלונה”). ההגדה כוללת 62 ציורים צבעוניים המתארים מחזות תנכי"ם מחיי העברים לפני רדתם למצרים. כל תמונה וציור מלווה פסוק מהתורה.

בהגדה בכתב יד שנמצאה ברשותה של הברונית רוטשילד נמצאת ההלצה המפורסמת נגד הנשים. בהגדה זו, ליד הפסוק “מרור זה שאנו אוכלים” באה הערה: “יש נוהגים להורות על האשה”. ושם תמונה – הבעל מחזיק בידו האחת מרור ובידו השניה מורה על אשתו…

מ. נרקיס כותב שבארץ מצויים מספר כתבי יד של הגדות עתיקות. מהמאה הי"ח והי"ט שבעיקרן הועתקו לפי הגדות מודפסות. ב־1946 הובאה לבית הנכאת הלאומי “בצלאל” בירושלים הגדת פסח מצויירת מסוף המאה הי"ג מאשכנאז יחידה במינה מתקופה זו. באותה שנה נתקבלה גם הגדה מצויירת ומפוארת שנכללה בסידור תפילה משנת 1450, אשכנאזית. בספרייתו של מר שוקן בירושלים מצוייה בין השאר הגדה בכתב־יד מראשית המאה הי"ד מטיפוס אשכנאזי בהשפעה צרפתית על סגנון הציורים. חוקרים רבים נמשכים לעניין כתב היד המרובע והנאה שבו נערכה הגדה זו.

במוזיאום הבריטי שמורות הגדות רבות שמוצאן מספרד. במוזאיום הלאומי בנירנברג נמצאו שתי הגדות בכתב יד שבהם ציורים רבים מחיי היהודים בגלויותיהם. תיאורי החדשים בהן מתחילים בחודש שבט דווקא, כלומר: ינואר. מזה מסיק מ. נרקיס שמצייר ההגדה עשה את מלאכתו לפי דוגמא שהיתה מקובלת אז בין האמנים הנוצרים. חודש ינואר מתואר בציור שבהגדה כמו בציורים, בספרים ובתקליטי־קיר נוצרים שונים: זקן שראשו עטוף מטפחת אדומה ומעל לראשו עננים מרעיפים טיפות גשם אחת מהן מטיפוס מיוחד. שיוריה מלווים חרוזים קצרים בעברית ובאשכנאזית. החרוזים מפיקים תום אמונה. כך, למשל, ליד ציור של חמור נושא חיטים חרוז כזה “חמור הולך על ארבע ולא על גחון – מוליך החיטים לטחון”…

הספר היפה בכל תולדות האנושות    🔗

מפורסמת היא גם ההגדה המצויירת על ידי הצייר היהודי הנודע ארטור שיק (שמעון בן יהודה קצנלסון) שנדפסה על קלף עור. ארטור שיק, צייר יהודי מפולין בא ללונדון והוציא שם הגדה מהודרת ב־125 טפסים בלבד והופצה בין יחידים במחיר של כאלף וחמש־מאות דולאר כל אחת. הטופס הראשון נרכש ע"י המלך האנגלי עבור הספרייה המלכותית בלונדון. על “הגדה” זו, בציוריו של א. שיק, כתב אז ה"טיימס" הלונדוני שהוא “הספר היפה ביותר בכל תולדות האנושות”. לפני כארבעים שנה נדפסה באמריקה “הגדה” עם יותר ממאה ציורים מרהיבי עין.

הגדת פראג    🔗

עם המצאת הדפוס קושטו ספרים עבריים והודפסו עפ"י פיתוחי־עץ. סבורים כי ההגדה הראשונה שהופיעה בדפוס עפ"י פיתוחי־עץ היא זו השמורה בספרייה של הסמינאר התיאולוגי היהודי בניו־יורק. הגדה זו נדפסה – בשנת 1526 – בדפוס גרשון כהן בפראג, וידועה בשם “הגדת פראג”, ע"י המדפיס הנודד חיים שווארץ והובאה ע"י החכם ברלינר מאיטליה. הגדה זו נדפסה בפורמאט קטן וכולה 8 דפים. נדפסה אח"כ בני שונצינו בעיר פאני בשנת רס"ג–ד'. משפחת שונצינו ידועה כראשונה בין מדפיסי ספרים עבריים. בעקבותיה הלכו מדפיסי ספרים רבים אחרים חשובים בהולאנד, ספרד, פורטוגאל, טורקיה, צרפת וגרמניה. משפחת שונצינו התחילה בהידור ההדפסה ובעיטור אותיות בסגנון אמנותי משובח. “הגדת פראג” שימשה דוגמא גם למהדורות אחרות וכן לזו שיצאה בשנת 1550 במנטובה ע"י יצחק בסאן בן שמואל.

