מנהג קדמון אצל יהודי מצרים שבליל ר"ח ניסן מתאספים בביה"כ ועורכים לימודים שונים על כל הענינים השייכים לפסח אח"כ אומרים פיוטים שונים ותפלות בערבית ולימודים על מעלת הבורא ונפלאותיו ומעלת ישראל ערב זה נקרא “ליל סדר אלתוחיד” לימודים אלו בלשון ערבי ומיוחסים לר' דוד הנגיד נמצאים רק בכתב"י (קטע נדפס באלכסנדריה תרמ"ז) בליל זה נעורים כמעט כל הלילה.

המנהג בין יהודי מצרים שמצות מצוה אופים ביום י"ג ואם לא הספיקו אז אופים גם בער"פ עד חצות היום.

המנהג במצרים שאם חל ער"פ בשבת אז מקדימים בדרשות של שבה"ג בשבת שלפניו. את הדרשה דורש החכם העיר אחרי סעודת שבת ובחצות לפני תפלת המנחה.

מנהג קדמון במצרים שגם הבכורות מתענות בער"פ ואם טועמות בסעודת שבע ברכות אז מפסיקות את התענית. ונהגו שהקהלה משיאה את הבתולות העניות בער"פ כדי שהבכורות המתענות תוכלנה לטעום מסעודת ז' ברכות ולהפסיק. ובכלל מרבים להתחתן בער"פ ביה"ד מחלקים סידורי הקידושין בכל בתי הכנסיות שבעיר והעשירים מביאים מתנות לחתונות העניות שנהנים ע"י בהפסקת התענית.

מנהג אצל יהודי באגדאד שמוליכים עם הבודק, קערה ונותנים בתוכה חתיכות לחם וסכין כדי לחטט בה בחורים ובסדקים, ובתוך הקערה נותנים מעט מלח לאיזה סגולה ומפורסם אצלם הטעם דהשטן מקטרג במצות בדיקת חמץ ולכן מוליכים עם הבודק מלח להיות המשטינים והמקטרגים וזה הטעם ששמים מלח על השלחן בשעת הסעודה.

אצל יהודי בוכארה את המצות אופות הנשים בעזרת קרובותיהן, העובדות באפיה קושרות מטפחות על פיהן למען לא יתז מפיהן רוק על הבצק ואסור להן לדבר ואף להוציא הגה. אשה שהוציאה דיבור מפיה הבצק שבידה חמץ. בגמר האפיה בשלום בלי פגע עושה בעלת הבית סעודה.

בערב פסח יתקבצו בביה"כ ואחר מנחה יאמר החזן בקול רם פתרון החידה להר"ש מאוסטרופולי ע"ד העשר מכות.

באחרון של פסח יש להם מנהג טוב להשריש אמונה ויראת שמים בקרב העם. המפטיר אומר את ברכת ההפטרה ואח"כ קורא את ההפטרה, התורה ומלוך מלך על בני ומוסרי הנביאים וכל אשר קרה לבנ"י עד גלותם מארצם. ממשיך בזה שעה ויותר ואח"כ קורא את ההפטרה.

בליל הראשון של ספירת העומר לוקח בעה"ב חתיכות מלח כמספר בני ביתו וקורא ה' רועי לא אחסר וכל הלילה בשעת הספירה לוקחים את המלח בידם והמלח סגולה לעוה"ר. במוצאי הפסח בני המשפחה מתאספים וראש המשפחה יקח אגדת שבלים ירוקות וכל אחד ניגש ומנשק את ידו וסופג חביטות בשבלים וכמ"כ תעשה האשה בעלת הבית לנשים אח"כ עורכים סעודה מחמץ, ומבלים כל הלילה בשירים ורקודים כי אמונתם חזקה שרקודי הלילה הזה מועילים הרבה וכל מי ששמח באותו לילה ישמח כל השנה.

אצל יהודי המזרח נוהגין להמחיש את רעיון הסדר ורמזיו למסובין במחזה המשותף לכל עדות המזרח. היהודים האנוסים במשהד (פרס) נוהגין שבליל הסדר של פסח מתלבש אחד הילדים בבגדים משומשים ובלוים עם מקל בידו ושק או ילקוט מופשל על גבו ומתחפש כעני ונודד הבא ממרחקים ודופק על הדלת ונכנס פתאום ובזריזות. כל המסובים מקבלים אותו בסבר פנים יפות, ושואלים אותו מאין באת. והוא משיב מארץ רחוקה, ממצרים ומספר כל הנסים שקרו לו ואח"כ אומרים בקול רם “ככה יצאו אבותינו ממצרים בחיפזון” ומיד מסיבים ומתחילים סיפור יציאת מצרים ואמירת הגדה, את ההגדה מתרגמים לשפה פרסית ז’רגונית בשביל הנשים והגדולים שאינם מבינים בלה"ק.

מנהג אצל היהודים במשהד שבשעה שאומרים “דיינו” “דיינו”, שבעל הבית לוקח עלים של בצל או איזה ירק אחר וחובט בילדים חביטות אחדות וכן האשה חובטת בילדות ואומרים “דיינו” “דיינו”.

מנהגים מענינים אצל יהודי צפון אפריקה בליל שימורים יתנו על השלחן שתי קערות ובאחת מהם יתנו מים ודגים שוחים בהם ובאחת מהם את קערת הסדר יקח בעה"ב ויסבב על ראשו. המסובים כלם אומרים בקול רם “בבהלה יצאנו ממצרים” והאיש אשר לא יעשה ככה מאמין כי יהיה גבר לא יצלח כל ימיו.

