לא על הספרות שבארץ ישראל חפץ הנני לדון, שסוף סוף הנה עוד מצומצמת ומכווצת ב"עומר" ובספרי חנוך אחרים ושכבר הרבו המבקרים המושבעים להלל ולחלל, לקלס ולהתקלס בהם יותר מדאי, – חפץ הנני להעיר על מקצוע שלם שעובד ע"י זרים ו"שאנחנו" המדברים רמות ונשגבות ע"ד הארץ וע"ד היהדות לא הכנסנו לתוכו מאומה. השאלה ששאל לפני שנים אחדות “אחד העם”: הידעתם את הארץ? עודנה במקומה עומדת. כאז כן עתה אין בספרותנו גם ספר הגון אחד, גם מאמר אחד נכבד ע"ד הארץ. אולם מלאכתנו זו תעשה ע"י אחרים, והאמת נתנה להאמר, בחריצות ובדיקנות ככל אשר הראו לנו ה"אחרים" האלה את כוחם בזכותם את “עם הספר” בדקדוק לשון עברי, בפירוש המקרא ובבקרתו, בדברי ימי ישראל וסוף סוף גם במוסד מיוחד לידיעת הארץ.

טיב המוסד הזה ומטרתו מבארים לנו בלי כל כחל ושרק שני הספרים השנתיים שהוציאו ע"ד ארץ ישראל, המלאים מאמרים מענינים: מדעיים ורשמי מסע, ע"ד ארץ־ישראל ההיסטורית וההוית¹.

חלק הגון של הספר הראשון (20–1) מקדש להרצאה ע"ד יסוד הבית, תקנותיו והתפתחותו. הבית נוסד ע"י כל האונגלים שבאשכנז לזכרון נסיעת וילהלם השני לארץ ישראל. ההוצאות תחלקנה על הכנסיות האונגליות שבאשכנז המאוחדה. מלבד זאת תאספנה נדבות מיוחדות לטובת המוזיאום ובית העקד לידיעת הארץ. מטרת המוסד “לפתח את חקרי הקדמוניות של ארץ ישראל ע”י האונגלים". אולם לחקרי קדמוניות תתחשב גם ידיעת הארץ ותושביה, השפה, המנהגים בחיים הדתיים והחילוניים של גרי הארץ לפניה והיום. הנה כי כן שדה רחב לפני חברי המוסד לפעול ולפתח. רק החפירות אינן נכנסות לתחום עבודתו. העבודה במוסד תמשך רק שלשה חדשים (מפברואר עד מאי). במשך העת הזאת יקראו לפני “השומעים” כשני שעורים יום יום ע"ד הגיאוגראפיה, דברי הימים, השפה, המנהגים, הארכיאולוגיה של ארץ ישראל. כל שומע צריך בסוף שלשה חדשים למסור ליד המנהל מאמר מדעי ע"ד איזה פרק בידיעת הארץ שיודפס בספר השנתי. ע"י זה מתרגלים השומעים לעבודה בלתי תלויה במקצועות שונים. חלק גדול מן הלימוד יוקדש לטיולים לראות איך חיים האנשים ולבקר את החפירות העתיקות. הוצאות הטיול מוטלות על המוסד.

בראש המוסד עומד פרופסור מאשכנז (כעת הוא אחד מהמלומדים הידועים דלמן שגר תמיד בירושלים).

בכל שנה ישולח מאשכנז לששה חדשים חבר – עוזר למנהל שהנהו קורא ג"כ שעורים. ה"שומעים" – ששה אנשים – שכבר עסקו בספרות הביבלית יבחרו שנה שנה ע"י הכנסיות הדתיות שבאשכנז. כל שומע מקבל להוצאות 1500 מרק, מה שדי והתר לזמן של שלשה חדשים, אף כי הטיולים עולים להם בכסף רב. רוב השומעים שהיו עד כה הנם כהנים ומעוטם בבתי ספר גבוהים.

החלק השני של ספר שנתי הראשון נועד לרשמי המסע שכתבו השומעים בימי טיולם. הרשמים כתובים בשפה קלה, ההרצאה טובה ונעימה לקריאה גם לקהל הגדול, אולם תכנם איננו ריק ותפל כמו רוב רשמי המסע שמספרים רק ע"ד לכתם ושבתם, ארחם ורבעם – פה התכן עשיר: רואים הננו את פעולת הפרופ. דלמן המסדר את הטיולים לשם למוד ולא לשם תענוג בלבד. פה ושם הננו פוגשים גם סקירה קלה ע"ד המושבות העבריות וכלן כמעט מעירות כי “האונגלים המלומדים” האלה לא התיחסו ברצינות אל הדברים שראו, אף כי כולן מתיחסים בחבה יתרה להפרחת הארץ ע"י היהודים. לרשמי המסע מצורפות גם תמונות פוטוגרפיות יפות עד מאוד. ביחוד עושות רושם יפה התמונות מהרי גליל המזכירות לנו כמעט את שווייץ היפה עם הרריה, עמקיה ונחליה.