בהגדה זו בשולי הדף “שפוך חמתך” – תמונת המשיח בדמות עני רוכב על חמור מתקרב לשערי ירושלים, אליהו הנביא הולך לפניו ותוקע בשופר. חייל יהודי מושך בקשת ומבקיע את השערים – כך תיארו לעצמם יהודי איטליה לפני מאות שנים את הגאולה: גם משיח, גם אליהו, גם קשת גיבורים יהודים… הגדת פראג הופיעה אח"כ במהדורות רבות.

בהגדה זו – ציורים רבים מעניין שיעבוד ישראל במצרים וצאתם לחירות: בני ישראל בונים פיתום ורעמסס, שורפים לבנים ומעלים אותם לחומות גבוהות, המוני העם עוברים את הים ומשה לפניהם ועל ראשו כתר מפואר. בסדר – אורח לבוש קרעים נראה בעד הדלת הפתוחה. תמונה אחת מראה את פרעה רוחץ בדמם של ילדי ישראל. תמונה זו, מספר מר ש. ארנסט, “הפכה במרוצת השנים דוגמא לציור עלילת דם נגד היהודים – שחיטת ילדים נוצרים על ידי יהודים”…

ההגדה המצויירת ע"י אמנים יהודים ולא־יהודים    🔗

במאה ה־17 משהתחילו מופיעים ספרים מצויירים בפיתוחי נחושת. עבודה זו תבעה יתר תשומת לב ודייקנות דוגמת ההגדה מדפוס אמשטרדאם בשנת

1. יש בה 15 פיתוחי נחושת שנעשו ע"י כומר נוצרי שנתגייר ונקרא שמו בישראל אברהם בר יעקב. לזכותם ולשיבחם של שני אמני הציור הגדולים – יוסף בודקו ויעקב שטיינהארטן – ייזקף חידוש הוצאת ספרים עבריים בכלל, ו"הגדה של פסח" בפרט, בהידור ובנוי. שטיינהארט, אמן פיתוחי העץ, יצר (בשנת 1932) אילוסטרציה להגדה של פסח בפיתוח עץ בשיטה חדישה ומחזור ציורים ל"עשר מכות" ועוד. דוד דוידוביץ, קאליגראף מצויין, שיקע בטכניקה מייגעת של מיניאטורה את כל מרצו בהוצאת הגדה הדורה לפסח לפי אומנותו. וכך, הוכנסו שיכלולים ונוי לספר ה"הגדה" בתוספת נופך משל כל אמן לפי דרכו ושיטתו. גם עתה ממשיכים אמני הציור והחריטה, הגראפיקאנים אחרים (נ. גוטמן, אלחנני ועוד) לצייר “הגדות” כגודל כשרונם.

תמונות של הצייר היהודי רפאל. על נושאים מקראיים שונים, הועתקו על קערות לפסח שנעשו ע"י יהודים באיטליה. תמונתו של ירמיהו הנביא, למשל, הנמצאת בקאפלה הסיכסטינית שימשה דוגמא לדמותו של רבי עקיבא שניתנה בהגדה של פסח בדפוס מאנטובה.

מהמאה הט"ו ידועה הגדת דרמשטאט, שנכתבה ע"י הסופר ישראל ב"ר מאיר ז"ל מהיידלברג, בגרמניה המרכזית. הגדה זו נבדלת משאר ההגדות בפירוש המלווה אותה. הציורים שבה אינם קשורים כלל בתוכן ההגדה אלא בחיי היהודים בכלל. בהגדה זו, למשל, תמונה של צבי (– ישראל) נרדף על ידי כלבים עזים (– גויים) והצבי, בתמונה אחרת, מגיע לבאר מים חיים. בהגדה זו העיטורים הם בשיטת אינציאליות, שכל אות ראשונה המציינת תחילת פרק מקושטת ומעוטרת במיוחד.

לפי ציוריו של הצייר היהודי אופנהיים להגדה מהמאה הט"ו (נדפסה בגרמניה) אנו יודעים על מנהגי היהודים אז ושם: שויון בחג הפסח בין אדון למשרתיו דאגה לנוי שבמצוות (שם תמונה של “שולחן הסדר” ומתחתיו הפסוק: “זה השולחן אשר לפני ד'” – ראשי תבות: “זה אלי ואנווהו”.

גם ברשימת הספרים העבריים האינקונאבלים (ספרים שהופיעו בדפוס לפני 1500) – מקום חשוב ל"הגדה". בירושלים שמורה הגדה של יעקב לנדא, משנת רנ"א שנדפסה בניאפולי ע"י בני שונצינו הנ"ל, כן שמורה הגדה משנת רמ"ב שנדפסה ע"י שלמה בן משה בן אלקבץ הלוי בוודאי אל חגארה.