אחרי קריאת ההגדה מניחים הגברים איש איש מקל על כתפו וצרור תלוי בו ויוצאים מחוץ לבית בחפזון ובמרוצה ובצעקות “ככה יצאו אבותינו ממצרים משארותם צרורות בשמלותם על שכמם”.

בתום הסדר לוקחים כל אחד מבני הבית חתיכת אפיקומן לשמירה וכאשר יסע אחד למדינות הים יקח את חתיכת האפיקומן בתור סגולה להשקיט הים מסערתו. בהשליכו את האפיקומן הימה בליל מוצאי החג יקחו עלים ירוקים או שבלים וכל אחד יכה את רעהו ויברכו “ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' או סנתך כצ’רה” (שנתך ירוקה), פורה ומבורכת ומאושרת.

מנהג אצל היהודים במזרח אסיה שבליל האחרון של פסח לא יבא בשר אל פיהם ויאכלו רק מאכל חלב, ומביאים שבלים מן השדה ומערבים אותם בפרחים וירק ודשא ומפזרים אותם על קרקע הבית לסימן טוב.

בעיר אוראן, המנהג כי בליל הפסח קורים “ליל איל ראס” ע"ש שאינם אוכלים רק ראשי כבשים ולפי הנראה זכרון לשה קרבן הפסח.

מפורסם המנהג אצל יהודי מארוקה בליל מוצאי חג הפסח שקורים “מימונא” בליל ה"מימונא" יהיה רחוב היהודים הומה ומלא תנועה קבוצות קבוצות הולכים אצל מכיריהם ללוות החג ומברכים איש איש את רעהו בברכת שנה טובה וירוקה. אח"כ הולכים הכל אצל רבני העיר להתברך וכל מקום בואם יערכו לפניהם חלב וחמאה ירקות רקיקים וכדורי סולת מטוגנים ובלולים בחמאה ודבש. ביום המחרת “אסרו חג” יצאו לטייל מחוץ לעיר ולברך ברכת האילנות במנין.

מענינים מנהגי תימן: המצות נאפות בכל יום ואין עונג יו"ט אלא בפת חמה ז"א מצות טריות. אחר תפילת ערבית כמנהגם גומרים ההלל בברכה תחילה וסוף החזן קורא חצי פסוק וכל העם עונים כאחד ובנעימה אחת, “הללויה”.

גדולה השמחה וההתלהבות לקראת הסדר מסיבים ע"י שלחן קטן כמנהגם, את החרסת מערבים בחומץ אחר שמתחילים באמירת ההגדה שואל ילד את הקושיות. לא מה נשתנה בלה"ק אלא בערבית והמתחיל “מא כבר הדה אל־לילה מן גמיע אל־לילי” וכו' הנמצא בכ"י תכלאל סידור תימן.

נוסח ההגדה היא בערבית ומעורבים בה קטעי מדרשים. (הגדה כנוסח תימן לייפציג תרנ"ו).

נוסח קידוש זה נתקבל בהערצה בכמה קהילות בתוניס ביחוד קהילות ג’רבה מרכז התורה בתוניס. (ס' ברית כהונה גרבה תש"א)

לפני אמירת ההגדה נוהגין יהודי ג’רבה לומר את הסיפור מה שאירע לאברהם אבינו עם תרח בלי ערבית ונדפס במיוחד בהגדה ש"פ נוסח ג’רבה ע"פ ערבי פסחים גרבה תרעז בשני נוסחאות ארוך וקצר.

בכמה קהילות בתוניס היו נוהגין להגביה את הזרוע ואת הפרק שבין היד והזרוע בשעת אמירת וביד חזקה כנגד מנהג זה יצאו רבני ג’רבה ובטלוהו הנ"ל.

אחר שחצו את המצה האמצעית לוקח בעה"ב את האפיקומן ושם אותו בסודר או מפה ומפשילו על גבו וקושרו ומחזיקו על השכם עד אחר גמר הסדר. לזכר מה שנאמר על שכמם "חתיכת אפיקומן מצניעים לסגולה ולרפאות חולים.

כשמגיעים לאלו הוציאנו ממצרים אומרים המסובים “דיינו” והוא אומר אלו “והם חוזרים דיינו”…

בנוסח הקידוש יש להם פיוט ארוך המתחיל “תרומה הבדילנו” המיוחס לרס"ג מנהג אצל יהודי תימן בליל שימורים שמשאירים את הפתחים פתוחים כל הלילה לרוב תקותם וצפיתם לביאת המשיח ואינם חוששים לגנבים וסבורים כמ"ד בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, ואם יבא אז לא יצטרכו להתעכב אפילו כדי לפתוח את הדלת. מנהג בתימן שבשבת הגדול הרב ובית דינו מסבבים על בתי הכנסיות בבקר בעת התפלה ובידם אגרות ואזהרות לפסח להזהיר את הקהל ללמוד בשבת הגדול הס' “זבח פסח” לר' שלמה צאלח הכולל הל' פסח בקצור בערבית שגם הנשים יבינו.

מנהג עתיק בתימן שבליל שני של חג אחר תפילת ערבית עושים ביקורים וקבלת פנים להמארי המקומי (רב העיר) אחר תפילת ערבית עד שהנשים מכינות תבשילי הסעודה של הערב נוהרים בהמונים לבקר אצל המארי, כל אחד נכנס במורא של כבוד יושב על המחצלות השטוחות ומקודם מתחילים הת"ת לפרט שאלותיהם ואח"כ ההמון וכל אחד שואל שאלותיו עפ"י רוב בעניני החג ולפני הפרדו מקבל ברכותיו של הרב לחג כשר ושמח.