קול, מראה וריח / בר טוביה
א 🔗
יש לכל קול מראה וצבע מיוחדים. ואף ריח יש לו לכל קול.
יש קול שריח ניחוח לו וקשה עליך פרידתו, ויש לך קול שריחו נודף ואין אתה יכול לעמוד במחציתו – אם חוש הריח שלך לא נתקלקל מפני הנזלת למיניה. כי יש נזלת לאף, ויש גם נזלת לריח.
מועטים הם יפי הקול מיפי המראה. וכלל זה מפתיע בייחוד במין הנקיבות.
אלה בנות היענה, שבנוצותיהן תתקשטנה לא רק הן עצמן, כי אף בנות האדם, היו למשל בפי הבריות בקול צריחתן הניחרה, המכוערה. גם זאת בת הקורא המהודרה ביותר יצרום קולה את אוזן המבחין, שלוש פעמים יותר על קול הטווס – זאת הציפור שזנבה כה נאה וקולה כה מגונה.
עיתים לא רחוקות תתענג העין לחזות פני בת חוה מפיקות לכאורה נועם וטוב טעם, והן מעירות חלומות נרדמים. אך הינה זה פצתה את פיה – והחלום גז ויהי כלא היה, ופני המאזין יתכווצו מכאב לשמע קול המוני, גס, מעליב ומדכא. “הלוא למשמע אוזן דאבה נפשנו”.
ופעמים והן לא רחוקות, והיא גם לא תפתח את פיה. רק שפתיה נעות, וקולה, קול חוה-חוויא, “כנחש ילך”, מלא רשעה ומעורר שנאה, זאת שנאת המינים הישנה, הנצחית. “נתנה עלי בקולה, על כן שנאתיה”. או כי יהיה הקול קול של זנות, מעלה ריח רע של שיכרון ודראון. “והיה מקול זנותה”… סתם הכתוב ולא פירש מפני הכבוד.
היה מי שאמר: “לוא שקול יישקלו במאזני האושר הקול והנוי גם יחד – כי עתה יכבד הקול מן הנוי”. ברם, סמי מכאן “האושר”, כי מצודה פרושה לכל החיים. יש אשר יהיו גם שניהם, הנוי והקול, אם לאבן חן בידי בעלותיהן או לאבן נגף להן. ואולם נכון הדבר, כי במאזני ההרגשה הדקה יכריע הקול את הנוי.
איברא, כשם שהקול יפה לבשמים, כך השתיקה יפה לנשים. ברם, אשה שקולה ערב – מאורע שיארע לעיתים לא קרובות – אין כל גופה צריך בדיקה.
באשה אמרו. ואילו באיש, היו מי שגינו את ערבי הקול. במחברות עימנואל הרומי כתוב לאמר,: “כל ערבי הקול – חסרי מוח”.
אכן, במלחמת המינים אין ידם של “חסרי המוח” על התחתונה כל עיקר.
ב 🔗
בקול תגלה האשה את עצמותה, כלומר: את תכונתה המינית. בקול יביא גם האיש לידי גילוי את עומק עצמותו, שהיא מיניות ועוד דבר-מה למעלה מן המיניות.
במראהו יתנכר איש, והכרת פניו ענתה בו. ויותר מן הפנים החיצוניות, קולו של אדם מעיד עליו וחושף את מראהו הפנימי ואת מהותו הנסתרה.
רבות רוחות בלבב איש, ומספרן ילך ויעצם בה במידה שיעלה האיש במעלות הרוח. ואף כמה וכמה קולות כלולים בקולו של איש. הרי קולות של בעלי החיים למיניהם: קרקור של צפרדעים וקריאת הגבר, נביחת הכלב וחריקת החזיר, געיית השור ונחרת הסוס, תסיסת הנחש וצריחת העורב, שאגת ארי וקול שחל. והרי גם קולות הטבע הדומם, החל מקול הסירים תחת הסיר, מני לחש העשבים ועצי היער, ועד קול הרעם בגלגל. כולם קלוטים בקול האיש – במידה ידועה גם בקול האשה – והם בוקעים ועולים מתוך כלי הדיבור שלו לא רק כשהוא מחקה אותם לרצונו, אלא, ועוד יותר, שלא במתכוון ואפילו למרות רצונו. והקולות האלה מבליטים את תכונתו, או את תכונותיו. כי אכן, לא בכולם יצלח בכל עת במדריגה אחת. יש אשר יצטיין באיוושת אזוב אשר בקיר ובקול מוץ נידף, או בנעירת חמור ובנהימת הדוב, ויש אשר ישכיל במשק פרחים ובסלסולי זמירים, או בשיחת ארזי הלבנון וברננת כל כוכבי בוקר יחד.
פעמים שאתה שומע אדם מדבר אליך שעה ארוכה והוא לכאורה חלים ודיבורו כהלכה – והינה קול נפלט מדל שפתיו בצורת בת צחוק קלילה, ואתה נבהל להבחין, כי הקול קול מטורף הוא.
ויש אשר תשמע האוזן קול דברים, והינה נפתחו השמים ונגלו מראות אלוהים. רחוקים הדברים מן השכל והלאה, ואין המוח תופסם בעצם. רק הקול הוא קול אלוהים. מראהו כנוגה הקשת ביום הענן, וריח לו כלבנון, והוא יורד לכל חדרי לבב, משתפך בכל יצורי הגוו ומשיב את הנפש כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כרוח אביב ראשונה שלטפה את הפנים.
[1928, "הדואר].
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.