ההגדה נתפרשה בפרד"ס    🔗

מקום מיוחד ונכבד לא פחות מתחום ההגדות בציור ובעיטור הן ההגדות ופירושיהן. רק בספרייתו הפרטית של הרב י. ל. הכהן מיימון בירושלים מצויים למעלה משלש מאות פירושים שונים ל"הגדה של פסח". גדולי העם בכל הדורות טרחו במתן פירוש מתאים להגדה. רש"י, אברבנאל, מהר"ל מפראג, הגר"א, ר' יעקב עמדין, בעל חתם סופר, הגרא"י קוק ועוד. בכל שיטות הפרד"ס (פשט רמז, דרוש וסוד) פירשוה. הרב מיימון סיפר לי כי אפילו בדרך הפלפול נכתב כבר פירוש על ההגדה, הלא הוא פירושו של רבי חיים גלרנטר, רב בקיטוב שע"י וויזניץ, שיצא לאור לפני כשלשים שנה. ומעניין כי גם את הפיוט “חד גדיא” פירש הנ"ל עפ"י הפלפול…

בשנת רס"ה נדפסה הגדה עם פירוש ארוך בשם “זבח פסח” מאת השר דון יצחק אברבנאל, בהגדות שונות נדפסו קיצורים מפירוש זה.

לשם השוואה ראוי לציין כי מסכת “אבות”, שאף היא מפורסמת בתפוצותה המרובה, זכתה ל־200 פירושים. אחריה עומדת מגילת אסתר עם יותר מ־50 פירושים.

בווראשה נדפסה הגדה עם 115 פירושים. בניו־יורק הופיעה ע"י הרב אייזנשטין (בעל “אוצר ישראל”) הגדה מצויירת עם 238 פירושים. ידועה ההגדה לפסח נוסח הרמב"ם – שסבורים כי נוסחה היא המדוייקת ביותר – לפי ספרו “היד החזקה”. הגדה זו שהוצאה לאור על ידי הרב אליהו לנדא, נכדו של הגר"א, בשנת תרצ"ה במלאת ת"ת שנה לפטירתו של הרמב"ם.

היו גם שניסו “לתקן” את נוסח ההגדה. בתשי"ב הופיעה, למשל, הגדה במהדורת צבי הר זהב שמר ש. אליצור (“הצופה”, ערב פסח תשי"ב) מוכיח כי מהדורה זו (המחליפה כל המלים הארמיות במלים עבריות) על תיקוניה ועל המבוא שלה אינה אלא “קוריוז ביבליוגראפי” בתוך ספרות ההגדה הענפה".

הגדה עתיקה – בדפוס חדיש    🔗

אחת ההגדות הנאות ביותר, והראוייה לשמש תשורה לכל משפחה בישראל ובחוץ לארץ, היא ההגדה שנדפסה לראשונה בשנת 1333 בוויניצייה שבאיטליה ובשנת 1947 רכש מר נחום ליפשיץ, מדפיס ידוע בירושלים בהיותו גולה בפלורנץ אחת מצילומיה. בתשי"ג, תמה מלאכת הדפסתה מחדש בשיטות צילום חדישות (פוטוליטו אופסט ו"טכניקולור"). עיטורי האותיות בכל דף הם נהדרים. בהגדה זו כמאה ציורים של פיתוחי עץ ואחרים המעטרים כל אחד מדפי ספר ההגדה. בתחילה מופיעים דמויותיהם של משה, אהרון, דוד, שלמה, אליהו, שמואל ועוד. תמונת מברית בין הבתרים שיעבד מצרים, הלכות וחוקות “הסדר”, תמונות מיוחדות מדגימות ומסבירות כל אחד מהסדר לפי “קדש ורחץ, כרפס יחץ” וכו'. אחרי כן באות תמונות מנדודי ישראל במדבר, מעמד הר סיני, מלחמת ישראל בעמלק ובסיומה של ההגדה – תמונה גדולה של “ירושלים”. תמונות רבות הן בנושאים כלליים אך התמונות המרכזיות הן מעניין יציאת מצרים.

המעניין שבהגדה זו הוא שב"הלל" נדפס רק הפסוק “שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו” ואילו הפסוק “כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו” אינו בנמצא שם. וזה משום שהצנזורה האיטלקית השמיטה את הפסוק השני הזה כדי שלא להרגיז את הגויים ושלא יאמרו כי היהודים תובעים נקם.

הגדה זו במקורה שמורה במוזיאום בריטי בלונדון וצולמה והודפסה מחדש ע"י מר ליפשיץ, ממשפחת מדפיסים ידועה וחשובה בירושלים. תוך שמירה על הנוסח המקורי. גם הכריכה הדורה ובגודל 42×28 ס"מ. רק הביאור בגרמנית והתרגום באיטלקית לא נדפסו. כמה טפסים יצאו בתרגום ההגדה לאנגלית. הביאור הנ"ל שבהגדה המקורית נקרא “צלי אש” והוא קיצורו של הפירוש הארוך בשם “זבח פסח” שכתב ע"י הרב דון יצחק אברבנאל ז"ל.