תכן הספר השני עשיר יותר מהראשון. אנחנו מוצאים בתוכו מאמרים רציניים שנכבדים מאוד לדברי ימי ישראל ודתו. המאמר הראשון הוא חקירה יבשה בלתי מענינת ע"ד דרך האבל² שעבר שם ישוע בהשפטו למות. יותר נכבד הוא מאמרו של דלמן ע"ד שומרון ודרכיה. המאמר הזה נכבד הנהו ביחוד לדברי המלחמות שבין ארם וישראל ויחוס בית עמרי לצור שכרתו ברית מסחר. ערך לא גדול הננו נותנים להשערת דלמן במאמרו ע"ד “מציאת תמונה חדשה של יהוה”. הוא דן על החותמות השונות שנמצאו בעת האחרונה עם תמונות, כמו “שמע עבד ירבעם” עם תמונות אריה שהוא סמל ד'. התמונה החדשה שגלה דלמן על חותם ישראלי עתיק, היא באמצע מעין ספינה שקצותיה תמונת ראשי צפרים; בתוך הספינה עומד כסא ואצלו שרפרף, על הכסא יושבת תמונה שפרצוף גבר בבגד רחב לו. מסביב לכסא עומדים עצי תמרים. לפי דעתנו לא ציירו להם הישראלים את ד' טס בספינה כי אם “רוכב על עב קל” או “וידה על כנפי רוח”. בודאי יש לתמונה באור אחר.

אחד מהמאמרים המצוינים שבספר הוא: “הכנסת אורחים בארץ הביבל לפנים והיום” מאת הפרופ' ליהר. המחבר דן בראשונה ע"ד הנסיעה בארץ ישראל בכלל, ומוצא כי הכנסת אורחים, המדה היפה שמשבחים בה את גרי הארץ מאז, – היא יסוד הנסיעה. המחבר מביא עובדות מענינות ע"ד קבלת אורחים במדה נפרזת הנהוגה עוד עתה אצל הערבים. יש לפעמים שערבי עשיר מתרושש ומאבד כל אשר לו אך ע"י האורחים שהוא מאכילם ומשקם בחנם. לכבוד גדול יחשב להכין בעצמו את הארוחה לכבוד האורח – מה שיזכיר לנו את הספור היפה ע"ד אברהם אבינו ושלשת המלאכים. אך הקולטורא האירופית דוחה מפניה את המדה היפה הזאת ובמקום שהשירות מצויות מלמדים הטילים האירופאים את הערבים למכור את “הכנסת האורחים” בכסף, והערבים הנם תלמידים מקשיבים – ודורשים עתה שכר כזה במקומות אלה אשר גם לפי דעת בעלי בתי המלון באירופא הוא מעט יותר מהרגיל.

ע"ד המאמר החשוב: מנהגי האבל³ אצל הישראלים והערבים העתיקים מאת פרנקנברג, שנוגע בהרבה מקצועות שונות של בקורת המקרא, נשוב לדבר בפעם אחרת ולכן הננו פוסחים עליו.

בידיעה הגונה נכתב גם המאמר “בתי הספר לעם של הערבים בירושלים” מאת עברהרד. מענין הוא כי המאמר מתאונן על החברות והמיסיון שמגרשים את השפה הערבית מבית הספר ומכניסים במקומה שפות זרות שונות ומשונות בבת אחת. למוד השפות גוזל את רוב שעות הלמוד. הוא דורש כי שפת האם תהיה ליסוד כל הלמודים. “על הילדים לחשוב בערבית, להרגיש בערבית, ולדבר ערבית”. בלמודי הגיאוגרפיה ודברי הימים הוא דורש לפתח ולבאר ביחוד מה שקרוב יותר ללבם – ולא להכין ספרי למוד בטעם האירופאים. עוד הרבה אמיתות ממין זה הננו מוצאים שכדאים הם להשמע ל"בעלי טובתנו" המשפיעים השכלה מערבית על יהודי המזרח ולא למחסור יהיו גם לפסקני החנוך הלאומיים שבארץ ישראל שגם הם קבלו בירושה מהמתבוללים למוד שפות יותר מדי. בסוף הספר השני ימצאו רשמי מסע ע"ד טיול מ"ים כנרת עד ירושלים" עם תמונות יפות.

בכלל עושים שני הספרים רשם נעים עד מאד, למרות ריח הקדושה האונגלית הנודף מהם. כנראה, אי אפשר לספר שיוצא בירושלים בלאו הכי. המוסד הזה כבר העשיר את הספרות האשכנזית ע"ד ארץ ישראל בהרבה מאמרים ועבודות נכבדות שכתבו “השומעים” בשובם איש איש לעירו.

ואנחנו? כאשר החלו לדבר ע"ד מוסד קולטורי בארץ ישראל, אז חפצו דוקא להחל באוניברסיטה כללית – והעלו חרס בידם. האם לא הגיעה העת כי גם אנחנו נהיה לבעלי מעשה ולהחל בקטנים? מוסד מעין האינסטיטוט האונגלי לא קשה ליסד לנו בארץ ישראל. תלמידים ימצאו שם, בארץ אבות. מוסד כזה יוכל להיות אתחלתא דאוניברסיטה.

ד"ר י. מהרש"ק

(העולם, 1907, גליון כ"ח)